מרינה פוזנר היא יוצרת חוויות, מנהלת אמנותית וחוקרת מעצבת חוויות אכילה, ומתמחה בתהליכי אמנות כמנוע לשינוי חברתי. מעבר לכך, היא גם מלמדת חשיבה יצירתית וביקורתית דרך אמנות ואוכל ומחנכת בחטיבה ובתיכון בביה"ס הדמוקרטי הפתוח ביפו, לצד כתיבה במגזין "פורטפוליו" על אוכל ואמנות. לאחרונה ייסדה את bite, קהילה רב תחומית של נשים יוצרות, ואוצרת את אירועי "מפגשים בקיוסקו" במסגרת אירועי חודש האישה הבינלאומית, שכוללים תערוכה של אמניות bite ואירועים חגיגיים שעוסקים במפגש – מצב שטומן בתוכו אפשרות לחיבור אבל גם להכרה בשוני. כבר הערב (11.3) בקפה קיוסקו (ידידיה פרנקל 31) מתקיים במסגרתו אירוע "ארוחת אהבה", שכולל מפגש ערב של אפרטיבו וניוקי מידי פוזנר בשיתוף משקאות הכרם, לצד ניסוי עם בינה אנושית מאת האמנית תמר ארזי. כל הפרטים לאירוע הזה וגם לאירוע הסגירה של הסדרה ב-28.3 מתחבאיםבקבוצה הפתוחה של הקהילה בפייסבוק, וכדאי לכן להצטרף.

>> מועדון שהוא בית והפינה הכי יפה בתל אביב. העיר של רון מגריל
>> קוקטייל בר משנות ה-50 וחוף להתמלא בו. העיר של לארה סנואו

1. ידידיה

הבן של הקיוסקו קפה. הם יודעים איך אני שותה את הקפה שלי, וגם כשזה ברמן חדש הוא שמח להכין לי בול כמו שאני אוהבת. וגם כי הבעלים לימים הפכו לחברים – את יותם הכרתי מהקפה, ואת תומר בכלל הכרתי מחיי הלילה, עד שקישרתי בין השניים. אחרי שגרתי בכיכר מסריק, ובהמשך שמונה שנים בנחמני על רוטשילד, עברתי ב-2015 לשכונת פלורנטין-לוינסקי והייתי מאוד מודאגת לגבי הקפה. בלוינסקי היה רק את קאימאק, ובשיטוטים שעשיתי בפלורנטין לא התחברתי לשום סטייל. ואז גיליתי שיותם כהן – שניהל את טאצה ד'ורו בנווה צדק, שהיה גם בית קלייה וכיום במקומו נמצא משק ברזילי – פתח את הקיוסקו בידידיה פרנקל. מהבית ברחוב השוק הייתי מבקרת שם לפחות 3 פעמים בשבוע. לימים הדרמתי לרחוב המשור על פינת אבארבאנל, ואנשי הקיוסקו פתחו את קפה ידידיה שסמוך לשם, ומציע אווירה יותר אינטימית, פחות לפטופים וחצר פנימית. ואני ממש אוהבת חצרות פנימיים. לא החלפתי את הקפה שלי גם בהמשך כשעברתי לרחוב בר-יוחאי פינת שוקן. זה היה אחד הרחובות והבתים המושלמים, כי מצאתי את עצמי מוקפת בגלריות וחללים אמנותיים – כולל "המעבדה" והגלריה של בצלאל ברחוב הרצל, וכולל ארטפורט ו-p8 שסמוכות. אבל קפה לא היה. גם היום כשהבית והסטודיו הפיזי שלי בחולון, הלב בתל אביב והקפה בידידיה.
ידידיה פרנקל 29

סמטת המשור

3 שנים גרתי בסמטת המשור (בבית הפינתי שצבוע היום שחור), שזה אזור בתי המלאכה של פלורנטין. 3 סמטאות קסומות עם גרפיטי משתנה, קולנוע קנדה אחד ו-One Stop Shop של בעלי מלאכה: נגרים, צבעים, אמני מתכת, גזרנים ורפדים. השכנים שלי היו עוזי הנגר ורונן הצבעי. זה נוף נעלם – גם אנשי מלאכה מסורים מהסוג שלהם, וגם המקומות עצמם. עוד כשגרתי שם הם הראו לי תכניות בינוי של המגדלים שבקרוב יתחילו לעמול עליהם. ממליצה מאוד לבקר אותם אם אתם זקוקים לעבודה של אחד מהם.

