>> רן מיטרני הוא מוזיקאי בן 38 מתל אביב, חבר בלהקת אלמנה שחורה והבסיסט של יצחק קלפטר ז"ל בעשור האחרון לחייו. "מציץ ונפגע", EP המכיל חמש בלדות אקוסטיות שעוסקות במשברי אמונה, הוא הפרויקט הראשון שלו כאמן סולו, ובעבודה על הפרויקט לקחה חלק נבחרת חלומות שמורכבת ממשה לוי, לואי להב, עמרי אגמון, יועד ניר ואלי זולטא.אתם יכולים וצריכים להאזין לו כאן.

>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר
>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף

1. דיזנגוף סנטר

בגדול אני לא חובב קניונים אבל הסנטר הוא לא קניון, הוא רחוב כלוא בתוך מבנה, מלא בסמטאות ובחנויות משונות שאפשר למצוא רק שם. אולי בגלל שמדובר במקום שכל כך קל ללכת לאיבוד בו, הסנטר הפך לבית של הילדים האבודים, וכל דור של נוער שמגיע למקום יוצר בו תרבות שוליים שנותנת לו את הצבע והאופי שכל כך ייחודיים לו.

2. חוף גורדון

וואו, כמה שאני מתגעגע לקיץ. חוף גורדון הוא החוף הקרוב ביותר אליי, מרחק הליכה בכפכפים, בין שובר גלים מסוים לחוף יש רצועה שנמשכת בגובה של בריכת ילדים, ובקצה ליד שובר הגלים יש שקט, נקודה מבודדת, רק אני והדגים, מרחק עשרות מטרים מזרחה ממני אנשים קופצים עם הגלים צפופים כמו סרדינים, אני מסתכל עליהם ואומר תודה שהם לא גילו את הטריק שלי.

3. אילנ'ס רוטשילד-נחמני

בוטקה הקפה בשדרות רוטשילד פינת נחמני. אני בספק אם יש עיר מחוץ לאיטליה עם תרבות קפה יותר טובה מתל אביב, דוכני הקפה על שדרות העיר הן ההוכחה הטובה ביותר לכך, כל הדוכנים בשדרות מייצרים קפה איכותי, ומעל כולם הבוטקה בשדרות רוטשילד פינת נחמני, בעיני האספרסו הכי טוב בתל אביב.

4. סטודיו Z

לכל מוזיקאי יש אולפן ביתי ועבורי מדובר בסטודיו Z, האולפן של אלי זולטא. חלק גדול מהעבודה על ה-EP שלי התבצע כאן, לא רק בגלל בגלל הציוד האולפני המעולה והחדר הגדול והמרווח שגם מתפקד כחדר חזרות, אלא גם בגלל אלי זולטא עצמו, חבר כמו אח ושותף לדרך שלי.
רבניצקי 7

5. בר גיורא

וליתר דיוק, הבמה הפתוחה בבר גיורא, שבה במשך כמה שנים הייתי הבסיסט של להקת הבית. הבמה הפתוחה של בר גיורא נתנה במה לכל זמר שחיפש אותה, מאמנים מוכרים שהתחילו שם את דרכם ועד לחובבים שרק רצו לשיר. לאחר מעל עשור של פעילות הבמה הפתוחה בבר גיורא יצאה לפגרה בעקבות המלחמה, בתקווה שהיא תחזור. מאחל גם לחזרתם של השקט, השפיות, הנורמליות והחטופים.
אבן גבירול 30

בר גיורא (צילום: פייסבוק/@BarGyiora)

מקום לא אהוב בעיר:

