לא צריך להיות מומחה גדול כדי לזהות שמקצוע העיתונות נמצא בבעיה אמיתית. השינויים בכלי התקשורת, העובדה שהמידע הפך לזול וזמין במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, הרדיפה של גופי התקשורת אחרי רייטינג, ההתקפות על התקשורת מצד גורמים פופוליסטיים בכירים וההתקרנפות שלה מול אותם גורמים – כולם התאחדו והפכו לעובדה אחת: המילה "עיתונאי" היא אחת המילים הכי זולות בשוק, והערך שלה נמוך מתמיד.פה ושם, בתוך העולם הזה שבו התקשורת איבדה כיוון, נשארו כמה וכמה עיתונאים שעדיין מעוררים גאווה במקצוע. ברשימה הזו אפשר לציין את רביב דרוקר, את עמרי אסנהיים, את גידי וייץ, את קרן נויבך ועוד לא רבים וטובים – וגם איש אחד שלפחות לדעתי מתנשא (במובן הטוב) מעל כולם. וקוראים לו איתי אנגל.

>> 007 פריים: איך אמזון עומדת להרוס לגמרי את ג'יימס בונד?
>> לאכול עשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

אתמול (שני) שודר סרט חדש בהפקתו – "וולקאם טו דמשק", במסגרת העונה ה-30 של "עובדה". הפרק הוקפץ ליום שני, כנראה בגלל הלווייה של משפחת ביבס שמתוכננת להמשך השבוע (בגללה גם בוטל הפרק הקרוב של "ארץ נהדרת", למשל). ובסרטו התיעודי החדש אנגל עושה היטב את מה שהוא עשה כל הזמן – לחפש אחר המציאות, ולבודד אותה מכל רעשי הרקע שבדרך כלל מציפים את המסך שלנו. אנגל, בן 56 ומי שנמצא בעיתונות (מפה לשם) כבר 36 שנה, הוא גיבור עיתונות אמיתי – מהסוג שכבר עשרות שנים הולך למקומות שאליהם אף אחד לא הולך ומביא משם את האמת לציבור הישראלי. מהמלחמה הקשה והכואבת באוקראינה, דרך אפריקה המדממת – וכן, גם בקיבוץ בארי, אחרי הטראומה המצלקת של ה-7.10. הוא האיש שהיה שם. בכל המקומות. ראה הכל, ודאג שאנחנו נראה.

למה אנגל טוב בעבודה שלו? רבים וטובים כתבו על כך לפניי. ננסה למקד: קודם כל, כי הוא נמצא שם. כי הוא מוכן להסתכן, לשים את נפשו בכפו (לעתים מילולית), וללכת אל המקומות הקשים ביותר. בדרך כלל כשאומרים שעיתונאים משלמים מחיר על העבודה שלהם, לפחות בארץ, זה אומר שהם משלמים מחיר של זעם ציבורי, מתקפות של מכונות רעל או מקורות שלא מחבבים אותם. במקרה של אנגל, המחיר הרבה יותר מוחשי והרבה יותר כואב. הפחד, הידיעה שאולי לא תחזור מהמשימה הקרובה, הסכנה האמיתית – את כל זה הוא מקריב פשוט כדי להביא את הסיפור.

מה שבולט במיוחד ב"וולקאם טו דמשק" זו העובדה שאנגל מביא את הדברים כפשוטם. ברור שיש לו דעות על הכל; לכולנו יש. אבל אנגל, ברוב המקרים, משאיר אותן מחוץ למסך ולדוקו הערוך. הוא מציב בפניך את המציאות – באופן שאי אפשר להתווכח איתה. הוא מדבר עם האנשים ולא עליהם ומציג את המציאות המורכבת (ולפחות במקרה של סוריה, שבה עוסקת הכתבה, המציאות מורכבת מאין כמוה).

זה סרט תיעוד מוצלח בגלל שיש בו רבדים רבים – מצד אחד, הוא היה כמעט קשה לצפייה ברגעים שבהם הוצגו מעשי ההתעללות של משטר אסד באסיריו, או בחורבות שנשארו מהערים המשגשגות שהיו שם בעבר. מצד שני, גם היו בו יסודות אופטימיים ואפילו קצת משעשעים – בטח בהיכרות עם בכור סימנטוב, אחד היהודים האחרונים שנשאר בסוריה, שלא איבד את החיוך ומספר איך כל הסכסוכים נראים קטנים מאוד כשהוא מתווכח עם החברים מהשכונה.

אנגל לא מייפה את המציאות. הוא מביא את סוריה החדשה על הבעיות שיש בה בדיוק חודר (ובעיקר בפער בין החזון שוחר השלום שההנהגה החדשה בסוריה מנסה לשדר, לבין הג'יהאד שעדיין חי ברחובות והמסגדים שעדיין מדברים על "הבוגדים" שצריכים לשלם את המחיר). אבל הוא גם מנסה לצייר ניסיון לתקווה – להכיר בצדדים השליליים בלי לפספס את ההזדמנויות שיש מסביב, את השינויים שקורים, שהם לא תמיד לטובה אבל יכולים להיות טובים אם נדע להכיר בהם.

כל כך התרגלנו לשחור ולבן בעיתונות שלנו. כל כך התרגלנו למחנאות הברורה, לכך שעיתונאים נמצאים בצד אחד או אחר של המתרס, וכל מה שקורה במציאות תמיד נועד להסביר למה הם – ורק הם – צדקו תמיד. אנגל לא מחפש להיות צודק. לא מחפש להגיד לאנשים "אמרתי לכם". הוא כאן כדי להציב מראה ולא לעסוק בעצמו. שימו לב כמה פעמים רואים את אנגל בסרט – כן, מדי פעם צריך שיראו אותו, אבל ביחס לעיתונאים אחרים שטאלנטיותם אמנותם, המספר שואף לאפס. העיקר הוא מה שמצולם, ולא מי שמצלם.

אנגל מגדיר מחדש את תפקיד העיתונאי – בוודאי במדיה האלקטרונית. יותר מדי פעמים נראה שעיתונאים סוברים שתפקידם הוא לאשש את הדעה שהם מביאים איתם מהבית, או לחילופין להדהד כמכונת קופי-פייסט כל הודעת דובר ו"גורם בכיר" שמשוגרת לעברם בווטסאפ. אנגל, כך נדמה, פונה דווקא אל הלא משוכנעים – אל אלה שמביטים על המציאות קצת במבוכה, לא מבינים את הסבך שמתרחש וצומח סביבם, ומנסה ללמד אותם משהו חדש, לספר משהו מעניין וחשוב על העולם שהם חיים בו. בטח על העולם שנמצא כל כך קרוב לגבולות שלנו.

ב"וולקאם טו דמשק" היה הכל – היה שם עצב וכאב וטרגדיה אנושית אדירה, אבל גם תחילה של קצה תקווה. דווקא מהחורבות. דווקא מאיזור האסון. אחרי השבועות האחרונים, אי אפשר שלא היה לחשוב על מקומות אחרים שבהם נותרו חורבות בצד השני של הגבול; על בארי, וכפר עזה ונחל עוז, ועל המשפט שלא יצא לי מהראש מאז שסיימתי לצפות בכתבה: "עוד מעט יהיה פה בית".

