Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
נביא בעירו: דוד אבידן, איך לא הגעת לבית רומנו עד עכשיו?
האיש שראה הכל. דוד אבידן (צילום: מתוך סרטו של אבידן, "שדר מן העתיד")
דוד אבידן חזה כבר בשנות ה-60' את האינטרנט ואת הבינה המלאכותית, והוא בטח חזה גם את בית רומנו. במלאת 30 שנים למותו ייערך שם בחמישי ובשבת פסטיבלון דוד אבידן רב-תחומי ולוהט במיוחד של שירה, מוזיקה, קולנוע, עירוניות, עתידנות ונבחרת אול-סטארז של אנשי הגות ואמנות. יש לנו לאן ללכת
מעטים הם היוצרים שהשפעתם על התל אביביות העכשווית גדולה כמו זו של דוד אבידן ז"ל, ומעטים הם היוצרים שמקבלים על כך כל כך מעט קרדיט. מאז מותו ב-11.5.1995, בחוסר כל ובמצב נפשי קשה, לא נעשו מאמצים רבים להנציח את פועלו המבריק והרב-תחומי ולמרות ההערכה הרבה ליצירתו ומקומו בפנתאון של השירה העברית. בסופ"ש הקרוב זה הולך להשתנות מעט, באירוע שיתקיים בחמישי ובשבת במתחם "מטמון" שבבית רומנו תחת הכותרת הכיפית "קידה רבת משתתפים לדוד אבידן".
מדובר למעשה בפסטיבל קטן, פסטיבלון בעצם, שיכלול חמישה אירועים המתפרשים על פני יומיים בחנות הספרים הנהדרת מטמון, בהשתתפותם של עשרות אנשי תרבות ורוח, שינסו להציף מן האוב את שלל מפעלותיו של אבידן בתחומים השונים. בין המשתתפים תוכלו למצוא את דבל'ה גליקמן, אהרן שבתאי, ליאור דיין, ציפה קמפינסקי, ניסן שור, תאי רונה, יוסי מר חיים, ירון לונדון ועוד.
שמישהו יתן לו קפה ומאפה. דוד אבידן (צילום: אילן ברונר, מתוך ארכיון דוד אבידן, באדיבות אוניברסיטת בן גוריון)
"עם חלוף 30 שנים לעזיבתו של דוד אבידן תקיים הנהלת החשבונות הרב-דורית אירוע רב-ממדי ורב-הקשרי עם דוברים ודוברות מדיסציפלינות שונות, שידברו על פעילותו המגוונת של הפנומן החד-פעמי – קולנוע, טלוויזיה, לילה, הגות, אמנות, בינה מלאכותית, גאדג׳טים, פרמקולוגיֿה, מדיה, וכמובן שירה, אחרי שנגדיר אותה ככל מה שאינו שירה", כך נמסר מטעם המארגנים. רוצים ליינאפ? בבקשה:
חמישי 22.5 21:00 // לילות תל אביב עם דוד אבידן וידידים
ערב הפתיחה של הפסטיבל יארח גלריה נהדרת של ידידות וידידים, שילושו באופן חופשי היבטים שונים של היקום האבידני, עם קריצות רצוניות ובלת-רצוניות לספר הקאלט "לילות תל אביב עם דוד אבידן", שמהווה את אחד משיאי יצירתו הבלתי-מוכרים. יציגו: ברוריה אבידן בריר / דבל’ה גליקמן / ליאור דיין / יוסי זיו / ארי ליבסקר / יהושע סימון / יותם פלדמן / ציפה קמפינסקי / אהרן שבתאי / ניסן שור
דוד אבידן (צילום: רשות השידור, מתוך ארכיון דוד אבידן, באדיבות אוניברסיטת בן גוריון)
סיאנס מוזיקלי אבידני. סשן של האזנה עמוקה ליצירות מוזיקליות וקטעי אודיו נדירים של אבידן, עם ליווי של פס-קול קוסמי לייב שיונק מיצירתו.
שבת 24.5 16:00 // מר אבידן, מה זה שיר?
