• Facebook
• Twitter
• Email

יום העצמאות הוא יום חג חצי הכוס המלאה – ואף על פי שבימים כתיקונם כוסו מלאה לגמרי, נוהג ברבאבא כמנהג מרבית הישראלים ומביט בה בעל כורחו, כפי שהמליץ פעם בן דורו יאצק (שלמה בראבא) בעודו לוחץ אקורדיון: "לסתום את המוח ולשמוח בכוח" הגם שזה לא פשוט כלל ועיקר.

יום העצמאות הוא גם חג הבירה וברבאבא מתחיל לשתות כבר בתום האזכרה עם החבר'ה בצפון: בדרכם חזרה למרכז הם עוצרים במעיין הבירה בחיפה ושם פותחים שולחן. אמנם יום הזיכרון עודנו בעיצומו, אבל במשך השנים גילו שאחרי בוקר בחלקה הצבאית הם מוכרחים לעצור לתדלק, אחרת איך יעשו את הסוויץ' לעת ערב?

והנה ערב יורד, ואחרי הדלקת המשואות הוא שולף מהמקרר את המהדורה הכחולה והמיוחדת של טובורג: כבר כמה שנים שהמותג הדני מייצר בירה מיוחדת לכבוד עצמאותה של ישראל – ובכל שנה עולה אחוז האלכוהול בבירה בהתאם לגילה: השנה זה יהיה כמובן 6.9, מה שהופך את הבירה לא רק לחגיגית אלא גם למשכרת. אמנם ברבאבא הוא מאלה שאוהבים את הלאגר שלהם בחוזק סטנדרטי של כ־5%, אבל העובדה שגם בעידן ה־BDS טורח מותג בינלאומי נחשב על הומאז' לעצמאות ישראל מעוררת בברבאבא צהלה ממש כמו זו שהוא חש למראה הזיקוקים המתפוצצים לפתע בשמי העיר.

למחרת, עוד בטרם יעלה עשן מן המנגל, הוא מתייצב בסופרמרקט לטובת ארגז גולדסטאר, אולי המותג הכי ישראלי שיש: קצת מתוק וקצת מחוספס, עם דרס קוד של מכנס קצר וכפכף תואם. הולך טוב עם שמש, מטקות ומנגל, כאילו נוצר במיוחד כדי להילגם לצד פיתה עם קבב – כשהמיץ מהבשר הטחון מתערבב עם הטחינה מבקיע לו חור בתחתית הפיתה, ונוטף ישר על אצבעות הרגליים החשופות.

מגעיל? אולי, אבל בעיני ברבאבא הכי ישראלי שיש, בעיקר בחג שבו מצווה לסתום את המוח, לשמוח בכוח ולהביט בחצי הכוס המלאה – הגם שממדינת תל אביב נדמית ישראל החדשה כמעט כמדינת אויב.

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• ברבאבא

• Facebook
• Twitter
• Email

השבוע קרה לברבאבא משהו שכבר לא חשב שיקרה לו: הוא התאהב מחדש ביין – ודווקא בחודש הכי פחות צפוי. אם יש חודש שיכול להשניא יין אפילו על אוהביו, הרי שזה החודש לפני חג הפסח. אולי זה בשל המצווה לשתות ארבע כוסות ואולי אלה כל הארוחות המשפחתיות שבהן החליף בקבוק היין את הווזה המסורתית כתשורה למארחים. מכל מקום – יותר משליש כמות היין (ויש שטוענים אף יותר) שנמכרת בישראל בשנה, נמכרת בחודש שלפני חג הפסח. אלוהים, מתברר, הוא עדיין מקדם המכירות הטוב ביותר ליין במקומותינו. היקבים הישראלים מזדרזים לבקבק ולהשיק – מארבעה ב־100 ועד אחד ב־400 ו… דווקא השבוע, בין השקה לרעותה, טס ברבאבא לפירנצה.

31 שנים הפרידו בינו לבין ביקורו הקודם בעיר, עת בקושי הבדיל בין יין אדום ללבן, והנה הוא כאן, מגלה את העיר מחדש: כל דוכן פניני ממולא בירך חזיר, המקבילה האיטלקית לשווארמה, מתברך בהיצע של עשרות בקבוקי יין שכוסות ממנו מחליפות את המשקה הקל כמרענן הרשמי של הכריך. במסעדה הסמוכה למלון, זו שעליה המליץ לו שף תל אביבי לוהט, הוא מוצא בקבוקים של ליטר יין הבית (סן ג'ובזה יבש מאוד ונעים להפליא) בעשרה אירו. והוא כותב זאת שוב, לאט: ליטר יין – לא רע בכלל – במחיר של כוס יין בבר תל אביבי.

בבר היינות שאליו שלח אותו חברו המומחה הוא מגלה פלייט של טעימת יינות טוסקניים: ארבע כוסות מארבעה בצירים מיוחדים שנפרשים על פני ארבעה עשורים ב־20 אירו לכל הארבע.

הטעמים נפלאים, מרגשים ממש, עד שבעיניו עולות דמעות, לאו דווקא של התרגשות אלא בעיקר של תסכול: ממחיר היין בישראל, כחלק מיוקר המחיה – שמקבל ממדים מפחידים אם רק מתרחקים מכאן לרגע – ולא למדינת עולם שלישי כי אם ללב אירופה, עיר הולדתו היפה והמתוירת של הרנסנס.

הו כן: בשבוע שעבר התאהב ברבאבא מחדש ביין ואולי גם בפירנצה, אבל מאז הוא קצת שונא את תל אביב.

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• יין
• פירנצה
• ברבאבא
• ברבאבא

• Facebook
• Twitter
• Email

אולי כדי להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא לא רק שתיין, סר השבוע ברבאבא לטעימות של קפה. מובן שלא היה מדובר בקפה בלבד, אבל על כך עוד מעט.

