באמת שאין צורך להציג בפעם המיליון את פרשת רומן זדורוב, וכנראה שגם יוצרי סדרות שהתבססו – במידה כזו או אחרת – על הסיפור כבר יודעים זאת. לכן כבר בשלב הפרומו של "האמת", דרמת המתח החדשה של התאגיד, לא צריך יותר מאשר ילדה שנרצחה ורוצח שעומד בסימן שחרור מהכלא כדי להזכיר לנו את קצרין. ובכן, חוץ מזה שהפעם זה בראש העין, יש עוד כמה הבדלים בין הסדרה למציאות.

>>זה נס: הבאר שבעית הראשונה בטלוויזיה בארה"ב חזרה מן המתים

הסדרה שנוצרה על ידי דפנה לוין (בטיפול, נבלות, אופוריה) עוקבת אחר חוקרת נוער שנתקלת ברציחה שזהה לחלוטין לרצח הכי מפורסם במדינה, שבדיוק עומד בסימן שאלה. האם זה מתחזה? האם זה הרוצח המקורי? האם אפשר להפוך את סיפור רומן זדורוב לעלילה של CSI? הצטרפו אלנו בפרק הראשון, שישודר הערב בכאן 11 (אחרי בואו לאכול איתי) כדי לגלות. אבל האמת היא שיש סיבה להיות אופטימים.

מעבר לזהות היוצרת (לצד כשרונות על נוספים כגון דרור משעני, עידית אברהמי ואורית זמיר), יש גם קאסט שחקנים מצוין שכולל תפקיד ראשי מבטיח למור דימרי, לצד כשרונות כמו רועי ניק ויוסי מרשק, או בני אבני שקיבל את התפקיד הלוהט של הרוצח (שביננו, קצת נראה כמו ג'ורג' בלות' האב ממשפחה בהפרעה). לצד העובדה שהסדרה כבר נמכרה לשידור בחו"ל בסטרימינג (ל-AcronTV של AMC וקאנל פלוס), יש פה עניין שמסקרן גם את העולם. מקווים שזה יהיה יותר אמין מ-"צל של אמת".
"האמת", 8 פרקים, כאן 11 21:45 בימי שני ורביעי

• מה רואים הלילה
• תאיר ראדה
• כאן 11
• דרור משעני

השבוע האחרון היה מוצלח במיוחד לתאגיד השידור הישראלי. בטקס פרסי האקדמיה שנערך ביום שישי האחרון, זכתה כאן 11 בלא פחות מ-27 מתוך 41 הפרסים האפשריים. במצב הנוכחי זה ברור: התאגיד הוא זה שנמצא בחוד החנית של היצירה הישראלית, המקום היחיד שמייצר דרמות וסדרות תיעודיות בקצב גבוה – ומשדר לכולם.ואחרי כל זה, ממשיכים לעבוד שם – כלומר, כאן – ואתמול הציגה חטיבת הדרמה של התאגיד את היצירה החדשה שלה: "האיש שרצה לדעת הכל", סדרת דרמה בלשית המבוססת על ספר שכתב דרור משעני, בעוד מיכל ויניק, שאחראית בין היתר על הסרט הנפלא (והקצת נשכח) "ברש", היא הבמאית והיוצרת.

>> כאן רואים עצמאות: הסדרות הישראליות הכי טובות של כאן 11
>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות חדשות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

נתחיל, קודם כל, במה ש"האיש שרצה לדעת הכל" היא לא: זו לא סדרת פריים טיים קלאסית. בעולם שבו הערוצים המסחריים ייצרו דרמות כאלה, בדרך כלל הן ראו אור כ"פריים שני" – כלומר, כזו שמשודרת באיזורי 22:30 או 23:00 בלילה. המיקום שלה כתכנית מרכזית, מיד אחרי החדשות, היא פריבילגיה ששמורה לגוף שלא צריך לחשוב רק על רייטינג – ובמובן הזה, זה בהחלט מבורך.

באופן כללי, כשצופים בסדרה מתגנבת תחושת דה ז'ה וו מסוימת. היא נראית כמו לא מעט סדרות שראינו בעבר ושפרצו לאחרונה לתודעה – קצת "מנאייכ", קצת "אלף", מינוס הציניות המובנית (לפחות בסדרה הראשונה מבין השתיים). הקצב, ההארדקוריות והדיאלוגים המהירים מאוד מזכירים את הלהיט הגדול של התאגיד, אבל כמובן שיש פערים בתחומים אחרים.

