• Facebook
• Twitter
• Email

הפופולריות האדירה של "חזרות" הרימה לתיאטרון, והתיאטרון בתגובה מרים למחזאים צעירים שכותבים וחיים בתל אביב. עיריית תל-אביב- יפו מציגה הבוקר את יוזמת "עתיד התיאטרון", במסגרתה יופעלו במהלך 2021 ארבע חממות פיתוח למחזאות צעירה וחדשה, בארבעת התיאטראות הרפרטואריים של העיר (הבימה, בית ליסין, הקאמרי וגשר).

היוזמה תוליד 16 פרויקטים בימתיים שיכתבו בידי מחזאיות ומחזאים צעירים – תושבי העיר ובני פחות מארבעים – עבור התיאטראות המשתתפים. הכותבות והכותבים עליהם הפרויקט פורס חסות יקבלו תשלום עבור כתיבת המחזות ועבודת הדרמטורגיה, כאשר כל תיאטרון מתחייב להעלות על במותיו לפחות פרויקט אחד מכל חממה בשנת 2022 (ולפחות לשלושים הצגות).

הפרויקט יתוקצב בכ-640 אלף שקלים, מחציתו מכספי עירייה ומחציתו מכספי התיאטראות, כאשר כל מחזאי יקבל 30 אלף שקל וכל דרמטורג מלווה יקבל עשרת אלפים שקלים. מטרת התיאטראות היא לטפח לראשונה באופן מוצהר דור חדש של כותבים וכותבות לבמה הישראלית, מתוך שאיפה כי התוצרת גם קהל הצעיר. הפרויקטים שאושרו עוסקים בנושאים הנפיצים המעסיקים את התל אביבי הצעיר, ביניהם מצוקת הקיום הכלכלי בעיר, מרוץ הקריירה, השסע העדתי, חיבוטי זהות מינית וחיים בצל תחושת ההתפרקות המלווה את החברה הישראלית.

המחזאים שישתתפו במיזם הם אורי אוריין/ איתי סגל/אושרת אינגדשט/ ליאור סורוקה(הבימה); ג'ייסון דנינו הולט/ מאיה ביתן/ גיתית פישר ושיר ראובן/ רוני ברודצקי(הקאמרי);נטע וינר/ עליזה חנוביץ'/ אריאל ברונז/ אילאיל סמל(גשר); טל מילר ודניאל אדלסון/ שירה קוריאל/ אמיר זלוטר/ אור סיני(בית ליסין).

גיורא יהלום, מנהל אגף התרבות והאמנויות של עיריית תל אביב- יפו, הסביר את החזון יפה: "בשנות ה-70 וה-80 פרץ לבמה הישראלית דור חדש של מחזאים. עבודותיהם של חנוך לוין, הלל מיטלפונקט, עדנה מזי"א, יהושוע סובול ומרים קיני שימשו הד לקהל בן גילם וביססו דור חדש של צופים ישראליים שהתאהבו בתיאטרון לנצח. 'עתיד התיאטרון' שואף ליילד כעת את הדור הבא של מחזאי ישראל. רשימת המחזות שבפיתוח מגוונת מאין כמוה ומעוררת תקווה שאנו מסייעים לקידומו של תור זהב חדש שיוסיף ויעשיר את רוחה של העיר".

• ❤ תרבות
• תיאטרון בית ליסין
• תיאטרון גשר
• תיאטרון
• הבימה
• תיאטרון הקאמרי
• עיריית תל אביב
• שיר ראובן
• אריאל ברונז
• נטע וינר
• ג'ייסון דנינו הולט

• Facebook
• Twitter
• Email

נראה שהשילוב בין אקטיביזם לתרבות ואמנות זוכה לעדנה מחודשת בחסות הקורונה, ועדיין יש שיגידו שמתבקש עוד ממנו. אפילו עוד הרבה. כעת זו החבורה המוכשרת של תיאטרון קליפה שמוציאה מיזם בשם"חמש אצבעות"– חמש יצירות וידיאו ופרפורמנס קצרות בנושא אקטיביזם במרחב הציבורי.