חניון אוסישקין וחניון הסינרמה. חניונים הם דבר משעמם, חסרי אופי, חסרי חן. לא יודע למה כדאי להרוס מבנים אייקונים עם היסטוריה וזכרונות רק בשביל לבנות חניון. חניונים אמורים להיות מפלס תת קרקעי של מבנה, ככה גם אפשר לאחסן בהם יותר רכבים וגם יש משהו עם ערך מעל הקרקע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע התרבות שהכי השפיע עליי בתקופה האחרונה הוא מותו של דיוויד לינץ׳, הבמאי האהוב עליי, יוצר סוראליסטי, שובר קונבנציות. אני ניצב בפתחו של עוד בינג׳ של הסדרה האלמותית טווין פיקס, ממליץ בחום לכל מי שעוד לא ראה, וגם למי שכן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחר תחילת המלחמה במשך שבועיים שלושה שמעתי בעיקר חדשות, אחרי התקופה הזאת התעורר בי חשק לשמוע מוזיקה ישראלית, להיזכר בתרבות המפוארת שלנו שאנו נלחמים למען המשכיותה. האמן ששמעתי הכי הרבה מאז פרוץ המלחמה הוא בלי ספק מאיר אריאל.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אם יש מטרה ששווה לתרום לה וכל אחד מאיתנו יכול היא הרגעת השיח הקיצוני בינינו לבין עצמנו. העם הזה בנוי מסך חלקיו, הגיע הזמן להמיר את העימותים למחלקות, זה בסך הכל הבדל בווליום של השיח בינינו. הרוב הגדול של הדעות שנאמרות בשיח הפנימי של עמנו הן לגיטימיות, האנרגיה והאופן שבו השיח בינינו מתנהל מרחיקים אותנו אחד מהשני. אני לא אומר לאף אחד לחשוב אחרת, רק מציע להעביר מסרים באופן שיצור הקשבה בצד השני.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תל אביבי שצריך להרים לו זה עודד קטש. על מכבי תל אביב עוברת עונה בלתי אפשרית בגלל נסיבות המלחמה, עודד קטש מאמן כדורסל מעולה, אם יהיו לו את התנאים להצליח אז גם ההצלחות יבואו.

מה יהיה?
מה יהיה? כל כך הרבה פעמים בחיים שלי הייתי בטוח שמשהו יקרה ואז קרה בדיוק ההפך, לפעמים הפתעה מבורכת, לפעמים אכזבה, הבנתי שעדיף לי לא לנחש מה יהיה ושעדיף לי פשוט להתרכז בלהיות.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• דיזנגוף סנטר
• בר גיורא
• חוף גורדון
• שדרות רוטשילד
• אוסישקין

• Facebook
• Twitter
• Email

ב־25 ביולי 2007, השבוע לפני עשור, עלו הדחפורים על אולם אוסישקין, ביתה הרעוע של הפועל תל אביב בכדורסל, והשמידו אותו. האוהדים הרבים שהתאספו על גשר הירקון הסמוך צפו בכאב ובדמעות בהרס המקום שהיה הבית של קבוצתם ב־25 השנים שחלפו, וגם שלהם. "הגעתי לשם על הבוקר. ראיתי את המנוף נותן את הנגיחה הראשונה בקיר, לא עמדתי בזה וברחתי הביתה. חזרתי בלילה, כשהכל כבר היה מפורק", נזכר מאור הראל, שגדל בלב הגרעין הקשה של אוהדי הפועל. "באותו יום, לילד בן 20, זה היה הדבר הכי נורא שראיתי מול העיניים שלי. כמו לראות את כל המשפחה שלך מתה מול העיניים שלך".

בטענה שמדובר במפגע עירוני באמצע פארק הירקון ובלב שכונת מגורים, החליטה עיריית תל אביב ב־2006 להרוס את ביתה של הפועל. מאבק ציבורי של האוהדים לא הצליח, והאדומים נותרו בלא בית לקבוצה שלהם, ועם חשש אמיתי שהקבוצה תתרסק עם האולם. עבורם הרס האולם היה פשע בלתי נסלח של העירייה. "קבוצת ספורט בלי בית היא בעצם גוף מת מהלך. בטח בתצורה של הפועל אז, מועדון חשוף ופגוע ופגיע", אומר איתי ברגר, ב־2007 אוהד שרוף וצעיר של הפועל שראה באותו בוקר "15 שנה של זיכרונות שנמחקים לך ברגע", והיום דובר הקבוצה. "לכן גם הייתי מההוזים שחשבו עד הרגע האחרון שאין סיכוי שזה יקרה".

