ירדן שטרן הוא אוצר עצמאי, מרצה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ובמחלקה לתרבות – יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר, ופוסט-דוקטורנט במכון למחקר על שם הרי ס. טרומן לקידום השלום. נשוי פלוס שני חתולים, ירושלמי במקור שמתעב את ירושלים, ותל אביבי בהווה שמתעב לחות. בימים אלה הוא אוצר לא פחות משלוש תערוכות, שתיים מהן בעיר –"משפחתי"במרכז אדמונד דה רוטשילד ו"שק של נחשים"בגלריה P8 – ואחת בעיר הבירה ("שורש העניין" בסדנאות האמנים בירושלים).פשוט תנסו לעקוב.

הרבה פעמים שואלים אותי למה חזרתי לארץ אחרי יותר מעשור שלא התגוררתי פה, ואני תמיד עונה את אותה תשובה. "בורקס". הוא שם בשבילי תמיד, פריך, מלוח ומנחם. יש לי שני בורקסים מקועקעים על ירך שמאל, הם שלי ואני שלהם.

1. הבורקס של אמא

כתושב לוינסקי, קשה להכריע לטובת בורקס שכונתי אהוב אחד, אבל הדירה הראשונה שלי בעיר הייתה ברחוב זבולון ולכן אני שומר חסד נעורים לבורקס של אמא. גדול, חם וטעים. לא לוותר על הביצה והרסק.
לוינסקי 46 תל אביב

2. עמיתה

מאפיה נשית ובועטת, שיצרה מעדנים מתוקים ומלוחים שקשה להפסיק לחשוב עליהם. בורקס האנשובי ממציא מחדש את המליחות, ומספק את אחד הביסים הכי מספקים בעיר.
סלמה 10 תל אביב // ביאליק 27 תל אביב

3. דילק'ס

אם עוד לא טעמתם את הגאונות שהיא בורקס מים, קחו את עצמכם להתפנק בהקדם. עם משהו שהוא בין בורקס ללזניה, דילק׳ס יצרה חוויה קולינרית יחידה ומיוחדת בעיר. כן, זה אולי מותח את גבולות ההגדרה של בורקס, אבל מקוריות זה שם המשחק.
ההגנה 33 תל אביב

4. גרציאני

בורקס לא יכול להסתכם בביס, אז כשאתם מגיעים לקנות את המיני-בורקסים של גרציאני – יש לקחת לפחות חמישה. מינימום. הם קטנים וחמים ונועדו להיאכל לצד בריכת הדגים בקריית ספר.
יהודה הלוי 123 תל אביב

5. אם:פם

אין בורקס יותר שנוי במחלוקת. תאהבו או תשנאו, כולנו מצאנו את עצמנו ממלאים שקית בארבע לפנות בוקר אחרי בילוי. קלאסיקה, מסורת. זו גם הפעם היחידה שאבחר בבורקס תפו״א, אבל זאת מחלוקת שאני מעדיף לא להיכנס אליה.

נונו לא יכולה לטעות. בורקס אם:פם (צילום: איירי קצב)

>> סופרמרקט של החיים וחזרות עם בובות מקריפות // העיר של בגדXכפת
>> פלא טבע רומנטי וביסטרו שהוא חוויה // העיר של אלה ניקולייבסקי

מקום לא אהוב בעיר:

כל גינה שאינה גינת כלבים עליה השתלטו בעלי כלבים. בתור הורה גאה לשני חתולים, שמואילים בטובם להישאר בבית בכל שעות היום, אני לא מבין מה גורם לאדם לשחרר את הכלב שלו מהרצועה ולתת לו להסתובב חופשי במקום שאינו מיועד לכך. למה אני צריך לקבל לק רנדומלי ומלא ריר? מדוע עליי לצעוק על הכלב שלכם לא לקחת לי ביס מהבורקס? אני אתקשר ל-106, ראו הוזהרתם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ניכוס" שלהלל קוגןהיא אחת מיצירות המחול הכי מעוררות השתאות שראיתי. חדה, בועטת וכל כך חכמה. אני חושב עליה הרבה, ומקווה שתחזור לעוד סיבוב הופעות בקרוב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״טאבו: עמוס גוטמן״ הוא דוקומנטרי מפעים עלאחד היוצרים הקווירים הכי חשובים שהיו בארץ. שאולי מלמד יצר סרט רגיש על אייקון קולנועי שעזב אותנו מוקדם מדי. הצפייה בדוקו הזכירה לי את הפונטציאל של יצירה ישראלית מקומית, ואת הסיפורים החשובים שרק אנחנו נוכל לספר על עצמנו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
״עומדים ביחד״הם נקודת אור בשבילי, ואני מאמין שרק ביחד, יהודים ופלסטינים, דרך שותפות וערבות הדדית, נמצא דרך החוצה מהחושך הגדול שאופף אותנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל תל-אביבי שיוצא מהבית ומפגין בעד סיום המלחמה ונגד התפוררות הדמוקרטיה, כל תל-אביבי שמבקש לסיים את האלימות הנוראית שפוגעת בכל המעורבים בה, כל תל-אביבי שמחזיק שלט של חטוף שנמק בשבי או ילד עזתי שנהרג. כל אקט של מחאה כנגד הפופוליזם האיום שעוטף אותנו הוא מעשה גבורה.

