>> נועה סוזנה מורג (אתם צריכים לעקוב) היא סופרת תל אביבית, מהקולות הבולטים בספרות הישראלית הצעירה (וגם מנהלת ספריית התיאטרון בבית אריאלה). ספרה השני והמעולה ממש "סיום מדומה" יצא לאחרונה בהוצאת כתר, והוא תוצר של השנים שחלפו עלינו מאז הקורונה, תקופה שהתאפיינה באובדן האמון של אנשים צעירים בממסד, בחוסר אמון ביכולת שלהם להשפיע ולשנות, באי אמון באנשים, באי אמון במין, בחוסר אונים מול תופעות, בניהילזם מוחלט, בתחושה של חוסר משמעות.ואתם רוצים לקרוא אותו.

>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס
>> וואן וומן שואו מושלם ובורקס שקפא בזמן // העיר של גיא ברטשניידר
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם

1. כנסיית עמנואל

המושבה האמריקאית נראית כאילו אין לה שום קשר לשאר העיר, ובפועל דומה יותר לתפאורה שנשתלה מאחורי בנייני הרכבת של רחוב אילת. המעבר החד מפלורנטין אל הרחובות המטופחים של השכונה הזו היא חוויה נעימה שנותנת קצת אוויר, ונמצאת בהם גם כנסייה קטנה עם צריח שלפני שבעה באוקטובר, במשך כמעט שנה, למדתי בה שיעורי נגינה בעוגב ואני בהחלט מתכוונת לחזור.

2. קולנוע יפו

הקולנוע העצמאי והנוסטלגי הזה שומר על הגחלת אחרי שרוב בתי הקולנוע הקטנים בעיר נסגרו. ליד הבר, בשני אולמות קטנים וחמימים, מוקרנים סרטים ישנים וחדשים, קלאסיקות, סרטי קאלט וטראש שבכולם אפשר לצפות עם כוס יין ושקית של הפופקורן הכי טעים באזור.
מרזוק ועזר 14יפו

3. ענן בר

ללא ספק הבר האהוב עליי. אני לא יודעת אם זה הממדים הקטנים שלו או סוג האנשים שנמשכים אליו, אבל האמנות המקומית על הקירות, המוסיקה הלא ברורה, החצר הקטנה בקצה והנוכחות הגשמית של התקליטים, כולם מתמזגים לכדי מקום מפגש מושלם ומנחם.
רענן 36 תל אביב

4. תיאטרון הבית

תיאטרון חתרני שמביא הצגות ומופעים עם קו אומנותי שאני יכולה לסמוך עליו. בשנים האחרונות ראיתי בו את רוב המופעים שהזיזו אותי ויצאתי מהם עם מחשבות חדשות.
נועם 5 יפו