איתי אנגל הוא גיבור עיתונות אמיתי בגלל שהוא עושה את מה שרוב חבריו למקצוע כבר לא עושים. הוא עושה את הדבר הקשה, המסוכן, המאוד לא פופולרי – ומביא את האמת המלאה והבלתי מכובסת, לעיניים וגם ללבבות של האנשים. לא יודע אם זה שווה פרס אמי, אבל זה בטח שווה את הרספקט של כל מי שמחפש לדעת משהו על המציאות המשוגעת שכולנו חיים בתוכה.

• ביקורת טלוויזיה
• עובדה
• איתי אנגל
• קשת

• Facebook
• Twitter
• Email

מוזיקה

ערן צור

שש שנים אחרי אלבום הסולו הקודם שלו הוציא השנה ערן צור את "המסלול המואר". צור יבוא לכולי עלמא עם שירים מאלבומו החדש לצד שירים ותיקים ומוכרים.

כולי עלמא, מקווה ישראל 10, שלישי (13.12) 21:00

הרצאה

האם מחשבים יחליטו בשבילנו?

הרצאה של ד"ר איל ששון ועו"ד דניאל רייזנר על ההיבטים האתיים והטכנולוגיים של בינה מלאכותית ועל יישומה במערכות אוטונומיות כמו רכבים ומערכות נשק.

דיזי פרישדון, דיזנגוף 121, רביעי (14.12) 19:00

מוזיקה

אופרה בשוק הפשפשים

בכל יום שישי במהלך חודש דצמבר סולני האופרה הישראלית ייפרדו מהתלבושות הנפוחות ומהאולמות המפוארים וייצאו להופיע עם מיטב היצירה האופראית בלב שוק הפשפשים ההומה והצבעוני.

שוק הפשפשים יפו, שישי (9.12) 11:00

הרצאה

אודי סגל

העיתונאי ואיש הטלוויזיה אודי סגל יגיע לדרבי בר עם הנושא שמביא הכי פחות רייטינג: חדשות טובות. מתברר שבין דאע"ש, השחיתות והאיום הביטחוני המתמיד, המצב שלנו לא רע בכלל, ואפילו יש לנו כמה סיבות לחייך.

דרבי בר דגים, שלמה בר יוסף 10, נמל תל אביב, רביעי (14.12) 20:30

סרטים

אל תוך הרשת האפלה

סדרת "דוקומנטרי בשפירא" ממשיכה עם הקרנת הסרט "אל תוך הרשת האפלה" העוסק בצדדים הנסתרים והאפלים ביותר של האינטרנט, שאליהם הגולש הממוצע לא נחשף. הסרט יוצא למסע בעקבות הסמים, הפורנוגרפיה והרוצחים השכירים שנמצאים מתחת לפני השטח.

קפה שפירא, רלב"ג 15, רביעי (14.12) 20:00

אמנות

מצ"ב

האמן דן אלון מציג תערוכה חדשה המאגדת רישומים מ־2008 ועד היום. "מצ"ב" עוסקת במגדר ובתרבות פופולרית ונוגעת במגוון נושאים – מדיוקנאות עצמיים וסצנות מחיי המשפחה ועד היטלר.

גלריה 4, פלורנטין 4, שישי (9.12) 12:30

הרצאה

מסלול דאע"ש

מפגש ראשון מתוך סדרת הרצאות של העיתונאי בעל משאלת המוות איתי אנגל. בהרצאה זו יעסוק אנגל בעלייתו וצמיחתו של ארגון המדינה האסלאמית מזווית ייחודית של העיתונאי הישראלי היחיד שדיווח מהשטח בסוריה ובעירק.

טוקהאוס, ביתן 12, יריד המזרח, נמל תל אביב, שלישי (13.12) 21:00

מוזיקה

טטיש

הרכב האלקטרו פאוור פופ מגיע לסגור שנה בקונטיינר. בהופעה יבצעו שירים מאלבומם הראשון, "Shipwreck", וחומרים חדשים מהאלבום הבא.

קונטיינר, מחסן 2 נמל יפו, שבת (10.12) 21:00

ספרים

ככה־ככה, זוזי שמש

הסופרת דפנה בן צבי והמאיירת עפרה עמית משיקות את ספר הילדים החדש שלהן. ההשקה תלווה בתערוכת איורים מתוך הספר וישתתפו בה עלמה זק, איילת רובינזון ואלון נוימן, שיבצעו משיריה של בן צבי. בשעה 17:00 ייערך מפגש לילדים עם היוצרות.

המגדלור, לבונטין 1, ראשון (11.12) 19:30

מסיבה

Selekta

ליין מסיבות הרגאיי והדאנסהול החודשי של הכולי עלמא יארח השבוע חבר ותיק של הליין, Rudeboy Sound Intl. אליו יצטרפו Sabago ומייסד הליין Kore Dada.

כולי עלמא, מקווה ישראל 10, רביעי (14.12) 22:00

• ערן צור
• דאעש
• איתי אנגל
• אודי סגל
• דארק נט
• תרבות
• אירועים בחינם

• Facebook
• Twitter
• Email

מדע על הבר 2016: רשימת ההרצאות המלאה

ספורט

דניאל זילברשטיין על מאחורי הקלעים של NBA ומה באמת קרה בין לברון ג'יימס לדיוויד בלאט

דניאל זילברשטיין הוא אי של אינטליגנציה בערוץ הספורט המלא באיציק זוהרים ואלי אוחנות. ההרצאות שהוא מעביר על NBA מאז שחזר מסיקור גמר 2015 הן תענוג עבור חובבי הליגה הטובה בעולם, והן סובבות סביב שלושה צירים מרכזיים: תופעת סטפן קרי וגולדן סטייט, הסיפור האמיתי על היחסים בין דיוויד בלאט ולברון ג'יימס, חוויות מאחורי הקלעים של אולסטאר 2016 בטורונטו. זילברשטיין מרצה בעיקר בתל אביב – אוזןבר, טוקהאוס ועוד – אבל לנוכח דרישת עוקבי הטוויטר תצא ההרצאה הבאה מגבולות העיר. לעדכונים: danzilb בטוויטר, Daniel Zilberstein בפייסבוק.

דניאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לסטף קרי יש על היד קעקוע בעברית: 'אהבה לעולם לא נכשלת'. השחקן הטוב בעולם סיפר לי במהלך סדרת הגמר האחרונה שאמו למדה שפות והמשפחה התאהבה בעברית ובפסוק הנ"ל מתוך הברית החדשה. בתקופה האחרונה גיליתי שגם לאחותו של סטף, סידל קרי, יש על היד קעקוע בעברית והוא מופרך בהרבה: 'אני מקווה שאתה רוקד' (חפשו אותה באינסטגרם ותראו בעצמכם)".

