אתמול בשעות הערב שוחרר, לאחר חודשים ארוכים של המתנה, הטריילר הראשון של העיבוד הטלוויזיוני המצופה ל"הארי פוטר" יצא לעולם, ומאז האינטרנט מוצף בהערות גזעניות כאלו או אחרות על דמותו של פרופסור סוורוס סנייפ, שהפעם יגולם על ידי השחקן השחור פאפא אסיידו. זה, כמובן, לא הפתיע אף אחד – השחקן זכה לגידופים ואיומים על חייו מרגע הכרזתו לתפקיד באוקטובר 24 (בריאיון שערך בתחילת השבוע סיפר שקיבל הודעות עם המסר "תתפטר או שנרצח אותך"), וזו בהחלט לא הפעם הראשונה ששחקן שחור שתופס תפקיד שבעבר אוכלס ע"י אדם לבן זוכה לקבלת הפנים האיומה הזו.

ההרגל האינטרנטי להתגזען על ליהוקים עומד במרכז "פיתיון", הסדרה החדשה של ריז אחמד ("ליל האירוע") לאמזון פריים, שלוקח את ההרגל הזה ומחבר למסורת אנגלית וותיקה – לשנוא כל ליהוק חדש לתפקיד ג'יימס בונד, לא משנה מאיזה מוצא הוא. בסדרה אחמד מגלם את שאה לאטיף, שחקן בריטי ממוצא פקיסטני שנמצא בעלייה (כן, זה לגמרי פרוקסי של אחמד עצמו) שמשתתף באודישן לתפקיד בונד, ומרגע שהסיפור יוצא לעיתונות – הגיהנום מתחיל להתגלגל.

עם כמה שזה נשמע כמו סיפור די ברור, אחמד לוקח אותו לכמה כיוונים שונים, שמערבבים בין דרמה משפחתית על פקיסטנים באנגליה עם פארודיה הוליוודית, ומצליח להוציא את הסיפור מהאזורים הצפויים. אז כן, יש איזה בדיחת ישראל מעאפנה שמתחבאת שם (בכל זאת, לא תהיו מופתעים שריז אחמד לא חובב שלנו), אבל הסיפור מעניין ומתפתח לאזורים מעניינים, ובינג' נעים של 6 פרקים יחוסל בסופ"ש אחד, שבסופו בתקווה נוכל ללהק גם ג'יימס בונד קוראני אם צריך. הו, זה בטוח יהיה מעניין – בונד לוחם טאקוונדו.
"הפיתיון", 6 פרקים, עכשיו באמזון פריים

• מה רואים הלילה
• המסך
• ג'יימס בונד

כמה מהסצנות האייקוניות ביותר בקולנוע הן הרגע שבו דמות דופקת כניסה מרשימה. יש סרטים שנפתחים עם הצגה עוצמתית של דמות, ואחרים דוחים את הופעתה הראשונה לשלב מאוחר, אחרי שבנו לגביה שלל ציפיות. לפניכם רשימה אסקפיסטית בעיקרה של כניסות בלתי נשכחות. אפשר גם לקרוא אותה כמטאפורה לכניסות מפוארות שלא בהכרח מובילות לסיומים מוצלחים.

>> העם הנפלא הזה: 9 סרטים איראנים שיפתחו לכם את הלב ואת הראש
>> בואו נרגיע: 15 סרטים קסומים שיספקו לכם קצת נחמה ושקט

ג'ק ספארו ב"שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" (2003)

שני השוטים הראשונים של הפיראט בגילומו של ג'וני דפ מציגים אותו כדמות הרואית – ניצב בראש תורן על רקע שמיים מעוננים, שערו מתנפנף ברוח ומבטו ממוקד בעתיד, הוא מלווה בפסקול בומבסטי תואם. רק השוט החמישי, שבו הוא מצולם מרחוק, חושף שכלי השיט שבו הוא שולט באון הוא סירה קטנה על סף טביעה. ועדיין הוא לא מאבד מהפוזה. הוא מוריד את כובעו לכבודם של שלדי פיראטים תלויים המקבלים את פניו בכניסה לפורט רויאל שבג'מייקה, ופוסע בנינוחות מהסירה הטובעת למזח, המשמש לו כמסלול דוגמנות של קוויריות קמפית.