אבידן שנא את התואר משורר ועסק באקספירמנציה קדחתנית בשדות רבים, כולל תכנון משחתות, ריצה לכנסת כסיעת יחיד ועיסוק פסיכונאוטי קדחתני. מושב זה יוקדש לפעילותו האקספרימנטלית של אבידן. הסשן יוקדש לפן האימפריאליסטי ביצירתו של אבידן. בהשתתפות: אדם אבולעפיה / אילן בר דוד / עדי דהן / אורי דרומר / אורי דסאו / ענת ויסמן / יוסי מר חיים
שאגת הדרקון. דוד אבידן (צילום: אורלי זבין, אוסף משפחת לוטם אבידן)
שבת 24.5 19:30 // מייקי מגיש: דוד אבידן
השקת קצר-הנגן החדש של מייקי, המתבסס על פתיתי הקראה של אבידן את מיטב שירתו. קצר-הנגן יודפס במהדורה מיוחדת על גבי תקליטי ויניל. אירוע ההשקה יכלול גם מופע לייב כל-קולי של היוצר והתקליטן מייקי. כניסה חופשית.
שבת 24.5 20:30 // שבע אצבעות פתוחות אל העתיד
אבידן חזה את עתיד הבינה המלאכותית ואת האינטרנט כבר בשנות השישים של המאה הקודמת. בסשן העסיסי הזה נדסקס את הזיקה המיוחדת של אבידן לעתיד ואת יכולתו יוצאת הדופן לבחון את המציאות לא על פי נתוניה הקונקרטיים אלא על פי רפרטואר האפשרויות הפוטנציאליות שהיא מציעה. משתתפים: ננה אריאל / ג׳ון בראון / ירון לונדון / מיכל זמיר / אורית זפרן / שי טרא / עודד כרמלי / בועז לביאֿ / יבשם עזגד
שבת 24.5 23:00 // מין. זוז. הכל אפשרי
הקרנה של סרטיו הקצרים של אבידן. הכניסה חופשית. >> קידה רבת-משתתפים לדוד אבידן, בית רומנו, חמישי/שבת 24.5/22.5,פרטים וכרטיסים כאן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
האיש שהיה חייזר עתידני בתל אביב של שנות ה־60 מקבל את הכבוד המגיע לו כחוזה טכנולוגי שהשתמש במדיות חדשות וחלוציות לזמנו, כולל תוכנות מחשב, מכשירי הקלטה, צילום ועוד, כדי להרחיב את גבולות האדם. התערוכה תתמקד ביצירה הויזואלית והווקאלית של אבידן ותעסוק ביחסי האדם־מכונה שהשתקפו מהיצירה שלו. 6.6, מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27 תל אביב
דוד אבידן (צילום: אורלי זבין, אוסף משפחת לוטם אבידן)
פתיחה מחדש של ארטפורט
בתקופה שבה גלריות ומוסדות אמנות בקושי מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, הארטפורט, מרכז אמנות ותוכנית רזידנסי יוקרתית, היא הפתעה משמחת. המקום, שפעל במשך חמש שנים במתחם בזק הישן בדרך בן צבי, נסגר לפני שנתיים עם הבטחה לא ברורה לגבי ההמשך. אבל בניגוד לכל הציפיות והמציאות העגומה של סגירת גלריות, הארטפורט קיים את ההבטחה וקם לתחייה מחדש. באמצע יוני המקום ישיק את פעילותו במשכנו החדש במתחם האמנות בקריית המלאכה עם תערוכה שעושה כבוד לבוגרי הרזידנסי משנים קודמות בהם נבט יצחק, פאטמה שנאן, דוד עדיקא וטוני נבוק. 13.6, העמל 8 תל אביב
יש עידן חדש
רוחניות, ניו אייג' ודתיות חדשה הפכו בשנה האחרונה לנושא אהוב במיוחד על מוזיאונים וגלריות במחוזותינו. מוזיאון תל אביב מצטרף לחגיגה, ובתחילת אוגוסט תיפתח תערוכה קבוצתית בנושא באוצרותה של רותי דירקטור עם כמה שמות גדולים ומכובדים, בראשם מרינה אברמוביץ' והילמה אף קלינט הכה מדוברת בשנה האחרונה. 1.8, מוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 27 תל אביב
עבודה של הילמה אף קלינט, מתוך "יש עידן חדש"
ספרים
האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות / אסף צפור