כדי להבין על מה מדברים אוהדי הפועל כשהם מתייחסים למועדון שלהם כ"פגוע ופגיע", צריך להבין את מצבה של הפועל ב־2007. בעשור שקדם להריסת האולם יצאה הפועל מזרועותיה של ההסתדרות, עברה לבעלותו של שאול אייזנברג, ממנו לידי איש העסקים ולדימיר גוסינסקי, וחזרה לאייזנברג – שנים שהביאו עמן חוסר יציבות אמיתי להפועל תל אביב, סכנת ירידה ליגה והיעלמות מקצועית תמידית. "בשנות ה־90 כל קיץ היינו מוטרדים אם בכלל תהיה הפועל, אם תהיה לנו עונה", נזכר הראל.

והנה, עשר שנים לאחר מכן ואף שנהרס האולם, הפועל תל אביב היא אחד המועדונים הגדולים והחזקים בליגת העל. עם שחקנים ישראלים מובילים, עם מאמנים בכירים שמועסקים אצלה, ובעיקר עם אולם חדש במתחם הדרייב אין שאותו ממלא מדי שבוע הקהל הרביעי בגודלו בליגה – 3,000 צופים מדי שבוע – הפועל תל אביב נמצאת במקום הכי בריא שהייתה בו אי פעם. "היום החשש הכי גדול שלנו זה אם נעשה פלייאוף (שלבי הגמר של ליגת הכדורסל – א"ה) או לא נעשה פלייאוף, לא אם נתקיים או לא נתקיים. אין לנו בעלים פרטי שמזרים כסף, אין לנו עירייה מאחורינו – זה רק אנחנו וכ־20 נותני חסות שמחוברים לרעיון שלנו". איך הצליח אחד ממועדוני הכדורסל החשובים בישראל להתמודד עם האסון הגדול שניחת עליו, ומה למדו מכך שני הצדדים הנצים בסיפור – אוהדי הפועל תל אביב מחד גיסא, והעירייה מאידך גיסא?

עבור האוהדים, המסר של הריסת אוסישקין היה ברור: אפשר לסמוך רק על עצמנו. חודשים ספורים לפני הריסת אוסישקין, וכשהדבר כבר היה בבחינת עובדה מוגמרת, הוקמה עמותת האוהדים הפועל אוסישקין, שהחלה לשחק בליגות הנמוכות בישראל, במקום הכי נמוך בתל אביב. עם השנים, כשהפועל המקורית הפסיקה לתפקד, היא התאחדה עם מותג האם. "לקראת ההריסה התחיל הפרויקט של הפועל אוסישקין והקבוצה נרשמה", מתאר ברגר. "פשוט הלכו ורשמו קבוצה מתוך איזשהו צורך של הקהל והקהילה להתאחד סביב משהו ולקום מהטרגדיה הצפויה ומהרגעים הקשים. הבנו שאם אנחנו לא נהיה שם בשביל הקבוצה שלנו אף אחד לא יהיה, והבנו שרק אנחנו יכולים להרים את הקבוצה על הרגליים. חודשיים אחר כך כבר היינו במשחק ראשון. היום, עשור אחר כך, אנחנו יודעים שלא יכול להיות עוד פעם אוסישקין. אנחנו יכולים להיכשל מקצועית, אבל העמותה, הרעיון, המותג שקוראים לו הפועל תל אביב לא יכולים למות". כך הפכה הפועל תל אביב לקבוצת האוהדים – מועדון ספורט על כל מחלקותיו – המצליחה ביותר בישראל, וסללה את הדרך לרבות אחריה.

