ובכן, חבר ותיק, אנחנו סוף סוף נפגשים כאן. רדפתי אחריך המון, אתם מבין? כי אני ואתה זה סיפור לסרטים. לא אויבים, לא מאהבים, פשוט עוף מטוגן והגבר שרוצה לאכול אותו, זה הכל. בדרך כלל מערכת היחסים הזו פשוטה, אבל איתך? איתך הכל חייב להיות מורכב. אתה אפילו לא מוכן לגלות לי מה הם 11 התבלינים שלך. אף פעם אי אפשר לדעת מה אקבל איתך. כשהגעת לראשונה לפתח התקווה לפני כשנה,באתי לבקר אותך, אבל מצאתי רק את הגרסה הכי גרועה שלך. אתה פגעת בי, עוף. כמה חודשים אחרי כן החלטתי לתת לך עוד הזדמנות, וביקרתי אותך שוב באם המושבות.הרגשתי שהתאפסת, שמצאת את המקום שלך. שגם אם אתה לא הטוב בתחומך, אתה בהחלט היחיד שהוא אתה. עכשיו אתה מגיע לעיר שלי, ואנחנו סוף סוף נפגשים כאן. תמיד ידענו שזה יקרה בסוף.

KFC ואני זה סיפור. בעצם, כל KFC וישראלים זה סיפור. זכרונות השמן מהניינטיז השאירו לנו חסך לאומי בעוף מטוגן וכל מה שהיה לנו להסתפק בו זה שניצל. ושניצל זה נחמד, שלא תבינו אותי לא נכון – אבל זה לא KFC. אמהות רבות נאלצו ללמוד להכין עוף בסגנון KFC בשל זעטוטים שרק חלמו על הקראנץ', ואינספור ישראלים מצאו את עצמם עם כאב בטן ברחבי אירופה וארה"ב, בעודם מנסים לסיים באקט לבד, כי אין כזה בארץ. ומאז שחזרה הרשת לפני כמה שנים, המתנו לרגע הזה של פתיחת סניף הקנטקי פרייד צ'יקן הראשון של הקולונל בתל אביב. ועם כל ההיסטוריה האישית והלאומית שלי עם הרשת, נותר רק דבר אחד – להבין אם ההמתנה היתה שווה את זה.

סניף ה-KFC הראשון בתל אביב נפתח לפני בדיוק שבועיים בבניין האופרה, ממש על המרכז הרוחני של הטיילת. זו נקודה מושלמת לפתיחה, כי למרות שלא מדובר במתחם מזון רציני בזמננו (בחייאת, הדבר הכי סבבה שם זה אבולעפיה), הוא מייצג באופן מושלם את תהילת הניינטיז של הרשת. ולהגיע לשם באמת מרגיש כמו לבקר בסניף מעידן אחר, חרף כל החסימות על אלנבי והקורקינטים הממונעים בסביבה. נו, לפחות יש לנו כיום מסכי מגע. הסניף שלנו קטן יותר מהסניפים האחרים שהייתי בהם, אבל הקומפקטיות עובדת לטובתו. יש חלל אכילה פנימי סביר, למרות שברור שבשעות הערב הוא ישפך גם לבחוץ. הגעתי בשעות אחה"צ המאוחרות, והסניף היה נקי מאוד, כלומר ברמת היו לפחות 3 עובדים שדאגו לניקיון. ברשת מזון מהיר, זה סימן ראשון טוב.

הזמנתי מהמסכים הדיגיטלים הנוחים מגוון רחב של מנות, כי היה חשוב לי לטעום כמה שיותר עוף מטוגן, אבל בתכלס חיכיתי לדבר אחד מרכזי – לאכול עוף מדלי. אין לי מושג למה אקט האכילה מתוך דלי מפעיל אותי רגשית כל כך, אבל אי אפשר להתווכח עם הלב, וגם לא עם הקרדיולוג. לכן לקחתי את הבאקט הקטן ביותר – ארוחת אולסטאר באקט גדולה (63 ש"ח עבור 4 חתיכות סטריפס, 6 חתיכות בייטס, צ'יפס ושתיה גדולים) – אבל כשקיבלתי את מגש האוכל במהירות מסחררת (תוך פחות מ-4 דקות), לא מצאתי את הבאקט. תהיתי לרגע אם פספסו את ההזמנה שלי, כי באקט הוא דבר די בולט, ולא יכול להיות שפספסתי. רק כשהתחלתי לפתוח את קופסאות הקרטון שישבו על המגש, הבנתי שפשוט קיבלתי את תוכן הבאקט בתוך קופסת קרטון פשוטה.