מה יהיה?
יהיה סוף לסיוט הזה. חייב להיות.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בורקס
• דילקס
• גרציאני
• עמיתה
• הבורקס של אבא
• AMPM

תל-אביב היא עיר מלאה באפשרויות קולינריות בכל שעה ביום. כיאה ל"עיר ללא הפסקה", גם בשעות הקטנות של הלילה אפשר למצוא משהו מיוחד לדחוף לפה. אבל בשבילי יש רק מאכל אחד שתמיד יסגור לי פינה ותמיד יהיה שם בשבילי: בורקס תפוחי אדמה של ה-AM:PM.

>> אוכל טוב ברחוב: התאהבתי בשישברק פעמיים, וזה יקרה בכל פעם מחדש

כן, אותה רשת סופרים תל-אביבית שפתוחה 24/7, מציעה מגוון חטיפים לשעת לילה מאוחרת: דוריטוס, סניידרס, קבנוס… אבל לפעמים אתה צריך קצת יותר. אתה צריך משהו מהותי, משהו שמכיל גם בצק אבל גם סוג נוסף של עאלק-פחמימה חמימה ומנחמת – עיסת תפוחי האדמה הנהדרת של הבורקס המרובע הפשוט היא התשובה.

האם הבורקס ב-AM:PM הוא הבורקס הכי טוב? פסגת השאיפות של אותו מאפה פריך ממוצא טורקי? כמובן שלא. יש בעיר מגוון מאפיות בהן אנשים אשר הקדישו את חייהם לאמנות הבורקס יספקו לכם גרסה הרבה יותר טובה, הרבה יותר גדולה ועם חמוצים וביצה בצד. אבל הן לא פתוחות בשעות האלה! וגם אם הן היו, יש משהו יותר טהור בבורקס של AM:PM. משהו לא מתאמץ, לא מתנסה, משהו שמתאים בול למי שאתם בשעת לילה מאוחרת. אתם לא הגרסה הכי טובה של עצמכם, למה אתם חושבים שמגיע לכם את הגרסה הכי טובה של בורקס?

הבורקס של AM:PM לא גדול במיוחד, אפשר אפילו לקרוא לו בוריקיטס, אבל אתה לא רוצה בורקס גדול בשעה הזאת. אתה רוצה ארוחה קטנה, חטיף שכזה, אבל משהו יותר משוכלל מסתם בצק מטוגן בשקית. אתה רוצה את המרקמים השונים והמרתקים של בורקס תפוחי אדמה, או אולי בורקס אחר – אני לא שופט! גם אם אתם יותר טיפוס של בורקס גבינה, או אפילו טיפוסים הרפתקניים של בורקס פיצה, ל-AM:PM יש משהו בשבילכם באותו מדף מאפים נהדר! רק קחו את מלקחי המתכת הנאמנים, ושימו את הבורקס הקר והלא בהכרח מאוד טרי לבחירתכם בשקית הנייר הכחולה המוכרת, וכל הדאגות שלכם יעלמו.

כשאני מוצא את עצמי רעב בלילה, אבל לא רעב באמת, רק קצת רעב כזה אחרי הופעה טובה או בילוי מוצלח (וגם אחרי הופעה גרועה או בילוי לא מוצלח, למען האמת), אני תמיד חוזר לאותו ריבוע מנחם של פחמימה בתוך פחמימה. אותו מעדן ים-תיכוני בגרסה הפשוטה והמופשטת ביותר שלו, אותו בורקס תפוחי אדמה של ה-AM:PM. לפחות עד שאייל שני יפתח עסק בורקס תפוחי אדמה גורמה שפתוח 24 שעות ביממה.

