1984: פרסומת לשעוני גי לרוש

הופעתה הראשונה של מישל יאו על המסך היתה בפרסומת לשעוני גי לרוש. היא לוהקה לפרסומת אחרי שבגיל 20 הוכתרה כמיס מלזיה והתמודדה בתחרות מיס עולם. בפרסומת היא רוכבת על קטנוע וגורמת לג'קי צ'אן להתבלבל וליפול מאופניו. נקודת הזינוק הזו סימנה את הבאות. שמונה שנים מאוחר יותר, השילוב של ג'קי צ'אן ורכב דו גלגלי יקפיץ אותה לשלב הבא בקריירה שלה.

בין לבין היא החלה להופיע בסרטי אומנויות לחימה הונג קונגים ונודעה בכך שביצעה את הפעלולים שלה בעצמה. בניגוד לרוב כוכבי הז'אנר, היא לא למדה אומנויות לחימה, אלא נסמכה על ניסיונה במחול. יאו החלה ללמוד בלט בגיל ארבע, והמשיכה עד ללימודי תואר באקדמיה המלכותית למחול בבריטניה. רק פציעה בעמוד השדרה מנעה ממנה להפוך לרקדנית מקצועית, ושלחה אותה לבצע פעלולים מסוכנים בסרטים. לדבריה היא עדיין מתאמנת כל בוקר במיטה ובחדר האמבטיה.

1985: Yes, Madam

בסרטה השלישי לוהקה יאו לתפקיד הראשי כמפקחת משטרה עם שיער קצר, ויחד עם אמנית הלחימה האמריקאית סינתיה רות'רוק החטיפה מכות להרבה גברים רעים. ייקח עוד שנים עד שהרעיון הזה יגיע להוליווד. צפו בקטע המצורף כדי לראות את יאו עושה שפגט על פסנתר כנף (כאמור, היא למדה בלט) תוך כדי שהיא מחסלת גבר עם שפם:

1992: Police Story 3: Supercop

ב-1988 התחתנה יאו ופרשה ממשחק במטרה להתמקד בהקמת משפחה. ארבע שנים אחרי כן, כשגילתה שהיא לא יכולה ללדת ילדים, היא התגרשה ושבה למסך בשלישי בסדרת סרטי משטרה בכיכובו של ג'קי צ'אן מיודעה. היא היתה האישה הראשונה שצ'אן נתן לה להילחם לצידו (הוא טען שאקשן זה לא עניין לנשים). יאו גילמה מפקחת של האינטרפול, ובסצנה הכי זכורה בסרט היא רכבה על אופנוע וקפצה איתו על גג של רכבת נוסעת. כאמור, היא באמת עשתה את זה, בדיוק כמו שרואים בסרט.

"סופרקופ" הופץ בארה"ב עם דיבוב לאנגלית באיחור של ארבע שנים, אבל קוונטין טרנטינו, שנודע כחובב סרטי אמנויות לחימה הונג קונגיים ראה אותו עוד קודם, ודיבר בשלל הזדמנויות על כך שהוא המעריץ מספר אחד של יאו. לדבריו הוא הגה את הדמות שמגלמת אומה תורמן ב"להרוג את ביל" (2003) בהשראת הופעתה של יאו בסרט. כשיאו שאלה אותו מדוע לא ליהק אותה לסרט שנוצר בהשראתה, הוא ענה לה "מי יאמין שאומה תורמן יכולה לנצח אותך (kick your ass)".

1997: מחר לנצח

כשג'יימס בונד מספר 18 יצא למסכים, הרבה דובר על כך שלראשונה יש בו נערת בונד שמשתווה ל-007. בסרטה ה-19, והראשון באנגלית, יאו גילמה סוכנת של הממשלה הסינית, שמשתפת פעולה עם בונד במאבקו באיל תקשורת זדוני. בגיל 35 היא זכתה להראות לקהל מערבי כמה גבוה היא יודעת לבעוט (גם בהפקה היקרה הזאת היא ביצעה את הפעלולים שלה בעצמה). היא שוב ישבה על אופנוע, אבל הפעם היתה אזוקה לפירס ברוסנן, וחיבקה את בונד שביצע את הרכיבה הפרועה ברחובות ועל גגות, בעוד היא משתדלת לא להפריע. בסוף הם גם התנשקו.

2000: נמר, דרקון

היה זה סרטו דובר המנדרינית של אנג לי שחשף את יכולותיה של יאו גם כשחקנית דרמתית והעניק לה מועמדות ראשונה לבאפטא בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר. כדוברת מלאית ואנגלית מבית, היא למדה את השפה באופן פונטי במיוחד עבור היפה שבסרטי החרבות ההיסטוריים שיצאו מסין למערב. יאו גילמה את ידידתו ואלמנת חברו הטוב של לוחם אגדי (צ'או ין פאט). לצד סצנות אקשן פוערות פה בהן הגיבורים מרחפים באוויר קשורים לכבלים בלתי נראים, יש בסרט סיפור אהבה בוגר, עצוב ומאופק עד כאב. "נמר, דרקון" היה אחד הבודדים שזכו במועמדות לאוסקר בקטגוריות הסרט הטוב ביותר והסרט הזר הטוב ביותר גם יחד. הוא היה ללהיט קופתי גדול, והפך את יאו לאגדה.

