למרבה השמחה, הציבור הישראלי התבגר מעט מהימים בהם הבישול האתיופי הרתיע את רובו. ובכל זאת, לפחות מבחינה קולינרית, עליית יהודי אתיופיה טרם הצליחה לחדור את חומות התודעה של הפודיז. מסעדות עממיות זוכות בעיקר לאזכור בקרב החובבים הארדקור, והקהל הרחב נוטה לפספס את האיכות, הבריאות והטעם העוצמתי של מאכלים אתיופים. לרגל חג הסיגד, אספנו לכם 5 מסעדות אתיופיות שאתם חייבים לטעום, סתם ככה, כדי לעורר את החך.

סטודיו גורשה

הכוכב הגדול והמפתיע של המטבח האתיופי-תל אביבי הוא ללא ספק שף אלעזר טמנו, שאחרי ביקור קצר ובולט בריאליטי "המסעדה הבאה" יצר את אחת מהמסעדות הכי מרשימות שנתקלנו בהן השנה, וכנראה האחת שנמליץ עליה לכל מי שרק מחפש פיין דיינינג קז'ואלי מבריק ושובר מוסכמות. הערבוב בין המסורתי למודרני, ההרפתקנות והאומץ לאתגר את עצמו ואת הסועדים והיכולת להפוך את כל החדשנות הזו לארוחה פשוט טעימה ברמות הופכת את סטודיו גורשה למקום שחובה לבקר בו, עם ובלי קשר למסורת אתיופיה. אל תוותרו על התענוג.
סלמה 13, תל אביב

גא'אז

המסעדה הכי חדשה ברשימה נולדה רק בחודש ספטמבר האחרון, ומביאה את המטבח האתיופי הביתי באופן נאמן למקור, בעטיפה אסתטית ונעימה מהחמארות שאולי הכרתם באזור התחנה המרכזית. בתפריט הפתיחה מופיעים זה לצד זה שמות מוכרים כמו דורו וואט (תבשיל עוף ברוטב פלפל אתיופי בשם ברברה) ואליצ'ה וואט (תבשיל בקר בתבלינים מסורתיים עם שום וג'ינג'ר), לצד קיקל (תבשיל כבש במרק מתובל בכורכום) וטיבס פירפיר (בשר מיובש מבושל ברוטב מתובל), וכמובן שיש אינג'רה שמכינים במקום לכל צרכי הניגוב שלכם.
הרכבת 2, תל אביב

מסרקווי

העלייה האתיופית היא מהעליות המאוחרות שהגיעו ארצה, ומכאן לחיך הישראלי לקח קצת זמן להתרגל לטעמיה. רק שמסעדת מסרווקי, בניצוחה של אסמאראת מגבט, היטיבה להגיש את האוכל האתיופי לחיך הישראלי מבלי לוותר על המסורת. פשוט באמצעות בישול אוכל אותנטי, טעים ומיוחד. למשל, עם אינג'רה מכובדת, נקולל פרפר (שהוא בשר מטוגן ומיובש), נצ'י טיבס שהוא בשר בקר צלוי עם בצל ותבלינים, דולת שהוא תבשיל מחלקי פנים של כבש, דורו ווט שהוא תבשיל עוף, ומעדנים נוספים.
ריב"ל 4, תל אביב

אלמז מנדל

אלמז מנדל הוא מזנון עם אוכל אתיופי אותנטי המתמקד בעיקר באינג׳רה במגוון צורות ותצורות. תמצאו כאן רול אינג׳רה שהוא, אם תשאלו אותנו, מנת סטריט פוד אולטימטיבית שכן היא נותרת קלילה ולא מכבידה על החיך, ואפשר לשאת אותה לדרך. נמליץ על רול האינג׳רה במילוי עוף פרגית מתובל בקארי וקצת חריף, ומגיע עם תוספת ירקות.
הרב פרנקל 9, תל אביב

טנאת

מסעדה אתיופית טבעונית שמעלה על נס את המטבח האתיופי, שאכן מאוד מתאים לצמחונים ולטבעונים. הכוכבת הבלתי מעורער פה היא האינג'רה, והיא מוגשת למרכז השולחן בחגיגיות עם מגוון סלטים ומטבלים מסקרנים, דוגמת אליצ'ה שהם ירקות שורש מבושלים, שירו שמורכב מעלי מנגולד, גומן המבוסס עדשים אורגניות ומיסר שהוא סלט עלים רענן בתיבול מסורתי. לכך נוספת גם טחינה אתיופית מצוינת. כיף ונעים לשבת בטנאת, המחירים נוחים והאוכל בריא ומזין.
צ'לנוב 27, תל אביב

