יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל הוא הזדמנות טובה להצדיע גם למצוינות ישראלית. לאנשים שבאו מתוך מדינת ישראל, והפכו לשם דבר – גם בתוך המדינה, אבל גם מחוצה לה. פנים רבות יש להצלחה הישראלית, ואנחנו נתייחס לפן אחד שלה – הוליווד. לכבוד החג, נערוך כאן הצדעה ל-17 שחקנים שעושים חיל במקום שבו הדברים קורים. שמופיעים בסדרות, שכיכבו בסרטים, שהפכו לכוכבים בינלאומיים. לפתח קריירה של ממש בחו"ל זה אולי הדבר הקשה ביותר ששחקן ישראלי יכול לעשות, משימה כמעט בלתי אפשרית. והנה. הם עשו את זה.

>> שגרירים של הצלחת: השפים הישראלים שהכי מצליחים בחו"ל

עודד פהר

שם שמוכר בעיקר לעכברי קולנוע טראשי מהניינטיז, אבל אדם שהצליח לככב בלא מעט סרטים. פהר, יליד תל אביב, החל את דרכו בסרט "המומיה" עם ברנדן פרייז'ר ושרד גם את גרסת ההמשך, ולאחר מכן שיחק גם בקומדיה "הג'יגולו מת מצחוק" (בתור הג'יגלו האמיתי), הופיע בסדרה "מכושפות"), אפילו התארח בסדרה המצוירת "אבא אמריקאי" של סת' מקפרל ולאחרונה אפילו כיכב ב"סטאר טראק: דיסקברי" המוערכת. קריירה יציבה של הרבה שנים זה דבר ראוי לכבוד.

אודליה הלוי

סיפור הצלחה די מדהים שקצת עבר מתחת לרדאר: הלוי נולדה בראש העין ועברה ללוס אנג'ל כשהיתה בת 19. היא שיחקה בסדרות כמו "NCIS" ו"למה נשים רוצחות", אבל הפריצה שלה קרתה בשנים האחרונות – כשהיא כבר שלוש שנים מככבת בסדרה הפופולרית "חוק וסדר" בתור עוזרת התובע סמנת'ה מארון, אחד התפקידים הראשיים, כולל קועלילה ישראלי שנתנו לה פוסט 7.10.שאפו.

היאם עבאס

הצלחה מדהימה שהתחילה מנצרת והגיעה עד לאחת הסדרות המוערכות בהיסטוריה. עבאס נולדה בישראל ב-1960 והשתתפה בלא מעט סרטים ישראליים – ביניהם "גן עדן עכשיו", "הכלה הסורית" ו"עץ לימון" – וגם השתתפה (כמו לא מעט אנשים ברשימה הזאת) בסרט "מינכן" של סטיבן ספילברג. אבל כנראה שהמקום שממנו אתם הכי מכירים אותה הוא מהסדרה "יורשים", שם היא גילמה את מרשה, זוגתו הנוכחית והמלחיצה של לוגאן רוי הגדול.

איילת זורר

בישראל זורר היא שם דבר אמיתי – מהפריצה שלה ב"עניין של זמן" (לא הפעם האחרונה שהסדרה תוזכר ברשימה הזאת), "פלורנטין", "חדר מלחמה", "בטיפול" ואפילו "שטיסל". אבל גם בהוליווד היא הצליחה להטביע חותם – היא לוהקה ל"מינכן" של הבמאי סטיבן שפילברג, אבל נשארה שם אחר כך ושיחקה לצידו של טום הנקס בסרט "מלאכים ושדים", וגם הפכה לאימו הביולוגית של סופרמן ב"איש הפלדה". גם בקריפטון יש יצוג ישראלי.

אלונה טל

ילדי דור שנות ה-2000 יזכרו לנצח את טל בתור אחת מצוות הסדרה הקומית "הפיג'מות", בעוד שחנונים אפילו יותר גדולים יזכרו אותה כמי ששרה את הפזמון של "הפינאלי". אבל אחרי הפאזה הזאת בחייה של אלונה טל היא הפכה לשחקנית בסדרות בעיקר בינוניות בארה"ב, אבל גם היה לה תפקיד בסדרה המצוינת "ורוניקה מארס", שם היא שיחקה לצידה של הכוכבת קריסטן בל. בשנים האחרונות כיכבה בעיקר בסדרת הפעולה "אריות ים", וממשיכה לתחזק קריירה פעילה.

