ביום ראשון הקרוב צפויה להתרחש שביתה חריגה, לא פחות. סייעות הגנים – עשרות אלפי נשים שמרכיבות את עמוד השדרה של מערכת הגיל הרך בישראל – ישביתו את עבודתן בכל רחבי הארץ. זה לא איום. זו לא "עוד שביתה". זו קריאה נואשת לעזרה, פנייה אחרונה לפני קריסה. הציבור שומע על "שביתת הסייעות" וחושב על עומסי תנועה, פתרונות לילדים, סבתות שיגויסו בדקה התשעים. אבל כמעט אף אחד לא עוצר לשאול – למה הן שובתות? למה הנשים האלו, שלמרות הכול ממשיכות להגיע מדי בוקר עם חיוך, בחרו הפעם לעצור הכול? התשובה כואבת: הן לא יכולות יותר. לא בגוף. לא בנפש. ולא בשום קנה מידה של צדק.

>> מפת הפשיעה של תל אביב נחשפת: אלה השכונות שבהן הפשע משתולל

מערכת החינוך לגיל הרך בישראל נמצאת בשבר עמוק. אלפי משרות סייעות אינן מאוישות. כל גננת שנייה מדווחת על שחיקה. ילדים חווים חוסר יציבות יומיומי – צוות שמתחלף, חוסר יחס אישי, גננות מתוסכלות וסייעות קורסות. במדינה שבה הפערים החברתיים הולכים ומעמיקים, דווקא המקום שאמור להעניק התחלה שווה לכל ילד – קורס. והמשבר הזה, בניגוד לרבים אחרים, הוא תוצר ישיר של מדיניות. מדיניות שמעדיפה קיצוץ על השקעה, חיסכון על אחריות, טלאים במקום תיקון שורשי.

הסייעות הן לא עובדות עזר. הן לא "ידיים נוספות" – הן הלב! הן אלו שקולטות את הילד כשהוא בוכה בכניסה, שמנגבות דמעות, שמטפלות, שמבינות בלי מילים. כשהילד לא מצליח להירדם – זו הסייעת שתשב לידו. כשהוא נופל – היא שתאסוף אותו. כשהוא מתרגש – היא שתשמח איתו. היא הכתף, היא היד המכוונת, היא הקול המרגיע. כל מי שראה סייעת בפעולה יודע – זו לא מותרות. זו נשמת המערכת. ולמרות זאת, הן שקופות. עבור משרד האוצר הן מספר בטבלה. סעיף לקיצוץ. ובחודשים האחרונים – עוד "פתרון" נמצא: לקצץ 11% מהיקף משרתן ברשויות המקומיות. כאילו מדובר בפריבילגיה ולא בצורך בסיסי.

כשהגנים קורסים – כל החברה ניזוקה. הילדים מאבדים תחושת ביטחון. ההורים מאבדים הכנסה. הגננות עוזבות. המשק נפגע. ומה עושה המדינה? מתמהמהת. לטענתי, הפתרונות מונחים על השולחן

המשבר הזה אינו רק תוצאה של שכר נמוך, למרות שהוא בהחלט נמוך, מביך, אפילו מעליב. זהו משבר של גישה. בישראל 2025, החינוך לגיל הרך עדיין לא נתפס כעניין לאומי. הוא עדיין תחום שולי, נתון בידי רשויות מקומיות שלא תמיד מקבלות את הגיבוי הדרוש מהמדינה. במדינות ה-OECD כבר הבינו מזמן: כל שקל שמושקע בגיל הרך חוזר פי שלושה בטווח הארוך – בשילוב חברתי, בהשכלה, בתעסוקה, אפילו בביטחון אישי. אבל אצלנו? ממשיכים לדבר על “הילד במרכז”, אבל בלי לשים שם שום דבר מסביבו. וכשאין סייעות – אין גן. זו לא קלישאה. זו מציאות. הורים לא יכולים לצאת לעבודה, הגננת נותרת לבד עם 35 ילדים, והמערכת שורפת את אחרונות סייעותיה.

