דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

מי שלא חי מתחת לאבן (או סתם ממש סחי) ודאי שם לב לפופולריות של צריכת סמים דרך האף ברחבי העיר, או בשמה הפחות פלצני – הסנפה או הרחה. השבוע נדבר קצת על הסנפה, מה יתרונותיה ומה חסרונותיה, ומהם בכלל הדברים שאנשים דוחפים לאף שלהם?

אודות ההסנפה
בעצם האקט של הסנפת אבקות כבר יש משהו נרקוטי, אפל. הפעם הראשונה שבו אדם דוחף סמים לאף שלו היא צעד משמעותי במסע שלו בעולם הסמים, מעין טקס חניכה שבו הוא הופך מסקרן סמים לצרכן סמים. כמו עם עישון, יש משהו קסום וטקסי באקט עצמו. השריפה של האבקה במעמקי הנחיר כואבת אבל גם נעימה, כמו השריפה של העשן בגרון. זו גם דרך צריכה ממש פרקטית עם הרבה חומרים – הם עולים מהר יותר לעומת בליעה למשל, ולעתים קרובות גם משפיעים חזק יותר. ישנם גם חומרים, כמו קוקאין וקטמין, שאלא אם אתם בקטע של להזריק, זו דרך הצריכה הכי נגישה ויעילה. אבל כמו לכל דבר, יש לה גם חסרונות.

חסרון מרכזי הוא שההסנפה פוגעת ברקמות הריריות של האף. זה כנראה לא יהיה מורגש עבור אנשים שמסניפים מדי פעם, אבל עבור מריחים קבוע זה עלול לגרום לדימומים, דלקות, ונזקים משמעותיים לאף ולסינוסים, ובמקרי קצה אף יוביל לניתוח כדי לטפל בבעיה. חסרון נוסף הוא שצריכה בהסנפה היא בדרך כלל ממכרת יותר מאשר אפיקי צריכה אחרים, בעיקר משום שההשפעה עולה הרבה יותר מהר, אבל גם כי בדומה לעישון, יש משהו ממכר בטקס ההסנפה עצמו. חסרון נוסף שלא תמיד חושבים עליו, הוא שהסנפה באמצעים לא סטריליים (שטרות, קשים שמעבירים מאדם לאדם) יכולה לגרום להעברת מחלות (כמו קורונה למשל). במקרים מסוימים אפשר גם להידבק ככה במחלות קשות יותר, כגון צהבת ואיידס.

מה אתם דוחפים לאפים?
מגוון הדברים שאפשר להסניף הוא כמעט אינסופי, אז נעבור כאן רק על הדברים ש(על פי מקורות זרים) הם הפופולריים ביותר בעיר. אחד החומרים הפופולריים שמוצא את עצמו לאפם של אנשים בעיר הוא כמובן הקטמין, שכבר קיבל בזמנוטור שלם שהוקדש רק לו, אז לא נתעכב עליו הפעם, רק נזכיר שאם בחרתם לצרוך קטמין, זכרו שזה מסוכן לשלב אותו עם אלכוהול, עם GBL, עם רוב נוגדי החרדה, ועם אופיאטים.

חומר נוסף שכולכם ודאי שמעתם עליו הוא – איך לא – קוקאין, הסם הלא חוקי הכי פופולרי בעולם אחרי קנאביס. במוקדם או במאוחר גם הקוק יקבל טור שיהיה רק שלו, אבל בינתיים אתייחס לכמה נקודות עיקריות לגבי החומר. בעוד שרוב האנשים מפחדים ש"סמים ימחקו להם את המוח", קוק פחות פוגע במוח אבל יכול ממש לפגוע לכם בלב. בטווח המידי, קוקאין יכול לגרום לדום לב, גורמי סיכון שמשפרים את הסיכויים שלכם למות הם מינון גבוה ופעילות גופנית מאומצת במהלך ההשפעה.

סיטואציה מסוכנת במיוחד היא כאשר מישהו שלא עושה הרבה קוק חובר לצרכן קוק קבוע, משום שהמינונים שצרכן קבוע יכול לעמוד בהם בלי למות במקום הם בסדרי גודל גדולים יותר מהמינונים של אדם שלא צורך קוק באופן קבוע, כך שאם שניהם יעשו מינונים דומים זה יכול להיגמר רע מאוד. בטווח הארוך, שימוש בקוק עלול לגרום לקרדיומיופתיה, חולי בשריר הלב. אם פחות אכפת לכם מעצמכם, אני גם אזכיר שכל תהליך הייצור וההפצה של הקוקאין מלא בניצול של עניים, אלימות, ושחיתות. לא יודע אם כבר הבנתם, אבל אני לא אוהב קוק.

אולי זה משום שקוק הוא חומר נורא יקר, אולי זה פשוט כי הוא לא כזה מהנה, אבל בשנים האחרונות יש לו מתחרה שהולך ועולה בפופולריות שלו – "דוקטור", "דמעה", "ממסי", ולפעמים פשוט "שורף באף", הרי הוא ה-‎3-MMC. הוא ואחיו המפרדון היו במרכזו שלהטור הראשון בהיסטוריה של המדור, והממסי עצמו גם קיבל איזכור לרעהבטור על התמכרות.

בניגוד לקוקאין, אין לי הרבה מה להגיד על החומר הזה, לא בגלל שהוא יותר טוב, אלא פשוט כי הוא בקושי נחקר. זה לא הופך אותו בהכרח לחומר בטוח יותר, אלא שההשלכות שלו נסתרות יותר מהעין. אמנם אנחנו פה בטור על הסנפה, אבל דווקא את הממסי לא חייבים להסניף. בניגוד לקטמין וקוקאין, ניתן לצרוך אותו בבליעה בצורה די יעילה, מה שעושה אותו פחות ממכר ובעיני רבים גם פשוט יותר כיף. גם ה-‎3-MMC וגם הקוקאין הם ממריצים, אז אנצל את הבמה כדי להזכיר הנחיית בטיחות חשובה – שילוב של יותר מממריץ אחד בו-זמנית (כמו ספיד, מת'אמפתמין, MDMA) מגביר משמעותית את הסיכון שלכם לאירוע לב.

