Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
להקת הניינטיז האהובה של בוץ' ויג ושירלי מנסוןתופיע הערבעם כל הלהיטים כולל "I’m Only Happy When It Rains", "Stupid Girl" ו"Milk". גן חיות המאוחדים יספקו את הופעות הפתיחה. זאפה אמפי שוני, 20:30, 289 ש"ח
טייני פינגרז
להקת הרוק הפסיכדלי טייני פינגרזמגיעה לכולי עלמאלהופעה עם שירים מאלבומם החדש "The Fall", שכולו דאב וגרוב. כולי עלמא, מקווה ישראל 10, 21:00. כניסה חופשית
סליידלאק תל אביב
ארוחה משותפת, אמנות נהדרת ואנשים טובים. אם עדיין לא התוודעתם לקונספט שלערבי סליידלאק, הערב מזמן אירוע מיוחד שיתמקד בוידאו ארט. אברהם הוסטל, לבונטין 21, 19:30, 30/60 ש"ח
פואטרי סלאם
ערבי הפואטרי סלאם ממשיכים להיאבק בערבי הסטנדאפ העצמאיים על משבצת הטרנד הנישתי בעיר.הערב בבסקולהמשוררים ומשוררות כמו אדמיקו, גיל ויסוקולוב, זין הרמלין ויעל חץ יעלו על הבמה בזה אחר זה עם קטעי ספוקן וורד במידה משתנה של מודעות עצמית. בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, 19:30, 30 ש"ח
יש שיאמרו שתורת הקוונטים היא ההישג האינטלקטואלי החשוב ביותר של המאה ה־20. עם זאת היא מתארת מציאות פיזיקלית מוזרה מאוד בסקלה האטומית ולכן הציתה ויכוח נוקב בין שניים מענקי הפיזיקה – אלברט איינשטיין ונילס בוהר. אז מהי לעזאזל תורת הקוונטים ומי מהמדענים צדק? לפרופ' רון ליפשיץ הפתרונים. ליאו בלומס, ראול ולנברג 24 תל אביב, 20:00, 40 ש"ח
KADAWA ברדיו EPGB
האנשים שהביאו לכם את הליין ווא-ג'אראס יביאו הלילה לעולם תינוק חדש בדמותו של ליין טכנו חודשי בשם:KADAWA. בניים דרופינג על העמדה: מידד סבו, שחר אורפז ואי-בוני. רדיו EPGB, שד"ל 7, 22:00, הכניסה חופשית
עם הילדים: ילדים פוגשים אמנים
סדנת סטופ מושן לילדים עם האמנית מיכל אבולעפיה, שתעסוק בעיצוב דמויות מחומרים שונים ותהליך הפקת אנימציית סטופ מושן. יש להירשם מראשבאתר. גלריית המדרשה, הירקון 19, 16:30, לגיל 7 ומעלה. ההשתתפות ללא תשלום
עם הילדים: "מר גרין ואני"
אלברט כהן משחק בהצגה הזו קשיש יהודי רגזן שכמעט נדרס. עיבוד לילדים של מחזה שמזכיר לנו שזקנים הם לא רק מאגר תלונות וריח משונה. מצד שני, לא כל הזקנים הם אלברט כהן. הבימה, שד' תרס"ט 2 תל אביב,10:30 , 35־45 ש"ח, לכל המשפחה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פגשתי את דורון בצפון המצוחצח של תל אביב. בחור בן חמישים, איש משפחה שמנהל משרד פרסום והתאהב בלהקת הרוק הפסיכדלית טייני פינגרז. מדי פעם הם מכנים אותו "הקמע", והוא ליווה את הלהקה בין היתר בסיבובי הופעות בטיוואן, סין וברלין. הוא גם המלאך שהציע לי טרמפ לים המלח, למסע בן שלושה ימים בחברת בועז בנטור (בס), נמרוד בר (קלידים), טל כהן (תופים) ואורן בן דוד (גיטרה). התכנית היא לתרגם את האלבום החדש, "The Fall", לסרט – ג'אם-סשן ללא קהל על רקע הזריחה, תמה שחוזרת באלבום, במעין רפרנס ל"פינק פלויד לייב אין פומפיי".