2005: זיכרונותיה של גיישה

יאו, גונג לי וג'אנג דזה יי, שלוש כוכבות ממוצא סיני, לוהקו לתפקידי יפניות בעיבוד ההוליוודי הקלוקל לרב המכר מאת ארתור גולדן. מדוע? כי המפיקים טענו שלא היו שחקניות יפניות מתאימות. הליהוק עורר תרעומת נרחבת, בארה"ב, ביפן וגם בסין, שם ג'אנג הוכרזה כ"מבוכה לסין", והסרט נאסר להקרנה. יאו גילמה בסרט גיישה ותיקה המאמנת גיישות מתחילות, והעניקה לו מידה של מכובדות, אבל זה לא ייזכר כאחד הסרטים הטובים שלה.

2011: פרסומת לחברת הקוסמטיקה גרלן

ב-2011 נבחרה יאו לשמש כשגרירה של חברת הקוסמטיקה הצרפתית גרלן, וכיכבה בכמה פרסומות למוצרי טיפוח העור של החברה. זה לא יוצא דופן שכוכבות מסך מקדמות מוצרי יופי. זה קצת יותר נדיר כשזה קורה בגיל 49. בניגוד לדימוי שלה ככוכבת אקשן, יאו שבה כאן לנקודת המוצא שלה כמלכת יופי זוהרת. באותה שנה היא גם העניקה את קולה לדמות מגדת העתידות הזקנה ב"קונג פו פנדה 2".

2018: עשיר בהפתעה

הדרמה הקומית-רומנטית בכיכובם של קונסטנס וו והנרי גולדינג תפסה את הוליווד בהפתעה עם הכנסות של 240 מיליון דולר, למרות שהיא מלוהקת אך ורק בשחקנים אסיאתיים. זה לא קרה מאז "חוג שמחת המזל" של וויין וואנג, שזכה להצלחה נאה ב-1993, אך לא שינה את הנראות של סינים בקולנוע ההוליוודי. יאו מגלמת את אמו של החתן, שמצפה שהוא יחזור לנהל את עסקי הנדל"ן של המשפחה בסינגפור, וחושבת שהכלה שבחר לעצמו אמריקאית מדי במובן זה שהיא תרצה להגשים את חלומותיה ולא תקדיש את כל כולה למשפחה. יאו מצוינת בתפקיד הגבירה האלגנטית שמשלחת חיצים טבולים במתק שפתיים לעבר כלתה המיועדת. הפוקוס הדרמתי של הסרט הוא קרב המוחות שהשתיים מנהלות זו עם זו, והן הרבה יותר מעניינות מהיפיוף שהן נאבקות עליו.

2021: שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות

הסרט הראשון של מארוול על גיבור־על סיני זכה להצלחה נאה, למרות שהכוכב הקנדי שלו, סימו ליו, החוויר לצד הקולגות האסיאתיים שלו – טוני לונג ומישל יאו, שבשלב זה כבר נראה שאי אפשר להפיק סרט הוליוודי אסיאתי בלעדיה. יאו מגלמת את דודתו של הגיבור, המשמשת כשומרת של הכפר הקסום טא לו, ומלמדת את אחיינה כמה שיעורים חשובים. זה לא היה תפקידה הראשון שלה ביקום של מארוול. ב-2017 היא הופיעה לרגע קט ב"שומרי הגלקסיה 2"כפירטית החלל אלטה אוגורד (שבקומיקס המקורי אוירה כבלונדינית). במאי הסרט ג'יימס גאן ליהק את יאו בשל אהדתו לסרטים שעשתה בהונג קונג בשנות התשעים. עכשיו, שהוא מפקח על הסבב הבא של סרטי DC קומיקס, אולי ילהק אותה לתפקיד מהותי יותר.

2022: הכל בכל מקום בבת אחת

אחרי 40 שנות קריירה ייחודית שהפכה אותה לאייקון של מגניבות, בגיל 60 זכתה יאו בתפקיד חייה. הגרסה הראשונית של התסריט נכתבה עבור ג'קי צ'אן, אבל כשהדניאלים החליטו להפוך את הגיבור לגיבורה, היה ברור להם את מי הם רוצים לתפקיד הראשי. בניגוד לדמויות הגדולות מהחיים שהרבתה לגלם, יאו מגלמת אישה פשוטה – מהגרת בעלת מכבסה, שפעם היו לה חלומות גדולים (בין השאר היא חלמה להיות כוכבת קונג פו, כמו מישל יאו), אבל חייה נכנסו ללופ. בעת ביקור במשרדי מס הכנסה היא מגלה שהיקום שבו היא חיה הוא חלק ממולטיוורס, ושמשום מה רק היא על שלל פיצוליה ושכפוליה יכולה לעצור את הישות המאיימת על כל היקומים. באחד מאותם יקומים היא אכן הפכה לכוכבת קונג פו זוהרת, אך בסופו של דבר היא מבינה שחייה המאכזבים כאימא ואשת איש היו נפלאים למרות הכל.