מה כדאי לי לקרוא אם לא מסתדר לי לבוא?

"כל מה שכותבים ביל סימונס וזאק לואו, שניים מכתבי ה־NBA האהובים עליי. למתקשים בקריאה באנגלית, יש להם פודקאסטים פנטסטיים: The Lowe Post ו־The Bill Simmons Podcast. כך גיליתי למשל שדיוויד דוכובני מ'תיקים באפלה' היה כדורסלן מחליף בפרינסטון בימים שדיוויד בלאט שיחק במכללה הזאת. תודו שהחיים שלכם מתחלקים עכשיו לשניים".

חמישי (30.6) ב־20:30 , אנזו, כפר ורבורג
9100604־08, 5־20 ש"ח, פרטים נוספים: "אנזו – בית קטן לתרבות" בפייסבוק.

פילוסופיה

90 פילוסופים מדברים איתכם אל תוך הלילה

"לילה של פילוסופיה" חוזר בפעם השנייה, בחסות המכון הצרפתי ומכון גתה, בהשתתפות כ־20 פילוסופים צרפתים וגרמנים ו־70 פילוסופים ישראלים, שישתתפו בעשרות פאנלים ליליים ברחבי תל אביב. זוהי מסורת שהחלה בצרפת, ולאט לאט מחלחלת לעוד ועוד מדינות. הרעיון הוא להוציא את הפילוסופיה ממגדל השן ולהביא אותה למרחב הציבורי, בלי להיכנע לדיון פשטני וססמתי בבעיות הבוערות. הפאנלים יתמקדו בבעיות עכשוויות מקומיות (דת ופוליטיקה, לאומנות ומשיחיות, יהדות ומוסר) ומערביות (סוגיית הפליטים, עלייתו של הפופוליזם הפוליטי ועוד). את האירוע אוצר הפילוסוף והאוצר רפאל זגורי־אורלי. רוב רובם של הפאנלים ייערכו בעברית ובאנגלית, לצד כמה פאנלים בצרפתית לקהל הפרנקופוני.

רפאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"יש כמה פילוסופיות צרפתיות שהן מאוד מעורבות בשיח הפוליטי הציבורי באירופה. הן ישתתפו בפאנלים וכדאי מאוד לבוא להקשיב להן. בכלל, האינטלקטואלים הישראלים לא יכולים יותר להסתתר באקדמיה, בטח לא במצב שנוצר במדינת ישראל. חייבים להתחיל לצאת החוצה ולדבר את השיח הפילוסופי – שלא מתפשר על המורכבות, על ההיסוסים ועל העומק – במרחב הציבורי. אין ברירה – הפילוסופים צריכים להראות את המחויבות שלהם למוסדות הדמוקרטיים ולחופש".

אפשר לשנורר ממך המלצות קריאה?

"בטח. יש שני ספרים רלוונטיים שיצאו סוף סוף השנה בתרגום בעברית: התרגום לספר החשוב של דרידה 'על הגרמטולוגיה', שפורסם אחרי עשר שנות עבודה; והכרך הראשון של כתבי לאקאן – שני ספרים שעבדו עליהם קשה מאוד במשך שנים בשביל מעט כסף. שניהם בהוצאת רסלינג".

"לילה של פילוסופיה", חמישי (26.5) מ־19:00 בערב עד 7:00 בבוקר, בחללים שונים ברחבי העיר. הכניסה חופשית. למידע והזמנות: 7968000־03 או ב־accueilifta@ambfr-il.org.פרטים נוספים.

כלכלה וחברה

מתן חודורוב על השאלות הבוערות של הכלכלה הישראלית

האם מחירי הנדל"ן אכן יירדו כמובטח? מתי, אם בכלל, תתרחש מהפכה על מדפי המזון? עם כמה חברות סלולר נסיים את שנת הכספים והאם קטר הצמיחה של המשק – ההיי־טק – אמנם ניצב בפני האטה? לאחר התחייבויות ויעדים שאפתניים במערכת הבחירות, 2016 היא "שנת הפירעון" של שר האוצר כחלון, ובמהלכה יתברר לאן פני הממשלה מועדות בשלל מחלוקות בוערות בענפי הכלכלה והחברה. חודורוב יסקור את המתרחש מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות החשובות בתחום, את הגורמים רבי העוצמה הפועלים כדי להשפיע עליהן ואת המגמות האחרונות באקטואליה הכלכלית של ישראל.

מתן, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"המושג 'מעמד הביניים' לא באמת רלוונטי, כי לתוכו נהוג לדחוס קשת רחבה של בעלי אינטרסים שונים ולעתים מנוגדים זה לזה: חסרי דירה מול משקיעי נדל"ן, בעלי עסקים מול העובדים בהם, בעלי פנסיה תקציבית מול החוסכים לפנסיה צוברת. לצערי מצבך הכלכלי בישראל – נכון להיום – נגזר, במידה רבה, משנת הלידה שלך – האם גם את או אתה שותפים לדור גדול של צעירים חסרי נכסים או ביטחון תעסוקתי, שנדחקים אט אט לשולי הכלכלה" .

מה אתה ממליץ לקרוא למי שמתעניין בתחום?

"אני מקפיד להתעדכן בבלוג 'הכלכלה האמיתית', שבוחן במבט ביקורתי תהליכי עומק כלכליים וגלובליים. לא תמיד מסכים עם מה שנכתב שם, אבל מוצא את הדברים מעוררי מחשבה והשראה".

"ישראל: תמונת מצב כלכלית", רביעי (8.6) ב־20:30, מרכז קהילתי דב הוז, דב הוז 16 תל אביב. 30 ש"ח. יש להירשם מראש: 7247910־03.

ספרות

יוסי סוכרי שואל האם יש דבר כזה ספרות מזרחית?

על רקע החזרה של השיח העדתי למרכז הבמה, בייחוד בספרות עם קבוצת ערס־פואטיקה, הסופר הישראלי (והמזרחי?) יוסי סוכרי יעסוק בהרצאתו בשאלת היסודית ביותר בהקשר זה: האם יש בכלל ספרות מזרחית? ואם כן – האם זה עניין תמטי או פואטי? זה תוכן או סגנון? בין השאר יסקור סוכרי את ההיסטוריה של מה שנתפס כספרות מזרחית בישראל.

יוסי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לפני כמה שנים השתתפתי בפאנל באוניברסיטה. המנחה הציגה אותי כסופר ואינטלקטואל מזרחי, אז שאלתי אותה אם היא הייתה גם מציגה את דויד גרוסמן או את אהרון אפלפלד כסופרים ואינטלקטואלים אשכנזים. המצב שבו הספרות האשכנזית היא שקופה, דהיינו שהיא מבטאת את 'הישראליות', והספרות המזרחית מוגדרת ביחס אליה – צריך לעבור מן העולם".

שני (23.5) ב־20:30 , הנסיך הקטן, קינג ג'ורג' 19 תל אביב. 10 ש"ח. לפרטים: 6299387־03.