מלבד האבקות המובנות מאליהן, יש גם אתהדוסהשקוראי המדור כבר קיבלו המלצות להתרחק ממנה כמו מאש, אבל סמים שמגיעים באבקות זה לא הדבר היחיד שאפשר לדחוף לאף. הרבה אנשים שמגלים את נפלאות ההסנפה מנסים לדחוף לשם הכל – רטאלין, זנקס, אטנט, פרקוסט… מה לא שמעתי. הבעיה עם הרחה של כדורים מרוסקים היא שהרוב המוחלט של הכדור, עד 90% ממנו, הוא חומרי מילוי לא פעילים. זה אומר שסביר להניח שכל ריריות האף שלכם יסתמו לפני שרוב החומר הפעיל יגיע אליהן בכלל. חלק מהכדורים מכילים גם חומרים פעילים נוספים שאתם לא בהכרח רוצים להסניף, כמו פרקוסט למשל שמכיל גם פרצטמול.

המדריך למריח
כמיטב המסורת של הטור, לא נשחרר אתכם בלי קצת הנחיות לשימוש בטוח באף שלכם. מומלץ בחום להתרענן קצת על פרקטיקות בסיסיות למזעור נזקיםבטור שהוקדש לנושא.

• תבדקו את החומר שלכם.כל האבקות נראות אותו הדבר ואין לכם שום דרך לדעת מה יש לכם ליד בלי ערכת בדיקה, גם אם נראה לך שאתם המומחים הגדולים בעולם לקוק.
• תשקלו, אל תמדדו בעין.הפרקטיקה של למדוד אבקות לפי העין נקראת eyeballing והיא גרועה מאוד.הנפח והמראה של אבקות משתנה בתגובה להמון גורמים, כמו למשל אחוזי הלחות באוויר.
• רסקו היטב את האבקה שלכם.חתיכות גדולות נספגות פחות טוב ופוצעות את ריריות האף שלכם.
• אל תסניפו עם שטרות.באמת, אל תעשו את זה. זו אחלה פוזה אבל גם סיכון אמיתי לזיהום באף. כנ"ל לגבי מפתחות ושאר אביזרי הסנפה מלוכלכים אחרים.
• תשתמשו בקשית משלכם.באמת שלא חסר אביזרים דמויי קשים בעולם, תדאגו לאחד משלכם ואל תחלקו קשית עם זרים.
• שמרו על האף שלכם.ברור שמומלץ לקנח את האף לפני ההסנפה, אבל חשוב יותר לקנח אותו אחרי שהסנפתם. המהדרין אף שוטפים אותו באמצעות תכשירים ייעודיים. זה עוזר להוריד את הגירוי של ריריות האף ושומר עליו נקי ובריא יותר.

• בתודעה
• סמים
• קוקאין
• קטמין

יוצא לי לדבר הרבה עם אנשים על כך שייצוג של סמים בתקשורת מלא בשקרים ודיסאינפורמציה, הפעם מצאתי כתבה אחת שממש הכעיסה אותי ואני אשמח לפרק אותה יחד אתכם כמקרה בוחן לסוגיה. השבוע (10.08.21) פורסמהכתבה במאקו "בריאות"על "דוקטור-4, הסם החדש שמשגע את תל אביב". אני אעבור על העובדות לכאורה שמובאות בה אחת-אחת ונבדוק כמה מהן מדויקות ונכונות.

"תכירו את הסם החדש שמקבל חיבוק חם מהסצינה התל אביבית, סם הדוקטור 4 (MMC4)"

מפדרון, או ‎4-MMC, הוא ממש לא סם חדש, אלא למעשה הוא היה אחד החומרים ששווק בארץ כ"חגיגת" בשנות האלפיים. בדומה לנייס גאי ושאר מוצרי הקנבוניאידים הסינתטיים, חומרים שונים שווקו תחת השם הזה, וכל פעם שאחד מהם יצא מחוץ לחוק הוא הוחלף בחומר שונה בעל דמיון כימי לחומר הקודם. מפדרון ספציפית הוצא מחוץ לחוק במדינת ישראל עוד בשנת 2008, מאז הוא נעלם מהעולם לתקופה והופיע מחדש בשנים האחרונות.

אגב, אני לא הכי בקיא בשמות רחוב של סמים, אבל אני יודע ש"דוקטור" מתייחס ל-‎3-MMC ולא למפדרון. אם כבר בשמות רחוב עסקינן, הכינוי השגור למפדרון הוא "מיאו מיאו". יש לציין שלהרבה סוחרים אין מושג מה הם באמת מוכרים – מה שמייצר עוד יותר בלבול עבור המשתמשים. זו עוד אחת מהבעיות הרבות שישנן עם העובדה שאנשים שרוצים לצרוך סמים נאלצים לקנות אותם בשוק שחור ובלתי מבוקר.

"מדובר בסם חזק ועוצמתי, לא פחות קטלני מקודמיו"

לא יודע מה זה סם חזק ועוצמתי, אבל אני יודע שהוא לא קטלני. בקרוב ל-20 שנות קיומו, יש בעולם מקרי מוות מתועדים בודדים כתוצאה משימוש ממפדרון, רובם בשילוב עם חומרים נוספים, וברוב המוחלט של המקרים (אם לא כולם) זה מעולם לא הוכח שמפדרון ספציפית היה הסיבה למוות. בכלל, ‎4-MMC חומר ותיק יותר בסצינה מ-3‎-MMC, אז מה זה בדיוק קודמיו?

