1. תוצרת הארץ

בית הקפה בכיכר מסריק הוא עבורנו הבית שמחוץ לבית. מישל הוא אבי הקפה והטעם הטוב. מנטור, איש רוח וחבר נפש.
מסריק 12

2. מיראז'/ג'אז קיסה

המיראז’ או "בואו לאייל שני!", כמו שתום ואלה, הילדים שלנו, היו דורשים כל בוקר. בגלל הפלוט ובגלל השלם הגדול מסך חלקיו.
פארק המסילה

https://www.instagram.com/p/CjNnrLKNZkt/

3. מזנון קובי

מסעדה של פעם בתחתית שוק הכרמל, עם אוכל מבושל שהילדים הכי אוהבים בעיר. עוף, אורז, מקרוני, משפחה, אהבה וויטרינת הבן מארי המנחמת ביותר בתל אביב. אבל בחייאת קובי תחייך קצת, אתה מקריפ אותנו עם הרצינות הזאת.
הכרמל 4

4. עלמה ביץ'

בקיוסק שמאחורי מאנטה ריי מוכרים הפוך בחמישה שקלים משל היינו בברלין, רק על החול החם מול הים. בבקשה תמשיכו לפתוח מוקדם גם בחורף.
חוף עלמה ביץ' / גן צ'ארלס קלור

5. חג' כחיל אקספרס

כי בסוף היום זה המקש בוולט שנלחץ אצלנו הכי הרבה השנה. וודר איטס שווארמה' פלאפל או קבב.
נחום גולדמן 8

• העיר שלי
• מיראז' ג'אז קיסה
• תוצרת הארץ
• עלמה ביץ'
• חג' כחיל
• למפור
• האנוי

זוהי הודעה לכל המתגעגעים: האנוי חזרה. כלומר לא בדיוק, כי "למפור" היא לא לגמרי האנוי והיא בכלל במקום אחר והתפריט קצת אחר (למרות שהוא לא בדיוק מלזי, כמו שהסבירה המלצרית, אלא "עם השפעות אסיאתיות"), אבל הווייבים החיובים של איתי חיימוביץ' וקרן שרון לגמרי איתנו. אוכל טוב, אווירה קלילה ולא מחייבת ומחירים סבירים. השילוש הקדוש של הטרנד האהוב עלינו בתל אביב 2022 – מסעדות מיד-ריינג' שלא חשות את עצמן נומה.

שלא יובן לא נכון – מסעדות פיין דיינינג זה לגמרי אחלה, ותל אביב היא בהחלט מקום שבו אתה יכול לאכול טוב ומפונפן (בכפוף לחוק "עדיף אם מישהו אחר משלם"), אבל עבור רובנו, רוב הזמן, זה מחוץ לטווח. זה נחמד שהשפים הגדולים מגישים מנות מוקפדות וחולמים על כוכב מישלן, אבל זה לא משהו שבא לך סתם לקפוץ אליו ביום ראשון לפנות ערב, או אם חזרת הביתה ופתאום בא לך משהו מוצלח במכנסיים קצרים וכפכפים ובלי לקחת משכנתא. ובכן, זה הזמן לרדת לקינג ג'ורג'. אחרי שנים שבהן המקטע בין גן מאיר לאלנבי היה אזור להימנע ממנו, פתאום אפשר להיזכר בניינטיז ובימים שלשבת על המדרכה בלילה מחוץ לפוסט קפה היה הדבר הכי נכון לעשות.

וזאת לא סתם אלגוריה. כי המדרכה מחוץ ללמפור הייתה שוקקת בשעה 19:30 ביום ראשון, כאילו מחלקים כאן משהו בחינם. ומה שהכי כיף שבאמת מחלקים וייב של אלופים. התאורה המוצלחת, ריהוט הפורמייקה הלבן שמחזיר את האור, המוזיקה המקפיצה ברקע. הכול ביחד משדר אווירה של פאן טהור עוד לפני שמתיישבים. וזה מדבק. וזה מושך, וזה בכלל לא מפתיע שכל השולחנות, שרובם גם ככה על המדרכה, היו מלאים, ואנשים ישבו הספסלים שעל המדרכה או עמדו מסביב וחיכו. וכולם, כולל אותנו, עשו את זה עם חיוך.