• אוכלים שותים
• אוכל אתיופי
• סטודיו גורשה
• טנאת

מבחינה קולינרית, עליית יהודי אתיופיה טרם הצליחה לחדור את חומות התודעה של הפודיז. מסעדות עממיות זוכות בעיקר לאזכור בקבוצות ייעודיות – "גרגרני שאנן" למשל – אך רובן נותרות בגדר הרפתקה למיטיבי לסת. ואז אלעזר טמנו הגיע עם סטודיו גורשה, ויצר שילוב פנומנלי בין מטבח אתיופי אותנטי לפיין דיינינג באופן שהקל על העיכול (פיזי ומנטאלי כאחת), והניח בגאווה במרכז הבמה טעמים מסעירים וחומרי גלם מהבית. גא'אז (Ge'ez), מסעדה אתיופית חדשה ברחוב הרכבת, אינה מתיימרת להיתלות באילנות כה גבוהים. במקום זאת, היא מביאה את המטבח האתיופי הביתי באופן נאמן למקור, בעטיפה אסתטית ונעימה מהחמארות שאולי הכרתם באזור התחנה המרכזית.
>>דרינקים באמבטיה, פתיתים בקטן, שוק בחניון ועוד חדשות האוכל

גא'אז, אם תרצו לדעת, הוא שמה של שפה נוספת באתיופיה. בעוד אמהרית מקובלת בחיי היומיום, גא'אז מיוחסת לטקסים דתיים בכנסייה האתיופית האורתודוקסית. הבעלים טינסיי הגיעה לארץ לפני עשר שנים, ועבדה במסעדת גורשה בשדרות הר ציון (לא לבלבל עם סטודיו גורשה של טמנו), עד שנסעה לאתיופיה להקים משפחה, וכשחזרה החליטה לפתוח מסעדה משלה.

היא גייסה חברות ובנות משפחה, מצאה חלל מתאים ופתחה מסעדה ביתית עם אוכל אתיופי מסורתי. "אנחנו רוצים להביא לתל אביב את הבישול האתיופי", היא אומרת ומספרת על תגובות חמות מצד לקוחות שמכירים את המטבח האתיופי, ישראלים וילידי אתיופיה כאחד. "בשבוע שעבר היה לנו חג והגיעו משפחות שאמרו שזה בדיוק הטעם של הבית, בדיוק כמו שאמא עושה. גם ישראלים שביקרו באתיופיה אוהבים וחוזרים".

בביקורה באתיופיה הצטיידה טינסיי בתבלינים שאינם קיימים בארץ, והכל בשם האותנטיות. בתפריט הפתיחה מופיעים זה לצד זה שמות מוכרים כמו דורו וואט (תבשיל עוף ברוטב פלפל אתיופי בשם ברברה) ואליצ'ה וואט (תבשיל בקר בתבלינים מסורתיים עם שום וג'ינג'ר), לצד קיקל (תבשיל כבש במרק מתובל בכורכום) וטיבס פירפיר (בשר מיובש מבושל ברוטב מתובל).

תבשיל שירו וואט מגרגרי חומוס וואט עדשים נותנים מענה באגף הטבעוני, ואפשר ואף רצוי לבקש הסבר על מונחים לא מוכרים – סוף פתפת למשל (תבשיל גרעיני חמניה מרוסקים באינג'רה). את האינג'רה מכינים במקום, וכדי להתנסות בכמה שיותר טעמים ותבשילים כדאי להזמין מנת חג מעורבת, שיש בה מעט מכל דבר. קפה אתיופי אמיתי חותם את הארוחה, ועבודות אמנות וכלים אותנטיים מדגישים את המסורת שעדיין זרה לרובנו.

