חגי לוי, גדול יוצרי הטלוויזיה בישראל, חוגג בימים אלה סיבוב מוצלח מאוד של הקרנות בפסטיבלים לסדרת הטלוויזיה "אתי", הפקה אירופאית שמבוססת על ספרה המדהים של אתי הילסום ועל סיפור חייה מעורר ההשראה בתקופת השואה. התחנה הנוכחית היא פסטיבל סיריס מאניה היוקרתי בצרפת, שם הוקרנה הסדרה בהקרנה מיוחדת מחוץ למסלול התחרותי.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> בפעם המי יודע כמה, שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה
>> מנכ"ל קלארו משתף: איך מסעדת שף מצליחה לשרוד בימים כאלו

במסגרת החגיגות העניק לוי סבב ראיונות לתקשורת העולמית, ואחת הסוגיות המרכזיות שעליהן נשאל הוא החרם התרבותי על ישראל, שהולך והופך רשמי ומדובר יותר ככל שהמלחמה נמשכת. בריאיון ל"וראייטי" הבהיר לוי כי למרות העובדה שהסדרה שלו נוצרה באמצעות כסף אירופאי בלבד ואין להפקה שום קשר לישראל, הוא עדיין עלול להיות נתון לחרם.

"אני חושב שחרם יכול להיות דבר צודק לפעמים, הרגשתי בסדר גמור עם חרם על רוסיה", אמר לוי, "אבל הבעיה בחרם תרבותי היא שאתה מעניש את האנשים הלא נכונים. רוב קהילת האמנות בישראל נלחמת במשטר, ונלחמת מאוד חזק. בשלוש השנים האחרונות היינו ברחובות ונאבקנו בממשלה הזאת, מנסים לעשות כל מה שאפשר. אנשים שרוצים להחרים את ישראל צריכים להיות הרבה יותר סלקטיביים. לבדוק עם מי הם עובדים – גם אני לא הייתי רוצה לעבוד עם תומך פוטין".

עוד הוסיף לוי כי מי שמעוניינים לייצר חרם אפקטיבי צריכים "לעשות קצת מחקר, לברר מאיפה הכסף מגיע והאם הוא תומך בכיבוש. אבל להעניש את כל הקהילה האמנותית זה בעייתי. אנשים עצלנים. הם לא רוצים לעשות את העבודה הזאת ופשוט מדביקים תוויות על דברים. כאמנים ישראלים, אנחנו צריכים עזרה מול המשטר המפלצתי הזה. החרם למעשה מחליש את הקהילה הזאת".

כזכור, החרם התרבותי המתגלגל על ישראל החל בעקבות מתקפת הנגד של ישראל על עזה אחרי טבח שבעה באוקטובר. במאים ישראלים בולטים בעולם, ביניהם נדב לפיד, הביעו הבנה לחרם ולמניעיו, בעוד איגודי היוצרים בישראל התבטאו נגד החרם בחריפות והדגישו את פגיעתו דווקא במתנגדים למדיניות ממשלת נתניהו.

• המסך
• מלחמת שבעה באוקטובר
• חגי לוי
• ישראלים בחו"ל
• החרם על ישראל

זה לא סוד שישראל הפכה מצורעת בעולמות המוזיקה האלקטרונית בעקבות מלחמת שבעה באוקטובר, לא מעט בגלל מדיניות ההסברה הכושלת של הממשלה, הרבה בגלל פשעי המלחמה שצה"ל מבצע בעזה, ולמרות הטבח המחריד בפסטיבל נובה שאמור היה להוביל למינימום סולידריות של אומת הדאנס הבינלאומית. אבל אפילו באווירה העוינת הנוכחית, הצעד שנקט בו הבוילר רום – ליין המסיבות הבינלאומי הנחשב וערוץ היוטיוב הפופולרי – הצליח להדהים את אנשי הסצנה בתל אביב: כל סרטוני הוידאו ממסיבות הבוילר רום שנערכו בישראל נמחקו מהאתר ומערוציו.

