לפני מספר ימים פורסמה ידיעה מרעישה בעולמות הריגול הפיקטיבי – הזכויות על זיכיון ג'יימס בונד כבר לא שייכים למשפחת ברוקולי, שהחזיקו בזכויות ב-62 השנים האחרונות, מאז הפקת הסרט הראשון "ד"ר נו". והכי גרוע, הן נמכרו למי שכנראה היה יכול להיות נבל בונד מושלם – ג'ף בזוס וחברת אמזון. פרנצ'ייז אהוב ומוערך נמכר לחברת תוכן-מסחר-שליחויות ענקית? נו מה, זה ברור שהם יהרסו את המותג בתוך כמה שנים קלות. עכשיו רק נותר להבין איך – אז ניסינו למצוא את כל הדרכים בהן אמזון יכולה להרוס את הסוכן 007, ואף אחת מהן לא כוללת לייזר שמתקרב לו למפשעה בהילוך איטי.

>>לאכול את העשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

פריקוול ארוך ומתיש

אפשר בהחלט להתחיל בצפוי – בדומה ל"טבעות הכוח", אמזון יירצו לסחוט את לימון התוכן של בונד מההתחלה, ואין דרך יותר טובה למתוח סיפור לנצח מאשר לחזור אחורה, ולהתחיל לספר אותו ממש מההתחלה, רצוי עם קאסט ענק של שחקנים שנראים די אותו הדבר וקשה מאוד להבדיל ביניהם. נוכל לראות את ג'יימס הצעיר מצטרף לטירונות של MI6, מאבד את בתוליו, שותה לראשונה מרטיני ("זה.. מעורבב?!", ישאל בגועל אחרי שירק את המשקה) וכמובן, יורה בהאנצ'מן הראשון שלו. יהיה מרגש ודרמטי.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: בית ספר למרגלים"
בתפקיד בונד:טימותי שאלאמה. הוא בהכל היום, ונראה מספיק צעיר בשביל להחזיק 8 עונות.

סיקוול של זקן מריר

קלאסיקות אף פעם לא מתות, הן רק ממשיכות לעוד ועוד עד שהן גוססות באיטיות. אנחנו בטוחים שמישהו באמזון יעלה את הרעיון המבריק של להציג את ג'יימס בונד הזקן, שנאלץ להיגרר שוב לעולמות הריגול אחרי שנים בזהות סודית באי אקזוטי. בונד הזקן יצטרך להיפרד מבת ה-20 שהוא בדיוק שכב איתה, להידחס בקושי לחליפה, לקבל מקיו קטטר שיורה חיצי הרדמה (אבל רק מצד אחד) ולהבין אם זה באמת היה גולדפינגר, או סתם נסיך ניגרי שמנסה לרמות אותו.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: עוד לא למות"
בתפקיד בונד:פירס ברוסנן בן 71, רק אומרים.

ספין אוף פוסט אפוקליפטי

בין "האחרונים מביננו", "סילו", "פולאאוט" ו"טוויסטד מטאל", ז'אנר הפוסט אפוקליפסיה בצמיחה (מעניין באמת למה), ומי אמר שבונד צריך להיות מוגבל לז'אנר הריגול? בשנת 3007 מגיפה מסתורית מעוררת את המתים, וביניהם הסוכן האהוב על כולנו, שצריך עכשיו לסכל את מזימתו של נבל הזומבים להשתלט על העולם, תוך כדי מאבק פנימי להימנע מלאכול את המוח של נערת הבונד הנוכחית. יהיה הרבה דם, סוף סוף.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: אתה חי רק פעמיים"
בתפקיד בונד:אנדרו גארפילד בתפקיד שיזכה אותו בפרס, אבל לא באמי