ד"ר פרנק נ'פורטר ב"מופע האימים של רוקי" (1975)

בליל סערה בראד וג'אנט נקלעים למסיבה ביזארית בטירה מסתורית. הם רוצים לחמוק משם ולא מבחינים בעקבים הגבוהים והנוצצים במעלית שיורדת מאחוריהם. כשהמעלית נפתחת מגיח מתוכה ד"ר פרנק נ'פורטר עוטה גלימה שחורה ומציג את עצמו בשיר. כל מלה שיוצאת מפיו משדרת פיתוי מיני. כשטים קארי משליך מעליו את הגלימה ושר בקול אדיר "אני טרנסווסטיט מתוק מטרנסקסואל, טרנסילבניה" תוך כדי שהוא מעכס במחוך שחור וגרבי רשת על שטיח אדום, בראד וג'אנט והצופים מכושפים. זאת אחת ההופעות הכי סקסיות בתולדות הקולנוע.

חניבעל לקטר ב"שתיקת הכבשים" (1991)

טירונית ה-FBI קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר) נשלחת לתחקר רוצח סדרתי הכלוא במתקן פסיכיאטרי תת קרקעי. היא הולכת לאיטה במסדרון בין כלובים שבהם כלואים אסירים התוקפים אותה כמו חיות פרא. בסוף המסדרון, בתוך תא זכוכית משוריינת, מתגלה חניבעל (אנטוני הופקינס), זקוף כמו עמד דום לכבודה, שיערו משוך לאחור. הקניבל מקבל את פניה עם חיוך דק על שפתיו ומוות בעיניו, ומברך אותה ב"בוקר טוב". כשהוא מבקש שתתקרב אליו, הוא מעורר חלחלה מקפיאת עצמות.

גילדה ב"גילדה" (1946)

את גילדה – אחת הפאם פאטאליות הכי אייקוניות בקולנוע (למרות שהיא לא באמת פאם פאטאל) – אנחנו שומעים עוד לפני שהיא נחשפת למצלמה, מפזמת שיר שאותו תשוב ותשיר בהמשך. בעל הקזינו באלין מונדסן רוצה להציג בפני יד ימינו ג'וני (גלן פורד) את רעייתו החדשה, ומוביל אותו לחדר השינה שלהם. באלין שואל "גילדה, את הגונה?" (במובן של לבושה), ורק אז אנחנו רואים את גילדה (ריטה הייוורת') מתרוממת לתוך הפריים תוך כדי שהיא מניפה את שיערה לאחור, בשילוב של זוהר, פיתוי והתרסה. כשהיא מזהה את ג'וני, מאהבה לשעבר, החיוך נעלם מפניה והיא מאשרת "כן, אני הגונה", ומרימה את השרוול הימני של שמלת הסטרפלס הלבנה שלה. הרפליקה הדו משמעית היא בבסיס הדרמה של הפילם נואר הקלאסי הזה. אומרים שהייוורת' אמרה פעם "כל גבר שהכרתי אי פעם התאהב בגילדה והתעורר איתי".