יאו נואשת, ומצחיקה, ומעצבנת, ומרגשת, ועדיין בועטת היטב, ועל כך זכתה באוסקר. אפשר רק לקוות שיימצאו עוד תפקידים ראשיים מעניינים לאישה סינית בת 60 ברוכת כישרונות. חלפה שנה מאז ש"הכל בכל מקום בבת אחת" יצא למסכים, וזה עדיין לא קרה. בעתיד הקרוב נראה אותה כמנהלת האוניברסיטה לכישוף במחזמר "מרשעת" וכמדענית ב"אווטאר 3". בשני המקרים מדובר בתפקידי משנה קטנים בסרטים גדולים.

• המסך
• קולנוע
• אוסקר
• אוסקר 2023
• סרטים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 938 // חובה להתנגד

"המסע שלי התחיל בסירה, עברתי שנה במחנה פליטים, ואיכשהו הגעתי לכאן, לבמה הכי גדולה בהוליווד". במילים המרגשות האלו פתח קי הוי קוואן את הנאום שלו כשקיבל את פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בסרט "הכל בכל מקום בבת אחת".

כמה סמלי ומרגש שדווקא סרט כמו "הכל בכל מקום בבת אחת" הביא פליט לשעבר, איש סירות, לבמה הגדולה ביותר בהוליווד. סרט שאולי המסר העמוק ביותר שלו הוא שאין גורל כתוב מראש – יש אינסוף אפשרויות, שמתפצלות בכל רגע נתון בהתאם לכל צעד שאנו עושים. ביקום שלנו, המסע של קי הוי קוואן התחיל בבריחה של משפחתו ממלחמת ויטנאם, בסירה, ובקבלת מקלט בארצות הברית. ביקום אחר, יתכן והם לא היו שורדים את המסע המסוכן בים, וביקום שלישי אולי הוא ומשפחתו קובעים ברגע זה את גורלם של פליטים ממלחמה אחרת?

גם ישראל קלטה אנשי סירות כמו משפחתו של קי הוי קוואן: הייתה זאת ההחלטה הראשונה של מנחם בגין כראש ממשלה, שלושה ימים אחרי השבעתו. "עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי יותר מכל עם אחר, משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה", הוא אמר אז. אי שם בשלהי מלחמת ויטנאם, בסוף שנות ה-70 שנראות היום כמו יקום אחר, קם ראש ממשלה ישראלי ואמר דבר פשוט – האנשים שבורחים ממולדתם בסירות, הם פליטים, ועלינו לקבל אותם. זהו.

כשלושים שנה לאחר מכן החלו להגיע לישראל פליטי רצח העם בדארפור ופליטי הדיקטטורה הדכאנית אריתריאה. הם עדיין מחכים שישראל תחליט מה יעלה בגורלם. קצת פחות מחמישים שנה אחר כך, ביקום שבו אנו חיים היום, מלחמה פרצה בלב אירופה וישראל קבעה מכסות לכמה פליטים היא מוכנה לקבל באשרות תייר זמניות שלא מעניקות להם שום זכות. כתבי חדשות עמדו במעברי הגבול ודיווחו בפנים המומות על פליטים על אדמת אירופה. אולי ההלם שלהם נבע מההבנה שבחיים אחרים, ביקום מקביל, כל אחד יכול להפוך לפליט. אולי לרגע אחד, מסלול החיים הזה, של בריחה וחוסר וודאות, יצא מנחלתם הבלעדית של אזרחי "העולם השלישי" והפך לאפשרות ממשית גם עבור מי שנולדו "בצד הנכון" של העולם.

המסע של קי הוי קוואן החל בסירה ונגמר על במת האוסקר. רק יקום שמקבל פליטים, ומעניק לילדים כמו קוואן את מגוון האפשרויות – היה יכול להצמיח סיפור כזה. "אומרים שסיפורים כאלה קורים רק בסרטים, אני לא מאמין שזה קורה לי", אמר קוואן, "זה החלום האמריקאי".

הזכייה של "הכל בכל מקום בבת אחת" בפרסים הגדולים באוסקר מרגשת ומיוחדת מהמון סיבות, אבל אולי הנסתרת אך החשובה שבהן היא שמדובר בסרט שבסופו (וסליחה על הספויילר) ניצבת הבחירה בטוב, באנושי, באימהי – כפתרון למשבר שמאיים להרוס את כל היקומים המקבילים כולם. אל מול הבחירה בפחד ובסגירת הדלת – ניצבת הבחירה באומץ, בסיכון, שיכול להפוך גם לסיפור סינדרלה כמו של קוואן. האחריות היא שלנו.

שירה עבו היא דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים.

