דליה שימקו היא שחקנית, במאית תיאטרון ומחזאית ישראלית שאתם מכירים מאינספור תפקידי קולנוע וטלוויזיה שעברה בהם לאורך קריירה בת יותר מ-40 שנה, אבל לעד תיזכר בתפקיד הפריצה שלה, בסרט "נועה בת 17". מאז שנת 2003 היא כתבה, ביימה ועיבדה לבמה הצגות רבות במסגרת אנסמבל אספמיה, עמותה בניהולה המייצרת תיאטרון פרינג', ופועלת מתיאטרון תמונע. את המחזה החדש ביותר שלה ושל האנסמבל, "השתקפויות", תוכלו לתפוס במהלך חודשי מרץ-אפריל בתמונע. כאן מוצאיםפרטים נוספים וכרטיסים.

>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן
>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר

1. תיאטרון תמונע

תמונע הוא הבית של אנסמבל אספמיה כבר עשרים ושלוש שנים – שזה במונחי תל אביב כמעט נצח. יש במקום הזה משהו נדיר: גם אנדרגראונד, גם מוסד, גם מחוספס וגם מחבק. ובעיקר – אינטימיות אמיתית בין במה לקהל. קרבה אמיתית בין קהל לשחקנים, ככה תיאטרון צריך להיות.
שונצינו 9, תל אביב

2. הים

אני לא מגיעה אליו מספיק, אבל עצם הידיעה שיש ים בתל אביב מנחמת אותי. זה כמו חבר טוב שאת לא רואה הרבה, אבל שמחה שהוא קיים. לצוף בים שקט זה אחד מרגעי האושר שלי.

3. בית האמנים דה וינצ’י

אהבה חדשה יחסית. מקום יפה, חדש, נוצץ, כמעט הייטקי מדי לאמנים שמורגלים בקירות מתקלפים. חדרי חזרות, סדנאות, תנועה בלתי פוסקת. אבל הזיכרון שנשאר איתי דווקא שקט: תחילת המלחמה. המקום נפתח והזמין אמנים פשוט לבוא להיות יחד.
לאונרדו דה וינצ'י 14, תל אביב

4. גן יעקב

גינה קטנה עם היסטוריה פרטית מפוארת. הנשיקה הראשונה שלי התרחשה שם, מתחת לעץ הגדול שראה הרבה נשיקות בחייו הארוכים. שנים אחר כך, בקורונה, שוב מצאתי שם נחמה.
שדרות תרס"ט 2, תל אביב

5. קומפלקס התרבות

האופרה, הקאמרי, מוזיאון תל אביב, בית אריאלה – צפיפות מבורכת של אמנות במרחק הליכה. מקום שמאפשר לעבור מתערוכה להצגה, ממחול לאופרה, מספר לקפה. זאת תל אביב שהתאהבתי בה. ואז הכיכר הזו הפכה לכיכר החטופים. בהתחלה זה נראה לי קטן מדי להכיל את גודל הכאב, אבל עם הזמן היא נעשתה לב עצוב וחזק.
שדרות שאול המלך 25, תל אביב

מקום לא אהוב

קשה לי להצביע על מקום אחד לא אהוב. אני פשוט לא אוהבת שתל אביב הפכה להיות חפורה כולה. לפעמים יש לי תחושה שאני מסתובבת בתוך תפאורה לסרט ממלחמת העולם הראשונה, ושעוד רגע יפציעו חיילים מתוך השוחות. אי אפשר לזוז, הכול אבק, רעש, חסימות אינסופיות. עיר שהיא גם אתר בנייה וגם ניסוי בסבלנות אנושית. ואני רק מקווה לזכות לראות את העתיד היפה שכל זה מבטיח.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
“הגבירה מאבו דיס” של עדילי ליברמן ונדב בושם. מופע שגרם לי לצחוק מכל הלב העצוב והמותש. שנון, פרוע, חד ומדויק להפליא. כזה שמצליח להיות קורע מצחוק בלי לוותר על עומק ועל כאב דק שמסתתר בין הפאנצ’ים. תענוג נדיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
באופן אולי מפתיע – הספר “חטוף” של אלי שרעבי. יצירה עם עוצמה אנושית מטלטלת, שהחזירה לי משהו בסיסי אך יקר: אמונה בכוחו של האדם. שרעבי הוא, בעיניי, גיבור נפש.

עטיפת הספר "חטוף" של אלי שרעבי

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עדי ישראלי. בת 28, קול אמיץ, חד וצלול. אקטיביסטית בלתי נלאית בנושאי החטופים, מגדר והמאבק על הדמוקרטיה. תזכורת חיה לכך שאכפתיות היא עדיין עמדה רדיקלית.