נשבר לי הלב. אני יודע שזו התקטננות ילדותית, אבל אתם ליטרלי הרשת של הבאקטים. איך אין לכם באקט להגיש בו את מנת הבאקט שלכם? למזלכם, אני לא ילד, כי זו סיבה מוצדקת לטנטרום על הרצפה הנקייה הזו. שפכתי את תוכלת הקופסה-שהיא-לא-באקט על המגש, והופתעתי לגלות שקיבלתי יותר ממה שביקשתי. אני מודה שהיה קצת קשה להבדיל בין סטריפס (רצועות עוף מטוגנות) לבייטס (חתוכות קטנות מטוגנות), אבל בבירור היה יותר עוף משאמור להיות במנה. לא יודע, אולי הם מודדים לפי משקל, או שסתם רצו לפצות אותי על היעדר הבאקט. השמחה על השפע שנפל בחלקי החלה לדעוך כשהתחלתי לאכול – נגסתי בחתיכת סטריפ שאמנם היתה עסיסית, אבל הפריכות של הציפוי לא נמצאה. נגסתי בחתיכת בייטיס שאמנם היתה פריכה, אבל העוף היה מטוגן יתר על המידה, ואיבד את כל העסיסיות שלו. מה קורה פה?

ככל שעשיתי את דרכי בין חתיכות העוף, הבנתי מה קרה פה. ראשית, נראה שזורקים כמות פסיכית של עוף לסל הטיגון, כי בחלקיו הוא נדבק ומאבד ציפוי. שנית, כנראה שהם זורקים חתיכות גדולות וקטנות ביחד, מה שמצריך זמני טיגון שונים שלא מתקבלים. שלישית, היה ברור שהעוף המטוגן הזה – מנה שאמורה להיות מוגשת יחסית טריה – הוכן הרבה לפני ההזמנה וישב קצת זמן בחוץ, מה שגם מסביר איך קיבלתי אותו תוך 3 דקות. התוצאה היא שק מעורב (אבל לא באקט, סעמק) של תוצאות. לבסוף, אחרי כמה חתיכות כמעט בלתי לעיסות, הצלחתי למצוא כמה חתיכות שקלעו למטרה – הסטריפ מצא קצת קראנץ' והבייטס מצאו קצת נפח. אבל אלו היו מעט מדי (בטח ביחס לכמות הנאה של העוף), ובסוף השארתי יותר מחצי באקט על המגש. על הצ'יפס, כמו בכל ביקור KFC חדש שלי, פשוט לא ראוי לדבר מרוב שהוא סתמי.

לא על הבאקט לבדו יקום או יפול KFC, כי יש עוד מגוון מנות מעניינות – ובראשון, מנת עוף על העצם (הזמנתי 3 ב-37 ש"ח) ומנת כנפיים חריפות (הזמנתי 3 ב-14 ש"ח). שתי המנות הצליחו לנצח את הבאקט בכמה אפיקים – ראשית, הן היו חמות וטריות בהרבה מהעוף שבדלי (וזהלמרות שאכלתי אותן אחרי), ובהתאם גם הכיסוי הקראנצ'י ש-KFC הפכו נודעים בגינו היה פריך בדיוק במידת החיספוס הנכונה. וזה לא שלא היו בעיות – בשוקיים הציפוי התפרק מהעוף די מהר, וחתיכות הירך היו קטנות עם יותר עצמות מבשר. אבל היי, לפחות סיימתי את המנה. הכנפיים החריפות, לעומת זאת, היו סוף סוף מנה ששווה לעצור בשבילה את הבילוי הימי – הציפוי קיבל עוד כמה דרגות חיספוס, החריפות היתה מושלמת, וגם אם הבשר לא הרגיש עשוי לגמרי במידה, שלושת הכנפיים נטרפו ברגע. הן אמנם קטנטנות, אבל כל ביס שווה.

חבל שאני לא יכול להגיד את זה על אצבעות המוצרלה (28 ש"ח לכ-5 חתיכות), שהיו עייפות מאוד, עם ציפוי כמעט רך ומתיחת גבינה חמודה שלא תורמת לכלום. מנה פשוט מיותרת. מה שכן, שמחתי להיות מופתע לטובה בסיום עם כריך הדאבל טאוור זינגר בורגר (41 ש"ח עם פרוסת גבינה), שהגיע עם כמות מספקת של עוף פריך (יחסית, במיוחד בחלקים שלא נגעו בקטשופ) ומנעד טעמים לא רע. הלחמנייה עדיין מצ'וקמקת כמו בכל ביקור בפתח תקווה (בחייאת, תחליפו ספק), אבל זה כן הרגיש כמו כריך פאסט פוד קלאסי, והיה מספק למדי. על המגש נשארו חצאי מנות ויותר מדי צ'יפס בינוני, והיה אפשר לראות איך לפחות חצי מהארוחה לא עשתה לי שום חשק לאכול עוד עוף מטוגן. וזה פאקינג עוף מטוגן. אחסוך מכם את התמונה, אבל יכול לומר שמגש שאריות זה מראה די עצוב.

