מישהו מאוד רוצה להבעיר בכל הכוח את האש בין חילונים וחרדים, מדורה לא קטנה שגם כך בוערת היטב בגלל ההפיכה המשטרית וספיחיה. אין צורך להקים ועדת חקירה: המישהו הזה הוא בנימין נתניהו. בזמן הקצר שחלף בין הרגע שבו אמרה גלית גוטמן בתוכנית בוקר דלת צפייה את המילים "מוצצים לנו את הדם" ובין הרגע שבו כל המדינה דיברה אך ורק על זה, מהר כדי להספיק לפני כניסת השבת, נכנסו בובות הגרב של נתניהו בכנסת ובתקשורת להילוך גבוה ופמפמו את השנאה בכל הכוח. גם הוא עצמו, ראש ממשלה שהשלט "שמאלנים בוגדים" היה תלוי שנה שלמה בכניסה לביתו, פרסם גינוי רשמי ולא פספס עוד הזדמנות להסית ולהרעיל את השיח. זה עובד לו כבר כמעט 30 שנה וזה עבד לו גם בסופ"ש הזה.

התקשורת, כמובן, מיהרה לציית, לגנות ולזמן את גוטמן לשיחת נזיפה, ולא נופתע אם בקשת 12 יבקשו מגוטמן לשדר עם מדבקה סגולה על הפרצוף. גוטמן התנצלה, אבל התנצלותה לא התקבלה במכונת הרעל. מומנטום של לינץ' קשה לעצור, בעיקר כשאפשר לייצר ממנו הון פוליטי. והאש העזה שפרצה בין המגזר החילוני והחרדי על רקע ניסיון ההפיכה היא מתנה גדולה לנתניהו: היא מחזקת ומבצרת את ברית העבריינים שכרת עם מנהיגיו הנוכלים של הציבור החרדי, מעמיקה את השסע בין המפלגות החרדיות למפלגות המרכז, ונותנת לתוכניות האקטואליה משהו סקסי לעסוק בו בזמן שהקופה הציבורית נבזזת לטובת תקציב שכל כולו שוחד פוליטי תמורת תמיכה בהפיכה המשטרית. אנחנו כבר מכירים את הריטואל הספינולוגי השחוק הזה. אבל הפעם משהו אחד בכל זאת השתנה.

>> הפתעה: הסלבס מתייצבים לצד גלית גוטמן // מגזין "את"
>> אסף ליברמן חושף את פורום קהלת במערומיו. וזה מפחיד

הפעם, 20 שבועות לתוך המאבק נגד ההפיכה המשטרית, נעמד סביב גלית גוטמן מחנה גדול שהתעורר וסירב לקחת חלק בריטואל הגינוי וההשתקה. כן, אמרו רבים, זאת אולי התבטאות לא מוצלחת, אבל אם מתמקדים בעיקר דבריה של גוטמן ("יש פה מדינה וממשלה חדשה שחולבת את התושבים שלה. הצעירים שלנו, אלה שמשרתים בצבא והולכים לאוניברסיטה, לא יישארו פה"), אין כאן שום דבר שצריך לגנות או להתנצל עליו. אנחנו לא משחקים יותר במשחק האהוב על נתניהו. במוצאי שבת, על הבמה המרכזית בקפלן, ביקשה שקמה ברסלר מ-135 אלף המפגינים לעמוד לצדה של גוטמן. את שאגות התמיכה שמעו עד בני ברק.

וזה מה שבאמת קרה בסופ"ש הזה, מאחורי ה"סערה" על דברי גוטמן: המחנה הליברלי-דמוקרטי הוכיח שהוא עבר ממגננה מבוהלת ומתנצלת להתקפה נחושה וזועמת. במדינה שבה רשת הסופרמרקטים המובילה מכסה במדבקות את פרצופן של נשים מעל גבי קופסאות של צבע לשיער, במדינה שבה גברים חרדים תוקפים באלימות קשה ושוברים את ידה של אישה שלקחה את ילדיה לג'ימבורי בשבת (חפשו פוליטיקאים מימין שגינו את האירוע המחריד הזה אתמול בחריש), במדינה שבה מערכת החינוך הממלכתית מרוסקת ומפורקת כדי לממן מערכת חינוך חרדית שתנציח את הבערות והעוני במגזר וראש הממשלה מלבה את השנאה בין הקטבים המקוטבים גם כך – לא יראו מאיתנו יותר התנצלויות.