מה יהיה?
אין לי מושג מה יהיה. אני רק יודעת למה אני מקווה שלא יהיה: שלא תהיה עוד מלחמה, ושלא נחיה תחת מציאות שמכרסמת בדמוקרטיה. מעבר לזה, התקווה שלי פשוטה – שיהיה כאן טוב כמו שמגיע לאנשים היצירתיים, הערכיים ומלאי התשוקה שחיים כאן.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• פרינג'

>> יוסי ירום (כדאי שתעקבו) הוא שחקן ובמאי וידאו, תל אביבי מלידה (ידענו שיש גם כאלה), מככב בהצגת הקאלט "גידול ושמו בועז" שרצה בצוותא מאז 2021. בקרוב מאוד (חמישי 30.1 /שישי 29.1) תעלה בתיאטרון תמונע ההצגה "פריקואל וסיקואל יורשים כת" מבית "אנסמבל קבוצת עבודה" בניהולו האמנותי של יגאל זקס, מאת בן סגרסקי ויובל שטיינברג, שבה הוא מככב אפילו יותר. במרכז העלילה כת מסתורית בדרום הארץ שחבריה סוגדים באדיקות למאווררים. כשמנהיגת הכת בת האלמוות מתה ערב אחד בפתאומיות, שני הבנים שלה, פריקואל וסיקואל, מנסים למנוע מהקהילה המיותמת להתפרק. כשהם מגלים צוות דוקו שהסתנן אל הכת כדי לצלם עליה סרט תיעודי, כל מה שהם יודעים על עצמם ועל העולם משתנה.הכרטיסים שלכם כאן.

>> קפה חתרני רדיקלי וגינה קהילתית קסומה // העיר של ענת סרגוסטי
>> מועדון שמייצג את תל אביב ומחילת ארנב מופרעת // העיר של דן קרמר
>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים // העיר של נטע בכרך

1. גינת דובנוב

בין הקריה לקאמרי לכיכר רבין, יש מקום קסום ומופלא, בו תמצא שקט ושלווה, או מרדף אחרי הבת שלך שהרימה נייר טואלט מהרצפה ומנסה לדחוף אותו לפה של חבר. גינת דובנוב היא ריאה ירוקה ופסטורלית, שתמיד תמצא בה עוד כוך קטן שעוד לא ביקרת בו. מאז שיש לי ילדים זה הספוט הכי לוהט לפליי-דייט, פיקניק וצפייה בעגור הלילה בעל הרגל העקומה ששומר על הבריכה האקולוגית.

2. קפה ספסל

ממש בכניסה לגינת דובנוב (מרחוב דובנוב) היה בעבר קיוסק ותיק ולאחר מכן, בוטקה קטן שעמד נטוש עד 2024, שם הקימו את קפה ספסל המעולה. מבעליו של הקפה בבית אריאלה. יש שם כריכים מעולים, קפה מצויין, בורקס בסופש ומאפים ועוגיות ״שת׳לא מאמין״ פרי ידיו של הקונדיטור חן קופרמן. מומלץ.
דובנוב 24 תל אביב

3. חוף מציצים

אני תל אביבי מלידה, אבל לא משתגע על הים. יש לי איזה אנטי לכל הלשחרר לכל המינהלות שמקורן בחול הבלתי ניתן לריסון. שלא לדבר על הים וזה שהוא לא צפוי כמו בריכה… ובכל זאת, לא היה יום בתור ילד שלא היה נגמר עם אמא וסבא ושאר מיני זקיינע׳ס, שמשחקים שש-בש ושותים מהתרמוס מול שקיעה מפוארת, שבחרו את מציצים לחוף הפרטי שלהם, ללון בין גליו הרכים למשמע קול הכרוז של המציל העייף (תראו מה המקום הזה עושה לי! צ׳יזס). על אף שזהו גלגול מאוד מתקדם של החוף בו גדלתי, עדיין יש שם את ה"תל אביב של פעם" שכל כך כיף להתרפק עליה כשמגיעים. אבל בריכה. דפניטלי בריכה.

