Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
עולים על ירוק: עיריית ת"א-יפו מחזקת את הגינות הקהילתיות
גינה קהילתית בתל אביב (צילום: כפיר סיון)
עיריית תל אביב-יפו חילקה 21,000 שתילי ירקות בין 69 גינות קהילתיות בעיר, וזה הזכיר לנו שאם אי אפשר לצאת בביטחה אל הטבע כדי להירגע קצת מהמתח והסטרס של המלחמה, מומלץ בהחלט לצאת לגינה הקרובה בשכונה ולגדל קצת קולורבי. הנפש שלכם תודה לכם אחר כך
יש מעט מאוד דברים שיכולים לסייע ללחץ ולמתח הנפשי בזמן מלחמה כמו לצאת אל הטבע ולנשום את הירוק, אבל יש מעט מאוד טבע בעיר לצאת אליו בתחושת ביטחון שמאפשרת הירגעות אמיתית. לעיריית תל אביב-יפו יש פתרון מקומי: הגינות הקהילתיות.
בימים האחרונים חילקה העירייה כ-21,000 שתילי ירקות לגינות הקהילתיות ביניהם שתלי קייל, כרישה, בצל ירוק, רוקט, קולורבי ועוד עשרות שקיות זרעים. במקביל, הועמדו בעיר חמש עמדות קומפוסט לחלוקה. בשל המצב הביטחוני, המחלקים מטעם העירייה מגיעים לגינות עצמן ולא נעשית חלוקה מרוכזת במשתלה העירונית.
לנשום את הירוק. גינה קהילתית בתל אביב (צילום: כפיר סיון)
בתל אביב קיימות כיום 69 גינות קהילתיות שהוקמו בשותפות תושבים, המאמצים ומטפחים שטח פתוח נבחר בשכונתם. ועל פי המודל האידיאלי שיובא מהעולם, הגינה הקהילתית יוצרת קשרים בין תושבים ומצמיחה פעילות קהילתית סביב מטרה משותפת, אבל עכשיו היא מקבלת עוד רובד של תועלת כשפעילות גינון בשכונה יכולה לתת מענה הפוגתי ללחצים נפשיים בזמן המלחמה.
הפוגה חשובה מהסטרס ובונוס של ירקות טריים. גינה קהילתית בתל אביב (צילום: כפיר סיון)
האופי והמבנה של הגינה נקבעים על פי הרצונות והצרכים של גרעין הפעילים בה, והיא יכולה להיות מבוססת על מגוון צורות גידול: בית גידול למגוון מינים של בעלי חיים, ערוגות אישיות ו/או משותפות של ירקות, פרחים ותבלינים ועוד. עיריית תל אביב-יפו מסייעת לקבוצות תושבים להקים גינה קהילתית, ונותנת תמיכה מקצועית ותשתית מתאימה. היא מאשרת שטחים לפעילות, דואגת למקורות מים והשקיה ומספקת צמחיה בהתאם למלאי המשתלה העירונית. בקיצור, עכשיו זו עת לטעת. אחר כך נקצור ברינה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שינויים בהרגלי הצמיחה: כך הפך טיפוח גינות קהילתיות לתחביב הכי לוהט
ניסויים בשיטות גידול אינדיאניות בלב שכונת נווה שאנן, מסיקי זיתים בנאות אפקה ושיתופי פעולה מפתיעים בפלורנטין: כך הפך טיפוח גינות קהילתיות לתחביב עירוני רווח, לא רק להיפים גמורים ופליטי קיבוצים
בין סמטאות הבטון, שלוליות השתן, מגדלי היוקרה הנישאים אל על ובניינים הממתינים בסבלנות לתמ"א 38, בינות למוסכים ומסגריות רועשות מדרום ונחשולי פקקים מצפון, קמו להן במהלך השנים גינות ירק של ממש עם ערוגות ודחלילים, חסה וברוקולי, אפונה ריחנית, ואף מיני צמחי מאכל אקזוטיים ששמותיהם מהלכים על התל אביבי הממוצע קסם: סמבוק שחור, קייל רוסי, אסקליפאס. לא מדובר בגינה פה ערוגה שם. כאלף פעילים רוחשים בארבעים וחמש גינות קהילתיות המפוזרות בכל העיר.
"מלבד הקשר אל הטבע והעובדה שהגינה מושכת אליה מגוון חיות – קיפודים, פרפרים, דבורים וציפורים – שחשובות לאיזון האקולוגי, זו אפשרות לאנשים להיפגש, לעשות משהו ביחד", אומרת שרון גרינבלט, רכזת הגינות הקהילתיות בעיריית תל אביב־יפו. "ועבורנו בעירייה הגינות מאפשרות תקשורת שהיא לא סביב חובות, דוחות וקנסות, אלא סביב עשיה ובניה משותפת".
נועה שטרייכמן, ילידת קיבוץ יטבתה, המכונה בעליצות "הדיקטטורית של הגינה", היא אחת מן הפעילים המובילים את הגינה הוותיקה בעיר בשכונת מעוז אביב. "יום אחד, לפני 12 שנה, עלינו על השטח. עשינו שביל תיחמנו ארבע ערוגות. העירייה נכנסה כמה שנים אחר כך. בהתחלה עשינו הכל לבד", נזכרת שטרייכמן בערגה, ניצוץ חלוצי בעיניה. היום הגינה היא מרכז קהילתי המשמש למעלה מ־30 משפחות שנהנות משטח ירוק רחב ואפילו לול תרנגולות עם ביצים אורגניות.