הניסיון של נתניהו להדליק את השריפה סביב גלית גוטמן יחזור אליו כמו בומרנג: מאחורי הקלעים של המאבק בהפיכה המשטרית מתווכחים כבר שבועות ארוכים על הפוקוס שמקבל המגזר החרדי בתוך מעגלי המחאה. זה לא החרדים, זה המתנחלים. זה לא המתנחלים, זה הכיבוש. זה לא הכיבוש, זה השחיתות. זה לא השחיתות, זו כלכלת השוחד והמקורביזם. עכשיו, הודות למהלכיו השקופים של נתניהו, אפשר להפסיק להתווכח. זה גם וגם וגם. מההפיכה המשטרית ירוויחו מנהיגי החרדים, מנהיגי המתנחלים, ברוני הכיבוש וטייקוני השחיתות והשוחד – ומדינת ישראל תפסיד ותובס. תקציב המדינה הקרוב מגלם במספרים את העסקה האפלה הזאת. כשהמחאה פונה נגד מנהיגי הציבור החרדי או נגד תקציב המדינה, היא בהחלט משאירה את העיניים על הכדור. זה פשוט כדור גדול מאוד.

בזמן שנתניהו נערך מחדש כדי לחולל את ההפיכה במודל הפולני (לאט ובשלבים תוך כדי "הידברות" ומסמוס המחאה האזרחית), בסיועם האדיב והמנומס של בני גנץ ויאיר לפיד, גם המחנה הדמוקרטי-ליברלי נערך מחדש. אחרי שמאות האלפים ברחובות הצליחו לבלום את בליץ החקיקה ואת חוק הגיוס, הם גם הפנימו שכולנו עומדים בפני מאבק רב-חזיתי ממושך, והבינו שהתקשורת היא חלק ממנו. התקשורת (ובעיקר הערוץ המוביל במדינה והעיתון הנקרא במדינה), דוחפת עכשיו בכל כוחה נרטיב של "פשרה בבית הנשיא" ו"התאהבתם במחאה", אבל שום התקרנפות של מנהליה ובכיריה כבר לא תפתיע אותנו. התנתקנו מהטלוויזיה והתחברנו למציאות. זאת המציאות שבה אין שום דבר שגוי בדברים שאמרה גלית גוטמן. דיברה לא יפה? למה שלא תעשו על זה פאנל בכיינים בערוץ 14.

• מחאת הדמוקרטיה
• טור דעה
• גלית גוטמן
• קשת
• ערוץ 12

• Facebook
• Twitter
• Email

גלית גוטמן
משחררת בשביל כולנו

גוטמן התפרסמה כדוגמנית ודי מהר עשתה את הטרנספורמציה לאישיות. בשנים האחרונות היא מגישה את תוכנית הבוקר של קשת, למרות בעיית הדיקציה (החיננית!), אבל תל אביבים רואים אותה בעיקר בערבים, בג'וז ולוז או בנילוס, ממשיכה להקרין את התמהיל המוזר של הקוקטיות והתכלסיות שאפיין אותה תמיד.

אפשר להתבייש במאמץ להיות יפה ואפשר גם לשחרר. גלית גוטמן משחררת, היא מודה שהמראה החיצוני חשוב לה, שהיא עושה דיאטה ובוטוקס, ושהיא לא מוכנה לוותר על היתרונות כל כך בקלות. והשחרור שלה משחרר את כולנו.

מילה מגלית גוטמן:"אין לי מה להגיד חוץ מתודה!".

רותי ברודו

קבוצת הקופי בר, או בשמה הרשמי R2M, היא חלק בלתי נפרד מה־DNA של תל אביב. מסעדת הדגל של הקבוצה, הבראסרי, נולדה יחד עם Time Out וחוגגת השנה 16 כשהיא עמוסה ורלוונטית מתמיד. "פתחנו את הבראסרי בתקופה של אינתיפאדה ומיתון", משחזרת רותי ברודו, מבעלי הקבוצה (עם בעלה לשעבר מתי). "המצב הביטחוני היה רעוע ואף אחד לא מיהר לפתוח מסעדה. לכן כשהבראסרי נפתח נוצר הייפ גדול".

במשך שנים ברודו הפעילה את הבראסרי ואת קבוצת R2M בלי להיחשף. ההליכה לריאליטי שינתה את הכל. היום היא לא נחה לרגע אבל גם חוששת לעתיד הענף, ומאיימת: "אם מאבק המסעדנים לא יצליח – אפרוש מהתחום".