כשהגנים קורסים – כל החברה ניזוקה. הילדים מאבדים תחושת ביטחון. ההורים מאבדים הכנסה. הגננות עוזבות. המשק נפגע. ומה עושה המדינה? מתמהמהת.לטענתי, הפתרונות מונחים על השולחן. הם אינם בשמיים, והם אינם חדשים: העלאת שכר הסייעות באופן מיידי, פתיחת מסלולי הכשרה והסבה מקצועית, הכרה בתפקידן כחלק מצוות חינוכי שווה ערך, תמריצים לרשויות המקומיות שמובילות שינוי, ואפילו מהלך לאומי של הסברה ושינוי תודעתי – כדי לשים סוף לזלזול. אין דמוקרטיה חינוכית בלי חינוך טוב מההתחלה. אין שוויון הזדמנויות בלי מסגרת ראויה בשנת החיים הראשונה. אי אפשר לדבר על ערכים, על כבוד, על ביטחון אישי – כשילד בן שלוש לא זוכה לחיבוק קבוע, לאוזן קשבת, ליד מנחמת.

השביתה הזו לא משקרת, הציבור חייב להתעורר. אם אנחנו רוצים חברה בריאה, חזקה, צודקת – היא תתחיל לא בהצהרות מהכנסת ולא באולפנים – אלא בגן הילדים, בשעה 7:30 בבוקר, כשילד נכנס בשער ומחפש עיניים טובות שיקבלו אותו. זה הזמן לעצור. לא את השביתה, את ההתדרדרות. לא את המחאה, את ההכחשה. הילדים שלנו לא יכולים להיאבק על הזכויות שלהם. אנחנו הקול שלהם. ואם אנחנו שותקים – הם נשארים לבד.

• טור דעה
• הבועה
• גני ילדים
• עיריית תל אביב
• חינוך
• עם הילדים

כבר שבוע שאנחנו בכוננות הקפצה למתקפה איראנית, אבל גם ככה בשוטף זה לא נדיר שאנחנו ערוכים בכל רגע למתקפה כלשהי. מה שאנחנו נוטים לא לזכור כרגע, לפחות ההורים שבינינו, הוא שאם היינו עכשיו בשלהי שנת לימודים היינו צריכים לחכות מדי בוקר להודעה רשמית האם יש או אין לימודים בגנים ובבתי הספר.

>>בצל המלחמה, שוק לוינסקי לא מפסיק להשתנות כדי לשרוד

בעוד פחות מחודש תפתח (אם תרצה השם והאיראנים) שנת הלימודים תשפ"ה, ויש לנו הרגשה שגם עד אז לא נהפוך למדינה שבה הורים שולחים את הילדים למסגרות בראש שקט לגמרי. אבל כדי לגרום לראש שלנו להיות קצת יותר שקט, הודיעה עיריית ת"א-יפו על כך שעם פתיחת שנת הלימודים – כל גני הילדים העירוניים בעיר ייפתחו כשישי בהם מרחב מוגן תקני. ברגעים אלה ממש משלימה העירייה את עבודות הבינוי והפיתוח לתוספת מיגון תקני בכלל גני הילדים העירוניים שעד כה לא היו בהם היו מרחבים מוגנים.

בעיר פועלים 575 גני ילדים עירוניים, לילדים וילדות מגיל 3 עד 6. עד כה, כ-130 מתוכם לא היו בעלי מרחב מוגן תקני. האישור למגן את כלל גני הילדים התקבל לפני כחצי שנה, תוך כדי המלחמה, ועלותו עומדת על סך 73 מיליון שקלים. המיגון של כמות כזו של גנים בטווח של כמה חודשים הוא לא עניין של מה בכך, מסתבר.

"מיגון כלל גני הילדים העירוניים הוא אחד מהמהלכים החשובים ביותר שביצענו במלחמה הנוכחית", אומר ראש עיריית תל-אביב יפו, רון חולדאי. "אני שמח לבשר כי בהתאם ללוח הזמנים, ילדי העיר יפתחו את שנת הלימודים הקרובה בגנים הממוגנים שלהם. אני גאה בכל הגורמים העירוניים שנרתמו מיד למשימה המאתגרת בעת הזאת, תחת לוח זמנים כמעט בלתי אפשרי. תוצאותיה ישמרו מעתה ולתמיד על ביטחונם הפיזי ונפשי של ילדינו, ויאפשרו לגני הילדים העירוניים לקיים שגרת לימודים מלאה בכל מצב".

