קומדיות מקומות עבודה הן תת-ז'אנר די מוכר ופופולרי שהומצא מחדש על ידי "המשרד" בתחילת שנות ה-2000, ומאז הן הציפו את ערוצי הטלוויזיה ושירותי הסטרימינג. העניין הוא שמעולם לא חשתי את התחושה הנעימה והאגוצנטרית הזאת שגורמת לי להרגיש כאילו סדרה נכתבה עליי – וזה תמיד כי לא עבדתי במקומות האלה שכותבים עליהם קומדיות.אשתי לדוגמה, שלומדת חינוך בלתי פורמלי, נורא נהנית מ"בית הספר היסודי אבוט" ומזדהה מאד עם הפן המקצועי של הסדרה. למרות שזאת סדרה מאד חביבה, אני פחות נהנה ממנה. והנה הגיעה "העיתון", הספין אוף החדש של "המשרד" מבית היוצר של גרג דניאלס. סוף סוף יצרו סדרה על העבודה שלי.

"העיתון" מתחילה מהסבר קצר מה קרה למשרדים של "דנדר מיפלין", חברת הנייר שכיכבה בסדרת המקור. מסתבר שהיא סגרה ונרכשה על ידי חברה גדולה יותר והם עברו לעיר טולדו שבאוהיו. היחיד שעבר מהמשרד ישן לסדרה החדשה הוא אוסקר מרטינז, רואה החשבון לשעבר של דנדר מיפלין. למרות שהוא דמות יחסית מרכזית, הוא לא הגיבור שלנו. אולי בהמשך. כעת הגיבור שלנו הוא הבוס החדש, נד סמפסון, שמגיע להיות העורך הראשי במקומון הוותיק של העיר, שמתדרדר אל התהום כמו כל תחום החדשות בפרינט.

במובנים רבים נד מזכיר מאד את מייקל סקוט האגדי של "המשרד". הוא קרינג'י, חסר טאקט ותמים, אבל בניגוד למייקל הוא גם חכם, יש לו יושרה והוא לא רואה רק את עצמו. למעשה, הוא כמו שילוב בין מייקל לג'ים. לצידו יש צוות דמויות נהדר כמו אזמרלדה גרנד, אם חד הורית ואישה גרנדיוזית ששימשה כממלאת מקום עד להגעתו של נד והיא תמיד תנסה לשים לו מקלות בגלגלים לאחר שאיבדה את מעמדה. יש גם את מושא אהבתו של נד, מר, יוצאת צבא שעובדת בעיתון וכמו נד היא בעלת תשוקה עצומה לעיתונות. יש לנו גם קו רומנטי נוסף במערכת – נציג המכירות דטריק מור שמאוהב בניקול לי העובדת במערכת העיתון. אליהם מצטרפות דמויות חדשות וצבעוניות שלא מנסות למלא מקום עבור הקאסט הישן ועומדות בפני עצמן. מה שנותר דומה לסדרת המקור זה רק המבנה של הסדרה עצמה והסגנון.

>> מצעד הסטרימינג: 20 הסדרות הכי טובות שצריך לראות כרגע
>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות לוהטות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

אירועי הסדרה מפגישים את הצופה עם הקשיים היומיומיים של עבודה בעיתונות בימינו, ולמרות שאני בתחום חמש שנים בסך הכל, הזדהיתי עם עניין הטוקבקים שהפכו להיות ישירים יותר, הקושי במציאת סיפור ששווה לספר, ההתמודדות עם מערכות שלא תמיד ערוכות או מצוידות טכנולוגית באמצעים המתאימים, וכמובן קשיים כלכליים. כשרק התחלתי לכתוב עבדתי במערכת שבה כל הכתבים עבדו בהתנדבות – ואף אחד מאיתנו לא תפס את זה כניצול. עבור חלק זה היה תחביב, עבורי ועבור אחרים זאת הייתה דרך לצבור ניסיון, כולנו אהבנו את מה שאנחנו עושים.

המצב האידיאלי, ואף הסביר, הוא שכותבים יקבלו תשלום על עבודתם. כשנד סמפסון מנסה לגייס כותבים-מתנדבים ללא תשלום, או כשהוא נתקל בדדליין בלתי אפשרי אחרי שנחסמת לו גישה לכל אתרי החדשות, כל מי שעובד בתחום יוכל להזדהות ואף להבין יותר לעומק את הבעיות שעולות בניהול מערכת העיתון. מעבר להזדהות האישית שלי, יש פה גם שדרוג של האמירה מ"המשרד": גם שם עסקו במכירת נייר, אך זה נבע מהרצון לבחור מוצר משעמם ולא משמעותי. "העיתון" רומה לומר משהו אחר לגמרי.