בינתיים נכנס ברבאבא לאחד המקומות הנדירים בעיר שדי בצעד אחד מעבר למפתנם כדי להרגיש בחוץ לארץ: מלון נורמן (שהמהדרין מוסיפים לשמו הפרטי גם את הסיומת "פרימיום"). למרות יופיו של המקום ואף ששתי ארוחות שאכל בו בעבר היו פשוט טעימות להפליא, לא הצליח ברבאבא להביא את עצמו לחבב באמת את המקום הזה, אולי מפני שכדמות מונפשת הוא לא מת על מקומות שצריך להתלבש במיוחד עבורם במשהו שהוא יותר מג'ינס, טי שירט וכפכף תואם.

[tmwdfpad]אבל הבוקר הזה היה שונה: הטעימה של נספרסו לא כללה רק את הקפה המיושן שלהם, אלא גם אלכוהול מיושן אף יותר. למעשה מדובר בהומאז' לימים הראשונים של הקפה באירופה, עת נתיבי ההובלה הימית היו ארוכים והמטען היקר ספג לחות, הוכה משמש ועוד – ולפני שנפרק, נקלה ונטחן באירופה. לכאורה ניתן לחשוב שמסע מטלטל שכזה יקלקל את הפולים היקרים, אלא שדווקא כאן ציפתה הפתעה: בדומה לבשר שיישון מבוקר משנה לטובה את מרקמו, כך היה גם לפולי הקפה.

הרומן של ברבאבא עם שילוב של אלכוהול וקפה החל לפני שנים, עת נהג לפגוש לדרינק(ים) בכל יום חמישי עיתונאי ותיק שהוא גם שתיין ידוע. אחרי כל שלושה סבבים של וויסקי, נהג המנטור להזמין ספל אספרסו קצר וכוס מים – וללגום את שניהם באחת: "את זה למדתי מימאים במרסיי שהיו שותים קפה באמצע הקוניאק", סח לברבאבא בקול של בר סמכא. "המים נגד התייבשות והקפה שומר אותך ערני גם כשאתה שיכור", וברבאבא הביט בו בעיניים נוצצות, כשומע דברי אלוהים חיים.

לגם ברבאבא מהערביקה הקולומביאני המיושן והודה כי טוב, מהל בו מעט קוניאק מיושן ובהמשך גם רום מיושן – ולפתע חש עצמו כאיש העולם הגדול, תייר בלב תל אביב.

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• נספרסו
• ברבאבא
• ברבאבא

• Facebook
• Twitter
• Email

הימים החמימים העציבו אותו. במו עיניו ראה איך הבקבוקים החומים על מדפי הברים מביטים בעצב על חבריהם הנשלפים מהמקפיא לטובת לגימה מהירה וקרירה. לו היה יכול, היה עוצר את האביב במו ידיו.

"רישיון לגנוב" הוא בדיוק אחד הסרטים שברבאבא שמח לחזור ולהיתקל בשידור חוזר שלהם באמצע הלילה. הכוכב הוא פירס ברוסנן כפורץ נוצץ שמבטיח לסלמה הייק אהובתו כי פרש מעסקי הגנבה והוא מתכוון לחיות לצדה לנצח באי אקזוטי (את ההבטחה הראשונה לפחות הוא אינו מתכוון לקיים). אחת הבעיות של ברוסנן עם הטרופיקנה שמסביב היא שהמשקאות מוגשים בתוך קוקוסים או אננסים מקושטים בפלחי פירות, קשים ושמשיות לרוב. בצר לו הוא מספר לברמן על פרנק סינטרה שהיה שותה וויסקי נקי בכוס רגילה, ואחר כך מזמין אותו הדבר: "תן לי את מה שפרנקי היה שותה", הוא מבקש. הברמן מוזג וויסקי לכוס רחבה, אבל מיד מתלבט לרגע מה לעשות באותה מטרייה קטנה: "האם פרנקי נהג להשתמש במטרייה?", הוא מתעניין אצל ברוסנן ונענה במבט מזרה אימה: "אפילו לא כשירד גשם!".

בדיוק גבר כזה מרגיש ברבאבא. אמנם ברוסנן והוא לא חולקים את אותה גזרה וגם לא את אותה בלורית, אך בכל זאת ברבאבא הוא דמות מונפשת של משקאות נקיים וחומים בכוסות רחבות. לפיכך העציבו אותו הימים החמימים שלפני הגשם, שגם אם אינו האחרון הרי שהוא אחד האחרונים לעונה. במו עיניו ראה שהבקבוקים החומים על מדפי הברים מביטים בעצב על חבריהם הנשלפים מהמקפיא לטובת לגימה מהירה וקרירה. אחריהם יבואו מיצי הפירות, המיקסרים התוססים ומשקאות הברד המרוסקים, וברבאבא מרגיש איך רמת הסוכר שלו עולה רק מהמחשבה.

מבלי משים נשאו אותו רגליו דרומה ומערבה, עד לקרבת הדולפינריום. התיישב ברבאבא על החוף, הזמין בירה, קיבל אותה פושרת ללא קצף ובכוס פלסטיק (כפי שמחייב החוק). לו היה יכול היה עוצר את האביב במו ידיו המאוירות – לא בגלל האביב כשלעצמו אלא בגלל הקיץ שיבוא אחריו. ובעודו חושב מחשבות מרירות כקמפארי, עברה לידו גברת נאה עם כלבלב חביב, שמחים שניהם לקראתו כמו שאפשר רק באביב, וברבארבא נאלץ להסכים שעם כל הכבוד לוויסקי, לכל עונה יתרונות משלה.

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• ברבאבא
• ברבאבא