זה שבעה שבועות ש"החבר דב", הסרט התיעודי מעורר ההשראה שהקדיש ברק הימן לדב חנין, מוקרן ברחבי הארץ, והוא רק הולך וצובר תאוצה. אולי עוד מוקדם להכריז עליו כסרט קאלט, וקשה לחזות אם יהיו לו חיים ארוכים מעבר לסבב הנוכחי, אבל הסימנים מעידים שהוא תופס את הקהל בצורה יוצאת דופן. הימן וחנין, במיטב המסורת של חבר הכנסת לשעבר, נוסעים למפגשים עם קהל בשדרות, רהט, תל אביב, אום אל פחם, ראש פינה ונצרת ושומעים תגובות נרגשות גם מאנשים שמזדהים כמצביעי הבית היהודי, חלקם אף מסכימים להצטלם לסרטונים שהימן מעלה לפייסבוק.

במשך חמש שנים נצמדו הימן והבמאי השותף אורי לוי אל חבר הכנסת שנסע לעודד מפגינים בגבעת עמל שאיבדו את בתיהם, מפגינים בדואים באום אל חיראן שגורשו מכפרם ופועלים בערד שסגרו להם את המפעל, ואחר כך נשא את דברם בכנסת וניסה לעצור מחטפים של ועדת הכספים.

כגבר יהודי ואשכנזי (ונכד לסבא חב"דניק) שהצטרף למפלגה קומוניסטית עם רוב ערבי, חנין הכניס את עצמו לסיטואציה הקלאסית של התלוש – גיבור מוכר בספרות היהודית – ועם זאת נדמה שאין מחובר ממנו, משום שהוא אינו מרוכז בקידום עצמו אלא מקדיש את כל כולו לרווחת האחרים. פה ושם הוא גם מצליח להעביר חוקים חשובים שפוליטיקאים אחרים ששים לקחת עליהם קרדיט (והמצלמה נמצאת שם כדי לתפוס את הרגעים האלה). הימן שאל עבורנו את השאלות שאנחנו רוצים לשאול וערך את הסרט (עם העורכת נילי פלר) באופן שעונה דווקא על שאלות אחרות, ואולי בזה סוד קסמו שתופס את הקהל הקרנה אחרי הקרנה.

בבוקר שבו נפגשתי איתם לשיחה התרוצץ חנין בין ארבעה בתי קפה ברדיוס של כ־100 מטר בצפון הישן של תל אביב, בהם קבע פגישות עם אנשים שונים. אני הייתי הפגישה השלישית בטרם המשיך הלאה.

למה הסכמת להצטלם לסרט?
חנין: "זו שאלה לא טריוויאלית. מבחינת אופיי אני אדם פרטי והיה לי קשה עם הליווי הקולנועי הצמוד של ברק וחברים. קיבלתי את ההחלטה כי השתכנעתי שסרט יכול להעביר מסר, ובדיעבד אני אפילו מבין את זה יותר. אני מופתע מאוד ממה שקורה עם הסרט. אני אדם קצת רגשן – מרגיש שהחיים מרגשים לטוב ולרע – אבל לא הערכתי שכל כך הרבה אנשים יתרגשו מסרט דוקומנטרי. בשדרות אנשים ישבו על המדרגות".

הימן: "הרגשנות הזאת היא אנטי תזה למה שאנשים אמרו לי כשהתחלתי לעבוד. 'מה אתה עושה סרט על דב? הוא עצור, אין דרמות, אין רגש'. אבל הבן אדם הוא פצצת רגש מהלכת. בהתחלה הוא אמר לי: 'אני מכיר את הסרטים שלך ושל אחיך (תומר), הדרמות המשפחתיות וההוריות. תחשוב טוב אם אתה רוצה את הסרט הזה".

"בהקרנה ברעננה ישב אדם חובש כיפה ואמר 'אני נכנסתי בטעות. כשאני רואה בטלוויזיה אנשי שמאל אני מכבה אותה מייד'. הוא אמר דברים כל כך חמים שאני מתקשה לחזור עליהם"

מה סיכמת עם ברק?
חנין: "זה לגמרי סרט של ברק שהחליט מה הוא רוצה שיהיה בו. אני נתקל באנשים שיש להם טענות ברמה הפוליטית. פעילי סביבה בכנרת שאלו איפה כל המאבקים הסביבתיים. הם כעסו. ברמה הציבורית והפוליטית אני מזדהה איתם, כי אני יודע שיש מאות שעות של דברים חשובים מאוד ומרגשים שברק לא הכניס. אמרתי לו תפנה לגוף שידור ותגיד שיש לך סדרה של 500 פרקים'. אני אומר את זה גם עכשיו, בלי חיוך. למי ששואל איפה המאבקים בתל אביב אני אומר תלחצו על ברק, אולי יעשה את 'החבר דב מכה שנית'".

מדוע המשפחה שלך לא בסרט?
חנין: "יש לי מזל שיש לי משפחה אוהבת ונפלאה. אף אחד מהם לא החליט על קריירה ציבורית. הם אנשים עצמאיים והיה לי חשוב לא לקחת אותם בכוח, לא במישרין ולא בעקיפין. אמרתי לברק 'לא תהיה משפחה בסרט'. בניגוד לתדמיתו החייכנית, הוא אדם עקשן. הוא נלחם חמש שנים ולדעתי היה בטוח שינצח".

הימן: "הייתי שחצן והייתי משוכנע שאצליח לשכנע אותו להכניס את המשפחה. ניסיתי מניפולציות – אמרתי לו שאין לי איפה לעשות את ליל הסדר כי המשפחה שלי בחו"ל ואולי אני יכול להיות איתם. הוא לא האמין לי. ניסיתי לשכנע אותו לבוא עם מצלמה אליו הביתה. לא הצלחתי והפסקתי לנסות כי הבנתי שהוא עקשן לא פחות ממני ושזה לא באמת חשוב לסרט. הסיפור הוא איך הוא נלחם למען אנשים שלא יצביעו לו ואיך הוא נלחם בתחנות הרוח של ועדת הכספים, ולמה המלחמות האלה לא תמיד מצליחות, אבל אני לא רוצה להעמיד פנים שזה מה שחשבתי מהתחלה".