4. יוקה ומפלצות

במרץ 2022, משום מקום ובלי כל התראה מוקדמת, נפטר חברי הקרוב גיא פרס. גיא היה איש מטורף, חריף, עוף מוזר וכשרוני ובעיקר צייר מחונן. היינו מעבירים שעות של צפייה בתכנים, מדברים קומיקס וסרטים ולפעמים הייתי יושב ובוהה בו מצייר. הוא בדיוק ריכז את כל מאמציו לפתוח את חנות האומנות והקומיקס הכי מיוחדת בארץ, כזאת שתפנה לחובבים ולמקצוענים. הוא כבר השיג ספקים, מעצבים ואפילו את הנכס, אבל החלום נקטע יחד עם גיא. כחלק משימור מורשתו של האיש המיוחד הזה, משפחתו המדהימה הקימה את החנות בניהולה של אחותו, יעל פרס המגה-מהממת, והפכה אותה למוקד עליה לרגל לכל חובב אומנות, גיק מורעל או סתם עוברי אורח שלא יכולים להתעלם מהמקום הפשוט ״אני-בחו״ל-אני-חייב-לצאת-מפה-עם-משהו״ הזה שממוקם בשכונת לבונטין. הם גם מארחים ירידי אמנים ויש להם הוצאת ספרים משלהם המתמחה בנובלות גרפיות וקומיקס של אמנים ישראלים. לא היית מאמין גיאקי.
מקווה ישראל 23 תל אביב

5. אנדרטת רבין

מקום אהוב בעיר? לא יודע. אני לא הולך לשם בכוונה ובוהה באבנים השחורות והקירות משומרי הגרפיטי ומדבר איתו. עם רבין יעני. אני פשוט עובר שם מדי פעם, לפעמים לבד, לפעמים עם אשתי והילדה, וחושב על זה שהייתי שם. הייתי חלק מהאירוע הדפוק הזה שהתחיל להניע גלגלים כל כך קיצוניים של פחד ושנאה ונתן איזו לגיטימציה לאלימות שחיכתה להתפוצץ ורק חיכתה למשוגע הנכון. זה מדכא ומפחיד, אני יודע, אבל יש משהו במחשבה שהייתי שם, בערב שאחרי, ילד נאיבי עם שלט נאיבי – "לא לאלימות" – שגורם לי לחשוב שאם ראיתי את זה מתחיל, אני בוודאי אראה את זה מסתיים. זקיק תקווה.

מקום לא אהוב בעיר:

גן העיר. למה אני עובר ליד אנדרטת רבין אתם ודאי שואלים?כי אחרי שהגן נגמר ביום קיץ לוהט או בסופת גשמים, אני לוקח את הילדה למקום החצי-מקורה הזה, הספק קניון דה-לה-שמטע ספק בית אבות,האפלולי ורווי השיש החום הבלתי ניתן לעיכול הזה, שיש בו כל מה שפעוטה צריכה כדי להעביר שלוש וחצי שעות על גב מכונה מקרטעת ברטט, בעיצוב כושל של תיבת נוח. כמו רבין הסמוך, כך גם גן העיר הוא אנדרטה. רק לאייטיז. לא בקטע רטרו-שיק. ייחודיות ששמורה למקומות כמו הטיילת באילת, הכרמלית וכל טבריה. בארצות אחרות, בניין העירייה הוא מקום שמרכז אליו תיירות ומוקדי עניין. הכל שם, רק צריך מתיחת פנים שתחמיא לעידן שאנו חיים בו. אני עדיין אגיע לשם כי אין על גן העיר. רק תרעננו. תודה. סליחה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״יקומות״ – של רועי כפרי וגון בן-ארי. כאן 11. כמי שהתחנך על ברכי "ניצה ולחם" וחיכה בשקיקה לכל פרסומת של "מילקי", רועי כפרי בעיני הוא מהאנשים שמשנים את התרבות ויוצרים שפה חדשה שמרחיבה את גבולות היכולת לספר סיפור בצורה הכי מקורית ומצחיקה שיש. זו סדרה משוגעת בלי מנגנון שעושה הגיון, אבל כמו ששייקספיר אמר "יש הגיון בשיגעון", והתוצאה ממלאת בהשראה, מצחיקה ומרגשת באמת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר״ביום שבו הכל השתנה״– לא במקרה מבית הוצאת הספרים של יוקה ומפלצות המוזכר לעיל. אנתולוגיית הקומיקס הראשונה שיצאה אחרי שבעה באוקטובר, ומאגדת בתוכה סיפורים אמיתיים, מהאנשים שהיו שם. הכל מאוייר על ד האמנים המובילים והמוכשרים בארץ. מצמרר, מקומם וממלא את הלב בהשראה, שיש ביננו אנשים ששמו אחרים לפניהם ועשו הכל כדי להציל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שיש לו קשר עם הלומי קרב ושבי. מתים מהלכים בינינו, נושאים כאב שאי אפשר לדמיין, מלחמה שנשארת איתם כל יום (גם כשהמלחמה נגמרת) וגל של התאבדויות נוראיות, שאולי היה ניתן לתת להם מענה בזמן. מישהו צריך לעזור להם ולא לתת להם להרגיש שהמדינה מתנערת מהם והזיכרונות שאיתם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ענבר דנון. פאקינג אשתי! היא אחרי לידה! שנייה! הבנאדם האהוב עלי בעולם הביא עוד משהו שהכי אהוב עלי בעולם. ממי! אני אוהב אותך! אנחנו בטיים-אאוט!!!