• אוכלים שותים
• אוכל רחוב
• בורקס
• AMPM

את הבעיות של תל אביב עם כל מטר גשם תושבי העיר מכירים היטב – יש רק כמות מסוימת של גשמים שתשתיות העיר מסוגלות לעמוד בהן, ואיכשהו בכל פעם מחדש יורד יותר גשם מהכמות הזו. מעגל השלוליות הבלתי נגמר הזה הופך את העיר מדי חורף לונציה הקטנה, רק עם יותר הומלסים ספוגי מים. מי מאיתנו לא נאלץ לחצות צומת מרכזי בעיר, רק כדי להגיע לצד השני עם גרביים ספוגות מי גשם? כי אנחנו משוכנעים שאפילו לחולדאי זה קרה. אז דע לך, מר ראש העיר היקר, שאם אתה נתקל היום בעיה הזו, AM:PM דאגו לך.

>>אור ירוק בקצה המנהרה: קבלו את שביל האופניים החדש של אלנבי

רשת הסופרים העירונית השיקה קמפיין מתוק, חמים ויבש במיוחד, במהלכו הם מחלקים גרביים יבשות במספר תחנות אוטובוס, ממש מתוך הפרסומת. ולא מדובר באיזה קוד קופן או משהו שתצטרכו ללכת עבורו לסניף, אלא ממש גרביים מתוך הפרסומת. אז איך זה עובד? באמפם הפכו מספר תחנות אוטובוס נבחרות במרכז העיר (אנחנו יודעים על התחנות בכיכר הבימה, שינקין 30 ודיזנגוף 155) ל"תחנות הצלה אורבניות), המלוות בשילוט ממותג היטב בצבע הטורקיז המוכר, שגם משתעשע קצת על חשבון החורף התל אביבי עם שאלות כמו "חציתם את נחל שינקין?", אבל גם תשובות כמו "עד שיפתרו את בעיות הניקוז דאגנו לכם לגרביים יבשות".

רק מי שיכנס לאזור המוגן של תחנות האוטובוס יראה את קיר הגרביים היבשות, שלמעשה בנוי כסוג של מכונת כדורים בה כל אחד זוכה בגרביים מעוצבות, באחד משלושה צבעים. הרשת צפויה לחלק אלפי זוגות גרביים חדשות, במתכונת של Refill שוטף לאורך הסופה הקרובה – אבל כמו שמבקשים על הקיר, "תהיו חברים, קחו זוג אחד". גם לבאים מגיע ליהנות מרגליים יבשות. פייר, אחרי שהשתלטו על שוק המטריות בעיר, זה רק הגיוני שגם גרבי החורף של אמפם יתפזרו ברחבי העיר – ואנחנו רק שואלים, מתי יגיע גם גטקס תרמי של אמפם?

• ❤ תל אביב
• הבועה
• חורף
• AMPM
• עירוני

יום האהבה ההולך ומתקרב (זה יום שלישי הקרוב, הכינו את עצמכם) הוא אירוע טריגרי עבור אלפי הרווקים של העיר. כן, גם זוגות שונאים לרוב את יום האהבה, אבל הרווקים לא יכולים לחלוק את השנאה הזו עם אף אחד. לא, הם צריכים לחלוק את יום האהבה עם פיצה מעדנות מחוממת שהם קנו באמפם, ובהם אנחנו מתכוונים אנחנו. אבל השנה מציעים ברשת חנויות הנוחות התל אביבית משהו אחר לרווקים לקראת יום האהבה. לא, לא רק אלכוהול.

בקיצור, ב-AM:PM השיקו אפליקציית דייטינג חדשה. איזה משפט מוזר. האפליקציה, שנקרא OD:PM (או בלשון מקומית, עוד:פעם) בנויה במטרה לשדך מחדש אוהבים ותיקים שהתנתקו, או סתם סטוצי עבר שנשארו חקוקים בזיכרון. אפשר לקרוא לזה החברה המדרדרת. בניגוד לטינדר, באמבל ודומיהן, האפליקצייה של אמפם (שזמינה באפל פלייובלינק הזה גם לאייפוניסטים) לא מציעה אף רווק חדש, אלא נשענת על נתונים שאתם תורמים, בתקווה שגם האקס שלכם עשה כך.