אילו דברים עולים במפגשים עם הצופים?
חנין: "בהקרנה ברעננה ישב אדם חובש כיפה ואמר 'אני נכנסתי בטעות. באתי לסרט אחר ואמרו לי אין כרטיסים. כשאני רואה בטלוויזיה אנשי שמאל אני מכבה אותה מייד'. הוא אמר דברים כל כך חמים שאני מתקשה לחזור עליהם, 'אני נפעם ממה שראיתי, חושב על דברים אחרת'. יש במדיה הקולנועית יכולת להגיע לאנשים ברובד משמעותי ועמוק".

הימן: "אנשים יוצאים בגילויי לב שהם מרגישים כמו יתומים. מישהי יכולה להגיד 'בעלי יושב לידי אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאוהבת בך לגמרי'. לדב יש יכולת פנומנלית לשלוח אנשים הביתה עם מסר לא רק אופטימי אלא גם אקטיבי. המהות שלו היא להעביר אנשים ממצב של פאסיביות לאקטיביות. אתמול אחרי ההקרנה בלב השתרך תור של אנשים שקנו את הספר שלו ושל דני פילק 'מה לעשות עכשיו'. חברה שלי עמדה בתור ושאלה 'איך אפשר לנהל שיחה בעידן הפייק ניוז?', התשובה שלו הייתה: 'העובדות לא מעניינות, מה שחשוב הוא הרגש. צריך לבוא לאנשים מהמקום הרגשי'. לא עשיתי סרט תחקיר שעל כל עמדה וטענה צריך להביא עמדה שמפריכה או מאששת אותה. רציתי לגרום לאנשים להתאהב בדב ועל בסיס ההתאהבות לפתוח את הלב והראש לרעיונות שבשבילי הם הכי טריוויאליים ונכונים ושעבור רוב האנשים נחשבים לקיצוניים".

לא מאמי לאומי

באחת הסצנות בסרט דב חנין נוסע במכוניתו ומקשיב ל"Money" של פינק פלויד. הימן מספר שקיבל אישור מיוחד להשתמש בשיר. "ידעתי שרוג'ר ווטרס יתבע אותי אם אשתמש בשיר ללא אישור. הגעתי למנהל שלו דרך גדעון לוי, והוא ביקש שאשלח לו את הסרט. אחרי שלוש שעות קיבלתי מרוג'ר ווטרס מייל קצר ומרגש: 'I love it, I love it, I love it. Of course you can use it'. דב מצליח לדבר עם מתנחלים ממכינה קדם צבאית, וגם לרגש את גדול תומכי ה־BDS".

אנשים נוספים שקשה היה לדמיין אותם מתגייסים למען דב חנין משתתפים בטריילר של הסרט.
"יונתן גורפינקל אמר לי 'יש לי רעיון מטורף – לך תראיין פוליטיקאים בכירים, כמה שיותר מהימין, ותגרום להם לדבר על דב בלי להגיד את השם דב. אני אערוך מזה משהו שבדקה הראשונה אף אחד לא ידע במי מדובר. זה יסקרן אנשים'. חזרתי אליו עם צילומים של 22 פוליטיקאים – מירי רגב, גלעד ארדן, איילת שקד, סמוטריץ', דרעי, רובי ריבלין וגם אנשי שמאל, מדברים עליו בלהט. אמרתי להם שאת הטריילר יראו יותר אנשים מאשר את הסרט. הם הסכימו כי אוהבים את דב. זה מה שהופך אותו לאישיות חריגה, וזה שהוא פרש עזר להם להירתם לטובת העניין. בדף הפייסבוק של לב נרשמו 89 אלף צפיות בטריילר".

הסרט הוא מחווה גורפת של אהבה לאיש, אך נשמעים בו גם קולות ביקורתיים. בוועידה של מועצת חד"ש שנערכה ב־2015 היו שדרשו שדב חנין יוותר על מקומו במפלגה. הימן המופתע פנה לפעילים פוליטיים בניסיון להבין מדוע הם נגדו. הנא עמורי מאשימה את חנין בהתחנפות לחברה היהודית בישראל, ואורלי נוי אומרת שגבר אשכנזי לא יכול להוביל את המאבק לאזרחות מלאה מפני שהוא נהנה מהפריבילגיה שהחברה הישראלית הגזענית סיפקה לו.
"היה חשוב לי להביא את הביקורת מהצד הפחות צפוי", אומר הימן. "לא עשיתי סרט על מאמי לאומי, מישהו כמו שלמה ארצי או עומר אדם. עשיתי סרט על אדם שרוב היהודים שחיים בישראל חושבים שהוא מסוכן ולא לגיטימי כי העמדות שלו מאוד שמאליות. אם מתוך אהבתי והערכתי אליו אני גורם לכמות גדולה של אנשים להתייחס באופן חם וחיובי לעמדות שלו, עשיתי מעשה חשוב וטוב, ואני גאה בו".

"הסרט מתחיל בטענה של אנשים שאני מתחנף לערבים, ובאמצע יש טענה שאני מתחנף ליהודים. אני חושב שאני לא מתחנף לאף אחד"

והוא באמת נוסע בתחבורה ציבורית?
היימן: "הוא שיגע אותי. להקרנה בשדרות הגענו ברכבת. משם רציתי לקחת מונית אבל הוא התעקש על אוטובוס. אני רוצה לספר לך על הדבר שהשפיע עליי יותר מכל במפגש עם דב. ב־2015 צילמנו את ההפגנות בבילעין וראיינו את דב בצד. אמרתי לו: 'אתה לא מאחל לילדים שלך שיעופו מהמקום הדפוק הזה למקום שאין בו גזענות ואפליה?'. הוא הסתכל עליי מזועזע ואמר: 'קודם כל שיעשו מה שהם רוצים, אבל ברור שזה לא מה שאני מאחל להם. לעשות פעולות כדי להפוך את המקום ליותר טוב ויותר צודק זה טעם החיים ותמצית החיים. זה לא רק מחויבות מוסרית כבני אדם, אלא גם מה שמביא אנרגיה ומספק אושר".