וזו בעצם גם הבעיה איתך, KFC ישראל – אני אף פעם לא יודע מה אקבל ממך. לפעמים אתה אש, לפעמים אתה מים. יש שוני משמעותי באיכות הארוחה בין סניפים שונים, ימים שונים, מנות שונות ואפילו חתיכות שונות באותה המנה. זו בעיה בכל מקום, אבל על אחת כמה וכמה ברשת מזון מהיר שכמותך, כי אתה אמור לייצר חוויה יציבה. אבל לאהוב אותך זה כמו לשחק ברולטה קנטאקית, והאמת היא שאחרי שלוש מפגשים איתך בביקור הנוכחי בארץ, אני מרגיש שאני צריך להפסיק להמר. אני ויתרתי עליך, אבל אתה עוד תהיה בסביבה לכמה זמן, תזכיר לי שתמיד תהיה הבאקט שהתפספס. האמת העצובה היא שאחרי כל כך הרבה שנים, אני פשוט לא צריך אותך יותר. כי ישעוד הרבה עוף מטוגןבים. כלומר, ברחבי תל אביב. אבל אל תהיה עצוב KFC. תמיד תהיה לנו את ארה"ב.
הסניף הראשון שלKFCבתל אביב, אלנבי 1, א'-ש' 11:00-00:00

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• KFC
• עוף מטוגן
• קריספי צ'יקן

חיכינו חיכינו, בכינו בכינו ומי סוף סוף בא לתל אביב? KFC! מחר (חמישי, 10.8) יפתח הסניף הראשון לבית הקולונל, ואנחנו מתרגשים בקצות האצבעות כי תיכף יהיה עליהן שמן נפלא.רשת המזון המהיר האמריקאית האהובה הגיעה ארצה לפני שלוש שנים, בניסיון השני שלה לחדור לשוק הישראלי. ראשון נפתח סניף בנצרת, ואחר כך באום אל פאחם, ואליהם הצטרפו סניפים בפתח תקווה, אשדוד, צומת בילו ובסך הכל 16 סניפים ברחבי הארץ. כעת, סופסוף ולאחר קיפוח בלתי נתפס, עומד להיפתח הסניף ה-17 בתל אביב.

הסניף יפתח לקהל הרחב מחר ב-13:00, וצפו להתנפלות על העוף, כי הלוקיישן מהמם – כיכר הכנסת המתחדשת והמשופצת שבקצה רחוב אלנבי, בנקודת המפגש שלו עם החוף, מה שנקרא גם בטעות כיכר האופרה. מישהו אמר באקט עוף מטוגן, בירה ולהשתזף? כן, די בטוח שאנחנו. כן, שעות הצהריים באוגוסט הם לא בהכרח הזמן הכי טוב להתחרע על עוף מטוגן, אבל אם אתם רוצים להיות התל אביבים הראשונים שמחזיקים בבאקט, צריך לעשות כמה הקרבות.

הסניף יהיה פתוח בכל ימות השבוע עד חצות ויענה על כל חשק ג'אנק או פחמימה מטוגנת שתרצו, כמובן לפי המתכון המיתולוגי והסודי, של קולונל הרלנד סנדרס מקנטאקי. המתכון שלו לעוף מטוגן מכיל לא פחות -11 תבלינים ומרכיבים שונים, אותם חרט על דלת המטבח שלו. מאז זרם הרבה שמן בסירי הטיגון, 75 שנה ליתר דיוק, והעוף המטוגן של קנטאקי כבש יותר מ-142 מדינות ו-25,000 סניפים בעולם. שייאללה.

מלבד זאת, הסניף החדש צפוי להשיק גם שירות click&collect שיחסוך לכם את העמידה הארוכה בתור המשתרך ויאפשר לכם להזמין באיסוף עצמי. בהמשך צפוי להיפתח גם שירות משלוחים.כמובן שמלבד מנת הדגל, באקט העוף, KFC מציעה גם מנות נוספות ומטוגנות פחות כגון בורגרים שונים על בסיס עוף, טורטיות עם רצועות עוף פריך, עוף (על העצם) מצופה פירורי לחם פריכים, כנפיים חריפות, נאגטס (או בעגה המקומית- בייטס), סלט קיסר וגלידת סאנדיי כמובן. הכל במחירים נמוכים להפתיע בשלב זה:18 ש"חלקלאסיק בורגר,42 ש"חלבאקט עוף רגיל,34 ש"חלסלט קיסר עם עוף ו-11 ש"חלגלידת סאנדיי עם לוטוס.יאללה, התחלנו לעמוד בתור.
>> קנטאקי פרייד צ'יקן, כיכר הכנסת, אלנבי 1. א'-שבת: פתוח עד חצות