במסגרת המהלך הנוכחי יש יוצא דופן אחד – אשכול גנים העבודה, שהעבודות בו התעכבו מאחר ומדובר במבנה לשימור (שהעבודות בו צפויות להסתיים גם הן בחודשים הקרובים). ומה לגבי ילדים גדולים יותר שכבר לומדים בבתי ספר? לגביהם מגבשת העירייה תכנית סדורה שבה בעת חירום בתי הספר בהם מצויים ממ"קים יפעלו כרגיל, ובשאר יפוצלו התלמידים ללמידה מהבית ובמתקנים עירוניים ממוגנים שיוסבו מיידית ללמידה. האם כל זה יגרום לנו להפסיק להתחבט כל בוקר בשאלה "לשלוח או לא לשלוח למסגרות"? כנראה שלא, כי הדרך היחידה היא שהמלחמה תסתיים (וגם אז, לא בטוח). אבל היי, זה אולי כן יסייע לנו להרגיש בטוחים קצת יותר כשהילדים נמצאים בגן.

• תל אביב נלחמת
• חינוך
• גני ילדים
• עיריית תל אביב
• רון חולדאי

בת שבע אוז היא גננת ואשת חינוך, זוגתו של קובי אוז ואמא ל-4 ילדים מקסימים שנמסרים כל בוקר באהבה וחשש למסגרות השונות בתל אביב. "בשנים האחרונות מדברת את שפת רג'יו אמיליה בחינוך ולומדת אצל ד"ר נעמה צורן המופלאה, שמחברת אותי כל פעם מחדש למצפן ולדרך שבה אני מאמינה. על פי שיטת רג'יו אמיליה הילדים נותנים לנו המון רמזים לגבי הדרך היצירתית שבה הם רוצים לחוות את תקופת הגן שלהם – הם זורקים כפפות ואני מרימה אותן ומאפשרת להם תהליך למידה שהם עצמם מתווים. כגננת אני יוצרת בעיקר קהילה של הורים שרתומים לגן וזה עושה אותי קצת לסלבית שכונתית, כשההורים איתי הגן פורח. אני חושבת שההשקעה צריכה להיות בראש ובראשונה בחינוך בכלל ובגיל הרך בפרט על מנת להפוך את העולם שלנו לטוב יותר".

>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרטי אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל
>> העיר של דני תובל: מקום שבו העולם נראה נורמלי ובריזה לארוחת בוקר

1. ארדיטי מקור הגבינות

בימי שבת בבוקר אנחנו אוהבים לפתוח שולחן עם מזטים שמזכירים לי את הבית הטורקי שגדלתי בו ואת סבתא וסבא. אחת התחנות ההכרחיות בשוק לוינסקי היא המכולת של ארדיטי לגבינות, איקרא, עלי גפן, זיתים, ובעצם יש אצלו הכל ובמחיר מזמין ומבצעים מעניינים. קובי גילה לי את המכולת הסודית הזאת – הוא גר שם שנים מעל הראש של ארדיטי וכתב שם את הלהיטים הכי גדולים של טיפקס. שימו לב, החנווני משרת באהבה כל פעם קליינט אחד בלבד, לא לנדנד, חכו לתשומת הלב שלו. אל תטעו במראה המיושן של המכולת הזאת, מדובר בפנינה. שימו עוד לב, ביום א' הוא סגור.נחלת בנימין 91

2. מכללת סמינר הקיבוצים

השנה אני מקווה לסיים את התואר השני במסלול של הערכה בחינוך במקום שהוא כמו בית עבורי. הערכה בחינוך מעבירה את איש החינוך מעולם של תחושות ורגשות לעולם של נתונים ומציאות. אצלנו נוטים לפסוח על הריאליטי צ'ק הזה וחבל. לסמינר הגעתי לתואר הראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ומאז ליבי נקשר לסמינר ולצוות המרצים הנהדר שפגשתי לאורך השנים. אני מרגישה שרואים אותי שם ושבנויים לעזור לי בכל המהמורות שבדרך.דרך נמיר 149

סמינר הקיבוצים (צילום: פייסבוק/@SeminarTLV)

3. הבסטה

המטבח הים תיכוני האולטימטיבי, נגיעות צרפתי, נגיעות טורקי, נגיעות ערבי, נגיעות יהודי ונגיעות צפון אפריקאי, חגיגה ים תיכונית, המון מנות קטנות ומושלמות – שנים הם לא נופלים. בכל פעם שאני רוצה להתפנק מהשפע של הקולינרי של איזורנו המורחב – זה המקום הראשון שאני מדמיינת. זה תמיד הולך עם כוס יין לבן איכותי וקררר. כשאני בבסטה אני מרגישה שמגיע לי טוב בעולם.השומר 4