בועז בנטור. הרחק מצפון תל אביב (צילום: יוני מן)
ההפקה המושקעת כוללת הקמת תאורה, סט צילומים, מאהלי לינה וגם אולפן שטח על שפת הים. לא מסוג הדברים שאמנים מקומיים רגילים אליהם. מי שהרים את כל זה הוא ד"ר דרה של סצינת האינדי, אסף בן דוד – אחיו הגדול של גיטריסט הלהקה, ממארגני פסטיבל אינדינגב ובמאי סרטים שעיקר עיסוקם במוזיקה.
בדרך לשם אני קצת מוטרד מהלוקיישן שנבחר, חוף מצוקי דרגות, שנמצא מעבר לקו הירוק. אל חוף אין גישה מסודרת, והעומד על הכביש מעל לא יוכל להבחין בהתרחשות השקטה שמתחתיו. בשנת 2001 התפרסמה ב"הארץ" כתבה בשם "רצח בחוף השאנטי", שם תואר חוף מצוקי דרגות כמקום מפלטם של חולי-רוח משיחיים וסטלנים חסרי כל היגיון. כמו בביקורות המוזיקה של בן שלו על האלבומים של טייני פינגרז, התיאור שזכה לו החוף סבל מסטריאוטיפיזציה ובמעט מאד ניסיון להבין אותו. הדבר הבאמת מפחיד שם הוא דווקא מה שלא תואר בכתבה: היכולת של אדמת החוף לפעור את פיה ולהפוך אותך לעצם בגרונה.
צוות ההפקה. לא משהו שרגילים לראות בארץ (צילום: יוני מן)
14:09שלוש שעות של נסיעה חלפו, ובום. הנוף הופך למדברי. "בעצם, למה שלא יהיה בולען מתחת לכביש?", תוהה הקמע. אנחנו יורדים בהדרגה 427 מטרים מתחת לגובה פני הים והאוזניים מתחילות להיות פקוקות. טלפון מההפקה מזהיר שלא ניכנס לאזור החוף עם המכונית, מחשש שנקבל תשובה לשאלתו הרת האסון של הקמע.
14:58אחרי שעקפנו משאית "תנובה" שהתרסקה על הכביש וחנינו בסמוך למחסום צה"לי, אנחנו חוברים לצוות ההפקה. בירידה אל קו החוף מתגלה מדינה אלטרנטיבית של ניאו-היפים ותיירים צעירים שמתגוררים כאן חודשים ואפילו שנים. תוך כדי שאנחנו הולכים, נזרקות לעבר חברי הלהקה הצעות לליווי ונגן יוקללה אחד מציע את שירותיו. השמועה על סשן מטורף עוברת מפה לאוזן בין יושבי החוף, ובן דוד, המפיק בעל משמעת הברזל, מתחיל לתקוע בזנ"טים באדמה כאחרון פועלי הבמה.
מדינה אלטרנטיבית. חוף מצוקי דרגות (צילום: יוני מן)
אולפני ים המלח
19:20בזמן שהקמע ממנגל שיפודים לכל מאן דבעי, הלהקה מתדיינת עם צוות הצילום על דרכי המבע הקולנועיות. על פי חזונם, הסרט יפתח בהתמקדות על צלליות חברי הלהקה, ומשיר לשיר הפריים יפתח, כך שיראה כאילו הלהקה מנגנת בסטודיו סגור. השיר האחרון, "Music For the sun”, יבוצע בשעת הזריחה והמיזנסצנה המוארת תחשוף את הלהקה המנגנת בים המלח, תחת כיפת השמיים.
22:00הסאונד צ'ק הארוך מתחיל בניצוחו של אדיר "הדוקטור" דדיה – הסאונדמן הקבוע של הפינגרז שהפך לסוג של חבר חמישי בלהקה. כהן מתופף עם יד אחת שנשמעת כמו שתיים, ובשניה אוחז בכוס וויסקי. כך זה נמשך כמעט עד שש בבוקר.הדוקטור מביט אל השמיים ונותן את אקורד הפתיחה: "זה עולה! זה עולה! עולה לי!". לא ברור אם הוא מתכוון לזריחת החמה או לאסיד שנפתח.
