>> פסטיבל אינדינגב חוזר אלינו בפעם ה-16, 14-12 באוקטובר במצפה גבולות שזה ממש עוד מעט, אז בחרנו חמישה אקטים שאנחנו אוהבים מהליינאפ וביקשנו מהם לבחור את המקומות בתל אביב שהם אוהבים במיוחד. בפסטיבל יופיעו השנה מעל 100 אמנים, להקות ודיג'ייאים במתחם משוגע שכולל 6 במות. נותרו כרטיסים בודדים בלבד. כל הפרטים באפליקציית הפסטיבל ובאינסטגרם. ועכשיו: ישי ברגררררררר.

>> העיר של אינדינגב: עדי אולמנסקי בין טוני ואסתר לטאקרייה
>> העיר של אינדינגב: הלם חמודות בין ה-K בר לקולנוע לב

>> ישי ברגר הוא אגדה חיה, דמות מפתח בפאנק רוק המקומי ויקיר מערכת "טיים אאוט" שחי שנושם את תל אביב כבר כמעט שלושה עשורים, מפלורנטין ועד הצפון הישן. עם ההרכב הנוכחי שלו טברנק הוא יגיע לאינדינגב הקרוב לחגיגות (קצת עצובות) לרגל סיבוב הופעות הפרידה של ההרכב. אנחנו לא בוכים אתם בוכים.

1. סאצ'מו

אני וכל החברים שלי חולים על עומר מהסאצ'מו והדיבור שלנו הוא לא "הולכים לסאצ'מו?" אלא "הולכים לעומר?"; לרוב בימי רביעי אין את עומר ואז אנחנו קבועים בערב "האפי אייטיז" בתחנה הבאה ברשימה.ויטל 2

סאצ'מו (צילום: SatchmoBarTLV/פייסבוק)

2. עזאזל

הבר האפל והקטן הוא למעשה אחד המשפחתיים והמחבקים ביותר שהכרתי, בכל יום רביעי יש בו תיקלוט של השירים הכי פסיכיים מהאייטיז וגולת הכותרת – די.ג'יי עידן קרוצ'י. אם אלוהים הוא די.ג'יי אז קרוצ'י אבא של אלוהים. מה עוד? לקבוצת ווטסאפ שלי ושל החברים קוראים "קרוצ'י". נאף סייד.אלנבי 94

3. פלאפל ד"ר סעדיה

פלאפל הוא האוכל רחוב האהוב עלי בעולם והפלאפל הכי טעים בתל אביב הוא בלי ספק של ד"ר סעדיה, בהחלט המנה הכי מפגיזה ב-03, ואם תרצו הוכחה ממני על הנאמנות – את הקעקוע של פלאפל סעדיה כבר עשיתי.קינג ג'ורג' 45

4. חומוס אבו דאבי

חומוס גרגרים עם שמן זית או חומוס פול ברמה כזו קיצונית שאני מגיע לשם לפחות פעמיים בשבוע, אבל לפעמים קולט שזה מה שאכלתי למשך שבועיים ברצף.
המקום טבעוני, שומעים בו אך ורק רגאיי וכל מי שעובד שם צריך לקבל את המפתחות לעיר – בלי אבו דאבי אין חומוס במרכז תל אביב.קינג ג'ורג' 81

5. קומה שלוש בצפון הישן

אני ודרי גרים בקומה שלוש בצפון הישן של העיר, איזו מתנה של דירה, מבואה עם נוף ירוק, מרפסת שקטה והכי חשוב, כל התקליטים, הגיטרות והדברים שלי תחת קורת גג אחת (טוב שלא צירפתי את הכתובת אה?)! השכונה נסגרת בסביבות תשע בערב אז אי אפשר ממש להזמין לכאן אנשים. חלום.

החיים הטובים בצפון הישן (צילום: דין אהרוני רולנד)

• העיר שלי
• ד"ר סעדיה
• הצפון הישן
• ברים בתל אביב
• ישי ברגר
• אינדינגב

1. מתן שרון: הכוכב הדקיק של כולנו

אוכל רחוב שייך לעם. לפעמים קל לשכוח את זה מרוב דוכני פופ-אפ של שפים שיורדים לרחוב, אבל חשוב לזכור שכמו במוזיקת פופ, אוכל הרחוב הטוב ביותר הוא הרבה פעמים זה שהכי הרבה אנשים אוהבים. ואין, וכנראה לא יהיה, קונצנזוס רחב ומוכר כמו הצ'יפס של מקדונלדס. אז נכון, אין הרבה גאווה ציונית בילד האהבה של הדוד סם והליצן רונלד, אבל קשה לעמוד בקסמו של הצ'יפס הדקיק, הצהוב בהיר, השמנוני בדיוק במידה והמושלם של הרשת.

