>> דןדן כהן (למה שלא תעקבו) הוא רקדן בולט באנסמבל בת שבע מאז 2024, בוגר מגמת המחול בתיכון עירוני א' לאמנויות, ובימים אלה הוא נערך לסבב ההופעות החדש של האנסמבל, דקהדאנס 2025 – יצירה שיצר אוהד נהרין בשנת 2000 לציון עשור לעבודתו בבת שבע, וכלל בה עשרה קטעים מגוף היצירה שיצר עד אז ללהקה. מאז, מדי עונה, שב נהרין לדקהדאנס ומציג עיבודים משתנים לקטעים אייקוניים מיצירותיו לצד קטעים מתוך יצירות חדשות.אתם רוצים להיות שם.

1. הקריה

אי של מציאות מקבילה באמצע תל אביב. מדשאות רחבות, בניינים גבוהים, דגלים, מנחת מסוקים. יש בי חיבה בלתי מוסברת לקריה. כנראה שזה קשור בכך שלא כל אחד יכול להיכנס אליה, בסודיות שעוטפת אותה ובכמות השעות שביליתי בה. בשנתיים שאחרי סיום התיכון שירתתי בקריה תחת תקן של רקדן מצטיין. איתי ביחידה שירתו עוד כמה רקדנים מצטיינים. במהלך היום היינו רוקדים במסגרות שונות כדוגמת אנסמבל בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים בתל אביב, ובערב עולים על מדים ומגיעים לבסיס למשמרת בין שש לעשר בלילה.

מבלי להתכוון יצרנו לנו ברית. קבינט רקדנים. ידענו שאנחנו בסך הכל מתארחים בעולם מקביל לכמה שעות ביום ושאנחנו שומרים אחד על השניה. באחת המשמרות המפקדת שלי שלחה אותי לאפסנאות להחליף את הנעליים הקרועות שלי. הגעתי, פתחתי את הדלת ואמרתי – "היי, כאן זה מחסן התלבושות?". נראלי שמשהו בי רצה לחשוף בפניהם שכל מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל משחק תפקידים. כבר יותר משנה שאני משוחרר ועדיין מדי פעם עולים בי געגועים לנסיעת קורקינט מהירה על מדים מסוזן דלל לקריה.

2. המטבח של טלו

אוכל מהסוג שבא לך לחזור שוב ושוב. פשוט טעים על אמת. ומשביע. ומייצר געגוע בריא. טלו ורוני אברמוביץ', ששתיהן אחיות שגם מאוד דומות אחת לשנייה עד שקשה להבחין – מה שמייצר חווית אירוח כמעט פרפורמטיבית בפני עצמה. רוב הלקוחות לוקחים את האוכל לחימום עצמי בבית אבל האמיצים נשארים לשבת במעט השולחנות שיש בחוץ, לרוב חולקים שולחן עם אדם זר. בהתחלה מבהיל אבל אחרי פעמיים זה ממכר. אני סקרן מי האדם הבא שאשב מולו בזמן שאוכל לחמנייה עם בשר מפורק, מיונז וחמוצים עם סלט גזר ליד ומים קרים, שאגב מוגשים בקנקנים שאני ממש אוהב (בכללי קנקנים זה אחד החשובים).
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

3. שוק הפשפשים

אמא שלי, נועה, היא המעריצה מספר אחת של שוק הפשפשים. ואני מעריץ מספר אחת שלה. אז על פי "כלל המעבר", גם אני משום מה נהנה להתיישב על הרצפה החמה ביפו לצד ערימת בגדים ישנים ולחפש בה זהב. ובכלל – בגדים, כסף, גוף, חומר, גובה… משהו בשוק הפשפשים מרגיש נכון.