"המכיל חומרים פסיכדליים רבים, המוברחים לישראל משוויץ וגרמניה"

כמו LSD ו-MDMA, גם ‎4-MMC הוא שם של מולקולה אחת ספציפית, היא לא מכילה חומרים פסיכדליים רבים ולמעשה היא לא מכילה חומרים פסיכדליים בכלל. השם המלא של החומר הוא ‎4-MethylMethCathinone והוא נגזרת כימית של קאתינון, החומר הפעיל בגת, חומר קרוב לאמפתמין במבנה הכימי שלו ועל כן הוא ממריץ. אין שום קשר בינו לבין חומרים פסיכדלים.

"ומעורבבים עם חומרים נוספים בארץ"

אם מעורבבים בתוכו חומרים נוספים, הסיבה היחידה לכך היא העובדה שהחומר נמכר בשוק שחור שאין בו שום רגולציה. אם החומר היה נמכר באופן חוקי, היה ניתן לפקח על האיכות שלו ובכך למנוע מאנשים להפגע כתוצאה מצריכה של חומרים לא ידועים שעורבבו פנימה על ידי סוחרים מפוקפקים.

עכשיו מובא לנו ציטוט של קצין משטרה, הוא בטח יודע על מה הוא מדבר, נכון?

"שימוש בכמות קטנה עלול לגרום למוות. הוא קטלני יותר ממשפחת הסמים הקודמים (סם הדוקטור-1-2-3) ומכיל חומרים עוצמתיים מאוד"

לא יודע מה זה כמות קטנה, אבל כמו שכבר ציינתי מוקדם יותר – אין כמעט מקרים מתועדים של מוות כתוצאה מצריכה של מפדרון, בטח לא כתוצאה מכמות קטנה. ישנם מקרים מתועדים שבהם נדרש טיפול רפואי עקב השימוש, אבל זה תמיד קרה עקב צריכה של מינון גבוה במיוחד, או בשילוב עם חומרים נוספים. כנ"ל לגבי ‎3-MMC ו-‎2-MMC. אגב, אין דבר כזה בכלל ‎1-MMC.

גם אין דבר כזה "דוקטור-1-2-3". כפי שציינתי, "דוקטור" הוא שם הרחוב של ‎3-MMC, חומר שהגיע אחרי ‎4-MMC. המספור של החומרים הוא לא כמו דגמים של אייפונים, אלא זה הוא השם הסטנדרטי של המולקולות שמתאר את המבנה שלהן. גם נוגד הדיכאון וולבטורין מבוססת על נגזרת של קאתינון, אולי זה דוקטור 5?

ושוב, מה זה מכיל חומרים עוצמתיים מאוד? במפדרון יש רק חומר אחד והוא נקרא מפדרון, או ‎4-MMC, אני לא יודע איך מודדים את ה"עוצמתיות" שלו וביחס למה בכלל. אמפתמין למשל, פעיל במינונים הרבה יותר נמוכים.

"לכן המחיר שלו גובה מחיר כבד בהרבה מסמים פסיכדליים אחרים שיש בשוק"

איזה מחיר כבד הוא גובה? ממי? אגב, זוכרים שאמרנו שזה לא חומר פסיכדלי בכלל?

"מעבר להיותו סם מעורר מינית, הוא גם גורם למשתמשים להיות ערניים במשך שעות ארוכות ומפחית את החשק לישון."

באותה מידה זה היה יכול גם להיות תיאור של גת, או אפילו של קפה, ובכלל לרצות להרגיש עוררות מינית ולהיות עירני למשך שעות ארוכות זה רצון אנושי לגיטימי לחלוטין.

עכשיו יש לנו גם ציטוט של סוחר, אולי הוא מומחה לעניין?

"זה סם חזק יותר מהדוסה, גורם להזיות, הגברת החשק המיני וחידוד החושים"

נתחיל מהכי חשוב – דוסה זה לא סם, זו תערובת מסתורית שכל סוחר דוחף לתוכה מה שבא לו ועל כן מומלץ בכל מקרה להתרחק ממנה בכל מחיר, פשוט כי אתם לא רוצים להכניס לגוף משהו שאין לכם דרך לדעת מה יש בו. חוץ מזה, מפדרון לא גורם להזיות, לפחות לא במינונים סטנדרטיים.

שימו לב:

אני לא מנסה להגיד שהחומר הזה הוא טוב או רע, או להמליץ לאף אחד על השימוש בו. כמו עם הרבה חומרים אחרים, יש לו את הסיכונים שלו ויש לו את ההזדמנויות שהוא מביא איתו. המציאות מוכיחה לנו שוב ושוב שאנשים הולכים לצרוך סמים כך או כך, אבל אם הם היו מקבלים מידע מהימן ולא הפחדות ריקות, כל אחד היה יכול לעשות את השיקולים שלו ולהחליט מה הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו על סמך אותו מידע.

את רוב המידע שציינתי כאן ניתן למצואבערך הוויקיפדיה על מפדרון.לו רק ה"עיתונאי" שפרסם את זה היה טורח להציץ שם ולו לרגע הוא היה מגלה שרוב מה שהוא כתב זה שטויות. העולם מלא בדיסאינפורמציה, לשקר בתקשורת לגבי סמים נהיה הסטנדרט ונראה שלאף אחד לא אכפת. יש מקום דווקא לציין לחיוב את עיתון "הארץ" שבשנה האחרונה פרסם מספר כתבות רציניות בנושא סמים, במיוחד הטור הקבוע של גורו הפסיכדליה, עידו הרטוגזון, אבל זו רק טיפה בים של שקרים ודיסאינפורמציה שמופצים באופן שיטתי.

אז מה זה בכל זאת מפדרון ומה עושים איתו?

מפדרון הוא נגזרת כימית של קאתינון, החומר הפעיל בגת. ההשפעה שלו היא של ממריץ אופורי, שמגביר את החשק המיני, מסיר עכבות, ופותח רגשית, קצת בדומה ל-MDMA. משום שמדובר בחומר חדש יחסית, הוא נחקר מעט מאוד וקשה לומר כיצד נראה שימוש בטוח בחומר.

