Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

החולמים: פרויקט חלומות מיוחד

כתבות
אירועים
עסקאות
חלומות.פנטזיה. צילום: Shutterstock

בחלומות שלכם: על מה תל אביבים מפנטזים?

בחלומות שלכם: על מה תל אביבים מפנטזים?

בעל דירה שירד מהארץ, מינוי פתאומי למבקר מסעדות בכיר, שירות שליחויות מפיצוציות העיר: דברים שקורים בחלומות של תל אביבים

חלומות.פנטזיה. צילום: Shutterstock
חלומות.פנטזיה. צילום: Shutterstock
30 בנובמבר 2014

אדוני ראש העיר

ראש עיר חדש נבחר. בהתחלה חזות הדוד החביב שלו מחשידה מעט. בסופו של דבר, כבר התרגלנו לכאלה, והם תמיד באים ברע בסוף. אבל אתם יודעים מה, הוא דווקא בסדר, ראש העיר החדש. הוא מתנהל יותר כראש עיר ופחות כשחקן מונופול אגרסיבי. פטרת המגדלים עוצרת. המדרכות מתאחות. יש תקציבים לכל מיני דברים באגף התרבות (עדיין אין לכם כוח ללכת, אבל אתם אומרים “אוי, איזה יופי" במקום לצקצק ולהגיד שהורסים לכם את העיר).

קיוסק־מן

משהו מוזר קרה לרפי, המוכר בפיצוצייה שמתחת לבית שלכם. הוא לא דיבר על כך עם איש, אבל לילה אחד, כשרכב על הקטנוע שלו, הוא ראה הבזק אור מסתורי אי שם בקו האופק. מה הוא היה יכול לעשות? ההבזק משך אותו, כמעט קרא לו. פיסת המטאור המשונה שמצא בצד הכביש שינתה את חייו, אבל לא באופן שציפה לו. הוא לא התחיל לעוף או לירות קרני לייזר מהעיניים. אבל הוא למד לקרוא מחשבות, או ליתר דיוק, רצונות. בעיקר של אנשים שנגמרו להם הסיגריות. “אולי אני לא אוכל להילחם בפשע", הוא החליט אז, “אבל לפחות אני אתחיל לעשות משלוחים".

בעל הבית התפייד

הוא היה נראה כמו עוד בעל בית טיפוסי. היו לכם 20 כמוהו. חתמתם על חוזה סטנדרטי. לא יקר מדי, סביר לגמרי ביחס למיקום, כמו שאומרים. הוא אמר משהו על כך שהוא לא גר בארץ, עניין שהתעלמתם ממנו, עד שהגיע רגע חידוש החוזה – והוא פשוט לא היה שם. עסוק בעסקיו שמעבר לים. מייל קצר וקטוע שהגיע ממנו לבסוף, כמה ימים אחרי שמועד חידוש החוזה חלף, אמר “פשוט נחדש אותו אוטומטית, טוב?". לפני כמה חודשים הוא הוסיף אתכם בפייסבוק. לפי התדירות שבה הוא משתף טורים של אורי משגב, לא נראה שהוא מתכנן לחזור בקרוב.

[tmwdfpad]

אכלת אותה

שרשרת של אי הבנות בקבוצת פייסבוק סודית של בעלי ומנהלי המסעדות בעיר גרמה להפצת תמונתכם כמבקר המסעדות החדש והאימתני של מקומון נחשב. אתם לעולם לא מגלים למה מלצריות הפכו פתאום לנחמדות, למה המנות מגיעות מהר ולמה תמיד יש שולחן והיין על חשבון הבית. אולי זה פשוט מזל עיוור, אתם חושבים לעצמכם, או שהשיער שלי נראה ממש טוב היום.

אנחנו ה־95 אחוז

תשדיר שירות מוצלח משנה את ההרגלים של 95 אחוז מבעלי הכלבים בעיר והם מתחילים לאסוף אחריהם תמיד, אבל תמיד. אין כזה דבר תשדיר שירות מושלם, לכן חמישה אחוז מבעלי הכלבים ממשיכים בדרכם הבהמית. עם זאת, החמישה אחוז האלו ניחנו בכלבים מתחשבים, שמחרבנים אך ורק במסלול ההליכה של האנשים המעצבנים ביותר שאתם מכירים.

אני ברשימה

אתם ברשימה. והחלק היפה הוא שלא הייתם צריכים לעשות שום דבר בשביל זה. לא להתחנף לאף אחד, לא לעזור בהפקה, אפילו לא להזמין חברים. אתם פשוט ברשימה. רבים אינם ברשימה, אבל אתם ברשימה. רבים עומדים בתור, אבל אתם לא עומדים בתור. אתם ברשימה. זהו מקום קסום להיות בו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בעל דירה שירד מהארץ, מינוי פתאומי למבקר מסעדות בכיר, שירות שליחויות מפיצוציות העיר: דברים שקורים בחלומות של תל אביבים