4. צ'לסי

חנות היד שנייה האהובה עלינו – אנחנו נותנים להם להם פיסים מדהימים בקונסיגנציה מהקולקציות הססגוניות שלנו – ואנחנו נמצאים שם לפחות פעם בחודש לחפש שלל בגדים. המלתחה שלנו תמיד מודה להם וגם כדור הארץ.מקווה ישראל 22

5. סילון

הפאב האולטימטיבי – מקום שבו הגינס תמיד קרה, האווירה תמיד חמה וה-DJ החכם תמיד נותן ברוק. הכי כיף לי לפגוש שם את אבא שלי החמוד שבא לפחות פעם בשבוע.קינג ג'ורג' 89

מקום לא אהוב בעיר

כמה מקומות ותופעה: חידוש המדשאות בשדרות בן ציון, שדרות ח"ן ושדרות רוטשילד. מצד אחד אני אוהבת עקביות והתמדה – מהצד השני, עירייה יקרה, לא חבל על הכסף והמים? הדשא לא באמת צומח מתחת לפיקוסים בשדרות תל אביב, לא משנה כמה ממטרות ירטיבו את האדמה ואת העוברים ושבים, לא משנה כמה שטיחי דשא תביאו וכמה תגדרו את זה – זה לא צומח – לא בושה לוותר אחרי עשרים שנה של נסיונות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סיור תרבות וקולינריה של דנה אהרמן הנפלאה באזור קרית המלאכה בתל אביב. עבודות הגרפיטי חלקן נעשו בעקבות 7.10 לוקחות אותך בדממה הכי למטה שאפשר. הקירות לא רק מדברים הם רוקדים וצורחים אליך.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
החדשות ואנחנו כבר פחות חברים. זה החזיר בימים הקשים האלה את ארון התקליטים והדיסקים המיוחד שלנו לשירות פעיל – השמשנו אקסבוקס ישן שמפעיל את הדיסקים והפטיפון עובד נון סטופ גם הוא. מזלנו שספריית המוזיקה שלנו כוללת המון דברים שלא מוצאים בספוטיפיי, אז זה אסקפיזם מרענן מאוד לכלל הבית. ועוד אחת:אני והמתבגרות רואות ביחד לפחות פעמיים בשבוע את הסדרה עתירת הפרקים "בנות גילמור". זה תמיד משעשע ומרגש ותמיד מתחילות שיחות מאוד מעניינות על דברים שבלב – ממליצה ממש לאמהות ומתבגרות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מתנדבת פעם בשבוע בנקיון בתים בקיבוצי העוטף, שם אני מרגישה הכי מועילה שיש. בשבעה באוקטובר עזבו המון אנשים את ביתם האהוב ופונו למקומות זמניים. בבתים נשארו נזקים ממחבלי הנוחבה, מחיילים שגרו בהם לתקופה והמון זכרונות טרtגיים – לא מעט אנשים חוששים לחזור הביתה אפילו כדי לאסוף משהו מהארון – כל דבר מזכיר את הטבח. אז אני ולא מעט מתנדבות ומתנדבים מטהרים אנרגטית על ידי ניקוי יסודי של הבית' ומחזירים אותו לשישה באוקטובר ככל האפשר/ התודות שאנחנו מקבלים ממלאות אותנו בעוצמה, בימים הכי קשים שלנו כעם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תל אביב צריכה להרים לאמנים שרצים, תורמים, מנגנים מחבקים בכל מקום שהם נחוצים. השנה קשה במיוחד – רוב מופעי העצמאות בוטלו בשל המצב – ורבים מאנשי המוזיקה נשארו בבית ללא פרנסה שהיתה חלק מחייהם עד השבעה האוקטובר. גם לא מעט ועדי עובדים ביטלו אירועי מוזיקה, כי לאנשים קשה לשמוח באופן מאורגן. מה נשאר? הופעות וכרטיסים. אני אמנם לא אובייקטיבית בעניין אבל עדיין ממליצה לכם, פשוט קנו כרטיסים להופעה של אמנים שאתם אוהבים ונעבור את זה עטופים לפחות במוזיקה טובה.

מה יהיה?
הלוואי והייתי יודעת. כרגע תקופה קשה.