5. גן יעקב

הגן הסבוך שצמוד להיכל התרבות. המבנה הארכיטקטוני המפותל שלו והצמחייה הכהה והצפופה יוצרים את התחושה שהוא משתנה לך מתחת לרגליים תוך כדי הליכה בתוכו. יש לי הרבה זיכרונות מהגן הזה; שיטוטים איטיים מעשורים שונים בחיי, נשיקה אחת מסוימת. אני אוהבת להיבלע בתוכו עם ספר, או סתם לעשות בו סיבוב באמצע היום כשאני בדרך לאחת השדרות.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שנמצא כרגע תחת שיפוצים. השיפוצים ברחבי העיר נמשכים כבר כל כך הרבה שנים ובאמת שאי אפשר יותר. במיוחד קשה לי עם מה שעושים ועוד יעשו לאלנבי, רחוב שקרוב לליבי במיוחד; הרחוב הזה היה צריך להישאר בדיוק כפי שהוא, אפור ושחוק, עם בתי העסק המפויחים והמולת האוטובוסים המוכרת. לצערי כל זה עומד להשתנות בזמן שיש בעיר הזו לא מעט מקומות שזקוקים פי כמה לשיפוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״המבורגירלז״ של מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס; בשנתיים האחרונות נוצרו כאן כמה יצירות שכולן ביקשו לומר משהו עמוק על קריסת מסגרות המשמעות וחוסר האפשרות שלנו להבין את המציאות. ההצגה המוטרפת הזו עשתה את זה בצורה מזוקקת ומקורית במיוחד. וסרט הדוקו״הדונם של סבתא״ של ירמי שיק-בלום ואלעד אורנשטיין. סרט אישי, מצחיק ונוגע ללב, שמעל הכל מנכיח את האבסורד הפוליטי שאנחנו חיים בו ואת מה שקורה מדי יום בגדה המערבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
״מקום טוב הכל רע״ של ענת ונורית דרימר; הטרגדיה הקומית של שתי האחיות הגאונות מפיחה חיים ביצירות הגנוזות של אביהן, יוצר שאפתן ונועז, שנותרו רובן במגירה. כמו בכל יצירה שהשתיים האלה יוצרות, ההומור, הכריזמה והתעוזה היצירתית הייחודית שלהן מזכירים כמה רחבה הנפש האנושית, כמה רחוק אפשר ללכת עם הדמיון ועד כמה כאב ואהבה כרוכים יחד.
גם האלבום״הסוף״ של להקת ״כוח וידאו״; אני בדרך כלל לא מקשיבה למטאל, אבל לאלבום הזה האזנתי בישיבה אחת מההתחלה ועד הסוף. אני חושבת שהנפש שלי הזדקקה לצרחה שעוברת דרכו ולאופן שבו הוא מביט נכוחה במציאות. בתוך ההיאחזות הבלתי נגמרת שלנו בתקווה בשנתיים האלה, האלבום הזה מאפשר לרגע מקום לייאוש שעולה מול מה שקורה כאן. אחרי שמאזינים לו אפשר לחזור ולחתור לעתיד טוב יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
״תרבות של סולידריות״.קבוצה מעוררת השראה שלא מפסיקה לפעול למען הקהילה באופן קשוב ומחמם-לב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיש להם אפשרות לעבור כרגע לחו״ל אבל בוחרים להישאר בתל אביב.

מה יהיה?
במהלך המלחמה עם איראן ביוני האחרון, ברגע של ריצה למקלט הבזיקה בי תיאוריה לפיה בשנת 2020 התחילו שבע שנים רעות ברמה הגלובלית (בסגנון ׳חלום פרעה׳), מה שאומר שאנחנו צריכים להחזיק מעמד עד 2027 ובה יתחילו שבע שנים טובות יותר. אני לא יכולה לחתום על ההתגשמות של זה, אבל זה כן מתחזק את האופטימיות שלי.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• המושבה האמריקאית
• קולנוע יפו
• ענן בר
• תיאטרון הבית
• גן יעקב
• רחוב אלנבי

בימים שכאלה, יציאה קלה לשמש או ישיבה בחיק הטבע הן פעולות חיוניות לגוף ולנשמה. אתם יודעים, הפרשת סרוטונין וכאלה. והיי, אם חיפשתם במה להתנחם (וכרגע, כולנו עושים זאת), כבר אפילו לא כל כך חם, אז זה הזמן המושלם לתהות על קנקנו של העולם העולמי בטבע. מצאנו לכם ספוטים ירוקים בעיר, שעדיין תרגישו בהם בטוחים מספיק כדי להירגע, כי ממש לידכם יש מרחב מוגן. צאו לנשום.

>> תל אביב תחת הפצצה: סופ"ש של פחד, שקט ובתי קפה פתוחים
>> יומן טהראן: כך נראים החיים שלי ושל חבריי בבירה האיראנית

גן מאיר

גן מאיר הוא פנינת הטבע העירונית של מרכז תל אביב. ירוק, שוקק (בימים שבשגרה), יש בו פינת מתקנים לילדים, מתקנים לאימוני כושר, אזור ישיבה בצל צמחייה מוריקה ואפילו אגם מים עם ציפורים שרות מלמעלה.
המלצתנו:לשבת באחד הספסלים של הפארק – רצוי עם ספר ולא עם הסמארטפון כדי לא להתעדכן בחדשות – ולנשום קצת.
מרחב מוגן:מקלט שכונתי במלך ג׳ורג׳ 33 תל אביב, ממש בתוך הפארק.

פארק המדרון

פארק המדרון היפואי הוא שילוב מושלם של דשא וים. יש בו מרחבים ירוקים אדירים שאפשר להתרווח בהם ולהתאוורר מכל הצרות, מול ים כחול גועש ומרפא נפש. יש גם מתקנים לילדים וגם דשא ירוק שאפשר לשכב עליו, להביט בעננים ולחשוב קצת מחשבות.
המלצתנו:קחו קצת פירות לנשנש מול הגלים ומבטיחים שתרגישו קצת יותר טוב.
מרחב מוגן:מקלט הספינה בצד המזרחי של הפארק, ברחוב הספינה 18 יפו.