מאתעמית קלינג30 בנובמבר 2014
תמר הירשפלד. צילום: גוני ריסקין

החולמים: תמר הירשפלד

החולמים: תמר הירשפלד

אמנית

תמר הירשפלד. צילום: גוני ריסקין
תמר הירשפלד. צילום: גוני ריסקין
28 בנובמבר 2014

יש לי חלום חוזר שמופיע בגרסאות שונות בכל פעם, אך עם בסיס זהה. בחלומי, אני מרחפת בחלל השחור הריק וחוזה מרחוק במפץ הגדול בהילוך מהיר. אני צופה בבריאת העולם, מנקודה לבנה אחת קטנה ועד היום, עם אפיזודות שונות באמצע. תמיד, אבל תמיד, זה נגמר במשהו משעמם ודבילי שהורס את כל היופי והדרמה. לפעמים זה נגמר בזה שאני מסתכלת למטה ומגלה לחרדתי שאני בהריון, או אוכלת סביח, ולפעמים זה נגמר בסתם מפגש זניח עם בן אדם. בפעם האחרונה זה נגמר בזה שנחתי במסעדת בתה וגריגה ושם פגשתי את תום יער ואת החבר החתיך שלה. שאלתי אותם אם אפשר להצטרף לבירה וביצה והם סילקו אותי. שנאתי אותם והתחלתי לצעוק עליהם. ואז תום יער התנצלה והזמינה אותי לחצי טוסט. או שבעצם זה באמת קרה.

 איור: גפן רפאלי
איור: גפן רפאלי

[tmwdfpad]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אמנית

מאתתמר הירשפלד28 בנובמבר 2014
חלומה של שני בר. איור: גפן רפאלי

החולמים: שני בר

החולמים: שני בר

מעצבת נעליים

חלומה של שני בר. איור: גפן רפאלי
חלומה של שני בר. איור: גפן רפאלי
28 בנובמבר 2014

אני בדרך כלל לא זוכרת את החלומות שלי, אבל את החלום הזה אני זוכרת עם חיוך. הרקע לחלום היה נסיעת עבודה מלאת לחצים למפעל נעליים בספרד שאיתו אני עובדת. היינו במירוץ להספיק לייצר משלוח של נעליים ללקוח חשוב בארצות הברית. לאחר יום עבודה עמוס חזרתי למלון, ובאותו לילה שקעתי לחלום שבו אני חוזרת לאותו מפעל, רק שהפעם לא הייתה נפש חיה במקום שבדרך כלל הומה פועלים.

איור: גפן רפאלי
איור: גפן רפאלי

החלל היה אפל ועמוס במכונות רועשות שהשמיעו צלילים מתכתיים. הן ניצבו על קיר שנישא לגובה רם כל כך שלא יכולתי לראות את סופו. זה הזכיר לי את הסרט “מטרופוליס" של פריץ לאנג.

התחלתי לרוץ בין תחנות פס הייצור כדי להספיק להכין את הנעליים בזמן בכוחות עצמי. באיזשהו שלב אחזתי באחת הנעליים והבחנתי במשהו שונה. מיששתי את העור והשרוכים, בדקתי את הסוליה מכל הצדדים ואז הבנתי שהנעל עשויה משוקולד. באותו הרגע השתנתה האווירה, מקודרת לרכה, ומפעל הנעליים הפך למפעל שוקולד, ששינה את מיקומו לשכונה שלי בתל אביב. היום, במבט לאחור, המחשבה על החלום הזה ממתיקה לי תקופות עמוסות בחיים.

[tmwdfpad]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מעצבת נעליים

מאתשני בר28 בנובמבר 2014
חלומו של איתמר ציגלר. איור: גפן רפאלי

החולמים: איתמר ציגלר

החולמים: איתמר ציגלר

מוזיקאי, חבר בהרכבים בלקן ביט בוקס והחצר האחורית

חלומו של איתמר ציגלר. איור: גפן רפאלי
חלומו של איתמר ציגלר. איור: גפן רפאלי
28 בנובמבר 2014

לפעמים יוצא לי לחוות את אחד הדברים הנעימים שהחיים יכולים להציע. אני חולם חלום מצחיק. אני חולם וצוחק וצוחק וצוחק, עד שאני מתעורר לתוך הצחוק של עצמי. תענוג. הבוקר ההוא היה שונה מאוד. התעוררתי לקול יפחות הבכי שלי.

קצת רקע: ב־7 באוגוסט 2008, אבא שלי הלך מאיתנו בפתאומיות. איתו הלכו שניים מחבריו הטובים, עמוס (עמוסיק) ואורי. עמוסיק זכה לראות את הנכד שלו שנולד רק שמונה ימים לפני מותו. אבא אהב את הים. את החלום חלמתי כמה חודשים אחרי מותם.

