Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
במבט ראשון קשה לחשוד באורון (״הדוקטור״) לרנר כי מדובר באחד מבכירי מוחות האלכוהול המקומיים שלנו, בעל ידע אינסופי בכל האמור לקוקטיילים ולאלכוהול. הלוק הכללי של הבחור אמנם מזכיר יותר הנדסאי, אבל לרנר נמנה עם הצוות שהקים את אימפריאל קוקטייל בר, וגם בזירה הבינלאומית הוא זוכה ללא מעט הישגים מכובדים.
כעת הוא פותח את French 57 (שילוב של הקוקטייל הקלאסי French 75 ושל כתובת הבר – ברנר פינת אלנבי 57), במקום ששכן בו Hide&Seek (שבו גם היה שותף), בר שהעיצוב, האווירה והתפריט בו שונים בתכלית. הכיוון הוא ניו אורלינס, בירת הקוקטיילים העולמית, שלדברי לרנר “פועלת כמו כישוף וודו על ברמנים ואנשי אלכוהול".
קוקטיילים מהודקים. פרנץ' 57 (צילום: בן יוסטר)
הקוקטיילים בהשראת העיר – לא מעט ברבן, רום ותבלינים תמצאו בכוסות (46 ־ 56 ש"ח), וגם תפריט האוכל מיישר קו עם הקונספט עם מנות כגון לביבות סרטנים, Po'boy (שרימפס מטוגנים בקמח תירס עם איולי שום ודבש), נקניקיות ברוטב שעועית ועוד (42 ־ 56 ש"ח). יחסית לבר קוקטיילים מהודק המקום גדול למדי, והחצר היפהפייה עושה חשק ללילות סתיו נעימים.
אוכל מפתה. פרנץ' 57 (צילום: בן יוסטר)
המוזיקה (בעיקר ג׳אז ובלוז, ויש דיבור על הופעות חיות בהמשך) לא מחרישת אוזניים וגם התאורה נעימה. חוץ מלרנר שווה לשים לב לויטה ולדימירסקי ולצביקה פורמן, שעומדים מאחורי הבר ומסתמנים כהבטחה של הדור הצעיר.
פרנץ' 57
אלנבי 57 פינת ברנר, 7347452־03 , כל יום 18:00 ־אחרון הלקוחות
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בסיכומים הרבים של שנת 2014 דובר לא מעט, ובצדק, על הג'ין. זו בהחלט הייתה אחת השנים הטובות והיפות של הג'ין, משקה שרק הולך וממשיך לצבור פופולריות אחרי שנים רבות וארוכות שבהן העלה אבק על מדפי הברים. כתבי האלכוהול וממליכי הטרנדים אוהבים לדבר על "טרנד" הג'ין (הכולל שלל מותגים חדשים בארץ, מבחר נאה בברים ובמסעדות, וגם יבוא מאסיבי של טוניק איכותי להשלמת החוויה), אבל להערכתי לא מדובר בטרנד שהגיע ויחלוף, אלא בשינוי אמיתי של הרגלי הצריכה. הדבר נכון בוודאי בקרב קהל בוגר ומתוחכם, שפשוט החליף את הוודקה־אוכמניות בג'ין וטוניק.
ישראל, כמובן, ממש לא לבד בסיפור הזה: בחודש האחרון ביקרתי בלונדון, העיר שכל כך מזוהה עם ג'ין (נכון שמקור הג'ין בהולנד, אבל לונדון היא העיר שהעלתה את המשקה לגדולה, ואפילו יש קטגוריה הנקראת London dry Gin), והבנתי שללא ספק יש לנו עוד הרבה לאן להתקדם. הג'ין בלונדון (כמו בשאר אירופה) תופס חלק נכבד מאוד מסצנת הברים והקוקטיילים.
הסיבה הרשמית לנסיעה הייתה ביקור בביפיטר (Beefeater), מזקקת הג'ין היחידה כמעט שעדיין פועלת בלב לונדון, וכל זה כהכנה לתחרות הקוקטיילים של ביפיטר שהגיעה לארץ. ואם גם לכם נדמה שלא עובר כאן שבוע בלי איזו "תחרות קוקטיילים בינלאומית" שאליה אנחנו שולחים בגאווה נציגים מקומיים, אתם לא טועים. הפכנו להיות אימפריה של ממש.
אז איך ומדוע הפך הג'ין לכזה פופולרי? אחת הסיבות היא הגמישות היחסית ומנעד הסגנונות. בניגוד למשקאות רבים המזוהים עם מדינה מסוימת וחייבים לעמוד בחוקים ברורים (כמו קוניאק או שמפנייה), ג'ין יכול להגיע למעשה מכל מקום בעולם. ומה זה בעצם ג'ין? ג'ין הוא אלכוהול שעובר השרייה עם מרכיבים בוטניים, וביניהם חייב להיות נוכח הערער, מה שמעניק את הזהות הייחודית לג'ין. מעבר לזה – הכל אפשרי.