מינון סביר של החומר עבור רוב האנשים הוא בסביבות 100-200 מ"ג בבליעה או 40-80 מ"ג בהסנפה, כאשר משך ההשפעה הוא כ-4 שעות בבליעה וכשעתיים בהסנפה. בדרך כלל משתמשים ירצו לקחת חיזוקים נוספים בהמשך הערב על מנת להאריך את ההשפעה, מנת חיזוק אופיינית תהיה כמחצית מהמינון המקורי. רצוי גם לקחת בחשבון שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להירדם למשך כמה שעות טובות אחרי החיזוק האחרון.

כמו חומרים רבים בעלי השפעה דומה, כשהאופוריה מתחילה לחלוף, קל מאוד ליפול לדפוס שימוש של בינג' – חיזוקים חוזרים של החומר שיכולים להמשך גם יממה או יותר, תוך כדי ויתור על שינה ומנוחה. ככל שעולה משך הבינג', המינון, ותדירות השימוש, כך עולה הסיכון לפגיעה בלב ובמערכת התגמול במוח. צריכה של החומר בבליעה מורידה באופן משמעותי את הקרייבינג לעוד ועוד חיזוקים. יתכנו גם נזקים גופניים נוספים שלא ידועים לנו עדיין, כי כמו עם הרבה מהסמים, החומר פשוט לא נחקר מספיק.

בשימוש קז'ואלי של אחת לחודש או פחות, שבו מציבים גבולות ברורים כדי לא להיגרר לבינג'ים מוגזמים, לא ידוע על השלכות בריאותיות ארוכות טווח. עם זאת, לאנשים רבים יש נטיה להתמכרות לחומרים מהסוג הזה וחשוב להיות עם האצבע על הדופק על תדירות השימוש, לצערי יצא לי לראות מספר אנשים בוגרים ויציבים מגיעים למקומות מאוד קשים כתוצאה משימוש בלתי מבוקר בחומרים מהמשפחה הזאת. למידע נוסף על החומר (ועל סמים בכלל) ממליץ להציץ ב-PsychonautWiki, וכן בדף הוויקיפדיה שקישרתי מוקדם יותר, שניהם מלאים ברפרנסים למאמרים מדעיים וכתבות לקריאה נוספת.
כותב הטור פעיל במגוון פרויקטים למזעור נזקים והנגשת מידע בנושא שימוש אחראי בסמים, חבר בצוות הניהול של קבוצת"מדברים פסיכדליה"בפייסבוק

• טור אישי
• טור דעה
• סמים
• גת

השבוע האחרון היה מלא בכותרות מפחידות (באמת מפחידות) על עשרות אנשים שאושפזו עקב שימוש בנייס גאי, ולפחות שניים שמתו. על פי הכותרות בעיתונים, החשש הוא שהנייס גאי כלל רעל עכברים או מדללי דם. אפילו משרד הבריאות הוציא הודעה מלחיצה שבה הוא מזהיר כי שימוש בנייס גאי מהווה "סכנת מוות מיידית". איך הגענו לכאן בכלל? מה זה הנייס גאי הזה ואיך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים נפגעים ממנו פתאום?

בואו נתחיל מהתחלה. אז למי שאולי לא מכיר, נייס גאי (ואחיו מסטולון ומבסוטון) משתייכים למשפחה שבישראל נהוג לכנות אותה "סמי פיצוציות", אליה משתייך גם חגיגת בו עסקנו קצתבטור הראשון בסדרה. סמי פיצוציות הם חומרים בעלי דמיון כימי לסמים לא חוקיים שהסיבה שהם נוצרו היא כדי לעקוף את החוק ובכל זאת למכור בצורה חוקית חומרים בעלי השפעה דומה, בדרך כלל גם במחיר זול יותר. ב-2013 חוקק בישראל "חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים" שהיה אמור להקל על המשטרה במאבק בסמי הפיצוציות, אבל כפי שאנחנו רואים נייס גאי (ואחיו) עדיין מהווים תחליף זול לקנאביס ונמצאים בשימוש די נרחב.

אז מה הבעיה עם סמי פיצוציות? הסמים אותם באים סמי הפיצוציות לחקות הם בדרך כלל חומרים שקיימים זמן רב, חומרים שנחקרו ושיש לנו איזושהי הבנה לגבי הסכנות הגלומות בשימוש בהם. בניגוד אליהם, סמי פיצוציות הם בדרך כלל חומרים חדשים לחלוטין, חומרים שאין להם שום היסטוריה של שימוש וכמובן שהם מעולם לא נחקרו והסכנות שלהם לא ידועות לנו. לעתים קרובות זה אף קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה בדיוק החומר או החומרים שהם מכילים. חשוב לזכור שסמי הפיצוציות זו קטגוריה מאוד-מאוד רחבה ואין בהכרח קשר כימי או אחר בין החומרים השונים שנמצאים תחת הכותרת הזאת.

נייס גאי הוא סם פיצוציות שמכיל, או לפחות אמור להכיל, קנבינואידים סינתטיים. זו משפחה רחבה של חומרים בעלי דמיון כימי לקנבינואידים הטבעיים (בעיקר THC, החומר הפסיכואקטיבי העיקרי בקנאביס) שמשפיעים על אותם קולטנים בגוף כמו החומרים בקנאביס. אמנם אלו חומרים דומים, אך גם שונים – בדר"כ הם הרבה יותר חזקים, בעלי השפעה שונה וכמובן פרופיל בטיחות שונה. בעוד שקנאביס נחשב לחומר מאוד בטוח באופן יחסי, לצערינו אי אפשר להגיד את אותו הדבר על הקנבינואידים הסינתטיים. בעוד שמעולם לא נרשם אפילו מקרה מוות אחד כתוצאה משימוש בקנאביס, ישנם מקרי מוות מתועדים רבים כתוצאה מקנבינואידים סינתטיים (2 מהם מהשבוע האחרון כאן בארץ).