• ❤ תרבות
• פליטים
• הכל בכל מקום בבת אחת
• טור דעה
• קולנוע
• אוסקר 2023
• אוסקר

טקס האוסקר ה-95 הסתיים היום לפנות בוקר עם יחסית מעט הפתעות, או הפתעה אחת גדולה, תלוי איך מסתכלים על זה. "הכל בכל מקום בבת אחת" אמנם היה פייבוריט לזכות במירב הפרסים, וכך היה – עם לא פחות משבע זכיות לקומדיית-דרמת-מד"ב-אמנויות-לחימה-מימדים-מקבילים הזאת, אבל אם חושבים על העובדה שהוא לגמרי לא עשוי מהחומרים מהם בדרך כלל עושים "סרטי אוסקר", עדיין מדובר באירוע מסעיר למדי.

מעבר לזכייתו בפרס הסרט הטוב ביותר, הוא גם סידר אוסקר ראשון בקריירה לג'יימי לי קרטיס (שחקנית המשנה) וגם הפך לרגע שיא בקאמבק המופלא והבלתי צפוי של קה הוי קואן, שהתפרסם בגיל 12 בתפקיד משנה ב"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" ובין השנים 2002 ו-2021 כלל לא עסק במשחק אלא בבימוי פעלולים. סיפור קאמבק נוסף הסתיים באוסקר עם זכייתו של ברנדן פרייז'ר בפרס השחקן הטוב ביותר על "הלוויתן", מה שמוכיח בפעם האלף שאין כמו שינוי פיזי קיצוני (גם אם הוא הושג באמצעות חליפת שומן) בשביל להשיג לשחקן את הפסלון.

"הכל בכל מקום בבת אחת" סידר זכיה ראשונה גם לכוכבת שלו, מישל יאו ושני אוסקרים לצמד הכותבים-במאים שלו הדניאלים (דניאל קוואן ודניאל שיינרט – הישג מופרע ביחס לעובדה שזהו סרטם השני, ולפני כן הם היו בעיקר במאי קליפים) בשתי הקטגוריות הרלוונטית. הם גם הפכו בזאת לצמד השלישי בתולדות האוסקרים שחולק את פרס הבמאי – אחרי ג'רום רובינס ורוברט וייז על "סיפור הפרברים" ב-1957 וגם, כמובן, האחים כהן ב-2007 על "ארץ קשוחה". את האוסקר השביעי שלו קיבל "הכל בכל מקום", כצפוי, בקטגוריית העריכה.

במקום השני הגיעו ארבעה פסלונים לעיבוד הקולנועי לרומן המלחמה הקלאסי "במערב אין כל חדש", שזכה בפרס הסרט הזר, הפסקול, הצילום ועיצוב ההפקה. גיירמו דל טורו יכול להוסיף למדף האוסקרים המכובד שלו (שלושה אוסקרים על "המבוך של פן" ב-2006 וארבעה על "צורת המים" ב-2017, כולל הסרט הטוב ביותר) אוסקר נוסף על העיבוד שלו ל"פינוקיו", שזכה בסרט האנימציה הטוב ביותר – אחת הפעמים המעטות במאה ה-21 בהן הפרס לא הלך לסרט של דיסני. "RRR", אפוס האקשן ההודי המופרע זכה בפרס השיר הטוב ביותר על "Naatu Naatu", בעוד שני שוברי הקופות הענקיים של 2022, "אווטאר: דרכם של המים" ו"טום גאן: מאווריק" הסתפקו בפסלונים בודדים, על אפקטים חזותיים וסאונד, בהתאמה.

כמו תמיד, האוסקר הוא גם סיפור של המאוכזבים ולא רק של הזוכים, וכך סרטים אהובים ורבי-מועמדויות כמו "רוחות אינישרין" של מרטין מקדונה, "הפייבלמנים" של סטיבן ספילברג ו"טאר" של טוד פילד חזרו הביתה בידיים ריקות.

• המסך
• אוסקר 2023
• הכל בכל מקום בבת אחת
• קולנוע

הלילה ייערך בלוס אנג'לס טקס האוסקר ה-95 במספר. ינחה אותו ג'ימי קימל שכבר עשה זאת פעמיים בעבר. בסרטון פרסומת לטקס, שעוצב כפרודיה על "אהבה בשחקים: מאווריק", קימל מזומן לפגישה עם המפקד הקשוח ג'ון האם, ושומע שהאדם שייקח על עצמו את משימת ההנחיה נדרש להיות "קר רוח ובלתי ניתן לסטירה". יש להניח שזאת לא תהיה הבדיחה האחרונה על הסטירה שוויל סמית החטיף לכריס רוק בטקס האחרון. בין מגישי הפרסים השנה יהיו פדרו פסקל, דוויין ג'ונסון, האלי ברי, יו גרנט, אמילי בלנט, סמואל ל. ג'קסון, ג'וליה לואיס דרייפוס, סיגורני וויבר ועוד המונים. ריהאנה תשיר את השיר מ"הפנתר השחור: ווקאנדה לנצח" ולני קרביץ ילווה את מונטאז' הזיכרון לאלה שהלכו לעולמם. לא ידוע אם טופול יהיה ביניהם, או שיידחה לשנה הבאה.