היוצרים מסבירים כי "היצירות צולמו תוך התערבות פיזית ורעיונית מקסימלית במרחב הציבורי מוכה המגבלות והסגרים של שלהי 2020 ויוצגו במרחבי הרשת, בה קיומה של אמנות עדיין אפשרי. אלו חמש אצבעות משולשות, מאשימות, כלפי ההתנהלות הממשלתית וגרורותיה החברתיות בישראל כעת".

להיות או לא להיות: ההצגות והיוצרים הכי נועזים בתיאטרון הישראלי

ביצירה הראשונה "יום בחיי מדחום תקול" של גל וולינץ מתועד מדחום שהוצב בפינות שונות בפארק וולפסון. היוצר ביקש לברר האם אנשים ימדדו בכל זאת את חום גופם מתוך התניה? אלא שלפי היוצר, בנוסף לכך מתגלה רובד נוסף ונוצר פורטרט מלנכולי של אובייקט.לצפייה:

ביצירה "כולנו פליטים של עודד צדוק נבחן מצב הפליטים במציאות חיינו העכשווית, תוך שימוש בתיאטרון רחוב. היצירה קוראת להעלות למודעות את מצב הקהילה שנפגעה משמעותית במהלך משבר הקורונה.לצפייה:

היצירה השלישית, "חיי שמורים בחלקה פנויה" של אורין יוחנן, עוסקת באלימות נגד נשים, על רקע העלייה בדיווחים לשירותי הרווחה במהלך המשבר. במסגרתה בחרה היוצרת לנצור את זיכרון הנרצחות על ידי איסוף אבנים ממצבותיהן ונשיאת נטל המשקל על גופה.לצפייה:

הרביעית בסדרה היא היצירה "How you see me" של קזויו שיונוירי, אזרחית יפנית המתגוררת בישראל. מחוויותיה עולים דפוסים קבועים של הפרעה מצד זרים בנוגע למראה החיצוני שלה, וביצירה היא מנסה לענות לפניות אליה.לצפייה:

היצירה החמישית והאחרונה נקראת "ינעל האולם" של היוצר אריאל ברונז, והיא מתמקדת בסגירת התיאטראות ברחבי העיר על סוגר ובריח, בליווי צו פינוי, סגירה והריסה ממשלתי. לפי היוצר, מדובר בקריאת השקמה "להשתחרר מכבלי האימה ולסרב לחוקים עברייניים, המקודמים בידי נוכל המואשם בפלילים, המנצל את מעמדו כדי לחמוק מעונש".לצפייה:

לפרטים נוספים באתר התיאטרון

• ❤ תרבות
• הישרדות: קורונה
• תיאטרון קליפה
• תיאטרון
• אקטיביזם
• אריאל ברונז

• Facebook
• Twitter
• Email

הבוקר (יום א') אזק את עצמו בצווארו במאי התיאטרון, המחזאי והאמן האקטיביסט אריאל ברונז לאנדרטת השואה בכיכר רבין בעירום חלקי. זאת, לדבריו, לרגל יום השואה הבין לאומי וכמחאה על יחסה של מדינת ישראל לניצולי השואה. בעמוד הפייסבוק שלו כתב ברונז: "השנה, ביום השנה ה–74 לשחרור אושוויץ, אני נועל את צווארי ל'אנדרטה לשואה ולתקומה' של יגאל תומרקין, בכיכר רבין. זהו אקט של מחאה הזועק את זעקתם של כל ניצולי השואה, וכל הקורבנות האחרים, שצווארם כבול בידי ממשלת ישראל והחברה הישראלית. כיצד אנו, כחברה וכמדינה, רשאים להתקשט בשואה, שעה שאת ניצוליה אנו מפקירים, ואת לקחיה איננו לומדים? (…) פסל שעוצב ככלא שנפרץ, הפך לקישוט בכיכר העיר, בבירתה התרבותית-נהנתנית של אומה כובשת".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
ביקרנו ב"סט" הפורנו של אריאל ברונז לבני גיל הזהב
המתקפה על התרבות תהפוך אותה לנשכנית יותר
ההצגות והיוצרים הכי נועזים בתיאטרון הישראלי

ברונז, שזכה בשנה האחרונה בפרס רוזנבלום מטעם העירייה והוכתר לאמן מבטיח, ידוע במחאותיו הפרובוקטיבית כנגד המפעל הציוני בכלל ושימושיו בסמלי השואה בפרט. כפי שהעיד בנוסף בעמוד הפייסבוק שלו, לפני שנתיים קשר עצמו לשולחן במשרדה של יו"ר קרן הרווחה לניצולי שואה. "בשנה שעברה נעלתי את צווארי ל'מנורה', שפוסלה בידי ניצול השואה בנו אלקן, וניצבת מול כנסת ישראל", כתב.