תומר קאפון

בועז מ"פאודה", דניאל מ"תאג"ד", אסי בן טובים מ"בקרוב אצלי" (כן, זה התפקיד שקנה אותי. תתמודדו) – לקהל הישראלי קאפון מוכר היטב בשנים האחרונות, אבל התפקיד הכי משמעותי שלו הוא ללא ספר בתור פרנצ'י ב"דה בויז", או בעברית "הבנים" – אחת מסדרות גיבורי העל המבריקות על המסך. הפרו-פלסטינאים אולי כועסים, אבל בכל פעם שקפון משקר לאיזה כתב אמריקאי שהוא הולך לדבר צרפתית, ואז פונה למצלמה ומדבר עברית, אנחנו מתאהבים בו יותר מדסי. נו, אמרתי – סליחה.

מארק איווניר

הבטחנו "עניין של זמן", וקיימנו. המורה דורון הפך לרבות השנים לצביקה גרנות מ"להיות איתה" של אסי עזר – אבל כשהוא לא מככב בפוסט-טלנובלות ישראליות, איווניר הוא שחקן מאוד מוערך שהשתתף בלא מעט סרטים מצליחים – מ"רשימת שינדלר" ועד "מר וגברת סמית'", וגם בטלוויזיה עשה חיל בסדרות כמו "24", "ווקר" ו-"CSI מיאמי" ותפקיד כפול מבריק ב"בארי" שהזכיר לנו איזה זיקית הוא יכול להיות.

ליאור רז

ישראלי שהפך לשם דבר, לא רק על המסך, אלא גם מאחוריו. יחד עם אבי יששכרוף רז עמד מאחורי "פאודה", להיט ישראלי שהפך במהרה גם להצלחה בינלאומית דרך נטפליקס והפך את רז עצמו לכוכב. מאז הוא הופיע גם ב"מבצע פינאלה", סרט שיצא על לכידתו של אדולף אייכמן, ואפילו שיחק ב"גלדיאטור 2". האבטיפוס של הגבר הישראלי המודרני, ופרצוף שכנראה מפחיד את כל מי שנגדנו.

עפרה חזה ז"ל

לכאורה היא היתה אמורה להיות במצעד מקביל של מוזיקאים ומוזיקאיות שעשו את זה בחו"ל, אבל לחזה גם היה חתיכת רגע קולנועי – ב-1998 היא נבחרה לאחד התפקידים הראשיים בסרט הענק "נסיך מצרים", סרט אנימציה על סיפור יציאת מצרים התנ"כי. חזה גילמה את יוכבד, אמו של משה רבנו, לצד רייף פיינס, ואל קילמר המנוח, סנדרה בולוק, ג'ף גולדבלום, פטריק סטיוארט, הלן מירן ואפילו סטיב מרטין ומרטין שורט האדירים. רק תעשו טובה, בלי רימייק ב-AI.

אורי פפר

בארץ פפר מוכר בתור שחקן וותיק ובן זוגה של יעל גולדמן (ולא פעם בתור הקול מאחורי רד אורבך, אבל זו טעות נפוצה – זה בן דודו ארי פפר). בחו"ל פפר רושם לעצמו רקורד בכלל לא רע; בין היתר, יש לו הופעות ב"אל תתעסק עם הזוהן" של אדם סנדלר, ב"מלחמת העולם Z" לצידו של בראד פיט ואפילו ב"הסרבן", סרט שביים מל גיבסון (בימים האלה שהוא קם בבוקר וסבבה לו עם יהודים). לאחרונה גילם את יהויקים הקדוש בסרט התנ"כי המדובר "מרים".

סלים דאו

עוד דוגמא למישהו שהצליח לפרוץ בתפקיד אחד גדול מהחיים. דאו הוא שחקן וותיק בישראל – מ"אוונטי פופולו", דרך "גמר גביע", "תמונות יפואיות" וגם את בתפקיד אבו אמג'ד ב"עבודה ערבית" של סייד קשוע. אבל דאו, שחקן נפלא, התעלה לגדולה שהגיעה עד האי הבריטי ועד הסדרה הגדולה "הכתר", שם גילם את מוחמד אל-פאייד, אביו של המיליונר דודי אל-פאייד, שהיה בן זוגה של הנסיכה דיאנה המנוחה. תפקיד מדהים שעשה כבוד.