אם כך מדוע השמאל מאבד את הציבור?
חנין: "בשמאל יש שתי טעויות – יש אנשים שמרגישים שהחברה בורחת להם ימינה ולא רוצים לאבד קשר עם החברה, לכן הם מאבדים קשר עם הערכים והעמדות שלהם. זה השמאל שמתמרכז. אבל אם אין לך עמדות אין סיבה שתהיה בזירה הציבורית. ויש גם תגובה הפוכה, של אנשים שמתבצרים בעמדות ובונים לעצמם חומות גבוהות. אני לא מקבל את זה. כשיש לך עמדות זו רק נקודת התחלה של המעשה הפוליטי, שעיקרו הוא המאמץ לדבר עם אנשים. הסרט מתחיל בטענה של אנשים שאני מתחנף לערבים, ובאמצע יש טענה שאני מתחנף ליהודים. אני חושב שאני לא מתחנף לאף אחד, אבל נכון שאני עושה מאמץ לדבר עם אנשים ולא להטיף להם. אני לא מייד מתחיל לצעוק על אנשי ימין ולהסביר להם כמה הם טועים ולא שווים. אם לא אדבר עם אנשי ימין, את מי אני אשכנע? אני מנסה להבין את הקשיים והפחדים שלהם ולהתקדם איתם מהמקום שבו הם נמצאים".

הימן: "אחד הרגעים שהיו הכי קשים לצלם זאת הדוברת בהפגנה בגבעת עמל שצועקת 'מה אנחנו ערבים?'. דב עובד עם האנשים האלה אף שלעולם לא יצביעו לו. בהקרנה מוקדמת בלב באה קבוצה מגבעת עמל. הדבר הראשון שאמרו לנו זה 'וואו, מה זה הטירוף הזה באום אל חיראן. מה שעושים להם זה מה שעשו לנו'. הסרט הצליח לגרום להם לחיבור פוליטי עם אנשים שהם נגדם כביכול. לו דב היה נותן להם בראש 'אתם גזענים', זה היה מזיז אותם ימינה ולא מקרב אותם לעמדות שלו".

חנין: "אני הולך להיאבק לצד אנשים שנפגעים מעוול. העוול הוא המטרה, לא אמצעי בדרך למטרה אחרת. המטרה של מי שנמצא בזירה הפוליטית היא להקטין את הסבל בעולם. יש סוגים של סבל שהם מיותרים – הם קשורים להסדרים דפוקים, למנגנוני כוח מתפרעים. אנחנו חיים במקום מאוד לא מתוקן, יש המון סוגים של אי צדק. הקסם הגדול בלהיות בכנסת הוא שיש לך כלי אופרטיבי לשנות אותו, ויש לנו המון עבודה".

ומה עם הפילוג בתוך השמאל עצמו?
חנין: "הבעיה הכי בולטת היא שאנחנו מסכימים על 95 אחוז ועל חמישה אחוז אנחנו לא מסכימים, אבל את כל האנרגיות אנחנו מקדישים לחמשת האחוזים האלה. הפלורליזם של השמאל הוא לא מכשלה שצריך להתגבר עליה. אני אוהב את השונות, אבל צריך לדעת ליצור אחדות בתוך השוני".

עם היד על הלב, אתה מאמין ששלום אפשרי בעתיד הנראה לעין?
חנין: "זה לגמרי נמצא על השולחן. אני מסתובב בשטחים ונפגש עם ישראלים. שני העמים עייפים מהסכסוך. אין בו אנרגיה. אנשים נמצאים בסכסוך כי הם כלואים בתוכו. אותה עייפות שהישראלים מרגישים גם פלסטינים מרגישים. די, בואו נתקדם הלאה, צריך רצון טוב ויצירתיות".

אתה מוצא זמן ללכת לקולנוע ולתיאטרון?
חנין: "את באמת לא מתארת לעצמך איך החודש וחצי האחרונים נראים. אני אוהב קולנוע ותיאטרון ומוזיקה יוונית. בכל שבוע היינו מוצאים זמן ללכת לסרט, אבל עכשיו כמעט כל יום אני עסוק עם הסרט הזה".

הימן: "אבל כשאליפטריה הופיעה באשדוד הוא הבריז לי מהקרנה. כשראיינתי אותו ב־2003 ל'42 מעלות' שאלתי 'מה הסרט שאתה הכי אוהב' ותשובתו היתה 'בלייד ראנר'. אמרתי לעצמי, פוליטיקאי שמעריץ את 'בלייד ראנר' שווה לעשות עליו סרט".

אחרי שדב חנין ממשיך לפגישה הבאה, אני נשארת עם הימן והוא מספר לי את הסיפור הבא: "לאורך השנים בכל פעם שהייתה לי דילמה פוליטית ומוסרית מורכבת הייתי בא להתייעץ איתו, כי יש בו יכולת לנקות רעשים לא רלוונטיים ולטפל בכאב בצורה כירורגית יפה ועדינה. ב־2015, כש'מיסטר גאגא' (שברק הפיק ואחיו תומר ביים – י"ש) התקבל לפסטיבל ירושלים הייתה לנו דילמה האם אנחנו רוצים להיות חלק מתחרות שסרט אחר (הסרט התיעודי "אל סף הפחד" על יגאל עמיר – י"ש) הוצא ממנה בגלל התערבות פוליטית אלימה. חשבנו אם להוציא את הסרט מהתחרות מתוך סולידריות. ביקשנו את עצתו של דב ולא אשכח את השאלה הראשונה שהוא שאל אותנו. 'פסטיבל ירושלים הם חברים שלכם? הם אנשים טובים?'. אמרנו: 'כן, הם חברים ושותפים שלנו ולבם במקום הנכון'. אז הוא אמר: 'קודם כל אל תעשו דבר שיפגע בהם. עכשיו בואו נחשוב איך נכון למחות'. היה כל כך הרבה רעש בראש, ופתאום הכל התבהר. הוא ניחן בחוכמה פוליטית ואנושית גדולה וזאת אחת הסיבות שכל כך נהניתי להיות קרוב אליו כל השנים. כמו שהנשיא אומר בטריילר, הוא מענטש אמיתי".