כמו כל שנה אנחנו כאן כדי להמר על הזוכים ולעשות טעויות. הרושם המצטבר מהפרסים המקדימים של איגודי השחקנים והבמאים ובאפטא וכל השאר הוא שדווקא הסרט שיצא הכי מוקדם למסכים, ולא חיכה למה שנהוג לכנות עונת האוסקרים, הוא המוביל בשלל קטגוריות.

שחקן משנה

תוך כדי הצפייה ב"הפייבלמנים" פניתי לידיד שישב לצידי והימרתי שלג'אד הירש צפויה מועמדות לאוסקר. גם כששמו נעדר מגלובוס הזהב ומהבאפטא המשכתי להאמין שחברי האקדמיה יזכו אותו במועמדות לאוסקר על הדקות הספורות שבהן הוא מופיע וגונב את הסרט, וצדקתי. אבל כשזה מגיע לזכיה בפרס עצמו, נראה שזה יהיה פוחז מצידי להמר נגד קי הוי קואן בן ה-51 שהופעתו ב"הכל בכל מקום בבת אחת" היא סיפור הקאמבק הגדול של השנה וכמה שנים אחורה. לטעמי הופעתו בסרט היא לא יותר מבסדר, אבל ברנדן פרייזר ובארי קיון מועמדים על אותו סרט ("רוחות אינישרין"), ולכן מחלישים זה את זה, ובריאן טיירי הנרי מועמד על סרט שלא זכה לצופים רבים. קואן, לעומת זאת, לקח את כל הפרסים המקדימים (חוץ מהבאפטא, שם לקיון היה יתרון ביתי מסוים), ונשא נאומים נרגשים עד אין קץ, ונראה שהוא מוכן לשאת עוד אחד.

יזכה:קי הוי קואן ("הכל בכל מקום בבת אחת")
יכול לזכות:ג'אד הירש ("הפייבלמנים")
צריך לזכות:בארי קיון ("רוחות אינישרין")
היה צריך להיות מועמד:פול דאנו ("הפייבלמנים")

שחקנית משנה

בניגוד לשחקן המשנה, נראה שהתחרות בקטגוריה המקבילה פתוחה כמעט לגמרי. אפשר היה לחשוב שאנג'לה באסט הנאדרת מובילה בתחרות בשל וותיקותה, גוון עורה, והתפקיד המלכותי שהיא מגלמת ב"הפנתר השחור: ווקאנדה לנצח", אבל בסופו של דבר זה לא תפקיד נורא מעניין. לג'יימי לי קרטיס זאת מועמדות ראשונה בגיל 64, והיא הכי אחלה שבעולם. אבל גם סטפני הסו מועמדת על "הכל בכל מקום בבת אחת" ויכול להיות שצמד המועמדויות על אותו סרט מחלישות זו את זו, ומעניקות את היתרון לקרי קונדון שמייצגת את "רוחות אינישרין", שככל הנראה מיועד להיות המפסיד הגדול של הערב, בהתחשב בכך שזכה בתשע מועמדויות (ארבע מהן הלכו לשחקנים).
תזכה:קרי קונדון ("רוחות אינישרין")
יכולה לזכות:ג'יימי לי קרטיס ("הכל בכל מקום בבת אחת")
צריכה לזכות:ג'יימי לי קרטיס
הייתה צריכה להיות מועמדת:אמה תומפסון ("מתילדה")

https://www.youtube.com/watch?v=0nxPTmAFYA4

שחקנית ראשית

הקטגוריה הזאת סיפקה קצת בלגן, כשהמועמדות של אנדראה רייסבורו על "לזלי היקרה", סרט עצמאי קטן שכמעט אף אחד לא ראה, נבחנה על ידי האקדמיה בשל האשמות שהקמפיין מתוצרת בית שלה עבר על כללי האקדמיה. רייסבורו הוכרזה כזכאית, והיא תצטרך להסתפק בכך. אנה דה ארמאס שמגלמת את מרילין מונרו ב"בלונד", ומישל וויליאמס שכבר גילמה את מרילין מונרו (ואף היתה מועמדת על כך לאוסקר), ועכשיו מגלמת את אמא של סטיבן ספילברג ב"הפייבלמנים", חסרות סיכויים גם הן. עד לאחרונה קייט בלאנשט, שכבר יש לה שני אוסקרים, נדמתה כזוכה הבטוחה על הופעתה המזהירה ב"טאר המנצחת". אבל אז מישל יאו קטפה את פרס איגוד השחקנים, וסימנה שהתחרות עדיין פתוחה. יאו מובילה באון את הסרט המוביל, ונראה שהיא תהיה האסיאתית הראשונה שתזכה בפרס הראשי. וזה יהיה ממש סבבה.