בצד השלילי אפשר לציין סוג של סרבול עלילתי – יש קו מרכזי חזק ודי טוב, שאפשר היה לגמרי להסתפק בו; אבל לעלילה נוספו עלילות משנה, שלא בהכרח הוסיפו לסיפור העיקרי ותרמו בעיקר בלבול לצופים. לפעמים עדיף לספר סיפור אחד מצוין ולא שלושה שהם ככה-ככה.

כל זה בלי לדבר על כמה שטיקים שקצת מוכרים מסדרות תוצרת התאגיד – למשל, המנהג הזה שבו בעולם של התאגיד, הטלוויזיה היחידה שקיימת היא כאן 11. זה כל מה שאנשים רואים בטלוויזיה – הולכים לישון מול "מנאייכ" וקמים מול "האחוזון העליון". כשמסתכלים על נתוני הרייטינג, זה קצת פוגם בריאליזם (עם כל הרצון הטוב לקדם את הבית). וכן, גם כאן למיה דגן יש תפקיד – כמו בכל סדרת דרמה אחרת שכאן ייצרה בשנים האחרונות. איכשהו, היא תמיד שם.

יש גם צד חיובי: מדובר, בסופו של דבר, בסדרה טובה, מותחת ומעניינת. כשהיא מתרכזת בסיפור עצמו, מגלים שהוא טוב ומספק גם ביקורת חברתית על תקיפות מיניות – ובעיקר על התופעה שאני קורא לה "ההכחשה הזוחלת", דרך הדמות המצוינת של עמי ליבק (אוהד קנולר). מה שתמיד מתחיל ב"לא היה כלום", נמשך ב"אתם יודעים מה? אולי היה", ובסוף נגמר באיזה עסקת טיעון פחדנית כשמתברר שהיה גם היה.

יש גם לא מעט הברקות בתחום המשחק בסדרה – נדמה לי שמלוא הכבוד צריך ללכת לשתי נשים: הראשונה היא נטע ריסקין (שמוכרת בתור גיטי מ"שטיסל" המיתולוגית), שבאמת משחקת אותה בתור החוקרת אורנה; וגם עינת הולנד ("המפקדת", "ילדות סכסכניות") בתפקיד היותר מפתיע בתור מלי.מוריס כהן מככב בתפקיד הראשי בתור אבי, אורי לייזרוביץ' שבעיקר זכור בזכות התפקידים ב"ארץ נהדרת" מפליא כשחקן דרמטי – וגם שובו של משה פרסטר לחיינו הוא הברקת ליהוק לא קטנה.

אז מה מנצח? קשה להגיד ש"האיש שרצה לדעת הכל" היא ספינת דגל. היא סדרה טובה, מעניינת, כזו שיכולה לספק גם בריחה מסוימת מהמצב הקשה מסביב (הגענו למקום לא משהו אם האסקפיזם שלנו הוא סדרה על חקירת מקרי אונס ותקיפה), אבל אם לחזור לטקס פרסי האקדמיה – נראה לי שבשנה הבאה, בכאן 11 יתגאו בסדרות אחרות.
>> "האיש שרצה לדעת הכל", עכשיו בכאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• כאן 11
• דרור משעני

בשקט בשקט, עם כמעט אפס תהודה בישראל (חוץ מאשר בתקשורת ישראלית דוברת אנגלית, המיועדת בעיקר ליהודים אמריקאים בארץ ובחו"ל), בשירות הסטרימינג פיקוק (השייך ל-NBC ויוניברסל) עלה עיבוד נוסף לסדרת טלוויזיה ישראלית – "The Calling", המבוססת על "תיק נעדר" של קשת 12 וכאן 11 – היא בתורה עיבוד לסדרת ספרי הבלש המעולים של דרור משעני. אבל על סמך הביקורות הראשוניות שפורסמו כעת בארצות הברית, אין לנו כאן עוד מקרה "אופוריה", ואפילו לא עוד "בטיפול", בלשון המעטה: הסדרה נקטלה כמעט בכל כלי התקשורת שהתייחסו אליה. ב-Variety קראו לה "מגוחכת", ב-Slant כינו אותה "חקירה מסקרנת שמסתיימת בידיים ריקות", ובהוליווד ריפורטר אמרו שהיא "בזבוז של רעיון טוב": בסך הכל, כיום היא מחזיקה בציון של 52% בלבד באתר רוטן טומאטוס (ציון הקהל חמור אף יותר: 33% בלבד).