4. בריכת "מים רבים"

בשנה החולפת התמודדתי עם פציעת גב שבעקבותיה צללתי למסע שיקום וחיזוק שכלל בעיקר פיזיותרפיה ואימוני כוח. החלק האהוב עליי במסע החזרה לריקוד באנסמבל בת שבע, היה טיפולי הידרותרפיה בבריכת "מים רבים". הטמפרטורה הגבוה של המיםֿ, האדים שיוצאים, הביטול החלקי של כוח הכבידה. הצוות האדיב בבריכה. בטיפול הראשון שחתה לידי אישה מבוגרת במשך כמעט חצי שעה, שחייה מרשימה. בשלב מסוים היא התקדמה לכיוון היציאה מהבריכה וחיכתה שם. כעבור כמה דקות הגיע בחור ועזר לה לצאת מהמים עם כיסא מיוחד. רק באותן הרגע הבנתי שהיא משותקת מהאגן ומטה.
מויאל 15 תל אביב (צהלה)

5. נחלת בנימין

באופן מוזר אני מאוד נהנה מהליכת ערב בליווי אוזניות בנחלת בנימין. משהו בהמון הלא -תל אביבי שכמעט וכמו פולש לעיר לאזור הספציפי הזה בשעות הספציפיות האלה ביום. אני הולך שם ומרגיש כמו בסרט. התאורה תומכת והסאונדטרק שאני מרכיב לעצמי באוזניות גם. שם אגב גם הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור חמוד והזוי וכנה שיומיים אחר כך ביקש בעדינות שאוריד את הזקן כדי "לא לזכור מדי שאני גבר כשאנחנו ביחד". ככה שנחלת בנימין בשבילי זה המקום להתבלבל.

>> המקום בו התרבות האלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי שמח אם השלטים של ״מותר ואסור לחנות״ היו יותר פשוטים וברורים. כל כך הרבה צבעים ומספרים וסימנים והנחיות. לפני השלט? אחרי השלט? מעליו? מצדדיו? לא מבין מה הבעיה פשוט לצייר וי ירוק או איקס אדום על החניה עצמה וככה נדע לעד?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשלושה חודשים צפיתי בהצגה בשם "בראשית בא רע" שכתב וביים מעין אבן והועלתה על ידי סטודנטים לתיאטרון שנה ג׳ בניסן נתיב. ההצגה עוקבת אחרי חברת "בראשית" – חברה האמונה על בריאת עולמות. אלוהים מהווה את הדמות הראשית והוא מוצג כאחד מיני בוראים רבים. עוד בהצגה נמצאים אמא של אלוהים, אשתו, מנהל החברה בה אלוהים עובד, השטן ובעלה. עצם הרעיון לבנות שכבה נוספת מעל לאלוהים תפס אותי חזק מאוד. נשארתי עם רגעים חזקים שמתארחים אצלי בראש באופן עיקש מאז. באחד הקטעים אמא של אלוהים מאכילה אותו בשניצל שהיא חותכת לו לחתיכות קטנות בעזרת הידיים בלבד, בקטע אחר מתגלה שבמרחב הזה שבו ההצגה מתרחשת נהוג לקיים סקס זרתות. במקביל למתרחש על הבמה, בשורה האחרונה של האולם ישב מעין וניגן בלייב מוזיקה מקורית שלו על פסנתר. הכתיבה, הבימוי, הביצוע, זה הזיז בי משהו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את הסרט״לילות קיץ״ של אוהד מילשטייןראיתי כבר חמש פעמים. תמיד לבד, תמיד באמצע הלילה ותמיד חושך מוחלט מסביב. כל כך הרבה דברים תפסו אותי בו. האפשרות לדבר בלחישה – כמה שזה משכנע. כמה שזה מגרה לנסות גם. המוזיקה של ויוואלדי, הסאונד בכלל. הקצב של הסרט. יחסים בין אב לבן. תספורת. מקורות מים. ריקוד. "מה זה זמן? אתה יודע מה זמן עלוה? – דבר שכל הזמן חולף, חולף לידינו. כמו רוח".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני בעד לתרום לגופי אומנות, ובפרט מחול,ולקנות כרטיסים להופעות. אני חושב שאחת מהפעולות המרכזיות שאנחנו אחראיים עליהן כאנשי אומנות ובפרט כרקדנים היא למצוא "צורות" לרעיונות הבסיסיים ביותר שהעולם יושב עליהם. כשאני אומר צורות אני מתכוון לא רק לצורות קוויות אלא גם לצורות התנהגות, צורות תקשורת, קואורדינצית חיים. חופש, זמינות, יופי, נדיבות, גרוב, כניעה, שקט, הקשבה, האפשרות להשתנות. לכל המושגים המופשטים האלה ולעוד רבים יש כל מיני צורות שבהן הם מתקיימים באופן ממשי. בגוף הפרטי הפיזי, וגם בגוף הזה שנקרא מדינה. אנחנו עוסקים בזה במובן הפיזי באופן יומיומי בשיעורי גאגא (שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין). זה רלוונטי כיוון שרוב מוחלט של הארגונים והעמותות שפועלים במרחב היום נוגעים באופן עקיף בדיוק בנקודות האלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שלקחו ולוקחים חלק במאבק של משפחות החטופים.