השיטה פועלת כך: אתם מוסיפים את מספרי הטלפון של האקסים שאתם מעוניינים לחזור אליהם. לא, לא את האקס ההוא, טוב שמחקתם את המספר הזה. המערכת של אמפם בודקת אם במקרה המספר שהוספתם הוסיף את המספר שלכם – ואם כן, יש Re:Match ואפשר לבחון בעצמכם אם ניתן להצית מחדש את הלהבה שכבתה. אם הכל עבד כמו שצריך וצמד האקסים הותאם, באמפם גם מפרגנים עם הנחה של 30% על מוצרי דורקס, למקרה והלהבה מתלהטת הרבה מעבר. אנחנו לא יכולים לעודד לחזור לאקס, אבל תמיד בעד אהבה חופשית.

• סקס ויחסים
• עירוני
• AMPM
• דייטים
• אקסים
• אקסית

גם מבלי לוודא, אני מרגיש בנוח להצהיר שתל אביב היא הבירה הקולינרית של ישראל. מספיק הליכה קלה בכמעט כל רחוב רנדומלי כדי לראות שיש כאן הכי הרבה מסעדות בארץ, את מגוון האוכל הרחב ביותר, לפחות 7 שווקי אוכל שונים ויותר מכמה מוסדות קולינריים ברמה היסטורית. ובכל זאת, קשה לאכול כמו שצריך בתל אביב. קשה כי זה יקר וכי השפע מתעתע וכי באידיאל היינו מכינים כל יום אוכל בריא בבית, אבל למי יש את הסבלנות לזה כשכל השפע התל אביבי נמצא במרחק הליכה – ומאז וולט, גם בקצה האצבע.

לכן כמו כל העיר, גם אני התרגשתי מאוד מהידיעה על השקת PICKS,מיזם קולינרי חדש ומסקרן שמביא כמה מהמסעדות הטובות בעיר לתוך ה-AM:PM הקרוב לביתכם. על פניו, רעיון מבריק מעדות האיך-לא-עשו-את-זה-קודם: לקחת כמה מנות אהובות מהשפע שיש לעיר להציע, להרכיב תפריט דרים-טים שמביא את המיטב מכל אחת, לארוז יפה לחימום מחדש ויש לך את המסעדה הכי טובה בתל אביב, אמפירית. ליטרלי הבסט של הבסט. בתאוריה, יש פה מוצר מנצח.

אבל אז מתחילים לחשוב על הפרקטיקה. והפרקטיקה טיפה יותר מורכבת מזה, ומעלה כמה שאלות בנוגע לרעיון הנהדר – איך ישמר האוכל? האם המסעדות מייצרות אותו? אם לא, מה הופך את זה לשל המסעדה? ובעיקר, האם זה טעים אפילו קצת כמו המקור? כדי לענות על כל השאלות אלה ובעיקר כדי למלא את הבטן, החלטתי שאת הסופ"ש אעביר עם כמה מהמסעדות הטובות בעיר, ומהבית. אבל כאילו לא במשלוח. נו, בסדר, הבנתם.

בקיצור, קניתי שלוש ארוחות. המקררים הממותגים בורוד של פיקס מאוד בולטים בנוף הכחלחל של AM:PM, ושיטת הסידור של האריזות עוזרת להתמצא בהיצע. אם בכל זאת הסתבכתם, יש תפריט. כן, כאילו אתם במסעדה. בהתאם למדף המתאים, תוכלו לקחת מנת "על הלחם" (כלומר, ממרחים ומטבלים, 19-26 ש"ח), מנה עיקרית (28-49 ש"ח), תוספת (14-28 ש"ח) ואפילו קינוח, בדמות גלידות שמחקות כמה מהקינוחים המוכרים בעיר,

המנה הראשונה שלקחתי היתה כזו שאני מכיר ואוהב, לפחות בגרסה המסעדנית שלה – שיפודי פרגית ותפו"א מבית סון רון האהובים עלי מאוד. זו אחת המנות היקרות בתפריט (46 ש"ח), אבל גם כזו שכוללת את הבשר והתוספת באחד. לצד המנה העיקרית, לקחתי אחו בלאנקו של מסעדת אוזריה (26 ש"ח), שהיה פחות מרק שקדים-שום, ויותר ממרח. והנה כבר יתרון אחד נפלא של PICKS – השעה היתה 1 בלילה, שני המקומות הנ"ל כבר נסגרו, ואני בדרך הביתה למאנצ' לילי בגבוה.

