• Facebook
• Twitter
• Email

הלוקיישן:

שוק הפשפשים.

מוניטין:

הג'ופאה (שם ליפו בעת העתיקה) הוקמה בשנת 2010 ופועלת מאז ועד היום ללא יחסי ציבור. במשך עשור של פעילות (כלומר 100 שנים במונחי מסעדנות בישראל) גדלה הג'ופאה ל-140 מקומות ישיבה עקב הביקוש הרב.

תפריט:

כיאה לגסטרו בר עם וותק מרשים, אפשר לומר כי מדובר בחלוצי הז'אנר של הטעמים הים תיכוניים יחד עם חיבור הדוק לנמל יפו, לחיך המקומי ולאכוהול, עם תפריט שטוען למגוון הכי רחב בעיר.

קהל:

בוגר ובגבוה, כלומר כמונו כמוכם, החל ממפורסמים ועד פוליטקאים הגונים שמגיעים בכדי להסיר את עול היום. השמועה מספרת שאפילו שקונאן אובריין נצפה במקום בביקורו האחרון בישראל.

בירה:

כמו בכל דבר, גם מאחורי מזיגת הבירה מסתתרת פילוסופיה קפדנית. תוך מתן דגש למזיגה איטית, ניקיון שוטף של הברזים והקפדה על כוסות ייעודיות למותג. לכל אלו ערך מוסף לאורח שמאחורי הבירה.

ליד הסטלה ארטואה:

אצלנו לאגר איכותית תשתלב נהדר עם אחת ממנות הדגים – השיפודים של צורי הדייג.

בואו לבקר:

בימי חול החל מהשעה 18:00 ועד אחרון השתיינים והסועדים. בסופי השבוע אנשי הג'ופאה משכימים קום ויחכו לכם כבר בשעה 12:00. ולא, הם לא ממהרים ללכת לישון.

פייסבוק|אתר

• יפו
• שוק הפשפשים
• אוכלים שותים
• חיי לילה
• אלכוהול
• בירות
• עיר הבירה

• Facebook
• Twitter
• Email

לוקיישן:

הקומה העשירית של בניין משרדים שעושה המון כבוד לנוף האורבני של העיר. המבנה ממוקם ברחוב סעדיה גאון, שהוא גם הרב הראשי של העיר בבל – שהייתה ידועה ביצוא של ענבים וחיטה. ישיבת סורא שפעלה בעיר הייתה מקור ההשראה לשם. כך שאם אתם נצר ליהדות עיראק זה הזמן לעוף על עצמכם בגאווה.

ויז'ן:

בר קולינרי באווירה אקסקלוסיבית. בקיצור, אל תבואו בכפכפים.

בתפריט:

עונתי ומתחלף בהתאם לטמפרטורות בחוץ. מתאפיין בטעמים מדויקים, אפייה בטאבון, פיצות מבצק שהוכן במקום וחיבורים של טרטר דג ים טרי וטחינה שכה חביבים על החך הישראלי. תפריט הקוקטיילים ייחודי ומהודק לא פחות.

על השף:

דור דטנר, אוטודידקט קולינרי, כלומר, לימד את עצמו לבשל לבד מאז שהוא זוכר את עצמו.

וייב:

נוף מרהיב ואווירה של מרכז העיר בלי הרעש של ההמולה. ושמח. ממש שמח.

ערך מוסף:

בקומת החניון שתוביל אתכם לסורא מארה תקבל את פניכם גלריית ארט וידיאו. התערוכות מתחלפות מדי חודש ומארחות אמנים מסקרנים – מקומיים ומרחבי העולם.

קהל:

24 ומעלה. חובבי אלכוהול, קולינריה ובילויים ייחודיים.

בירה:

"רק לא פלסטיק (גרטה מאשרת). סטלה ארטואה לדוגמה מוגשת עם הכוס הייעודית שלה. עגולה על רגל, מה שמאפשר לחוות את הטעמים העדינים שלה בצורה מושלמת".

למה דווקא סטלה ארטואה:

"קלילה, משתלבת, עם הרבה מאוד טעמים וכיפית גם ליד נשנוש".

הכי טוב עם סטלה ארטואה:

טאקו דג.

בואו לבקר:

בכל ימות השבוע החל מ־20:30 עד אחרון הלקוחות.