צריך לומר שהתמה המרכזית של "The Calling" רחוקה למדי מאלו של "תיק נעדר". אברהם אברהם, הבלש החולוני טוב הלב, החד ובו זמנית קצת תמים של דרור משעני, שומר כאן על שמו (אבל מכונה לרוב אבי), אבל בגילומו של ג'ף ווילבוש ("המורדת") הוא פתאום הופך ליהודי אורתודוקסי עם כיפה שחורה על הראש, שמתפלל בזירות הפשע שלו – מוטיב דתי שלא מופיע בכלל בספרים של משעני או בסדרה שנעשתה בישראל. הדתיות והרוחניות של אברהם גם הופכות כאן למאפיין מרכזי של הדמות שלו, וכל הזמן מודגש שיכולת העל שלו לפתור פשעים מגיעה מהעובדה שהוא אדם דתי, רוחני ואמפתי. לא שלדמות כזאת אין פוטנציאל להיות מעניינת, אבל בסופו של דבר "מדובר במס שפתיים צדקני, גם אם הוא מגיע מדמות עדינה כמו אבי", כפי שנכתב באתר RogerEbert.com (אתר ביקורות שייסד מבקר הקולנוע האגדי רוג'ר איברט ושממשיך את פועלו גם לאחר מותו). זו גם דמות שונה מאוד מאברהם אברהם המוכר לצופה/קורא הישראלי – שמכיר דמות חסרת כל יומרה דתית או רוחנית, שבקיאה הרבה יותר ברומנים בלשיים מאשר בתנ"ך.

וזה לא הכל: "הבעיה כאן היא האופן בו החקירות מתחברות לסיפור חייו של אברהם, או ליתר דיוק, האופן בו הן לא מתחברות אליו", נכתב ב-Slant. "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שראיית העולם של אברהם נותנת לו אמונה יציבה באנושיות, אבל שום דבר אף פעם לא מאתגר את ראיית העולם הזו. ווילבוש מגלם את הדמות שלו בהומור ובאינטליגנציה, אבל הדמות מעולם לא מגשימה את הפוטנציאל של אדם דתי שמשתדל לשמור על הנשמה שלו בחתיכה אחת גם אל מול הזוועות אליהן נחשף באופן יומיומי". החקירות של "The Calling", אגב, כן לקוחות מהעונה הראשונה של "תיק נעדר", ומבוססות בתורן על שילוב של העלילות של "תיק נעדר" (הרומן) ו"אפשרות של אלימות", שני הספרים הראשונים בסדרה.

בכל מקרה, המעריצים (המוצדקים!) של דרור משעני בישראל, שרוצים לפגוש את אברהם אברהם על המסך, ישמחו לשמוע שהגרסה הישראלית שלה חודשה לא מזמן לעונה שניה. העונה הראשונה, עם מוריס כהן בתפקיד אברהם אברהם, שודרה ב-2019 בכאן 11 וב-2020 בקשת 12. "תיק נעדר" גם עובד ב-2017 לסרט קולנוע בצרפת, בכיכובו של וינסנט קאסל.

• המסך
• דרור משעני
• טלוויזיה

• Facebook
• Twitter
• Email

מפעל הפיס הכריז הבוקר (רביעי) על 12 המועמדים ברשימה הארוכה לפרס ספיר לספרות לשנת 2019. הזוכה תקבל מענק של 150 אלף ש"ח, וספרה יתורגם וייצא לאור בערבית ובשפה נוספת לבחירתה. גם שאר המועמדים לא ייצאו בידיים ריקות – כל אחד מהם יקבל מענק של 20 אלף ש"ח, וחמשת המועמדים שייכנסו לרשימה הקצרה יקבלו בסך הכל 40 אלף ש"ח.

המועמדים הם: דרור משעני ("שלוש"); איילת שמיר ("נטל ההוכחה"); קובי ניב ("בסוף כולם נמותו"); אילנה ברנשטיין ("מחר ניסע ללונה פארק"); איתמר לוי ("עד שנולדתי"); עמיחי שלו ("וולקשטיין"); יערה שחורי ("שנות העשרים"); מיכל בן נפתלי ("בגד מאש") – שזכתה בפרס הראשון ב-2016; עדי שורק ("נתן"); ליאוניד פקרובסקי ("עשר אגורות"); דן זמל ("מורה מן החוץ"); לילי פרי ("ברבורים בג'רוזלם ביץ'").