הכישוף הזה שגורם לטעם הטוגנים האלו להיות זהה בכל מדינה ברחבי הגלובוס עובד גם ברחובות שלנו, ועל אף שהבורגרים והנאגטס גורפים את התהילה, הכוכב האמיתי של מקדונלדס היה ונשאר הדבר הבסיסי ביותר שם. אי אפשר לעמוד בפניו, וגם ההייטרים הגדולים ביותר של האמריקניזציה חייבים להודות שאם היא הובילה למוצר כל כך מצטיין, יש בה גם קצת טוב. כי עם כל הכבוד לישראליות, מיטב המוחות האמריקאים יצרו את הצ'יפס המושלם, והוא זמין בכל העולם. לונג ליב אמריקה.
נו, צ'יפס, בסניפי מקדונלדס

2. עודד קרמר: הכיסון שמחזיר אותך הביתה. לא משנה איפה הבית

השילוב של בצק ממולא בבשר הוא תמצית החלומות של המין אנושי. משהו בקומבינציה הזו מדבר אלינו, מחובר לזיכרון הקולקטיבי שלנו, אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שמדובר באחד המאכלים הבודדים שקיימים כמעט בכל תרבות קולינרית אפשרית. ועדיין, מכל הכיסונים, מהאמפנדס ועד לקרפלך, מהדים סאם ועד לפירושקי, הג'וזג'וזה הבוכרי, הוא דרגה בפני עצמו.

אולי זה הבשר עם שומן הכבש. אולי התבלינים העדינים. אולי הבצק הפריך שמספק את העטיפה המושלמת. אבל כשאתה מגיע לתל כביר לבית המאפה הבוכרי בכלל לא משנות הסיבות. ביס אחד ואתה ישר חוזר הביתה. וזה בכלל לא חשוב איפה גדלת.
מאפיית הלחם הבוכרי. שז"ר 11 תל אביב

3. ירון טן ברינק: מהיר, כלומר בכביש המהיר לגן עדן

אין פוד שהוא יותר פאסט משווארמה. זה מוכן עוד לפני שהזמנת את זה. רק לגלף את השיפוד העסיסי, להניח את השבבים הג'וסיים על בצק מתגלגל כלשהו, לשלב סלטים ורטבים וזהו, תוך דקה ואף פחות מכך אתה כבר לועס ארוחה שלמה שמכילה את כל אבות המזון ועמבה. ומה שיפה זה שבניגוד לרוב הפאסט-פוד בעולם, המהירות לא באה על חשבון האיכות.בינו גבסו היה הראשון ללמד אותנו ששיפוד השווארמה יכול להיות חוויה קולינרית מרגשת, אחר כך פגשנו את הדונרים המושלמים של איסטנבול ואז אי שם ב-2015 נחת מוטפאק לתוך חיינו ועטף אותם בלחמג'ון חמים וקטיפתי. לא יכול להיות על זה ויכוח: נכון לרגעים אלה, ולמעט תחרות מסוימת מכיוון ג'סמינו ובאבאג'ים, אין מנת פאסט-פוד איכותית ומספקת יותר מהדונר בלחמג'ון של מוטפאק.

האיסקנדר של מוטפאק כברהוכתר כאן כמנה הטובה בעיר, אבל צריך לאכול אותו בישיבה עם מזלג וסכין, מה שמוציא אותו מקטגוריית הפאסט-פוד. אבל מנת הדונר שמוגשת בלאפה או לחמג'ון אינה נופלת ממנה. אותו שיפוד נוטף שומן ומתפוצץ מטעמי אוממי, קצת יוגורט וחריף ואיזה חתיכת ירק בשביל הבריאות, ואתה פתאום מבין: קוראים לזה "מזון מהיר" כי הוא שולח את בלוטות הטעם שלך בכביש המהיר לגן עדן.
מוטפאק, דרך שלמה 110

4. נתלי מון: קלאסי, עגול, מושלם

כי היא יושבת בשוק לוינסקי. כי אפשר לקפוץ אליה לביס ודרינק לא מחייב, או להזמין אותה באמצעות הדילר הכחול של וולט. כי האנשים שמאחוריה מבינים שפיצה לא אוכלים בסלייס בודד ונותנים כבוד למנה – וכי בתור מקום מאוד לא מחייב הסטנדרטים שלה בשמים – במיוחד בכל הנוגע למרגריטה קלאסית.