המחירים כנהוג בתל אביב: 35-40 ש"ח למנת פתיחה, 60-80 ש"ח לעיקרית ו-100 ש"ח למנת חג. טינסיי מדגישה שהמנות אינן מותאמות לחיך הישראלי ואין לה כל כוונה להתגמש בעניין כי "אנחנו רוצים שאנשים יטעמו את הטעם האמיתי". כרגע אפשר להתרשם מהטעמים האתיופיים החדים רק בישיבה במקום, אך בקרוב יהיו משלוחים. אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים בין פיה להמבורגר, תנו צ'אנס לקיטפו וטיביס. "האחים כהי העור שבאים מאתיופיה, מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה" כתב אהוד בנאי בשיר "עבודה שחורה". אחרי כל כך הרבה שנים בארץ, לא הגיע הזמן שלכם כבר להכיר את התרבות גם דרך הצלחת?
הרכבת 2, ראשון-רביעי 22:00-12:00, חמישי-שבת 23:00-12:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• אוכל אתיופי
• קהילת יוצאי אתיופיה

יצירתיות היא מצרך נדיר ונדרש בתחום שנמצא במשבר מתגלגל, לכן מקומות הבילוי הקולינריים של העיר נאלצו לחפש פיתרונות יצירתיים לתקופה, וגם להמשיך ולחדש ללקוח הישראלי שצריך לשלם יותר מדי עבור ארוחה, אז שלפחות יהיה מפתיע. מבחינה מסוימת, אנחנו ברי מזל שעוד מנסים לרגש ולחדש לנו, כי תמיד אפשר לפתוח איזה בר יין מחורטט ולנסות לרכב על הטרנד – לכן היום אנחנו ממליצים על 3 מסעדות שנפתחו במהלך השבועיים האחרונים, והצליחו להפתיע אותנו עם מנות, קונספט או מזון חדש לגמרי. לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> שגרירים של הצלחת: 14 השפים הישראלים שהכי מצליחים בחו"ל

סטודיו גורשה

למה כדאי:כי אנחנו עוקבים מקרוב ובאדיקות אחר הדרך שעשה שף אלעזר טמנו מביקור קצר בריאליטי הקצר "המסעדה הבאה", ועד שאשכרה הביא את המסעדה הבאה שכולם ידברו עליה. על הגבול בין מסעדת קז'ואל לבר אוכל, התפריט ששל סטודיו גורשה שם את המטבח הפאן-אפריקני על השולחן, ובאופן שמדבר אל החך המקומי מבלי לוותר על אותנטיות.
מה טעים:תנסו להיות הרפתקנים עם "ואסא טיבס", שזה לברק במעטפת פריכה על אינג'רה עם קרם עגבניות שרי ונוג, אוואזה ואיולי ליים (68 ש"ח) ותזכו לאושר.
אווירה:משהו שהכרנו, אבל מעולם לא ככה.
>> סטודיו גורשה, סלמה 13

בר פרדיסו

למה כדאי:כי דנה לי ברמן, ששבתה את ליבנו בגן השקמים, חוזרת עם הטייק שלה על בר-מסעדה איטלקית ופייר התגעגענו. לא רק למנות כמו ויטלו טונטו, אלא גם לטאץ של ברמן, שאמנם לא ממש חזרה בפורמט של מסעדת שף אלא רק בנתה את התפריט, אבל הטעמים ממשיכים להפתיע בכל פעם מחדש.
מה טעים:איטלקי רציתם, לא? רביולי במילוי גבינות מלוחות עם תבשיל עלי לפת בחמאה (72 ש"ח ל-7 יחידות) זה מגף לבטן. בקטע טוב.
אווירה:זו אולי עוד איטלקית עם טוויסט, אבל הדגש הוא על הטוויסט.
>> בר פרדיסו, נחלת בנימין 43

8 בול

למה כדאי:כי הפעם האחרונה שבר ביליארד ראוי נפתח בתל אביב היתה כנראה בשנות ה-90, ובהתאם הבילוי נשאר תקוע דאז. האימפריאל החליטו לתקן את העוול בקומה השניה, והם עושים את זה נכון עם עיצוב תעשייתי מרהיב, תפריט של עינב אזגורי, קוקטיילים מהברז ושעות פתיחה שיחזירו קצת אנרגיה לחיי הלילה הדועכים.
מה טעים:בטוח תהנו לטחון איזה נקניקיית פרגית בלחמניה עם כרוב כבוש, חרדל ורליש מלפפון חמוץ (45 ש"ח) או פיצה מרגריטה ופיצה פפרוני (66 ש"ח) בזמן שאתם מכים בטעות את הלבן לכיס.
אווירה:חגיגה בסנוקר (כמה זמן רצינו להשתמש בזה)
>> 8בול, הירקון 66