בנוסף לכך, לקנבינואידים סינתטיים ישנן תופעות לוואי קשות שאין לקנאביס, מעצבנות ולחץ דם גבוה ועד התקפי לב, שיעורים גבוהים של פסיכוזה, פגיעה בכליות ואפילו שבץ מוחי. ישנו מגוון גדול מאוד של קנבינואידים סינתטיים שונים, חלקo מסוכנים יותר וחלקם מסוכנים פחות, אבל אחת הבעיות הגדולות היא שאם עכשיו אני הולך לקנות נייס גאי בפיצוציה, אין לי שום דרך לדעת מה או כמה הוא מכיל, ואם הוא בכלל מכיל קנבינואידים סינתטיים או שאולי הוא באמת מכיל רעל עכברים ומדללי דם.

אז אם זה כל כך מסוכן, למה בכל זאת אנשים עושים את זה?
ישנן מספר סיבות שאנשים ירצו לעשן תחליפי קנאביס כגון נייס גאי במקום את הדבר האמיתי. עבור חלקם זה עניין הנגישות או המחיר – נייס גאי הוא חומר שמשמעותית זול ונגיש יותר מקנאביס. זו הסיבה שהוא כל כך נפוץ בקרב דרי רחוב למשל. קבוצה נוספת של אנשים שמשתמשים בנייס גאי הם אנשים שצריכים לעבור בדיקות שתן לסמים, בדיקות שמזהות קנאביס אבל לא מזהות את התחליפים. קבוצה זו כוללת למשל חיילים, שרבים מהם היו רגילים לעשן קנאביס לפני הגיוס ואז נאלצים לעבור לנייס גאי. ישנם גם אנשים שהגיעו לחומר פשוט מתוך סקרנות ומצאו את עצמם מכורים אליו.

נייס גאי וסמי הפיצוציות בכלל הם רק עוד דוגמה לאופן שבו המלחמה בסמים גורמת לפגיעה מיותרת בבני אדם רק משום שהם רצו לשנות את תודעתם בצורה שלא פוגעת באף אחד. בשוק שבו הקנאביס הוא חוקי, נגיש, ומפוקח, התמריץ הכלכלי לפתח תחליפים מסוכנים הוא הרבה יותר נמוך. אנשים עדיין יהיו סקרנים לגבי ההשפעה של קנבינואידים סינתטיים (זוכרים שזו אחת הסיבות שבגללן אנשים עושים סמים?), אבל גם כאן לגליזציה ופיקוח יכולים לייצר סטנדרטים ופיקוח שמיטיבים עם המשתמשים ומאפשרים להם לדעת מה בדיוק הם צורכים, ומה הסיכונים שהם לוקחים על עצמם בכך. זאת בניגוד למצב הקיים שבו אין להם שום דרך לדעת מה יש להם ביד ומה הן הסכנות. במציאות שבה הסמים הם חוקיים ומפוקחים, חייהם של אותם 2 צעירים שנפטרו מנייס גאי בשבוע שעבר היו יכולים להינצל.

בסוף אני תמיד חוזר לאותה מנטרה לעוסה – זה לא משנה אם אתם חושבים שאנשים צריכים או לא צריכים לצרוך סמים, זה גם לא משנה כמה חוקים המדינה הולכת לחוקק כדי למנוע מהם לעשות את זה, אנשים עדיין הולכים לצרוך סמים. אין לנו אפשרות באמת למנוע מאנשים לצרוך סמים וגם אין שום הצדקה אמיתית למנוע מהם לעשות זאת כל עוד הם לא פוגעים באף אחד. אפשר להמשיך לאחוז בצדקנות שלנו ולצעוק שסמים זה רע ואנשים לא אמורים להשתמש בהם, אבל 100 השנים האחרונות הוכיחו לנו שזה יוצר הרבה יותר נזק מאשר תועלת. מאידך, אנחנו יכולים לקבל את העובדה שצריכת סמים היא חלק בלתי נפרד מלהיות בן אדם ולסייע לאנשים שבוחרים לצרוך סמים לעשות את בצורה הבטוחה ביותר עבורם ועבור הסביבה שלהם.
רוצים לשמוע אותי פנים מול פנים? ביום חמישי ה-14.10 בשעה 20:00 תתקיים הרצאה ללא עלות בקפה שפירא בדרום העיר בנושא סמים, מזעור נזקים, ושאר ירקות. נתראה שם!

• משנה תודעה
• סמים
• קנאביס
• סמי פיצוציות

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

אחד הסמים המסתוריים בסצינה הוא אבקה ורודה בשם "דוסה", חומר פופולרי למדי שמעט מאוד ידוע עליו באמת. השבוע ננסה לפזר קצת את המסתורין סביב החומר, לבדוק האם הוא באמת מסוכן כמו שמספרים, ופעם אחת ולתמיד נענה על השאלה – מה הקשר בין דוסה ל-2C-B?

אם תשאלו 10 משתמשי דוסה שונים מה מכיל החומר, סביר להניח שתשמעו 10 תשובות שונות. חלקם יגידו לכם ש"דוסה" זה פשוט כינוי לטוסיבי שהגיע מדרום אמריקה, כי 2C-B בספרדית זה 'דו-סה-בה', אחרים יגידו לכם שמדובר בתערובות של 12 סמים שונים. גם כשאני עובר על דיווחים על הסם באמצעי תקשורת שונים, קשה לקבל איזושהי תמונה קונסיסטנטית. כך למשל, ישנן שתי כתבות במאקו שאחתמהן מדברת על טוסיבי, והשניהמדברת על דוסה אבל מפנה לראשונה כאילו שמדובר באותו החומר. כמעט כל המידע שמופיע על הסמים בשתי הכתבות מלא בעובדות ונתונים שהקשר שלהם למציאות די רופף, כפי שלמדנו לצפות מיקיר הטור שמהכתבה שלוהכל התחיל.