• דב חנין
• ברק הימן
• תיעודי
• קולנוע
• סרטים
• שמאל
• דוקומנטרי
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

ראש הממשלה
דב חנין

חכם, אנושי, רגיש, סוציאליסט, איש שלום ואיכות הסביבה ואפילו דוקטור. טוב מזה לא יהיה לנו.

הביטחון
אבי יששכרוף וליאור רז

ריגוש צבאי שאפילו שמאלנים אוהבים (ומתקשים להודות בכך) עם דילמות ועיסוק במוסר. יוצרי "פאודה" טובים לתל אביבים.

ביטחון הפנים
נשות לילה טוב

אחרי שנים של הטרדות, הפכו את הברים והמועדונים למרחב (יותר) בטוח לנשים, ולכן יותר בטוח לכולם.

האוצר
עידו רוזנבלום

נהג מונית שמחזיר לכם את הכסף. טוב יותר מכל תוכנית כלכלית של הכחלונים למיניהם.

החוץ
גל גדות

כשאומרים "מייצגת את הפנים היפות של ישראל" אנחנו בדרך כלל מעקמים את האף, לא במקרה שלה.

החינוך
זאב דגני

המנהל האגדי של הגימנסיה הרצליה לא שותק מול הפשיזציה ולא נותן לתלמידים לעצום עיניים.

התרבות והספורט
רונה קינן

עדיין לא בת 40 וכבר קונצנזוס, ובצדק. היא האדם שהיינו רוצים שינווט את התרבות הישראלית.

הבריאות
עוזי־אלי איש האתרוגים

אם ליפול שדודים להבטחות של מישהו, אז לבריאות, לפוריות ולהפגת המתחים של המיצים משוק הכרמל. בטוח עדיף על הסיגריות של ליצמן.

הפנים
דפני ליף

כל הדיון בארץ בעשור האחרון לגבי חיי האזרחים בישראל מתקיים הודות לאוהל אחד שנטעה אישה אחת.

המשפטים
ברק כהן

אחרי הקדנציה של שקד צריך לבוא תיקון, ומי אם לא ברק "באים לבנקאים" כהן יכול לעשות את זה.

העבודה והרווחה
אסמא אגברייה זחאלקה

מה שלא הלך בכוח בדמוקרטיה ב־2013 ילך ביותר כוח בדיקטטורה הנאורה שלנו.

הבינוי והשיכון
פייסבוק

קבוצות הפייסבוק השונות קובעות בשטח מה שכל שרי השיכון לא חולמים לעשות: מחירים, היצע וויסות אורגני של השוק.

התחבורה
ניצן הורוביץ

אחד האנשים היחידים בארץ שמצליחים לגרום לתחבורה ציבורית להישמע כמו רעיון סקסי.

לפיתוח הפריפריה והשכונות
שולה קשת

הוכיחה שלגזענות אין מקום בדרום תל אביב, מנהיגה אמיתית ומודל לחיקוי לכל אקטיביסטית ואקטיביסט.

התקשורת
לוסי אהריש

מעל כל הטינופת והפופוליזם ששולטים בשיח התקשורתי והטלוויזיוני עומדת אהריש ומדברת תמיד בקול ברור ולא מתנצל.

האנרגיה והמים
יעקב אגם

אמנם ייקח לו עוד שנים להשלים את הצביעה מחדש של המזרקה בכיכר, אבל אמרתם אנרגיה ומים אמרתם חלוץ האמנות הקינטית.

הגנת הסביבה
נטע אחיטוב

מוטל עלינו, העיתונאים, לא לוותר ולדבר על שינויי האקלים. העיתונאית שהפכה את זה למשימת חייה היא נטע אחיטוב.

התיירות
נטע ברזילי

אם התחזיות יתממשו ואלפים רבים של תיירים הולכים לשטוף את תל אביב בעוד חודש, זה רק בזכות היצור הוורוד המשוגע הזה.

החקלאות
עמוס דב סילבר

לא רק משחרר צמחים חלוצי ואקטיביסטי, גם טבעוני, מה שמבטיח שהאטימות וההתאכזרות לבעלי חיים של אורי אריאל לא תחזור.

הדתות
שיח' סטל סלימאן

אם מחפשים איש דת סובלני, מכיל ופתוח שפועל לקירוב לבבות בין בני כל הדתות – האימאם של יפו הוא האיש.

• בחירות 2019
• עירוני
• פוליטיקה
• דב חנין
• נטע ברזילי
• הכנסת

• Facebook
• Twitter
• Email

ב־70 אחוז מהמקרים, כשאתם יושבים במסעדה, פאב או בית קפה, אתם לא משלמים רק עבור מה שאכלתם, אלא גם את המשכורת של מי שהגיש את המנות. ביום ראשון (6.3) תיערך הצבעה בכנסת על הצעת חוק שנועדה לחייב את בעלי העסקים לשלם שכר מינימום למלצרים ולברמנים, נוסף לטיפים שהרוויחו מהלקוחות.

“'שיטת ההשלמות' שנהוגה כיום ברוב המסעדות, ולפיה המעסיק רק משלים לשכר מינימום אם הטיפים לא הספיקו, היא לא הגיונית. באיזה עוד ענף מעסיק משלם לעובד כמה מאות שקלים בלבד עבור חודש עבודה שלם?", אומר אלון לי גרין, מקים איגוד המלצרים ומוביל המחאה. “יש מיעוט מלצרים שעושים סכומים יפים מטיפים, רובם במסעדות היוקרה בתל אביב". נוסף על כך הצעת החוק מבקשת להשיג זכויות פנסיוניות למלצרים, שלא מגיעות להם היום על פי חוק. “בדיקה שערכנו העלתה שעובד ממוצע מבלה במלצרות לפחות שלוש שנים וחצי", מסביר גרין. "כמעט כל צעיר בתל אביב ממלצר או מִלצר בעבר, וככה כולנו סוגים תקופה משמעותית של זכויות אבודות".