• אוכלים שותים
• מסעדות חדשות
• ביליארד
• אוכל אתיופי
• דנה לי ברמן

בוקר טוב תל אביב, סוף סוף יש לך מסעדת שף אתיופית. לאחר תקופת פופ אפים שבה ליטש את גרסתו למטבח שעליו גדל פותח שף אלעזר טמנו את סטודיו גורשה במקומו הקבוע ביפו, בחלל שבו פעלה מסעדת מנסורה. ההבטחה שהתגלתה בריאליטי "המסעדה הבאה" מתממשת ברווח שבין מסעדת קז'ואל לבר אוכל, עם תפריט ששם את המטבח הפאן-אפריקאי על השולחן באופן שמדבר אל החך המקומי מבלי לוותר על אותנטיות. תבלינים מהבית וטכניקות בישול וחומרי גלם מסורתיים שמשתלבים במטבח ישראלי עכשווי, ויוצרים שפה חדשה, מסקרנת ומרגשת – שעל הדרך תחשוף בפניכם עוד טפח מהתרבות של היבשת השחורה.

>> שיפוד ב-19 ש"ח, פיתה ב-27: לא חשבנו שעדיין קיימים מקומות כאלו

עוד מרגע לידתו, סטודיו גורשה שם את אפריקה בפרונט מבלי להתנצל. תחת כותרת שמתייחסת לביס שמארח מאכיל את אורחיו כביטוי לחיבה, כבוד ואהבה – מתכנסים מוזיקה אתיופית ואמנות מקורית, השפעות מהבית וניסיון שנצבר במסעדות פיין דיינינג. טמנו, שנולד בישראל מספר חודשים לאחר שהוריו עלו מאתיופיה, גאה במורשת שאליה הוא משתייך – על קיר סמוך לכניסה תלויים הדפסים שיצר המתארים את אביו, פעיל עליה שעבד בשיתוף פעולה עם המוסד ועקב כך נכלא, עונה ואיבד את ראייתו, ואת הקייס, המנהיג הרוחני של הקהילה. בפינת המסעדה ניצב כד זכוכית גדול ובתוכו טג', תמד אתיופי שמאוחר יותר יופיע בתפריט.

"כל מטבח בבית אתיופי נראה כמו מעבדה עם מלא צנצנות מותססים", צוחק חגי, חבר ילדות של טמנו, שתוך כדי ניהול הבר מצליח לחשוף בפנינו מעט מהתרבות האתיופית, ועוזר לנו ההדיוטות לפענח אלמנטים קולינריים באמהרית כמו גומן ("ירק עלים שדומה למנגולד") ו-נוג ("סוג של דגן שמזכיר פשתן"). "אלעזר לא מעגל פינות. כשאני טועם את מה שהוא מכין אני נזכר באוכל של אמא שלי. אלה אחד לאחד טעמים מהבית".

עוד לפני האוכל, הטעמים מהבית נוכחים כבר בקוקטיילים. מתוך החמישה שברשימה מוגשים בשבוע ההרצה רק שלושה: "בזיליקום אתיופי" על בסיס ג'ין ובזיליקום אתיופי; "פלפל ארוך" ובו ג'ין, פיסקו, לימון, תות ופלפל ארוך, ו-"גשו" – קוקטייל במתיקות עדינה על בסיס רום לבן, פינו שרי, לימון שקדים ואותו גשו מהכד הגדול. עם הפתיחה לקהל הרחב יתווספו קוקטיילים על בסיס שמן זית, פיגם, הל וקפה אתיופי; וטקילה, ורמוט לבן, עגבניות שרי וברברה (תערובת תבלינים אתיופית).

התפריט עצמו מציע מנות קטנות-בינוניות כמקובל היום, אבל חוץ מזה הוא אינו דומה לשום דבר שפגשתם במקומות אחרים בעיר, וזו בדיוק הסיבה שמתחשק להזמין את כולו. הארוחה נפתחת בדאבו, לחם אתיופי צהוב מכורכום בטקסטורת בריוש, שמוגש עם חמאת צ'וו, שזו עוד תערובת תבלינים. לידו מוגשות מנות ביס שמכינות את החך והמיינד לחוויה החדשה: קיטפו – טרטר בקר במרקם משחתי כמעט עם חמאה מזוקקת, ממרח פשתן, איולי ליים ותפוח אדמה פריך על אינג'רה חמוצה (59 ש"ח), קרוקט תפוחי אדמה על קטשופ אוואזה מפלפלים חריפים, פסטו שומשום וברזאולה (56 ש"ח) ועוגת דוחן פריכה עם פלנטיין, דג כבוש וקרם פרש (61 ש"ח).