השנה תוכרז לראשונה גם רשימה קצרה לספר הביכורים, והיא תכלול עד שלושה מועמדים. כל אחד מהם יזכה במענק של 20 אלף ש"ח, ומתוכה ייבחר הזוכה שיקבל בסך הכל 40 אלף ש"ח.

אביגדור יצחקי, יו"ר מפעל הפיס, מסר הבוקר: "מפעל הפיס גאה להוביל את המפעל החשוב והיוקרתי ביותר בתחום הספרות בישראל – פרס ספיר. מטרת הפרס היא להוקיר את הספרות העברית שהיא אבן יסוד בתרבות הישראלית ואת תרומתם החשובה של הסופרים בישראל לחברה. מפעל הפיס ימשיך להוביל את פרס ספיר עוד שנים רבות וימשיך להשקיע משאבים רבים במטרה לקדם את הסופרים בישראל ואת הספרות הישראלית".

בשנה שעברה זכה במקום הראשוןאתגר קרתעל ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". לפני כן זכו אסתר פלד ("פתח גדול מלמטה"), מיכל בן נפתלי ("המורה") ואורלי קסטל בלום ("הרומאן המצרי").

• חדשות תרבות
• ספרים
• דרור משעני
• תרבות
• מיכל בן-נפתלי
• קובי ניב
• עמיחי שלו
• אילנה ברנשטיין
• איתמר לוי

• Facebook
• Twitter
• Email

חוקר המשטרה אברהם אברהם, גיבור שלושת הרומנים של דרור משעני – "תיק נעדר", "אפשרות של אלימות" ו"האיש שרצה לדעת הכל" זכה השבוע לשדרוג מפתיע במעמדו כאשר הוכרז שהבמאי הצרפתי המוערך אריק זונקה עומד לפתוח בצילומי עיבוד קולנועי לספר הראשון בסדרה, שעלילתו תתרחש בפריז בכיכובו של ז'ראר דפרדייה. החיבור אינו בהכרח מתבקש. דפרדייה – המוגזם, הדרמטי, גדול הממדים – לא רק מבוגר מדמותו של אברהם בכ־30 שנה, הוא גם אינטנסיבי בהרבה מהבלש הצנוע, המופנם, החולוני של משעני, זה שקציני משטרה קולניים ויהירים ממנו אוהבים להתעמר בו ולנסות לחטוף לו את הקרדיט.

אברהם אברהם הוא זכר בטא בסביבה התחרותית של תחנת המשטרה שלו, ששורד ומתקדם בה לא בזכות המרפקים שלו אלא בזכות כישוריו. הדמות הרגישה הזאת היא נקודת אור בחקירה מסועפת ואפלה על נער בן 16 שנעלם יום אחד בדרך לבית הספר. "עלילת הרומן נשמרת פחות או יותר, אבל הדמות של אברהם משתנה. הוא מבוגר יותר, בשנות ה־60 לחייו ויש לו בן פחות או יותר בגיל של הנער שנעלם", מספר משעני, שלא היה שותף לכתיבת התסריט אבל קרא את הגרסה הגמורה שלו.

"כמובן שהמקומיות של הרומן נעלמת או משתנה, ההתרחשות עוברת מחולון לפריז, אבל השינוי המשמעותי ביותר הוא בדמות שלו. הוא לא רק מבוגר יותר, אלא נהיה בו משהו שמאוד מתאים לז'ראר דפרדייה. הוא פיזי מאוד, מיני מאוד, מין דמות מתפרצת כזאת. אברהם הוא הרבה פחות כזה. מה שנשמר הוא האופן הבעייתי שבו הוא מנהל את התיק, ההסתבכות שלו בתוכו, העובדה שהוא לא בלש ששולט בתיק כמו שקורה בדרך כלל בחקירות ברומנים או סרטים בלשיים אחרים, אבל הוא טועה בדרכים אחרות. הרבה יותר פיזיות".

אבל גם אברהם של דפרדייה הולך להיות קורא אובססיבי של רומנים בלשיים?

"כן".

ומה אתה יכול לספר על רומנים בלשיים בצרפת כיום?