קולנוע וטלוויזיה

דורון פישלר על הסיפורים האמיתיים שמאחורי "משחקי הכס" הפנטסטית

דורון פישלר, מבקר קולנוע ומייסד הבלוג עין הדג, הפך בשנה האחרונה לאחד המרצים האהובים והפעילים בתל אביב. ההרצאות שלו, בהן "איך עושים סרטים גרועים", "סצנות הסקס התמוהות בתולדות הקולנוע" ו"ההיסטוריה (השגויה לחלוטין) של העולם" מצחיקות וקלילות כמו שהן מעשירות. פישלר, שגם אחראי לבלוג "משחקי הכס" באתר Time Out, במיטבו כשהוא מספר על הסיפורים המופרעים האמיתיים שעוררו בג'ורג' ר"ר מרטין השראה בכתיבת עלילות ווסטרוז: מלחמת השושנים, ג'ינגס ח'אן והאימפריה המונגולית, ואפילו המלאכה האבודה ששימשה השראה לפלדה הוולריאנית.

"הוא לקח המון סיפורים היסטוריים, שינה וסידר אותם כך שייווצר מהם סיפור רציף", אומר פישלר. "יש דברים שברור לגמרי על מה הם מבוססים, באחרים זה לא חד משמעתי, ויש המון ויכוחים באינטרנט מה הגיע מאיפה. יש למשל את מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי, שהיא מאוד סרסיי לאניסטר וגם מאוד מרג'רי טיירל, אולי לשתיהן יש משהו ממנה".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אין סיפור מקביל אחד לאחד לחתונה האדומה, אבל אחד האירועים שכנראה העניקו לו את ההשראה העיקרית היה הסעודה השחורה, שבמובנים מסוימים הוא הרבה יותר מזעזע. מלך סקוטלנד היה מסוכסך עם שבט דאגלס והזמין את המנהיג ואחיו לסעודת פיוס. היו אוכל ומוזיקה וכל זה, ובסוף הארוחה הוגש לאורחים ראש של שור שחור, שסימל את המוות, והורידו להם את הראש. מה שהכי נורא בסיפור הזה הוא שהנרצח היה בן 14 והמלך היה בן 10".

מה כדאי לקרוא בנושא? חוץ מהבלוג שלך, כמובן.

"את סדרת 'שיר של אש ושל קרח', מן הסתם. חוץ מזה האינטרנט מפוצץ בכתבות, אתרים וסרטונים להשלמת הפן ההיסטורי, למשל History behind Game of Thrones".

שני (23.5) ב־22:00, אוזןבר, קינג ג'ורג' 48 תל אביב. 40 ש"ח. עדכונים על ההרצאה והרצאות אחרות בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

מדע על הבר

פרופ' נחום אולנובסקי על הקשר בין שיטות הניווט של עטלפים והמוח האנושי

העטלפים, בניגוד למה שהתרבות הפופולרית לימדה אותנו, אינם עיוורים. פרופ' נחום אולנובסקי חוקר כיצד העטלפים משתמשים בחושים ובסונאר הייחודי להם כדי לאתר את מזונם ואת ביתם בחושך מוחלט, בתקווה ללמוד מכך משהו עלינו. "עטלפים הם מיוחדים מאוד כמושא מחקר כי הם מאפשרים לנו לקיים ניסוי שיוצא מגבולות המעבדה ולבחון את התנהגותם בטבע – אנו רושמים מסלולים מדויקים שלהם מחוץ למעבדה ומשתמשים בתנאיה כדי לחקור אותם", הוא מפרט. "ההרצאה עוסקת ביכולת שבה העטלפים מתמצאים במרחב, על הניווט שלהם ושל חיות אחרות במרחב, אבל גם במה שדומה בינם לבינינו, ומה כל זה אומר על המוח שלנו".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אבולוציונית יש לא מעט משותף לעטלף, לעכבר ולאדם. אזורי המוח שנחקרים בעטלפים ובעכברים דומים מאוד לאזורים המקבילים במוח אצל בני אדם, והייחוד של העטלף, בייחוד קריאות הסונאר והטיימינג הקריטי שלהן, מאפשר לנו לשאול באמצעותו דברים שקשה מאוד לענות עליהן במחקר של המוח האנושי".

שלישי (24.5) 20:30, נורמה ג'ין, אליפלט 23 תל אביב, 6837383־03.

פרופ' מאיה שולדינר על הקשר בין שמרי אפייה ואלצהיימר

שמרים, מתברר, הם לא רק האויב מספר 1 של הירכיים שלנו. פרופ' שולדינר תסביר איך משתמשים כיום בשמרי האפייה – אותם שמרים שבהם מכינים דניש טוב ולאגר צונן – ככלי מחקר חשוב ביותר להבנת האופן שבו פועלות בגוף האדם מחלות ניווניות כמו פרקינסון ואלצהיימר.

מאיה, ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לא מזמן גילינו שהדרך הטובה ביותר לפרק גושי חלבונים שגורמים למחלות מוח ניווניות היא לשטוף אותם החוצה באמצעות מעט 'מים וסבון', ועוד דבר: שמר האופים הוא יצור מיקרוסקופי המורכב מתא אחד. כל תא שמר דומה מאוד לתאים שלנו. אפשר לדמות את השמר למיני מיינור ואת האדם לקדילק – אם מבינים איך עובד המיני מבינים איך עובד הקדילק".

שלישי (24.5) 20:30, איסמי סלמה, אסתר המלכה 2 תל אביב, 8880169־052.

פרופ' עילם גרוס על המוזיקה של החורים השחורים

פרופ' גרוס הוא מהמדענים שהובילו את המחקר לגילוי בוזון היגס, "החלקיק האלוהי", אך בהרצאה שיעביר במדע על הבר הוא יספר על תגלית אחרת לגמרי. "תורת היחסות גורסת שאין כוח כבידה, אלא שהמרחב־זמן שבו אנו חיים – עקום", מסביר פרופ' גרוס. "אחת ההוכחות הניצחות לתפיסה הזאת, גלי הגרביטציה, התגלתה באחרונה. כך קיבלנו עדות מובהקת לתופעה של צמד חורים שחורים שמתמזגים. ההרצאה נולדה כשחברים אמרו לי שיש גילוי חשוב מזה של בוזון היגס, אבל אף אחד מהם לא הבין מה זה, אז יצרתי מדריך בשבילם ובשבילי". גרוס ניצל את הרקע שלו במוזיקה כדי להפוך את המדריך הזה להרצאה אור־קולית המשלבת גם מוזיקה אלקטרונית.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לו גלי הגרביטציה היו נעים במהירות הקול ולא במהירות האור, היינו יכולים לשמוע אותם, ואכן נשמע בהרצאה כיצד הם היו נשמעים".

שלישי (24.5) 20:30, בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, 5416529־077.