מה יהיה?
AI.

• העיר שלי
• תיאטרון תמונע
• ספסלים
• חוף מציצים
• יוקה ומפלצות
• רצח רבין
• גן העיר

>> רעות עג׳מי (כדאי שתעקבו) היא שחקנית וסטודנטית לקולנוע, גרה על שוק לוינסקי בתל אביב עם מיליון שותפים (שלושה), עובדת עם ילדים מהממים על הרצף, לשעבר אלופת ישראל בג'ודוו. בימים אלה היא משחקת בהצגה"מכתבים לחייל בחזית"מאת מאיה ערד יסעור ובבימוי צבי סהר, מנהלו האמנותי ובמאי הבית של אנסמבל עיתים. ההצגה תעלה בפסטיבל תמונע שיתקיים בסוף החודש (29.11 21:00 // 30.11 19:00) ואתם בטח רוצים להיות שם.פרטים וכרטיסים כאן.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. שוק לוינסקי

ידוע שהמקום שהכי טוב לעשות בו קניות זה המקרר של אמא, מה שמאפשר לעשות השלמות ולבלות בשוק הכי טוב בעיר הלוא הוא שוק לוינסקי. אני אתחיל מלופו, מעדניה פצפונת שקיימת למעלה מ-50 שנה. בסמטה ממש ממול פיצה לילה, מסתתרת פנינה שפתחה לי את החיך לחצילים ודגים מעושנים ששווים את הריח! והמוכרים שם הם הדבר הכי אדיב שתפגשו.
לופו // מרחביה 6 תל אביב

2. המוציא לחם

מאפייה מתוקה של שתי נשים מדהימות שמפיצות אהבה וקבלה. אין אושר גדול יותר מלהיכנס לשם בבוקר – המקום מוצף בריח של לחם ושוקולד חם.
לוינסקי 40

3. חנויות יד שנייה

אני קונה בעיקר בגדי וינטג' ויד שנייה ובשוק יש מבחר עצום של חנויות. תמיד אפשר למצוא מציאות ב-Triangle בעד ארבעים שקלות וממש ליד Segunda עם פיסים מגניבים במחירים שפויים, והמוכרים תמיד יפנקו במיני קולה, שאני בתכלס באה בשביל זה…
טריאנגל /סגונדה /לוינסקי 35 תל אביב

4. המבצר

הוא מקום די חדש והאמת שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר אותו, בית קפה, בר של שתי קומות בלילה, חלל אמנות, הקרנות סרטים הופעות ומסיבות. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה החלל העצום הזה, מלא הנרות, ריגש אותי ממש ומצאתי את עצמי ממליצה עליו לכל מי שרק פגשתי. נראה לי מגניב להגיע אליו.לא הרבה יודעים עליו בינתיים. אז תשמרו בינינו 😉
משה מאור 3 תל אביב

5. החניון

גם זה מקום חדש, גם אותו אני לא כל כך יודעת איך להגדיר (מבינה דרככם שאוהבת חיות לא מזוהות), אז אקרא לו חניון רב תרבותי, זה נשמע טוב. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה ידעתי שזה המקום שאחגוג בו יומולדת 30 (מחפשת כבר הרבה זמן מקום). החלל גדול ופתוח, עושים שם אירועים, שווקים של בגדים, אוכל, יש שם בר מגוון ודי.ג'יים מדהימים, מושלם למסיבות ויש מישהי שעושה קעקועים, אז כזה הכל מהכל.
הרבי מבכרך 7 תל אביב (פלורנטין)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בניייה בנייה בנייה.
בונים לי חמישה מטרים מהחלון… בניין יפהפה ,אבל אני מתעוררת מקדיחות כבר שלוש שנים ב-7 לפנות בוקר.

ריח השתן ברחובות פלורנטין.
רק כשיוצאים מהעיר או מהאזור מבינים את גודל הבעיה.