יש בעולם ג'ין מזיקוק של תפוחי עץ, ג'ין שעובר השריה בעגבניות ובזיתים, סינון דרך חלב, השריה במלפפונים, עלי תה, וכל פרי ותבלין שאפשר לעלות על הדעת. הגמישות מייצרת המון סגנונות ונותנת פתח ליצירתיות. כל הזמן מבליחים עוד ועוד מותגים חדשים ומהדורות חדשות, השוני רב, העניין רב, והג'ין פורח.
Beefeater. צילום: יח"צ
ביפיטר (השם והלוגו על הבקבוק הוא מחווה לשומרי מצודת לונדון, שדבק בהם הכינוי "אוכלי הבקר", פינוק שהיה שמור לאנשי האצולה ולקרוביהם) הוא מותג ג'ין קלאסי, מהוותיקים והחשובים בעולם, שאמנם מוציא מדי פעם מהדורות מיוחדות של ג'ין מתובל בטעמים אחרים, אבל בגדול הקו הנקי נשמר ואיש לא נסחף כאן עם גרסאות ג'ין מופרכות. הקשר ללונדון, כאמור, חזק במיוחד, ועל כן לונדון ניצבת במרכז תחרות הקוקטיילים העולמית של ביפיטר, הנקראת MXLNDN (מיקס לונדון). זו השנה הרביעית לקיומה של התחרות, וזו הפעם הראשונה שישראל משתתפת בה.
המתמודדים נתבקשו להכין קוקטייל, שחייב להכיל ג'ין, ואף להתכתב עם לונדון. לא מדובר בתחרות שבה עומדים הברמנים מאחורי הבר ומפליאים בלהטוטיהם, טעימת הקוקטיילים מתבצעת באופן עיוור, ולאחריה על המתמודדים לספר את הסיפור ולהסביר את הקשר של המשקה ללונדון. לסיפור המעטפת, אגב, ניתנת חשיבות רבה, כי במקרה הזה לא מספיק לדעת לערבב ולשקשק, נדרשת כאן גם מחשבה קריאטיבית.
שחר קרייזלר (מהבר Hide&Seek) שזכתה במקום הראשון, תטוס בעוד כשבועיים ללונדון לייצג את ישראל בתחרות מול 50 ברמנים מרחבי תבל. ומה בנוגע לג'ין? אני מהמר שגם בשנה הבאה נמשיך לראות ממנו יותר ויותר, ואולי בקרוב יצוץ גם איזה מותג ג'ין ישראלי שנוכל להתגאות גם בו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
השייקרים לא נחים לרגע: בשבוע שעבר נפתח להרצה בר קוקטיילים חדש בשם Hide&Seek, השוכן בחלל שאכלס את ברנר 2. הרעיון הוא – ותתחילו לגלגל מושג חדש על הלשון – High Volume Cocktail Bar, כלומר בר המאכלס בליינים רבים ויודע להוציא קוקטיילים במהירות וביעילות, בלי הביג דיל הקבוע שעושים מזה. האנשים שעומדים מאחורי המקום הם גל שקין (רוזה פארקס) ואורון לרנר, מבכירי המיקסולוגים בארץ, שחברו לקבוצת משקיעים ושותפים עם ניסיון עשיר בחיי הלילה.
דווקא הבחירה של לרנר (המכונה "הפרופסור" בשל הידענות הרבה שלו בכל מה שקשור לאלכוהול) בבר יותר משוחרר ונגיש מפתיעה במקצת, שכן מדובר בפיינשמקר המקצועי הכי גדול בתעשייה. "הקוקטיילים קצת הלכו והתרחקו מהקהל", הוא מנמק, "המחירים הרקיעו שחקים, והעסק הפך קצת פלצני וכבד מדי. הכוונה היא להציע כאן משהו נגיש ובסיסי יותר". טוב, צריך להבין שכשאורון לרנר אומר "בסיסי" אנחנו עדיין מדברים על קוקטיילים המוגשים בתוך כדור קרח חלול, ושאין שם שום דבר שתצליחו להכין בבית.
המחירים, בהשוואה לקוקטיילים אחרים בעיר, נוחים עד מאוד (38־49 ש"ח), ואם לא מתחשק לכם קוקטייל יש גם בירות מהחבית (ניוקאסל וסמואל אדמ'ס), יין ומדפים עמוסי אלכוהול. אז כל עוד לא תבקשו וודקה רדבול (בכל זאת, יש גבול), אף אחד לא יחמיץ לכם פרצוף.