אמנות

אבי לובין על אמנות עכשווית במזרח התיכון

אמנות מהמזרח התיכון הופכת ליותר ויותר מרכזית בשדה הגלובלי של האמנות העכשווית, ותערוכות של אמנים כמו וואליד ראאד הלבנוני מוצגים במוזיאונים מרכזיים. אך כאן בארץ, שלא במפתיע, אמנים ערבים ממדינות שכנות כמעט לא מוכרים וודאי לא מוצגים. ליין ההרצאות "הסהר הפורה" נועד לתת מענה לחוסר הזה שנוצר אצל שוחרי האמנות המקומיים, עם הרצאות של מרצים מתחלפים שמספרים מה קורה ממש עכשיו בסצנות האמנות הכי קרובות אלינו והכי רחוקות מאיתנו.

אבי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בימים אלה מוצגת במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק התערוכה But a Storm Is Blowing from Paradise . במקביל מוצגות ב־LACMA בלוס אנג'לס התערוכה Islamic Art Now II. תערוכות אלה מצטרפות לגל תערוכות מהשנים האחרונות שעוסק באמנות ובאמנים מהאזור והוצגו (בין היתר) במוזיאונים ובגלריות מרכזיים בניו יורק, לונדון, ברלין וטוקיו.

מה כדאי לקרוא בנושא?

"שני מאמרי ביקורת קצרים במגזין המקוון 'תוהו' שאותו אני עורך במשותף עם לאה אביר: 'גוון מסוים של אדום' – על הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד ב־ Moma (מאת נעמי לב) ו'רכוש נטוש' – על תערוכותיהן של אמילי ג'סיר וג'ומאנה מאנע בלונדון (מאת בר ירושלמי)".

ההרצאה הקרובה תהיה של האוצרת רולא חורי ותעסוק בביאנלה לאמנות קלנדיה אינטרנשיונל: רביעי (15.6) ב־20:00, גלריית המדרשה, הירקון 19 תל אביב. כניסה חופשית. לפרטים: 6203129־03.

היסטוריה ואקטואליה

איתי אנגל על הרקע ההיסטורי, החברתי והדתי של דאע"ש

אחרי אינספור רגעי "איך לעזאזל הוא הגיע לשם" ב"עובדה" ומערכון ב"ארץ נהדרת" שהפך אותו למחפש צרות עם משאלת מוות – הפך איתי אנגל לשם נרדף לעיתונות נועזת בשטח עוין. מה הפלא שהעיתונאי הפך למרצה מבוקש שמדבר זה יותר מעשור על סכסוכים ברחבי העולם, אם זה באוניבסריטאות, באירועים פרטיים או בהרצאות פתוחות? "ההרצאה שאני מעביר הכי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות היא ההרצאה על דאע"ש.

נוסף להצגת ההיסטוריה והרקע הדתי של הארגון, יש לי אפשרות להראות איך הדברים התפתחו ונוצרו לאורך השנים, כי צילמתי לא מעט בעירק ובסוריה ב־13 שנים האחרונות", מסביר אנגל. "עם כל הניסיון העיתונאי והתארים האקדמיים, שום דבר לא משתווה לביקור בשטח. יש דברים שאפשר לראות ולהבין באמת רק אם נמצאים שם כשזה קורה". אנגל מציג בהרצאה סרטוני וידיאו בלעדיים וראיונות עם לוחמי דאע"ש, ומתייחס גם ללוחמים שנאבקים בארגון בפועל ולקשר האמריקאי והישראלי.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בנסיעה הראשונה שלי לעירק התחברתי עם חיילים לשעבר של סדאם חוסיין. הסתובבתי איתם שם כשבועיים והם גם שמרו עליי בסיטואציות מסוימות. מאוחר יותר הבנתי שרבים מהם הפכו להיות חלק מדאע"ש".

מה עוד כדאי לקרוא בנושא?

"אני ממליץ על ספרו של צור שיזף 'דאע"ש, מסע אל מפתנו של השטן', שיספק את הרקע המלא להקמת הארגון".

הכתבה המעמיקה שיצר אנגל עצמו ל"עובדה" זמינה לצפייה באתר מאקו.

שלישי (7.6) בטוקהאוס, ביתן 12 בנמל תל אביב.רכישת כרטיסים תיפתח בהמשך באתר.

• כללי
• אוזןבר
• איתי אנגל
• הנסיך הקטן
• מכון גתה
• דיוויד דוכובני
• טוקהאוס
• דניאל זילברשטיין
• אנזו
• דיוויד בלאט
• נורמה ג'ין
• בסקולה
• המכון הצרפתי
• ספורט
• ערס פואטיקה
• אבי לובין
• דאעש
• משחקי הכס
• הרצאה
• הרצאות
• דורון פישלר
• מתן חודורוב
• אמנות
• פילוסופיה

• Facebook
• Twitter
• Email

במהלך חודשי נובמבר ודצמבר, תתקיים סדרת הרצאות מגוונות ומעשירות בנושאי תרבות ותקשורת. את ההרצאות יעבירו אנשי עיתונות וטלוויזיה מהמובילים והמסקרנים בארץ, כגון: הזמר והשחקן יאיר ניצני, העיתונאי והתסריטאי רן שריג, הכתב המדיני אודי סגל, העיתונאית והסופרת ענת לב אדלר ועוד רבים.

ההרצאות יתקיימו אחת לשבוע, בשעה 20:00 בערב בימי רביעי, החל מתחילת חודש נובמבר, באחת מהמסעדות ובתי הקפה של נמל תל אביב ויריד המזרח.

פירוט ההרצאות:

תקשיבו טוב – מהפרעת קשב למרכז הפריים טיים

מרצה: יאיר ניצני
4.11.2015, ג'אפניקה
יאיר ניצני, מגיש טלוויזיה ומוסיקאי מספר בהרצאתו המרגשת על ילדותו, נעוריו וחייו הבוגרים כמי שהיה לקויי למידה וסובל מהפרעת קשב בעצמו וכאב לשלוש בנות המסתמנות ככאלה. ניצני שסיים את התיכון בזחילה, שהמורים הבטיחו לו ש"ממנו לא יצא כלום" מספר בגילוי לב על הקשיים שהובילו אותו אל צמרת תעשיית הבידור המוסיקה והטלוויזיה בישראל.
ההרצאה מלווה בקטעי וידאו.
משך המפגש – שעה.

שלמה מעוז
קפה גרג 11.11
כלכלה ישראלית וכלכלה עולמית בצל המשבר. הרצאתו של שלמה תעסוק בהתפתחות הכלכלית העולמית בשנים הקרובות עפ"י אזורים ומדינות מסוימים/ות והשינוי במאזן הכלכלי הגלובלי לכיוון שחקניות חדשות. במה כרוך השינוי, תוצאות השינוי העולמי ומשמעותו, כיצד נערכים לשינוי ומה המסקנה לגבי התעשייה הישראלית האמורה לנצל הזדמנויות תוך שינוי בתפיסתה הנוכחית?