• העיר שלי
• גני ילדים
• קובי אוז
• סמינר הקיבוצים
• הבסטה
• ארדיטי
• סילון
• בנות גילמור

"אני אוהבת להיות כאן. זה כיף. הכי אני אוהבת שאמא באה לאסוף אותי מאוחר כי אני אוהבת להישאר בגן הרבה", אומרת רובי, ילדונת דעתנית בת רבע לשש. לגן הקבוע היא לא מתגעגעת כלל מסיבה מפתיעה – "פה יש טושים מחיקים שאין בגן הרגיל".

מנהלת אשכול גנים מלצ'ט, שרון הרשקוביץ, מביטה ברובי בגאווה. בכל זאת לא בכל יום ילד שמח שאמא מגיעה מאוחר, על אחת כמה וכמה בתקופת מלחמה. ביוזמת העירייה הועבר אשכול הגנים שהרשקוביץ עומדת בראשו בשלמותו לבית הספר הנרייטה סולד, יחד עם אשכול טשרניחובסקי ומספר גנים פרטים. המדינה עוטפת את העוטף, אך מישהו צריך לדאוג לילדי הגנים הלא ממוגנים.

בתל אביב פועלים 575 גנים עירוניים. בתחילת המלחמה לכ-125 מהם לא היה מרחב מוגן תקני. בים רביעי הודיעה העירייה על הקצאת כ-50 מיליון ש"ח לבניית מרחבים מוגנים בגנים שבהם אין מרחב מוגן, כאשר העבודות יחלו בחודש הקרוב וצפויות להסתיים בזריזות בפברואר 2024. בינתיים מתארחים גנים אלה בבית אריאלה, מוזיאון תל אביב ומבני ציבור נוספים שהוכשרו לשם כך.

בית הספר הנרייטה סולד זוכה בכבוד לארח כ-600 ילדים. כבית ספר צומח שזה עתה נפתח לומדת בו כיתה אחת בלבד. "היו מעט ימי לימודים מתחילת השנה והתכנון היה להיכנס לשגרה", משחזר המנהל דני יבורסקי. "כבר היו המון תוכניות. כדי להיזכר במופרכות שלהן אני לפעמים מסתכל על המייל ששלחתי להורים בשישה באוקטובר, שהתעסק באישורים ליציאה לגינה הקהילתית".

ההחלטה להעביר את הגנים למבנה ממוגן התקבלה שבוע לאחר פרוץ המלחמה. עד אז התארחו ילדי הגנים הבלתי ממוגנים בגנים בעלי ממ"ד במשמרות, אך כשהתברר שמדובר במצב מתמשך עלה צורך בפיתרון קבוע. הלימודים הופסקו למשך יומיים לטובת התארגנות ואז הועברו הגנים על ציודם, גננותיהם וסייעותיהם אל בית הספר.

כדי לשמור על קהילתיות ואורגניות הוקצתה לאשכול מלצ'ט קומה שלמה. הרשקוביץ מברכת על כך וזוקפת את הקרדיט לעירייה. "יכלו בקלות לפזר אותנו בתל אביב אך הרכזות עשו הכול כדי למצוא מקום שנהיה כולנו יחד. המשמעות היא שהקהילה נשמרת וכך גם הרצף החינוכי. המורות נודדות בין הגנים והכל מתנהל במקום אחד". היא מספרת שבהינתן מרחב מוגן הצוות רגוע יותר, ושהמעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע מקל על איתור גננות מחליפות. טרם המעבר נשלחו להורים סרטונים המראים את הכניסה לאשכול החדש, מיקום המרחב המוגן והכיתה, וכשהגיע הרגע והשער נפתח הילדים, כדרכם של ילדים, הפתיעו. "הם היו כל כך צמאים לחזור ובאו לגן בריצה. לילדים שינוי הוא דבר כיפי, משהו חדש ומיוחד. זו חוויה מרגשת שיש כל כך הרבה כיתות וילדים חדשים ואנחנו ממנפים זאת".