• אוכלים שותים
• KFC
• אוכל רחוב
• מטבח אמריקאי
• רחוב אלנבי

ניב גלבוע פורש

ניב גלבוע, מבקר המסעדות הידוע לשמצה, פרסם בעמוד היוטיוב שלו סרטון בו הוא מספר שהגיע הזמן לערוך חשבון נפש והודיע שהוא יוצא להפסקה של חודשיים במהלכה יחשב מסלול מחדש. גלבוע מודיע כי מאס בלהעליב אנשים, כואב לו שהוא פוגע מבלי שמתכוון לכך משום שבפנים הוא אדם טוב. טוב מכדי להיות אמיתי?

https://www.youtube.com/shorts/o43mcSRABUM

פיצה במקדונלדס, מגפי נאגטס

מקדונלדס ישראל פרסמו תמונות מפתות עד כאב של פיצות עגולות נוטפות גבינה ופפרוני עם הכיתוב "בקרוב". היום, יום אחרי ה-1 באפריל, הם כבר התוודו כי הפיצה המדוברת היא רק עוד תעלול אחד באפרילי. בינתיים, באגף הבריטי של מקדונלדס הרחיקו לכת עם ציוץ שמודיע כי זמינים למכירה מגפי נאגסט. כן כן, זה מוזר כמו שזה נשמע ולא אמין כמו שזה נשמע, ועדיין אנחנו רוצים כאלה.

פאפא ג'ונס ובלאק בורגר

שתי הרשתות האהובות הכריזו על שיתוף פעולה שעצוב לנו שלא מתקיים בחיים האמיתיים. הבטיחו לנו פיצה משפחתית מבית היוצר של פאפא ג'ונס, כאשר בקראסט מבטיחים לנו מילוי של לא אחר מסלופי ג'ו המפנק והמוכר מבית הבלאק, כלומר בשר טחון שמנמן למי שלא מכיר. אם כבר עלה לכם הרעיון הזה, למה לא לבצע אותו? למה סתם להתעלל בנו?

KFC ו-KSP

האם הדמיון בשם הרשתות הוא מקרי? ובכן, לא נראה לנו. במיוחד כאשר מוצעות עכשיו כנפיים חריפות ודלי עוף מפתה באתר של רשת KSP ולפטופים ושאר גאדג'טים באתר של KFC. מבולבלים? גם אנחנו. מזל שזה רק האחד באפריל.

מנת קראסט בדומינוס פיצה

באנגליה, דומינוס פיצה הודיעו שמהיום הם ימכרו פשוט את הקראסט של הפיצה – כלומר הקשה של הפיצה, בקרטון דמוי מנת צ'יפס, שיוגש יחד עם מטבל איולי. ואנחנו שוב שואלים, תכלס, למה מתיחה? נשמע שזה עשוי להיות להיט רציני.

דאנקן דונאטס

היינו ממש כואבים אם דאנקן דונאטס היו מודיעים לנו שהם חוזרים לארץ ושוברים את לבנו בשנית. מיטיבי לכת בוודאי זוכרים שהם היו ממש כאן במחוזתנו ועזבו. אבל בחו"ל דאנקן דונאטס אחזו בקו מתעלל אחר, כשהודיעו בגאון שהם מחזירים את דונאט חמאת הפקאן לצמיתות, זאת אחרי שהוא ירד מהתפריט בשנה שעברה. ירדו מהארץ, ירדו מהתפריט, מה הלאה?

פאנרה ברד

עוד רשת שאין בארצנו, וחבל – לא רק בגלל הלחם אלא גם בגלל שהיא מייצרת תעלולי אחד באפריל מושקעים במיוחד לצד לחם טעים (או במילים אחרות, לחם ושעשועים). אז בימים כתיקונם פאנרה ברד מציעה בעיקר כריכים טובים ושאר פחמימות מפתות, אבל במקרה הנ"ל – גם בריכה. שעשויה, ובכן, מלחם.

View this post on Instagram

A post shared by Panera Bread (@panerabread)

• אוכלים שותים
• 1 באפריל
• ניב גלבוע
• KFC
• פאפא ג'ונס
• מקדונלד'ס
• דומינוס פיצה

מעטים האנשים שהתרגשו מהגעתם של KFC לישראל יותר ממני. שנים חיכיתי להגעתו של עוף מטוגן המוגש בדלי, אפילו הסתפקתיבחיקויים מקומיים לעת מוצא– ולמרות שרשת העוף של הקולונל טרם הגיע לעוטף תל אביב, לפני כמעט שנה יצאתי למסע כל הדרך לפתח תקווה כדי לבדוק את הסניף שנפתח שם. כמה שכאב לי הלב (ואז הבטן) לקבל שם את אחת הארוחות הגרועות שאכלתי מימי. כתוצאה מכך, גם כתבתי אתאחת הביקורות הקוטלות בשלוש שנותי כמבקר אוכל הרחוב המקומי. לא נהנתי לכתוב את הביקורת ההיא. אני לא שמח לקטול מקומות, פניי לשלום. אבל האוכל המזעזע ההוא חייב אותי, ושברון הלב בהחלט נוכח שם. אבל נשארה לי עוד תקווה קטנה.