טיפ לחיים

על הצעת החוק, שיזם ח"כ דב חנין, חתומים כבר 63 חברי כנסת, ומובילי המחאה מקווים שהתמיכה תתבטא גם בהצבעות. כדי לדאוג שזה יקרה מתוכננות כמה פעולות הסברה כמו סיבוב לחברי כנסת בפאבים ובמסעדות בירושלים. ביום ההצבעה יגיעו המלצרים לכנסת, וערב לפני כן יקיימו עצרת מחאה בכיכר רבין.

“הצלחנו לגייס להצעה הזאת תמיכה מכל קצות הקשת הפוליטית", אומר חנין. “אם ההצבעה הייתה נעשית על פי עמדתם העניינית של חברי הכנסת, אין ספק שזה היה עובר, אבל הבעיה היא שהדברים מתנהלים לעתים אחרת. גם למדינה יש אינטרס שענף המסעדות יהיה ענף מסודר ולא נחיה בעולם אפור שבו כל עסק פועל על פי ראות עיניו".

עם זאת נראה שבשטח התגובות סקפטיות. גלי (23), שמלצרה בשנים האחרונות בכמה מסעדות בתל אביב, חושבת שהצעת החוק חשובה אבל מתקשה להאמין שתעזור. “צריך לזכור שגם היום לפי החוק מעסיקים אמורים לשלם למלצרים", היא אומרת, “אז הם פשוט מדווחים כאילו נתנו שכר מינימום אחרי שלקחו את הטיפים אליהם. זו עבודה פיזית קשה ותובענית, וכל הזמן ברור לי שאם יפטרו אותי לא אקבל כלום".

• מלצרות
• איגוד המלצרים
• אלון לי גרין
• חוק
• דב חנין
• טיפים
• מלצרים
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• שכר מינימום
• עירוני
• הכנסת

• Facebook
• Twitter
• Email

אנשים מבאסים תמיד שואלים אותך איפה היית כשמשהו רע קרה. כשרבין נרצח, כשהודיעו שג'ון לנון נורה. אבל לא רק טרגדיות קשה לזכור. כשאני מדברת עם איימן עודה אני מנסה להיזכר איפה הייתי כששמעתי בפעם הראשונה את ברק אובמה מדבר, כשהבנתי שאני שומעת משהו אחר. משהו שהוא מעורר תקווה באופן שכמעט לא נוח לגוף שמורגל בדיבורים על פתרונות זמניים, התמודדות עם קיפאון, מקסימום שיפור קל של הקיים, וכן, גם הגוף שרגיל להתבטא בחופשיות כאדון, כבעליה של המדינה היהודית הדמוקרטית. עודה באמת משתמש בטרמינולוגיה אחרת, וזה מעיף ת'שכל.

איימן עודה (בחולם וסגול, כמו ב"אודה לך אם לא תתייחס אליי כאזרח סוג ב'"), חיפאי, בן 40, אב לשלושה, "חילוני אבל מאמין", הוא מספר אחת ברשימה המשותפת, או אל־קָאאִמַהאל־מֻשְתַרַכַּה. איחוד המפלגות הערביות – חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד – כבר כונה בתקשורת הישראלית "סלט וולדורף של ניגודים קיצוניים" (אילן לוקאץ') ו"סגסוגת בלתי אפשרית" (אוהד חמו). עודה מוכר כבר ברחוב הערבי, אבל הוא סטאר עולה בשבילנו, כי מי אנחנו שנכיר מישהו מהרחוב הערבי. אנחנו נזכור ששמענו אותו בפעם הראשונה אצל יונית.

עודה הוא הכי "צעיר ערבי משכיל שמסתכל ישר בעיניים" שתמצאו. כשיש לו דקה זמן הוא קורא, והוא אכן מדקלם מחמוד דרוויש בעל פה לפי דרישה. הטענה הרווחת כלפיו היא שתחת כנפיו הליברליות והרהוטות נוח להסתיר עמדות חשוכות, איסלאם קיצוני, פוליגמיה ואת חנין זועבי. לא שמישהו באמת יכול להסתיר את זועבי. יש שאפילו השוו אותו לבנט של הבחירות הקודמות – אח מבחוץ ואללה יוסתור מבפנים. "יש הבדל קטן ביני לבין בנט", אומר עודה, "הוא, יש לו רסיס באיזשהו מקום בגוף, ואני בא עם עלה זית ביד".

[interaction id="55004ce97fdf079b4ee635ca"]

אז איך זה באמת להיות ערבי בישראל מול שלטי הבחירות של ליברמן?

"זה שראש הממשלה אומר שהסכנה האמיתית במדינת ישראל היא לא הפלסטינים בשטחים אלא הערבים שבתוך המדינה, זה ששר החוץ מבקש לגרש 200 אלף ערבים, זה בעצם אומר לי 'איימן, תחכה לטרנספר'. אז שואלים אותי איך אתם רצים יחד? איך חד"ש רצים עם האחים המוסלמים? עשינו ברית של המודרים, של המאוימים. אנחנו רוצים להביא את כל האוכלוסייה הערבית למגרש הראשי, אנחנו באים בכוח בשביל להיות חלק מהמשחק. הרשימה המשותפת קמה לאחר תקופה קשה מאוד לאוכלוסייה הערבית במדינה, תקופה שבה הגזענות, ההדרה והשנאה השתלטו על השיח, ולא רק של הימין הקיצוני. אנחנו נהיה 15 מנדטים ונפעל גם למען המוחלשים היהודים שיצביעו לימין. אני פותח דלתות. אני רוצה להיאבק למען הטוב הכללי. זו גישה מחבקת ומקרבת. חוץ מזה, אני רוצה לומר למי שמוטרד שהמדינה הזו היא כבר לא מדינת היהודים, היא מדינת הטייקונים".