פייסבוק|אינסטגרם|אונטופו

• סורא מארה
• אוכלים שותים
• חיי לילה
• אלכוהול
• בירות
• עיר הבירה

• Facebook
• Twitter
• Email

בירת מי ורדים

ורדה
רשת המלביה השיקה השבוע בירה משלה, שמיוצרת במבשלת שריגים עם תוספת של מי ורדים. הריחות הבסיסיים של הבירה הזהובה והלא מסוננת הזאת מושכים לכיוון של בירת חיטה קלאסית, שנוכחות מי הוורדים משתלבת בהם כמעט בטבעיות ובלי להעיק. המפגש שלה עם החך נעים ומאוזן ולמרות שהיא מכילה לא פחות משבעה וחצי אחוזי אלכוהול, היא מצליחה לשמור על קלילות לאורך כל הדרך. כשהביצוע מדויק, אפילו מקונספט שנשמע הזוי יכולה לצאת בירה טובה (15 ש"ח).

[tmwdfpad]

עלי סיגרים קובנים

הרצל, אמברגו
האמברגו של מבשלת הרצל הירושלמית היא בירה כהה בסגנון פורטר שמבושלת עם, תחזיקו חזק, עלים של סיגרים קובניים. הצבע והעמידות של ראש הקצף יושבים בול על הסגנון ומעוררים ציפיות. הריחות שלה טיפה מאכזבים, גם כי הם לא מאוד נקיים וגם כי צריך להתאמץ מאוד כדי להרגיש משהו שמזכיר טבק או סיגרים. היא ממלאת את הפה עם טעמים מרירים מתוקים וקלויים לא רעים בכלל, ואז, בקצה של סוף הסיומת, אפשר להרגיש קצת טבק. לפעמים גם פורטר עם סיגר, היא רק פורטר (15 ש"ח).

עוד כתבות מעניינות:
המקומות הכי טובים לשתות בהם בירה בתל אביב
10 משקאות אלכוהול מרירים
מעורבבים: 33 הברים הטובים בתל אביב

נענע ורוזמרין

דאנסינג קאמל, גורדון ביץ' בלונד
אחת מבירות הקראפט המסחריות הראשונות בישראל עברה מתיחת פנים חיצונית שעשתה לי חשק לחזור אלה. המתכון, שכולל נענע ורוזמרין, השתנה כמה פעמים במשך השנים, ואם אתם שואלים אותי – לא מאוד לטובה. הריחות נעים במפוזר בין לתת קלויה, שמרים ונגיעות עשבוניות, אבל כשהיא מגיעה לפה היא מתפוצצת בטעמי מנטה על הטווח בין פרנה ברנקה למי פה. טעמים שהמבנה הקליל מתקשה לסחוב ושנשארים בחך הרבה אחרי שהבירה עזבה אותו (15 ש"ח).

מרווה, תימין ורוזמרין

בשה־פלום, פושקין
עם שם שיכול היה להתברג בקלות לרשימת ששת המבשלות של מינכן ועם יכולות הבישול של מבשלת שריגים, מבשלת בשה־פלום הבאר שבעית מפלסת בביטחון את דרכה למודעות של חובבי בירות הקראפט הישראליות. פושקין שלהם היא אייל בהירה שתוספת מרווה, תימין ורוזמרין ומקרבת למחוזות ה־IPA. יש לה ריחות של מחטי אורן, הדרים וכשות, מבנה קליל, טעמים עשבוניים ומאוזנים מאוד וסיומת מרירה וארוכה. בירה שמצליחה לשמור על היגיון פנימי למרות הכאוס הסגנוני (15 ש"ח).

סריראצ׳ה

רוג, סריראצ'ה הוט סטאוט
משיתוף פעולה בין מבשלת רוג, מניופורט, אורגון לבין חברת הוי פונג פודס שמייצרת את רוטב הצ'ילי שאין בלתו – זה עם התרנגול, נולדה, כמו שאפשר לצפות בירה מתוקה חריפה. יש לה ריחות של קפה, דגנים קלויים, רוטב סויה, חומץ ופלפלים ירוקים, מרקם עשיר, וטעמים מאוזנים של שוקולד וצ'ילי שמסתיימים בצריבה הגונה במקומות הנכונים. היא תלך נהדר עם פלאפל, שווארמה או נקניקיות, אבל תסדר בקלות גם עם מנות מתוחכמות יותר שצריכות משהו חריף לידן (67 ש"ח ל־750 מ"ל).