הארי ליים ב"האדם השלישי" (1949)

אחרי מלחמת העולם השנייה, הסופר האמריקאי הולי מרטינס (ג'וזף קוטון) מגיע לווינה בהזמנת ידידו הארי ליים. אבל הארי, כך מסופר לו, נהרג בתאונה. מפקח המשטרה אומר להולי שידידו הוא פושע שסחר בתרופות וגרם למות ילדים, והולי פותח בחקירה בתקווה לנקות את שמו. לילה אחד ברחוב הוא חש שמישהו עוקב אחריו. האיש המסתורי עומד בתוך גומחה חשוכה בקיר, גור חתולים מתחכך בנעליו. הולי צועק עליו, ושכנה שמתעצבנת על הרעש מדליקה את האור בדירתה. אלומת אור מציפה את פניו של האיש החשוך ולמול עינינו מתגלה אורסון וולס בתפקיד הארי ליים. הגילוי מלווה בנעימת הנושא של הסרט המנוגנת על ציתר. הולי בשוק מחמת הגילוי, אך כשהאור כבה הארי נעלם כלעומת שבא, כאילו היה רוח רפאים.

טוני מנרו ב"שגעון המוזיקה" (1977)

הסרט שהפך את ג'ון טרוולטה לאייקון קולנועי נפתח בתמונות פנורמיות של ניו יורק, ואז חותך לקלוז אפ על נעליו האדמדמות של טוני מנרו שהולכות ברחוב במה שנדמה לצעדי ריקוד, לפי הקצב של "Staying Alive" של הבי ג'יז. שלא כמקובל, הנעליים מצולמות מהחזית, כמעט נכנסות למצלמה. המצלמה מטפסת למעלה וחושפת את ז'קט העור והחולצה האדומה של טוני, ואז את פניו ותסרוקת הפאן שלו – עד אז פטישיזציה כזו של הגוף יועדה לנשים. פחית הצבע שטוני נושא בידו הימנית מספרת לנו שהוא בחור פשוט ממעמד הפועלים, אבל הליכתו הקופצנית והשחצנית וכל הופעתו מספרת לנו שהוא בדרך לבמת הדיסקו שם הוא המלך.

ג'ינקס ב"למות ביום אחר" (2002)

בסרט ה-20 בסדרת ג'יימס בונד, 007 (פירס ברוסנאן) נמצא במסעדת חוף בקובה, ומתבונן על המים עם משקפת. דרך עדשת המשקפת הפאלית נראית האלי ברי עולה מהמים בהילוך איטי, כמו היתה נימפת ים, לובשת בקיני כתום ומלווה במוזיקה סימפונית רומנטית. סכין הצמודה למותניה מספרת לנו שהיא לא רק סקסית להפליא אלא גם מסוכנת. הצופים מודעים לכך שזו מחווה להופעתה של אורסולה אנדרס ב"ד"ר נו" ארבעים שנה לפני כן, ונדמה שגם ג'ינקס עצמה מודעת לכך, ולכוח שיש לה על הגבר שמתבונן בה.

מרק רנטון ב"טריינספוטינג" (1996)

מרק רנטון וחברים רצים ברחוב בגלזגו, ככל הנראה בורחים מהרשויות אחרי שביצעו עברה כלשהי. הריצה מלווה במונולוג אנטי ממסדי זכור ובשיר "Lust for Life" של איגי פופ. כשרנטון קצוץ השיער נתקל במכונית, הוא נעמד מעליה משמיע קול צחוק חייתי, והתמונה קופאת על פניו המביטות לעבר המצלמה. סרט ההרואין מגדיר התקופה של דני בויל אולי התיישן כמעה, אבל הפתיח שמציג בפנינו את יואן מקגרגור בן ה-25 בתפקיד נרקומן אנרגטי עדיין עוצמתי כשהיה.

ג'ון דו ב"שבעה חטאים" (1995)

בראד פיט ומורגן פרימן חוקרים סדרה של רציחות מחרידות. כשעה וחצי מתחילת סרטו של דיוויד פינצ'ר, כשהרוצח עדיין אנונימי, קווין ספייסי מופיע פתאום בתחנת המשטרה ומבקש תשומת לב. אף אחד לא שם אליו, והוא צועק "בלש!" בקול מחריד. ראשו מגולח למשעי, חולצתו מכוסה בדם, קצות אצבעותיו חבושים, כשפיט מסתובב אליו הוא פורס את ידיו ואומר בשקט "אתם מחפשים אותי". פיט צועק עליו שירד על ברכיו, וספייסי נשכב על הרצפה ממושמע ורגוע. הכניעות הלא מובנת שלו ואופן דיבורו האיטי והמודגש למול הצעקות של פיט מייצרים איום שנדמה לא אנושי. בסבב ההקרנות הראשון כוחה של ההופעה המאוחרת הזאת הועצם גם משום ששמו של ספייסי נעדר מכותרות הפתיחה.