במסגרת פנייתו למוחלשים באשר הם, עודה מגיע עם דב חנין לאוהל של ארגון הסיוע לנזקקים "פתחון לב", המוצב בכיכר רבין. "פתחון לב" מנסים להחתים את כל מנהיגי המפלגות על התחייבות לקידום תוכנית למיגור העוני. כרבים מהמתמודדים במגזר היהודי, חוץ מביבי שעדיין עסוק באירן ובריהוט גן, זיהה עודה שהאזרחים הערבים כמו היהודים מוטרדים יותר מאיך לגמור את החודש מאשר ממה שקורה לאחיהם בתורכיה ואפילו בעזה. הוא עדיין מחויב לרעיון שהכיבוש הוא המקור לכל צרותינו ושסיומו יביא לשיפור דרסטי ברמת החיים בתוך גבולות ישראל, אבל הוא פונה כל העת ל"שקופים", גם לאלה שלדרעי פחות נוח לראות. "שני שליש מהילדים הערבים הם עניים", אומר עודה למתנדבים באוהל, "אני לא בא לפה כדי להזדהות, אני חלק מזה. הבעיה הקשה היא שאנשים עובדים נשארים עניים. לאן הולך הכסף? להתנחלויות ולביטחון. אנחנו רוצים שהכספים יעברו למוחלשים".

עודה הוא בין הראשונים לחתום על האמנה של "פתחון לב". כשהעט מונף, עודה וחנין מבחינים פתאום ששם המפלגה הכתוב על ההסכם אינו נכון. כתוב שם "הרשימה הערבית המשותפת". חנין מסביר: שם המפלגה הוא "הרשימה המשותפת". המארח נבוך. האין זו בעצם הרשימה הערבית המשותפת? הטקס מופסק עד שהמילה "הערבית" מכוסה במדבקה לבנה.

מחוץ לאוהל, באין צלם בסביבה, עודה עוצר לשוחח עם כמה מאכילי יונים. "הוא תמיד ככה?" אני שואלת את הדוברת הצמודה אליו. "כן, באמת שכן", היא צוחקת, "לפעמים הוא מגזים, הוא לא מבין עדיין את הלחץ. הבוקר הוא התעקש לרחוץ את כל הכלים אצל אמא שלו שהכינה כיבוד לפגישה של כמה נציגים. הוא עיכב את כולנו".

אל תצביעו לנו

מצביעים תל אביביים רבים ("תל אביביים" כתכונת אישיות, לא כלוקיישן) שהרגישו שמרצ והמשותפת זה די אותו דבר ורק צריך להחליט מה יותר מגניב להגיד שהצבעת, נותרו מעט מבולבלים בסוף השבוע האחרון, לאחר שבאירוע בזק, סירבה המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מרצ והואשמה שבכך הפחיתה, אולי, שניים־שלושה מנדטים מגוש השמאל. מרצ הגיבו על הסירוב הזה בכל הכוח. זהבה גלאון האשימה אותם בלאומנות ובבדלנות; מוסי רז ועיסאווי פריג' אמרו שהמהלך מוכיח שלאנשים שבאמת רוצים שיתוף יהודי־ערבי יש רק רשימה אחת והיא מרצ, ועוד כהנה. עודה, שתמך בהסכם העודפים ובילה את 24 השעות שהיו לו כדי להעביר את המהלך בניסיונות נואשים לשכנע את שותפיו, ולבסוף רק את המתנגד האחרון ג'מאל זחאלקה, מתנסח בנושא בבהירות: "צר לי על מה שקרה. חלק מהחברים נפגעו מההתנשאות, שזהבה לא הייתה זו שפנתה, אבל מבחינתי זהו הדבר השני בחשיבותו. הדבר הראשון הוא שאכן היינו צריכים לחתום. אנחנו ארבעה מרכיבים ברשימה, וביממה אחת זה לא הבשיל. כמעט חתמנו אבל הזמן אזל".

להערכתך, איבדתם קולות יהודיים בסיפור הזה?

"אני יכול להבין את היהודים שמאוכזבים מאי החתימה, אבל רוצה לחזור לעיקר: המיעוט, בכל מקום בעולם, הוא קבוצה שוחרת דמוקרטיה, וכך גם המיעוט הערבי. לא כי אנחנו כאלה דמוקרטים מבפנים – אנחנו בעד זכויות נשים אבל יש אפליה אצלנו, אנחנו מתנגדים לחמולות אבל יש חמולות אצלנו – אלא כי מעצם היותנו מיעוט אנחנו בעד סובלנות. ניסו להדיר אותנו מהפוליטיקה, מסיתים נגדנו כל הזמן. יהודי דמוקרטי צריך לחשוב כל הזמן על העובדה הזו, שלמרות הכל לא בחרנו להסתגר. כל קול יהודי נוסף יש בו אופק, תקווה, בשורה. אף שאנחנו מקבלים את הרוב המוחץ שלנו מערבים אני מתרוצץ בחוגי בית יהודיים. זה לא נראה לך מוזר שאני מדבר עכשיו עם עיתון תל אביבי? שאני מגיע לבית ספר בליך במקום להסתובב בכפרים? אני אומר להם שם 'אל תצביעו לנו, אבל דעו שנהיה בעד זכויות הצעירים במקום לשפוך מיליארדים להתנחלויות'".

איך בכלל מתייחסים אליך במגזר? חושבים שאתה נחמד מדי וסחבק של יהודים?

"200 אלף אזרחים ערבים צפו בעימות שבו לא הסכמתי ליפול בפח הגידופים. חלק העירו לי: היית צריך לכסח את ליברמן ואפילו לזרוק לו משפטים כמו 'תחזור לרוסיה'. אני לא מאמין בזה כלפי האזרחים הרוסים שכבר נמצאים פה, ואני גם לא רוצה שיזדהו איתו כשאני תוקף אותו. הגישה הזו, תתפלאי, מוצאת חן בעיני המגזר. למרות כל ההבדלים ביני לבין בן גוריון, הוא אמר פעם: 'אני לא עושה מה שהיהודים רוצים, אלא מה שטוב ליהודים', וכך גם אני עם הערבים".

למה לתל אביבי להצביע לכם?