מה יהיה?
יהיה מעניין! יכול להיות שיהיה גם רע וגם טוב ביחד מעורבבים. תמיד יהיה אפשר לעשות על זה סרט. ניתוב הכאב. מניח שהפערים בין החיים עצמם ובין האומנות ימשיכו להצטמצם. זה יעשה טוב לכל. מקווה שנראה יותר מחסני תלבושות ופחות אפסנאות. מתפלל שההדים הכואבים מהמלחמה יניעו אותנו לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• שוק הפשפשים
• צהלה
• בריכות בתל אביב
• נחלת בנימין
• בסיס הקריה
• חניה בתל אביב

>> יפעת קלדרון היא בת דודתו של החטוף עופר קלדרון וממובילות מחאת משפחות החטופים. כבר 220 ימים שהיא נאבקת למען שחרור החטופים מול ממשלה שהחליטה להפקיר אותם פעם נוספת. בערב יום העצמאות הזה היא ועוד רבים ממשפחות החטופים יערכו באמפי שוני טקס משואות אלטרנטיבי מול ההפקה הצפון-קוריאנית של מירי רגב, תחת הכותרת "טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה". בואו איתנו, אסור לחגוג את יום העצמאות הזה כשיש 132 חטופים בשבי.פרטים נוספים, לינק לצפייה אונליין והרשמה לאירוע כאן

>> טקס כיבוי המשואות: חגיגות העצמאות הן חגיגה על חשבון החטופים והנופלים
>> ביום העצמאות מכבים את הטלוויזיה. נתניהו ורגב ירקדו לבד על הדם

1. שער בגין // הקריה

הבית השני שלי.כבר מעל שבעה חודשים שאני עומדת יום יום בשער בגין בין השעות 18:30-20:30 בדרישה לעסקה עכשיו והשבתם המיידית של החטופים. זהו המאבק הכי חשוב וצודק שיש בעיניי בימים אלו. התחלנו מספר חד ספרתי של נשים והיום עומדים איתי מאות אנשים כל ערב ובשבת עשרות אלפי אנשים.

2. אתא

כשאני לא מפגינה אני סטייליסטית בפרסומות. אתא הוא המותג המוביל בארון הפרטי שלי וגם בעבודה. יעל שנברגר מעצבת חכם ונקי, מהמעצבות הטובות והכישרוניות שיש היום בישראל.אלנבי 93/רוטשילד 141/ השל"ה 3

3. האחים

מהרגע הראשון הם לקחו תחת חסותם את משפחות החטופים, דאגו ודואגים למפונים, חיילים וכל מי שצריך. מעבר לזה שטעים שם ברמות הישיבה שם מבחינתי היא מרפא לנפש.אבן גבירול 26

4. הפיקוק

אם כבר לסיים ערב של הפגנות אז רק שם. המון פרצופים מוכרים והג'ין וטוניק הכי טוב בעיר.מרמורק 14

5. קולנוע לב

עד לפני שבעה חודשים מקום שהייתי פוקדת הרבה. אני מאוד אוהבת קולנוע. המנוי שלי מחכה שעופר יחזור ואוכל לשוב לאולמות הקולנוע.דיזנגוף סנטר