הג'וקר ב"האביר האפל" (2008)

אנחנו רואים אותו מהגב, עומד ברחוב, נושא בידו מסיכת ליצן מבהילה. הוא נאסף במכונית ומצטרף אל חבורת שודדים במסכות ליצן שמדברים על הג'וקר כמי שתכנן את שוד הבנק שהם מבצעים. נראה שאף לא אחד מהם ראה את פניו. תוך כדי השוד השודדים מתחילים לחסל זה את זה בהתאם להנחיות שקיבלו מהג'וקר. הוא עצמו יורה בנהג האוטובוס כלאחר יד, בלי להסתכל לכיוונו, ואז ניגש את מנהל הבנק הפצוע, דוחף לפיו סוג של פצצה, ורק אז מוריד את המסכה. פניו המצולקים נחשפים בקלוז אפ, מאופרים כמסכת ליצן. "אני מאמין שמה שלא הורג אותך פשוט הופך אותך למוזר יותר" הוא מציע פרפרזה על הביטוי המוכר. רגע החשיפה, שחושף עוד שכבה אחת של הסוואה – אלמלא ידענו שזה הית' לדג'ר המנוח לא היינו מזהים אותו – תורם לחלחלה שמחולל סוכן הכאוס הפסיכוטי.

פרנק דרבין ב"האקדח מת מצחוק" (2025)

האתחול מחדש של סדרת הקומדיות המטורללות משנות השמונים נפתח בשוד בנק. ילדה קריקטורית במדי בית ספר הכוללים חצאית משובצת, ז'קט ועניבה, ובידה סוכריה ענקית על מקל, מדלגת אל תוך הבנק. כששודד מפנה אליה את רובהו, היא מורידה מסיכה מעל פניה ומתברר שהיא ליאם ניסן, ושהסוכריה על מקל היא דוקרן. ניסן מתרומם לכל גובה ה-1.93 שלו ומשתלט בקלילות על השודדים וכלי נשקם. בת ערובה מבוהלת שואלת מיהו, והוא עונה "פרנק דרבין, מחלק משטרה, הגרסה החדשה". לקינוח הוא נעמד בפוזה אדנותית וחושף תחתונים מעוטרים בתותים. ניסן עושה הכל ברצינות הראויה ומכבד את זכרם של אוסקר שינדלר ולזלי נילסן גם יחד.

• המסך
• קולנוע
• שודדי הקאריביים
• ג'יימס בונד
• האביר האפל
• שבעה חטאים

לפני מספר ימים פורסמה ידיעה מרעישה בעולמות הריגול הפיקטיבי – הזכויות על זיכיון ג'יימס בונד כבר לא שייכים למשפחת ברוקולי, שהחזיקו בזכויות ב-62 השנים האחרונות, מאז הפקת הסרט הראשון "ד"ר נו". והכי גרוע, הן נמכרו למי שכנראה היה יכול להיות נבל בונד מושלם – ג'ף בזוס וחברת אמזון. פרנצ'ייז אהוב ומוערך נמכר לחברת תוכן-מסחר-שליחויות ענקית? נו מה, זה ברור שהם יהרסו את המותג בתוך כמה שנים קלות. עכשיו רק נותר להבין איך – אז ניסינו למצוא את כל הדרכים בהן אמזון יכולה להרוס את הסוכן 007, ואף אחת מהן לא כוללת לייזר שמתקרב לו למפשעה בהילוך איטי.