לריאיון המלא עם רותי ברודו

דנה מודן
מה שתל אביב הייתה רוצה להיות

מאז "אהבה זה כואב" ששודרה ב־2004 כבר התרגלנו לקבל סדרות ישראליות עם דיאלוגים מצחיקים ואמינים, אבל כשהקומדיה הרומנטית של דנה מודן יצאה היא הייתה סוג של מהפכה צנועה. דנה מודן היא בעצמה מהפכה צנועה. בדרכה היא ממשיכה לעשות דברים יוצאי דופן, מאתגרים, מלאי ביטחון והכי תל אביבים, אפילו כשזה נהפך לכינוי גנאי. הסדרה האחרונה שלה "ככה זה", הזכירה לרגעים חלום ולרגעים משל זן. מדי פעם אפשר לראות אותה בעיר, בלתי מופרעת מהשינויים, לא לגמרי מתייחסת לתשומת הלב שהיא מקבלת אבל גם לא לגמרי מתעלמת. אירונית אבל לא מתנשאת, כמו שתל אביב הייתה רוצה להיות.

מילה מדנה מודן:"היה שווה את כל הדוחות שלא שילמתי".

שירזי
מעצב חיי הלילה כפי שאנו מכירים אותם

במשאית הראשונה במצעד הגאווה (שהייתה בכלל עגלה), בליין השואו רום האגדי באלנבי 58, בחיבור הסצנה התל אביבית לירושלמית באומן 17 – במשך יותר מ־20 שנות קריירה שירזי מצליח לחבר בין אקטיביזם, אמנות ותרבות מועדונים לכדי מופע אחד שעיצב את חיי הלילה בעיר כפי שאנו מכירים אותם כיום.

מילה משירזי:"אהבתי העזה לעיר הולדתי היא זו שגרמה לי לרצות לשנות, לעשות, להשפיע. היום אין על תל אביב בעולם! סחתיין על הבחירה שלכם, בהחלט כבוד".

אשכבה
הסיבה היחידה שאנחנו עדיין מאמינים בתיאטרון הרפרטוארי

הצגות באות והצגות הולכות, קומדיה למנויים עם אבי קושניר מחליפה אחרת, ורק "אשכבה" לעולם עומדת. המחזה המופלא של חנוך לוין, האחרון שהספיק לביים טרם מותו, רץ מדי חצי שנה במשך כמעט 20 שנה, וההצגות שלו סולד אאוט גם היום. "אשכבה" היא מוצג מוזיאוני כמעט, עשוי לפרטי פרטים כפי שחלם וביים לוין בעצמו, וגם הקאסט והצוות שעובדים על ההצגה נשארו בחלקם הגדול זהים לאלה המקוריים. כשהחושך יורד על האולם בקאמרי והזקן מספר על העיירה הקטנה פופקה, ש"הייתה גרועה מכפר" ו"גרו בה כמה זקנים, שהיו נפטרים לעתים רחוקות מאוד, בקמצנות, להרגיז" – העולם כולו הופך לחנון לויני ותל אביב של 2018 נדמית כעיר שיש בה עדיין תיאטרון מצוין ואנושי להחריד.

מילה מחנוך לוין:"הוי, פשפוש'קלה, לא לנצח תשחק בפושק'לה, יום אחד תרגיש חלושק'לה, יהיה מיחושק'לה, רופא ירביץ מישמושק'לה, ימצא שם איזה גושק'לה והמצב אנושק'לה, ולאחר ייאוש'קלה ונשיקה למוש'קלה, חיבוק לזוש'קלה והופ – סוף לקישקושק'לה".

האוזן השלישית
טבילת האש של כולנו

אמנם כבר לא מעוז התקליטים והמוזיקה האלטרנטיבית היחיד בתל אביב, אבל החנות שבה כל מתבגר חובב מוזיקה היה עובר טבילת אש שהייתה מוכיחה לו שהוא כלום ושום דבר בעולם הזה, עדיין ניצבת גאה ברחוב המלך ג'ורג', מקום מושבה מאז שעברה משינקין מכורתה ב־2005. נכון, היום היא כבר גם בר, מועדון הופעות, חנות כלי נגינה ואולי עוד כמה דברים, אבל קשה לדמיין את היום שבו חנויות אינטרנטיות יגרמו לכך ש"האוזן" תהיה רק איבר בגוף ולא מוסד מוזיקה תל אביבי.

מילה מהמוכר עם העגיל בדלפק:"טיים אימפלה? יאללה סע סע מפה, תחזור כשתיגמל מהחיתולים".

פלורנטין
מי מנהל את כל העסק הזה?

העירייה יכולה לקחת את הפחים הירוקים, הביוב יכול להמשיך לעלות על גדותיו, היזמים יכולים להכפיל את מספר התושבים בלי תשתיות מתאימות, וההייטרים יכולים להמשיך לבוז לנוחות שבירידה לבר מתחת לבית בפיג'מה – דבר אחד ברור: אין שכונה בתל אביב שמצליחה כל כך הרבה שנים להיות המקום הכי צעיר בעיר. צעיר כל כך שלעתים מפתיע שהשכונה לא קורסת לחלוטין. מי מנהל את כל העסק הזה לעזאזל? עד שהמשפחות הבורגניות לא ישתלטו כליל על המתחמים והמגדלים העוטפים את הרחובות הצרים בלב השכונה, החוזרים מהודו ובעלי הכלבים ימשיכו לצאת לג'קסון, לקנות ירקות בברכה ולאכול סנדוויץ' בבוקר אצל הדודות.