אסף צפור נמנה עם אותם כותבים חשובים הממעטים להתראיין ולהזין את מכונת היח"צ, ורק בשל כך אינם מוזכרים באותה נשימה עם הסופרים המובילים של דורם. ספרו החדש מבטיח כקודמיו: הוא מתרחש בעתיד הקרוב, בזמן אפוקליפסה היפית משונה שבה הרפואה הסינית מאשררת את תוקפה על חשבון רפואת המערב, ומאיר מחדש שאלות קיומיות שגורות על רקע מציאות היסטורית פרנואידית שאינה מנותקת לגמרי מן המציאות שאותה אנו חווים היום. כנרת זמורה ביתן, 98 ש"ח
בגד מאש / מיכל בן נפתלי
אחרי הזכייה בפרס ספיר, בן נפתלי מוציאה לאור קובץ המכיל שתי נובלות שבמרכזן עלילות אהבה בין נשים. אלה שאהבו את הסגנון המיוחד של בן נפתלי, את הקצב המשתהה השואל את המוזיקליות שלו מסוגות מקבילות בספרות הצרפתית, ימצאו את אותה חוויית קריאה גם בספרה החדש. כתר, 88 ש"ח
שלוש סופרות דרומיות
אף שהושק כבר בחורף, מדובר בתרגום המומלץ ביותר שימתין לכם השנה בדוכני שבוע הספר. בדומה לאסופות קודמות שיצאו בעם עובד, גם הפעם נאצרו במיוחד זו לצד זו יצירות מופת בתולדות הספרות האמריקאית. הפעם, בצל עדנה טלוויזיונית ("המתים המהלכים", "בלש אמיתי", "דם אמיתי"), מוקדש הקובץ לדרום ארצות הברית ולשלוש מן הסופרות המובילות שיצאו ממנו: קת'רין אן פורטר, קרסון מק'קלרס ופלנרי או'קונור. עם עובד, 94 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חאפרווד: סיפורם של הסרטים הכי חאפרים בתולדות הקולנוע הישראלי
"המלאך היה שטן" של משה גז יצא ב־1976, נקטל על ידי כל מי שראה אותו ויוצא כעת שוב ב"גרסת הבמאי". אבל הוא לא היחיד. יש גם את המשורר שיצר הזיית אסיד, בימאי הטראש האמריקאי שנעקץ בישראל וכמובן, המלך מנחם גולן. הסיפור האמיתי והמזעזע של ההפקות הכי מפוקפקות בתולדות הקולנוע הישראלי
במהלך סוף השבוע הקרוב, תוקרן בסינמטקים של ירושלים (24.3) ושל תל אביב (25.3) גרסת הבמאי המסקרנת של אחת האגדות הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי: "המלאך היה שטן" של משה גז. "סרט דל תקציב, עלוב תסריט, משוחק באופן ירוד, מצולם וערוך כרצף של שגיאות חובבים", כתב עליו מאיר שניצר כשהוא יצא ב־1976. "ההתעקשות להגדיר את 'המלאך היה שטן' כסרט נובעת רק מהטעם הטכני שזהו חומר גלם צלולוידי הרץ במכונת הקרנה".
ובכל זאת, מדובר בסרט המתח או האימה הישראלי הראשון. הוא מספר על שתי שותפות לדירה המגלות כי בשכונה שלהן מסתובב רוצח מסוכן. סרטון הפתיחה (אנימציה באווירת "לוני טונס"), בעיות סינק, בום שאוהב להיכנס לפריים, דיאלוגים בלתי אפשריים ("הוא עמד להרוג אותי, היה לו פנס!") ושחקנית ראשית שהוחלפה באחרת באמצע הסרט (הבמאי רב עם השחקנית הראשונה) הפכו את "המלאך היה שטן" לחלטורה רצינית ולמועמד מוביל (מתוך רשימה ארוכה) לתואר "הסרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים". הסרט שרד שבוע על המסכים בטרם נגנז לחלוטין, והעותק הטוב היחיד שלו הושמד בשנות ה־90, אחרי הקרנה אחת שבה הוכרז גז כ"אד ווד הישראלי", על שם במאי סרטי האימה האמריקאי שפעל בשנות ה־50 ושמו הפך מילה נרדפת לקולנוע טראשי וחובבני.
אבל משה גז דוחה את הביקורות. באתר שלו, שירד לפני כמה שנים מהאוויר אך אפשר לצפות בו דרך ארכיון דיגיטלי, הביע גז (שסירב להתראיין לכתבה) את מורת רוחו מהאופן שבו התקבל הסרט: "משרד התעשייה והמסחר לא העביר לי את המענק הכספי שמובטח לכל סרט ישראלי. הסתמכתי על כסף זה להוצאות עריכה ולעותקים 35 מ"מ (כך במקור – ש"ר). לא היה לי את הכסף ולכן ויתרתי והפצתי את הסרט לא גמור. מאיר שניצר יגדיל לעשות באם יפעל להשיג לי רטרואקטיבית את המענק הכספי שעוכב לי במחלקת עידוד הסרט הישראלי – זה יהיה שכרי על העוול שגרם לי, ועל הדרך הוא יוכל לאכול את הכובע שלו".