התחלנו עם הר גאו, כיסונים מאודים במילוי שרימפס. קודם כל, יש משהו קצת מרגיז במנה של שלושה כיסונים (בחיי שכבר עדיף שניים בפחות כסף). אנחנו בעידן של מנות שרינג, ומספרים זוגיים זה לגמרי דרישה לגיטימית. אחרי ששמים את זה בצד (ואת רוטב התיבול המעולה מעל) יש כאן כיסונים שאומנם הבצק שלהם היה קצת עבה מדי, אבל אם זה היה בסיס לתלונה, הרי שהמילוי היה הפיצוי הראוי. הוא היה עדין ונעים והתפוצץ בפה כמו גחליליות של ים.

אחריו הגיע הרוטי צ'אנאי, שבתפריט היה כתוב עליו שהוא "לחם עלים מלזי". הדבר הראשון שחשוב לדעת שלא מדובר בסוג של פאטייראסיאתי כפי שניתן להניח (אל תשאלו איך גילינו). זה לא בצק שיש בו עלים, אלא ליטרלי לחם שהרגיש כאילו הוא עשוי מבצק עלים, כלומר מלאווח אסיאתי. בעצמו הוא היה בדיוק מה שאפשר לצפות ממלאווח (פחממה ריקה עטופה בשמנוניות מנחמת), אבל מה שהפך את האירוע לנהדר הייתה צלוחית הקארי הצהוב שהוגשה בצד, והייתה בתפקיד רסק העגבניות, רק בממש מוצלח. תוסיפו לזה את צלחת החמוצים שהייתה חמוצי הגזר הכי טובים (והכי חריפים) שטעמנו כבר הרבה זמן ועבדה מעולה עם הלחם, ותקבלו אירוע פתיחה מרשים.

אם היה חשש שההמשך לא יצליח לעמוד בסטנדרט הגיע הפלאק צ'אאט וצחק לנו בפנים. ההגדרה בתפריט שאומרת "עלי תרד פריכים, הכי לא נמסים לתוך עצמם" (והנה קיבלתם את התזכורת היחידה לעובדה שאייל שני ושחר סגל שותפים עסקיים במסעדה, ששוכנת בחלל שבו ישב קודם סניף של "מזנון"), אפילו לא מתחילה להסביר כמה זאת מנה אדירה. קודם כל זה תרד, כלומר ירק, כלומר בריאות. ונכון שמטגנים את זה בשמן עמוק, אבל זה רק תורם כי עכשיו זה גם פריך. אבל ממש. ברמה של להשאיר שביל פירורים מהצלחת המרכזית לצלחת האישית. מנה שחוזרים במיוחד אליה. כזו שרק בשבילה שווה לעמוד בתור.

המטאמבה, שבתפריט היה כתוב שהיא "בורקס בצק עלים במילוי קארי". התגלתה כאחיה האבודה של מנת לחם העלים. אותו בצק שהוא ספק לחם ספק מלאווח, אבל הפעם, במקום שתגיע בצד צלוחית קארי, הקארי הבשרי כבר היה בפנים בתצורת בורקס. עזבו הסברים. זה אדיר. זאת פחמימה לנשמה שעוטפת אוכל נחמה מושלם. יותר טוב משלושה סשנים אצל השרינק. המנה היחידה שהתקשתה לעמוד בסטנדרט הייתה האגרול. הוא לא היה רע בשום צורה (למרות ששוב הגיעו שלושה), ועשה את עבודת הפריכות הראויה, אבל המילוי שלו, שהיה אמור להיות עוף שרימפס היה לא מורגש ברמה של להתקשר למשטרה ולדווח על נעדר.

הבאטר פיש החזיר את הסטנדרט למקומו. זאת לא מנה מתוחכמת מידי, למעשה, זה סוג של גרסה אסייתית לדג מרוקאי, כלומר דג ברוטב עגבניות, אבל זה עשוי כל כך מוצלח, כל כך מאוזן וכל כך משחק בין עדינות ומכות טעם, שפשוט אי אפשר להפסיק לנגב את הצלחת, ולקוות שתצליח להוציא עוד כף כדי לאכול עם האורז שהגיע בצד.