בסוף, מתחת להררי הטרנדים של התוספות, מה שכולנו רוצים זה שוליים שמנמנים, בצק, גבינה ורוטב עגבניות שיוצרים ביס שמימי. אבל בלי לעשות מזה דרמה.
פיצה לילה, מרחביה 4

>>סודות קולינריים: בחרנו 7 מקומות פחות מוכרים שטעים בהם מאוד
>>הסלמה בגזרת הגרגיר: כתבי טיים אאוט על החומוס האהוב עליהם

5. ספי קרופסקי: הפיתה שאיחרה את זמנה

מדובר בעשר הדקות הארוכות ביותר בחייו של גרגרן הרחוב המצוי. ההזמנה בדלפק התקבלה. זמן לצאת לרחוב אלנבי המפויח, להצטרף לדבוקת האנשים הרעבים בעודך חולף על פרצופים מאושרים של אנשים עם פיתה ביד. אתה יודע שבקרוב גם אתה תהיה אחד מאותם אנשים שמחים, ושהכל עובד כאן בתנועה מחזורית, עגולה כמו פיתה. הפיתה שממתינה לך במערום ליד הגריל. איפה את, פיתה?

כעבור זמן שנראה כמו נצח קוראים בשמך. אתה עונה בקול "אני" ורץ למוקד ההתרחשות משל זכית באיזושהי הגרלה. "הכל, עמבה, חריף", אתה אומר פעמיים כדי שחלילה לא ייווצר מצב שלא שמעו אותך. שרכיב בודד לא יחסר. או אז הפיתה נוחתת בשעה טובה ביעדה (בעדיפות שקדי עגל). תוך דקות ספורות היא תהפוך להיסטוריה. אתה תמשיך הלאה, ותחשוב בינך לבין עצמך: אין סיכוי שזמן הוא מדד אבסולוטי.
ג'סמינו, אלנבי 97

6. שרון בן דוד: לקבל את השמש בתוך מעטפת מענגת

שוק הכרמל הוא רצף מענג – או מייסר, תלוי איך מסתכלים על זה – של אוכל רחוב מעולה. המקום הראשון שלי מתחלף בהתאם למצב הרוח והרעב, אך הבוריקה ממוקמת חד משמעית בשלישייה הפותחת: ביס לוהט ופריך שחורך את החך, מתפצח באוקיינוס של פירורים ומתפוצץ ברגע הנכון בחלמון קטיפתי צהוב כמו השמש. תוסיפו לכך את קובי האיש והבוריקה, ספק משורר וספק קופירייטר, אך ללא ספק גאון בתחומו, וקיבלתם חבילת דינר אנד שואו בלתי נשכחת.
הבוריקה בשוק הכרמל, הכרמל 42

7. יעל שטוקמן: מלך מלכי הפריכות

נראה שבסתיו הנוכחי הגיע זמנו של העוף המטוגן, הקריספי צ'יקן כמובן. בעת זו כדאי לציין, כי אין הרבה דברים מנחמים ומהירים כמו לחמניית קריספי צ'יקן של אגאדיר. עוף מטוגן כהלכתו שניחן במרקם מדויק ונותר רך אך קריספי בעת ובעונה אחת, תוספת נחוצה של סלט קולסלו במתיקות-חריפות מעודנת – והכל ביחד בלחמנייה מבורכת שנאפית במקום, משוחה באיולי שום חלומי ומספקת בית אידאלי לעוף המטוגן.
אגאדיר (בת"א), נחלת בנימין 2, התערוכה 3

8. ניב טובול: כדורים יותר ירוקים מהדשא של השכן

כשיורדים את שדרות בן ציון, ופונים שמאלה לקינג ג׳ורג׳, ממש מאחורי התחנה שבה עוברים בערך כל האוטובוסים בעיר, נמצאת המעבדה של ד״ר סעדיה. ה-״מעבדה״ הזו היא למעשה דוכן, ואת הניסויים עושים שם על כדורי פלאפל לוהטים. יש משהו אחר בפלאפל של סעדיה, הרי כולנו אכלנו כמה פלאפלים טובים בחיים, אבל הפלאפל שלו תופס אותך, שואב פנימה.