במשך השנים "המלאך היה שטן" עבר בין צופים מעטים, אך סרט ישראלי נוסף מאותה תקופה הפך לפולחן אמיתי. טריילר של "הטרמפיסט" ("An American Hippie in Israel"), סרט ישראלי דובר אנגלית, התגלה במקרה ביוטיוב על ידי המתרגם יניב אדלשטיין. הסיפור ידוע, לפחות לחובבי קולנוע שוליים: אדלשטיין החל להקרין את הסרט בהקרנות חצות קבועות בסינמטק תל אביב והפך מומחה לסרטים ישראלים גרועים – נושא שעליו הוא התראיין כמה פעמים בפודקאסט הקולנוע האמריקאי הפופולרי Projection Booth.
"מה שיפה ב'טרמפיסט' הוא שהסרט כאילו נעשה בחאפריות, אבל הכוונות של הבמאי מאוד כנות", אומר אדלשטיין. ״היה לבמאי חזון אמיתי, רואים שהוא הושפע מאנטוניוני, יש בו עבודת צילום מצוינת והמוזיקה יפה. הבעיה היא שנכתבה רק פיסת מוזיקה אחת, שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים שאפשר להתחרפן״.
"הטרמפיסט" הוא סיפור משונה על היפי הלום קרב ממלחמת וייטנאם המטייל בישראל, רואה פנטומימאים מסתוריים ורצחניים, בורח עם עוד שלושה אנשים לאי בודד ומספר לעולם שהוא ״מלא בחרא״. בדרך הם אוספים עז, בורחים מכריש שבבירור עשוי מפלסטיק, ואפילו משתתפים בסצנת הסקס המשעממת בתולדות הקולנוע. קשה לעמוד בקסם הסרט הכל כך תלוש ומוזר הזה. ״מה שיפה בסרט הזה ובהרבה סרטים גרועים ישראלים אחרים, הוא שיש בו 40 דקות של עלילה, אבל הבמאי נאלץ למתוח את הסרט לשעה וחצי. זה בערך כמו שבנו את ישראל – החליטו שצריך דברים בסיסיים, ויאללה, נבנה אותם ונחשוב על כל השאר אחר כך״.
אחת האגדות הגדולות בתולדות החאפריות בקולנוע הישראלי היא ללא ספק "הבלש האמיץ שוורץ". הוא גם המפתיע מבין הסרטים הישראלים הגרועים, היות ומאחוריו עמד במאי ותסריטאי אמריקאי ידוע בחוגים מסוימים. היה זה לויד קאופמן – האיש שהקים אחר כך את אולפני טרומה שמתמחים בסרטי טראש. אף שקאופמן צילם בין היתר סרט אימה על תרנגולות רצחניות שמתנקמות בבני האדם המנסים לאכול אותן ("פאולטרגייסט"), קאופמן, שמתבייש עמוקות ב"הבלש האמיץ שוורץ" אמר עליו שהוא "הדבר הכי גרוע שקרה ליהודים מאז 'מיין קאמפף'".
איך מלך הטראש האמריקאי התגלגל לישראל? אדלשטיין מספר שכאשר קאופמן עוד היה במאי צעיר ומבטיח, שני עסקנים ישראלים שכנעו אותו שליצור סרט בישראל בשנות ה־70 זה עסק בטוח. הם הבטיחו לו שכל עם ישראל ילך לסרט, שהם יציגו אותו בבתי כנסת ברחבי העולם ושהוא עומד לעשות המון כסף. קאופמן הסכים, כתב תסריט (שלטענתו טוב בהרבה מהתוצאה הסופית) והובטח לו שמיטב הכישרונות הישראלים ישתתפו בו. בפועל השמנה והסולתה של הקולנוע הישראלי עשתה סיבוב על קולנוען צעיר ומבולבל.
בומבה צור, יוסף שילוח, ששי קשת, דובי גל ואורי זוהר – כולם משתתפים בסרט אבל מתנהגים כאילו באו לקחת את הכסף ולעבור הלאה. שוטים לא קשורים חוזרים על עצמם, העלילה קופצנית ובלתי מוסברת, הבדיחות איומות ואפקט קול של תינוק בוכה נשמע כמו גבר בן 40. אם זה לא מספיק, קאופמן אף השתכנע לרכוש פיסת נדל"ן בישראל ולקנות טבעת בדיזנגוף עבור ארוסתו. הנכס שקאופמן רכש לא היה שייך למי שלקח ממנו את הכסף, והטבעת התגלתה כמזויפת. לקינוח יצא הסרט למסכים בישראל זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, כך שהאולמות היו ריקים עוד יותר מהצפוי.