>> כולנו ברלינאים: תל אביב, תכירי, זאת התאומה החדשה שלך
>> ממצולות הארכיון: הבוילר רום מגיע לתל אביב ב-2014. התרגשנו

הדי.ג'יי והמפיק המוערך ירין לידור, שהיה מהבולטים במשתתפי חגיגות הבוילר רום בתל אביב ב-2014, היה גם הראשון לזהות את האקט המבחיל והעלה אתמול בלילה פוסט חריף וסרקסטי בעמוד הפייסבוק שלו. "בוילר רום – בית התפילה הגלובלי למוזיקה 'אוניברסלית' – עשה מהלך אמיץ במיוחד: מחק את כל הסטים מתל אביב באתר וביוטיוב שלהם", כתב לידור. "לא הצהרה, לא הסבר, רק היעלמות אלגנטית – כאילו לא היו פה לילות, קהל, קירוב לבבות וסטים שצמררו. כי כשמציאות נהיית מורכבת, הכי קל ללחוץ 'delete' ולהעמיד פנים ש'מעולם לא נגענו בזה'".

ואכן, מאתר הבוילר רום נמחק כל זכר למסיבותיו בתל אביב, כולל עמודי התקליטנים שכיכבו בהן, והסטים שלהם הוסרו מערוץ היוטיוב. די.ג'ייאים בולטים רבים הגיבו לפוסט בשלל גידופים וחרפות, ביניהם די.ג'יי אלעד רון שהסביר ש"יש להם אישיו עם החברה שקנתה אותם שאיזה עמוד משועמם/ממומן הפיץ שלבעלי המניות החדשים יש קשר להשקעות בישראל, וזה הספיק כדי שאנשים שם יקראו להחרים אותם". רבים אחרים ציינו, ובמידה רבה של צדק, שהבוילר רום לא רלוונטי כבר שנים רבות ואיבד את הטאץ', אבל מחיקת ההיסטוריה בכל זאת כואבת.

מי שהצליחה לשפוך קצת יותר אור על המהלך של הבוילר רום היא הדי.ג'ייאית חן אלמליח, שתקפה בחריפות את התעלמותה של הסצנה מהרקע לנידויה בעולם. "לאחרונה התגלה שהחברה שרכשה את הבוילר רום מושקעת בתחום הטכנולוגיות הישראליות שקשורות באופן ישיר לתעשיית הנשק המקומית. לרוב רובם של האמנים והאמניות בעולם זו חתיכת קש רצינית והיא שברה את הגב, ובעקבותיה החלו ביטולים וחרמות של די.ג'ייז שסירבו לשתף פעולה עם הבוילר רום או כאלה שכבר שיתפו וגינו את הפלטפורמה ציבורית", סיפרה אלמליח.

"המחיקה של הסטים זו כנראה פעולה לשיקום האמון והיחסים עם 90 אחוז מקהילת האמנים והקהל העולמי", הוסיפה אלמליח. "אני חושבת שלשאול בקול למה נדרשת פעולה כזו מידית וחד משמעית כלפי אמנים ישראלים זו שאלה שיכולה לקדם את כולם אל עבר שיח שיכול אולי לתת הצצה למציאות שכל כך קריטי שנבין. התבצרות מאחורי 'זה מורכב' או 'איזה חארות צבועים הם' זו בחירה להשאר מאחורי הרי החושך, עם כל המשמעויות והמחירים של זה".

כך או כך, זו אינה הפעם הראשונה שבה הבוילר רום מצטרף בגלוי לחרם על ישראל. בקיץ 2020 הכריז ליין המסיבות בפוסט נרגש על הצטרפותו ל-BDS והודיע שלא ישוב לתל אביב, אך בעקבותפוסט תגובה ויראלי של ירון טראקסמהבלוק שקיבל תמיכה מאמנים ברחבי העולם, חזרו בהם אנשי הבוילר רום מתמיכתם ב-BDS תוך 24 שעות. העיקר שיש עמוד שדרה אידיאולוגי.