(מתוך עמוד הפייסבוק של אריאל ברונז)

לפני שעה קלה נודע כי במהלך האקט חש האמן ברע, פונה לאיכילוב ומשם נלקח למעצר על ידי המשטרה, שחיכתה להתאוששותו על מנת לפתוח בחקירה.

ממשטרת ישראל נמסר:"בניגוד לנטען, החשוד לא נעצר אלא עוכב לחקירה במשטרה בחשד להפרת הסדר ויצירת בהלה בציבור. מטבע הדברים איננו מפרטים אודות חקירות המתנהלות, אולם נציין כי משטרת ישראל תמשיך לאפשר את חופש הביטוי והמחאה לכל אדם באשר הוא ובלבד שזו תתבצע בהתאם לחוק".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• אריאל ברונז
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

כשאני שומע את המילה "אקדח" ידי נשלחת אל התרבות. בגלל זה מפחדים ממנה. התרבות היא נשק שאם מכוונים ומכיילים אותו היטב אפשר לחולל רעידות אדמה ברחבי העולם כולו, כפי שאכן קרה יותר מפעם אחת ב־100 השנים האחרונות.

המתקפה על התרבות הישראלית לא נולדה עם הממשלה הזאת, היא גם אינה תוצר מוחה הקודח של שרת התרבות הנוכחית (שימו לב: שמה כלל אינו מוזכר בגיליון הזה. היא עצמה חסרת חשיבות). כמו בכל מקום אחר בעולם, זו כמעט תמיד אותה מתקפה משולבת של כוחות שמרניים, לאומניים ודתיים נגד חופש המחשבה, הביטוי והיצירה שמאיימים על עצם הווייתם. בדרך כלל, ברגעים כאלה, התרבות זוקפת ראשה ומחזירה מלחמה. בישראל של השנים האחרונות היא מצטנפת בתנוחה עוברית ומתייפחת על מר גורלה.

התרבות הישראלית מדשדשת במרבית תחומי היצירה. נועזות, אומץ ועמדה אנטי ממסדית הן כמעט מילים גסות. כולם רוצים לחסות בחיקו החמים של המיינסטרים – עם אפשרויות הפרנסה הסבירה בקושי שגלומות בו – ולקוות לא לעצבן אף אחד יותר מדי. זה נכון לתחומים הממומנים בקמצנות על ידי המדינה (תיאטרון וקולנוע) אבל גם לתחומים המסחריים שחיים על כספם שלהם (מוזיקה וטלוויזיה) וגם לאמנויות שנדחקו לשוליים התקשורתיים (מחול, פרינג' ואמנות פלסטית). זו תרבות צייתנית ברובה, ענייה ודלת משאבים, מבוהלת מהצל של עצמה, תחת מתקפה פוליטית מתמשכת.

אפשר להבין את הפחד. מה להבין, אפשר להריח אותו באוויר. מספיק להיזכר בסיפור של אריאל ברונז בוועידת "הארץ", הזכור כ"שערוריית הדגל בתחת" – אירוע שבעקבותיו אף נעצר ונחקר על פגיעה בסמלי המדינה. עכשיו שימו לב היטב: ברונז תחב בישבנו דגל לבן. כן כן, דגל לבן, ואפשר לראות היטב שהדגל לבן בסרטוני הווידיאו ובצילומים מהאירוע. אבל מדינה שלמה משוכנעת עד היום שהיה זה דגל ישראל שבצבץ מעכוזו.