"יש דברים נורא מעניינים בעיניי. אולי מחברת הרומנים הבלשיים הכי מעניינת כיום מבחינתי היא צרפתייה, פרד ורגאס (שם העט של הסופרת וההיסטוריונית פרדריק אודויין־רוזו. בעברית יצאו הרומנים שלה "האיש ההפוך" ו"עזוב מהר וחזור מאוחר" – ע"ק). בצרפת יש גם הרבה רומנים בסגנון נואר, מין הארד־בוילד צרפתי (הארד־בוילד הוא כינוי לז'אנר רומנים בלשיים אפלים, למשל אלו של ריימונד צ'נדלר או דשיאל האמט – ע"ק), קשוחים מאוד וסופר מעניינים. משהו מתוך זה חלחל גם לתסריט של הסרט. אם אני משווה אותו לספרים, אז הסרט הולך להיות יותר מחוספס, קצת יותר אלים. זה לגמרי בתוך המסורת, גם של סרטי הפשע וגם של הרומן הבלשי הצרפתי".

אז הולכים להיות אקדחים ואגרופים?

"אברהם לא משתמש באקדח, אבל אגרופים יש".

ואיך אתה עם זה?

"יכול להיות שיש לאברהם מה ללמוד".

אחד הרגעים הכי דרמטיים ב"תיק נעדר" הוא הסוף הפתוח שלו. דמות משנה מטילה ספק בכך שאברהם צדק בפתרון התעלומה, והשאלה נותרת מהדהדת לתוך הפסקה האחרונה בעמוד האחרון. משעני, שאומר שפתרון התעלומה בסרט לא משתנה מהספר, מסרב – כמה אירוני – להשיב באופן חד משמעי על שאלת מידת האמביוולנטיות בסרט. יחסיו עם הסוף הפתוח למחצה של "תיק נעדר" הרבה יותר מעוגנים, לעומת זאת. "זה היה לי חשוב כעמדה עקרונית, כעמדת פתיחה של סדרה בלשית, ליצור סדרה שמראש מצהירה על עצמה ככזו שיש בה פחות ודאויות", משעני מכריז, "שהבלש שלה פחות יהיר, שתנסה לחקור אזורים של אי ידיעה, שאולי נשארים בה אזורים של אי ידיעה גם אחרי החקירה. כי פשוט יש אזורים שקשה לפזר בהם את הערפל. אבל אני חושב שבמקרה הספציפי הזה אלו גם היו נסיבות של כתיבת הספר. התוכנית המקורית הייתה לכתוב סוף הרבה פחות אמביוולנטי, הרבה יותר חד משמעי, וגם כתבתי אותו, פשוט לא הייתי מרוצה ממנו. הרגשתי שבמובנים מסוימים הוא סוף לא מוסרי. זה הסוף הראשון של הספר, ואם הוא אמביוולנטי, זה בגלל שיש בו שני סופים עוקבים, שני פתרונות אפשריים. הסוף הראשון, החד משמעי, המקורי – פשוט הרגשתי שאני לא יכול לחיות איתו".

ובכל זאת זה רגע שמעסיק אותך. לפני כמעט עשר שנים למדתי אצלך באוניברסיטת תל אביב קורס על ההיסטוריה של הז'אנר הבלשי, ובחרת לסיים אותו בהוראת ספר שנקרא "שרלוק הולמס טעה". לא הופתעתי שבחרת לכתוב בלש שאולי טועה בפתרון שהוא מציע.

"ברומן הבלשי, שאני מאוד אוהב, יש כמה דברים שמפריעים לי. אחד מהם הוא שלפעמים חלקים בתולדות הרומן הבלשי – בעיקר החלקים הפחות טובים – מעמידים פנים שזה רומן שכולו עסוק בידיעה ושהעמדה הסופית שלו היא שאפשר לדעת הכל. שאין אזורים של הנפש או של החברה האנושית או של ההיסטוריה שאי אפשר לדעת ולהבין אותם. וזאת עמדה שהיא מצד אחד אחת הסיבות להצלחה של הבלש או לסיבה שהוא נולד מתי שהוא נולד, באמצע־סוף המאה ה־19, כי זאת עמדה שמבטאת באמת את העמדה של ההשכלה המודרניסטית. מצד שני, לי קשה איתה. אני מרגיש שיש אזורים שנשארים חסומים בפני הבלש. הקריאה הזהירה שלי בהיסטוריה של הז'אנר הוכיחה את זה. הייתי אומר אפילו יותר מזה: יש אזורים שאולי מוטב שיישארו חתומים בפני הבלש. אולי זה בולט בעיקר כספר האחרון שלי, 'האיש שרצה לדעת הכל': יש משהו בניסיון של הבלש לחקור, להבין, לנתח שיש בו המון אלימות. יש אזורים של פגיעה וכאב שדווקא ההתרחקות מהם מועילה להם. לנו".