פאוד'ה
מרצה: ליאור רז
18.11.2015, דרבי בר
זהו מפגש אינטימי ומיוחד עם מי שחי חיים כפולים בשם המדינה והחליט לכתוב על זה. ליאור רז, היוצר והשחקן הראשי בסדרת המופת הישראלית "פאוד'ה" מספק הצצה מבפנים לפעילותה של יחידת המסתערבים. בהרצאתו משתף ליאור בחוויות שלו על הקרבה, שנאה, יחסים, הקונפליקטים, הכאבים, הפחדים, המסירות, המורל, חברות, הליכה על חבל דק בין החיים והמוות, העבודה המשותפת בין יהודים לערבים והאימפקט של הסדרה על הציבור הישראלי הערבי והיהודי.
במסגרת ההרצאה מוקרנים קטעים מהסדרה וליאור עונה על שאלות מהקהל.
משך המפגש – שעה.

"רמזור"/ "מחוברים"- הסיפור האמיתי
מרצה: רן שריג
25.11.2015, קפה לנדוור
רן שריג מנסה להבין יחד עם קהל המאזינים אם הגבר החדש הוא לא גם הגבר החלש? האם הנשים שבאמת כ"כ חיכו לשוויון בו גברים לוקחים חלק פעיל בתפעול ותפקוד הבית והיחסים, לא התגלה כ"קללת" הנשים? האם אלה הגברים השווים שהאישה תמשך אליהם או שהם בעצם ייתפסו בעיניה כגברים "כוסיות"? (נתמך במחקרים). שריג מדבר על נישואין וגירושים ומה שביניהם, מראה כיצד אפשר לקחת כאב ולהפוך אותו לזהב ומוכיח איך ניתן להפוך טרגדיה אישית לקומדיה הכי מצליחה בישראל, ובסופו של עניין שריג (שכבר הבין..) יסביר למה לדעתו, המחויבות לדבר ולכתוב אמת ככלי לשחרר את עצמך וגם אנשים מסביבך שקולה לבריחה מכלא!
ההרצאה משולבת בקטעים מהסדרה רמזור.
משך המפגש – שעה

קיצור תולדות הספין
מרצה: אודי סגל
2.12.2015, ג'אפניקה
מהו ספין? איזה סוגים של ספין ישנם? ואיך מנהיגים בארץ ובעולם משתמשים בהם כדי לעצב מציאות או להסיט את אור הזרקורים לכיוון הרצוי להם? את המפגש פותח סגל בהרצאה בה מובאות דוגמאות וסרטונים מהארץ והעולם, וניתן הסבר מעמיק על מהו ספין ועל היכולת להשתמש בספין התקשורתי ככלי הכרחי בארגז הכלים של כל חברה מסחרית וכל מנהל בעידן התקשורת המודרנית. סגל מגיש את ההרצאה בסגנונו המשוחרר והמבדר, תוך שהוא נוגע בנקודות ודוגמאות המוכרות לכולנו ברמה הבינלאומית.
משך המפגש – שעה

אור הלר
9.12 קפה גרג
עיתונאי ישראלי, משמש ככתב צבאי ומגיש מחליף בתוכניות אקטואליה בערוץ 10 ובהן 'תוכנית הבוקר עם אורלי וגיא', 'חמש עם רפי רשף' ו'לונדון את קירשנבאום'.
הלר החל את הקריירה העיתונאית שלו בשנת 1995 עם גיוסו לגלי צה"ל ככתב צבאי וכתב משטרה ומשפט. עם שחרורו החל לעבוד ככתב משפטי בעיתון מעריב. ב-2002 הצטרף לערוץ 10 בתפקיד כתב לענייני משטרה ומשפט.
בשנת 2004 מונה לכתב ערוץ 10 ו"מעריב" בפאריס, וסיקר, בין היתר, את: מותו של יאסר ערפאת, הפיגועים בלונדון והמהומות בצרפת ב- 2005, הבחירות לנשיאות צרפת ומתקפת הטרור במומבאי (2008). בשנת 2008 ספג איומים על חייו מחייל רוסי בעת שסיקר את המלחמה בין רוסיה לגאורגיה. במבצע עופרת יצוקה בינואר 2009 היה העיתונאי הישראלי הראשון שנכנס לרצועת עזה יחד עם כוחות צה"ל כדי לסקר את פעילות צה"ל.‏ כמו כן סיקר את חקירת הפיגוע בנמל התעופה בורגס ואת הלוויית נלסון מנדלה בדרום אפריקה.
במבצע צוק איתן נלווה לכוח צה"ל שפעל בעזה נגד מנהרות החמאס וספג ירי נ"ט.‏ הלר כותב טור קבוע באתר מעריב השבוע, וכן כותב טורים באתר israeldefense ופרשנות בעיתון גלובס.

כותבת ומוחקת אהבה
ענת לב-אדלר
16.12 – לנדוור
האם אתם יודעים מה סוד הזוגיות ארוכת השנים? האם כבר גיליתם מה מחזיק זוגות לאורך זמן יחד? האם לדעתכם סיכוי למונוגמיה ולאהבה מתמשכת מול התשוקה שטורפת הכל? האם הביטחון יכול לנצח את ההרפתקנות? ואיך שומרים על בערת הנישואין לאורך זמן?
בהרצאה חושפנית, מרגשת ומרתקת, משתפת הסופרת ענת לב-אדלר במשבר האישי והזוגי שחוותה, ובעקבותיו כתבה את הרומן רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", וחופרת בשאלת השאלות: האם יש סיכוי לאהבה בעידן של ריבוי, פיתויים ושינויים? "הרפתקאות אולי יסכנו אותך, אבל הברור מאליו יהרוג אותך ואני לא רציתי למות כל כך מהר", אומרת גיבורת הרומן "כותבת ומוחקת אהבה". אז מה בין תשוקה ומוות, ומה בין קיבעון וקיפאון? או כפי שמנסחת זאת חוקרת הארוטיקה אסתר פרל: "האם נוכל להשיג לאורך זמן גם אהבה וגם תשוקה, גם ביטחון וגם הרפתקנות באותה מערכת יחסים? אנחנו רוצים גם להתכרבל וגם להשתגע, והכל עם אותו בנאדם. האם זה אפשרי?"

דאע"ש ('המדינה האיסלמית') והמהפכות בעולם הערבי – תיעוד מהשטח
מרצה: איתי אנגל
23.12.2015, אגאדיר
איתי אנגל הוא העיתונאי הישראלי היחיד שדיווח מכל המוקדים בהם עולה האיסלם הקיצוני- מעירק, כורדיסטן, סוריה, מצרים, לבנון ויתר המהפכות בעולם הערבי שטורפות את המזרח התיכון כולו. בהרצאה הוא מביא תיעוד בלעדי שצילם בעירק ובסוריה לאורך השנים וממנו ניתן ללמוד על המסלול שהוביל ליצירתה של דאע"ש ויתר תנועות ההתנגדות שקורעות לגזרים את שתי המדינות בימים אלה.
משך המפגש – שעה.

חודשים נובמבר דצמבר

כל יום רביעי, שעה 20:00 בערב, נמל תל אביב ויריד המזרח

ההרצאות פתוחות לקהל הרחב ללא תשלום וללא הרשמה מראש

מספר המקומות מוגבל

מומלץ להגיע מוקדם!