>>לאכול את העשירים ולנוח: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג כרגע

פריקוול ארוך ומתיש

אפשר בהחלט להתחיל בצפוי – בדומה ל"טבעות הכוח", אמזון יירצו לסחוט את לימון התוכן של בונד מההתחלה, ואין דרך יותר טובה למתוח סיפור לנצח מאשר לחזור אחורה, ולהתחיל לספר אותו ממש מההתחלה, רצוי עם קאסט ענק של שחקנים שנראים די אותו הדבר וקשה מאוד להבדיל ביניהם. נוכל לראות את ג'יימס הצעיר מצטרף לטירונות של MI6, מאבד את בתוליו, שותה לראשונה מרטיני ("זה.. מעורבב?!", ישאל בגועל אחרי שירק את המשקה) וכמובן, יורה בהאנצ'מן הראשון שלו. יהיה מרגש ודרמטי.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: בית ספר למרגלים"
בתפקיד בונד:טימותי שאלאמה. הוא בהכל היום, ונראה מספיק צעיר בשביל להחזיק 8 עונות.

סיקוול של זקן מריר

קלאסיקות אף פעם לא מתות, הן רק ממשיכות לעוד ועוד עד שהן גוססות באיטיות. אנחנו בטוחים שמישהו באמזון יעלה את הרעיון המבריק של להציג את ג'יימס בונד הזקן, שנאלץ להיגרר שוב לעולמות הריגול אחרי שנים בזהות סודית באי אקזוטי. בונד הזקן יצטרך להיפרד מבת ה-20 שהוא בדיוק שכב איתה, להידחס בקושי לחליפה, לקבל מקיו קטטר שיורה חיצי הרדמה (אבל רק מצד אחד) ולהבין אם זה באמת היה גולדפינגר, או סתם נסיך ניגרי שמנסה לרמות אותו.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: עוד לא למות"
בתפקיד בונד:פירס ברוסנן בן 71, רק אומרים.

ספין אוף פוסט אפוקליפטי

בין "האחרונים מביננו", "סילו", "פולאאוט" ו"טוויסטד מטאל", ז'אנר הפוסט אפוקליפסיה בצמיחה (מעניין באמת למה), ומי אמר שבונד צריך להיות מוגבל לז'אנר הריגול? בשנת 3007 מגיפה מסתורית מעוררת את המתים, וביניהם הסוכן האהוב על כולנו, שצריך עכשיו לסכל את מזימתו של נבל הזומבים להשתלט על העולם, תוך כדי מאבק פנימי להימנע מלאכול את המוח של נערת הבונד הנוכחית. יהיה הרבה דם, סוף סוף.
שם אפשרי:"ג'יימס בונד: אתה חי רק פעמיים"
בתפקיד בונד:אנדרו גארפילד בתפקיד שיזכה אותו בפרס, אבל לא באמי

פארודיית ריגול סאטירית

היי, זה עבד עם "הבנים" בז'אנר גיבורי העל, למה שזה לא יעבוד עם בונד המודרני בז'אנר הריגול? יש הרבה על מה לצחוק, ואפשר להתעלם מאוסטין פאוורס ופשוט להפוך את בונד לפארודיה עצמה. הפעם נעקוב אחר נקודת המבט של נבל, בן של שכיר חרב שבונד רצח סתם ככה על הדרך, בלי אפילו לכוון את האקדח. הגיע הזמן להוריד את המרגל, שלמעשה מתגלה כמגלומן שנהנה מהכוח והרישיון להרוג בחופשיות רבה מדי. וכן, זה דימוי לממשל טראמפ.
שם אפשרי: "ג'יימס בונד: מות הגיבור"
בתפקיד בונד:ראיין ריינולדס, שיגלם אותו כמאנייק מקסים וכמובן יגרום לכולנו להתאהב בו ולפספס את הנקודה.