הפעילות של האוהדים לא הסתכמה רק בהקמת העמותה אלא גם במאבק עיקש נגד העירייה, שהתבטא גם במישור הפוליטי. העובדה שהבחירות לראשות העירייה התקיימו שנה אחת בלבד אחרי הריסת האולם הייתה הדלק שהניע את המאבק: חולדאי סומן על הכוונת. "זה היה ברור שמתגייסים לנסות להחליף אותו, אבל נכשלנו בסופו של דבר", אומר הראל. יש כאלה שחושבים אחרת. "באותה תקופה קמה עיר לכולנו, שהתמודדה נגד חולדאי בבחירות 2008, והיא צמחה במקור מהפגנה שאנחנו כמטה המאבק של אוסישקין ארגנו, שאיגדה גופי מאבק עירוניים בתל אביב נגד מדיניות העירייה", מתאר אבי צוק, שהיה ממובילי המאבק במישור הפוליטי. "המאבק חיבר בין הרבה פעילים שהתנהלו בנפרד, מתוך הבנה שיש פה קו של העירייה, מה שנקרא – זו לא טעות, זו מדיניות – של התעלמות מדעת התושבים. זה קרה בסדרה של תוכניות ברחבי העיר: בקריית ספר, בבריכת גורדון, בדרום העיר, העירייה החליטה על תוכנית מסוימת, ולא משנה מה הייתה דעת התושבים הם הלכו עד הסוף. אנחנו הצלחנו במאבק שלנו לעשות הרבה יותר רעש מאחרים, ואני חושב שבמידה רבה זה גרם להרבה אנשים בעירייה, בעיקר לראש העירייה, להבין שאולי בכל זאת יש מקום להקשיב גם לתושבים כשמחליטים החלטות שנוגועת לחייהם, ואני חושב שזה הוביל לשינוי – לצורך בעוד אולם כדורסל איכותי וגדול בתל אביב, ובפרט להפועל תל אביב".

יש כאלה שמטילים ספק בכך שהפעילות של אוהדי הפועל הייתה הגורם שקידם את האולם. "ברור שהמחאה הכניסה את הנושא לסדר היום ויחד עם הקמת הקבוצה נתנו רוח גבית לפרויקט, אבל הצורך המקצועי היה קיים גם בלעדיה", אומר אלון סולר, מחזיק תיק הספורט בעירייה, שבזמן הריסת אוסישקין עוד לא כיהן בתפקיד כלשהו בעירייה, אבל בתקופתו נחנך האולם החלופי בדרייב אין. "הצורך היה קיים בראש ובראשונה בגלל הפועל אבל לא רק בגללה. לפני הקמת האולם היו בערך 100 אולמות ספורט בעיר – 99 מתוכם עם 1,400 מקומות ישיבה לכל היותר, ואחד שהוא מפלצת של 11,500 מקומות (היכל הספורט ביד אליהו – א"ה). אתה לא יכול לפתח ככה תשתית לספורט", הוא מסביר.

עשור להריסת אוסישקין והפועל נמצאת במקום טוב מבחינה מקצועית וניהולית וברשותה אולם חדיש. עתידה בטוח מתמיד. האם בדיעבד אפשר להגיד שהריסת האולם עשתה טוב להפועל? "אין ספק שבלי ההריסה לא הייתה קמה קבוצת האוהדים והפועל לא הייתה במקום שהיא היום", מודה הראל, אך מסתייג: "אבל זה כמו שאומרים שרק בגלל השואה קמה מדינת ישראל, להבדיל כמובן. לא צריך להצדיק אסון בשביל מעשה טוב".

והאם העירייה למדה משהו? אוהדי הפועל אמנם טוענים שאוסישקין היה עבורם יותר מעוד אולם כדורסל ושנקשרו לו גם כתרים רומנטיים, אך גם הם מודים שלו היה מוקם האולם החלופי בטרם נהרס אוסישקין, המחאה ודאי הייתה מצומצמת בהרבה. "אם היה איזשהו פתרון לפני הריסת האולם, היינו מוציאים דרך להתבכיין כי אנחנו אוהדי הפועל בסוף, אבל האימפקט היה הרבה פחות חד", קובע הראל. "אני אגב בטוח שאם היום תשאל את חולדאי, הוא עדיין הורס את האולם – אבל קודם נותן פתרון. לפעול כמו שהוא פעל – אני בטוח שזה אחד הדברים שהכי כואבים לו בקדנציה שלו כראש עיר". סולר, שמטבע הדברים שומר על זהירות, מנסה לחשוב איך היה פועל חולדאי במקרה דומה היום. "אני אישית מתנגד להריסת כל מתקן ספורט שהוא, ודאי מבלי לייצר אלטרנטיבה משודרגת", הוא אומר, "קשה לי לומר איזו דרך הייתה נוקטת העירייה בסיטואציה כזו היום. אבל אפשר פשוט להסתכל על העובדות: בתשע השנים האחרונות לא התקבלה שום החלטה דומה להריסה של מתקן ספורט".