מילה מאהוד בנאי:"אל תנסו לקנות או לשנות את פלורנטין".

רם אוריון
אבי האינדי התל אביבי

אם יש בן אדם אחד בעיר שראוי לתואר "סנדק הרוק האלטרנטיבי" או "אבי האינדי" או שאר סופרלטיבים מסוג זה – זהו רם אוריון. אבל בזמן שרוב חבריו למפץ הגדול של הרוק הישראלי בשנות ה־90 נעלמו מהעין הציבורית במקרה הטוב או הפכו לג'וקבוקס אנושי במקרה הרע – אוריון לא מפסיק להיות רלוונטי לרגע, עם הופעות סולו, אלבומים חדשים ובעיקר שיתופי פעולה עם מוזיקאים צעירים ממנו כמו קוסטה קפלן, הילה רוח ורייסקינדר, שמבטיחים שהסאונד האוריוני ימשיך להתנגן במועדונים תל אביביים ובאוזניות של היפסטרים שלא הכירו את הרוקסן.

מילה מרם אוריון:"תודה ל־Time Out שלפני 16 שנה תרמו להישרדות שלי בתל אביב ובכלל בזכות עבודה שקיבלתי – שהצלחתי להחזיק בה כשנתיים! – כמבקר וכותב תקצירים במדור הטלוויזיה".

בית תאילנדי
בית ספר למסעדנות

בעולם המסעדנות התזזיתי כל מסעדה שמצליחה להחזיק יותר משנתיים היא כבר הפתעה לטובה, ואם האוכל עדיין טוב אחרי כמה שנים, מדובר בכלל בהצלחה אדירה. אז מה נאמר על בית תאילנדי שזה 22 שנה אי אפשר ליפול בה ומצליחה לשמור על הרמה הכי גבוהה שיש בעיר הזאת? אולי לא נגיד כלום ופשוט נזמין שוב שולחן לצהריים.

מילה מהסועד בשולחן הפינתי:"חריף!".

רונה קינן
פצצת כישרון בלתי מתאמץ

היא התחילה כילדת פלא שמלווה מאחורי הקלעים ובצידי הבמה מוזיקאים כמו טל גורדון וערן צור, וכבר בגיל 18 השתתפה במופע שארגן צור לשיריה של יונה וולך. מהר מאוד התברר איזה נכס לשפה העברית ולמוזיקה הישראלית צמח כאן, עד שקינן הפכה למרכז הכובד של הרוק הישראלי, עם נוכחות של משהו לא מכאן אבל הכי מכאן. פולק רוק, אינדי שמינדי, רוק ניינטיזי, גלגלצ – קינן קשורה לכל, והיום כבר אין ספק שהיא אחד הדברים הכי חשובים שקרו למוזיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים.

מילה מרונה קינן:"'אייקונים תל אביביים' – אני אייקון, אני תל אביבית, זה קורה, אני על הסוס! 'ששרדו' – הו לא, לא כולם שורדים, גם זמני כנראה קצוב. '16 שנה' – באמת עבר כל כך הרבה זמן מאז גיליון '25 התל אביבים המבטיחים מתחת לגיל 25'?".

הנסיך הקטן
פריז במלך ג'ורג'

כשתל אביבית רוצה לדמיין לרגע שהיא בפריז היא הולכת לנסיך הקטן. כשפרח שירה רוצה לספוג אווירה ספרותית שתדגדג לו בלב הפואטי שלו, הוא הולך לנסיך הקטן. כשגילמניסט רוצה למצוא ספר פילוסופיה אזוטרי, הוא הולך לנסיך הקטן. כבר 17 שנים שהנסיך – תחילה במלך ג'ורג', אחר כך בסמטה פלונית ומשם שוב במלך ג'ורג' – מספק מקום מפגש לאנשים ש"רוח" היא לא מילת גנאי עבורם. אמנם ימי השיא שלו ככסית קטנה עם קניוק ומשוררים מתקוטטים עברו, והוא יותר ויותר קורץ לקהל הרחב, אבל הקסם של הספריות והספות עדיין שם.

מילה מיורם קניוק ז"ל:"בשביל זה הקמתם אותי מהמתים?".