הכדורים כאן ירוקים יותר מהדשא של השכן, פריכים כמו שניצל של אמא אחרי בית הספר, ומתובלים באגרסיביות מחמיאה של זרעי כוסברה (זהירות למי שצריך). המנה של הדוקטור עם הפיתה הרכה, הסלטים הטריים, הטחינה והחריף מענגים והופכים כל צהריים רעבים למנחמים ורגועים. אבל הכי כיף זה סתם לעבור בנקודה ההיא, גם כשלא רעבים, ולקחת לדרך שקית עם כדורים לוהטים וקצת טחינה מעל. כי לנו יש פלאפל, ולדוקטור סעדיה יש פלאפל וואו.
ד"ר סעדיה, המלך ג'ורג' 45

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מקדונלד'ס
• פאסט פוד
• אוכל בוכרי
• שווארמה
• פיצה
• ג'סמינו
• הבוריקה בשוק הכרמל
• אגאדיר
• ד"ר סעדיה

• Facebook
• Twitter
• Email

הקוסם

הקוסם הוא מוסד תל אביבי אהוב עד מאוד והוא הרוויח את מעמדו בזכות. לאורך השנים הוא התרחב והתפתח ושדרג את תפריטו במגוון אופציות – אבל בלבו ובנשמתו הוא נותר פלאפלייה שכונתית חמימה ונדיבה שלוקחת ברצינות את הנישה הקולינרית שלה. תור עצום של לקוחות נאמנים עומד שם כמעט בכל שעה בסבלנות ובסדר בלתי אופייניים ללבנט, ממתינים לרגע הגדול שלהם בזרקורי האיש שבונה את הפיתה.

השירות לבבי וכיפי, האווירה מגניבה ותל אביבית, המחירים מופרזים. 22 ש"ח למנת פלאפל זה קצת מופרע, אבל מה שמגדיר את הקוסם כמוסד תל אביבי, כמו כל מוסד תל אביבי, הוא כנראה נכונותו של הקהל להתאשפז בו מרצון בכל תנאי. מישהו צריך לאכול את כל ההייפ הזה.

הפיתה:עצומה בגודלה ועושה את עבודת ההחזקה של תכולתה בלי להתפרק כמו כל חלומותינו.

המילוי:כדורים מעט יבשושיים וגדולים מדי שמקשים את מלאכת ההרכבה ביצירת הפיתה האידיאלית.

הסלטים:טריים ובורקים ומרובי הפתעות, כמו החציל הקריספי המטוגן, ובאופן כללי הצד החזק של הקוסם לצד השירות הידידותי והכדור פלאפל חינם שמקבלים הממתינים בתור המשתרך. באופן משונה, הכדור הזה טעים בהרבה מאשר אחיו שיסתופפו אחר כך בפיתה.

התוספות:חמוצים וחריפים. סטנדרטי.

המנה:מורכבת בזריזות ובמיומנות. 22 השקלים קונים לכם את מה שמרגיש כמנה הגדולה ביותר בעיר, אבל הקיבולת המרשימה ניגפת בפני יבשושיות הכדורים וזקוקה לכמויות עתק של רטבים כדי להחליק בגרון. רבים הם המכורים למנה המרשימה הזאת, אך האמת הקשה לעיכול היא שהגודל לא קובע.

הרטבים:טחינה מעולה, חריף קצת מינורי ורוטב שום מצוין למי שאוהב. יש גם עמבה, אבל בואו נתנהג כמו בני תרבות ונשאיר את הצהוב הצהוב הזה מחוץ לפלאפל ואם אפשר גם מחוץ לאטמוספרה.

פרזנטציהמנה דוגמנית, כמו שהיו אומרים פעם ב"פינתי" הירושלמית. מבחינה אינסטגרמית מתברר שהגודל כן קובע. זה מאוד מבלבל.

מחיר:22 ש"ח. זה המון. התמורה הכמותית בהתאם והקוסם נדיב ללקוחותיו, אבל זה עדיין המון.