רימייק אנימציה לדור הפי.סי

עד כה אמזון הצטיינה לא פעם בסדרות אנימציה למבוגרים, ואם כבר עושים סדרת אנימציה לבונד, למה לא לקחת את להיט הניינטיז הבינוני להחריד "ג'יימס בונד הצעיר", וליצור אותו מחדש כסדרה עלילתית לדור החדש? לאקס-מן זה עבד. אבל אתם מכירים אמריקאים, הם בטח ירצו להפוך הכל ל-Woke – קיו יהיה אישה בכיסא גלגלים, נערת הבונד תהיה טווינק והנבל יהיה בכלל הממסד המזדקן שמונע מבונד להרגיש באמת חופשיה עם עצמה ועם זהותה המגדרית. זה יהיה להיט.
שם אפשרי:"ג'מה בונד הצעירה"
בתפקיד בונד:כל המיעוטים יחדיו

תחרות ריאליטי קיצונית

נו מה, זה היום הראשון שלנו כאן בעולם הטלוויזיה? הרי ברור שיש פה פוטנציאל ענק – קחו חבורת משתתפים נלהבת, חלקו אותם לשתי קבוצות וזרקו אותם לסיטואציות שרק המרגל 007 יכול לצאת מהם בריאליטי ממריץ דופק, עם פרס של מיליון לישט בסיום, והכל בהנחייתו של שחקן בריטי דרמטי שמרגיש כמו נבל בונד. רגע… מספרים לנו באוזניה שכבר קיים כזה? והוא יצא באמזון לפני יותר משנה? נו טוב, אי אפשר לחזות הכל מראש.
שם:"007: הדרך למיליון".
בתפקיד המנחה:בריאן קוקס. אנחנו לא צוחקים, זה אותו בריאן קוקס של לוגן רוי. המציאות חזקה יותר מכל דמיון.

• המסך
• אמזון
• אמזון פריים
• ג'יימס בונד

ז'אנר הריאליטי ממשיך להתקשות להמציא את עצמו מחדש, אבל זה לא אומר שמפסיקים לנסות ועכשיו פריים וידאו, שירות הסטרימינג למנויים של אמזון, מנסה את מזלו ושם את כל הז'יטונים על תחרות ריאליטי שתעלה בחודש הבא לאוויר (10.11) תחת המותג המנצח של ג'יימס בונד והכותרת הקרינג'ית "007: הדרך למיליון".

כן כן, מה ששמעתם, אנחנו מדברים על פורמט ריאליטי שבו יתמודדו זוגות בשלל משימות ג'יימס בונדיות מסמרות שיער ברחבי העולם, כולן בהשראת ובאווירת סדרת הסרטים על המרגל הבריטי הנועז והאלגנטי. והפאנץ': את תפקיד המנחה יגלם בריאן קוקס, הלוא הוא לוגאן רוי מ"יורשים". והוא לא סתם מנחה.

על פי ההודעה של אמזון לתקשורת והטיזר, קוקס הוא למעשה דמות במשחק, "הקונטרולר" המרושע שעורם שלל מכשולים בדרכם של המתמודדים אל הפרס הנכסף בגובה מיליון פאונד. בחודש אפריל אמר קוקס שכבר יצא לו לראות חלק מצילומי המתמודדים. "ראיתי איך אנשים רגילים מתמודדים עם הרפתקת ג'יימס בונד", סיפר קוקס. "הם מטיילים בעולם לכמה מהלוקיישנים האיקוניים של בונד, וככל שהם מתקדמים זה נעשה יותר מותח. אני נהנה להיות הנבל שמענה אותם, עם רישיון להתעלל בהם קצת". נשמע כמו משהו שלוגאן רוי היה אומר.