פארק המסילה

בימים כתיקונם פארק המסילה עמוס לעייפה, אבל בימי מלחמה התנועה די דלילה יחסית. לא נשקר, יש בזה גם יתרונות. אפשר לשבת ברוגע, לעשות הליכה רגלית בתוואי הפארק או לרכוב על אופניים באוויר הפתוח. כל אלה דרושים למנת אוקסטיקונטין הנחוצה.
המלצתנו: הליכה רגלית באוויר הפתוח את פעם לא הייתה רעיון רע, בטח שלא עכשיו.
מרחב מוגן:מקלט יהודה הלוי,יהודה הלוי 23 תל אביב. צמוד לכניסה לפארק מרחוב הרצל

גן העצמאות

גן העצמאות הירוק והשלו נמצא בחלק הצפוני של הטיילת, כך שהוא המקום האידאלי להתאוורר בו אם יצאתם להליכה, לג׳וגינג או סתם חיפשתם מקום ירוק וקרוב לים כדי לנשום בו מעט אוויר צח.
המלצתנו:הביאו איתכם מזרון יוגה ותתרגלו מעט כלב מביט למעלה על הדשא.
מרחב מוגן:מקלטהירקון 248 תל אביב, בצדו המזרחי העליון של הפארק

גן יעקב

גן יעקב הפך בקורונה לפינה ירוקה בתוך ההמולה האורבנית. גם בימינו אנו, תמצאו שנעים לשבת בו, בין העצים והצמחייה, להשקיף על הנוף, להאזין לכל פכפוך מי המזרקה המרגיע ולקוות לטוב.
המלצתנו: הצטיידו באוזניות ובקפה מבבקה או מלחמנינה, שבו בגן והקשיבו למוזיקה מרגיעה. אבל לא בפול ווליום.
מרחב מוגן:מקלט הוברמן 1 תל אביב

פארק הירקון

הריאה הירוקה שהיא פארק הירקון היא מקום אידאלי להתאווררות בכל יום מלחיץ שהוא ובוודאי עכשיו. אפשר לשבת מול הנהר ולצייר את הנוף, אפשר לפתוח את הבוקר בג׳וגינג מחייה, בהליכה מהירה או באימון טאיצ׳י. מה שמרגיע אתכם.
המלצתנו: איכשהו מרגיש לנו שאולי זה באמת הזמן לתרגל קצת טאיצ׳י.
מרחב מוגן:מקלט ברחוב הכנסת הגדולה מספר 3, גישה מרחובבבלי 42 תל אביב

גן ז׳ילבר

גן ז׳ילבר נמצא בחלקה הצפוני והירוק של עירנו, מדובר בגינה ציבורית רחבת ידיים עליה משתרעות מדשאות גדולות, איזור של מתקנים לילדים ומתקני כושר למבוגרים, ברזיות, ספסלים ושבילים נעימים ונקיים שמאפשרים שהייה נחוצה תחת ויטמין די.
המלצתנו:לקחת את הכלב לטיול ירקרק ומרחיב לב ונפש. אין לכם כלב? תגנבו אחד. סתם, פשוט תבואו, יהיו לא מעט שם.
מרחב מוגן:יהודה בורלא 25 תל אביב

• תל אביב נלחמת
• שקט נפשי
• פארקים
• גן העצמאות
• פארק הירקון
• פארק המסילה
• גן יעקב

>> המעצבת תמי חומסקי מתגוררת בבית קטן עם גינה בשיכון הקצינים סמוך לבית החולים איכילוב. במשך 18 שנים היא הפעילה את המותג שלה T/9 מסטודיו בקרית המלאכה ופריטים בעיצובה נמכרו בבוטיקים קטנים לקהל נאמן, אלא שהמצב טרף את הקלפים. בעקבות שינויים כלכליים ומצפוניים בהרגלי הצריכה והעדפת קנייה באונליין, שמצריכה אופרציה מסוג שונה, היא בחרה לעבור לפורמט פופ אפ, שבו עדיין קיים מפגש פנים אל פנים עם הלקוחות אך ללא מחויבות להימצאות בחלל קבוע על כל המשתמע מכך. הפופ אפ הנוכחי יתקיים במשך שני סופי השבוע הקרובים (היום ומחר 31.5-30.5, וגם בשבוע הבא, 7.6-6.6) ברחוב מנחם בגין 50 החל מהשעה 10:00. למען הסר ספק – כל הפריטים חדשים, מיוצרים במיוחד (כולל הטקסטיל עצמו) ונתפרים בארץ.