כשהגעתי לפתח תקווה דאז, בקיץ הקודם, הסניף הפתח תקוואי היה עדיין חדש יחסית. בניגוד למסעדות קטנות, אני לא חושב שראוי לתת תקופת חסד ארוכה לרשתות ג'אנקפוד עם מספר דו ספרתי של סניפים. אם מקום שכזה פותח סניף חדש, זו אחריותו שיוגש שם לכל הפחות גרסה אכילה של המזון שלהם. ובכל זאת, רציתי לחזור ל-KFC אחרי שהסניף יתייצב, בעיקר בשל התקווה קטנה לאכול עוף מטוגן ראוי לשמו, כמו שזכרתי מאמריקה. לא ציפיתי לארוחת גורמה ואפילו לא לעוף מטוגן ברמה של מסעדות תל אביביות – בסך הכל רציתי דלי מוצלח של עוף קולונל סטייל מסחרי ברמה טובה. ומזל שלא איבדתי תקווה.

עכשיו, אחרי זמן המתנה נכבד, היתה לי שוב סיבה לצאת לעבר פתח תקווה, הגעתו לארץ של אחד המוצרים הכי מושחתים שנתקלתם בהם עד כה: הדאבל דאון – כריך נטול לחמניה שמורכב מצמד חתיכות עוף מטוגן, אשר ביניהן יש רק רוטב ברביקיו (או בייגלה מלוח, אבל לא היה בסניף) וחתיכת גבינה. בגרסה האמריקאית יש שם גם בייקון, מה שהופך את המנה לסיוט קרדיולוגי, אבל בארץ אין בייקון בסניפים, כך שיש לי סיכוי להינצל, אני יודע. לא סיכוי גבוה, אבל אני מוכן לקחת את הסיכון במקרה הזה.

מיהרתי להזמין את האנטי-כריך הזה (51 ש"ח עם תוספת ושתיה), והתיישבתי בפינה נסתרת כי לאכול דבר כזה מושחת עושה עם קורטוב בושה. אחזתי בשקית הנייר הקטנה שעטפה אותו, והבנתי שזה לא עסק. זה "כריך" שצריך לאחוז בידיים חשופות, להרגיש את החספוס הפריך שמסביב, לתת לשמן להיספג בעור לפני שהוא נספג בעורקים. עוד לפני שנגסתי בו, הדאבל דאון כבר רמז על כך שהארוחה המזעזעת שזכרתי לא תחזור על עצמה. החתיכות הפילה היו נאות, עסיסיות, פריכות ברובן (היה אזור במרכזו של אחת מהחתיכות שהיה קצת סמרטוטי, אבל מדובר בכתם קטן ויחסית זניח), וכשנגסתי שמעתי את אותו הקראנץ' המפורסם שכמעט ולא נכח כאן בפעם שעברה.

הכריך עצמו הוא רעיון מופרע, כזה שרק אמריקאים יכולים להמציא, ומספק מכת טעם עסיסית שמפזרת את הרוטב בין חתיכות העוף המתובלות ומאזנת פריכות מוצלחת עם הגבינה והרוטב. כיף טראשי, בדיוק כמו שקיוויתי שיהיה בסניף ג'אנקפוד שייבאנו מאמריקה. מה שכן, הצ'יפס נשאר כשהיה – אחד מהתוספות הכי משעממות וחסרות טעם שטעמתי ברשת ג'אנקפוד, מקומית או לא. הוא לא רע, הוא לא טוב, הוא כל כך סתם עד שאין טעם לקחת אותו. אבל כשהעוף טוב, זה פחות משנה. עם זאת, אני מודה שעדיין לא נרגעתי מהפוסט טראומה שנשארה לי מהפעם הקודמת. הייתי חייב לוודא שהם כבר לא נופלים במקומות שחטאו בעבר.

הזמנתי כמה מנות שהיו זהות לאלו שהזמנתי בפעם הקודומת – כריך זינגר בורגר (17 ש"ח), כנפיים חריפות (32 ש"ח ל-8) וכמובן, באקט זוגי עמוס חתיכות עוף מטוגן ומגוון (80 ש"ח). אחד אחר השני, כל מה שבדקתי מחק את הרושם הראשוני האיום שהיה לי. ראשית היה זה כריך הזינגר בורגר, שזכרתי לרעה במיוחד כי מה שקיבלתי דאז היו שתי אצבעות עוף קטנטנות בלחמנייה סתמית שאפילו לא היו חריפות כמובטח. הפעם הכריך הגיע עם פילה עוף גדול, נאה ופריך כראוי, עם חריפות עדינה מצוינת, מוגש בתוך לחמניה סתמית. היי, אי אפשר לתקן הכל מיד. אחריו בדקתי את הכנפיים, שהיו פשוט מושלמות. פריכות מתבקשת, עוף ממש סביר מתחת שמתובל באופן מדויק וגם כאן, החריפות היתה חדה והוסיפה הרבה.