עוד כישלון מרתק בתולדות הקולנוע הישראלי שייך לאחד המשוררים הגדולים והחשובים שקמו כאן – דוד אבידן. אבידן הפיק בכוחות עצמו את סרט המדע הבדיוני "שדר מן העתיד" (1981). כדי לממן את הסרט הוא מכר את הדירה של הוריו, אך זה לא עזר – תקציבו הזעום של "שדר מן העתיד" מורגש כמעט בכל פריים: לדוגמה, אבידן צילם בניין מחקר במכון ויצמן בניסיון נואש לגרום לו להיראות כחללית.
כל זה מתגמד מול מי שהפך לסמל החלטורה הקולנועית הישראלית ואף הצליח לייצא אותה להוליווד – מנחם גולן. קלאודיו שטיינברג, שצילם את שלושת סרטיו האחרונים של גולן – "ימים של אהבה", "ריקוד מסוכן" ו"הכתובה", מספר שכאשר נפגש עם גולן לראשונה לקראת הצילומים של "ימים של אהבה" (המספר על אהבתם הבלתי אפשרית של המלצרית הפשוטה מאיה בוסקילה והזמר המפורסם נירו לוי), דיבר גולן במשך שעה על גרסה ישראלית לסרט האמריקאי "כוכב נולד", לא אפשר לשטיינברג להשחיל מילה או להראות לו תיק עבודות, ובסוף הפגישה שלח אותו לחתום על חוזה.
"לא עניינה אותו כל כך תאורה, הוא לא דיבר איתי על צילום", נזכר שטיינברג. "כשאמרתי לו שצריך להיפגש ולתכנן את הצילומים הוא אמר 'מה פתאום, אנחנו נגיע לסט ונבין שם איך מצלמים'. לא הייתה לי ברירה. למזלי גולן סמך מאוד על מה שאני עושה. את השחקנים, לעומת זאת, הוא שיגע. מה שעניין אותו הוא סצנות עם אקשן ואפקטים, כמו סצנת התאונה של נירו לוי. אבל הם הרסו את האופנוע החדש שהם הביאו לצילומים, כי הם התקמצנו על אופנוע נוסף וזול בשביל צילום ההתנגשות".
הסיפור המופלא ביותר של שטיינברג מסכם את כל שיטת העבודה של גולן בכמה משפטים: "בסצנה האחרונה, בבית הקברות, הגיע פתאום איש שעובד בבית הקברות ושאל מי נתן לנו רשות לצלם פה. מנחם אמר לו, 'בוודאי שיש לנו אישור, לך תשאל את האחראי שלך ותחזור אליי'. הוא הלך, מנחם מיהר להשלים את הצילומים תוך עשר דקות, ואחר כך קיפלנו את הציוד וברחנו".
המכנה המשותף של הרשימה המפוארת הזו היא החאפריות. מאז שנות האלפיים הקולנוע הישראלי כל כך עסוק בהסתרת העובדה שהוא דל תקציב, עד שאפשר לשכוח שהוא נולד לקבוצה של חלוצים ומשוגעים שהשקיעו הרבה כסף ולפעמים נפלו על הפרצוף. אבל הסרטים הללו, כל אחד בדרכו, מיוחדים ומעניינים.
"מה שיפה בהם הוא שהם לא דומים לשום דבר שאנחנו מכירים", מסכם אדלשטיין. "הם כאילו באו מיקום מקביל שבו הם הגיוניים, אבל אנחנו יודעים שהם לא. זה מה שכיף – אתה מגלה שהקולנוע הוא כל כך רחב ויכול להכיל כל כך הרבה דברים".
האם משה גז יכול להפוך את דעתם של מבקרי הקולנוע? האם חובבי הטראש עומדים לגלות יצירת מופת חבויה? אולי. מה שבטוח – ואולי זה מה שגז מסרב להבין – הוא שבשביל חובבי קולנוע ישראלי, שהחלטורה היא נוף ילדותם, ובשביל אלה שבוחרים להמשיך לחיות ולעשות פה קולנוע חרף הסיכוי הסביר שיום אחד הכל יתפרק – "המלאך היה שטן" הוא סרט מושלם גם בלי גרסת הבמאי.
"המלאך היה שטן – גרסת הבמאי", סינמטק תל אביב, חמישי 22:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![עבודה של הילמה אף קלינט, מתוך "יש עידן חדש"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/05/Hilma-af-Klint-The-Dove-no-12-1915-Courtesy-of-theHilma-af-Klint-Foundation-Photo-Moderna-Museet-Stockholmיש-עידן-חדש-.jpeg "עבודה של הילמה אף קלינט, מתוך "יש עידן חדש"")