אגוזי לוז

רוג, הייזלנט בראון נקטר
לדגנים קלויים יש לפעמים טעמים וריחות של אגוזים. הבירה הזאת לוקחת אותם לקצה בעזרת תמצית אגוזי לוז שהנוכחות שלה משתלבת עם טעמי הקלייה של הלתת כמו שאגוזים משתלבים עם שוקולד בחטיפים עתירי סוכר. זו לא בירה ללגימה מהירה ישר מהמקרר בצהרי יום קיץ. אני מניח שגם אם תמצאו אותה בבר, היא תרגיש קצת לא במקום, מצד שני, אם תמזגו אותה בכמות קטנה ליד גלידת וניל או עוגת שוקולד, אני די משוכנע שהיא תעשה עבודה מצוינת (16 ש"ח).

חלב ודבש

אלכסנדר, Milk & Honey
בירה עם תוספת של חלב ודבש. מי שחשבו על הרעיון הזה היו אורי שגיא ממבשלת אלכסנדר שבעמק חפר ומיקל בורג ממבשלת מיקלר שבקופנהגן. אף אחד לא חושב באמת להוסיף חלב לבירה, ואת מקומו ממלא סוכר חלב הידוע בכינויו לקטוז. הדבש מגיע ממכוורת אופיר שבעמק חפר וכדי להפוך את העסק לישראלי קצת יותר, נוספו לבירה גם גרידות תפוז. התוצאה היא בירה סמיכה עם מקרם קרמי וטעמים מתקתקים, שכדאי לטעמי לחכות איתה לימים קרים יותר (16 ש"ח).

מעושנת ומיושנת

הלר, שלנקרלה מארצן
היא מבושלת אך ורק מלתת, כשות, שמרים ומים, אבל אין כמעט אדם שהריח אותה ולא היה בטוח ששמו לו חזיר מעושן בבירה. הסיבה לריחות המעושנים היא שחלק מהלתת נקלה על אש פתוחה, וכמו טי שירט בל"ג בעומר – סופג לא מעט עשן. חוץ מזה היא גם מתיישנת בחביות עץ. יחסית לריחות הקיצוניים והטעמים הבשרניים היא בסך הכל בירה די קלילה ונעימה לשתייה, בייחוד אם יש לידה שוויינה הקסה או כל פנינה חזירית אחרת מהמטבח הבווארי (15 ש"ח ל־500 מ"ל).

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• בירות

• Facebook
• Twitter
• Email

דבר ראשון נזכרתי באיגור, קולגה שהיה הולך לחנות ליד הבית, עוד כשהיה באוקראינה, עם דלי וממלא אותו בבירה מהחבית כדי לחזור ולשתות אותה עם החבר'ה בבית. כשהתפלאתי למה להשתמש בדלי ולא בבקבוקים, איגור ענה בתדהמה: "בשביל מה לבזבז כוח על סחיבה של בקבוקי זכוכית, כשאפשר, במקום, לסחוב יותר בירה בדלי?".

לימים נתקלתי בתופעה גם בכמה בתי בירה בצ'כיה, במיוחד באזורים הכפריים. ראיתי שאנשים מגיעים לפאב ובמקום לשבת במקום ממלאים בקבוקי פלסטיק בבירה ישירות מהברזים והולכים. גם חבר שחזר מלטביה הראה לי תמונות ממבשלה מקומית, שם מגדילים לעשות וממלאים בקבוקי שלושה ליטר ישירות מברזים המחוברים למכלי האחסון. בקיצור, מי שמוצאו ממזרח אירופה, במיוחד מרוסיה, או ביקר שם, מכיר את התופעה.

לפני כשנה הגיע הטרנד גם לישראל, ומקומות שמוכרים בירה מחבית לבקבוק הביתה החלו להיפתח. אם לא שמעתם עליהם עדיין, אל תרגישו לא בעניינים. המקומות האלה נפתחו בשקט ודווקא בפריפריה. הסיבה: היזמים העדיפו להתחיל קרוב למקומות המגורים של אוכלוסיית העולים מחבר העמים שמכירה את הקונספט ותשתף איתו פעולה. כך נפתחו להם שלושה מקומות – ביר פוינט, ביר סטיישן וביר שופ – באשדוד, בת ים, חולון, באר שבע, ראשון לציון ונתניה. תל אביב עדיין מחוץ לתמונה, אך לא לאורך זמן.