למזלינו,משרד הבריאותעושה סדר בעניין ומסביר שמדובר בשני חומרים שונים: "בישראל השם "דוסה" ניתן לתערובות של סמים ממריצים, הזייתיים, פסיכדליים ודיסאסוציאטיביים. בארץ החליטו לנצל את ההיכרות עם סם ה2C-B, ולשווק תחת 'מותג' זה, קוקטייל של סמים ותיקים בשוק הסמים, שאין להם קשר לחומר 2C-B". אז מה מכילה תערובת הסמים המסתורים? ומה זה לעזאזל 2C-B?

נתחיל מלהבין יותר על החומר הפשוט מבין השניים – 2C-B, או טוסיבי, או פשוט "טוסי". טוסיבי הוא חומר פסיכדלי שפותח על ידי הכימאי אלכסנדר שולגין, שפיתח וניסה על עצמו מאות תרכובות פסיכואקטיביות שונות. טוסיבי משתייך לסדרת ה-2C-x סדרה שלמה של חומרים שמבוססים על המבנה הכימי של מולקולת המסקלין, החומר הפעיל בקקטוסים הפסיכדליים כמו סן פדרו ופיוטה. הסדרה מכילה מספר רב של חומרים עם שמות כמו 2C-B‏, 2C-E‏, 2C-I, ותתי-סדרות שלמות כמו ה-2C-Tx‏, DOx ועוד. סך הכל מדובר בקבוצה של עשרות רבות של חומרים שאת כולם שולגין פיתח, ניסה על עצמו, ותיעד את ההשפעות שלהם בספרו, PiHKAL.

מתוך מגוון החומרים העצום ששולגין גילה ותיעד, טוסיבי הוא אחד הפופולריים ביותר עד היום. כמו MDMA, הוא התחיל להתפשט בקרב מטפלים בשנות ה-70 וה-80 עד שהגיע גם לסצינת המסיבות והפנאי. כש-MDMA יצא מחוץ לחוק, טוסיבי הפך לאלטרנטיבה פופולרית ונשאר ככזה עד אשר גם הוא יצא מחוץ לחוק בארה"ב ב-1995. ההשפעה של טוסיבי משתנה מאוד עם המינון, ובעוד שבמינונים נמוכים (בין 5 ל-15 מ"ג) ההשפעה שלו אמפתוגנית יותר והוא מזכיר חומרים כמו MDMA, ככל שעולים במינון הוא הולך ונהיה פסיכדלי ממש, אם כי משך ההשפעה שלו משמעותית נמוך יותר ממסקלין או מאסיד (LSD). טוסיבי שמר על הפופולריות שלו עד היום ואמנם הוא לא פופולרי כמו הרבה חומרים אחרים שנידונו בטור, אך די נפוץ גם כאן בישראל.

עכשיו כשקיבלנו קצת מושג על טוסיבי, מה זה דוסה? המסקנה שלי לאחר כשנתיים שבהן ניסיתי לענות על השאלה הזאת היא שאף אחד לא באמת יודע. ככל הנראה מדובר בתערובת של חומרים שונים, אבל מה היא בדיוק מכילה זו תעלומה, פשוט כי אין באמת "מתכון" אחד. סוחר אחד אמר שהמתכון הבסיסי הוא קטאמין, טוסיבי ומסקלין, ואז סוחרים שונים מוסיפים דברים שונים. אחד אחר אמר שאלה שאריות סמים טחונות עם תרופות מרשם. לפי סוחרים שונים, דוסה עשויה להכיל – קטאמין, טוסיבי, מסקלין, MDMA גבישי, אקסטות מפוררות, אסיד ונגזרות שלו, טוסיבי, קוקאין, אטנט, כדורי מרשם, ואפילו ויטמינים שונים. ושלא נשכח, חלק מרכזי במיתוג של הדוסה – צבע מאכל ורוד שמקנה לאבקה את הצבע האופייני שלה. נראה שהן מגוון החומרים שנמצאים בתערובת והן המינונים שלהם משתנים מסוחר לסוחר, ויתכן שמשתנים גם מפעם לפעם אצל אותו סוחר.

אז עכשיו כשהבנו קצת על שני החומרים, מה אפשר לומר עליהם כשאנחנו מתבוננים מנקודת מבט של מזעור נזקים?
טוסיבי– כמו כל החומרים שגילה אלכסנדר שולגין ועל אף הפופלריות שלו, טוסיבי הוא חומר חדש יחסית בעולם ולכן אין יותר מדי מידע על הבטיחות שלו. מעולם לא דווח על מקרה מוות כתוצאה מטוסיבי או מאיזושהי פגיעה גופנית ארוכת טווח, אך יתכן שישנם נזקים ארוכי טווח שאיננו מודעים אליהם. משום שטוסיבי הוא נגזרת של מסקלין שנחשב לחומר בטוח למדי, נהוג להניח שגם טוסיבי הוא חומר בטוח יחסית, אך זה מעולם לא נבדק לעומק.

דוסה– הבעיה המרכזית עם דוסה ברמה הקונספטואלית, היא שזו בהגדרה תערובת אבקות לא ידועה שמכילה חומרים לא ידועים בכמויות לא ידועות. כפי שאתם אולי זוכריםמהמדריך המקוצר למזעור נזקיםשפורסם כאן בעבר, לשלב זה תמיד מסוכן יותר מלא לשלב, גם כשאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו משלבים. במקרה של דוסה, אין שום דרך לדעת מה נמצא בשילוב, אפשרות לדעת אם חלק מהחומרים נמצאים באבקה במינונים מסוכנים, או שאולי חלקם מסוכנים בשילוב ביניהם. כך למשל דוסה שמכילה 2 ממריצים שונים יכולה להעמיס על הלב ומערכת הדם ובמינון מספיק גבוה או באנשים שרגישים לכך, אף יכולה לגרום לדום לב.

על אף הבלבול בין 2 הסמים, שרק מונצח על ידי תקשורת מנותקת מהמציאות, מדובר בחומרים שונים לחלוטין מבחינת ההשפעה ופרופיל הבטיחות שלהם. בפעם הבאה שאתם ניגשים לצרוך אחד מהם כדאי שתדעו בוודאות מה מהשניים יש לכם ביד, ואם מדובר בדוסה ההמלצה האישית שלי היא לזרוק אותה לפח.