והתחנה המרכזית החדשה.
מקום עם כל כך הרבה פוטנציאל. בגלל זה כל כך קשה להיכנס אליו. הוא עומד דומם, כאילו הזמן עמד מלכת, אבל ממשיך לזהם את הסביבה. לא פעם הלכתי שם לאיבוד ובשביל למצוא אוטובוס צריך להגיע לפחות 20 דקות מראש ואני גם ככה מאחרת לכל מקום וזה מספיק מלחיץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"רק לביקור" סרט קצר של עידן ארגוב שגם שיחק את התפקיד הראשי בכישרון רב לצד ריקי חיות הנפלאה והרגישה כל כך. דרמה קומית מטורפת ומצחיקה עד דמעות. אמנם ליהקתי את הסרט, אבל ראיתי אותו פעם ראשונה על מסך גדול יחד עם הקהל בסינמטק ואני חושבת שבחיים לא הייתי עדה לצחוקים כל כך קולניים,
ובטח לא בסינמטק. סרט שפותח את הלב וגורם לכם להתקשר לאמא להגיד לה כמה אתם אוהבים אותה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
"שום דבר לא בסדר" של רני סער. ניסיתי להתחמק מלצפות בסרט הזה ששודר בכאן 11 כי ידעתי שהוא יהיה לי קשה. ואז ממש במקרה ישבתי לדרינק עם חבר בקולנוע יפו (עוד מקום שאני מאוד אוהבת) כשפתאום אנשים קראו לנו להיכנס לסרט. לא ידעתי במה מדובר. הסרט עצמו קשה לצפייה, אבל מעצים כל כך. יצאתי גמורה ובוכיה אך מלאת תקווה. הסרט עוקב אחרי נוגה פרידמן, אלמנת מלחמה שאיבדה ב-7.10 את אהובה ואב שלושת ילדיהם, עידו רוזנטל. אנחנו נחשפים לאישה כל כך חזקה, אמנית מיוחדת ואמיצה שמגדירה את עצמה מחדש מול הנורמות המצופות מאלמנות בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה של חיות – היצורים הכי טובים שמקיפים אותנו. ו"עומדים ביחד",תנועה חשובה שפועלת לשיוויון אמיתי, לצדק ולמילה שהפכה כבר לגנאי – שלום. למרות שהרבה יחלקו עלי, אני חושבת שזה הארגון שהכי שמר עלינו ועל מצפוננו במלחמה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה?
הייתי רוצה לפרגן לכל מי שממשיך ללכת להפגנות של החטופים.
ולרעות ענבר– אני עוקבת אחריה והיא עושה עבודה כל כך חשובה. הסרטונים שלה סופר מעניינים. היא נותנת לי תקווה ונותנת מילים לרגשות והתהיות שלי על המצב, והכל בצורה כל כך נגישה וקולחת. יצא לי לפרסם כמה פעמים פוסטים שלה ואנשים התבלבלו וחשבו שאני היא והברכות שאני קיבלתי… אני מורידה בפניה את הכובע רק על ההתמודדות.

מה יהיה?
אני אופטימית מטבעי למרות שאובייקטיבית המצב לא טוב. מקווה שנצליח לשקם את עצמנו. לגבי אמון במערכת, בפוליטיקאים והשיח המפלג, אני חושבת שאנחנו די אבודים בחלל. מקווה שנוכיח לעצמנו אחרת. אני רוצה להאמין שזה תלוי בנו, ויום יבוא ונוכל ללכת בגאווה בעולם, אבל תשאלו אותי עוד פעם אחרי הבחירות…

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• שוק לוינסקי
• המבצר
• החניון
• בגדי וינטג'
• יד שנייה

>> איתי דורון וארז מעין שלו הם המנהלים האמנותיים של פסטיבל תמונע, שיתקיים בתיאטרון תמונע לקראת סוף החודש (30.11-23.11). תחת הכותרת "והארץ הייתה" יתרחש שפסטיבל רב תחומי של יצירות המביאות רוחות של שינוי, התנגדות, חיים ותקווה בתום מלחמה בתחומי התיאטרון, פרפורמנס, מחול, דראג ומוזיקה, ובשורה של מופעי בכורה ממיטב יצירת הבמה העצמאית בישראל.עוד פרטים באתר תמונע

>> משהו גדול וטוב: שובו של אינדינגב הוא תמונת ניצחון של שפיות
>> אין רגע דל: 10 פסטיבלים שלא כדאי לפספס בחודש נובמבר

"מה התפקיד שלנו בתוך כל זה?"
זו השאלה מה שאנחנו מקפידים לשאול את עצמנו בתחילתה של כל פגישת עבודה כמנהלים אמנותיים שותפים יחד עם נאוה צוקרמן בתיאטרון תמונע. ובכלל זאת נראית לנו כמו שאלה ראויה להישאל על ידי כל אדם בתפקיד ניהולי בכלל ובעולם התרבות והאמנות בפרט. אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו גם ב"ימי שגרה" (אם יש כאלו בכלל בארץ שלנו) – אבל מאז אוקטובר 2023 השאלה הזו הפכה דחופה יותר וברורה פחות.