אלון אבוטבול

בן 59, נולד בקריית אתא, ושחקן מאוד מוערך בזכות עצמו בישראל. מהפריצה ב"שתי אצבעות מצידון", ועד שורה של תפקידים גדולים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל ("בופור", "נודל", "אמאל'ה", "שבתות וחגים" – רשימה חלקית מאוד). אבל אבוטבול רשם לא מעט תפקידים גם מחוץ לישראל, הבולט ביותר היה דמותו של הפיזיקאי הרוסי, ד"ר לאוניד פאבל, בסרט "עלייתו של האביר האפל". הוא היה על הבמות בלונדון בהפקה של "ביקור התזמורת", ואפילו גילם את הדמות של העבריין היהודי מאיר לנסקי בסרט על חייו. קריירה מדהימה.

יוסף סוויד

בארץ סוויד הוא שם דבר, ברמה שאין טעם כדאי להכביר במילים. אבל גם בחו"ל הוא עשה חיל – היה לו תפקיד (משני אמנם) ב"משחקי הכס" הנערצת, וגם היה שותף לסדרה "המורדת" של שירה האס (שממש תכף תגיע, אל תדאגו). בשנים האחרונות הוא מככב בהפקה גרמנית לנטפליקס, "המתים של בלום", בתפקיד ראשי.

שירה האס

סיפור סינדרלה שאין כמוהו: האס פרצה ב"שטיסל" ממש לא מזמן, בתור הילדה הצעירה רוחמי. אבל מאז? היא שיחקה ב"פוקסטרוט", במיני סדרה הגרמנית "המורדת" (שהיתה להיט לא קטן בנטפליקס), בסרט "אשתו של שומר גן החיות", ולשיא היא הגיעה כשקיבלה תפקיד בסרט "קפטן אמריקה: עולם חדש נולד" של מארוול, שם היא גילמה את סברה. אז נכון, התפקיד קוצץ והאלמנטים הישראלים רודדו עד יאוש, אבל זו רק ההתחלה שלה – היא עוד תירה סברסים על ספיידרמן. זה מה שקורה במארוול, נכון?

נטלי פורטמן

בתכל'ס? מדובר בכוכבת ההוליוודית הכי גדולה ברשימה הזו. מה יש להגיד על פורטמן שלא נאמר? מהפריצה שלה כילדה בסרט "לאון" היא רק המריאה והמריאה: הופעה בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", תפיקד ג'קי קנדי בסרט "ג'קי", פרס אוסקר על השחקנית הכי טובה ב"ברבור שחור" – מה חסר? אולי קצת יותר גאווה ישראלית ממנה, אבל אנחנו לא מודדים.

גל גדות

הכי ישראלית, הכי מוכרת, הכי קרינג' אבל למי אכפת. מלכת היופי לשעבר היתה על מסלול (ראיתם מה עשיתי שם?) ברור לקריירה של דוגמנות, אבל מהר מאוד היא הפכה לכוכבת הוליוודית של ממש – זה התחיל ב"מהיר ועצבני" לצד וין דיזל, שהקפיץ אותה לתפקיד "וונדר וומן", מה שהפך אותה לשחקנית וכוכבת לגיטימית, גם אם לא מצטיינת. היא אפילו התארחה ב"משפחת סימפסון" לעזאזל, מה עוד אתם רוצים? לעזאזל המתקטננים, היא משלנו ולא ניתן אותה.

חיים טופול ז"ל

כי בסופו של דבר טופול הוא כנראה השם הגדול ביותר שצמח בתרבות העברית. יליד 1936 בתל אביב, טופול ביקר בכל התחנות של הבידור הישראלי – כולל להקת הנח"ל ו"בצל ירוק" – ופרץ לקולנוע הראשוני של המדינה ב-"סלאח שבתי". אבל הסיפור האמיתי קורה ב-1967, אז טופול הופך לכוכב של המחזמר "כנר על הגג". ההצגה הופכת להצלחה בינלאומית היסטרית בברודווי ו-ווסט אנד, וב-1971 יוצא ממנו סרט שהופך את טופול למועמד לאוסקר, בתור השחקן הטוב ביותר. בסוף הוא לקח "רק" שני פרסי גלובוס הזהב כשחקן, הישג שלא הגיעו אליו לפניו או אחריו. במשך עשרות שנים טופול היה בעולם שם נרדף ל"ישראל" – לצד המצליח, האמנותי והכובש (את הלב, לא ערבים) של המדינה הקטנה במזרח התיכון. הוא כבר היה חתן פרס ישראל, אבל בכל זאת – זו העת לקבל גם כבוד קטן גם מאיתנו.