פארודיית ריגול סאטירית

היי, זה עבד עם "הבנים" בז'אנר גיבורי העל, למה שזה לא יעבוד עם בונד המודרני בז'אנר הריגול? יש הרבה על מה לצחוק, ואפשר להתעלם מאוסטין פאוורס ופשוט להפוך את בונד לפארודיה עצמה. הפעם נעקוב אחר נקודת המבט של נבל, בן של שכיר חרב שבונד רצח סתם ככה על הדרך, בלי אפילו לכוון את האקדח. הגיע הזמן להוריד את המרגל, שלמעשה מתגלה כמגלומן שנהנה מהכוח והרישיון להרוג בחופשיות רבה מדי. וכן, זה דימוי לממשל טראמפ.
שם אפשרי: "ג'יימס בונד: מות הגיבור"
בתפקיד בונד:ראיין ריינולדס, שיגלם אותו כמאנייק מקסים וכמובן יגרום לכולנו להתאהב בו ולפספס את הנקודה.

רימייק אנימציה לדור הפי.סי

עד כה אמזון הצטיינה לא פעם בסדרות אנימציה למבוגרים, ואם כבר עושים סדרת אנימציה לבונד, למה לא לקחת את להיט הניינטיז הבינוני להחריד "ג'יימס בונד הצעיר", וליצור אותו מחדש כסדרה עלילתית לדור החדש? לאקס-מן זה עבד. אבל אתם מכירים אמריקאים, הם בטח ירצו להפוך הכל ל-Woke – קיו יהיה אישה בכיסא גלגלים, נערת הבונד תהיה טווינק והנבל יהיה בכלל הממסד המזדקן שמונע מבונד להרגיש באמת חופשיה עם עצמה ועם זהותה המגדרית. זה יהיה להיט.
שם אפשרי:"ג'מה בונד הצעירה"
בתפקיד בונד:כל המיעוטים יחדיו

תחרות ריאליטי קיצונית

נו מה, זה היום הראשון שלנו כאן בעולם הטלוויזיה? הרי ברור שיש פה פוטנציאל ענק – קחו חבורת משתתפים נלהבת, חלקו אותם לשתי קבוצות וזרקו אותם לסיטואציות שרק המרגל 007 יכול לצאת מהם בריאליטי ממריץ דופק, עם פרס של מיליון לישט בסיום, והכל בהנחייתו של שחקן בריטי דרמטי שמרגיש כמו נבל בונד. רגע… מספרים לנו באוזניה שכבר קיים כזה? והוא יצא באמזון לפני יותר משנה? נו טוב, אי אפשר לחזות הכל מראש.
שם:"007: הדרך למיליון".
בתפקיד המנחה:בריאן קוקס. אנחנו לא צוחקים, זה אותו בריאן קוקס של לוגן רוי. המציאות חזקה יותר מכל דמיון.

• המסך
• אמזון
• אמזון פריים
• ג'יימס בונד

ז'אנר הריאליטי ממשיך להתקשות להמציא את עצמו מחדש, אבל זה לא אומר שמפסיקים לנסות ועכשיו פריים וידאו, שירות הסטרימינג למנויים של אמזון, מנסה את מזלו ושם את כל הז'יטונים על תחרות ריאליטי שתעלה בחודש הבא לאוויר (10.11) תחת המותג המנצח של ג'יימס בונד והכותרת הקרינג'ית "007: הדרך למיליון".

כן כן, מה ששמעתם, אנחנו מדברים על פורמט ריאליטי שבו יתמודדו זוגות בשלל משימות ג'יימס בונדיות מסמרות שיער ברחבי העולם, כולן בהשראת ובאווירת סדרת הסרטים על המרגל הבריטי הנועז והאלגנטי. והפאנץ': את תפקיד המנחה יגלם בריאן קוקס, הלוא הוא לוגאן רוי מ"יורשים". והוא לא סתם מנחה.

על פי ההודעה של אמזון לתקשורת והטיזר, קוקס הוא למעשה דמות במשחק, "הקונטרולר" המרושע שעורם שלל מכשולים בדרכם של המתמודדים אל הפרס הנכסף בגובה מיליון פאונד. בחודש אפריל אמר קוקס שכבר יצא לו לראות חלק מצילומי המתמודדים. "ראיתי איך אנשים רגילים מתמודדים עם הרפתקת ג'יימס בונד", סיפר קוקס. "הם מטיילים בעולם לכמה מהלוקיישנים האיקוניים של בונד, וככל שהם מתקדמים זה נעשה יותר מותח. אני נהנה להיות הנבל שמענה אותם, עם רישיון להתעלל בהם קצת". נשמע כמו משהו שלוגאן רוי היה אומר.