• הפועל תל אביב
• כדורגל
• אוסישקין
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

הפועל תל אביב בכדורסל שיחקה השבוע לראשונה באולמה החדש, בנוכחות בכ־3,400 צופים. המשחק הסתיים בניצחון על הפועל ירושלים, אך אירוע החניכה הרשמי של אולם הדרייב אין נערך יומיים קודם לכן, ביום שישי. "כמה טוב שבאת הביתה" התנגן כמעט ללא הפסקה, ולמרות הקלישאה, לא היה מתאים לאירוע משירו של אריק איינשטיין, האוהד בה"א הידיעה שלא הספיק לחזות בחניכת הבית החדש של הקבוצה, יום לפני יום הולדתו ה־76.

יותר מ־2,000 איש הגיעו לאירוע: הורים וילדים, נערים וקשישים. לכל אלה חיכה הפנינג שהחל עם הופעה של להקת אוהדי הפועל תל אביב "לאה קטמין", המשיך עם טקס הוקרה לקבוצות ולשחקני העבר והסתיים עם משחק ראווה של שחקני הקבוצה מכל התקופות, ותיקים וצעירים.

האווירה באולם והילדים הקטנים שהתרוצצו על הפרקט וצהלו כל זמן שניגנה להקת האוהדים, העניקו לאירוע הזה הרגשה משפחתית. רענן, אוהד הפועל בשנות ה־30 לחייו, ישב לצד בתו בת ה־4, שלא ממש הבינה היכן היא נמצאת, והסביר לה בטבעיות שזו הקבוצה שלהם וזה הבית החדש שלה.

"זה יום כל כך מרגש, קשה להסביר. את הפועל לא בחרתי אלא ממש ינקתי. כל המשפחה שלי כאן, הילדים וגם אבא ואימא, שתי שורות מעלינו", הוא מצביע. רון, אוהד הקבוצה בן 29, מספר על התחושות: "גדלתי באוסישקין, עברתי עם הפועל את הכל. חיכינו שבע שנים ליום הזה, שבע שנים של מאבק שצלח בסופו של דבר, אני מאושר".

בין קריאות העידוד של הקהל, ניתן היה לשמוע מדי פעם גם קללות שכוונו לעברו של ראש העיר, רון חולדאי שערך בעצמו אירוע חניכה לאולם מטעם העירייה לפני כשבועיים. חולדאי, לפי אוהדי הפועל, הוא האחראי הישיר להריסת אולמה המיתולוגי ברחוב אוסישקין 1, על גדת הירקון, ומאז הוא נחשב לאדם השנוא ביותר ביציע האדום.

אולם אוסישקין הוקם ב־1980, אבל כבר מ־1953 היה במקום מגרש פתוח ששימש את הפועל תל אביב. 25 שנה שיחקה הקבוצה באולם, שהיה ידוע באווירה הלוהטת ששררה בו בזמן משחקים, גם בגזרת הקהל וגם בטמפרטורה.

אוסישקין נהרס ביוני 2007 בהחלטת העירייה ולאחר מאבק ציבורי ומשפטי מתוקשר וממושך. זמן קצר לאחר הריסת האולם ועקב ביקורת על התנהלותם של ראשי המועדון, החליטו כמה אוהדים להקים קבוצה בשם "הפועל אוסישקין תל אביב".

הקבוצה החלה את דרכה בליגה ב', עלתה שתי ליגות בתוך שנתיים ובעונת 2009/10 קיבלה את הזכויות והתארים של קבוצת "הפועל תל אביב" שהתפרקה ובכך הפכה לממשיכת דרכה באופן רשמי. בעונת 2011/12, לאחר שש שנים של היעדרות מהליגה הבכירה, עלה המועדון לליגת העל ובכך הפך לקבוצת האוהדים הראשונה בספורט הישראלי שמשחקת בליגה העליונה. אחרי ההצלחה חסרת התקדים ולאחר שבע שנות נדידה בין מגרשים, כל מה שנשאר היה למצוא אולם שישמש לקבוצה בית, והנה, ביום שישי האחרון זה סוף סוף קרה באופן רשמי.