• בתודעה
• דוסה
• סמים
• סמים פסיכדליים

לפני שהמחקר בסמים הופסק בחדות על ידי הממשל של ניקסון ב-1970 עםההכרזה במלחמה בסמים, התקיים מחקר נרחב בסמים פסיכדליים ברחבי העולם שהניב תוצאות מעניינות ומבטיחות, במיוחד בהיבט הטיפולי. אמנם הרבה מהידע נגנז באופן זמני והוחלף בהפצה של מידע שקרי שנועד להפחיד את הציבור, אבל הוא לא נעלם באמת והרבה מהמחקר של השנים האחרונות הוא המשך ישיר של מחקרים שהתקיימו במחצית הראשונה המאה ה-20. השבוע נדבר קצת על תולדות המחקר הפסיכדלי ועל ההתעוררות שלו בשנים האחרונות.

רגע רגע, לפני שאנחנו צוללים פנימה – מה זה בכלל "פסיכדליים"?
משפחת החומרים הזו, שכוללת בין היתר את ה-LSD ואת פטריות הקסם, עברה דרך מספר רב של שמות לאורך מעל 100 שנים בהן הם מוכרים למדע המודרני, כאשר כל שם מייצג איזושהי תפיסה או הקשר מסוים שבו התייחסו אליהם – הלוצינוגנים (מעוררי הזיות), פסיכומימטים (מדמי פסיכוזה), פסיכוגנטים (מעוררי פסיכוזה), פסיכוליטים (ממוסס את הנפש). שני השמות שתפסו ונמצאים בשימוש עד היום הם פסיכדליים (מגלי נפש) ואנתאוגנים (מחברים אל הנשגב). למידע כללי יותר על החומרים,מוזמנים לחזור לטור הרלוונטי במדור.

המחקר הפסיכדלי לפני המלחמה בסמים
ההיסטוריה של המחקר הפסיכדלי מתחילה עוד במאה ה-19 עם חוקרים שבדקו את ההשפעה של קקטוס הפיוטה בבני אדם. הגילוי המשמעותי הראשון היה הבידוד של המסקלין ה-1897, החומר הפעיל בפיוטה והקקטוסים הפסיכדלים האחרים, כגון הסן פדרו. כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 המסקלין הסינתטי היה זמין יחסית ונמצא בשימוש על ידי פסיכותרפיסטים שנעזרו בו כחלק מהתהליך הטיפולי. בשנות ה-40 גילה ד"ר אלברט הופמן את ה-LSD, וקצת מאוחר יותר גם הצליח לזהות ולבודד את הפסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות קסם. חברת התרופות סנדוז בה עבד הופמן הפכה את ה-LSD למוצר זמין עבור פסיכיאטרים ברחבי העולם. מה עשו איתו? מלא דברים.

בהתחלה הסברה הרווחת הייתה ש-LSD מייצר מצב המדמה פסיכוזה (מכאן השם פסיכומימטי) ונעשה בו שימוש כדי ללמוד יותר על המצב הפסיכוטי בתנאים מבוקרים, אך היא ננטשה די מהר עקב ההבנה שהדמיון בין המצבים הוא רק למראית עין. שימוש שאחראי לעוד אחד מהשמות הוא פסיכוליטי, כלומר שימוש במינונים נמוכים יחסית של LSD (כ-125 מיקרוגרם) כדי לרכך את מנגנוני ההגנה של הנפש ובכך להקל על התהליך הטיפולי.במהלך שנות ה-50 קמו אינספור מרכזי טיפול באמצעות פסיכדליים ברחבי העולם, בהם ניסו לטפל במגוון מצבים נפשיים ובריאותיים באמצעות LSD, מסקלין ופסילוסיבין – מיגרנות, התמכרויות, דיכאון, אוטיזם, ואפילו מחסומי כתיבה ומחלות כמו פסוריאזיס, חלקם בהצלחה וחלקם פחות.

במקביל, פרויקט MKUltra של הצבא האמריקאי בחן את האפשרות להשתמש בפסיכדליים בשירות הצבא – לשליטה מוחית, בתור סמי אמת, וגם ככלי עינויים. המחקר בוצע בין היתר על ידי מדענים נאצים שגויסו לצבא ארה"ב לאחר המלחמה, והנסיינים, ללא ידיעתם, היו אזרחים אמריקאים וקנדים – מה שכמובן התפוצץ בסופו של דבר, ורוב המסמכים מהפרויקט הושמדו על ידי ה-CIA בשנת 1973.כל זה הגיע לקיצו עם פתיחתה של המלחמה בסמים, אבל המידע שנצבר באותה תקופה לא הלך לשום מקום – עשרות אלפי סשנים של טיפול באמצעות פסיכדליים תועדו ברחבי העולם, וכל העבודה הזאת זה לא ירדה לטמיון.

הרנסנסהפסיכדלי
נהוג להצביע על מחקרו של ד"ר ריק שטראסמן ב-DMT ב-1990 בתור תחילתו של הרנסנס הפסיכדלי, משום שזהו המחקר הראשון בפסיכדליים שנעשה על בני אדם במערב מאז שנות ה-70. בעקבות המחקר והמשכיו פרסם שטראסמן את הספר "מולקולת הרוח" עליו התבסס הסרט הדוקומנטרי מ-2010 באותו השם. מאז אושרו עוד ועוד מחקרים בסמים הפסיכדליים השונים, כאשר המחקר ממש צבר תאוצה מאז 2010. כיום ישנם מספר גופים גדולים שמוקדשים כולם למחקר פסיכדלי, כגוןMAPSוקרן בקלי, כמו גם מספר מרכזים אוניברסיטאיים שהוקדשו לנושא, כמוהמרכז למחקר פסיכדליים ותודעה בג'ונס הופקינסוגםהמרכז למחקר פסיכדלי באימפיריאל קולג' בלונדון. תוכלו להיכנס לכל אחד מהקישורים הנ"ל ולהתרשם ממגוון המחקרים הרב שנעשה בתחום, ואלו כמובן רק גופים בודדים מתוך מספר רב של גופים שפועלים כיום בעולם. אבל אתם לא חייבים להתאמץ, בשביל מה אנחנו כאן אם לא כדי להביא לכם את הכותרות הכי מעניינות?