הסטודיו של אורלי ירון

הבית הראשון שלי בעיר היה על פרישמן, במסריק פינת כיכר רבין – כך גיליתי את מעצבת האופנה אורלי ירון, שהצבעים השולטים אצלה הם שחור, אפור, לבן ומה שביניהם, עם גזרות אוברסייז נקיות אבל עם טוויסט. מהר מאוד התאהבתי וזכיתי לעבוד איתה.
מלכי ישראל 9

מסריק פרחים ויין

ברחוב קינג ג׳ורג׳, מול הוינונה (שגם זו פנינה), יש פנינה אחרת שנקראת מסריק פרחים ויין. פתחו אותו שני חברים יקרים שלי מצרפת – בהתחלה זה היה בוטיק פרחים מוכר, ולפני שנה וחצי זה גדל והתווסף החלק של היין. זה היה עבורם חלום, לחבר את שני הדברים ולהציע לאנשים יין וחוויה צרפתית וסטייל, אבל באווירה לא מחייבת, קלילה ועם הרבה חיוך. השוס הוא גם הפרחים, שלא רק שכולם סטייל ובמחירים הגיוניים, אלא גם שעות הפתיחה והמשלוחים נוחים. תבקשו מאלכס את הסיור הסודי למקרר פרחים.
קינג ג'ורג' 80

הכרמל 40

הם דייגים, וזה דוכן למכירת דגים טריים, והם עושים גם סנדוויץ׳ דגים. כל מילה מיותרת. אין מה להרחיב. שווה לחכות בתור. אין כסא עם משענת. יש צ׳ייסר ערק.
הכרמל 40

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.אני נוסעת למשפחה שלי בבאר-שבע, תמיד ליומיים, ואני בוחרת לנסוע בתחבורה ציבורית שמאפשרת לי זמן שקט לשיחות, כתיבה ומחשבות. בסופ"שים הרכבת לא פועלת מדהים, בלשון המעטה, ולפחות פעם בחודש אני מבקרת בתחנה המרכזית. אז אמנם הכריזו על הסגירה של התחנה ומועדון הבלוק האגדי נסגר בין היתר בגלל זה. באותה נשימה עצרו את כל השירותים הבסיסיים הקשורים לתברואה. אבל, וזה אבלגדול,מערך התחבורה הבינעירוני לא פסק לפעול שם, ומאות עד אלפי אנשים ביום עדיין חולפים במקום, ובתי עסק עדיין פועלים.