>> בית עם סקס אפיל וקפיצה קטנה לניינטיז // העיר של קרן מור
>> בית קפה מהאגדות ומקום שנותן כוח להאמין // העיר של ליאת יצחקי

1. בית רדיקל

אני אוהבת את בית רדיקל בגלל התוכן, ההיסטוריה והאדריכלות. יש קסם במבני תעשייה שמקפלים מאחוריהם סיפור שקשור לתולדות העיר. בית רדיקל מהווה מקום מפגש לרעיונות ומתקיימות בו הרצאות מעניינות, והתוכן הקולינרי מעניין גם כן.
התחייה 27 פינת הרצל

2. CCA

מרכז לאמנות עכשווית שהוא בין גלריה למוזיאון. שיתוף פעולה בינלאומי ואוצרות נבונה של ניקולה טרצי מפגישים אמנים צעירים מהארץ והעולם ומייצרים מרחב לתוכן מרתק ולחשיבה אחרת.
צדוק הכהן 20

3. בית ארקפה

עוד בניין תעשייתי שאני אוהבת בגלל ההיסטוריה שלו. בבית ארקפה ניתן עדיין לראות את שרידי המבנה הישן, שמשמש רקע למכונות קלייה וטחינה ומאפשר ממש לצפות בתהליכי הכנת הקפה. מאחור יש חצר שקטה וירוקה, שמפתיע לגלות במקום שנמצא קצת בשוליים, במקום שפחות מסתובבים בו.
הצפירה 23

4. מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

נחום גוטמן הוא אחד מהאמנים שפעלו בתל אביב ומגדירים אותה עד היום. המוזיאון בשבזי הוא כמו שמורת טבע קטנה, עם תערוכות שמצליחות להפתיע. לצד תערוכת הקבע, המציגה עבודות היסטוריות של נחום גוטמן התל אביבי, אפשר למצוא כאן תערוכות מפתיעות כמו "עור וצל", תערוכת וידיאו ארט של בן הגרי, אמן בינלאומי שעבודותיו מוצגות עכשיו. בעיניי המוזיאון הוא מקום שמצליח לקשור קצוות מקומיים ובינלאומיים.
שמעון רוקח 21

5. גן יעקב

פיסת טבע במרכז העיר, שלמרות מיקומה נמצאת בכל זאת קצת בשוליים ונסתרת מהעין. אני אוהבת את האדריכלות שתכנן יעקב רכטר, את השקט ואת הצמחייה, ובמיוחד את פריחת הוויסטריה.

מקום לא אהוב בעיר:

הצומת שמול תחנת רכבת סבידור, פיסת קרקע שגובלת בכבישים סואנים ואינה ידידותית להולכי רגל. מקום מוזנח, עצוב ולא מטופח שנופל בין הכיסאות של הרשויות המקומיות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"העיקר זה המילים", המופע של יוני רכטר ותזמורת המהפכה. הייתי במופע הראשון מתוך שלושה, שכל אחד מוקדש למשורר מרכזי בחייו של רכטר – דליה רביקוביץ', אברהם חלפי ועלי מוהר. רכטר מעלה לבמה מוזיקאים אורחים, שמעניקים פרשנות חדשה לשירים, ולמרות שבמופע אין שום איזכור לפוליטיקה – כשהמוזיקה נדמה והקהל עמד להתפזר, אחד הצופים צעק בקול "את כולם" והקהל ענה "עכ-שיו", וכך שלוש פעמים. התרגשתי עד דמעות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא יצירה מסוימת אלא עצם היצירה והעשייה. כל עשייה בכל העולמות – יצירה, התנדבות, חקלאות – כל יוזמה שהיא, בין שהיא בקנה מידה אישי ועד אירועים כמותערוכת צבע טרי. הארץ שלנו מלאה באנשים שהעשייה שלהם מעוררת השראה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כשאנו נמצאים יותר מ-600 יום מאז פרוץ המלחמה, ויש עדיין 58 חטופים בידי החמאס – חד משמעית צריך לתרום או להתנדב בכל צורה שהיאלמען מטה החטופים. אין חשוב מכך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
העיתונאית סיון קלינגבייל, שפרסמה את הספר"אני מניר עוז", ובו ראיונות שהיא ואחותה שני קלינגבייל-שילה ערכו עם אנשי הקיבוץ. הוריה ממקימי קיבוץ ניר עוז, ובספר היא חוזרת אליהם ואל צורות ההתיישבות השונות שיש לנו, העיר והכפר, ומראה שכולנו קשורים. חשוב להכיר את ההיסטוריה והסוציולוגיה של מדינת ישראל.