קטגוריית הביניים מותחת קו מחבר בין הפתיחים לעיקריות. היא נפתחת בטרטר דג אוואסה ברוטב דלעת מוחמצת, שמן ברברה וקרקר טף (69 ש"ח) ונמשכת בסלט מנדרין עם חסות לליק, וויניגרט מנדרינות ואוואזה, מלון ואגוזים מתובלים בצ'וו פיקנטי (56 ש"ח), ובסלט חסה שיטו וגבינת כבשים (58 ש"ח). את מנות הביניים סוגר גומן, תבשיל מנגולד בציר כרוב שרוף מתובל באליצ'ה (תגגלו לבד) עם קציפת פול וחילבה ומנגולד פריך (54 ש"ח).

מכאן נפרשת מחלקת המנות החמות, ארץ לא נודעת של הפתעות עם שמות אקזוטיים: מוי מוי, כופתאות תירס מאודה עם שרימפס ומנגולד מוחמץ (70 ש"ח), שיפוד אינגודיי מפטריות אויסטר צלויות ברוטב שירו וטחינה (62 ש"ח), גון גורשה – ספייריבס טלה בזיגוג צ'וו וסלט פפאיה מוחמץ (89 ש"ח) ואסא טיבס – לברק במעטפת פריכה על אינג'רה עם קרם עגבניות שרי ונוג, אוואזה ואיולי ליים (68 ש"ח). בשעה שמנות הפתיחה והביניים מתייחסות לתבלינים האפריקניים באיפוק, כאן הם נפרשים במלוא עוצמתם ומזכירים טעמים שפגשנו בחמארות אתיופיות של דרום תל אביב.

אם נשאר מקום לקינוח, תוכלו לבחור בין גלידת שמנת חמוצה עם סירופ בזיליקום אתיופי וקראמבל טף (32 ש"ח), מוס שוקולד מריר וקפה אתיופי עם קרם אנגלז פופקורן בהשראת טקס הבונה המסורתי (38 ש"ח), טארט דבש וחמאה חומה עם הל אתיופי וקציפת יוגורט (44 ש"ח) ושומשום וטף – שכבות טוויל מקמח טף וקשיו קלוי , קרם פטיסייר שומשום, קרמל שומשום מלוח ותותים (44 ש"ח). מסקרן ללא ספק, ואם לא נשאר מקום עבור הקינוחים ושאר המנות שלא הצלחנו לטעום, שווה לשוב לביקור נוסף.

וישנה עוד אנקדוטה מעניינת: את פתיחת המסעדה שטמנו ואשתו דנה מרימים ב-20 אצבעות, מלווה לא אחרת מאשר עירית שנקר – מחלוצות המסעדנות בארץ ושותפתו של חיים כהן במסעדת קרן המיתולוגית. בעין בוחנת שרואה הכול היא עוזרת לנווט את הפלור ברמה שקשה להאמין שזהו ערב הפתיחה, ולא מסעדה משופשפת. "אחרי שחלפו כל כך הרבה שנים מאז עליית יהודי אתיופיה, הגיע הזמן שהקהל בארץ יכיר את המטבח שלנו", מסכם חגי הברמן את הערב, ומספר שבקרוב יושק בראנץ' סופ"ש. אנחנו לא מאמינים, אבל יש פתאום סיבה לבוא גם בפעם השלישית, ובטח עד אז יהיו עוד סיבות לשוב לסטודיו גורשה.
סלמה 13 פינת הרבי מבכרך, החל מיום שלישי (6.5), שלישי-שבת מ-19:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• סטודיו גורשה
• אוכל אתיופי
• יוצאי אתיופיה

>> רון רווח, זמר ומוזיקאי, מוציא בקרוב את אי.פי הבכורה שלו עליו עבד שנתיים, ומשגר מתוכו את הסינגל השלישי "הכל בסדר", עם וידאו קליפ נאה שמסמן את הכיוון להצלחה. את האי.פי הפיק יונתן ויינרייך, שגם כתב יחד עם רווח את המילים והלחן, כשהטקסטים הכנים נעטפים בפופ, R&B ומוזיקה אלקטרונית. זה הולך להיות לוהט. לא, רגע, זה כבר לוהט.