מבין התומכים הרבים, ישנו אחד שעבורו ליום זה הייתה משמעות גדולה במיוחד. באופן פרדוקסלי, יצחק "שחור" לוי, אגדה חיה במועדון שהיה מוכר שנים כאיש המשק של הקבוצה, דווקא לא נכח באירוע ההיסטורי. "האמת שביום שישי נשארתי בבית, היה לי חום", הוא מסביר.

ברצינות? איך פספסת אירוע כזה?

"הייתי שם יום קודם, הקבוצה התאמנה בפעם הראשונה והיה מרגש. בשישי ישבתי בבית, קצת התבאסתי שחליתי ולא יכולתי להגיע, אבל זה לא נורא, העיקר שיש לנו בית. אני מקווה שהאולם הזה יביא לקבוצה תואר כי מגיע לנו. אין עוד מועדון שמתנהל בצורה כזו. אנחנו מועדון קטן עם קהל גדול ולב רחב, מגיע לקהל הזה".

בין התפקידים המרכזיים שמילא לוי, אולי הזכור מכולם הוא ניהול אוסישקין בשנים האחרונות טרם הריסתו: "עם הזמן יש דברים שנשכחים, אבל אצלי אוסישקין לא יישכח לעולם, בשבילי זה יותר מהכותל. האולם הזה חרוט לי בלב וכבר שבע שנים אני מרגיש כאילו קטעו לי איבר מהגוף. הייתי רגיל לריח, לפרקט, לזיעה של הקיץ ולקור של החורף, זה היה משהו מיוחד. גידלתי חממות של ילדים, יצרנו תרבות גדולה שנהרסה ביום אחד", הוא אומר.

לא מעט אוהדים מפורסמים יש להפועל תל אביב. אחד מהם הוא הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 2, רוני דניאל, שדיבר בטקס. "אנשים מתייחסים לרגע הזה במונחים של נס אבל לדעתי ממש לא מדובר כאן בנס", אומר דניאל. "בסופו של דבר הכל בזכות האוהדים. עיריית תל אביב לא הייתה עושה את המהלך הזה לולא המאבק שלכם".

דניאל גם סיפר על השיחות שהיו לו עם ידידו אריק איינשטיין לגבי אוסישקין: "היו לי ויכוחים עם אריק. הוא אמר שאולי בכל זאת צריך להרוס, אני חשבתי שלא, ואז, יום אחד, כשאוהדים הקימו אוהלי מחאה מול האולם כדי לשמור עליו מהדחפורים, הוא אמר: 'אני רק מקווה שלא יהיה להם קר ואתה צודק, צריך לשמור על אוסישקין'".

לאולם החדש עדיין אין שם רשמי, אך מבחינת הקהל זה די ברור, כולם כאן כבר קוראים לו "אריק איינשטיין". על כך הוסיף דניאל: "אני לא יודע אם צריך לקרוא לאולם הזה על שמו, אבל נכון יהיה להציב בחוץ פסל בדמותו".

איינשטיין או לא, הפועל תל אביב יכולה לחגוג, יש לה בית מפואר שנראה כי ישמש את המועדון עוד שנים רבות. "אני רוצה להודות לאלון סולר (יו"ר ועדת הספורט העירונית – י"ז) שדאג שיהיה לנו אולם. כשהיינו בליגות הנמוכות הוא הבטיח שיעזור אם נתאזר בסבלנות", מסכם יצחק "שחור" לוי. "אני מקווה שנפתח ברגל ימין ושראש העיר לא ישים לנו רגליים. חשוב שהקהל יבוא לעודד את הקבוצה בלי כל השטויות מסביב, כי בסופו של דבר זה רק מזיק".

• אוסישקין
• לאה קטמין
• הדרייב אין
• אריק איינשטיין
• כדורסל
• הפועל תל אביב
• תל אביב
• עירוני