מה יהיה?
אני מאמינה שאם נצליח לגרום לשינוי בבחירות הקרובות, נתקן, נבנה, נקים ונשקם את המדינה. אבל כל אחד צריך לדאוג לכך באופן אישי, להביא את השכן הפסימי, הילד שלא מתעניין בפוליטיקה ואת הקרובים שבחו"ל וכל המתלבטים כדי לגרום לשינוי. אני לא אומרת במי לבחור, אבל שינוי צריך להיות כדי שנוכל לבנות משהו חדש וטוב. כמי שנמצאת בעולם השכול כבר 30 שנה, לאחר ששכלתי את שני אחיי, אני מאמינה שבמלחמה אין תוחלת אך בסופה יכולה להיות תקומה. יש תוכניות לשיקום ואנשים שיכולים להוציא אותן לפועל לו רק תינתן ההזדמנות.

• העיר שלי
• אופנה ישראלית
• בית רדיקל
• cca
• ארקפה
• מוזיאון נחום גוטמן
• גן יעקב

>> הילה שמר היא אדריכלית בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, מרצה בבצלאל, עיתונאית ומבקרת אדריכלות ילידת ירושלים שגרה בתל אביב.בחודש הקרוב תתארח שמר בסדרת הרצאות בבית ליבלינג תחת הכותרת "הכל הוא אדריכלות וכולנו אדריכלים". הסדרה מתמקדת בנעשה בשדה האדריכלות העכשווית במחוזותינו ובעולם דרך פריזמה ביקורתית על פוליטיקה, מגדר, כלכלה, גלובליזציה, משבר, מלחמה ושלום. ההרצאה השניה בסדרה – שיצאה לפועל בזכות תשומת הלב של מורן נבון, מנהלת התוכן של בית ליבלינג – מחר (17.3) וכל הפרטים כאן.

>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר
>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף

1. גן יעקב

בגן יעקב, אחד המקומות שבאמת מערערים על הדיכוטומיות שבין אדריכלות לאדריכלות נוף, ישנם עצי שקמה ששתולים גבוה מפני העיר – במפלס העליון של הגן. מעניין לזכור שזהו למעשה המפלס המקורי של העיר, כך שכל רחבת הבימה ואפילו חלק מהרחובות ההיקפים בעצם נחפרו כדי להגיע למפלס שעליו אנחנו צועדים היום. אבל יותר מכך מרגש לחשוב על כל המפגשים הקטנים, השיחות, הסודות, הנשיקות ומילות האהבה שנאמרו בצילם של עצי השקמה.

2. מקומות בנאלים באירועים חגיגיים

אני מנסה להיות ערה למעט הפעמים שבהם מקומות בנאלים מתעוררים לחיים לרגל אירועים חגיגיים. בייחוד אם זה קורה באופן ספונטני ומגיע מהקהילה. כמו שהמזרקה שבכיכר רבין מתמלאת בחוגגים כשישראל לוקחת מקום ראשון בארוויזיון, גם זכורות לי מסיבות פורים שהתקיימו ביוזמת הדיירים של רחוב מיכ״ל, או אפילו אם נמצאים באיזו גינה ואז חתן וכלה חוצים פתאום מולנו. אלו רגעים מעוררים, שבהם העיר באמת מתקיימת באינטנסיביות שהיא ראויה לה.