הטריילר נראה מושקע ביותר, כמו גרסה משוכללת של "המירוץ למיליון", והמשימות שהוא מספק הצצה אליהן נראות מליגת העל של משימות הריאליטי. ג'ף בזוס לא חסך כאן. מאחורי המהלך המעניין הזה של אמזון פריים וידאו, עומדת גם רכישתה של MGM בידי אמזון, ענקית הקולנוע שאוחזת בזכויות למותג הג'יימס בונדי, שכעת בוודאי יימתח לספין-אופים וז'אנרים נוספים ככל האפשר. נמתין לתוכנית הבישול שלו.

• המסך
• ג'יימס בונד
• ריאליטי
• אמזון פריים

"לא זמן למות", הידוע גם כבונד מס' 25, הוא סרט פרידה מדניאל קרייג במלוא מובן המלה. כש"קזינו רויאל" – הסרט הראשון שבו גילם את 007 – יצא למסכים ב-2006, כתבתי שזה היה "הבונד הראשון מאז 'לעיניך בלבד' (1981) שממש נהניתי ממנו. וחלק ניכר מההנאה הזאת היא בזכותו של קרייג, הבונד הטוב ביותר מאז קונרי, לפחות… קרייג, שהכריזמה נשפכת מהאוזניים הבולטות שלו, ושבניגוד לקודמיו כן משכנע כגבר שהייתי מוכנה להפקיד בידיו את גורל העולם, הוא גם הכי קרוב לדמות של בונד כפי שעלתה מספריו של פלמינג".

כזכור, בסרט ההוא בונד התאהב באמת, בפעם הראשונה מאז "בשירות הוד מלכותה" (1969) ומותה הטראגי של וספר לינד (אווה גרין) השאיר חותם בליבו. הסרט החותם את החמישייה של קרייג חוזר אל דמותה ושולח את בונד אל קברה, בניסיון להתגבר על אובדנה כדי שיוכל לפתח מערכת יחסים אמיתית עם אהובתו החדשה, מדלן סוואן (לאה סיידו) שאותה פגש ב"ספקטר". גם דמותו של בלופלד (כריסטוף וולץ), ראש ארגון הרשע ספקטר, ממשיכה לכאן היישר מהסרט הקודם שבו הוא נלכד והושם בכלא שמור, ושם הוא עדיין נמצא. כלומר, יש כאן ניסיון להמשיך ולייצר מעין קשת דרמטית עבור בונד/קרייג – אבל זה מנוגד למרכיבים אחרים בסדרה ולכן זה עובד רק באופן חלקי.

זה מתחיל נהדר עם סצנת אימה בשלג שמספקת סיפור רקע לדמותה של מדלן, לפני שאנחנו קופצים שנים רבות קדימה לחופשה רומנטית שלה עם ג'יימס באיטליה. החופשה מופרעת, כמובן, על ידי אנשים שרוצים להרוג אותו ואנחנו מקבלים סיקוונס אקשן מעולה וטעון דרמטית ברחובות הצרים של העיירה העתיקה מטרה, כוכבת קולנוע בפני עצמה שנראתה לאחרונה ב"בן חור" וב"וונדר וומן" (בונד כבר ביקר שם ב"קוונטום של נחמה").

כשהגיע השיר היפהפה של בילי אייליש המלווה את סיקוונס כותרות הפתיחה המצוין ליבי נמלא בהתרגשות של פגישה מאוחרת עם אהוב ישן. אחריהן הצטרפה לסרט דמותה של נומי (לשנה לינץ'), ה-007 החדשה שירשה את מקומו של ג'יימס, והיריבות המקצועית בין השניים הניבה ניצוצות. ואז בונד נסע לקובה ופגש את אנה דה ארמס בהופעת אורחת נהדרת כסוכנת סי.איי.איי נלהבת. והיו עוד כמה סצנות טובות עם פליקס לייטר (ג'פרי רייט). אבל הסרט המאוד ארוך הזה (שעתיים וארבעים דקות) הלך ונחלש בהדרגה.