"הקצב של הגינה הוא לא הקצב של העולם ב־2019", היא מסבירה את המשיכה של השכנים, כולם משפחות עם ילדים, אל המקום. "את שותלת חסה באוקטובר וקוטפת בדצמבר, דברים קורים פה לאט ובשיתוף פעולה. זה מצריך מחויבות, נוסף על העבודה והמטלות היום יומיות, אבל התמורה הנפשית היא עצומה".
הגינות מהוות גם מקום למפגש ולשיתוף פעולה בין תושבים ומוסדות עירוניים: אילת אבידור, מהגינה בנאות אפקה ב', מוציאה בהתנדבות את גני הילדים בשכונה לעבוד בגינה, שנים לאחר שבנה, היום בן 10, עזב את הגן. גם תלמידי תיכון ליידי דיוויס, בהם תלמידי כיתה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, מגיעים אל הגינה כדי לאכול ולעבוד בה. "בהתחלה הילדים לא רצו לגעת באדמה," היא אומרת. "היום המורות מספרות כמה הילדים רגועים אחרי שהם עובדים בגינה, שחשובה להמון אנשים בשכונה". הגינה המרוחקת מאפשרת חיי כפר של ממש, עם מסיק זיתים ואפילו עם לינה משותפת בטבע.
הילה הראל, הגינה הקהילתית בפלורנטין. צילום: שלומי יוסף
ראש אינדיאני
השטחים הרחבים יחסית ותחושת הקהילתיות והמעורבות המאפיינים את הגינות בקצוות הכרך, אינם נחלתם של תושבים ממרכז העיר שבכל זאת מעוניינים ליהנות מאיזה ציץ פורח. גינות אלה סובלות מאי יציבות, הנובע ממחסור בפעילים וממיקומן בתוך מרקם החיים הסואן; העירייה לא מאפשרת גידור כדי להותיר את האזור פתוח לכולם, וכך ניטעים בדלי סיגריות וצואת כלבים לצד שיחי הכוסברה העדינים.
אורן ענבי מצא את עצמו מתחזק לבדו את גינה 668 שליד רחוב השופטים, לאחר שהילדים של המשפחות המעטות ששיתפו עמו פעולה, גדלו ואיבדו עניין. "אנשים באזור לא ממש מתעניינים בחקלאות ויותר מחפשים משהו שיפעיל את הילדים לאיזו שעה", הוא אומר. "ויש בעיה קשה של צואת הכלבים שאנשים לא מנקים, כי זה מרחיק אנשים אחרים ולא מאפשר להשתמש בירק". למרות הבדידות הוא ממשיך לטפח את הגינה לבדו, ומאמין שיגיעו עוד שניים שלושה אנשים שיאמינו כמותו בחשיבות וביופי שבפעילות המשותפת סביב האדמה והטבע.
הילה הראל מהגינה הקהילתית בפלורנטין מספרת על שיתוף פעולה שנוצר דווקא מתוך הצפיפות והעומס: קשר מיוחד נרקם בין הפעילים בגינה, למטופלים במרכז לבריאות הנפש שנמצא מולה. "המטופלים התחילו לעבוד אתנו בגינה, והמשמעות של המילה "קהילה" באה לביטוי בצורה מרגשת מאוד, כי המרכז מנותק מהסביבה שלו-– אנשים באים לקבל טיפול וחוזרים אל החיים הקשים שלהם, ובאמצעות העבודה המשותפת הם הפכו להיות מעורבים בשכונה. לנו זה נתן הצצה לתוך מורכבות של חיים שאנחנו לא פוגשים בדרך כלל".
הקשר שנוצר הפך את המרכז לבריאות הנפש ממקום מרתיע למקום של שיתוף וצמיחה תרתי משמע: פעילים מן הגינה החלו לעבוד במרכז, והגינה פרחה ומשכה אליה אנשים נוספים: זוג זקנים שהתחיל להגיע לעבוד, נגר שבונה עבור הגינה ספסלים ושולחן, ואפילו זוג שהגיע משכונה אחרת כדי להתחתן.
מיכאל וקסלר, מגינת הגר"א שבנווה שאנן, דווקא אינו מוטרד מן העובדה שבגינה ארבעה פעילים בלבד: "יש הרבה דברים שאני רוצה לחקור, שקשורים למה שהאדמה יכולה לתת ולא למה שקורה בין האנשים", הוא אומר. "למשל שיטת גידול אינדיאנית: שותלים תירס, לידו שעועית שתטפס עליו אפונה וליד בטטה. התירס גדל, השעועית שמטפסת עליו נהנית מהיציבות שלו וגם שומרת עליו, השורשים של הבטטה מניעים את האדמה וכל הצמחים נהנים מהקרבה ביניהם". בשכונת נווה שאנן שבה אוכלוסייה מורכבת, אין כרגע קהילה מגובשת סביב רעיונות של טבע וקיימות. אולי התירס, הבטטה והאפונה יצליחו ליצור סביבם את הקהילה שתהנה מפירות של שיתוף ועזרה הדדית.