הטריילר נראה מושקע ביותר, כמו גרסה משוכללת של "המירוץ למיליון", והמשימות שהוא מספק הצצה אליהן נראות מליגת העל של משימות הריאליטי. ג'ף בזוס לא חסך כאן. מאחורי המהלך המעניין הזה של אמזון פריים וידאו, עומדת גם רכישתה של MGM בידי אמזון, ענקית הקולנוע שאוחזת בזכויות למותג הג'יימס בונדי, שכעת בוודאי יימתח לספין-אופים וז'אנרים נוספים ככל האפשר. נמתין לתוכנית הבישול שלו.

• המסך
• ג'יימס בונד
• ריאליטי
• אמזון פריים

"לא זמן למות", הידוע גם כבונד מס' 25, הוא סרט פרידה מדניאל קרייג במלוא מובן המלה. כש"קזינו רויאל" – הסרט הראשון שבו גילם את 007 – יצא למסכים ב-2006, כתבתי שזה היה "הבונד הראשון מאז 'לעיניך בלבד' (1981) שממש נהניתי ממנו. וחלק ניכר מההנאה הזאת היא בזכותו של קרייג, הבונד הטוב ביותר מאז קונרי, לפחות… קרייג, שהכריזמה נשפכת מהאוזניים הבולטות שלו, ושבניגוד לקודמיו כן משכנע כגבר שהייתי מוכנה להפקיד בידיו את גורל העולם, הוא גם הכי קרוב לדמות של בונד כפי שעלתה מספריו של פלמינג".

כזכור, בסרט ההוא בונד התאהב באמת, בפעם הראשונה מאז "בשירות הוד מלכותה" (1969) ומותה הטראגי של וספר לינד (אווה גרין) השאיר חותם בליבו. הסרט החותם את החמישייה של קרייג חוזר אל דמותה ושולח את בונד אל קברה, בניסיון להתגבר על אובדנה כדי שיוכל לפתח מערכת יחסים אמיתית עם אהובתו החדשה, מדלן סוואן (לאה סיידו) שאותה פגש ב"ספקטר". גם דמותו של בלופלד (כריסטוף וולץ), ראש ארגון הרשע ספקטר, ממשיכה לכאן היישר מהסרט הקודם שבו הוא נלכד והושם בכלא שמור, ושם הוא עדיין נמצא. כלומר, יש כאן ניסיון להמשיך ולייצר מעין קשת דרמטית עבור בונד/קרייג – אבל זה מנוגד למרכיבים אחרים בסדרה ולכן זה עובד רק באופן חלקי.

זה מתחיל נהדר עם סצנת אימה בשלג שמספקת סיפור רקע לדמותה של מדלן, לפני שאנחנו קופצים שנים רבות קדימה לחופשה רומנטית שלה עם ג'יימס באיטליה. החופשה מופרעת, כמובן, על ידי אנשים שרוצים להרוג אותו ואנחנו מקבלים סיקוונס אקשן מעולה וטעון דרמטית ברחובות הצרים של העיירה העתיקה מטרה, כוכבת קולנוע בפני עצמה שנראתה לאחרונה ב"בן חור" וב"וונדר וומן" (בונד כבר ביקר שם ב"קוונטום של נחמה").

כשהגיע השיר היפהפה של בילי אייליש המלווה את סיקוונס כותרות הפתיחה המצוין ליבי נמלא בהתרגשות של פגישה מאוחרת עם אהוב ישן. אחריהן הצטרפה לסרט דמותה של נומי (לשנה לינץ'), ה-007 החדשה שירשה את מקומו של ג'יימס, והיריבות המקצועית בין השניים הניבה ניצוצות. ואז בונד נסע לקובה ופגש את אנה דה ארמס בהופעת אורחת נהדרת כסוכנת סי.איי.איי נלהבת. והיו עוד כמה סצנות טובות עם פליקס לייטר (ג'פרי רייט). אבל הסרט המאוד ארוך הזה (שעתיים וארבעים דקות) הלך ונחלש בהדרגה.