רון חולדאי
לא מדוגדג

איש הברזל של תל אביב זה שני עשורים תמימים. כל מי שקרא עליו תיגר לא הצליח ממש לדגדג אותו, ומערכת בחירות אחר מערכת בחירות הוא מוכיח שבסופו של דבר – אחרי כל התלונות – העיר איתו. לטוב ולרע, תל אביב כמו שאנחנו מכירים אותה היום נוצרה בצלמו ובדמותו של חולדאי.

מילה מחולדאי:"מחכה כבר ל־16 השנים הבאות".

המנזר
עושה כבוד ללילות

אחד המקומות היחידים בעיר שעדיין פתוחים עד שהשחר מאיר על מנקי הרחוב של אלנבי ועושה כבוד ללילות השכרות של תל אביב. אומרים שפעם לא היה קשה להשתכר בארבע בבוקר באמצע השבוע, היום זו כבר משימה לא פשוטה כלל. המנזר שומר על הגחלת ועל המוניטין של תל אביב כעיר ללא הפסקה, באותו מקום, עם אותה בירה ובאותה אווירה לא מחייבת.

מילה מהשיכור על הבר בחמש בבוקר:"אני לא שיכור!".

ליאור אשכנזי
יושב בנוחות על כיסא השחקן הכי טוב בקולנוע הישראלי

החל מזכייתו הראשונה בפרס אופיר בשנת 2001 על תפקידו ב"חתונה מאוחרת" התרווח ליאור אשכנזי על כס השחקן הטוב ביותר בקולנוע הישראלי, וככל שעוברות השנים כך הולך ומתבצר מעמדו בצמרת. אשכנזי הפך גדול לא רק מתוקף הוורסטיליות של המשחק שלו, אלא גם מחמת החן הבוגר והשקול המזוהה עמו, מעין גרסה מקומית ובועטת לקלישאות המזוהות בניכר עם ריצ'רד גיר.

עם התפקידים הגדולים שלו ב־16 השנים האחרונות ניתן למנות את "ללכת על המים", "כלבת", "הערת שוליים" ו"פוקסטרוט", אך את המשבצת החשובה ביותר הוא מגלם בתפקיד עצמו, כשחקן המזוהה יותר מכל עם תור הזהב של הקולנוע הישראלי. לאחרונה גילינו באשכנזי גם מידה בריאה של דיסידנטיות עם מעורבותו הגוברת במחאת האמנים, מה שרק מוסיף לפרופיל המתבקש משחקן במעמדו. הלוק, כמובן, היה שם כבר מההתחלה.

מילה מליאור אשכנזי:"אומרים שאם עשר שנים אחרי שלמדת משחק אתה עדיין עוסק במקצוע, סימן שאתה שחקן. לפי אנלוגיה דומה, כנראה 16 שנים מעידות על כך שאני באמת שייך".

שמעון מזרחי
אדישות כסימן היכר

האיש בעל הבעת הפנים הידועה ביותר לשמצה בתל אביב, ואנו כוללים ברשימה זו גם את שוש הזעופה מהנקניקייה במלך ג'ורג', עדיין כאן כדי להישאר. גם כאשר מכבי תל אביב מסתבכת באחת העונות האירופיות הגרועות ביותר שלה בשני העשורים האחרונים וגם נוכח הקללות הבלתי נסבלות מן הקהל היריב – אדישותו המשתמרת מוסיפה להיות נר לרגליהם של התל אביבים המתנשאים באשר הם. מזרחי הוא אייקון כדורסל לא רק ישראלי, וגם כאשר נדמה שמכבי מנושלת ממעמדה הוא יהיה שם ככלות הכל, משקיף בפניו החתומות מן היציע.

מילה משמעון מזרחי::-I

איציק ורותי
סנדוויץ' שהוא אפוס על זמני

כל עיר צריכה מקום כמו איציק ורותי. מקום שבשבילו 16 שנה הם כמעט מצמוץ בזמן, מוסד שהוא חור בקיר המוביל ישר אל תוך הלב, אימפריה קטנה שמשקיפה בבוז קל על העיר המשתנה סביבה ועל הטרנדים החולפים כבר יותר מ־60 שנה. הסנדוויצ'ייה הנצחית שרדה לא רק את עלייתו ונפילתו ונפילתו ונפילתו של רחוב שינקין, אלא גם חילופי דורות (רספקט לדודי ושולי) שמשמרים בקפדנות את המסורת העירונית שלפיה השעה ארבע בבוקר היא זמן מושלם ללחמנייה עם סלט קישואים או מקושקשת עם קבנוס.