שלמה המלך 1, ראשון־חמישי עד 24:30, שישי עד 15:30, שבת סגור

ד"ר סעדיה

כבר כמעט 25 שנה שד"ר סעדיה מתחבא בלב רחוב המלך ג'ורג', בין הסנטר לגן מאיר, נבלע בין בזארים של נעליים וביגוד וחרף מיקומו המרכזי מצליח להישאר אחד הסודות הלא מספיק מוערכים של אוכל הרחוב התל אביבי. זאת פלאפלייה אולדסקול, בלי פנפונים וקריצות חנפות לקהל מתוחכם, ללא יחסי ציבור ובלי טיפה של הייפ, עם אריחים לבנים על הקירות ואווירה עניינית וסולידית של פשטות ענווה.

יש במקום הזה שקט משונה, על אחד הרחובות הכי רועשים בעיר, שקט של אנשים היודעים את מלאכתם ברמה של אומנות. את המנה של הדוקטור אוכלים בריכוז קדחתני מעל דלפק קטן או על אחד מספסלי הרחוב המפויחים, ואומרים תודה לאלוהי הסטריט פוד.

הפיתה:סטנדרטית וטרייה.

המילוי:כדורים בצבע ירוק עז המעיד על שימוש נדיב ותבוני בעשבי תיבול, נימוחים ופריכים בדייקנות מעוררת השתאות ואיכויות של מנת שף. כדורים כאלה יימעכו ויימחצו באהבה אל כל מה שתשדכו להם ויארגנו לכם כמה מהביסים המוצלחים בתולדות הכדור המטוגן. כל כדור צ'מפיונז ליג.

הסלטים:מבחר צנוע ביותר, אבל סלט עגבניות חריף טרי וטוב ועוד ערמה של פטרוזיליה זה כל מה שהכדורים של הדוקטור צריכים.

התוספות:לא בשביל זה אתם באים לפה.

המנה:כאמור, כשהכדורים כל כך טובים קל מאוד לרקוד. כמעט כל קומבינציה של סלטים ורטבים באיכות סבירה תתמזג איתם בהרמוניה. זאת מנה שצועקת "אני סטנדרטית" מבחינת המראה החיצוני שלה, אך בתוכה מתחוללת סערה אמיתית וחושנית של טעמים מפתיעים בתעוזתם, עד כי לא ברור אם צריך לאכול אותה או לפתח איתה מערכת יחסים ולהביא הביתה להורים.

הרטבים:טחינה בסדר גמור, חריף ירוק משובח.

פרזנטציה:סתמית ומטעה. אל תסתכלו בקנקן אלא אם יש בו מיץ ענבים של פלאפליות.

מחיר:17 ש"ח.

המלך ג'ורג' 45, ראשון־חמישי עד 20:30, שישי עד 16:30, שבת סגור

סיכום

פשוט לא כוחות. אף שמפרידים ביניהם מאות מטרים בודדים, הקוסם והדוקטור מרוחקים זה מזה מרחק שנות אור קונספטואלי. הם החומר והאנטי חומר של עולם הפלאפל. הקוסם נותן חוויית אוכל רחוב מלאה. הדוקטור מספק שירות כמו סנדלר אומן. אבל אם צריך להשוות את הפלאפל עצמו, כל הקישוטים והגוד וייבז שבעולם לא מאפשרים לכדור של הקוסם לעלות על אותו מגרש עם הכדור של הדוקטור. המנה של הקוסם גדולה אולי ב־25 אחוז ואף יותר מכך בנפח, אבל הפער האיכותי בין המנות עצום ואף קולוסאלי. המנה של ד"ר סעדיה היא לא רק אחת הטובות בעיר – זאת באמת לא חוכמה בתל אביב מקופחת הפלאפל – אלא משתלבת בקלות בצמרת הארצית. וזה כבר קסם אמיתי.

קצת אחרת:חומוס אכרם בשינקין. קציצות פלאפל שטוחות וייחודיות שמתובלות באגרסיביות ומזכירות מעט את הטעמייה המצרי, ובתוך פיתה עם טחינה משובחת וסלט ערבי היא אחת ממנות הפלאפל המפתיעות בעיר.

• אוכלים שותים
• פלאפל
• הקוסם
• ד"ר סעדיה
• אוכל רחוב