מקום לא אהוב בעיר

בית ז'בוטינסקי, מצודת זאב.מטה הליכוד, הבייס של נתניהו.במוצאי חג שני של פסח הגענו למקום להפגין. הגיעו פרשים ומכת"זית, הופעלה אלימות משטרתית חסרת פרופורציות כלפי אנשים נורמטיבים שרק רצו להיות סולידריים עם משפחות חטופים. אלימות שכמותה אני לא זוכרת שראיתי בלב העיר.דגלי המפלגה המתנוססים ברחוב קינג ג׳ורג׳ הם מבחינתי תזכורת יומיומית אכזרית למקום בו אנו חיים.אמנם אנחנו מתגוררים בתל אביב החופשיה והליברלית, אך אנחנו נשלטים על ידי ממשלה קיצונית ורעה, ממשלה שמעדיפה הישרדות פוליטית על פני חיי אזרחים.המלך ג'ורג' 38

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הל
התערוכה הנפלאה "סירנות" של גליה חי שמוצגת בגלריית פריסקופ בבן יהודה. גליה מלווה אותי ועוד משפחות מהיום הראשון, עומדת איתנו יום יום בבגין, הפכה לחברה מאוד קרובה שלי.חוץ מזה שהיא אישה מדהימה היא אמנית מוכשרת מאוד.האמנות שלה חכמה ומעניינת והתערוכה הזאת ספציפית מעולה ביותר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לילה זך" של בר קלדרון, הבן של בן דודי ניסן והאחיין של עופר שחטוף בעזה. בר כתב שיר על חברו הטוב, הדר זך, שהוא ואחותו שרדו את השבת השחורה אבל התייתמו מהוריהם ואחיהם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ולהתנדב לטובת כל מי שתל אביבי בעל כורחו, שפונה מביתו ב7.10 (או אחרי) ועוד לא חזר. וכמובן לצאת להפגין לטובת החזרת החטופים, הפסקת המלחמה ועסקה עכשיו!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לחבורת הנשים החכמות וטובות הלב, האקטיביסטיות שהיו איתי מהרגע הראשון, מפגינות איתי בבגין למען השבת החטופים כל ערב ומלוות אותי לכל מקום. לא הייתי שורדת את זה בלעדיהן.

מה יהיה?
שאלה טובה. הציבור הישראלי חייב להבין שהמאבק הזה הוא לא מאבק רק של המשפחות ולהצטרף אלינו, רק ככה נוכל ללחוץ על הממשלה ולהביא עסקה שכוללת את כולם, כולל כולם.בבגין אנחנו צועקים כל ערב "מה יהיה, מתי אותם כבר נראה". אני מקווה שבקרוב.
>> טקס כיבוי המשואות והדלקת התקווה של משפחות החטופים, שני 18:30, 13.5, אמפי שוני.כל הפרטים כאן

• העיר שלי
• שבעה באוקטובר
• מחדל נתניהו
• בסיס הקריה
• אתא
• פיקוק
• האחים
• קולנוע לב

בסיס הקריה בתל אביב הוא בעיה עירונית ידועה מעבר לאנומליה שבעצם קיומו בתוך העיר: השטח העצום שהוא תופס בלב העיר פגע במשך שנים בתכנון העירוני באזור. אבל בעשור וחצי האחרונים מפנה משרד הביטחון אזורים נרחבים שהיו חלק מהקריה לטובת פיתוח והתחדשות אורבנית – כפי שקרה בפרויקט שרונה – ועכשיו הגיע גם תורם של דרך מנחם בגין והעוברים בה ליהנות.

>> השבוע: דרך בגין נפתחה מחדש לתנועת כלי רכב אחרי שמונה שנים

קיר הקריה שנמתח לאורך דרך מנחם בגין, על רכס כורכר קטן, היה אולי הכרח ביטחוני אבל גם מפגע עירוני שהפך את ההליכה בגדה המערבית של הרחוב בין שאול המלך לשער בגין של הקריה לחוויה מאוד לא סימפטית. כל זה הולך עכשיו להשתנות.

בשבועות האחרונים השלים משרד הביטחון את פינוי רצועת השטח הסמוכה לדרך בגין ומסר אותה לעיריית תל אביב-יפו לטובת הרחבת דרך בגין, הקמת מדרכות ושבילי אופניים לרווחת התושבים והנוסעים ברכבת הקלה, כחלק מפרויקט שדרת הקריה הגדול שממשיך לשנות את פני האזור.