במונחים של עיר שמדביקה את המותג "מיתולוגי" לכל דבר שמצליח לשרוד יותר מחמש דקות, הסנדוויץ' של איציק ורותי הוא אפוס על זמני של שעות פתיחה הזויות ולקוחות מאושרים – אמרנו לקוחות? יותר כמו כת של מעריצים – ובעיקר זיכרון כמעט אחרון מהעיר הקטנה שהייתה כאן פעם, לפני החלומות על ניו יורק וברלין. סיכוי טוב פלוס שהוא יהיה כאן גם כשנתעורר מהם.

מילה מהסנדוויץ':נמנמנמ.

• איציק ורותי
• ליאור אשכנזי
• בית תאילנדי
• גלית גוטמן
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• 16 שנה לטיים אאוט
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

גלית גוטמן, דוגמנית ומגישת טלוויזיה

שמלה – ז'יל סנדר; נעליים – ולנטינו; תכשיטים ה.שטרן

נטלי דדון, דוגמנית

חולצה ומכנסיים – לילך אלגרבלי; חגורה – דיזל

אביב שניידר, דוגמנית

שמלה – ויוי בלאיש; תיק – לואי ויטון

מאיה מורנו – מפיקת אופנה

חליפה – גדעון אוברזון; תכשיטים – ה.שטרן

מיכל שפירא, זמרת ושחקנית

חולצה ומכנסיים – זארה; תיק – H&M

ליליה קרישטלב, דוגמנית

שמלה – ויוי בלאיש

לנה בבולצ'ק, בלוגרית אופנה

שמלה ועגילים – זארה; נעליים – גוצ'י; תיק – פורלה

סתיו סטרשקו, דוגמנית

שמלה – ויוי בלאיש

שירן מניה, סטייליסטית

שמלה – יעל מניה; נעליים – איב סאן לורן

טל אלבלנסי פרבר, עורכת אופנה

חליפה – מסימו דוטי; נעליים וכובע – גוצ'י; תיק – זארה; עגילים – Utarque

ארבל קינן, דוגמנית

שמלה – ויוי בלאיש

אדריאנו חאובל, דוגמן ושחקן

מכנסיים וחולצה – נובוריש דוג; נעליים – אדידס

שני גולדשטיין, אשת מדיה וחיי לילה

מכנסיים – פקטורי 54, תיק – קלואה

יובל שרף, שחקנית

שמלה – דיזל בלאק גולד; נעליים – דיזל; תכשיטים ה.שטרן

שירלי בוגנים, דוגמנית

שמלה – ויוי בלאיש

אלכסה דול, דוגמנית

שמלה ומכנסיים – ויוי בלאיש

• ה.שטרן
• אדריאנו חאובל
• יובל שרף
• מיכל שפירא
• שירלי בוגנים
• גלית גוטמן
• סתיו סטרשקו
• נטלי דדון
• אלכסה דול
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

אסי עזרמגיש טלוויזיה
חולצה – הוגו בוס; מכנסיים – פיליפה קיי; נעליים – נייקי; תיק – קוס; שעון – Bulova

רותם סלעשחקנית ומנחת טלוויזיה
שמלה – דודו בר אור; נעליים – קסטרו; תיק – מארק ג'ייקובס; משקפיים – פראדה

[tmwdfpad]

אנה ארונוברקדנית
חצאית וגופייה – בוטיק הלנה; תיק – הטורי; משקפיים – דיור

אלינור דבירכתבת אופנה
חצאית וגופייה – ba&sh; נעליים – איזבל מארה; תיק – קסטום נשיונל; משקפיים – ריי באן

נטע גרטישחקנית
חולצה – Zucker; מכנסיים – אסוס; נעליים – זארה; תיק – נוריתמי

מיכל עזר־שטייןבלוגרית אופנה
שמלה – Stories Other &; נעליים – טופשופ; תיק – לונגשאמפ

מיה עזר־שטייןתלמידת יסודי, עולה לכיתה ה'
שמלה ונעליים – זארה

גלית גוטמןדוגמנית ומגישת טלוויזיה
בגד ים – דיווה לבל אנד סו; חצאית – ג'יי.וו. אנדרסון; תיק – הרמס; נעליים – סלין

כוכבית אקוניסבלוגרית אופנה
חצאית, חולצה ונעליים – זארה; תיק – מארק ג'ייקובס; משקפיים – סלין

מיטל שרעביעורכת אופנה
שמלה – אלמביקה; תיק – מייקל קורס; נעליים – שופרא; משקפיים – מארק ג'ייקובס

לירז צ'רכישחקנית וזמרת
חצאית וגופייה – פרי פיפל לסטורי; תיק דניאלה להבי; משקפיים – דיור; נעליים – BCBG

ליאת לויסטייליסטית וכתבת אופנה
שמלה – זארה; תיק ונעליים קנזו; משקפיים – סן לורן

דניאלה אלטרבלוגרית אופנה
שמלה – מארק ג'ייקובס; נעליים – אלדו; תיק – ורסוס; משקפיים – מחנות בניו יורק