זה מה שסיפרו לנו בתקשורת. הבליץ על התודעה היה כה חזק, שגם אנשים שצופים בתיעוד האירוע מתקשים להשתכנע ומספרים לעצמם שאולי זה עניין של תאורה. כשזכה ברונז לפני מספר שבועות בפרס צנוע מטעם עיריית תל אביב־יפו, שנתיים אחרי אותה תקרית לא היה גוף תקשורת בישראל שלא זינק בצווחות "דגל ישראל בתחת" והדגים את הכוח האדיר של פייק ניוז ליצור מציאות שקרית לגמרי. זו סיבה טובה לפחד גם אם אתם לא עוסקים בתרבות.

אבל תרבות, מעצם טבעה, אינה יכולה לתת לפחד לנצח. יש לה דרכים להשיב מלחמה וזה מה שצריך להתחיל לקרות בערך עכשיו: לאורך ההיסטוריה, בכל מקום שבו התרבות מצאה עצמה נרדפת, מבויתת ומסורסת, ובכל מקום שבו ניסו לגדר ולמשטר אותה לטובת פיצול ושיסוי התרחש הקסם האלכימי וצמחה תרבות נגד – חתרנית. מהפכנית. מתריסה. תרבות שנשארת הרבה אחרי שמניסיון הדיכוי שלה נותר רק אבק של זיכרון אפל. תרבות שמניפה את נס המאבק וצועקת בלי פחד את מה שאיש אינו מעז עוד לומר.

מי שנבהלו עד עמקי נשמתם מדגל לבן בתחת שהפך בדמיונם לדגל ישראל – עוד לא ראו כלום.

• אריאל ברונז
• תרבות מנצחת
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי מיצג השרה כשלגיה המביטה למראה ב'לב האומה', עוד תגובה תרבותית למהלכי החקיקה מעוררי המחלוקת של שרת התרבות רגב: הבוקר הודיעה עיריית תל אביב- יפו כי במסגרת הענקת פרס רוזנבלום לאומניות הבמה, יוענק לשחקן וליוצר אריאל ברונז פרס לאמן מבטיח, על סך 9,000 ₪.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
פסטיבל "לסבית קטלנית" חוזר עם הקרנה של "מרסי"
"קידינג" היא משהו שלא ראינו הרבה זמן: היא חדשה
ביקרנו ב"סט" של פורנו לגיל הזהב- וזה מהפכני

כזכור, ברונז הוא הפרפורמר שנעץ לישבנו דגל ריק (שנועד לאזכר סמלים לאומיים) בוועידת ישראל לתרבות של 'הארץ' לפני שנתיים, מיד לאחר נאום השרה רגב. בעקבות זאת צוות משרד התרבות הגיש נגד השחקן תלונה במשטרה והוא נחקר ושוחרר.

הענקת פרס מטעם ראש העיר ת"א לברונז מהווה שלב נוסף במאבקו של ראש העיר תל אביב- יפו בגזירות התרבות של השרה רגב וכבר הצהיר כי יגבה כל אמן שעשוי להיפגע מהשלכות חוק התרבות והאמנות, שעבר בקריאה ראשונה והבוקר מתקיים דיונים מרתוניים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת להכנתו לקראת קריאות שניה ושלישית במליאה בשבוע הבא.

חברי וועדת הפרס, פרופ' שולמית לב-אלג'ם, נעם בן זאב, מיכאל ורשביאק, סיקי קול ודורון רוזנבלום (נציג המשפחה), החליטו להעניק את פרס מפעל חיים למנצחת ענת מורג, פרס פעילות מצטיינת יוענק לשחקן אלברט כהן בסך 25 אלף ₪ כל אחד, לאמנים אתי בן זקן, ד"ר אורית וולף- מוזיקאית, ד"ר רז כהן- מוזיקאי והשחקנית תהל רן, בגובה 18 אלף ₪ כל אחד וכמו כן, לצד ברונז יקבלו את הפרס אמנים מבטיחים נוספים- הכוריאוגרף רועי אסף וקבוצת המחזאים רועי מליח-רשף, דניאל בוצר, שי שבתאי ונועה שכטר. הפרס יוענק במהלך ינואר 2019.

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• רון חולדאי
• מירי רגב
• אריאל ברונז
• עירוני