כל יום לימודים נפתח בתרגולת הליכה לממ"ד. הגנים וכיתת בית הספר חולקים את הפעילויות: כשמגיעה הצגה לגנים, ילדי בית הספר מצטרפים וכשהנס קפה (האדום מפעם. למורים ולגננות מגיע משהו טוב יותר) נגמר, אפשר לבקש מהשכנים בקומה מתחת. כמובן שלא הכול אידיאלי. המגרש אינו גדול מספיק כדי לאכלס את כל הילדים וקורה שהגדולים חוטפים ומחטיפים לקטנים, אבל אלו רק איים קטנים של התנהגות ילדית נורמלית במציאות לא נורמלית. כקו מנחה, את המלחמה משתדלים להשאיר מחוץ לשער. "אנחנו לא מדברים בכלל על המצב. כל בית מאפשר משהו אחר. יש הורים שחושבים שהילד צריך לדעת הכל. אחרים אומרים 'ממש לא' וחוששים שהילדים ייחשפו לדברים שהם לא אמורים לדעת, ובצדק".

• תל אביב נרתמת
• גני ילדים
• בתי ספר בתל אביב
• מחדל נתניהו
• עיריית תל אביב
• עם הילדים

מגיעות לכם קצת חדשות טובות, בעיקר אם אתם הורים וילדים: אחרי שלושה וחצי שבועות בבית, יפתחו הבוקר אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון (1.11) כל 575 גני הילדים העירוניים הפזורים בתל אביב ויופעלו במתכונת מלאה, כפי שהודיעה עיריית תל אביב-יפו בתחילת השבוע. החדשות הטובות באמת הן שנמצא פתרון שיאפשר גם לעשרות רבות של גני ילדים ללא מרחב מוגן תקני לחזור אל חיקם של גננות וחברים.

כ-575 גני ילדים עירוניים מגיל 3 ועד גיל 6 פועלים בתל אביב-יפו, מתוכם לכ-125 לא היה מרחב מוגן תקני בתחילת הלחימה הנוכחית. בשבועיים האחרונים ריכזה העירייה מאמצים גדולים לאתר ולהשמיש מבני ציבור עירוניים, על מנת להעביר את כלל הגנים ללא המרחבים המוגנים למרחבי פעילות בהם מרחב מוגן תקני שישמש אותם לתקופת המלחמה.

צוותי עירייה נרחבים פועלים בימים האחרונים להשמשת המרחבים באמצעות ניקיון ושינוע ציוד, וגם המבנים עצמם נבחרו בקפידה על מנת לאפשר לילדים שהות נוחה ונעימה ככל האפשר. בין המבנים שהשמישה העירייה אפשר למצוא בתי ספר כדוגמת הנרייטה סולד (שהוא בית ספר צומח), מרכזים קהילתיים כמו מרכז מגיד בשדרות נורדאו שהוסב להיות אשכול גנים, מוסדות תרבות כדוגמת תא תרבות דה וינצ'י שיקלוט את ילדי הסביבה בשעות הבוקר.

גני הילדים בעיר צפויים לפעול עד להודעה חדשה חמישה ימים בשבוע ובהתאמה לפירוט שעות הפעילות הבאות:
גני ילדים עירוניים יפעלו בשעות 07:35 – 13:30. פעילות צהרון בגנים אלה (לרשומות והרשומים) עד שעה 16:00.
גני הילדים העירוניים לחינוך מיוחד – גני שפה והתפתחות יפעל בשעות 07:35 – 14:00, צהרונים בגנים אלה יוסיפו להתקיים בשעות הפעילות הרגילות ללא הסעות.
גני הילדים העירוניים לחינוך מיוחד – גני תקשורת יפעלו בשעות 07:35 – 16:30 ללא הסעות.

ראש העיר רון חולדאי הצהיר כי "לאחר מאמצים גדולים של כלל צוותי העירייה ובעזרת שימוש יעיל ויצירתי במבנים העירוניים, כל הגנים בתל אביב-יפו חוזרים לפעילות מלאה תחת מיגון תקני. החזרת הילדים לשגרה בצל המלחמה הינו מהלך הכרחי הנמצא בראש סדר העדיפויות שלנו. מדובר בהישג מרשים וייחודי לנו ועל כך אני רוצה לשלוח לכל העוסקות והעוסקים במלאכה – יישר כוח!". בעירייה הדגישו כי ימשיך להפעיל ולתגבר כוחות עירוניים רבים ושונים להגברת האבטחה סביב מוסדות החינוך, כולל סיורי סל"ע, ביטחון ופיקוח עירוני וכן חיילי וחיילות פיקוד העורף וחיילי מילואים בני המקום הפרושים בעיר.

• תל אביב נלחמת
• עיריית תל אביב
• גני ילדים
• הבועה
• עם הילדים