בד בבד, גם חסרי בית עושים שם תמ״א ומתרחבים לסלון פלוס שירותים, בעוד שהשרותים של התחנה לא עובדים, הדלתות לא ננעלות, ריחות קשים נישאים באוויר ואין סבון. גם המעליות לא פועלות. הזנחה מזעזעת שמשקפת את ההזנחה גם בשאר חלקי העיר הדרומיים עם ביוב צף, ריחות וזבל. צריך לקרות אירוע תוכן תרבותי ואמנותי בתחנה הזו כדי שיטפלו בבעיות הללו. זאת אחת הערים הבודדות שמשקיעות בתרבות מטעם העירייה, ההיסטוריה מלמדת שכשיש תרבות אז כל התשתית מסביב גם זוכה לטיפול. פניתי לגיורא יהלום, ראש אגף תרבות בעיר, שהוא איש מיוחד מאוד שפועל ועושה. הצעתי אחד כזה בתחנה. בינתיים זה לא קורה אבל דברים לוקחים זמן ואולי עוד יקרה, בדומה לפרויקט הענק שעשיתי בשדה התעופה הישן של אילת רגע לפני שנכנסו דחפורים לטרמינל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש דברים בחיים שגורמים לתחושה פיזית שמבעבעת מהבטן לכיוון הכתפיים, חום נעים עולה והראש לא יודע איך לבטא את התחושה הזו שאי אפשר לתת לה מילים. זה סוג של אדרנלין שעולה במצבים כמו אהבה, מוזיקה, מיניות, משני תודעה ואמנות. היצירות של בת שבע לחלוטין גורמות לזה. מהאחרונות אציין את "2019", ואחת שממש הפתיעה וכמה מאושרת שגיליתי זו אורלי פורטל, ביצירה שלה "אל אטלאל". האור הקטן בחושך היפה, הסאונד והד הקולות, התלבושות והקינה המטורפת של אורלי עצמה עם עלעל – אחת הרקדניות שהתנועה-קול שלהן חדרו לי ללב. לי זה גרם לחיבור מטורף של שיחת לב עם עצמי. פיוז'ן מרגש של מחול עכשווי, שבטיות וטכנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהתחלתי את פרויקט "Quilt of Love" של קהילת bite, לא היה לי מושג עד כמה הוא ישנה אותי. התכוונתי ליצור מרחב שיאפשר לאמניות לחזור ליצירה אחרי המשבר של ה-7 באוקטובר, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו הרבה יותר עמוק קורה כאן. אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי את עוצמת המהלך – כשראיתי יותר מ-250 נשים, רובן זרות זו לזו, מתחברות דרך היצירה. כל אחת הביאה את הפיסה שלה, הכאב והתקווה שלה שכרוכים באנרגיית אהבה' וביחד יצרנו משהו שהוא הרבה מעבר לסכום חלקיו. הפרויקט נתן לי כוח, הוא שבר את תחושת חוסר האונים שהרגשתי מול המצב. כשאתה יוצר, אתה פועל, אתה משנה משהו במציאות. שנית, הוא הזכיר לי את הכוח העצום שיש בחיבור בין אנשים, במיוחד בין נשים. ראיתי איך אמניות שהיו משותקות מיצירה חזרו לסטודיו בזכות ההזמנה להשתתף במשהו גדול יותר. רק אז הבנתי כמה אני בעצמי הייתי זקוקה לזה גם.

החלק המשמעותי ביותר היה ההבנה שיש דרך אחרת להגיב לאלימות – ביצירה, בחיבור, באהבה. במקום להיות צרכנית פסיבית של חדשות ופחד, הפכתי ליוצרת אקטיבית של מציאות אחרת. המשימה שהצבתי לעצמי – להניע אנרגיה נשית של תשומת לב, רכות ותעוזה – הפכה למקור כוח אדיר עבורי. ממקום שבו רציתי לחזק אחרים, מצאתי את עצמי מחוזקת. וזה לימד אותי שיעור חשוב: לפעמים הדרך הטובה ביותר לקבל כוח היא לתת כוח. כיום, אני ממשיכה עם הקהילה הרב-תחומית שהקמתי לנשים יוצרות לפרויקט הבא, "מפגשים בקיוסקו", עם אותה הבנה – שהאמנות אינה רק תוצר, אלא כוח של שינוי, של ריפוי, של חיבור. והכוח הזה – הוא הדבר שמניע אותי כל בוקר מחדש.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שעוזר לאנשים זקנים ולניצולי שואה, בכלל חצי מהמשאבים שמושקעים בלתרום בחיילים יכולים לעזור הרבה יותר לאנשים האלו. בפעם השנייה אני פועלת עם ארגוןעמ״ךשמעניק תמיכה לניצולי שואה ומשפחותיהם. אני עושה את זה דרך פרויקט אמנות. בעבר התנדבתי ללכת לבתים של ניצולי שואה. לדבר איתם, לתעד את הסיפור שלהם. זה היה לי מאוד קשה, הבדידות והדלות של החיים. הם זקוקים לתשומת לב. וזה מעט שכל כך בקלות אפשר לתת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיורא יהלום, ראש אגף תרבות של עיריית תל אביב-יפו. מעבר לעשייה התרבותית שמאוד מורגשת בעיר מאז שהוא בתפקיד, גיורא באמת איש מיוחד ולא מובן מאליו שדמות בכירה ומשמעותית מנהלת קשר אישי ומזמין עם קהילה של יוצרים ואמנים. אני חלק מקבוצת צעירי התרבות של העיר ויש שם הרבה אוזניים פתוחות.