>>מהו האלכוהול הכי פופולרי בתל אביב?

למה בכלל להכניס בירה מחבית לבקבוק? התשובה פחות או יותר זהה לשאלה למה לשתות בירה מחבית: כי היא טרייה יותר, כי מפסטרים אותה זמן קצר יותר וכך היא שומרת על הטעם שלה, כי החבית עשויה מנירוסטה שאטומה לאור וכך היא עמידה יותר לפגעי האחסון. למה לבקבק מחבית? כדי שאפשר יהיה ליהנות מהבירה כשהיא במיטבה גם מחוץ לפאב: בבית, בחוף הים או בכל מקום אחר.

אם תנסו לבקבק בעצמכם בירה מברז של חבית, לא תצליחו. הבירה תקציף וייקח לכם שעות למלא בקבוק אחד. יותר מזה, הבירה תיחשף לחמצן ומיד יתחיל תהליך של חמצון וקלקול הבירה. המערכת שבה משתמשים המקומות שהזכרנו כאן היא מערכת מיוחדת שפותחה ברוסיה לפני כשבע שנים. יש בה, נוסף לברז הבירה הרגיל למזיגה לכוסות, פייה נוספת שאליה מתברג הבקבוק. בשלב הראשון מזרימים לתוך הבקבוק פחמן דו חמצני בלחץ שתופס את מקומו של האוויר שבבקבוק. בשלב השני מוזרמת הבירה לבקבוק. הבירה זורמת על דופנות הבקבוק וכך, יחד עם הלחץ הנגדי של הגז שבבקבוק, נמנעת ההקצפה. הבקבוק, שמלא בפחמן דו חמצני במקום באוויר, מקטין את חמצון הבירה. כך הבירה יכולה להישמר כשבוע כל עוד הבקבוק סגור ובקירור.

השחקנים הראשיים

לכל אחד מהשחקנים בשוק אופי שונה, אך המשותף לכולם הוא הרצון לשמור על מחירים נמוכים של הבירה – הקופיקס של הבירה, אם תרצו. חצי ליטר בירה עולה במקומות האלה 15־20 ש"ח בממוצע (25 ש"ח לכמה בירות מיוחדות יותר). לכולם היצע של יותר מ־30 ברזי בירה וייצוג מכובד לבירות ישראליות. בכל המקומות החביות מאוחסנות בחדרי קירור כדי לשמור על איכות הבירה.

ביר פוינט

הסנונית הראשונה שהגיעה לארץ. החלו לעבוד לפני מעט יותר משנה עם סניף באשדוד. כיום יש לביר פוינט סניפים גם בבת ים, בראשון לציון ובבאר שבע. בסניפי הביר פוינט אפשר להשיג כ־30 בירות מהחבית וכ־200 בירות בבקבוקים (מבין השלושה, הוא היחיד שמחזיק גם בקבוקים). עיקר הפעילות היא במזיגה לקחת הביתה, אך אם תרצו לשתות כוס בירה במקום זה אפשרי. בסניפים מקומות ישיבה מועטים ותקבלו את הבירה בכוס פלסטיק. ליד הבירות תוכלו לנשנש חטיפים: סוגי צ'יפס, פיצוחים, דגים ובשרים מיובשים.
מתי בתל אביב:כעת מתנהל משא ומתן מתקדם למתן זיכיון לפתיחה של סניף גם בתל אביב (עדיין לא הוחלט אם בצפון או בדרום העיר).

ביר סטיישן

גם כאן עיקר העבודה היא למכירה הביתה, אך אפשר לשתות גם במקום, בנוהל דומה של כוסות פלסטיק וחטיפים. לביר סטיישן יש סניפים בחולון, בראשון לציון ובאשדוד. העיצוב פשוט מאוד והאווירה קלילה ושכונתית. היצע הבירה מגוון מאוד ועומד על כשלושים ברזים, עם נציגות כמעט מכל סגנון בירה; ההיצע משתנה לפי העונה ודרישות הקהל. הסניף בראשון לציון גם עושה משלוחים.
מתי בתל אביב:השמועה אומרת שהתחילו לעבוד על סניף בפלורנטין שיתמקד יותר בשתייה במקום ויהיה בו מטבח עשיר יותר אך עדיין ישמור על מחירי בירה נמוכים.