מתמנגלים. טייני פינגרז (צילום: יוני מן)
לייב ממאדים
06:00ו… אקשן. הלהקה סוף סוף מתחילה לנגן את הרצועה הראשונה של האלבום, ואני מגלה את הרחפן שדרכו תועד השוט הראשון. הוא נע באלימות ועולה לגובה חמישים מטר – מה שגורם לפינגרז להיראות כמו להקה מהחלל.
בסיום כל ביצוע, במקום מחיאות כפיים זוכה הלהקה לקול הגלים המתנפצים בחוף. אפשר לומר שהטבע היה אחד הכלים שאיתם יצרו את המוזיקה בסשן הנוכחי. זה התבהר לי בפאוזה קטנה באמצע שיר, שבה נתנו לשקט לדבר ומיד חזרו לפרוט על מיתר בליבה של אמא אדמה.
על הגלים: אמא טבע. טייני פינגרז (צילום: יוני מן)
06:45ראסטה מאן צעיר מגיע בפוזה של שכנה פולנייה בין שתיים לארבע בצהריים. הוא מתעצבן ומחפש את האחראי. "זה לא לעניין", הוא צווח, "אנשים גרים כאן. מה זה הופעת רוק עכשיו?". אסף בן דוד לוקח אותו הצידה, ואחיו מציע לבקש סליחה ולהביא לו פרח. "אם זה נגמר בבנאדם ממורמר אחד אז הכל טוב. דונט יו וורי אבאוט א טינג".
07:11הצילומים מסתיימים בדיוק כשהשמש מציצה מבעד לשכבת עננים. בינתיים, הקמע ואני ניגשים אל האיש שאחראי על הרחפנים. הוא בדיוק מראה לאורן הגיטריסט שוט לא ערוך באיכות גבוהה, שנראה כמו הולוגרמה. אורן מביט בו חצי דקה ופוסק: "זהו. מבחינתי הסרט גמור". הקמע ואני נשארים לשוחח עם איש הרחפנים, שמספר לנו שקצת כמו האינטרנט, רחפנים היו קיימים עוד משנות ה-50, אבל הונגשו לציבור הרחב רק בשנים האחרונות. אחרי זה הוא מציע לנו קונספירציה לפיה כל החייזרים שזוהו בשמי ארה"ב במאה הקודמת היו בכלל רחפנים.
הראיון הגרוע ביותר בהיסטוריה
בזמן שכולם ישנים במאהלים, טייני פינגרז ואני נשארים לשמור על הציוד. השמש קופחת, הפייסלים רצים והמים נגמרו מזמן – זמן מושלם לשלוף את הטייפ-רקודר.
איך אתם מגדירים את הסגנון שלכם?
בנטור: "פשוט פסיכדליה".
בר: "זאת מוזיקה אינטואיטיבית קצת. קשה להסביר בלי שזה ישמע פלצני, אבל בכל פעם אנחנו מתרגמים וייב אחר שהולך לפה והולך לשם. לעזאזל, אילו תשובות מופשטות".
ספרו קצת על"The Fall".
בנטור: "מה יש לספר עליו?".
אורן: "הוא יצא באוגוסט ונכתב במשך שנה. ו…"
שתיקה ארוכה.
כולם צוחקים.
"בואו נוותר על זה", אני מציע ומכבה את הטייפ-רקורדר.
בזמן ראיון, רוב האמנים נכנסים לשלב מכני של שינון מנטרות ואופי יצירתם – מה שפוגם בקשר שבין האמנות לתקשורת, שמסקרת אותה בצורה הדומה ליציקה אל תוך שבלונה פורמלית. החבר'ה של טייני פינגרז לא אוהבים לשים חוצץ בינם לבין הקהל. לפני הראיון שנקטע באיבו, הקמע ובן דוד המפיק שקלו מכירת כרטיסים למי שירצה לבלות טור עם הלהקה. "אתה יודע מה, בוא נתחלף", מציע אורן. "רק ככה זה יהיה ראיון אמיתי, כששני הצדדים משוחחים. בוא נהיה פיטים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ג'וני מיטשל אמרה לא פעם שמוזיקה היא כמו ארכיטקטורה נוזלית: זרמים, צבעים ואלמנטים המתלכדים בעדינות וברגישות יוצאת דופן לכלל צורה או רעיון, לעתים לא קונבנציונליים, הנשענים על יסודות איתנים. טייני פינגרז מספקים את אחת ההוכחות הטובות ביותר לטענה של מיטשל: מעטים ההרכבים שמצרפים כל הרבה ז'אנרים ורעיונות מכל קצוות הסקאלה לסאונד המאחד מאזיני גראנג', רוק אקספרימנטלי ודאבסטפ.