החולשה הזאת היא שילוב של תסריט פגום ושתי דמויות מהותיות שאינן מצליחות להרים אותו – הנבל והאישה האהובה. לאה סיידו אמנם פחות צנונית מכפי שהיתה בסרט הקודם, אבל בינה לבין קרייג אין כימיה של ממש, וסיפור הרקע של דמותה בסצנת הפתיחה מבוזבז לגמרי. בעייתית עוד יותר דמותו של לוציפר סאפין בגילומו של רמי מאלק שמדבר לאט ובשקט. זה אחד הנבלים החלשים בסדרה וכשגם הוא מתעקש לפצוח במונולוג פילוסופי במהלך העימות הסופי עם בונד זה לא רק מיותר, אלא גם מחדד את הכשלים של עיצוב דמותו לאורך הסרט כולו. הוא מונע על ידי נקמה, אוקיי, אבל השאר לא ברור (כרגיל, גם כאן יש איום על כל אוכלוסיית העולם). בכלל, הסיקוונס הארוך (מאוד) במפעל הסודי על האי הסודי (תמיד יש אחד כזה) לקראת הסוף הוא החלש ביותר בסרט, גם מבחינה דרמטית וגם מבחינת האקשן שנעשה סתמי למדי.

שבתי וקראתי את הביקורת שכתבתי על "ספקטר" וראיתי שגם שם התרשמתי שהסרט מתחיל נהדר אך נחלש בהמשך (בתחילתו קרייג התנהג כמו רוג'ר מור הפלייבוי אך בהמשך חזר לעצמו וזה לא התחבר). התסריטאים ניל פרוויס ורוברט ווייד חתומים על כל סרטי בונד/קרייג (וגם על שני האחרונים של פירס ברוסנאן) ונראה שהם משקיעים בעיקר בהתחלות מרשימות ואחר כך מאבדים גובה. דמותה של נומי, למשל, מקבלת כניסה נהדרת, אך בהמשך הסרט מזניח אותה לגמרי וללינץ' המרשימה לא נותר מה לעשות. פיבי וולר ברידג' ("פליבג") אמנם צורפה לרשימת הכותבים כדי לאוורר את הדיאלוגים, אבל לא נראה שהיתה לה השפעה על מבנה התסריט.

כידוע, דני בויל היה אמור לביים את הסרט, אך פרש יחד עם התסריטאי ג'ון הודג' ("טריינספוטינג") בשל "חילוקי דעות יצירתיים" ואת מקומם ירש קרי ג'וג'י פוקונגה ("חיות ללא לאום"), הבמאי האמריקאי הראשון בתולדות הסדרה. בהיותו מעין סרט סיום, "לא זמן למות" בהחלט מעז לעשות דברים שלא נעשו לפני כן בסדרה – יש תחושה שמנקים את השולחן לפני הליהוק של הבונד הבא – אבל הסרט לא מצדיק את האורך המוגזם שלו ואינו משיג את עוצמת הרגש שהוא בהחלט שואף אליה.

ובכל זאת, כמה מילים טובות מגיעות לדויד דנציק השוודי בתפקיד המדען הרוסי העורק ולדו אוברוצ'ב, שמעצב הופעה זכורה כנבל משנה תולעתי, ולבילי מגנוסן כסוכן סי.איי.איי חסר סבלנות (השחקן המעניין הזה מתמחה בתפקידים של אנשים מפתיעים). גם אנשי הצוות הקבועים – בן ווישאו, נעמי האריס ורייף פיינס – עושים מלאכתם נאמנה. וקרייג הוא עדיין הבונד הכי טוב. בשורה התחתונה – אחלה חצי סרט.