3. סדנת חד-קרן

בקיץ האחרון הכרתי את סדנת חד-קרן, נגרייה חברתית עם אורינטציה אקולוגית. הסדנא, מקום שכולו טוב, נמצאת בסמטה קטנה שיוצאת מסלמה, ונראית למרחקים כי היא צבועה בוורוד. הגעתי לשם כדי לבנות בעצמי ספריית משחקים לבן שלי. תכננתי אותה שתראה כמו שני הדגמים הנפוצים של בניה בערים – שיכון שהיה הביטוי האדריכלי לסוציאליזם ומגדל שבראשו מנחת מסוקים מסתובב והוא ביטוי לכלכלת שוק חופשי.במשך שבועיים ניסרתי, קדחתי, הברגתי, שייפתי, צבעתי והדבקתי את המתנה הכי מושקעת שהענקתי לו עד היום. הקסם הזה קרה גם הרבה בזכות בזכות מי עומדת בראשה של הנגרייה; האדריכלת שיר טלאור ואודי מור שהוא איש שכולו לב ובעל ידיים שיש בהן ברכה.
סלמה 99

4. שלד מבנה הציבור במתחם גינדי

תמיד מסקרן לעבור ליד מקומות שסיקרתי ככתבת אדריכלות, בייחוד כאלו שהתנהלו סביבם מאבקים ציבוריים. אחד המאבקים הצורמים ביותר עבורי הוא מבנה הציבור שלא הושלם במתחם השוק הסיטונאי aka גינדי. במתחם נבנו מספר עצום של למעלה מ-2000 יחידות דיור, בית ספר, אשכול גנים, חניון, פארק, קניון וקאנטרי. בתוכנית היה אמור להיכלל גם מבנה ציבור, בית חדש לביכורי העיתים או תיאטרון גשר. אך המגרש שעליו היה אמור להיבנות ננגס מכל עבר עד שלא ניתן היה לממש עליו בניין שיתפקד באופן סביר והתוכנית נגנזה. על רחוב קרליבך, בין הכניסה לקניון לבין תחנת הדלק, ניתן להבחין בשרידי המאבק הזה: שלד בניין לבן, מגודר ביריעות של פח, מחכה לגודו.