איור: גפן רפאלי
איור: גפן רפאלי

בחלומי אני על סירה. יאכטה. שני האחים שלי איתי וגם איזה תינוק, ועוד כמה אנשים. בהתחלה, אין לי מושג לאן אנחנו מפליגים. תוך כדי ההפלגה אני מביט מדי פעם בתינוק. הוא בערך בן שנה וחצי. הוא משהו מיוחד, התינוק הזה. ניכר שיש לו אופי חזק. אבל אני שם לב שהוא מוטרד. מתוח. משהו מתוח באוויר באופן כללי. ואז, בעודנו מתקרבים לסירה אחרת, קטנה יותר, אני פתאום מבין. אנחנו כאן כדי לקחת בחזרה את אבא ואת עמוסיק. הם נחטפו, ואנחנו באנו לקחת אותם בחזרה מהשבי.

קודם כל אני רואה את עמוסיק. הוא עוד לא הבחין בנו אבל אני קורא בשמו והוא מסתובב. הוא נראה מצוין. בגדים לבנים ונקיים, בריא. הסירות מתקרבות זו אל זו. עמוסיק עומד בקצה הסיפון של הסירה הקטנה יותר ואני על קצה הסיפון של הסירה שלנו.

ואת זה לא אשכח לעולם: אני מחזיק בזרועותיי את התינוק ומושיט אותו לעמוסיק. הוא ממלמל מילים של תדהמה. שמחה מהולה בבהלה. ידיו רטובות ממים. הוא לוקח את התינוק.

אבא מתקרב לסירה שלנו. אני מתחיל לבכות. אבא אומר משהו שגורם לי לבלוע את הדמעות. הוא לא יקבל את פניי אם אמשיך לבכות. אני מנסה להפסיק. הוא עולה לסיפון שלנו וניגש לחבק אותי ואת האחים שלי. אני מתעורר לקול בכיי שלי.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מוזיקאי, חבר בהרכבים בלקן ביט בוקס והחצר האחורית

מאתאיתמר ציגלר28 בנובמבר 2014
חלומה של נעה ידלין. איור: גפן רפאלי

החולמים: נעה ידלין

החולמים: נעה ידלין

סופרת, כלת פרס "ספיר" לספרות

חלומה של נעה ידלין. איור: גפן רפאלי
חלומה של נעה ידלין. איור: גפן רפאלי
28 בנובמבר 2014

לפני שנתיים בערך חלמתי חלום: אני ילדה, ויוצאת עם כל ילדי הגן שלי לטיול בירושלים. ושם, בירושלים, אנחנו יושבים על רצפתו של איזה מוזיאון, וצופים בהופעה חיה של יהודית רביץ. זהו. זה החלום.

למחרת בצהריים, יום שישי, הלכתי להוציא סרט מהאוזן השלישית. והנה בקופה, לשמאלי, אני רואה את יהודית רביץ. כל כך הופתעתי – יהודית רביץ, יהודית רביץ מהחלום שלי! – שאמרתי לה “וואי!" – כבר דבר די אינטליגנטי להגיד ליהודית רביץ – “חלמתי עלייך בלילה!". כן, כן: זה מה שאמרתי ליהודית רביץ.

חלומה של נעה ידלין. איור: גפן רפאלי
חלומה של נעה ידלין. איור: גפן רפאלי

יהודית רביץ הייתה חביבה מאוד, אבל הבהירה לי מיד שהחלום שחלמתי הוא לגמרי עניין שלי – אין שום צורך בפרטים. ניסיתי להבהיר לה שזה סתם חלום, אחד מצחיק אפילו, אבל כבר היה מאוחר מדי: כל מילה רק החריפה את מצבי. לבסוף נפרדנו לשלום, והלכתי להוציא את “מיזרי" (סתם, לא הלכתי להוציא את “מיזרי").

[tmwdfpad]מאז יצא לי לראות את יהודית רביץ עוד כמה פעמים, והיא נראתה כמי שהחלימה מן הטראומה. ובכל זאת, מבחינתי הסיפור נותר לא פתור. מתחשק לי שיהודית רביץ תדע שאני בעצם נורמלית, אבל גם זה לא באמת מספיק. נדמה לי שהדרך היחידה לסגור את זה בצורה הוגנת היא שיהודית רביץ תחלום עליי, ואז תתקוף אותי באוזן השלישית. אני יכולה להמשיך לחלום.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

סופרת, כלת פרס "ספיר" לספרות

מאתנעה ידלין28 בנובמבר 2014
חלומו של מעוז אלונים. איור: גפן רפאלי

החולמים: מעוז אלונים

מסעדן, בעל קפה אירופה והבסטה

מאתמעוז אלונים28 בנובמבר 2014
חלומה של רננז רז. איור: גפן רפאלי

החולמים: רננה רז

כוריאוגרפית, רקדנית ושחקנית

מאתרננה רז27 בנובמבר 2014
חלומו של בועז ארד. איור: גפן רפאלי

החולמים: בועז ארד

אמן

מאתבועז ארד27 בנובמבר 2014
חלומו של יהושע סימון. איור: גפן רפאלי

החולמים: יהושע סימון

מנהל ואוצר ראשי של MOBY ועורך שותף של כתב העת "מעין"

מאתיהושע סימון27 בנובמבר 2014
חלומה של ריף כהן. איור: גפן רפאלי

החולמים: ריף כהן

מוזיקאית

מאתריף כהן27 בנובמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!