• המסך
• ישראלים בחו"ל
• משחק
• קולנוע
• הוליווד
• גל גדות
• ליאור אשכנזי

אחרי כל המהומות ושרשרת הסקנדלים המקדימים "שלגיה" של דיסני סוף סוף מגיע למסכים, והייתי רוצה לספר לכם ש-240 מיליון הדולר המדווחים הושקעו כראוי. אבל לצערי, נעשו שם יותר מדי החלטות גרועות. לפחות אני יכולה לדווח שגל גדות היא לא אחת מהן.

>> הכתם של כולנו: הסאטירה חזרה ל"ארץ נהדרת". זה לא היה מצחיק

"שלגיה ושבעת הגמדים" מ-1937 היה סרט האנימציה הראשון באורך מלא שיצא למסכים. העיבוד המתוק של דיסני לאגדה הגרמנית של האחים גרים זכה להצלחה כבירה, והתווה את הדרך של אולפני דיסני מאז ועד היום. אולי בשל מעמדו המקודש של הסרט, לקח לדיסני עשר שנים והמון גרסאות לייב אקשן של סרטי אנימציה אחרים שלהם, בטרם פנו אל שלגיה (אם כי התכניות לרימייק פורסמו כבר ב-2016).

אבל עם כל האהבה אליו, יש להודות ש"שלגיה ושבעת הגמדים" התיישן משלל בחינות, וברוח הזמן נדרשו לא מעט תיקונים עלילתיים ועיצוביים. הבחירות של הבמאי מרק ווב ("500 ימים עם סאמר", "ספיידרמן המופלא"), התסריטאית ארין קרסידה ווילסון ("בחורה על הרכבת") ומקבלי ההחלטות בדיסני לגבי מה לשנות ומה להשאיר כמו פעם הניבה תרכובת שמתרסקת בין הכיסאות. אחת הבעיות הכי גדולות בסרט החדש היא הגמדים. כזכור, ב-2022 פיטר דינקלג', בכיר השחקנים נמוכי הקומה, התלונן שבזמן שבדיסני מתגאים בכך שליהקו שחקנית לטינית לתפקיד הנסיכה שנודעה בלובן עורה, הם מתעלמים מהייצוג המעליב של גמדים. דבריו עוררו תגובות מכאן ומכאן (היו שחקנים גמדים שטענו שהוא פוגע להם בפרנסה), ובדיסני חיפשו דרך לרצות את כולם. בסופו של דבר נבחרה האופציה המאוד לא מוצלחת של גמדים דיגיטליים (כשהם רואים לראשונה את שלגיה הם מאבחנים שהיא בת אנוש, שלא כמותם). יצורי ה-CGI עשויים רע והם מעוררים קרינג' מרגע הופעתם על המסך.

יש ב"שלגיה" גמד נוסף, אנושי, בתפקיד חבר בכנופיית גנבים, ונוכחותו המגניבה מחדדת את המלאכותיות הצורמת של אחיו לגובה. מקרטעת במיוחד סצנה שבה הם רבים ועושים בלגן בבית כמו בסרט אנימציה ישן של הלוני טונס. הבחירה לשמור על דמויות הגמדים כשהיו, כולל תווי דמיון חזותיים ושמותיהם הילדותיים, אינה מובנת, משום שכאמור יש בתסריט לא מעט שינויים ביחס למקור, שנועדו להפוך את הגיבורה למודרנית יותר. כך, למשל, בהגיעה לבית הגמדים ביער, שלגיה החדשה אינה אצה לצחצח אותו כמו עקרת בית משנות השלושים, אלא היא מחלקת את עבודות הניקיון בין הגמדים. לצורך כך לשיר הישן "Whistle While You Work" נכתבו מילים חדשות שיתאימו לסיטואציה, אבל הסצנה נטולת חן (במקור שלגיה נעזרה בחיות וזה ממש חמוד).