מה יהיה?
וואלה שאלה טובה. בנוסף ליצירה אני עוסקת בחינוך לאמנות, אלו התחומים היחידים שיש לי בזכותם תקווה שמשהו יכול להשתנות. אז אני מצד אחד בבועה, ומצד שני הנה נאלצתי לפני שנה לעבור לחולון. אז הלב והחיים שלי לא השתנו, אבל גם כן השתנו, כי זה כבר לא מתחת לבית וזה מבאס – אבל בשביל 100 מ״ר מרחב במחיר של 40 מ"ר בתל אביב, עשיתי את הפשרה.

• העיר שלי
• אמנות
• אמנות ישראלית
• קיוסקו
• הכרמל 40
• פרחים
• מעצבים ישראלים
• להקת בת שבע

ברוסקטה ברבון | בר 51

מדובר באחד הביסים הכי מושלמים בעיר, כזה שאוצר בתוכו מתיקות, חריפות, מליחות וטעם דג נועז. ברוקסטות קטנות מלחם קסטן, משוחות בסלסת בצלים מתקתקה, אליה נוספים צ'אטני דלעת ענוג וצ'ילי מותסס שמוסיף פיקנטיות נחוצה. על גבי הממרח המופלא והכתום שלעיל מונח דג ברבון צרוב שמנצח על המנה והופך אותה, כאמור, לביס הדגים אהוב עלינו בעיר.
34 ש"ח, הירקון 59

כנף מוסר מטוגנת | מרלוזה

מסעדת מרלוזה שבשוק הכרמל מוקדשת כולה לדגה המקומית, ומפליאה עם מנות דגים נפלאות בטכניקות ייחודיות. אנחנו אוהבים מטוגן, ועל כן בחרנו בכנף המוסר המטוגנת שעשויה נפלא (ואף ללא גלוטן!). את הכנף כמו כנף אוכלים בידיים, הטיגון קליל ולא מכביד, מטבל האיולי שום מתאים בדיוק והנחמה בשיאה.
60 ש״ח (4-5 יחידות), חיים חבשוש 59

לברק שלם מטוגן | טאיזו

מנה קלאסית שהפכה למזוהה יותר מכל עם טאיזו, הן בגלל ההגשה המסקרנת, והן בגלל שבואו – מדובר בדג מטוגן, מאכל שאין עליו תחרות. יובל בן נריה התייחס לטקסיות המלווה באכילת המנה, שיש לשלוף מבין הבמבוקים ולאכול בידיים אגב גלגול בחסה וטבילה ברטבים המונחים מלפנים – פישסוס וצ׳ילי ליים עם בוטנים קצוצים, אם שאלתם. רק אל תשכחו לשטוף ידיים.
185 ש״ח, מנחם בגין 21

ברבוניות מטוגנות | בטשון

לבטשון יש קרדיט על כך שהנגישו את הדגים לתל אביביים, הן מבחינת תמחור והן בזכות הפיכתם לידידותיים למשתמש. לראייה מקרה שחזינו בו, ילדה בת 4 שעמדה בתור שצעקה לאביה – "אבל אני רוצה סשימי!!!". בכל מקרה, בבטשון תוכלו גם לקנות דגים טריים וגם לאכול אותם במחיר הוגן. מנות הדגים שם מתחלפות תדיר לפי תוצרת הים, אבל מנה שאנחנו מקווים שתישאר לנצח היא הברבוניות המטוגנות עם סלסת העגבניות. קלאסיקה אמתית, ומנה שנתגעגע אליה גם אם אכלנו אותה אתמול.
68 ש״ח, קרליבך 29

פורל צלוי ומעושן | אייבי

באייבי מקפידים על טוהרת התוצרת המקומית, ועל כן מגישים מנת דג פורל (מנחל הדן!). הפורל צלוי בעץ, מה שמקנה לו טעם מעושן אך עדין וניחוח משכר. אליו נוספת תערובת תבלינים, ראס אל חבשוש, שמעמיקה את הטעמים ומיטיבה עם הדג שצלוי בשלמות. לצד הדג, ירקות צלויים גם הם בעץ, תפוחי אדמה, עגבניות, שעועית ירוקה ופלפל חריף. מנה נהדרת שמפרגנת מכל הלב אל חומרי הגלם המקומיים.
98 ש״ח, לינקולן 16