• לירז צ'רכי
• המתלבשים הטובים
• דניאלה אלטר
• מיכל עזר שטיין
• כוכבית אקוניס
• המתלבשים
• גלית גוטמן
• אסי עזר
• רותם סלע
• שעונים
• אנה ארונוב
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

במהלך הטירונות הצבאית שלי, בשנה האחרונה של המילניום הקודם, ניסיתי תמיד להתחמק מהשאלה היכן אני גר. אם הייתי חייב הייתי אומר "תל אביב", אם לא היו מוותרים הייתי מוסיף "רמת אביב" ורק אם ממש היו מתעקשים הייתי מודה "רמת אביב ג'". התשובה הובילה תמיד לשאלת ההמשך: "וואלה, אתה מכיר את יעל בר זוהר?".

20 שנים חלפו מאז עלתה אופרת הסבון הראשונה בטלוויזיה המסחרית הישראלית למסך ערוץ 2 הצעיר ביולי 1995. לאורך שבע עונות היא שלטה בלוח השידורים ואפילו עקפה ברייטינג את החדשות ואת שידורי המונדיאל, גם אם נקטלה בידי המבקרים. הסדרה, שנוצרה על ידי יורם גלובוס ויואל זילברג ז"ל עבור טלעד, הציגה אסקפיזם צרוף של תככים ומזימות, בגידות וכסף גדול על רקע ניהול חברת האופנה אופל; וציירה את השכונה כבוורלי הילס מקומית וכסמל של נהנתנות ואליטיזם של האלפיון העליון. דמויות המפתח היו שרון לינוביץ' – נערה יפה ומפונקת בגילומה של יעל בר זוהר, ילידת השכונה שעד אז הייתה אלמונית יחסית; אמה של שרון, עידית לינוביץ' – הביץ' הישראלית הראשונה בגילומה של גילת אנקורי. צוות השחקנים כלל גם את נועה תשבי (מעצבת האופנה דפנה מאור), ליאור מילר (דין, מאהבה של שרון), יונתן קוניאק (ליאון, מעצב אופנה גיי) וגלית גוטמן (מעצבת האופנה אודליה ציפורי).

עם זאת הפער בין הדימוי הנוצץ שבנתה הסדרה לבין השכונה עצמה היה עצום. רמת אביב ג' התפתחה במהלך שנות ה־70 כחלק מתנופת הבנייה של ממשלת רבין הראשונה והתפשטות נווה אביבים צפונה, וכלל לא נחשבה ליוקרתית בשל ריחוקה ממרכז העיר. כחלק מתוכנית הדיור הציבורי היא אוכלסה בשנות ה־80 בזוגות צעירים ובזכאים לדיור, בנייניה התנשאו לגובה של שש או שמונה קומות והכילו דירות בנות שלושה או ארבעה חדרים בלבד. רק בשנות ה־90 התווספו לשכונה מגדלי מגורים יוקרתיים עם דירות רחבות ידיים, אבל האליטות הפוליטיות, המשפטיות, האקדמיות, הביטחוניות והכלכליות לא התגוררו בה אלא בנווה אביבים הסמוכה (רבין, פרס ודודו טופז), בצהלה או באפקה.

מדוע בחרו יוצרי הסדרה להציג דווקא את רמת אביב ג' כסמל סטטוס יוקרתי, אף שאפילו במונטאז' הפתיחה לא הצליחה להתחזות לגרסת הלבנט של בוורלי הילס? "יורם גלובוס גר ברמת אביב ג' ויואל זילברג גר באפקה וזה מה שהם הכירו", מספר גל פרידמן, הכותב הראשי של הסדרה. "השם רמת אביב ג' גם מאוד מעצבן, ואם היו קוראים לסדרה ׳אפקה׳ זה היה מאוד משעמם".

פרידמן מספר שלמרות הצלחתה העקבית ואורך חייה – נצח במונחי הטלוויזיה הישראלית – התביישה הזכיינית טלעד בסדרה. "עוזי פלד (מנכ"ל ומייסד טלעד – ע"י) היה משבח כל הזמן את 'פלורנטין' ואת 'עובדה', אבל אף פעם לא היה מזכיר את 'רמת אביב ג'", נזכר פרידמן. "היינו תרנגולת שמטילה ביצי זהב אבל אף אחד לא רצה קשר איתה. כשהצענו רעיונות דומים לסדרות אחרות שמושפעות מ'דאלאס' או 'שושלת' אף אחד לא רצה לשמוע. הספיקה להם 'רמת אביב ג' אחת'".