גם שירם של הגמדים "היי הו" הגיע לכאן מ-1937, אבל פרט לשני הלהיטים הישנים נכתבו לסרט המון שירים חדשים, מה שהפך את "שלגיה" למחזמר מהסוג שמעצבן אנשים שלא אוהבים מחזמרים. השיר הכי מוצלח, מבחינת המילים והלחן, הוא "All Is Fair" של המלכה הרעה. גל גדות שרה אותו לא רע, אבל לשיר הזה הגיע זמרת עם יכולות ווקאליות יותר מרשימות. עם זאת, לצורך התפקיד גל שלנו הנמיכה את קולה, והשקיעה בתרגום החן הטבעי שלה לכריזמה מרושעת, וזה עובד יפה. גם התלבושות שלה יפות ובכלל היא נראית נהדר.

רייצ'ל זגלר, שהיא ללא ספק זמרת הרבה יותר טובה ושרה את רוב השירים בסרט, חיננית למדי בתפקיד הנסיכה, שנקראה שלגיה על שם סערת השלג שבמהלכה נולדה – כפי שמוסבר לנו בתחילת הסרט. התסריטאית השקיעה את רוב העבודה בפיתוח הרעיון העתיק שהיופי האמיתי הוא פנימי, ועיצבה את הנסיכה כגיבורה למופת מכל בחינה. זה גם אומר שהיא צריכה לנצח את המלכה פנים אל פנים, ולא להסתפק בכך שתיפול אל מותה מצוק כמו בסרט הישן. בעקרון זה רעיון דרמטי נכון שזוכה בסרט לביצוע לא מספק (גם מבחינת האפקטים המיוחדים).

אבל למה היה צריך להלביש אותה בשמלה שנראית כאילו נקנתה במבצע בחנות תחפושות לילדות גן? כן, זה שחזור של השמלה מהסרט המצויר, אבל מוטב היה להסתפק ברפרנס לשמלה ההיא, בלי לאלץ את הצופים לצפות בדבר הזה לאורך רובו של הסרט.

אחד השינויים היותר מוצלחים בעלילה הוא החלפת הנסיך חסר השם בדמותו של ג'ונתן, מנהיג חבורת גנבים מורדים שחיים ביער, סטייל רובין הוד. את הגנב החצוף מגלם בשובבות כובשת אנדרו ברנפ שעלה לגדולה בתאטרון, ונראה שיש לו מה שצריך כדי להפוך גם לכוכב קולנוע. הוא מופיע בסרט בשלב מוקדם, וזה מאפשר פיתוח של מערכת יחסים רומנטית עם הנסיעה בטרם סצנת הנשיקה הזכורה והבעייתית. זה גם מוסיף לסרט קורט של אקשן, כמקובל בימינו, וכמובן ששלגיה מצילה את ג'ונתן לפני שהיא מציל אותה.

אבל סצנת הנשיקה עדיין בעייתית. אחרי המשמעות החדשה שהוענקה לרעיון של "נשיקת אהבה אמיתית" שמצילה חיים ב"לשבור את הקרח", ואחרי הפרודיה החביבה שדיסני עצמם סיפקו לנו ב"מכושפת", נשיקת שפתי האישה הישנה מדיפה ריח עובש. היה יכול להיות נחמד יותר אילו הגמד שטיא (Dopey) היה זה שנשיקתו מעוררת אותה משנתה, אבל זה מחזיר אותי לחזות הקרינג'ית של הגמדים בסרט הנוכחי.

רוצה לומר, אף שיש בסרט כמה דברים מוצלחים, הכל ביחד לא מתגבש לחוויית דיסני מספקת, גם בשם העיצוב הפלסטיקי של היער. ובסך הכל מדובר ברימייק מיותר כמו רוב הרימייקים הקודמים של דיסני לנכסי צאן האנימציה שלהם.
2 כוכבים
Snow White בימוי: מרק ווב. עם גל גדות, רייצ'ל זגלר. ארה"ב 2025, 109 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• גל גדות
• אולפני דיסני

במסגרת חמשת שלבי האבל, אנחנו כבר מזמן אחרי שלב הדיכאון ועמוק בשלב הקבלה הסופי על סוף דרכה של גל גדות כ"וונדר וומן" ועל ביטולו של הסרט השלישי שתוכנן לפרנצ'ייז, אבל לא כולם משחררים: השחקנית לינדה קרטר, הלוא היא הוונדר וומן האיקונית מסדרת הטלוויזיה בשנות ה-70', תקפה בריאיון ל"יאהו אנטרטיינמנט" את ההחלטה לבטל את הסרט וקראה למעריצים להתקומם.