השיא עוד היה לפנינו והוא הגיע עם בטן החזיר הפריכה. שימו בצד את האטריות המצוינות והרוטב הנהדר ובואו נדבר על בטן החזיר. כלומר בואו לא נדבר, כי באמת מה אומרים? אין שום דרך להסביר במילים כמה המנה הזו אדירה כי אין מילים בעברית כדי לתאר עד כמה הפער בין הרכות של הבשר לפריכות של העור גדול. או כמה פריך הוא החלק הפריך. וגם אם הייתי אומר לכם שזה כמו לתת ביס בסוכריית תרנגול, מינוס הסוכר וצבע המאכל לא הייתם שומעים. כי זה ממש רועש שנותנים ביס.

ואז הגיע האווז הצלוי. וזה היה הרגע שאמרנו וואו. השילוב בין הבשר האדיר, לבין עלי הוונטון המטוגנים והבוק צ'וק הצלוי היה לא פחות ממופלא. זה משחק של טעמים, פריכות וטקסטורות ברמה שאפשר ואולי אפילו צריך לכתוב עליה שירים. השילוב בין האווז מלא הטעמים ועלי הוונטון הפריכים היה בפני עצמו משחק מרקמים מוצלח אבל קצת יבש, אבל אז מגיע הבוק צ'וי עם העסיסיות שלו ואומר – עוד לא הבנתם כלום. רק שזה לא מדוייק. הבנו שזו מנה מעולה.

הייתי שמח לדבר גם על הקינוחים, אבל היה רק אחד. סוג של סלט פירות "ברוטב מסתורי". מעבר לעובדה שמדובר במנה כל כך קטנה שמתומחרת באופן לא סביר (למעשה, כל דבר מעבר ל"על חשבון הבית" היה לא סביר למנה בגודל כזה). זאת מנה חביבה למדי, עם פירות מעטים אך מוצלחים ורוטב שהוא אולי מסתורי, אבל למרבה הצער לא מספיק מעניין כדי שלמישהו יהיה אכפת. ובכל זאת, למרות אקורד הסיום, למפור עושה את הדבר הכי חשוב – היא משאירה אותך עם טעם טוב ביציאה.

כי בסוף, למפור היא מסעדה שכיף לאכול בה. אין פה מפות לבנות. אין פה מנות איסנטגרם פוטוגניות. אין פה שירות מדויק ברמת הגיהוק. יש פה אוכל מצוין, בטעמים נהדרים ועם שירות נעים ומחויך שאי אפשר שלא לרצות לחזור אליו. בהתחשב ב-VFM הנהדר, בטח במונחים תל אביב, זה יקרה, ובקרוב. למרות שדי ברור שזה עומד להיות מקום שצריך יהיה לעמוד בשבילו בתור.

4 כוכבים, 4.5 כוכבי VFM
למפור, המלך ג'ורג' 30, תל אביב, ראשון-חמישי ושבת 18:00-חצות, שישי סגור (שעות פתיחה בהרצה)

הר גאו 37
לחם עלים 22
חמוצים 16
תרד פריך 43
בורקס קארי 42
אגרול 39
באטר פיש 77
קריספי פורק 73
צאומיין ברווז 92
סלט פירות 28

• ביקורת מסעדות
• מסעדות אסייתיות
• האנוי
• אייל שני
• המלצות המערכת
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 919 // בחירות 2022

בשמונה בערב אייל שני מפציע, במכנסיים וחולצה בהירים שמדגישים גזרה דקה מתמיד. הוא יודע שזו אינה ההצגה שלו אך הוא אינו מתאפק ומגניב הצצה למטבח.עד לא מזמן, בימי המלוכלך, זו הייתה הטריטוריה של שני. כעת מוסר הלוט מעל למפור, מיזם משותף של שני ושותפו שחר סגל עם איתי חיימוביץ' וקרן שרון,לשעבר בעלי מסעדת האנוי. "איתי וקרן באו לראות את המקום והתאהבנו בהם", אומרת נטע בר, מנכ"לית קבוצת 'החבר'ה היותר טובים'. "אנחנו כבר שנים חושבים לעשות משהו אחר, שאינו האוכל של אייל, ובדקנו אפשרות להיכנס לעסק יחד. יש לנו כל כך הרבה ניסיון בניהול ורצינו לבדוק זאת עם מישהו אחר".