★★★ 3 כוכבים
No Time to Die בימוי: קרי פוקונגה. עם דניאל קרייג, רמי מאלק, לאה סיידו, ג'פרי רייט. בריטניה/ארה"ב 2021, 163 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ג'יימס בונד
• סרטים
• סרטים מומלצים
• קולנוע
• בילי אייליש

• Facebook
• Twitter
• Email

• המסך
• קולנוע
• ג'יימס בונד
• קורונה
• סרטים
• טריוויה

• Facebook
• Twitter
• Email

לסרט החדש, החמישי במספר, בסדרת ג'ייסון בורן קוראים פשוט "ג'ייסון בורן". אבל מתברר שגם לכתוביות יכולות להיות פליטות פרוידיאניות, וכך בכתובית הפתיחה מופיע התרגום "ג'יימס בורן". אופס, מישהו חשב על הסוכן האחר האהוב בתולדות הקולנוע.

ב־2012 סדרת ג'יימס בונד חגגה 50 שנה להיווסדה עם "סקייפול", אחד הסרטים המהוללים בתולדותיה. לא שסרטי בונד אי פעם כיוונו לאוסקר, אבל "סקייפול" היה מפגן כוח שנועד להראות שגם בעידן הנוכחי, לג'יימס בונד יש משהו בשרוול שאין לאף אחד אחר: סטייל. אבל מפיקים בהוליווד לא יכולים להסתפק בדבר טוב. הם צריכים תמיד למשוך עוד קצת, וכך נולד "ספקטר": סם מנדז, הבמאי הראשון בתולדות בונד שכבר היה לו אוסקר על המדף, חזר לכיסא הבמאי מצויד בהרבה יותר כסף. רק שהפעם נראה שכבר תוך כדי תנועה הבינו המעורבים שזה לא יצליח; הסרט איבד גובה במהרה ונקטל על ידי המבקרים. הצופים התרגלו לבונד כשהוא חכם ולבונד כשהוא מטופש, אבל יש דבר אחד שאף אחד לא מוכן לסבול – בונד משעמם.

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
ג'ייסון בורן: סוחף למרות התסריט הממוחזר. ביקורת
בונדינג: יצאנו לצפיית מרתון של כל סרטי ג'יימס בונד
"אם אעשה סרט בונד נוסף זה יהיה רק בשביל הכסף"

סוכנים חשאיים הם נדבך חשוב בתרבות שלנו. בשנות ה־60 בונד היה ההתגלמות לא רק של הסוכן של הוד מעלתה אלא של כל שליחותה: מלא בסטייל, יודע להסתנן לאן שצריך, יודע לזהות (בשיא המלחמה הקרה) מי טוב ומי רע, מי רוצה להרוס את העולם ומי רוצה להשיב אליו את השלום והסדר. מן הסתם אנחנו כבר לא חיים בעולם הזה. ג'ייסון בורן חי בעולם אחר לגמרי: הוא התגייס במטרה לשרת את המדינה אבל מצא את עצמו קורבן של ניסוי של הממשלה. הוא יודע שפות רבות ואת כל שיטות הקרב הידועות, אבל את כל היכולות שלו לימדו אותו רק כדי שיידע יותר טוב איך להרוג. בסרט הראשון בורן מוצא את עצמו עירום בלב ים, אבוד, בעולם מנוכר, מנסה להיזכר מאיפה בא ולגלות לאן הוא הולך. כמה זה רחוק מבונד, שבכל סרט (מתוך מאבק להישאר רלוונטי) ההיסטוריה שלו מומצאת מחדש רק כדי להראות שהוא נטוע, מחד, בהיסטוריה, ומאידך מביט למציאות ישר בעיניים.