>> הירו זירו: גיבורי העל עם הכוחות הכי מוזרים בתולדות הז'אנר

בריאיון רמזה קרטר כי הייתה אמורה להשתתף בסרט השלישי בתפקיד משמעותי יותר מהופעת האורח שלה ב"וונדר וומן 84'", שם גילמה את אסטריה, לוחמת אמזונית אגדית שנחשבה מתה, ואמרה כי נחשפה לתוכניות הסיקוול של הבמאית פאטי ג'נקינס – שביימה גם את שני הסרטים הראשונים בסדרה – ולפי דבריה היינו אמורים לקבל סרט "ממש מעניין, נפלא, שעוסק בנושא חשוב".

"אני לא חושבת שהם מעוניינים להפיק את הסרט, אלמלא יהיה מספיק לחץ מהמעריצים", אמרה קרטר, "ואני לא מבינה את זה. כי וונדר וומן היא דמות שונה ממרבית גיבורי העל. היא לא רק גיבורת על. כל הקטע שלה זה לפעול בדרכי שלום. היא לא אגרסיבית לשם האגרסיביות. אני לא יודעת למה הם החליטו לוותר על זה. זה פרנצ'ייז אדיר". עוד סיפרה קרטר כי מאז צילומי הסרט השני בסדרה, היא וגל גדות ופאטי ג'נקינס שומרות על קשר באמצעות קבוצת ווטסאפ של שלושתן.

כזכור, באוגוסט הכריז ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה"), הבוס החדש של היקום הקולנועי ב-DC קומיקס, על הקפאתו של הסרט השלישי בסדרה, אך בעוד השחקנים שמאחורי דמויותיהם של סופרמן ובאטמן – הנרי קאביל ובן אפלק – שוחררו מתפקידם לטובת הריבוט של היקום כולו, לגבי כוונותיו להמשך דרכה של גל גדות כוונדר וומן היו דיווחים סותרים. בחודש שעבר אמרה הבמאית פאטי ג'נקינס בפודקאסט "Talking Pictures" שהחלק שלה בפרנצ'ייז "הסתיים לנצח".

• המסך
• גל גדות
• וונדר וומן
• הוליווד
• קולנוע
• גיבורי על

כמעט חודשיים שלמים שנועה ארגמני, רומי גונן, כרמל גת, ענבר הימן ועוד יותר מדי נשים ישראליות שבויות בעזה. העדויות של החטופות והחטופים ששוחררו מהשבי מצטברות, ומציירות תמונה שאי אפשר להגדיר אותה אחרת מאשר גיהנום. אחרי שהופרה הפסקת האש מצד חמאס וישראל חזרה ללחימה, חידוש עסקת השבת החטופים כלל לא נראה באופק, מה שמעלה את החשש לגורלן של הנשים בשבי עם כל יום שעובר.גל גדותחרדה אף היא לשלומן של החטופות שלנו, ולא מוכנה לחכות אפילו עוד רגע אחד להשבתן הביתה.

>> הוליווד לצדנו: הכוכבות שתקפו את ישראל – פוטרו

"העולם אכזב את הנשים בשבעה באוקטובר", היא כותבת בפוסט נחרץ לעולם, אותו שיתפה בפני כ-110 מיליון העוקבות והעוקבים שלה. "אנחנו טוענים שאנחנו עומדים נגד אונס, אלימות כלפי נשים, שלא ניתן לנשים להיות קורבן ואז להיות מושתקות. אנחנו אומרים שאנחנו מאמינים לנשים. שאנחנו עומדים עם נשים. שאנחנו זועקים למען נשים".

"בשבעה באוקטובר העולם היה עד להוצאה לפועל של התוכנית האלימה של חמאס בזמן אמת", כתבה גדות ואף הזכירה את סיפורה המחריד שלשני לוקז"ל, שנחטפה מפסטיבל נובה ברעים ונרצחה על ידי חמאס. "תוך שעות ספורות מתחילתה של מתקפת חמאס, הסרטון מקפיא הדם הראשון ששוחרר היה של שני לוק, מחוללת ומובלת בעירום על ידי התוקפים הגאים שלה".