פינוי "רצועת בגין" בקריה התאפשר לאחר מספר שנות תכנון ועבודה של משרד הביטחון. המקטע, לאורך דרך בגין מול מרכז עזריאלי, שימש בעבר כמתחם מפקדת מחנה קריה וכמפקדת יחידה 1024, שהועתקו למתחמים חלופיים בקריה. השטח המפונה ישמש להרחבת המדרכה בדרך בגין, להקמת שבילי אופניים ולהסדרת הגישה לתחנת הרכבת הקלה בשאול המלך.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• בסיס הקריה
• #פיד_תחבורה

מאבק משפחות החטופים והנעדרים להצבת החזרתם בראש סדר העדיפויות הלאומי עולה מדרגה: אתמול בשעות הערב המוקדמות הודיע מטה המשפחות כי בכוונתם של משפחות החטופים, חבריהן ותומכיהן להתבצר במאהל החדש שהוקם בין לילה בכיכר החטופים מול שער שאול בקריה – עד להחזרתם של החטופים הביתה.

אחרי שבוע קשה שבו קראו משפחות החטופים שוב ושוב לציבור להצטרף אליהן בכיכר המוזיאון, הגיעו אלפים לכיכר בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום שישי כדי לעמוד בסולידריות עם המשפחות ולקבל איתן את השבת. הערב, לראשונה מאז פרוץ המלחמה ב-7.10, במלאת ארבעה שבועות בדיוק לפוגרום בעוטף עזה ובתאריך הסימבולי מאוד של ה-4.11, תתקיים בתל אביב (19:00) עצרת ציבורית המונית לתמיכה במשפחות החטופים והנעדרים בקריאה לבנימין נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ: "החיים שלהם בידיים שלכם".

מטה החטופים והנעדרים הודיע על עצרת התמיכה ההמונית, במה שהוא בבירור עליית מדרגה בקמפיין הציבורי לשחרור החטופים ולהחזרת הנעדרים. עד כה התמקד הקמפיין במהלכים בעלי אופי ממלכתי בזירה הציבורית, התקשורתית והדיפלומטית, אך העצרת בשבת כבר מכוונת בבירור לדעת הקהל הישראלי ולמקבלי ההחלטות המדיניות והצבאיות.

העצרת תתקיים בשעה 20:00 מול שער שאול בכניסה לקריה בתל אביב, שער הממוקם ברחוב שאול המלך 29, ולא מול השער שברחוב קפלן. מטה החטופים והנעדרים הקפיד עד כה להתרחק מרחוב קפלן כדי לא לייצר אפילו מראית עין של בלבול בין המחאה נגד ההפיכה המשטרית שכבשה את הרחוב מדי מוצ"ש עד תחילת אוקטובר ובין הקמפיין הצודק להחזרת החטופים. לכן גם הוקמה "כיכר החטופים" ברחבת המוזיאון בשאול המלך.

בהודעה לתקשורת נמסר כי "משפחות החטופים מבקשות מעם ישראל להגיע ולעמוד לצידן, לקרוא בקול אחד שאין ניצחון בלי החזרת החטופים ולדאוג שממשלת ישראל תמצה כל הזדמנות להחזרת החטופים". העצרת צפויה להיות מאופקת ושקטה יחסית, בתקווה שיגיעו המונים וייצרו תמונה דוממת שיהיה קשה להתעלם ממנה בדרישה לשים את החטופים בראש סדר העדיפויות של הממשלה. משפחות החטופים והנעדרים קראו מוקדם יותר הבוקר לציבור לבוא ולעמוד איתם מדי ערב בשעה 17:00 בכיכר המוזיאון, ולא להשאיר אותן לבד. מוזמנים ומוזמנות גם בסופ"ש.

• תל אביב נלחמת
• מטה החטופים והנעדרים
• מחדל נתניהו
• שדרות שאול המלך
• בסיס הקריה

• Facebook
• Twitter
• Email

• מגדל נווה צדק
• כיכר הבימה
• כיכר אתרים
• כיכר דיזנגוף
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• בסיס הקריה
• תחנה מרכזית תל אביב