האלבום החמישי של האצבעות הקטנות, "The Fall", מעלה מושג נוסף שנקשר ב־DNA של ההרכב: אבולוציה. מוזיקה, כמו כל אורגניזם, צריכה להתפתח ולהשתנות לצורך המשך קיומה ביקום. ארבעת אלבומי האולפן הקודמים של ההרכב, שיצאו בפרק זמן של פחות משנתיים, היו מכלול של התנגשויות חוצות קונבנציות והציגו פוטנציאל נפיץ. אך בניגוד להופעות האנרגטיות של ההרכב, האלבומים היו מעט מפוספסים והסתכמו לרוב באוסף ג'אמים דחוסים ובשלב מסוים אף מעיקים. "The Fall" לעומת זאת הוא מושא של שינויים מצטברים. אלבום עם סאונד פחות חנוק ויותר דינמי שמבקש לגשת אליו לא רק במונחים טכניים של נגינה וירטואוזית, אלא בעיקר כרכבת הרים אמוציונלית – עליות ומורדות של רגשות מודרניים ומצבי רוח קיצוניים המשתנים לאורכו.
קטע הנושא הפותח את האלבום הוא רייב סכיזופרני שצובר מומנטום רק כדי להישבר במעבר ל"Eyes of Gold" ול"Traveller Soul", המעניקים את הבמה לחטיבת הקצב המסיבית של ההרכב. "Drops" מתחיל צלילה עמוקה לתחתית האוקיינוס והנשמה, כמו חבל דק שנע על קו העימות בין רוגע לחרדה, בין הפסנתר העדין של נמרוד בר לגיטרות המתעתעות של אורן בן דוד.
הקטע "Nine of Swords", על שם קלף טארוט המסמל חרדה, כישלון והשלמה עם הייאוש, הוא מעין פסקול של מותחן אימה פסיכולוגי. ההרכב גם לא מפחד לבחון את החומרים הקודמים שלו מזווית חדשה: "Dispatcher" נכלל עוד באלבומם הקודם – "We are being Held by the Dispatcher", שהוקלט כולו ביום אחד. האינטואיטיביות והחספוס שאפיינו את הקטע בגלגול הקודם, מתחלפים לרגע של זן באורך כמעט שמונה דקות שממשיך לצלול עמוק, רק כדי להמריא לרקיע עם "Music for the Sun". מהקטעים היפים ביותר שניפק ההרכב עד כה.
טייני פינגרז יצרו תמיד את האנומליה המוזיקלית שלהם משברי מקצבים וממלודיות מפורקות, אבל "The Fall" אינו אוסף שברים אלא שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. זו מטמורפוזה שמניעה את המאזין מתחילתו ועד וסופו כמו בתהליך מדיטטיבי, ביצירה צלולה ונגישה, ללא התפשרות על האסתטיקה המורכבת שלה. האלבום אמנם תובע גם לא מעט סבלנות מהמאזין, אבל ארכיטקטורה נוזלית הרי דורשת מעט אורך רוח לפני שהיא מתגלה במלוא הדרה.
השורה התחתונה:תנו לאצבעות ללכת במקומכם
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
על רמות מנשה שמעתם? יש סיכוי שלא בפני עצמן, אבל אנחנו כדי שתכירו את שכיית החמדה הזאת מעכשיו. רמות מנשה נמצאות בין יקנעם לבין מגידו. בגדול, בחורף יש בהן פריחות מטורפות, באביב שדות ירוקים משתלטים בין שטחי חקלאות ובין גבעות עצים, וכן, זה פסטורלי כמו שזה נשמע, אפילו קצת חו"לי. עכשיו, לקראת הקיץ, ילבש היער גוון מעט יותר ישראלי עם הצבע הירוק הצהבהב, ושטחו יוקצה ברובו לפסטיבל יערות מנשה– עליו אנחנו די משוכנעים שכן שמעתם – אחד הפסטיבלים המוצלחים והעשירים בארץ, שמצליח להתבלט אפילו על רקעשלל ההופעות שהתבשרנו עליהןבשבועות האחרונים.