את הגביע הקדוש שמרתי לסוף – הדלי הנודע לשמצה עמד מולי. בפעם הקודמת המבט לתחתית הדלי היה מדכא במיוחד, ואני מודה שעדיין קצת פחדתי לפתוח אותו. הצצתי בזהירות, והדלי המלא הביט אלי בביטחון בחזרה. "הכל יהיה בסדר", לחש לי העוף המטוגן, ואני התחלתי להבין שאולי אכלתי יותר מדי עוף מטוגן. בכל זאת דגמתי גם מכל הטוב שהיה בדלי, ובתמורה הטוב הזה החזיר לי את השקט הנפשי. רצועות עוף עבות ועסיסיות עם קראנצ' מושלם לנגוס בהם. נגיסי עוף קטנטנים שעושים קרעכט מושלם בכל ביס. עוף על העצם עסיסי במיוחד, עם תיבול טעים במיוחד. הכל היה משמח. זהו, זה הגיע. סוף סוף ה-KFC שרציתי. הוא לא מושלם, אבל הוא חד וחלק הדבר האמיתי. חבל שהסניף הזה (ואולי KFC בכלל) היו צריכים כל כך הרבה זמן להתאפס (כי מה שהגישו דאז לא היה ראוי למאכל אדם), אבל אני שמח שזה קרה. לא נראה לי שאסע לפתח תקווה במיוחד עבור זה, אבל אם כבר אני באזור, לא אתנגד לאיזה דאבל דאון מושחת או דלי מפנק. טוב לדעת שזה קיים.

KFCיכין סנטר, השחם 17 פתח תקווה, א'-ה' 12:00-22:00, ו'-ש' 11:00-22:00

• אוכל רחוב
• KFC
• פאסט פוד
• פתח תקווה
• עוף מטוגן

כמה זמן חיכיתי לאכול קנטאקי פרייד צ'יקן ראוי בארץ הקודש. גם העופות כבר לא זוכרים את שלושת הניסיונות האחרונים של הרשת המפורסמת להיכנס לארץ, וזכרונות הניסיון האחרון והכשר, שהחזיקו על כרעיים עם סניף אחרון בקניון איילון, כבר שמורים בכלל באזוורי הטראומה של המח. למעשה, הפעם האחרונה שאכלתי KFC ראוי לשמו של הקולונל היתה לפני 13 שנים בפלורידה. חטפתי קלקול קיבה, אבל לפחות הוא היה שווה את זה.

כך שלפני כשנתיים, כשהוכרז שהרשת חוזרת לישראל דווקא בשיא תקופת הקורונה, נרשמה התרגשות קלה בין עורקי. מבין כל רשתות הג'אנק פוד, KFC היא פאן גדול – פאסט פוד בעל פלייבר אמריקאי טהור, לא אמריקה הנקייה של ניו יורק, אלא הטיגון העמוק של הדרום העמוק, 11 תבלינים של אושר פריך מוגש בדלי. דלי! זה לא כלי הגשת האוכל הכי חלומי שיש?! זה צעד אחד לפני לאכול משוקת.

ההתרגשות הרבה שלי התנגשה מול אסטרטגיית כניסה מעניינת – במהלך השנתיים שעברו מאז פתיחת הסניף הישראלי הראשון בסיבוב הנוכחי, KFC נמנעו ממרכז המדינה. הטקטיקה היתה קודם כל לפתוח בישובים ערביים (נצרת, דלית אל-כרמל, ירכא, באקה אל-גרבייה) ואחר כך בערים גדולות בדרום (באר שבע, אשדוד) ובצפון (ראש פינה, חיפה). הכי קרוב שהם הגיעו לתל אביב רבתי היתה סניף ברמלוד, ומרחק חצי שעה נסיעה בלי פקקים, אבל מרחק מנטאלי גדול כדי לצאת מהעיר עבור עוף בדלי.

>>הכי רחוק שהמבקר שלנו הגיע אליו זה שווארמה בנמל יפו, בשבוע שעבר

אבל בחודשים האחרונים אני עוקב בעיון רק מדי אחרי תהליך פתיחת סניף נוסף, והפעם בפתח תקווה. ואיך הולך הביטוי הישן? לא מפחידים פתח תקוואי עם פתח תקווה. אמנם יש לי יחסים מורכבים עם העיר בה נולדתי וביליתי את ילדותי, אבל עבור העוף שחיכיתי לו 13 שנה אני מוכן לחזור במכונת הזמן של קו 1 ולשים מפעמי לעבר יכין סנטר, מתחם קניות באזור תעשייה מתפתח שעבדתי לידו עד 2013, גם שנים אחרי שעזבתי את פ"ת. השבוע סוף סוף נפתח הסניף, והגיע הזמן לראות אם הזכרונות שלי יניבו חלום, או שמדובר בסיוט שחוזר לרדוף אותי מהעבר.