5. הבית שלי

אני אוהבת את הבית שלי, הרבה בזכות כך שהוא משקיף על כמה מהבניינים המופלאים ביותר בעיר. להחשף ככה ליופי באופן יומיומי יכול להיות נחמה לא קטנה, בייחוד בשנה וחצי האחרונות כשהכל בחוץ נטרף לדעת. כך שבמקרה הזה ובזמן הזה, יופי יכול וצריך לשמש כשיריון.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אם להיות כנים, אני אוהבת כשלונות. בתנאי שיהיו כשלונות מפוארים. אני לא מדברת על החלטות איוולות כמו לצפות את השדרות בדשא מלאכותי, לצבוע עד עיוורון את שבילי האופניים, או ל״שתול״ עמודונים קטנים עד קצה הדעת והתקציב. אלו יכולים להשתנות בקלות כבר בעתיד הנראה לעין. אני מדברת על מקומות שצריך לשבח אותם בכשלונם כמו התחנה המרכזית החדשה שברגע של שכרון גדלות תוכננה להיות הגדולה בעולם, או כיכר אתרים שלא עשתה חסד עם אף אחד משני שכניה – העיר או עם הים.אלו לא מקומות שלאף אחד לא היה אכפת מהם, להיפך, הושקעו בהם מאמצים אנושיים וכלכליים אדירים, הם משקפים לא רק את מי שהיינו אלא גם את מי שרצינו להיות. לכן חובתנו היא להבין את הדימוי שרצינו לייצר ולבדוק מדוע הוא קרס עלינו לרעה. באמת שרק אם נוקיר את הכשלונות שלנו נוכל לדחוף את עצמנו קדימה בצורה משמעותית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רגע יפהפה היה כשבן הזוג שלי ואחותו הבכורה שרו וניגנו לבנינו הפעוט את ״המלאך הגואל״ לפני השינה. זהו פסוק מתוך ספר בראשית שאימם המנוחה הייתה שרה להם ולכל ששת ילדיה כברכה בכל לילה. מעבר לברכה עצמה, שבה הם למעשה ביקשו מהמלאך לבקר בעת הצורך ולשמור על המתוק הזה מכל צרה, היה מרחיב לב במיוחד לראות איך השניים הפיקו מופע שלם עם מה שהיה בנמצא – גיטרת ילדים ואורגנית שיש לה רק שתי אוקטבות. למעשה, זכיתי להיות עדה למופע ששחזר רגע מתוך ילדותם והוגש ברוך וביופי אל תוך ילדותו המתהווה של בני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה, יצירות שהן מעין פלינדרום מוצאות מקום בלב שלי. כאלו שיכולות להיקרא מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה מבלי לאבד את המשמעות שלהן. זו יכולה להיות "המנחה המוזיקלית" של באך שמתנגנת לשני הכיוונים, הקליפ לשיר Suger Water שביים מישל גונדרי או מבנה שבו קיימת קורלציה בין התוכנית (מבט העל) לבין החתך (מבט הצד).היצירות האלו הן הוכחה שקיימת דרך יצירתית שבה אפשרלהפגיש בהרמוניה, את מה שלכאורה יכולים להיתפס כשני קצוות מנוגדים, וכל זאת מבלי להתפשר על האיכות או הערכים הראשונים הטמונים בהם. האפשרות הזו מעוררת בי תקווה גדולה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאז פרוץ המלחמה התעוררו הרבה יוזמות יפות שקושרות קשר הדוק בין שיקום המרחב הפיזי לבין שיקום הנפש והחוסן שלנו. אחת מהן שייכת לעמותת "איילת השחר", שפועלת ללא לאות מאז פרוץ המלחמה ומפגישה בין מתכננים מתנדבים לבין מי שזקוקים לסיוע בשיקום ביתם. וזו אולי קריאה ספציפית לכל מי שליבו רחב אך גם ידיו טובות להתגייס למלאכה הזו. אבל אני גם לא רוצה שנשכח את היומיום שהיה פה לפני אותה שבת ארורה, ואני מנסה לזכור תמיד אתעמותת "תינוקות של החיים"שמסייעת לתינוקות רעבים ולמשפחות שלהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה לשלוח חיבוק, לחזק ולתמוך ב"#אחת שכולה" שאיבדה כל כך הרבה מאז פרוץ המלחמה. היא פורשת בעיר כתובות גרפיטי, משפטים קצרים שמוחצים את הלב. על גדר קטנה בשכונה שלנו היא כתבה "ה(ש)כול בסדר?" וחתמה באימוג׳י יד v. פעולת ההנצחה שעושה ״#אחת שכולה״ היא לא פחות ממופתית, כשהיא ממלאת את החלל המשותף שלנו בזכרון החללים שהתהלכו פעם בינינו.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• אדריכלות
• בית ליבלינג
• גן יעקב
• גינדי
• תחנה מרכזית תל אביב
• מישל גונדרי

>>רון מיכאלהוא מנהל מותג האופנה "אתא" ואחראי גם על החנויות וצוות העובדים. בשנים האחרונות הוא מלווה את תהליך התרחבות החנויות בארץ ואת הבולטות של אתא ברשתות החברתיות וביסוסה כמותג האופנה הכי ישראלי שיש. הוא אחראי גם על הפיכת חנות הדגל בהבימה לסלון תרבותי תל אביבי שבו אופנה, אמנות ואנשים נפגשים למטרות וולונטריות. לאחרונה הוא אירח בחנות ערב "היכלות שירה" של המשוררמיכאל קגזנובבו השתתפו משוררים ישראלים ואמנים צעירים. האירוע זכה להצלחה גדולה וכל הכנסותיו נתרמו לתושבי הצפון.שווה לעקוב.

>> היא בת 93 והיא משגעת את סצנת האינדי // העיר של חואניטה כהן סמית'
>> פינה קסומה בחורשה וסטודיו ניו יורקי מגניב // העיר של אפרת לוי

1. כיכר הבימה

לעבודה באתא יש יתרונות רבים, וביניהם זיהוי המותג עם המיקום הגיאוגרפי של חנות הדגל. אין אזור בעיר שאני מבלה בו יותר מאשר כיכר הבימה. כשאני רוצה לברוח מהשגרה, להתארח במקום שייתן לי את התחושה והחוויה הקולינרית הכי טובה, אני מזמין מקום במלגו ומלברשל שף מוטי טיטמן. מוטי הוא קודם כל אדם מדהים, חבר יקר ואהוב ושף מצוין (שבעבר הצטלם גם לאתא). כשאני רוצה קפה, בדרך כלל אני בוחר באמריקנו הקר שללחמנינהאו הפוך חם בבוטקה שלWe Like You Tooבבנצי.