פסטיבל יערות מנשה, שיתקיים בשבוע הבא (14-16.5), יכלול מופעי מוזיקה ומיצבי אמנות בשילוב עם דלות צופיקניקית מגניבה, ויצבע את היער ברעננות ובגוד וייברים. בין המופעים השנה: רד בנד מארחים את מרינה מקסימיליאן, איפה הילד, פאנקנשטיין המגניבים, אינפקציה, גבע אלון מארח את ערן צור לצד דניאלה ספקטור, חנה ויקטוריה, Tiny Fingers, מיה יוהנה, אלישע בנאי ושמות גדולים אחרים שלא יוצא לראות תמיד, ודאי לא אחד אחרי השני. יהיו גם מופעי מחול (עידו תדמור), מופע יחיד של עינת ויצמן וסדנאות מיוחדות בהן תוכלו לקחת חלק לאורך השהות במתחם המהמם.
הכי מלהיב שיש. פסטיבל יערות מנשה. (צילום: ניר גיגר)
כאמור, אם טרם שמעתם על רמות מנשה, זה הזמן. מעבר לשלל האטרקציות שמציע הפסטיבל, קיים היער – הכי קרוב ליער מהאגדות שתוכלו למצוא בארצנו הקטנטונת. רגע אחד אתה מפקנק להנאתך בפינה מבודדת בצל עצים, וברגע אחר, אתה בעמדת תצפית קק"לית מרשימה. אם מסיבה זו או אחרת פסטיבל הוא פחות הקיק שלכם, רמות מנשה – שהוכרו כמרחב ביוספרי על ידי אונסק"ו ב-2011 (כלומר, שמורת טבע המשלבת בין מגורי אדם, ערכי טבע ואקולוגיה ופיתוח בר קיימא) – הן יעד מושלם לטיול המשלב בתוכו טבע, ועוד אחד מגוון, עשיר ומעניין. ברכב, באופניים וברגל – עם מים (בנחל השופט) או בלי. אגב, גם נסיעה בכביש החוצה את המרחב, מבלי אפילו להיכנס לדרכי עפר, היא יפה (כביש 672, 6953).
פסטורליה ללא פשרות. רמות מנשה. (צילום: אור שחם)
הו, רמות מנשה, אתן כה מגוונות. לא רק יער, לא רק פסטיבל – הגשמים הפכו את מאגר פירחה לאטרקציה נוספת באיזור. יפה שם, מבטיחים. איך מגיעים? יש לנסוע ממחלף אליקים לכיוון קיבוץ גלעד, ולפנות ימינה בשלט עליו כתוב, הפתעה – "מאגר פירחה". אם יש לכם 4*4, קיבלתם גישה רכבית עד המאגר עצמו. במידה ולא, אין צורך להתבייש ולהתייבש. תוכלו לחנות את הרכב לפני הירידה הלא-עבירה הראשונה, ואחרי כ-15 דקות של הליכה נעימה תמצאו את עצמכם שם. רק קחו בחשבון שליד המים אין כל כך צל. אם תתגעגעו לצל, תוכלו להמשיך בכביש כמה מאות מטרים אחר כך (ולפני גבעת הרקפות), לפנות ימינה בדרך עפר, ולעצור באחת הפינות המוצלות לפיקניק נעים. המשך עד הסוף יוביל אתכם לגן שעשועים של קק"ל שגם בו שולחנות פיקניק, ופינה בה נפרש הנוף וניתן להשקיף על האגם, יותר מרחוק – אבל בצל.
ירוק בעיניים. רמות מנשה. (צילום: אור שחם)
ולא ידענו שובע מהאפשרויות שמגלם בתוכו האזור – טיול בחלק אחר של פארק רמות מנשה בין קיבוץ הזורע לבין משמר העמק, יוביל אתכם לנחל גחר – אותו ניתן לעשות ברכב, באופניים או ברגל. למרבה השמחה, גם כאן שולחנות פיקניק של קק"ל ואפשרות לשכשך רגליים במים. את עצירת הקפה מומלץ לעשות באייה קפה, דוכן קפה ואוכל חמוד (בשבת יש ג'חנון) ביקנעם המושבה.