• חיי לילה
• מוזיקה אלקטרונית
• קלאב
• בוילר רום
• החרם על ישראל
• bds

• Facebook
• Twitter
• Email

חודש מרץ, שנת 2020. בבית משפחת פיק ברמת השרון הכל מוכנים לחגיגה. לאחר הברית המרגשת, בניצוחו של המוהל האטורי האנזו, הוחלט על ארוחת ערב צנועה ואינטימית למשפחה בלבד. שירה מנור מגישה אל השולחן מעדנים פולניים שצביקה אוהב במיוחד. קוונטין שואל: "וואט איז דיס?" ודניאלה לוחשת לו שזה גפילטע ועדיף שיוותר. מירית שם־אור מבקשת מקוונטין שיעביר לה את הקישואים ומלטפת את העולל הנח בזרועותיה של דניאלה. קוונטין קולט את הליטוף וכיאה לבמאי הוליוודי דורש ממנה: "דו איט אגאיין, מירית! איי וואנט טו טייק א פיקצ'ר פור אינסטגרם!". שרונה מרימה כוס יין ואומרת לצביקה: "יאללה אבא, בוא נתקדם". בתגובה צביקה פוצח בשיר "לפעמים חלומות מתגשמים" ומלכסן מבט מתמוגג אל הזוג המאושר והתינוק הטרי. שירה מוחה דמעה. שרונה מגלגלת עיניים. כולם משיקים כוסות לחיים. צ'ירז, אבריוואן. רק בשמחות.

מביך להודות, אבל הסצינה המדומיינת הזאת מחממת את הלב של כולנו. אלא שזה כלל לא מובן מאליו: הרי עד החתונה שלה עםקוונטין טרנטינו, לא באמת היה אכפת לנו מדניאלה פיק. קריירת השירה שלה לא בדיוק המריאה מאז פירוק הלהקה המשותפת עם אחותה שרונה, קמפייני הדוגמנות שלה לא נשארו בזיכרון ובאופן כללי היא הייתה בחורה בינונית למדי שנגעה לרגע באור הזרקורים עד שהוא כבה עליה בהדרגה. היא הייתה בסך הכל הבת היותר יפה של צביקה פיק.

כולנו מנסים לתפוש את הבלתי ייאמן: עומד להגיח אל העולם ילד שאבא שלו הוא קוונטין טרנטינו וסבא שלו הוא צביקה פיק

אבל עכשיו היא מישהי – היא אשתו של קוונטין טרנטינו. הדוד המפורסם מאמריקה הסכים לקחת את אחת מטובות בנותינו הכשרות להיות לאשתו. לשאת את בניו. להמשיך את שושלת העם היהודי. ועכשיו, כשהיא בהריון ראשון, כולנו מנסים לתפוש את הבלתי ייאמן: עומד להגיח אל העולם ילד שאבא שלו הוא קוונטין טרנטינו וסבא שלו הוא צביקה פיק. זה לא רק מופרך, זה גם מרגש. אנחנו שמחים בשמחתם של פיק וטרנטינו, כי שמחתם היא שמחתנו. אנחנו מתחילים לחשוב על הילד שיוולד בתור הבייבי של המדינה, הילד של כולנו, כי עצם היוולדו נוגע לציבור הישראלי באחד המקומות הכי פגיעים – בההזדקקות האובססיבית לקבלה מבחוץ.

כמו ילד הכאפות מהיסודי שרק רוצה שהחברים המקובלים ישתפו אותו במשחק, כך גם ישראל, מדינת הכאפות של העולם, עדיין חשה חסרת ביטחון אל מול יתר המדינות הטובות יותר, המצליחות יותר, אלה שמשפיעות באמת. לאור קאמבק האנטישמיות המחריד שמתחולל באירופה ובארה"ב בתקופה האחרונה זה אפילו די מובן. יורש העצר של הזוג המלכותי הזה, המקביל הישראלי לבנם של הנסיך הארי ומייגן מרקל, אם נגזים לרגע, הוא אובייקט השלכה מושלם לרגשי הנחיתות שלנו. תראו מה זה, היא הולכת ללדת לו ילד. לדוד מאמריקה. איך הכנסנו ל־BDS. עכשיו כולם יודעים שאנחנו מדינה אמיתית, אפילו גדול במאי הוליווד בעדנו. איפה רוג'ר ווטרס ולנה דל ריי שיתקשרו ויתנצלו בפנינו עכשיו?

• קוונטין טרנטינו
• תרבות
• החרם על ישראל
• קולנוע