ללו"ז המלא של סדרת ההרצאות, תאריכים ומנחים אורחים ניתן להיכנס לאתר יריד המזרחולאתר נמל תל אביב

• מחוברים
• רן שריג
• רמזור
• יאיר ניצני
• שלמה מעוז
• איתי אנגל
• יריד המזרח
• הרצאה
• פאודה
• יריד המזרח
• אודי סגל
• הפרעות קשב וריכוז

• Facebook
• Twitter
• Email

שיחת ווטסאפ שניהלו לפני כמה חודשים האחים מוטי ורפי דה פיצ'וטו התפתחה לכיוון לא צפוי. השניים העלו זיכרונות מילדותם בשנות ה־80, על מכבי חיפה ועל הטיפוסים המשונים שפגשו במשחקי הקבוצה לאורך השנים. "שוב תהינו למה אנחנו לא מעלים את זה על הכתב ומוציאים ספר, ואז החלטנו שמעלים את זה על הכתב ומוציאים ספר", אומר מוטי דה פיצ'וטו, לשעבר פרשן כדורגל בעיתון "הארץ" ומיוצרי "בובה של לילה". "הציפיות היו צנועות מאוד. פנינו לכמה כותבים שאנחנו מכירים וההיענות המיידית והנרגשת שכנעה אותנו שצדקנו ויש כאן צמא למשהו כזה".

אל התוצר הסופי, "מה עשה הנוער?", נכנסו לבסוף טקסטים קצרים על כדורגל מאת 44 כותבים וכותבות. יוסי שריד, אסף גברון, נטע אחיטוב, גדי וילצ'רסקי, רון קופמן, בני בשן ואיתי אנגל הם רק חלק קטן מהם.

"זה לא רק סיפורים קצרים, אם כי זה הרוב המוחלט", מפרט דה פיצ'וטו. "יש גם שירים, איורים ואנקדוטות. כל כותב קיבל מעין אזור אישי שבו יופיעו הטקסטים שהוא כתב. רובם באורך של בין עמוד וחצי ל־20, אבל יש עוד הפתעות". החל מהשבוע מוצע הספרבמכירה מוקדמת דרך הדסטארט, והוא יירד לדפוס כשיגויס הסכום המינימלי להוצאתו. "אנחנו צופים ומאמינים שזה יקרה בשבועיים הקרובים. עד כה בפחות מ־24 שעות גייסנו יותר מ־10,000 ש"ח וזה כשאנחנו עדיין בשלב ההרצה".

אילו סיפורים הפתיעו אתכם במיוחד?

"הכי הופתענו מהרמה הגבוהה של הספרות שקיבלנו. קשה להצביע על סיפור אחד כי הם מאוד שונים זה מזה וזה לא יהיה הוגן. אנחנו רק יכולים להבטיח שמדובר בספר ברמה גבוהה מאוד גם בלי קשר לעובדה שזה על כדורגל, ושמי שיקרא אותו יבכה, יצחק בקול, יתרגש ובעיקר יזהה את עצמו בהרבה נקודות".

לתמיכה בפרויקט

"למה זה טוב בז'?" / בני בשן

מתוך הספר "מה עשה הנוער"

נדמה לי שבז' כבר בן 23.
הוא רווק, עדיין אחרי צבא, ועדיין לפני משהו אחר.
הוא יפה, וצנום, ומוכשר, אבל אין לו את הבלוז, ואין לו יום כתום, ככה הוא – בז'.
וזהו – נגמר לו הזמן להסס.
הימים חולפים, שנה עוברת.
גם עלינו.

אני פוגש אותו מדי פעם לטורניר FIFA ב-PLAY STATION.
ככה הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו וככה גם האחרונה.
הרי אצלנו, המכורים לאושר שהמציאו לעצמם, בעובי הרגלינו הגדולים, זה תמיד אותו דבר, מתחבקים, משחקים, מתחבקים, אני הולך והוא נשאר.

ככה זה עם בז'.

הוא תמיד יודע מה הוא רוצה וזה תמיד אותו דבר.
זה עד כדי-כך תמיד אותו דבר, שאפשר אפילו להגיד, שבארבע השנים האחרונות כל מה שבז' היה עושה במשך היום, זה להתעורר כל יום בשתיים-שלוש בצהריים, להדליק את ה PLAY-STATIONלהכין קפה, לשתות אותו, ו…
נעשן קטנה?

וזהו.
עכשיו מתחילים לשחק.
ככה כל יום, ככה כל היום.

קפה, קטנה, FIFA, קטנה, קפה, קטנה, קטנה, FIFA, מגיעים חברים, קטנה, קטנה, FIFA, קולה, קפה, חיבוק, שוב לבד, קטנה, FIFA, ולישון, או לאכול ולישון, או לזיין ולישון.

ככה זה עכשיו, וככה זה כבר ארבע שנים. זה התחיל במדי צה"ל עם FIFA 98, והיום זה כבר עם החולצות של השחקנים ו-FIFA 2001 .

פעם באתי אליו, לבז', ואמרתי לו שזה קצת מוגזם ושיש עוד הרבה דברים טובים בחיים, אבל בז'? הוא רק חייך בהבנה, והסתכל על המסך במבט המבויש שלו.

אפשר להגיד שזה היה רגע מביך, אבל זה לא יהיה מדויק. מה שכן יהיה מדויק להגיד זה שהיו כמה דקות של שתיקה, ואז בז' התחיל לדבר ברצף ובמהירות, ולא הפסיק עד שחייכתי:"אתה לא מבין, אה? אתה לא מבין… זה לא משנה במה אתה מיומן כל עוד אתה מיומן במשהו באמת. אתה חושב שאני זורק את החיים שלי, אבל אני, יש לי בראש איזה שקט כזה… של אמונה בטוב, אתה מבין? פעם, כשהייתי ילד, קראתי אגדה יפה, שמספרת על נסיכה ערבייה אחת, שכל היום הייתה יושבת בארמון ותופרת. וכל האנשים החשובים של אותם ימים באו אל אבא שלה, המלך, ואמרו לו שיגיד לה להפסיק, ושזה לא מכבודה של אישה במעמדה ועוד כל מיני דברים כאלה. בא המלך החכם, לביתו החכמה עוד יותר, ושאל אותה: 'למה את כל היום רק תופרת בתי?' ובלי לחשוב הרבה היא ענתה לו שכל אדם חייב להיות מיומן במשהו עד הסוף. המלך החכם הבין וחייך. שבוע אחר-כך חטפו את הנסיכה חמישה שודדים וכלאו אותה בתוך מערה. שומע? הם כלאו אותה בתוך מערה ודרשו מהמלך משהו שאני כבר לא ממש זוכר. ומה עשתה הנסיכה החכמה שלנו? היא סיפרה להם שהיא יודעת לארוג שטיחים הכי יפה בכל הממלכה, והציעה להם שבינתיים, היא תכין בשבילם שטיחים, כדי לא להשתעמם, והם ימכרו אותם בשוק תמורת איזה נתח-כסף יפה. הטיפשים כמובן התלהבו מהרעיון וכבר למחרת הביאו לה את כל החומרים הדרושים להכנת שטיח. והיא, הנסיכה הזאת, שהייתה יפה עד-מאוד, וחכמה עד-בלי-די, הכינה עשרות שטיחים מרהיבים ביופיים וצבעם, כשעל כל אחד מהם רקומים כל מיני פרטים שמרמזים על מיקומה של המערה. כמה ימים אחר-כך המלך עבר עם פמלייתו ליד דוכני השטיחים שבכיכר השוק וכבר מרחוק היה נדמה לו שהוא מזהה את הסגנון של הבת שלו על חלק מהשטיחים. הוא ניגש, הבין, הציל, ואז חזר הביתה. בטח שאיתה! אתה מבין?"