באותן שנים שבהן הובילה הסדרה את טבלת הרייטינג, חל זינוק בביקוש לדירות ברמת אביב ג' שנהנתה מהדימוי הטלוויזיוני שנוצר לה. "רבים שניזונו מהסדרה עברו באותה תקופה לשכונה", נזכר עמי גרינברג, לשעבר יו"ר ועד רמת אביב ג' ובעל משרד התיווך ע.גרינברג נכסים שפועל זה 30 שנים במרכז שוסטר. "כעבור כמה שנים כבר הבינו שזו שכונה רגילה, רק עם רמה סוציו־אקונומית קצת יותר גבוהה".

גרינברג מספר שעדיין יש ביקוש רב לגור ברמת אביב ג', שבה מתגוררים כ־15 אלף תושבים, אבל אין מספיק מצאי דירות, והדבר מוביל לרמות מחירים גבוהות. הוא מעריך כי 60 אחוז מתושבי השכונה כיום הם תושבים ותיקים בעלי מקצועות חופשיים, אך אף שרוב הצעירים מעדיפים את מרכז העיר, גם בשכונה ישנם זוגות צעירים שנעזרו בהוריהם כדי לרכוש בה דירה. "מחירי הנדל"ן במרכז תל אביב עדיין גבוהים ב־10־15 אחוזים מאלה שברמת אביב ג'", הוא מציין. חנות במרכז שוסטר, המשתרעת על שטח של 39 מ"ר וגלריה של 13 מ"ר, שנמכרה לפני כ־20 שנה ב־85 אלף דולר, תעלה כיום כ־4 מיליון ש"ח, שהם יותר ממחירה של דירת ארבעה חדרים בשכונה שמחירה נע בין 2.3 ל־3 מיליון ש"ח. "אף בעל חנות במרכז שוסטר לא מוכר את החנות שלו, ובצדק מבחינתו. חנות כזו מניבה רווח של לפחות 20 אלף ש"ח בחודש".

הבחורים החדשים בבלוק

בעשור האחרון, ואף למעלה מכך, עמדה רמת אביב ג' במרכזו של מאבק דת עז שהתנהל בין עמותות כמו רמת אביב חופשית לפעילי חב"ד שהתמקמו בשכונה והעמיקו פעולתם בה, תוך הקמת מרכז גדול בנווה אביבים ובית חב"ד בחניון של מרכז שוסטר. מאבק משפטי התנהל נגד מוסדות חרדיים שהוקמו, לכאורה באופן לא חוקי, והפגנות סוערות התקיימו נגד התחרדות השכונה. מלבד טענות לכפייה דתית אמרו חלק מהתושבים שפעילות חב"ד מורידה את ערך דירותיהם.

ב־15 השנים האחרונות התנהל מאבק פנים שכונתי בעניין הקמת בית כנסת ברחוב אליהו חכים, שיתפרש על פני שני דונם ו־1,000 מ"ר. ועד רמת אביב ג׳ הקים לשם כך את עמותת “בית הכנסת לכלל ישראל" וזכה לסיוע מהעירייה בהקצאת הקרקע ובמתן היתר בנייה. בשבוע הבא צפויות להתחיל העבודות, שיסתיימו בעוד כשנה וחצי לערך.

על רקע משקעים אלה, ניצלה במערכת הבחירות האחרונה מפלגת ש"ס את המוניטין של רמת אביב ג' כחלק מקמפיין “השקופים" שניהל ספי שקד. בשכונה נתלו שלטים שעליהם נכתב "אם אתה גר ברמת אביב, אל תצביע לנו. אם אתה עובד בשביל מי שגר ברמת אביב – רק ש"ס". שקד, שלמרבה האירוניה עבר לגור לאחרונה ברמת אביב לאחר שגם התגורר בה בעבר כחייל משוחרר, מודע לאופי השכונה ותושביה, אך כקמפיינר בחר לנצל את היותה סמל לישראל הלבנה והשבעה שבה מתגורר בין גם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.

"המטרה הייתה להסיט את הדיון מהקלטת של הרב עובדיה לעיסוק בנושא אחר", מודה שקד. "בחבילת שילוט של 200 אלף ש"ח קיבלנו מדיה בשווי מיליון וחצי ש"ח, רק הודות לפולמוס שנוצר וסימן לקהל הבוחרים של ש"ס את ההבדלים בין השכבות החלשות למעמד הביניים והגבוה בישראל. מבחינה זו רמת אביב ג' הייתה יופי של סמל לפרובוקציה הזו".

• גלית גוטמן
• גילת אנקורי
• יעל בר זוהר
• צפון תל אביב
• רמת אביב ג'
• תל אביב
• נועה תשבי
• עירוני