החולשה הזאת היא שילוב של תסריט פגום ושתי דמויות מהותיות שאינן מצליחות להרים אותו – הנבל והאישה האהובה. לאה סיידו אמנם פחות צנונית מכפי שהיתה בסרט הקודם, אבל בינה לבין קרייג אין כימיה של ממש, וסיפור הרקע של דמותה בסצנת הפתיחה מבוזבז לגמרי. בעייתית עוד יותר דמותו של לוציפר סאפין בגילומו של רמי מאלק שמדבר לאט ובשקט. זה אחד הנבלים החלשים בסדרה וכשגם הוא מתעקש לפצוח במונולוג פילוסופי במהלך העימות הסופי עם בונד זה לא רק מיותר, אלא גם מחדד את הכשלים של עיצוב דמותו לאורך הסרט כולו. הוא מונע על ידי נקמה, אוקיי, אבל השאר לא ברור (כרגיל, גם כאן יש איום על כל אוכלוסיית העולם). בכלל, הסיקוונס הארוך (מאוד) במפעל הסודי על האי הסודי (תמיד יש אחד כזה) לקראת הסוף הוא החלש ביותר בסרט, גם מבחינה דרמטית וגם מבחינת האקשן שנעשה סתמי למדי.

שבתי וקראתי את הביקורת שכתבתי על "ספקטר" וראיתי שגם שם התרשמתי שהסרט מתחיל נהדר אך נחלש בהמשך (בתחילתו קרייג התנהג כמו רוג'ר מור הפלייבוי אך בהמשך חזר לעצמו וזה לא התחבר). התסריטאים ניל פרוויס ורוברט ווייד חתומים על כל סרטי בונד/קרייג (וגם על שני האחרונים של פירס ברוסנאן) ונראה שהם משקיעים בעיקר בהתחלות מרשימות ואחר כך מאבדים גובה. דמותה של נומי, למשל, מקבלת כניסה נהדרת, אך בהמשך הסרט מזניח אותה לגמרי וללינץ' המרשימה לא נותר מה לעשות. פיבי וולר ברידג' ("פליבג") אמנם צורפה לרשימת הכותבים כדי לאוורר את הדיאלוגים, אבל לא נראה שהיתה לה השפעה על מבנה התסריט.

כידוע, דני בויל היה אמור לביים את הסרט, אך פרש יחד עם התסריטאי ג'ון הודג' ("טריינספוטינג") בשל "חילוקי דעות יצירתיים" ואת מקומם ירש קרי ג'וג'י פוקונגה ("חיות ללא לאום"), הבמאי האמריקאי הראשון בתולדות הסדרה. בהיותו מעין סרט סיום, "לא זמן למות" בהחלט מעז לעשות דברים שלא נעשו לפני כן בסדרה – יש תחושה שמנקים את השולחן לפני הליהוק של הבונד הבא – אבל הסרט לא מצדיק את האורך המוגזם שלו ואינו משיג את עוצמת הרגש שהוא בהחלט שואף אליה.

ובכל זאת, כמה מילים טובות מגיעות לדויד דנציק השוודי בתפקיד המדען הרוסי העורק ולדו אוברוצ'ב, שמעצב הופעה זכורה כנבל משנה תולעתי, ולבילי מגנוסן כסוכן סי.איי.איי חסר סבלנות (השחקן המעניין הזה מתמחה בתפקידים של אנשים מפתיעים). גם אנשי הצוות הקבועים – בן ווישאו, נעמי האריס ורייף פיינס – עושים מלאכתם נאמנה. וקרייג הוא עדיין הבונד הכי טוב. בשורה התחתונה – אחלה חצי סרט.

★★★ 3 כוכבים
No Time to Die בימוי: קרי פוקונגה. עם דניאל קרייג, רמי מאלק, לאה סיידו, ג'פרי רייט. בריטניה/ארה"ב 2021, 163 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ג'יימס בונד
• סרטים
• סרטים מומלצים
• קולנוע
• בילי אייליש