בז'…
הוא אוהב גם כדורגל אמיתי, הגיבור המהודק של הסיפור המנוון הזה.
כזה עם שחקנים בשר ודם, שלא בנויים מאלקטרודות, ושבשובם הביתה משחקים גם הם עצמם ב-FIFA. הוא אוהב גם כדורגל אמיתי. אני מניח שאפשר לכתוב הרבה דברים שלא קשורים בשום צורה כרגע וזה עדיין לא ישנה את איך שהסיפור ממשיך.
כי הוא אוהב גם כדורגל אמיתי.
כי בשביל לאהוב כדורגל צריך גם לאהוב, וגם לאהוב כדורגל.
כי אחרת אתה אוהד.
כי הכול מגיע לכדי הגדרה בתחילתו ובסופו של עניין.
כי אם נישיר מבט אל תוך הפוני המתוק של בז', נראה שאהבתו לכדורגל עלולה בהחלט להיות חשודה כאהבה התלויה בדבר, ושבעצם, בזכות אותם המשחקים שבז' נהג ללכת לראות במגרש ובזכות ההם שלכבודם הוחשך הבית וראה בטלוויזיה, הוא צבר את כל הידע שצבר על כל האסטרטגיות והשחקנים, ואז פשוט חזר אל הספה, והתחיל ליישם.

ופיטרו, כי למה שלא יפטרו אותו מעבודות,
וזרקו, כי למה שלא יזרקו אותו בחורות,
וההורים שלו צרחו עליו מרוב ייאוש,
אבל הוא היה עסוק.

בהתחלה זה באמת היה בסך-הכול שעתיים ביום עם FIFA98, אבל מהר מאוד זה גם פלש לשאר חלקי היממה, עד שבאמצע העונה הראשונה הוא כבר התחיל לחלום בלילה על כל מיני מהלכים. אבל רק כשהגיע לבסוף אל עומק מבצרינו FIFA 99 זה נהיה חולני באמת.
אז, לא רק שזה מה שהוא עשה כל היום, הוא גם לא נהנה מזה כבר יותר.
הוא היה יושב בעיניים כבויות מול המסך ולוחץ, ולוחץ, ולוחץ, ולא מחייך לרגע.
הוא הפסיק להתייחס ל FIFA כמו אל חברה, והתחיל לראות בזה חתונה.
איך בז' אמר פעם: "אני שחקן FIFA".

ואחרי שהוא הצליח לעצור לי את המתפרצת הוא המשיך:
"אלה החיים שלי, אהוד ברק ראש-ממשלה – אני שחקן FIFA".
והוא נהיה גאון.
עילוי מעולה ונעלה של FIFA.
הוא היה הבטחה בתקופת ביבי, הגשמה בימי ברק, וגאון נוצץ ומפואר בימי שרון העליזים.
ב-28.5.99 היה ההפסד האחרון שלו, ומאז אף-אחד אפילו לא הצליח להתקרב אליו.
הוא היה עושה למחשב עשר-אפס, ב-world CLASS, כשהוא הפועל ת"א והמחשב נבחרת צרפת. הוא ידע כבר במחצית המגרש אם יהיה גול או לא.
הוא ידע איזה חלקים של המגרש רטובים כשיש גשםואיזה שוער מסוגל לעצור באיזה זווית בעיטה של איזה שחקן, אחרי ריצה של כמה מטרים.
בדיוק.

עילוי, גאון, מקצוען, שחקן FIFA.

אני זוכר שלפני שיצא FIFA 2002, הוא התקשר אליי גמור, וסיפר לי שהוא כל היום משלשל מרוב פחד. ואני מייד: “משוגע. תעשה משהו עם החיים שלך. תעשה משהו עם החיים שלך. אלה החיים שלך, משוגע, תעשה אתם משהו!!!”.

יום אחרי זה בז' התקשר אליי ערני מתמיד. "זהו, אני לוקח חופשה. הגעתי למסקנה שזה שיגעון, ושאני צריך לעשות משהו עם החיים שלי."
והוא פרש.
וטס.
לשבועיים.
לניו-יורק.
בלי FIFA.

והוא נחת, וישן אצל חבר, ואכל במסעדות, וראה תערוכות, וטייל ברחובות, וזיין, ועישן קטנות ושתה קפה. והיה לו טוב. הוא הבין שהוא בעצם הגזים, ואולי אפילו טעה, ושהבן אדם צריך עבודה רצינית, ואישה אמיתית, ותשוקות פיסיות, ואיך אמרו לו כולם – לעשות משהו עם החיים שלו.
את כל זה הוא הבין והפנים.
עד אותו היום.
אלוהים…

יום אחד, בדיוק כשבז' יצא מאחד הפאבים הקטנים שברחוב 79,
והילך לו ברחוב שמח וטוב לב,
יום אחד,
קרה מקרה.

לפי מה שבז' מספר זה היה עוד לפני שהג'וינט הראשון של הבוקר נגמר,
עם תומה של כוס קפה אחת בלבד, בפאב השכונתי שלו בזמן האחרון
(אותו בחר רק בגלל שבו היה אפשר גם לשתות קפה וגם לעשן סגריה במקביל),
זה היה אז לפי מה שבז' מספר,
שלפתע ניגש אליו בחור מוזר ויוקרתי שנראה כמו ביל גייטס,
הציג את עצמו בתור ביל גייטס,
ושמאוחר יותר הסתבר,
שגם באמת היה ביל גייטס.

האגדה, כמו ששמעתי אותה ממש במו אוזניי, אומרת שמר גייטס פשוט התקרב אל המושב של בז' ושאל אותו בעדינות ובנימוס אם אפשר ברשותו להציע לו הצעה.

בז' החליט לשתוק ולראות מה יקרה.

לעמוד ההדסטארט של הספר "מה עשה הנוער"

• בני בשן
• רון קופמן
• גדי וילצ'רסקי
• אסף גברון
• יוסי שריד
• סיפורים קצרים
• הדסטראט
• כדורגל
• ספורט
• תל אביב
• איתי אנגל
• עירוני
• ספרים