דמיינו רגע…

רגע לפני, בספטמבר 2023, יצאנו לעולם עם פסטיבל "דמיינו רגע"– שבו הזמנו יוצרים ויוצרות ממגוון תחומים לדמיין יצירת אמנות ללא מגבלות (של תקציב, זמן, מיקום ואפילו ללא מגבלות פיזיקליות) – הרגשנו אז שהתפקיד שלנו היה לנסות להחזיר ליוצרים וליוצרות (וגם לקהל) את ההתרגשות מהפוטנציאל הרדיקלי של מעשה האמנות. פוטנציאל שבדרך כלל אנחנו לא מעיזים לחשוב עליו כי המציאות מצנזרת לנו אותו: הפכנו עם השנים לכל כך מודעים למגבלות המציאות שאפילו המחשבה שלנו לא מעיזה להפר אותם יותר.

והיה מצוין. היה רדיקלי ומעורר מחשבה, מצחיק ומשונה (בקטע טוב). סיימנו את הפסטיבל הזה בתחושה ש-וואוו אפשר רגע לדמיין שוב.
ואז אוקטובר 2023.

המציאות עולה על כל בדיון

מה עושים עכשיו? מתכנסים. רגע ללקק את הפצעים, לבכות ביחד, להתעצבן, לפחד, לחשוב על ההווה ועל המקום. בפגישות השבועיות שלנו הבנו עכשיו שאין טעם באסקפיזם, במפלט מהמציאות, אלא שצריך לרגע להתרכז במציאות עצמה. כך התחילה להתגבש עונה לתיאטרון והשם שעלה היה:"הַמְּצִיאוּת באמת עוֹלָה עַל כֹּל בִּדְיוֹן"– העונה התיעודית בתיאטרון תמונע.

המציאות היתה (ועדיין) כל כך אינטנסיבית, שמפה לשם יצאו לנו השנים הכי פוריות בתיאטרון מזה הרבה שנים. הצגנו, בין היתר, הצגות מקור כמו"שׁוּרָה: מלאכת זיהוי חיים"מאת ובבימוי רועי יוסף (שעלה בבכורה בפסטיבל ישראל 2024) העוסקת בחוויות המילואים של רועי במלאכת זיהוי החללים במחנה שורה אחרי ה-7 באוקטובר ו-?Can you beat the KGBשל דניאל כהן-לוי שהפך את סיפורו של מתנגד המשטר הרוסי אלכסיי נבלני למשחק שולחן פרפורמטיבי בהשתתפות הקהל, ששואל שאלות גם על התנגדות כאן במקום המוזר הזה שהוא הבית שלנו. היו גם שני פסטיבלים דוקומנטריים – פסטיבל"ועדת חקירה"שהזמין יוצרות ויוצרים להקים ועדות חקירה אמנותית על המציאות סביבנו ו"ממנטו"– הסדרה התיעודית בפסטיבל תמונע, שאבי גיבסון בראל ועינת ויצמן ניהלו אמנותית, והתרכז בתיאטרון דוקומנטרי אקטיביסטי.

אז מהעכשיוהתפקיד שלנו בתוך כל זה?

כעת, כשאנחנו בתוך מסע של בירור זהותי מקומי מאוד, אנחנו שואלים את עצמנו שוב "מה התפקיד שלנו בתוך כל זה".פסטיבל תמונעהקרוב הוא הצעד הראשון שלנו בניסוח של תגובה אפשרית:מסעות מקומיים. בשלה השעה לחזור למסורת הרומנטית משהו של לצאת מהסטודיו, מהעיר ומהמוכר אל עבר מחוזות אחרים. כמו שצ'כוב גמע את ערבות רוסיה כדי לנסות להבין משהו על הנפש הרוסית (ואם יש דבר כזה בכלל), או גרוסמן ועוז שחצו את הארץ בניסיון נואש לתקשר עם ואת המקום הזה. גם אנחנו מרגישים את הצורך לתקשר עם מה שדמיינו פעם שהוא, עם מה שהוא באמת היה ועם מה שהוא עכשיו, ואולי אולי, בזהירות גדולה יותר מבעבר, לדמיין שוב את מה שהוא יכול להיות.