תזכה:מישל יאו ("הכל בכל מקום בבת אחת")
יכולה לזכות:קייט בלאנשט ("טאר המנצחת")
צריכה לזכות:קייט בלאנשט
הייתה צריכה להיות מועמדת:אמה תומפסון ("אף פעם לא מאוחר")

שחקן ראשי

זאת הקטגוריה הראשית היחידה ש"הכל בכל מקום בבת אחת" לא מתמודד בה, ולכן הוא לא נותן רוח גבית לאף אחד. זאת המועמדות הראשונה של כל המתמודדים, כך שאין כאן שיקול של למי מגיע כי הגיע הזמן (אם כי השיקול הזה כבר מזמן לא מוכיח את עצמו). האירי הצעיר פול מסקאל ("אחרי השמש") והבריטי הקשיש ביל ניי ("לחיות") לא באמת בתחרות. אוסטין באטלר הוא הדבר הכי טוב ב"אלביס", אחד הלהיטים הקופתיים היחידים באוסקר, ולאורך רוב עונת האוסקרים דיברו עליו כעל הזוכה (גילום דמויות היסטוריות מוכרות זאת מקפצת אוסקרים ידועה, מג'יימי פוקס כריי צ'ארלס עד רמי מאלק כפרדי מרקורי). אבל אז ברנדן פרייזר וחליפת השומן שלו זכו בפרס איגוד השחקנים, שרבים מהם מצביעים גם באוסקר. קולין פארל הוא הכוכב הכי גדול שבין המועמדים, ויש לו הרבה אוהדים על הופעתו ככלבלב נזוף ב"רוחות אינישרין", אם כי הוא לא השחקן הכי טוב בסרט שלו. מבחינתי אין אחד שמתבלט בצורה ברורה מעל כולם, ולכן אלך עם הימורי הרשת.

יזכה:אוסטין באטלר ("אלביס")
יכול לזכות:ברנדן פרייזר ("הלוויתן")
צריך לזכות:ביל ניי ("לחיות")
היה צריך להיות מועמד:יורי בוריסוב ("תא מס' 6")

תסריט מקורי

זאת קטגוריה מאוד חזקה, שמתמודדים בה הסרטים הכי טובים של השנה (קטגוריית התסריט המעובד פחות מעניינת, ולכן, ברשותכם, אדלג עליה). כל התסריטים נכתבו על ידי במאי הסרטים. אפילו ספילברג, שאינו מרבה לכתוב תסריטים, היה שותף לכתיבת סיפור ילדותו. מרטין מקדונה הוא מחזאי/תסריטאי בחסד, והוא כתב את "רוחות אינישרין" כמעין מחזה שכל מלה בו מחושבת ויושבת בדיוק איפה שהיא צריכה להיות (זאת המועמדות השלישית שלו בקטגוריית הכתיבה, אחרי "ברוז'" ו"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"). טוד פילד כתב תסריט מבריק לסרט מבריק, שצריך לזכות בכל פרס שהוא מועמד לו (גם הוא מועמד בשלישית, אחרי "בחדר המיטות" ו"ילדים קטנים"), אבל אחרי הביקורות המתפעמות שליוו את "טאר המנצח" עם יציאתו למסכים, הוא עורר סוג של בקלאש בגלל האופן הלא פמיניסטי שבו בחר להציג את גיבורתו. דניאל קוואן ודניאל שיינרט כתבו תסריט פרוע לסרט פרוע, והצליחו לא לאבד את החוטים. להמר נגדם נראה כמו הסתכנות מיותרת, אבל אני בכל זאת אעשה את זה.

יזכה:מרטין מקדונה ("רוחות אינישרין")
יכולים לזכות:דניאל קוואן ודניאל שיינרט ("הכל בכל מקום בבת אחת")
צריך לזכות:טוד פילד ("טאר המנצחת")
הייתה צריכה להיות מועמדת:קייטי בראנד ("אף פעם לא מאוחר")

בימוי

השנה אין סיבה שהבמאים של הסרט הזוכה לא יזכו גם הם, מה גם שהבימוי של "הכל בכל מקום בבת אחת" מאוד בולט לכל עין. וזכייתם של הצמד בפרס איגוד הבמאים די מבטיחה את זכייתם גם באוסקר. המועמדים האחרים הם אלה שמועמדים גם בקטגוריית התסריט – ספילברג, מקדונה, פילד ורובן אוסטלונד על "משולש העצבות". חבל שאין אף במאית בקרב המועמדים, אבל יש להודות בכך שלא היה השנה אף סרט ממש חזק של במאית (אני לא מחבבת במיוחד את "נשים מדברות", שככל הנראה יעניק לשרה פולי את פרס התסריט המעובד), ויש להודות על כך ששניים מהסרטים הכי טובים שנוצרו על ידי גברים מובלים על ידי גיבורות מרתקות. לשם הבהרה, "אמילי" של פרנסס או'קונור, אחד הסרטים האהובים עלי ב-2022, יצא למסכים בארה"ב רק בתחילת 2023, וכולי תקווה שיזכרו אותו באוסקר של השנה הבאה.
יזכו:דניאל שיינרט ודניאל קוואן ("הכל בכל מקום בבת אחת")
יכול לזכות:סטיבן ספילברג ("הפייבלמנים")
צריך לזכות:טוד פילד ("טאר המנצחת")
היה צריך להיות מועמד:פארק צ'אן ווק ("החלטה לעזוב")