חיממתי בטוסטר-אובן, בהתאם להוראות שעל העטיפה, את תוכלת קופסת הפלסטיק הקטנה. 300 גרם, שני שיפודי פרגית עם שלוש חתיכות סבירות בגודלן בכל אחד, וכמה תפוחי אדמה קטנים צלויים. זו לא מנה משביעה. גם בליווי האחו בלאנקו (והלחם עליו נמרח) זה היה יותר נשנוש מהיר מאשר סעודה. מה שכן, האוכל היה טעים מאוד – אולי זה הבחירה בבשר שדווקא מסתדר עם חימום מחדש מבלי לאבד יותר מדי טעם (אם כי קשה לומר שהוא שומר על הרכות המאפיינת), ואולי זה היה התיבול המצוין בו משתמשים בסון רון שבהחלט הדהד במנה. נהנתי מהמאנץ הזה, ובמיוחד מהעובדה שיכלתי לערבב בין שתי מנות המסעדות. חתיכת פרגית בתיבול השקד-שום של האחו בלאנקו, והייתי מאושר.

למחרת, תכננתי לכסות לעצמי ארוחת צהריים בעזרת צמד מנות משמעותיות יותר – עבור מנה ראשונה אוכל את סלט העדשים השחורות, גם הוא של סון רון (28 ש"ח), ועבור העיקרית אתפנק על פסטה בולונז מאת אמורה מיו (39 ש"ח). ארוחת מלכים, לא? לא, ממש לא. בניגוד לסעודה הלילית, הפעם התבהרו כל נקודות החולשה האפשריות. הסלט היה בסדר, יחסית. בחרתי לאכול אותו קר כי עדיין מוזר לי הקונספט של סלט חם, והוא ללא ספק סלט עשיר בחומרים ומושקע, אבל בסוף שילמתי כמעט 30 ש"ח לסלט צד. אבל זה היה זניח אל מול המנה העיקרית.

זה לא שהפסטה בולונז היתה רעה. זה פשוט היתה פסטה בולונז מחוממת מחדש בתנור, שזה באופן כללי, לא דבר רצוי. והביצוע היה בינוני עוד יותר. אין כמובן שום טעם להשוות את המנות של PICKS למנות המסעדה – זו תחרות לא הוגנת – אבל גם ביחס לאוכל לחימום מחדש בקופסה, זה היה בינוני. הבולונז עצמו היה מאוד טעים, אבל הכמות שלו בקושי אפשרה פיזור אחיד, כך שחצי מהארוחה אכלתי חתיכות פנה שהתייבשו בתנור (נגידו לכתוב בגב הקופסה, זה קורה גם לא במצב גריל).

עם פגיעה אחת ופספוס אחד, נשאר לתת רק לארוחה השלישית להכריע, והיא היתה… בסדר? סבירה? בלתי זכירה גם תחת חקירת שב"כ? כלומר, שום דבר ששווה לכתוב עליו לאמא ולמסור לה לאכסן חזרה את קופסאות האוכל במקרר. אכלתי קציצות בקר ברוטב עגבניות של דלידה (34 ש"ח) לצד תוספת תפו"א צלויים (15 ש"ח), שלא משויכים לאף מסעדה, אלא כמנת צד של פיקס. הפעם ניסיתי לחמם את המנה דווקא במיקרוגל, ולא נראה שזה משנה בהגזמה את הטעים. ארבעת הקציצות של דלידה היו טובות, גם אם לא יחודיות בשום צורה ובטח לא כאלה שמזכירות בדיל מטעמי המסעדה, ותפוחי האדמה היו אותם תפו"דים שאכלתי במנת הסון רון, רק בתיבול שמן זית וטימין.

וגם אחרי שלוש ארוחות במסעדה הניידת החדשה של AM:PM, קשה לי להניח את האצבע על סיכוי ההצלחה של זה, ואפילו לא על רף האיכות. המדד הזה משתנה משמעותית בין מנה למנה, ונראה שעם קצת מזל תוכלו להרכיב לעצמכם ארוחה סבירה, גם אם לא משביעה או טעימה באופן יוצא דופן. למעשה, הבשורה העיקרית שאני לקחתי איתי משם היא האופציה לקנות ממרחי מסעדות בגרסה ביתית, כי המנות העיקריות מרגישות כמו מה שהן – ארוחה מחוממת מחדש שקנית בסופר. פשוט ביקר יותר. אולי, רק אולי, אפשר לקרוא להן ארוחות בהשראת מנות מסעדה. אבל לפחות כרגע, למרבה הצער, זה רק עוד אופציה סבירה לארוחת צהריים לתל אביבים שמתעצלים לבשל. לא יותר.

• אוכלים שותים
• ביקורת משלוח
• אמורה מיו
• דלידה
• AMPM