גם "ג'ייסון בורן", הסרט החדש בסדרה, הוא סרט שבכלל לא היה אמור להיות קיים. אחרי "זהות אבודה" (2007), הודיעו מאט דיימון וגם הבמאי פול גרינגראס שמבחינתם זהו, נגמר. מרגע שבורן מבין מי הוא ושוב זוכר הכל, הם סיפרו את הסיפור שהם רצו לספר – סיפור על סוכן שמאבד צלם אנוש ומנסה לזכות בו חזרה. אחרי ניסיון ספין אוף מוזר וכושל של הבמאי טוני גילרוי והשחקן ג'רמי רנר, חזרו דיימון וגרינגראס לסדרה – והפעם בלי הבטחות. הם כתבו את התסריט תוך כדי תנועה וסיימו לכתוב את הסצנות האחרונות בזמן הצילומים עצמם. זה לא קרה אפילו בהיסטוריה הארוכה והמוזרה של ג'יימס בונד.

אז למה הוליווד לחוצה כל כך להביא למסך עוד ועוד סוכנים חשאיים? זה לא רק מפני שהם עושים הרבה מאוד כסף. זו הצהרה פוליטית של האולפנים. בשנות ה־60־70 הראו האולפנים את נאמנותם למערב ולמלכה, שתשמח כל פעם מחדש להרים טלפון ולהודות לבונד על כך שהציל את העולם. אבל אצל ג'ייסון בורן האויבים והממסד – כולם חלק מאותה סמטוחה. הממסד לא מתעניין כלל בבורן האדם ובחיפוש שלו אחר גאולה, אנושיות ופיסות מהנשמה שלו. אלו הם במקרה הטוב הסחת דעת ובמקרה הרע איום על הממסד עצמו. גרינגראס, שבא מעולם העיתונות, החדיר בסדרת "בורן" את הטון הפרנואידי המובהק שלה. הסרטים מבוימים כאילו הבמאי עצמו מנסה לצוד את בורן. השוטים מצולמים מרחוק, בעדשה סגורה, כאילו אנחנו מציצים מחלון על המתרחש. אין בסרטים האלה טיפת אינטימיות (בונד מוצא תמיד כמה דקות לאינטימיות עם נערת בונד מתחלפת), רק מרדף.

בורן הוא סוכן בעולם שבו כולם הם הרעים. הממשלה מושחתת, מסואבת, עוברת מכיבוי שרפה אחת לאחרת. ארגוני הטרור חכמים, תאבי בצע וכוח אבל גם לא ניתנים לשליטה, מבחוץ או מבפנים. בורן, כמו בונד, עובר מעיר לעיר, אבל כל עיר היא מלכודת חדשה. לבונד, לעומתו, יש סטייל: עד "קזינו רויאל" יש משהו שהוא לא איבד מעולם, גם לא כשהיה שנה וחצי בשבי בצפון קוריאה: הוא ידע תמיד מי הוא ומה הוא אמור לעשות. לכן סדרת הסרטים המאותחלת של בונד, עם דניאל קרייג, קצרה בסופו של דבר הצלחה חלקית בלבד, בעוד בורן כל כך טבעי בנוף הקולנועי העכשווי. אין לו צעצועים מיוחדים, אין לו כריזמה מיוחדת, הוא לא בולט בקהל ולא מהסס לברוח כשצריך.

הסרט החדש בסדרת "בורן" הוא, למרבה הצער, גם המשעמם שבה. הוא גם הסרט שהכי משתדל להיות רלוונטי בנושאים שלו: דעאש, סנודן, ביטחון אישי, פרטיות. יש מנכ"ל חברת טכנולוגיה סטייל גוגל האוספת נתונים על האזרחים אבל מבטיחה שהכל מוצפן ושמור; יש ראש CIA שרק רוצה לפתח תוכנית מעקב חדשה כי הוא פטריוט גדול; ויש ג'ייסון בורן שכבר לא ממש ברור מה הוא רוצה. ככה זה תמיד – מרוב רצון להיות חדשני ורלוונטי, הסרט נראה פתאום קצת מיושן. לפחות על בונד אפשר לסמוך שלא ישתנה יותר מדי.

"ג'ייסון בורן", מחמישי (28.7) בקולנוע

• סוכן חשאי
• פול גרינגראס
• סם מנדז
• מאט דיימון
• ג'ייסון בורן
• סקייפול
• ספקטר
• ג'יימס בונד
• הוליווד
• סוכנים חשאיים
• סרטים
• תרבות