ביר שופ

מבין השלושה הוא היחיד שמגדיר את עצמו כפאב, או כבירגארדן, ובסיום הבילוי אפשר לבקבק את הבירה ולקחת אותה הביתה. בביר שופ ההיצע הקולינרי מעט יותר גדול ומגוון וכולל נקניקיות, נקניקים ודגים מעושנים – מנות שאפשר להוציא בלי להחזיק מטבח של ממש, כדי לשמור על עלויות תפעול נמוכות. אם תרצו לקחת איתכם בירה לים תקבלו כאן "ערכה" הכוללת גם כוסות פלסטיק וקרח לשמירה על קור הבקבוק. בביר שופ מנסים לברוח מהמיינסטרים של הבירות ולהציע את הבירות המיוחדות יותר; יותר ממחצית הבירות כאן הן בירות ממבשלות ישראליות.
מתי בתל אביב:במהלך החודש אמור להיפתח סניף ביהודה הלוי 21.

מה לבקבק?

ביר סטיישן: קצרה כהה וקצרה ענברית

כי פחות או יותר זה המקום היחידי במרכז שאפשר למצוא בחבית את הבירה המיוצרת במבשלה הקטנה שבערבה.
הציונות 43 אשדוד, קרן היסוד 1 חולון, הרצל 49 ראשון לציון, התקווה 10 באר שבע

ביר שופ: סאמר אייל

כי זו בירה שבושלה במיוחד עבור הביר שופ על ידי מבשלת ג'מס.
הבונים 2 נתניה, יהודה הלוי 21 תל אביב (בקרוב)

ביר פוינט: ניוקאסל בראון אייל

כי סוף סוף קיבלתי ניוקאסל מהחבית באיכות כמו שצריך, לא עייפה ולא מקולקלת.
בן גוריון 115 בת ים, מנחם בגין 5 אשדוד, רוטשילד 79 ראשון לציון

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• בירות

• Facebook
• Twitter
• Email

בחפירות שנערכו על ידי רשות העתיקות סמוך לרחוב המסגר בתל אביב נתגלו לפני כשנה שרידים של שברי חרס עתיקים המעידים על כך שייצרו במחוזותינו בירה עוד לפני 5,000 שנה. אז נכון שחפירות התשתית לרכבת הקלה הפכו את תל אביב להפסקה ללא עיר, אבל לפחות בכל מה שקשור לבירה – הסאטלה נמשכת. בסביבות 1927, תקופת המנדט הבריטי, החלו נוהרים ארצה גלי עלייה מאירופה. אבל חם בלבנט ואין מה לשתות כדי להרוות נפש הומייה.

[tmwdfpad]עוד כתבות שישכרו אתכם:
עיר בירה: כך תבחרו בירה נכונה למנגל שלכם
סודות הגרעין: חזרנו מבמברג – המקום שבו בירה בוטיק היא דבר מאד רציני
פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על הקונסיירז'

עד מהרה עשה הראש היהודי חושבים והחלו לצוץ מבשלות קטנות ביפו ובחיפה. מבשלה בשם Max Brau נפתחה בעכו בשנת 1927 על ידי האחים מרדכי וצבי רוזנברג, עולים מפולין. פאוזה. בשנת 2015 איתרו בעלי מבשלת אלכסנדר את צאצאי משפחת רוזנברג והציעו להם לשחזר את הבירה ההיסטורית ההיא. כצפוי, מתכונים מדויקים לא נמצאו, אבל על בסיס מסמכים ישנים שאותרו נולדה מחדש הבירה החלוצית של הרוזנברגים, וכיום היא מיוצרת בשם אלכסנדר מקס.

מדובר בבירה זהובה ובהירה, 5.2% אלכוהול בסגנון לייט פילזנר, כפי שמעידה עליה התווית, שהיא, אגב, שחזור מדויק של התווית ההיסטורית. שורה תחתונה: בירה נעימה וקלה לשתייה, עם טעם לוואי מיוחד שמעניק לה מין חספוס צברי שמאתגר את החך. אחלה יציאה לקיץ בתנאי שקיררתם טוב טוב.

אלכסנדר מקס, כ־15 ש"ח

• אוכלים שותים
• צבי רוזנברג
• Max Brau
• לייט פילזנר
• בירות
• בירה
• מבשלת בירה
• אלכוהול וקוקטיילים
• מרדכי רוזנברג
• בירה אלכסנדר