פסטיבל הוא תמיד מכשיר. אמצעי להתנסח. פלטפורמה להציע שאלה או רעיון או פרספקטיבה. אז קראנו לפסטיבל השנה "והארץ היתה", וניסינו לאתר את הרוחות שמנשבות פה ואמנים שמנסים לספר את הסיפור הזה של פה. עשינו את זה בכמה דרכים:

יזמנו אתהסדרה הרבתחומית, בה קראנו ליוצרים ויוצרות לבחור נקודה על מפת הארץ, לנסוע אליה, לגלות אותה, לדבר באנשים שחיים בה וליצור יצירה קצרה חדשה על הקשר והמבט שלהם על המקום. התוצאה היא שתי תכניות של רצף יצירות קצרות שחושבות מקומות אחרים, למשל אופקים, כפר ריינה, ירושלים, אכזיב, הגדה המערבית, אילת, מין טיול רבתחומי מרתק בין נופים וסיפורים וצלילים ואפילו טעמים.

אנחנו משיקיםהוצאה לאור של מחזות. הרבה פעמים אנחנו קצת מקנאים (בקטע טוב) בספרות או בקולנוע או באמנות הפלסטית – לא בהם ממש – אלא בנצחיות הפוטנציאלית שלהם. הם לא רק למי שעכשיו נוכח אלא הם חוצים את הזמן. התיאטרון נוכח רק בכאן ועכשיו, וזה גם הקסם שלו, אבל יש דרך לאפשר למחזות לגעת בנצח: בבניית הפוטנציאל להעלאה מחודשת. יחד עם דניאל כהן לוי ועם הוצאת פרדס ובתמיכה נדיבה של עיריית תל אביב וגופים נוספים, פתחנו את"ת:מ – תמונע מחזות", והשנה יצאו 5 מחזות חדשים לאור, במה שאנחנו מקווים שיהפוך לסדרה שתימשך לאורך שנים.

יצרנובמה ליוצרות ויוצרים חדשים. טיילנו והסתובבנו ברחבי הארץ בין בתי הספר הגבוהים ליצירה ובחרנו את אלו שאנחנו חושבים שהם הכי מעניינים, ובפסטיבל יהיו שתי תכניות שיציגו יצירות בכורה שלהם: "כרגע" הרב-תחומי – עם יצירות של בוגרי מוסררה, בצלאל, יורם לוינשטיין ובית הספר לתיאטרון חזותי; ו"הצגת בכורה" התיאטרוני עם בוגרי בימוי מסמינר הקיבוצים. הזדמנות נדירה לראות את הכוחות שעוד שניה מובילים פה את השדה.

וגם להשיב רוח

כשחשבנו על השם של הפסטיבל חזרנו לבראשית. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אז למרות הפסקת האש, הארץ עדיין תוהו ובוהו, ונראה לנו שהתפקיד שלנו הוא לנסותלשפוך אור בחֹשֶׁךְ, לאלתר סולם מהתהום,להציג הצעות לסדר בכל התוהו ובוהו הזה, ובעיקר להשיב רוח מכל מני סוגים:קצת רוחות נגדיות, קצת רוחות התנגדות, קצת רוח חיים, קצת אורך רוח, קצת רוח טובה. אז ליקטנו לפסטיבל גם אסופת מופעים נוספים, שיש בהם רוח מיוחדת – תיאטרון, מחול, פרפורמנס, מוזיקה, דראג, אירועי ספרות, מפגשים מקצועים, והמון שאר רוח. תסתכלו רגע על התוכניה ותבינו. ובואו, אנחנו נהיה שם כל הזמן.
>> פסטיבל תמונע 2025, 30.11-23.11, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב.תוכניה, פרטים וכרטיסים באתר

• יוצרים כותבים
• תיאטרון תמונע
• מלחמת שבעה באוקטובר
• תיאטרון
• פרינג'
• פרפורמנס

סיפור ההצגה "ארבעה משלים ומלכה" מתחיל אי שם בסוף שנות השמונים של המאה 20, בארצות הברית, לשם עברתי כילדה עם הורי. השנה היא 1989, ואני בחורה צעירה בת 22, בדרך לתואר ראשון בתיאטרון, כאשר מאחורי כבר לימודי מחול קלאסי ומודרני בבת דור תל אביב, ולימודי פנטומימה קלאסית באוהיו, ארה"ב. רציתי ליצור הצגה נודדת לקהל תלמידים.
>>

שילבתי את האהבה שלי לאגדות ומשלים, ליהקתי שחקן שלמד איתי באוניברסיטה ויצרתי הצגה המשלבת מילים (הוא), פנטומימה (אני), תפאורה קטנה, ויצאנו לדרך. ההצגה The Living Story Book התקבלה מעולה, ואיתה חרשנו את מיאמי במשך שנתיים עד שדיגדג לי מאד לנסוע לפריז, ללמוד עוד.
בפריז התוודעתי לעבודה של המאסטר אטיין דקרו, יוצר תיאטרון פיזי והמורה של ניסן נתיב לפני שנים רבות. מאז ועד היום כל יצירה שלי מושפעת מארבעה תחומי האומנות – תיאטרון טקסטואלי, מחול, פנטומימה, ותיאטרון פיזי – הבאים לידי ביטוי בכל הבעה שלי בתיאטרון ועל המסך.