>> העיר של מרינה שויף // בר להרגיש בו נוח בפיג'מה וכיכר שהיא הלב
>> היא הגברת הראשונה של האופנה בתל אביב. זאת העיר של הגר אלמביק

1. עגלת הקפה בנמל יפו

אני אוהב להתחיל שם את היום עם קפה טוב, בישיבה ממש על קו המים. מקום טוב לכתוב, לשבת עם הלפטופ או סתם לקחת נשימה לנשמה.

2. Scent

הסנט ביפו העתיקה הוא המקום הקסום של חגי, שהוא גם בר יין וגם סדנה ליצירת נרות ולפעמים מארח הופעות חיות. עשיתי שם את מופע ההשקה לאלבום שלי והיה כיף גדול.
הפנינים 1

3. המרכז הגאה

המרכז החדש בכן מאיר הוא מקום שחוץ מהעשייה החשובה שלו באופן שוטף למען הקהילה הגאה יש בו גם הצגות ומופעי תרבות מעולים.

4. פרח בר

חנות פרחים על שדרות ירושלים. זהבה ובעלה אנשים זהב, מוכרים פרחים יפים בחנות קטנה, עם מלא אהבה ובמחירים שפויים.
שדרות ירושלים 67

5. אלמז

מטבח אתיופי בפלורנטין, המסעדה של אלמז מנדל בידידיה פרנקל. מסעדה קטנה עם אוכל אותנטי טעים!
ידידיה פרנקל 4

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אז כידוע, העיר שלנו היא "עיר ללא הפסקה". מהותית זה סבבה. סביבתית? זה מתיש. כרוכב אופניים אני מפדל לכל מקום אפשרי וכמות המכשולים שצריך לדלג עליהם לא נגמרת, אתרי בנייה שצצים כל יום, ושלא נדבר על הרכבת הקלה שהעבודות עליה איטיות ולא נותנות נגישות סבירה להולכי רגל ורוכבי אופניים, וזה בלי להתייחס לכמות העסקים שנפגעים כתוצאה מכך ולא זוכים לפיצוי מתאים. קיצר תזדרזו בבקשה =)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בהקרנה והרצאה במרכז הגאה בגן מאיר על ילדים טרנסים שהייתה מרתקת ומרגשת, ועוררה בי הרבה שאלות שגרמו לי לחשוב קצת אחרת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ליהודית רביץ יש חיבור טבעי לנשמה שלי. בשנה הזו היא הייתה שם קצת יותר, גם בעצבות וגם בפשטות. ואני ממש מחכה למופע האיחוד עם הכבש השישה עשר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב עכשיו?
אני ממליץ לתרום ולהתנדב בעמותת קהילת שבט הנובה, לניצולי הנובה שלא מקבלים מספיק תמיכה וסיוע מהמדינה וצריכים לעבור בירוקרטיות מוגזמות כדי להתמודד עם טראמות שהמדינה עצמה גרמה להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
היא אומנם לא תל אביבית, אבל היא נמצאת כאן כל יום, כל הזמן.עינב צנגאוקר,שנלחמת בכל רגע על החזרת הבן שלה וכל החטופים חזרה הביתה.

מה יהיה?
יהיה מה שנבחר להיות, אנחנו כאחד ואנחנו כעם. יש לנו את היכולת לעשות שיהיה כאן טוב יותר, וכדי שזה יקרה כולנו צריכים לצאת ממצב של רצון למצב של עשייה אקטיבית. אסור לנו להתעייף ולהתרגל למצב שאנחנו חיים בו, וזה מתחיל בלהתאחד ולהבין שתמיד יהיה כאן שוני בין אנשים ודעות, אבל בסוף כולנו רוצים את אותו הדבר: לחיות חיים מאושרים, עם ביטחון ומוזיקה טובה בלב.

• העיר שלי
• פופ ישראלי
• נמל יפו
• המרכז הגאה
• אוכל אתיופי
• שדרות ירושלים