גן יעקב

עוד באותו האזור נמצא גן יעקב בו התאהבתי בתקופת הקורונה. בדרך כלל הייתי קובע שם לדייטים שכללו מסיכות, ריחוק חברתי (שלא תמיד עבד) ובקבוק יין. לשמחתי התאהבתי בירוק ובשקט שהיה בגן, ולצערי פחות בבחורים. ממש ליד החנות של אתא, יש אתPlant 45, שבזמנו יחד עם חנות נוספת שינו מהיסוד את שוק הצמחים בתל אביב. יש לי הרבה צמחים בבית ובחנויות, ואני משתדל לגדל אותם בקנאות. כשמתחשק לי צמח חדש או שאני צריך לבחור מתנה לחבר או חברה ‎– אני מדלג כמה מטרים לשכנים שלי ובוחר לי עציץ.

3. הטיילת

אם יש מקום אחד שאולי אני אוהב יותר מהבימה, זה את הים והטיילת של תל אביב. השקט והרוח בים עושה לי טוב, ואני משתדל לבקר בטיילת פעם ביום לפחות, בבוקר מוקדם או בערב לשקיעה, כי זו הפריווילגיה הכי גדולה שלנו. בחוף הים של תל אביב יש יופי אנושי שלא קיים בשום מקור אחר. הים לא מזוהה עם אוכלוסייה מסוימת וכולם מגיעים אליו.

4. רחוב אלנבי

אתא התחיל כמפעל הכי גדול בארץ לטקסטיל. המותג ההיסטורי התחיל את דרכו ב-1934 ונסגר בשנות השמונים. בשנת 2016 חברו מעצבת הבגדים יעל שנברגר ואיש העסקים שחר סגל ופתחו את החנות הראשונה והמחודשת של אתא ברחוב אלנבי שבו אני מבקר לעיתים קרובות. כשאני מגיע לחנות באלנבי או כשאני ממהר ונמצא בין פגישות, אני משתדל לקפוץ ולאכול פיתה בג’סמינו. זו הפיתה ואולי המנה המהירה הכי טובה בארץ, וכל מילה נוספת מיותרת.

5. כיכר החטופים

המקום הכי אמביוולנטי שיכלתי לדמיין. מקום שמזכיר לי את האסון שנקרא "שבעה באוקטובר", האסון הגדול ביותר שקרה לנו. אני משתדל להגיע לפחות פעם בשבוע לעצרת של משפחות החטופים להביע הזדהות, להדליק נר לזכרם של הנרצחים וההרוגים – ובעיקר לתמוך במשפחות ובעסקה לשחרור החטופים. לצד הקושי הרב, המקום הזה גם ממלא אותי תקווה. אנחנו עם של אור, שמתמודד עם סיטואציה קשה. אבל רק יחד, כתף אל כתף ותמיכה אחד בשני נצליח לעבור את זה ולהחזיר אותם הביתה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מאוד אוהב את שדרות רוטשילד, אבל בימי חמישי בערב כשעמוס אני משתדל לא לעבור שם. בכללי קשה לי עם דוחק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע האיחוד של הכבש הששה עשר. חוץ מההתרגשות לצפות שוב ביהודית רביץ על הבמה (ביצוע בלתי נשכח של ”באה מאהבה”), יצאתי בתחושה שבסוף השירים הכי נוגעים הם הכי פשוטים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מוריד את הכובע בפני שני אנשים ופעילים חברתיים:יונתן שימריז ותנועת קומו, לצד הפעילות של אלון טירר למען הלומי הקרב ומתמודדי הנפש. בשני המקרים מדובר בחבר׳ה צעירים, שבוחרים לשים את עצמם בצד ולקדם דברים חשובים מאוד. אני סבור שעדיין לא התחלנו להתמודד עם חלק ניכר מההשלכות של המלחמה, במיוחד לא בתחום הכל כך חשוב של בריאות הנפש. כי מה חשוב יותר מנפש בריאה?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל העסקים הקטנים, ובמיוחד של משרתי המילואים, שנפגעו מאז תחילת המלחמה. יש כל כך הרבה מקומות כאלה בעיר. רק תבחרו.

מה יהיה?
יהיה טוב. אין ברירה אחרת.

• העיר שלי
• אתא
• כיכר הבימה
• גן יעקב
• טיילת תל אביב
• רחוב אלנבי
• כיכר החטופים
• שדרות רוטשילד