אחרי נסיעה פקוקה בת שעה וחצי (כבר היה עדיף לנסוע לרמלוד) הגעתי לפתח תקווה ונדלקו עיני. אזור התעשייה המתפתח שביקרתי בו לאחרונה לפני כ-9 שנים עבר קצת שינויים בזמן הזה. ליד יכין סנטר הוקם מרכז עסקים ענק הכולל כמות מרשימה של מסעדות כמו מקסיקנה, עריאס מחנה יהודה, מוזס ועוד. הוא נראה כמו מתחם מיד-טאון החדש, והיה כל כך גדול ומרשים עד שאבדתי בין חומותיו בדרך ל-KFC. כשהצלחתי להיחלץ ולהמשיך, הסניף החדש והנוצץ בלט ממרחקים, ממוקם על פינת הרחוב שהיתה בעבר ביתה של מוסד פתח-תקוואי נושן – מסעדת "פפריקה". לא תאמינו כמה דייטים של דתיים היו על האדמה המקודשת הזו. עכשיו פרצופו של הקולונל זרח מעל לשמשיות וחזית אדומות במסורת האמריקאית, ועם הידיעה המעודדת שמדובר בסניף לא כשר, הרגשתי שזה יום חג.

צעדתי לתוך הסניף הענק בהתרגשות מסוימת, והכל נראה פשוט זוהר. המרחב הגדול, העיצוב המהודק, התאורה הטבעית, מסכי ההזמנה, המושבים, המדים, הצבעים – הכל היה נכון ושיווה לסניף תחושה שהזכירה לי את סניפי המקדונלדס הטובים ביותר בישראל, נגיד הסניף המצוין על רחוב הירקון. ופתאום התעוררה בי תקווה קלה שאני אשכרה הולך להינות מהארוחה הזו. תבינו, עם כל חיבתי הפנטזיונרית ל-KFC, אני לא עיוור או נטול בלוטות טעם – היה ברור לי שאני בא לחוויה קולינרית טראשית שתהיה, במקרה הטוב, בינונית. אבל עם הנראות המדויקת של הסניף, האווירה הנעימה והעובדה שבבירור הושקע בו הון קטן, צעדתי לאחד ממסכי ההזמנה עם ציפור קטנה בלב. ועכשיו בבקשה שמישהו יפרק, יקמח, יטגן ויגיש לי את הציפור הזו בדלי.

ההזמנה היתה קלה ונוחה, המחירים נראו סבירים והרמז היחיד לעומד לבוא היה שנגמרו הכנפיים. שטויות, יש מספיק עוף שם בחוץ, נסתדר. כדי לא להתרגש יותר מדי מנוכחותו של דלי, התחלתי עם צמד מנות בורגר (ככה הם מכנים אותם, למרות שהכל עוף מטוגן) – ארוחת דאבל טאוור קלאסיק בורגר גדולה (51 ש"ח) שהגדלתי בחמישה שקלים, והוספתי קולסלואו (3 ש"ח), וגם ארוחת זינגר בורגר גדולה (45 ש"ח), שהיתה אמורה להיות קטנה וחריפה יותר. שתי הארוחות כללו צ'יפס ושתיה. התקדמתי לאזור ההמתנה לארוחה עם הפתק בידי, הזמנה 387, בערך שבעה אנשים ממתינים בסבלנות לפני.

אבל מרגע שהתקרבתי לדלפק הקופה והקבלת ההזמנות, התחיל הבלגאן. כאילו עברתי מהסניף האמריקאי להפליא לעבר המטבח הכל כך ישראלי. רעש ובלגאן מפתיעים הגיעו מהכיוון – אפילו ביחס לסניף ג'אנק פוד עמוס – והתחילה להתבהר הבעיה הראשונה של KFC. נראה שהעובדים לא ממש יודעים מה לעשות. הם התרוצוצו בכאוס טוטאלי, בלבלו הזמנות, הוציאו הזמנות חדשות קודם, שכחו לעדכן את המסך שמודיע איזה הזדמנה מוכנה, ומתישהו גם הוא פשוט כבה. הקופאי הסתבך שעה עם לקוח זקן, מראה לו חתיכות עוף ממרחק. הבחורה האומללה שהגישה הזמנות מוכנות איבדה את יכולות הצעקה שלה וניסה לשווא למצוא מי הזמין את מספר 320, למרות שבבירור עברו שנים מאז הזומנה. בשלב מסוים אחד העובדים צעק "אמא, איזה בלגאן פה". כן אחי, צודק.