https://www.instagram.com/p/C0aT47gxKfk

>> הרצח של שני לוק מחורר את הלב שבא לצרוח מכאב וכעס

"ועדיין, חודשיים אחר כך", כותבת גדות בתסכול רב, "נשים הן עדיין בנות ערובה של האנסים האלה, והעולם כושל בלקרוא לילד בשמו: מקרה חירום שדורש תגובה נחרצת. זה הרגע שלנו, כנשים וכבעלי ברית של נשים, לפעול. אני מפצירה ומתחננת בפני כל מי שעשו כל כך הרבה למען זכויות נשים ברחבי העולם – מהאו"ם עד ארגוני זכויות האדם – בבקשה הצטרפו אלינו לבקשה שחמאס ישחרר כל אחת מהנשים השבויות באופן מיידי. לא אחרי סבב התיווך הבא, לא בעוד יום. הנשים האלה לא יכולות לשרוד עוד רגע של האימה הזו".

אנחנו מצטרפות לזעקתה של גדות. החזירו את כל החטופות והחטופים הביתה עוד היום, לפני שכבר לא יהיה את מי להחזיר.
>> פורסם לראשונה באתר המגזין "את"

• הוליווד נלחמת
• גל גדות
• מטה החטופים והנעדרים
• הוליווד

כבר יותר משבוע שכלי התקשורת בישראל ובעולם מפמפמים בעליצות את הסיפור על "ההקרנה של גל גדות בהוליווד", אגדה שלא הייתה באמת על כך שהשחקנית הישראלית המצליחה בעולם תפיק או תנחה הקרנה הוליוודית לסרט בן 45 הדקות שערך דובר צה"ל המתעד את זוועות הטבח בדרום ממצלמות הטרוריסטים שנלכדו בשטח. הלילה נערכה ההקרנה המדוברת בהוליווד, והדיווחים על מיקומה המרכזי של גדות בהקרנה התגלו כפייק מוחלט.

בהקרנה שנערכה במוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס נכחו כ-150 איש בסך הכל, רובם דמויות מוכרות מאחורי הקלעים של הוליווד והשואוביז, אך לא נכחו בה סלבז הוליוודיים כלל (וכנראה שגם לא הוזמנו). את ההקרנה ארגנו לא גל גדות ולא ספיידרמן, אלא שרה גרינברג, לשעבר יועצת ראש הממשלה לענייני חוץ וקהילות בעולם, והפובליציסטית ההוליוודית מליסה צוקרמן שפעילה גם בארגון היהודי המוכר ADL ("הליגה נגד השמצה"), שסייע בהפקת ההקרנה יחד עם הארגון JAC ("ועדת יהודי אמריקה").

על פי הדיווחים בתקשורת האמריקאית, שכנראה מחוברת מעט יותר למציאות מעיתונות הבידור הישראלית, גל גדות סייעה מאחורי הקלעים להפקה, כמו גם הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב, אך בניגוד לדיווחים בישראל – בשום שלב לא היו אמורים להנחות את האירוע, ובפועל גם לא נכחו בו. גדות כן היתה אמורה להיות בהקרנה, אבל כצופה בלבד – וגם זה בוטל בשל בקשה מאבטחת האירוע. לא שזה יפריע לתקשורת המוסתת לתקוף אותה על כך שלא הגיעה להקרנה שבה כולם פשוט החליטו על דעת עצמם שהיא אמורה לנכוח.

על פי הדיווח ב"לוס אנג'לס טיימס", ההקרנה התקיימה באווירה קודרת ובמהלכה הצופים בכו, צעקו וקראו קריאות זעזוע מול קטעי תיעוד מחרידים שכללו גם חומרים מצולמים רבים מהטבח בפסטיבל סופרנובה ליד קיבוץ רעים. הסרט הוקרן בפני כ-150 איש תחת הכותרת "עדות לטבח ה-7 באוקטובר", ומדובר באותו סרט בן 45 דקות שהוקרן כבר למנהיגים בעולם, שגרירים ודיפלומטים, עיתונאים וחברי כנסת. את הנוכחות ההוליוודית הדלה היו מי שהסבירו בהודעה על סיומה של שביתת השחקנים בעיר הסרטים, שהכניסה את תעשיית הבידור כולה לאקסטזה של פעילות מחודשת. מחוץ למוזיאון הסובלנות התכנסו בעת ההקרנה כמה עשרות מפגינים פרו-פלסטיניים שתקפו מפגינים פרו-ישראלים שהגיעו למקום.

• הוליווד נלחמת
• גל גדות
• מחדל נתניהו
• המסך
• הוליווד