לוקוס על הפלנצ׳ה | אנימאר

השף הלל תוואקלי לוקח את הלקסוס של כל הדגים – הלוא הוא הלוקוס – ומגיש מנה למופת עם חומרי גלם מסקרנים ולא שגרתיים. הלוקוס עשוי על הפלנצ׳ה במידת עשייה מושלמת, ומונח על מצע של ריזוטו רך ומבורך עם גבינת פקורינו רומאנו, קציפת זעפרן מפתיעה, מרמלדה של לימון פרסי בחמיצות מתונה וטוויל של טהדיג, שמעניק לנו זיכרון מתוק של אורז פרסי.
185 ש״ח, הירקון 87 (בתוך מלון דן)

נתח דייגים על פחם | סלאס

השף אור גינסברג ״מטפל״ בדגים לפי מיטב המסורת היפנית, שם מדובר בדת שלמה עם הלכות קבועות ומסודרות. את רזי הבישול היפני הוא מביא גם אלינו עם מנות דגים שניחנות בטריות, רעננות ומקוריות – למשל מנת נתח הדייגים (נתח מתחלף לפי התוצרת), שעשוי על גריל פחמים יפני, מושרה במרינדת אנטיקוצ׳רה ומוגש עם סלט תפוחי אדמה, עם צ׳ילי, שימאז׳י ורוטב מיסו ג׳ינג׳ר.
144 ש״ח, תנחום 6

פיש אנד צ׳יפס | קפטן הוק

בשוק הפשפשים ביפו מגישים פיש אנד צ׳יפס כמו שהבריטים היו אוהבים. אמנם יותר יותר ים תיכוני, ופחות בריטי, אבל דג מטוגן הוא דג מטוגן. הטוויסט המקומי מקורו בזרעי הכוסברה שנוספים לבלילת הבירה שעוטפת את דג הקוד הנורווגי, ומעקצקים בלשון במובן הטוב של המילה. לצד צ׳יפס כפרי שמוגש בנדיבות, הרי לכם ארוחה לתפארת עם כל אבות המזון.
56 ש״ח, עמיעד 13

כריך דייגים | הכרמל 40

בשוק הכרמל מגישים כריך דייגים שלא מבייש את שווקי האוכל של איסטנבול. מדובר בגרסה לכריך הטורקי המסורתי, באליק אקמק (דג בלחם), וזה כריך ממכר בהחלט. בתוך לחמנייה רכה ואוורירית נח לו פילה דניס צלוי ומתובל, שנע שמנעד שבין קריספי לעסיסי. אל הדג נוספים ירקות טריים כגון חסה, עגבניות, פטרוזיליה, כוסברה ורוטב לימוני עז שנותן את הטון לכריך כולו. ככה פשוט, ככה טעים.
44 ש״ח, הכרמל 40

• אוכלים שותים
• דגים
• מסעדות דגים
• בר 51
• טאיזו
• הכרמל 40
• בטשון דגים
• אייבי
• אנימאר

1. הכרמל 40

רוסתום הוא חבר ילדות שמביא את הדגים ופירות הים הכי טריים וטובים, שאפשר לקנות גם הביתה ולקבל בתוך סנדוויץ' דייגים בדוכן. בכל מה שקשור לדגים – רוסתום הוא הכתובת.
הכרמל 40

2. שילה

בעיני זה כבר זמן רב שזו המסעדה הכי טובה בארץ. בלי הרבה תחכומים ופוזה עם אוכל מחומרי גלם מטורפים, אווירה והשף שרון כהן.
בן יהודה 182

3. משייה

השף גיא אריש עושה שם שמות, כל ביס הוא פשוט לא אמיתי.
מנדלי 5

4. שפודי דלידה

אוי הפיתות של חמודי… כבעל מסעדה שמגישה גם שיפודים, הרוח של חמודי מורגשת בפיתות שלו.
זבולון 9

5. אבו חסן (עלי קרוואן)

מנת המשולש היא התמכרות של החיים. גדלתי על אבו חסן ואני עד היום לקוח קבוע.
הדולפין 1