כעבור כמה שנים חזרתי ארצה, כדי לחיות וליצור כאן. לפני זמן מה הרגשתי שנושא המשלים אצלי לא מוצה. במקביל, עלתה ברוחי גם דמות של מלכה מגלומנית, זועפת, לא מרוצה, קומית, אבסורדית. אני מוצאת שאני עוסקת באבסורד כל חיי. החיים על הקצה, הדמויות הגדולות, הכאב המבעבע מול ההומור המתגלגל. ההבעה המילולית נתמכת בהבעה פיזית מדויקת כמו בסרטים מצוירים: לוני טונס, פיקסר וחברים. מממ… מלכה? אז כמובן שהמלכה בהצגה קיבלה חיזוקים ממלכת הלבבות הפרועה, וגם מהדוכסית ההפכפכה בספר "עליזה בארץ הפלאות".

אוקי. נשלב משלים ומלכה. נהדר! החלטתי להתמקד בארבעה משלים שאפשר יהיה להציגם במילים ובפנטומימה באופן שיהיה ברור לקהל. לא כל משל היה עובד בטכניקה הזו. ידעתי גם שאני רוצה ליצור הצגה לקהל ילדים מגיל 6 ועד 120 אשר מכירים מעט את המשלים. כדי לחבר בין המשלים השונים, נתתי למלכה להיות גם שופטת ביער, אליה מגיעות החיות כדי שתעזור להם עם הבעיות שצצו בינן. למלכה יש גם משל משל עצמה: מדוע נעלמי פניה, בכל פעם שהיא מביטה במראה?

רציתי שזו תהייה הצגת יחיד כדי לאפשר לקהל לראות את אומנות הפנטומימה, העוסקת לרוב בהחלפת דמויות. זה מצריך החלפה מינימלית של תלבושות ואביזרים. בהצגה אני מגלמת 8 חיות (אריה, עכבר, צב, ארנב, שועל, עורב ושתי עיזים שונות) בתלבושת אחת ניטראלית, ומסתמכת על עבודת טקסט וגוף בלבד (אין אוזני חיה או זנב). המלכה, לעומת זאת, מקבלת שיער מרשים, כתר שובב ושמלה הדורה. התפאורה גם היא מינימליסטית, ובה הסוס של המלכה/שופטת הופך להיות הדוכן שלה ביער.

אל יצירת ההצגה הצטרפו חברים מוכשרים בהחלט. פנינה גרי זכרה לברכה נתנה יעוץ דרמטורגי; מיכל שגיא איתה יצרתי כמה הצגות עיצבה ויצרה את התלבושות היפיפיות המאפשרות ביטוי מלא של הדמות, וגם החלפה מהירה מאד; אלברטו שוורץ, שגם איתו שיתפתי פעולה לא פעם, הלחין מוזיקה משובחת שמתארת את הדמויות להפליא; יובל קדם בנה את דוכן-הסוס-פטנט המעולה; וארז שפריר נתן את קולו לכרוז בית המשפט, המנהל שיחות עם המלכה/שופטת ומכניס אותנו לעולם של ההצגה.

אחרי ההצגה אני מפנה את הבמה לקהל. ההצגה מעוררת שאלות רבות, וזו בעיני הצלחה ענקית. תמיד יש לצופים הצעירים והמבוגרים המון שאלות, איך? למה? כמה? אני רוצה שהקהל ייכנס לעולם של ההצגה ויצא ממנה מרוגש, מלא במחשבות, ואולי אף השראה ליצירה אישית מתוך ההצגה, ובכלל. ההצגה גם זכתה בספטמבר השנה בחמישה פרסים בטקס פרס הבמה להצגות ילדים ונוער, בקטגורית הצגות יחיד.
"ארבעה משלים ומלכה" תעלה לראשונה בתיאטרון תמונע (שונצינו 8, תל אביב) ביום שבת, ה-8.11, ב-11:00.לפרטים וכרטיסים

• יוצרים כותבים
• תיאטרון
• הצגות ילדים
• תיאטרון תמונע