מבחינה מוסרית?

"גם מוסרית. השאלה היא גם האם כשהבלש מנסה להבין ולדעת הוא כופה משמעות על מי שהוא מנסה להבין ולהכיר אותו. משמעות יכולה להיות אלימה. הוא מכריח אותו להיות ממושמע".

אז אתה חושש שהסרט יהיה יותר חד משמעי מהספר?

"בכלל לא. קודם כל בכלל לא אכפת לי אם הסרט יהיה אמביוולנטי או לא. זו יצירה אחרת. מה שמעניין אותי זה בעיקר לראות סרט של אריק זונקה, שעשה שני סרטים בסוף שנות ה־90 שהשפיעו עליי בצורה דרמטית: 'חלומות של מלאכים' ובעיקר 'גנב קטן', סרט פשע שמתרחש במרסיי. בעיניי זו יצירת מופת ואחריה הוא לא עשה קולנוע במשך לא מעט שנים. קודם כל, לראות יצירה של אריק זונקה זה כבר תענוג. דבר שני, לראות פרשנות שלו לסיפור הזה, את הגרסה שלו – זה לא משנה לי אם זה יהיה פחות או יותר אמביוולנטי, גם לא אכפת לי אם הוא יחליף את הרוצח, מה שהוא לא עשה. מעניין אותי לראות איך הוא מספר את הסיפור הזה".

התסריט נשאר הפעם בידיים של זונקה. לך יש ניסיון או עניין בכתיבה למסך?

"מעט. כתבתי פעם, לפני המון שנים, כשהייתי סטודנט – סרט קצר, והייתי איתו אפילו בפסטיבל קאן וזו הייתה חוויה מעולה, אבל לא מעבר לזה. אני עוסק קצת בכתיבה לטלוויזיה. יש ניסיון לעבד את שני הספרים הראשונים לסדרה שכותב התסריטאי הנפלא ארז קו־אל. הוא כותב את הפרק ואני קצת לומד ממנו, קצת קורא אותו. אברהם שלו הרבה יותר קרוב לאברהם של הספרים, הסדרה שומרת על המקום, על השפה. מה שאני יכול להגיד הוא שבניסיון שלנו לפתח סדרה משני הספרים הראשונים בעצם חיברנו אותם ביחד ושתי החקירות מתרחשות כמעט בו זמנית, קצת מתערבבות זו בזו".

ומה עם חקירה רביעית?

"אני עובד על זה, אבל יכול להיות שזה ייקח זמן. הספר הרביעי יהיה שונה גם מהספרים הקודמים, ובאיזשהו אופן, הפשע שאברהם יחקור הוא פשע אחר מאלה שהוא פגש בשלושת הספרים הראשונים. הרגשתי צורך ללכת למקום אחר. אבל יכול להיות שלפניו יבוא רומן קצר, לא מהסדרה של אברהם. נובלת מתח קצרה שאני הולך לקרוא לה 'הסדנה לכתיבת סיפור בלשי' והגיבור שלה הוא סופר ספרי מתח".

הקדשת פרק זמן ממושך לחקר אקדמי של הסיפור הבלשי. מה למדת על הבלש מכתיבת שלושה רומנים בלשיים שלא יכולת ללמוד מהמחקר?

"אני חושב שהשאלה שכל הזמן הייתה לי, כל הזמן העסיקה אותי, היא האם הבלש צודק או טועה. הבלש חושב שהוא צודק ואני הולך להוכיח שהוא טועה. ופתאום הבנתי, במהלך העבודה על הספרים, עד כמה זה לא שחור ולבן. עד כמה הוא יכול להיות צודק בדברים מסוימים וטועה באחרים ועד כמה הגבולות של צודק־טועה מטושטשים מאוד. זה הרבה פחות חד משמעי משהיה נדמה לי כשלימדתי. אבל חוץ מזה אני יותר ויותר מעריך את המסורת הזאת. אני ממשיך ללמד, אבל משנה לשנה באמת שאני פשוט מרגיש יותר גאווה על כך שבאיזשהו אופן, אני פסיק קטן במסורת המופלאה הזאת".

• דרור משעני
• רומן בלשי
• ספרים
• תרבות