סרט

עשרה סרטים מועמדים בקטגוריה הראשית, בהם שני סרטי המשך שזכו להצלחה קופתית כבירה – "אהבה בשחקים: מאווריק" ו"אווטאר: דרכם של המים", שהכניס 2.284 מיליארד דולר והפך לסרט השלישי הכי מצליח בכל הזמנים. גם "במערב אין כל חדש" הגרמני השתחל לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, לצד היותו מועמד בקטגוריית הסרט הבינלאומי. שאר המועמדים כבר הוזכרו למעלה. בשלב זה נראה שהזכייה של "הכל בכל מקום בבת אחת" מובטחת, וזאת בשל כל זכיותיו בתחרויות קודמות. כשהסרט הפרוע הזה יצא למסכים באפריל 2022, קשה היה להאמין שהוא ישנה את ההגדרה של מה זה סרט אוסקרים. אבל הוא התחבר לצייטגייסט משלל כיוונים, כולל היותו מובל על ידי אישה אסיאתית (התסריט הראשוני נכתב עבור ג'קי צ'אן), ועמוק בפנים יש לו מסר לבבי.
יזכה:"הכל בכל מקום בבת אחת"
יכול לזכות:"רוחות אינישרין"
צריך לזכות:"טאר המנצחת"
היה צריך להיות מועמד:"החלטה לעזוב"

טקס האוסקר ישודר הלילה (בין ראשון לשני, 13/3) החל משעה 02:00 בערוץ yes MOVIES DRAMA (שטיח אדום החל מ-00:30), ויהיה זמין לאחרמכן ב-yesVOD וסטינג טיוי. גרסה ערוכה ומתורגמת תעלה תשודר באותו הערוץ ביום שלישי, 14.3, ב-21:00

• המסך
• קולנוע
• אוסקר 2023

אחד הסימפטומים הבולטים של סרטים בינוניים בכלל ושל קומדיות גרועות בפרט, הוא דמויות שלצורך בדיחה או פיתול עלילתי שנועד להפתיע מתנהגות באופן לא משכנע וחסר הגיון אנושי. הלקות הזאת מפוררת את עמוד השדרה של הרבה יותר מדי סרטים. גאונותו של מרטין מקדונה מתבטאת בין השאר בכך שאף שהדמויות בסרטו החדש עושות מעשים קיצוניים עד מאוד, הבנתי אותן ואפילו הזדהיתי איתן, אף שבשום פנים ואופן לא הייתי נוהגת כמותן.

במבט ראשון, "רוחות אינישרין", שמתרחש על אי בדיוני קטן מול חופי אירלנד נראה כמו אותן מעשיות אנגלוסקסיות שובות לב דוגמת "דוק מרטין" – על אנשים מוזרים ומצחיקים שמתגוררים בכפרים מרוחקים ומושכי עין. גם כאן נצפים שוטר אחד בלבד שמסתובב ברחובות, ובעלת חנות מכולת חובבת רכילות, אלא שדי מהר מתברר שהפעם מדובר במעשייה נטולת מתיקות – לא שמישהו מצפה לטעם הזה מהמחזאי והקולנוען המזוהה עם יצירות מרות, רוויות אכזריות והומור גרדומים ("איש הכריות", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי").

בשוט הפתיחה המצלמה יורדת מתוך ענן אל צוק נישא מעל ים, מחולק להמון חלקות קטנות וירוקות. הנוף הוא אירי, אבל השיר בפסקול הוא של מקהלת נשים בולגרית, והדימוי הפסטורלי המרהיב עשוי להתפענח בהמשך כסמלי – כל אחד נאבק על החלקה שלו בעולם. משם המצלמה מרחפת אל עבר כפר קטן בין הגבעות, ובשוט השלישי אנחנו פוגשים את קולין פארל הולך במרץ ומחייך כשהוא מברך את העוברים ושבים. מאחוריו בתמונה נראים ים, והר וקשת בענן. אחרי עוד כמה שוטים יפהפיים שכאלה המלווים אותו בדרכו, הוא מגיע לבית בודד על שפת הים, מלטף את הכלב שיושב בחוץ, דופק על הדלת והחיוך נעלם מפניו כשהוא ניגש לחלון ומגלה את ברנדן גליסון יושב ומעשן בתוך הבית, מתעלם מקריאתו לבוא איתו לפאב. וכך, שתי דקות אל תוך הסרט, מתחיל הקונפליקט האובססיבי והאלים שבמרכזו.