מה פסיכדלים עושים למוח
ההשפעה של הסמים הפסיכדליים על המוח היא מורכבת ואנחנו לא באמת מבינים אותה לעומק, אבל בעשור האחרון הייתה התפתחות משמעותית. היום נתייחס לשתיים מההשפעות המשמעותיות ביותר של פסיכדליים על המוח בהקשר הטיפולי. הראשונה היא הגברת הקישוריות, אפקט שגורם לחלקים שונים של המוח לתקשר אחד עם השני, במיוחד כאלו שבדר"כ לא עושים זאת. השפעה זו מקושרת בדרך כלל ליעילות של פסיכדליים לטפל בדיכאון והתמכרויות, שעל פי סבירות מבטאים ביטוי של קיבעון מבני שנוצר במוח. ההשפעה השנייה היא דיכוי ה-DMN, או רשת ברירת המחדל של המוח. זהו חלק של המוח שאחראי בין היתר על מחשבות רפלקטיביות ותחושת עצמי, כאשר פעילות יתר שלו מקושרת למצבים נפשיים כמו דיכאון, חרדה ו-OCD. פסיכדליים מחלישים או "מנתקים" באופן זמני את רשת ברירת המחדל, מה שבטווח הארוך עושה אותה פחות נוקשה ובכך מקלים על מצבים אלה.

במה מטפלים עם פסיכדלים?
>>שימו לב – פסיכדליים הם לא תרופות והם לא מטפלים בשום דבר בפני עצמם. כל המחקרים שבהם מטפלים באמצעות פסיכדליים מכילים תהליך טיפולי ארוך טווח שבו המשתתפים מלווים על ידי צוות של מטפלים לפני, במהלך ואחרי החוויה. כלומר, אל תנסו את זה בבית.

הפסקת עישון– ב-2014 נערך מחקר בג'ונס הופקינס להפסקת עישון באמצעות פסילוציבין (החומר הפעיל בפטריות קסם). מתוך 15 משתתפים במחקר, 80% הפסיקו ולא חזרו לעשן עד חצי שנה אחרי המחקר. לצורך השוואה, אחוז ההצלחה בטיפולים אחרים להפסקת עישון הוא כ-35%.

דיכאון עמיד– דיכאון עמיד הוא דיכאון מז'ורי שלא מגיב לטיפול תרופתי סטנדרטי. ב-2017 בוצע מחקר של האימפיריאל קולג' בלונדון בשיתוף עם קרן בקלי לטיפול באנשים עם דיכאון עמיד באמצעות פסילוציבין. מתוך 20 משתתפים בניסוי, כולם חוו ירידה בתסמינים לאחר הטיפול. בבדיקה שנעשתה חצי שנה לאחר הניסוי, 42% מתוך המטופלים כבר לא סבלו מדיכאון כלל, נתון מרשים מאוד בהתחשב בעובדה שמדובר באנשים שאף טיפול קונבנציונלי לא סייע להם כלל.

כאבי ראש מצרריים– כאבי ראש מהסוג הזה נחשבים לאחת הבעיות הרפואיות הכואבות ביותר הידועות למדע ובאים לידי ביטוי בכאבי ראש קשים שמגיעים ב"צרורות" של מספר שבועות כל פעם. רבים מהסובלים מכאבי ראש מצרריים לא מגיבים לטיפול תרופתי קונבנציונלי. בסקירה שנעשתה ב-2015 בקרב 496 משתתפים שסובלים מכאבי ראש מצרריים, חלק גדול מהמשתתפים העיד ששימוש בפסילוציבין או LSD קיצר את אורכם של הצרורות שלהם, הפסיק אותם או מנע אותם לחלוטין.

בנוסף לאלו מתקיימים כיום מחקרים בפסיכדליים לטיפול בחרדות מוות בקרב חולים סופניים, חרדות חברתיות בקרב אנשים על הרצף האוטיסטי, הפרעת דחק פוסט טראומטי, אלכוהוליזם והתמכרויות אחרות, ועוד. מחוץ לעולם הטיפולי, ישנם גם מחקרים על אנשים בריאים כגון מחקר של ג'ונס הופקינס שבו נותנים פסילוציבין למתרגלי מדיטציה וכוהני דת שונים ובוחנים את ההשפעות עליהם. סביר מאוד שכבר בשנים הקרובות טיפולים באמצעות פסילוציבין בדיכאון יהפכו לאופציה חוקית, וכבר היום ישנם מרכזים ברחבי העולם שמציעים רטריטים וטיפולים חוקיים באמצעות פסילוציבין, איוואסקה ועוד.

וכמה מילים על הקשר התרבותי
כפי שציינתי גם בטור הקודם בנושא, מערכת היחסים של המערב עם פסיכדליים נמצאת בחיתוליה. אנחנו לא באמת מבינים את החומרים שלהם ואת מלוא הפוטנציאל שלהם לרפא ולפגוע. בעוד שרוב המחקר הפסיכדלי כיום מסתכל על פסיכדליים ככלי עזר לטיפול נפשי, אם נסתכל על תרבויות אחרות נראה שימושים אחרים לגמרי – שימוש פולחני-דתי, טיפול במחלות של הגוף ולא של הנפש, ציד, ואפילוכישוף. גם אם ניקח את שני הטורים שכתבתי על פסיכדליים ואת כל הטורים שעוד אכתוב עליהם בעתיד, אנחנו נהיה רחוקים מאוד ממיצוי הנושא, משום שאנחנו רחוקים שנות אור מלהבין אותו באמת כתרבות.

• בתודעה
• סמים
• פסיכדליה
• סמים פסיכדליים