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• אבו חסן
• דלידה
• משייה
• שילה
• הכרמל 40

1. פרא

המקום שלנו לרגעים חשובים. אפשר לשבת ולדבר בשקט, ותוך כדי כך מזרימים לנו מהמטבח אוכל מדויק וטעים. אביעד ואורי אחלה חבר'ה ואצלם אנחנו מקבלים את כל ההחלטות העסקיות.
נחלת בנימין 27

2. הלבנטיני

הבחירה שלנו לארוחות צוות לפני סרוויס. מקום נחמד, שמח ותמיד קצת רועש עם אוכל טעים. בארוחות ערב מוקדמות אנחנו תמיד מושכים לשם ופותחים שולחן לכולם. הבשרים והסלטים טובים והכל יושב נכון.
בן יהודה 170

3. נקסט דור (מיטבר)

אלעד: אני מת על הבר הזקן והארכאי, בקטע טוב כמובן. תמיד מקבלים את מה שמצפים לקבל, השירות טוב והכל מתוקתק וללא חריקות.
שד' ח"ן 52

4. טוני ואסתר

רוסתום: מקום עם קפה מהמם שמרגישים בו כמו בבית. זה לא רק בית קפה, ולדעתי השניצל שמכינים שם הוא הכי טוב בארץ.
לוינסקי 39

5. גוסטו

אלעד: סוף הלילה, קרוב הביתה, מקום מהיר ומדויק ואפילו אין צורך בוולט. פיצה מרגריטה דקה תמיד מסדרת אותי.
פרישמן 90

• אוכלים שותים
• העיר שלי
• הכרמל 40
• שוק הכרמל
• לבנטיני
• נקסט דור (מיטבר)
• טוני ואסתר

1. הונג קונג דים סאם

יש משהו באחידות של הדים סאם שלהם שהוא נהדר בעיני, וגם המחיר נגיש. לצערי אחרי הקורונה כבר אין יותר אפשרות לשבת במקום אלא רק כטייק אוויי, ואני מנצל זאת כדי להגיע לנקודה מספר שתיים שלי בעיר – כיכר ביאליק.בן יהודה 9

2. כיכר ביאליק

הספוט האהוב עלי ועל אשתי לקחת משהו לטייק אוויי ולאכול בחוץ ליד המזרקה. בכיכר ביאליק יש תמיד הרגשת חו"ל וגם כשאני רוצה לתפוס כמה דקות של שקט לבד אני מוצא את עצמי שם, מול בית העירייה הישן בבועה של שקט וניתוק בלב העיר הסואנת.

3. מעדניית BAZAAR

מישל בעלי המעדנייה הוא חבר טוב, אך בלי קשר לכך אני אוהב את המקום כי הוא תמיד מצליח לחדש. אחד התחביבים שלי הוא להגיע למעדנייה ולחפש מה חדש על המדפים, מן משחק שאני משחק עם עצמי. תמיד אני מצליח למצוא חומר גלם חדש ממדינה כלשהי בעולם, משהו חדש לוויטרינה או סלט חדש. המעדנייה אף פעם לא משעממת אותי.הכרמל 16

4. הכרמל 40

במהלך היום כשאני רעב, אחת הנקודות שאני הכי אוהב לעצור בהן היא אצל רוסטום, הדייג שלי. בגלל הסחורה הסופר־טרייה שלו אני תמיד קונה ממנו חומרי גלם הביתה ולאחרונה גם לעסק, אך הסיבה האמיתית להגיע לדוכן היא כריך הדייגים שהוא חגיגה. רוסטום ואלעד הם אחד הדברים הנהדרים שקרו לעיר הזו.הכרמל 40

5. לא קל בורגר

טבחים אף פעם לא אוכלים במהלך סרוויס. לכן בסוף הלילה, כשאני רעב, אני מוצא את עצמי הולך לאביב ואלון בלא קל בורגר, יושב עד השעות הקטנות על קריספי צ'יקן נהדר ובירה קרה. עבורי זוהי הדרך הכי טובה לסיים משמרת.אחד העם 30

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• שוק הכרמל
• הונג קונג דים סאם
• כיכר ביאליק
• פיצה דיברסו
• לא קל בורגר
• הכרמל 40