ולמפור היא אכן משהו אחר, רחוק מהסגנון המאפיין של אייל שני כמזרח ממערב. "כשעשינו טעימות אייל בא לחוות דעה אבל הוא לא נכנס למטבח", צוחקת בר. חיימוביץ' ושרון הם השליטים הבלתי מעורערים, הוא במטבח והיא בפלור. "תמיד ידענו שנחזור. סגרנו את האנוי מתוך בחירה ולא מתוך צורך", הם מסבירים ומספרים שבמהלך הקורונה חיימוביץ' המשיך לבשל. "הסגנון התפתח ולמפור אינה האנוי. המנות שונות, למרות שאת ההר גאו השארנו".

פרט למנה האיקונית שנותרה נהדרת, שלושה כיסונים מבצק דקיק במילוי שרימפס, התפריט אינו מגביל את עצמו לוויטנאם. במקום זאת אפשר למצוא בו השפעות מכל רחבי אסיה. לדוגמה: פאלאק צ'אאט – עלי תרד מטוגנים פריכים "הכי לא נמסים אל תוך עצמם" (39 ש"ח), וונטון סצ'ואן בשמן צ'ילי (43 ש"ח), נאסי למאק – עוף מלזי מטוגן ברוטב סמבאל ושרימפס (46 ש"ח) ופיש/טופו טיקה מסאלה (53/87 ש"ח). הטעמים מורכבים ומאתגרים, וחובבי אקסטרה חריף מוזמנים לשדרג אותו בשמן צ'ילי מתוך צנצנת שמונחת על השולחן כמו בימי האנוי העליזים. לקינוח תוכלו לקבל פלאןB מביצי חופש אורגניות ורוטב קפה וייטאמי (33 ש"ח) וקפה וייטנאמי קר עם חלב ממותק (22 ש"ח).

למפור יוצאת מנקודת הנחה שהיא הולכת להיות מלכת קינג ג'ורג', ובצדק. נתוני הפתיחה כבר כאן – פרסונות עם רקורד קולינרי מוכח, סינרגיה וכל השאר. פרט לשני נצפו בערב הפתיחה שפים, מסעדנים, אמנים וחברים שתפסו כל שולחן בחלל הפנימי, במרפסת ובחלל צמוד נוסף עם קירות בצהוב מסנוור. אפילו הספסלים בחוץ נתפסו על ידי עוברי אורח שהבינו שהם עדים לאחת המסעדות המעניינות שנפתחו בתקופה האחרונה. השחקנים הראשיים, חיימוביץ' וקרן, נראים מותשים ועסוקים מכדי להתערבב בשמחה. חובת ההוכחה עליהם, ומהמעט שהצלחנו לטעום נראה שמגע הקסם שאפיין אותם בהאנוי זורח מחדש.
למפור, המלך ג'ורג' 30, תל אביב, ראשון-חמישי ושבת 18:00-חצות, שישי סגור (שעות פתיחה בהרצה)

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• האנוי
• אייל שני
• אוכל אסייתי
• קינג ג'ורג'

כבר שאלנו בעבר מתי יבוא מישהו שירים את הכפפה ויפתח מסעדה אסיאתית שאינה תאילנדית. ובכן, קיבלנו תשובה: למישהו הזה קוראים – איך לא – דרור אסיה, טבח לשעבר במסעדת האנוי. כעת הוא פותח פופ אפ וייטנאמי, ומבטיח להביא ייצוג נאמן למטבח המעניין שכל כך חסר לנו בעיר.

אסיה עוסק בבישול כבר עשור. בטיול לווייטנאם הוא למד להכיר את המטבח המקומי, וכשחזר החל לעבוד בהאנוי, עד לסגירתה לפני כשנתיים בעקבות הקורונה. "את רוב מה שאני יודע היום למדתי בהאנוי. זו הייתה משפחה, האוכל היה מהמם ויש לי רק דברים טובים להגיד על המסעדה", הוא משחזר. "האנוי הייתה אותנטית וכשהיא נסגרה נוצר חור. מה שיש לתל אביב להציע כיום במטבח וייטנאמי הוא תעשייתי מדי ואינו מספק, מבלי לנקוב בשמות. אני מקווה להיות זה שימלא את החלל. כפי שהיה גל סיני בעקבות אהרוני וגל תאילנדי בעקבות בית תאילנדי, אני מאמין שזו רק שאלה של זמן עד שהמטבח הוויטנאמי יפרוץ פה. בעצם לא יפרוץ – יתפוצץ".