פאדריק (פארל), או פארדיק כפי שמבוטא שמו בסרט, מתגורר עם אחותו שיבון (קרי קונדון מ"סמוך על סול"), מגדל עדר פרות קטנטן, ונוהג לשתות עם קולם (גליסון) מדי צהריים בפאב שבכפר, עד היום שבו קולם מחליט לנתק איתו כל קשר. הוא לא מספק סיבה ורק רוצה שפארדיק יניח לו לנפשו. אבל פארדיק דורש תשובה, וכשהוא סוף סוף מקבל אחת כזו, הוא מסרב לקבל אותה ומתעקש לשמר את שגרת חייו הקטנים, שכללה את המפגש היומי עם קולם על כוס בירה בפאב. קולם, מבחינתו, חושב שפארדיק בור ומשעמם, וכשהוא מתחיל לחוש שהזמן שנותר לו בעולם הולך ומתקצר בלי שהותיר חותם, הוא רוצה לפנות את זמנו להלחנה, ולבילוי עם מוזיקאים אחרים, פחות משעממים. הסיפור הקטנטן הזה מניב דרמה אדירה כשפארדיק הפגוע מסרב לוותר על הידידות, וקולם מודיע שאם הוא יפנה אליו עוד פעם אחת הוא יעשה מעשה קיצוני, אף שזה נראה לגמרי מנוגד להכרזתו על מה שהוא רוצה לעשות עם מה שנותר מחייו. הדי יריות ממלחמת אזרחים רחוקה (הסרט מתרחש ב-1923) מוסיפים רובד אלגורי לא מהותי.

מקדונה הוא מקרה יוצא דופן של מחזאי וקולנוען גם יחד, שבניגוד לגיבוריו מותיר חותם עז בשני תחומי היצירה. הדיאלוגים התיאטרליים, עתירי המצלולים וההדהודים שכתב לסרטו האירי הראשון (הוא בן להורים אירים שנולד בלונדון), משתלבים היטב עם הנופים ועם המוזיקה המועמדת לאוסקר שהלחין קרטר ברוול. כאן הוא יצר מעין משל על אחת השאלות שבבסיס הקיום האנושי: מה יותר חשוב ויותר נכון, להיות נחמד ולהיזכר על ידי אנשים בודדים, או להשאיר חותם – למשל באמצעות אומנות – ולהיזכר לדורות, גם במחיר פגיעה באנשים. התשובה המרגשת שתתקבל בסוף אינה חד משמעית מעצם כך שהיא מנוסחת ביצירת אומנות מרהיבה לאוזן, לעין, ללב ולמוח, שוודאי תיזכר לשנים רבות.

אתם ודאי יודעים ש"רוחות אינישרין", אחד הסרטים המהוללים של 2022, גרף תשע מועמדויות לאוסקר, בהן שלוש למקדונה כתסריטאי, במאי ומפיק הסרט, וארבע לשחקנים. לצד פארל וגליסון המעולים, שכבר הופיעו יחדיו ב"ברוז'" של מקדונה, נהדרים לא פחות קונדון בתפקיד שיבון, האישה הכי חכמה ומשכילה בסביבה, שזקוקה לדחיפה כדי לצאת מהשגרה שאחיה כל כך מתעקש עליה, ובארי קיון ("דנקירק", "האביר הירוק") כשוטה הכפר דומיניק. בנו המוכה של השוטר האלים, שגם מנצל אותו מינית, הוא הדמות הכי נוגעת ללב בסרט, שלא לומר קורעת לב. והוא לא באמת טיפש. גם לפארדיק יש רגעים של הארה, דווקא כשהוא שותה. שאלה נוספת שעולה בסרט היא ההתנהגות של מי מגיבוריו בעצם יותר אלימה. השוטר ללא ספק בריון, וקולם ללא ספק פגע בחברו, אבל האם העקשנות האובססיבית של פארדיק אינה פוגענית בפני עצמה?

יש בסרט עוד שלוש דמויות חשובות, גם אם תפקידיהן סמליים בעיקרם. גברת מקורמיק (שילה פליטון), שתמיד לובשת שחורים, היא הבאנשית שבכותרת – רוח רפאים מהמיתולוגיה האירית שמבשרת את מותם של אנשים הקרובים אליה. האישה הזקנה בעלת החזות המבהילה תורמת למעשיה הקומית והמרה הזאת ממד של אימה. תפקידים מהותיים בסיפור יש גם לכלב מסוג בורדר קולי של קולם, ולאתון הקטנה של פארדיק, המכונה ג'ני (הכלב אינו מזוהה בשם). כמו שפארדיק מתעקש לחדור למרחב האינטימי של קולם, ג'ני מתעקשת להיכנס לבית של פארדיק ושיבון, והוא שמח לארח אותה, בניגוד למחאותיה הרועמות של אחותו. כך ג'ני היא לא רק בת לווייתו האהובה של פארדיק, אלא גם התגלמותו המשלית. והיא הדבר המתוק האחד בסרט.

4.5 כוכבים.The Banshees of Inisherin בימוי: מרטין מקדונה. עם קולין פארל, ברנדן גליסון, קרי קונדון, בארי קיון. אירלנד 2022, 114 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• אוסקר 2023
• סרטים מומלצים