"שינוי כיוון אמיתי בדרך שאליה המדינה צועדת חייב לעבור דרך שותפות אמיצה בין היהודים והערבים שחיים כאן. אני מדבר אל היהודים והערבים בהרבה אהבה כי אני מאמין שמקום שיש בו שני עמים ויותר מתרבות אחת מעשיר אותי, מוסיף לי. אני נמצא במקום הזה מתוך בחירה, כי הוא טוב לי. לכן אנחנו מחפשים גישה רחבה ולא ניתוק. מגיע לערבים, כקבוצה לאומית, ללמוד בבתי ספר על המורשת שלהם, על מחמוד דרוויש ועל תאופיק זיווד ולא רק על רחל המשוררת. למה שירים של דרוויש צריכים להגיע אליי דרך החלון ולא מבחינה רשמית? זה יזיק לך? זה יוסיף לך ויעשיר אותך. ולגבי הזכויות האזרחיות, אני רוצה לעודד תעסוקת נשים ערביות, לפעול לאיסוף הנשק מידי האזרחים, מיגור האלימות, הכרה בכפרים בנגב – כשהתוכנית הזו תתבצע תושבי תל אביב יתחילו להרוויח כסף, כי ערבים עובדים הם ערבים שמשלמים מסים. מה שאני מציע זה חוסן כלכלי, דמוקרטי ובעיקר מוסרי".

יכול להיות שזועבי צודקת, שחד"ש באמת יותר קרובים למרצ, ויכול להיות שצודקים אלה שאומרים שהריצה של חד"ש עם התנועה האיסלאמית זה כאילו מרצ ירוצו עם הבית היהודי רק כי גם הם יהודים. יכול להיות שאסמא אגבריה זחאלקה, מנהיגת דעם, צודקת וההתלכדות הערבית הכפויה משדרת שהערבים מוכנים להידחק לפינה שאליה דחף אותם ליברמן. ויכול להיות שעודה עצמו צדק ב־2008 כשאמר: "יש בינינו לביניהם – רע"ם תע"ל – הבדל עצום בתפיסה, גם מבחינה חברתית וגם מבחינת מעמד האשה. אני לא רואה מצב שבו נרוץ במשותף". בשני נושאים שחשובים מאוד לבוחר התל אביבי, שמוטרד, בואו נודה כבר, מעט פחות מה"מצב הביטחוני" ומה"סוגיה הכלכלית", ויותר ממעמד האישה וזכויות הקהילה הגאה – הרשימה המשותפת, על אחיה המוסלמים, בדפיציט".

סלח לי על הניסוח הפומפוזי, אבל האם האישה בעצם הועלתה קורבן בשם השיתוף הלאומי?

"סעיף 5 במצע שלנו עוסק ב'שוויון זכויות לנשים בכל תחומי החיים'. אני לא מתחמק מהבעיות שיש ברשימה בנושא זה, אבל אני חושב שהיא מסמלת גם התקדמות ורצון אמיתי של כל הזרמים לעסוק ולטפל בדיכוי הכפול שממנו סובלות נשים ערביות במדינה. אני ממש לא חושב שנכון לומר שהקרבנו את הנושא הזה, כאשר מספר חמש ברשימה המשותפת היא פעילה פמיניסטית מוכרת מאוד בציבור הערבי, עאידה תומאסלימאן. עאידה הובילה מאבקים גדולים וחשובים בנושאים אלו ונתפסת כמובילת דעת קהל שתוכל להנהיג מהכנסת שינוי אמיתי. לגבי סוגיית הפוליגמיה: אני מתנגד באופן נחרץ לתופעה, אבל חושב שהדרך לשינוי לא עוברת בחקיקה או בהדרה של האוכלוסייה הערבית בנגב, שם התופעה נפוצה, אלא בהשקעה מסיבית בחינוך, בתשתיות, בבניית עתיד וחברה בריאה".

בעניין השוויון בין המינים, עודה בהחלט לא רק נאה דורש. אשתו, ד"ר נרדין עאסלה, היא רופאה גניקולוגית בבית חולים הלל יפה שבחדרה. "נרדין עובדת קשה מאוד. אנחנו משתדלים לחלוק בצורה שוויונית את מטלות הבית, בהתאם לתקופות יותר ופחות לחוצות שעוברות על כל אחד מאיתנו, אבל אני חייב להודות שבתקופה האחרונה אני לא מספיק לעשות את חלקי כמו שהייתי רוצה. לשמחתי ולמזלי, יש לי הורים צעירים ואוהבים שעוזרים לנו לעבור את התקופה המורכבת הזאת. לפני חמש שנים ביקשתי מנרדין שנמצא דרך שתאפשר לי לגור לתקופה בכפרים הלא מוכרים בנגב כדי להכיר מקרוב ובאופן אישי את מציאות החיים הבלתי נסבלת שם. נרדין הייתה אז בתקופת מבחנים וביקשה שאקח אחריות מלאה על הילדים למשך חודש כדי לפנות לה זמן ללמוד ושאחרי המבחן האחרון אוכל לנסוע לנגב לחודש. האמת ששתי התקופות האלה הפכו למשמעותיות ומיוחדות עבורי – גם החודש השמח עם הילדים בבית וגם החודש בנגב".

אני מאמין

מחוץ לאוהל של "פתחון לב", בזמן שמסדרים עניין המדבקה, עודה מתבקש להתראיין לערוץ הכנסת. אחרי שהוא מיטיב לנסח, כהרגלו, את הפליאה על כך שאנחנו חיים במדינה שבה "מי שתומך במדינת כל אזרחיה הוא מוקצה ומי שתומך בחוק הלאום הוא מקובל", הוא נדרש לעמדתו לגבי נישואים חד מיניים. עודה, שהמינוח "נעים הליכות" קטן עליו, מסיים את הראיון הזה בעצבים. הוא מרגיש שהוא ענה, המראיינת לוחצת. הוא עונה שוב, היא לא מסופקת.

אז הנה אנחנו שואלים שוב, מה עמדתך לגבי נישואים חד מיניים?

"לגבי נישואים חד מיניים, את יכולה להבין אותי, שאני…" עודה נעצר ושותק לפתע. זה קורה לו לפעמים. "כבר אמרתי בכל מקום שאני בעד זכויות פרט ואני מתנגד לאפליה של אנשים. אנחנו ארבעה מרכיבים של הרשימה וכל אחד מאיתנו ישמור על העמדות המקוריות שלו. אנחנו נצביע לפי העקרונות של חד"ש".