בסוף, רבע שעה אחרי שהזמנו, נצח במונחי פאסט-פוד, הגיעה ההזמנה, והיא לא הצליחה לפצות על הכאוס. למעשה, היא נראתה כמו נשורת של אותו הבלגאן. היה ניכר שהמנות הוכנו בחטף מוגזם אפילו לרשת גדולה, חומרי הגלם היו עייפים ואפילו מה שאמור להיות הכוכב, העוף, היה דל וקטן. הדאבל טאוור התברר כשתי רצועות עוף חביבות, למרות שבתמונות אמורות להגיע שתי פרוסות פילה נאות בסגנון שניצל עבה. במקום לערום אותה אחת על השניה כיאה לתמונה ולשם טאוור, הן ישבנו אחת ליד השניה, על קציצת תפו"ד מטוגנת שכונתה האש בראון, למרות שזה לא האש בראון. הלחמניה סתמית אך נחמדה, העוף עצמו לא רע והקראנץ המפורסם היה קיים שם, אם כי במידה פחותה וברקע, אבל עדיין הורגשה הדלות והעצלנות בה הורכבה המנה. הכל התפרק עם הביס הראשון.

הזינגר כבר היה מעליב. לחמניה קטנה יותר – כזו שמתאימה להמבורגר ילדים – שתי חתיכות נאגט קטנות שהם העזו לקרוא להם פילה עוף, חסה ומיונז. באמת, תסתכלו על התמונה ונסו למצוא את העוף. הוא אי שם, אני נשבע. בביס, אגב, הוא לא הורגש, וזה היה יותר כמו לנגוס בלחמניה מתובלת. אה, והיה גם את הצ'יפס הסתמי ביותר שטעמתי ברשת מזון מהיר. לא פריך, לא מתובל, לא עסיסי, לא ייחודי. פשוט לא טוב. ואני מדבר פה על צ'יפס! איך אפשר לעשות אותו לא טוב?!

זו היתה מנה כל כך עלובה גם בסטנדרט של פאסט פוד – זה לא היה פאסט ובקושי היה פוד – עד ששקלתי לעזוב. אבל בכל זאת, לא יכול להיות שאגיע עד ל-KFC בפתח תקווה מבלי להזמין דלי. דלי! למה אני כל כך שמח שאני יכול לאכול מדלי?! מיהרתי להזמין סטאר באקט (54 ש"ח), שמורכב מחתיכה אחת של "עוף קריספי על העצם", שתי חתיכות "סטריפס", ארבע חתיכות "בייטס", צ'יפס ושתיה. קיבלתי את הדלי, הבטתי פנימה, ריקנותו האינסופית הביטה בי בחזרה. שנינו בכינו.

אחרי שנרגעתי פרקתי את תוכלתו, ומצאתי ביזיון. נתחיל מהקטנות – הבייטס בקושי הצדיקו את שמם, כדורים מיניאטורים של עוף בבלילה שלא הצליחה להגיע לרמת קראנץ שמצדיקה את הפורמט, ובתוכן בקושי היה בשר. אחת מארבעת החתיכות היתה סחוס. סחוס טהור, חתיכה שחיברה עצמות, מטוגן בבלילה. יאמי. העוף הקריספי על העצם הסתבר כירך עוף הכי קטן שראיתי, כולל חתיכות מיותרות של סחוס ועצמות. החלקים שכן היו אכילים היו סבירים בטעמים – מה שרומז ש-11 התבלינים באמת שם – אבל טוגנו בגסות, לא מספיק, וספגו יותר שמן ממה שאדם יכול לספוג. החלק הנורמלי היחיד בבאקט היו הסטריפס (שבעצם כבר הרכיבו לי את הטאוור בורגר), אבל גם הם טוגנו מעט מדי ולא כוסו היטב בבלילה. חתיכת עוף קטנה וסבירה. זה בקושי צלחת של מזון, בטח לא באקט, וגם מה שהיה היה נורא.

אני לא מצפה ליותר מדי מחוויית הג'אנק-פוד המסחרי שלי. באמת שלא. שיהיה רועש, שיהיה מבולגן, שיהיה חתיכות עוף על הרצפה במטבח (ואוהו, כמה היו) – לא אכפת לי, כל עוד בסוף הביס המהונדס מלאכותי הזה יהיה טעים בקטע טראשי. הוא אפילו לא היה טעים בקטע אירוני. סתם, חתיכת עוף עצלנית בלחמניה עלובה, ועוד כמה חלקי סחוס מטוגנים בעצלות בדלי. זה עלוב אפילו ביחס לרף הנמוך מראש. הסלוגן של KFC בארץ הוא "בואו לטרוף", ואני לא מאמין שאני עומד לכתוב את זה, אבל כיום – יש דברים הרבה יותר טעימים לטרוף בפתח תקווה מאשר KFC.

KFCיכין סנטר, השחם 17 פתח תקווה, א'-ה' 12:00-22:00, ו'-ש' 11:00-22:00

• אוכלים שותים
• KFC
• אוכל רחוב
• ג'אנק פוד
• פאסט פוד
• עוף מטוגן
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022