"וייטקונג" יפעל במשך חודש בכיכר מסריק כפופ אפ אוכל רחוב וייטנאמי. אסיה מתכנן להכין פנקייק וייטנאמי מקמח אורז וחלב קוקוס ("בארוחות פרטיות שהייתי עורך קראו לו פשוט חביתה אבל המרקם לגמרי פנקייק") עם חמוצים וייטנאמיים מתוצרת בית ורוטב חמוץ־חריף־מתוק; ספרינג רולז קלאסיים "בטעמים פרשיים עם עשבי תיבול ורוטב חמאת בוטנים והויסין שנותן קיק", קינוח גלידת שומשום שחור בעבודת יד ועוד. הפופ אפ יפעל בשירות עצמי על בסיס מקום פנוי.

והעיקר – פו יהיה?
"כמובן. למרות שאנחנו כבר בתחילת הקיץ ויכול להיות חם, אי אפשר לוותר על המנה הווייטנאמית הלאומית (צוחק). אולי אני פשוט ארשום בתפריט שיש ואף אחד לא יזמין".
וייטקונג, מסריק 16, תל אביב, רביעי-שישי (1.6-1.7), שני-חמישי 18:00-23:00, שישי 12:00-16:00, שבת 19:00-23:00

• אוכלים שותים
• ווייטנאם
• האנוי
• מסעדת פופ אפ
• קפה האנוי
• אוכל אסייתי
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר אמרנו שמתקפת הפחמימות ששטפה את העיר בימי הקורונה לא נעלמה אלא רק שינתה פאזה מדיגיטל לריל לייף? אמרנו אתמולכאןוהרי חיזוק לטיעון: מאפייה חדשה שנפתחה ברחוב לילינבלום, בחלל שאכלס בעבר את מסעדת האנוי. וזו לא סתם מאפייה: שמה הוא Alexander והיא בבעלות שף־קונדיטור אלכס ברמן, אלוף ישראל באפייה לשנת 2017 מטעם איגוד הקונדיטורים בארץ ומי ששבר את האינסטה עם צילומי קרואסונים מפוספסים.

מאז כוכבו של ברמן נסק: הוא עבד בבולנז'רי 96 יחד עם ערן שוורצברד ובאורבן בייקרי ולימד קונדיטוריה בבית הספר לבישול דנון. כעת כאמור הוא פותח מקום משלו. "זה משהו שרציתי לעשות כבר זמן רב ועכשיו מצאתי שותף. הייתי צריך מישהו שידחוף אותי קדימה".

אלכסנדר נפתח ברחוב לילינבלום, במקום שבו פעלה בעבר מסעדת האנוי. ההקמה נמשכה זמן ארוך מהמתוכנן בגלל הקורונה ושומר החומות, וכעת המאפייה נמצאת בעיצומה של הרצה. "אני צריך לראות איך אנשים מגיבים, להבין את הווייב של השכונה, ללמוד את המכשור החדש ולצבור ביטחון", הוא צוחק. התפריט כולל מאפים מדופדפים ושמרים, דיינישים, קרואסוני חמאה ושוקולד וקרואסונים ממולאים, קראפים במילוי קרמל ועוד (כ־15 ש"ח בממוצע).

ברשימת הקינוחים תמצאו למשל עוגת גבינה "אבל לא קינוחי ויטרינה. אני מאמין בלחמים ומאפים", הוא מסביר. לצד קונדיטוריה צרפתית קלאסית ומודרנית מפתיע ברמן עם טעמים מהקונדיטוריה הרוסית. "למשל מדוביק, שזו עוגת דבש רוסית, נפוליאון ודברים שהם קלאסיקה, שמי שאינו רוסי לא מכיר". באגף הלחמים בולטים לחמי מחמצת ללא תוספות בהתפחה של 36 שעות כגון דגנים כפרי ולחם טבעי מלא לצד לחמי שיפון צפון אירופאיים בשילוב דייסות וגרעינים מונבטים.

עם הרחבת שעות הפעילות מגוון המוצרים יגדל ויכלול גם כריכים, שאותם אפשר יהיה לאכול על שולחנות שיוצבו בחוץ. בינתיים תתכוננו לעמוד בתור שכבר מגיע עד קצה המדרכה.
אלכסנדר, לילינבלום ראשון-שישי מ־7:00

• אוכלים שותים
• מאפיות
• קונדיטוריה
• לילינבלום
• האנוי