העקרונות של חד"ש בנושא זכויות הפרט הם אכן ברורים. בכנסת היוצאת יזמה המפלגה תיקון לחוק זכויות התלמיד: איסור אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. בכנסת שקדמה לה, החוק היחיד שעבר למען זכויות להט"ב – חוק האוסר על אפליה על רקע נטייה מינית בלשכות התעסוקה – היה גם הוא ביוזמת ח"כים מחד"ש (עפו אגבריה ודב חנין). כל זה לא הופך את החיים של עודה לקלים יותר כשהוא נדרש להתבטא בסוגיות כל כך רגישות לגבי סלט הוולדורף שהוא מנהיג.

אפרופו גישה מחבקת, מה עמדתכם בנושא לגליזציה?

"אנחנו בעמדה של דה קרימינליזציה. שהמשטר יחפש אחר הפושעים האמיתיים, לא אחר המשתמשים הקטנים".

"המשותפת" היא שותפות אמיתית או מעשה מרכבה שאומר ביוש ב־18 בחודש?

"אנחנו רוצים שזה יחזיק מעמד. הרשימה הזו יכולה להיות הבסיס של המחנה הדמוקרטי במדינה מול המחנה הציוני והמחנה הלאומי, לכן אנחנו רוצים לחזק בשנים הקרובות את הקשר הערבי־יהודי. איך אפשר לקדם שלום, שוויון וצדק חברתי בלי המשקל של האוכלוסייה הערבית? האם אפשר לנצח את הימין בלי המשקל של האוכלוסייה הערבית? גם השמאל צריך לדאוג שנהיה לגיטימיים. יש לי גישה די ברורה: החברה הערבית צריכה לשים את כל כוחה במגרש הפוליטי. במקום לחכות עד שישתכנעו 50 אחוזים מהיהודים בסוגיה זו או אחרת, נסתפק בינתיים ב־31 אחוזים מהיהודים, ועם ה־20 אחוזים שאנחנו מהווים באוכלוסייה – יחד זה 51 אחוזים".

קבל שאלה כיפית: האם, כמו זועבי, אתה רואה בציונות אידיאולוגיה גזענית?

"יש לי כמה בעיות עם הציונות כרעיון. אחד מהדברים שאני לא יכול לקבל מבחינה ערכית, המבנה שלי לא יכול לקבל את זה, הוא שיהודים לא יכולים לחיות עם עמים אחרים. זו אמירה גסה כלפי עמי העולם. למרות ההזדהות המוחלטת שלי, שיש בה הרבה רגש, כלפי מה שעבר על היהודים באירופה, אני רוצה לספר על הפנים של הציונות שהערבים ראו בשנת 48. אפשר להתווכח על הסכם החלוקה, אני שייך לערבים שהיו בעד הסכם כבר בשנת 47, אפשר להתווכח על מי התחיל במלחמה, אבל אי אפשר לסלוח על כך שהפלחים הכפריים, 700 אלף, שלא בחרו בהנהגה שלהם – ההנהגה הגרועה ביותר, שישבה עם היטלר – האנשים הללו לא בחרו, לא שמעו על האו"ם שנוסד בשנת 45, לא הרימו יד בעד ונגד, חלקם לא ידעו קרוא וכתוב – חלקם ברחו, חלקם גורשו. הם איבדו אדמות, משפחות. זו נכבה. זה אסון של עם. ככה ערבים ראו את הציונות בשנת 48. אני חושב שהכרה באסון הזה היא דבר שיוסיף לכולנו. אנחנו לא מתנגדים לעצם הקמת מדינת ישראל, אלא לפשעים שנלוו אליה. הגרמנים חכמים, הם ביצעו את הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה, שאין לו אח ורע ואין אפשרות להשוותו לדבר, אבל הם הכירו בו. האם ההכרה פגעה בהם? נהפוך הוא. היא עשתה אותם לגיטימיים".

האוכלוסייה השחורה בארצות הברית נמצאת היום מרחק שנות אור מהמצב שבו הייתה לפני מאה שנה. מה צריך לקרות לחברה הערבית כדי להשיג התקדמות של ממש?

"לא דיברנו על השלום. השלום הפך למילה גסה בבחירות האחרונות, ואני חושש שלדמוקרטיה מחכה גורל דומה בבחירות הבאות. אני רוצה לחזור לשלום. כל עוד יש מלחמה בין העם שלנו למדינה שאליה אנחנו משתייכים אזרחית, האוכלוסייה הערבית לא תוכל באמת להתקדם. אנחנו כמובן בעד הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 לצד ישראל. חייתי את אוסלו, אני זוכר שהריח של השלום, מדומיין ככל שיהיה, היטיב ליחסים בין היהודים והערבים. אני מאמין בבני אדם. דמייני את תנועת ההתנגדות הצרפתית במלחמת העולם השנייה. שני צעירים מתחת לאדמה, בשעה שהרייך עובר מעל פריז. אחד מהם אומר לחבר שלו: 'בעוד תשע שנים יוקם שוק משותף עם גרמניה'. באותו הרגע הוא נשמע משוגע, אבל בסוף זה אכן קרה. ומי היה מאמין שכמה עשרות שנים אחרי מלקולם X יהיה נשיא שחור בארצות הברית? אני מאמין שאפשר אחרת. אני רוצה להוביל את הגישה הזו. אני יודע שקיימים מאות אלפי יהודים שרוצים את הגישה הזו. יותר ממאות אלפים".

• חנין זועבי
• בל"ד
• ליגליזציה
• התנחלויות
• אנשים
• רע"ם
• ראיונות
• תע"ל
• להט"ב
• ערבי
• לגליזציה
• פלסטיני
• בחירות 2015
• ליברמן
• פמיניזם
• פתחון לב
• מרצ
• נישואים חד מיניים
• שמאל
• הסכם עודפים
• חד"ש
• בנט
• דב חנין
• מעמד האישה
• דו קיום
• נרדין עאסלה
• הרשימה המשותפת
• אפליה
• איימן עודה
• ברק אובמה

• Facebook
• Twitter
• Email

• אנשים
• איימן עודה
• הרשימה המשותפת
• דב חנין
• חד"ש
• שמאל
• יצחק בוז'י הרצוג
• ציפי לבני
• בחירות 2015
• טורים אישיים ובלוגים
• עאידה תומא סלימאן