הסדרה עוסקת בשאלות אמיתיות הנוגעות למהות העיתונאית, כשהגדולה ביותר שבהן היא שאלת הרלוונטיות של הפרינט. העיתונות המודפסת היא חיה גוססת שעוד רגע נכחדת, בלשון המעטה, וגם אם לא מתנגדים לקדמה חייבים להודות שלמעבר מהפרינט לדיגיטל יש השלכות אמיתיות על איך שהמקצוע הזה נראה ועל האופן שבו הוא ממשיך להידרדר. אנחנו נמצאים בעידן שבו ידיעה חדשותית צריכה להגיע לקורא כמה שיותר מהר ולא כמה שיותר מדויקת, שבה עיתונות נמדדת על פי פושים ולייקים ולא על פי איכות התוכן, והדברים האלה צפים ועולים בסדרה על בסיס קבוע. להיות מקומון שמיוצר בחברת נייר כמוצר נוסף זה מאבק בפני עצמו, וגרג דניאלס מצליח להראות את זה על המסך – ולעשות את זה כיפי לצפייה.

"העיתון" היא קומדיה חשובה. לא רק בגלל כמויות הקרינג' שהיא מכילה – אינסוף קרינג'! – אלא בגלל האופן שבו היא מתייחסת לעיתונות ובעיקר לדמויות שלה. אם בעבר נהנינו לראות את הבוס המביך מייקל אומר דברים שכיום אי אפשר להגיד בטלוויזיה, יש לנו גם מזה, אם כי בגרסה הרבה יותר מעודנת. למען האמת זה מזכיר שילוב בין "מחלקת גנים ונוף" ו"המשרד" מבחינת האנרגיה, וזה מייצר קומדיה קרינג'ית שיכולה להיות צורמת מצד אחד, אבל עם המון לב מצד שני.

וצריך לומר: זאת גם סדרה שכיף לראות עם עוד אנשים. כמבקר טלוויזיה אני נאלץ לראות הרבה פעמים סדרות לבדי, אך את הפרק הראשון של "העיתון" ראיתי במסגרת אירוע Yes Screening עם עיתונאים נוספים, ומשהו בחוויה הקומית המשותפת העצים את החוויה. וזה לא רק בשביל הכיף שלנו. זה גם כדי להפיץ את המסרים שהסדרה מהדהדת, להבין שיש משמעות לעיתונות איכותית ולרצון של כתבים לשנות דברים במערכת שלא יכולה או לא רוצה להשתנות. "העיתון" מצביעה על בעיות מהותיות בעיתונות העכשווית והיא מצליחה לשמור על הזהות שלה מבלי להפוך לשיבוט מאומץ של סדרת המקור. יש לי עוד מלא דברים להגיד על "העיתון", אבל בדיוק כמו לדמויות בסדרה – גם לי יש דדליין. והוא עבר. בחמש שעות פלוס מינוס. גם זאת אחת הבעיות של העיתונות עכשיו.
"העיתון" // The Paper // עונה ראשונה 10 פרקים // עכשיו ב-yes (ובארצות הברית בפיקוק)

• ביקורת טלוויזיה
• המשרד
• העיתון
• פיקוק
• סדרות מומלצות

האם ברק יכול להכות באותו מקום פעמיים? כמובן שכן, בעיקר אם המקום הזה הוא מוט מתכתי בגובה 15 מטר באזור מישורי שנתון לסערות, למה לשאול שאלות מטופשות. אבל האם גרג דניאלס יכול למחזר ולשחזר את ההצלחה של "המשרד"? כמובן שכן, הוא כבר עשה את זה מאז עם "מחלקת גנים ונוף" ובמידה מסוימת גם עם "העלאה" ו"כוח חלל" האנדרייטד, כך שאין שום סיבה לחשוד שזה לא יעבוד לו עם "העיתון", הסיקוול המדובר של "המשרד" שהעונה הראשונה שלו עלתה היום במלואה אל שרתי הסטרימינג של פיקוק (ותגיע מחר ל-yes).

הרעיון החביב הוא שצוות הצילום הדוקומנטרי שתיעד את עלילות חברת דאנדר מייפלין ב"המשרד", מוצא כמה שנים אחר כך אובייקט חדש למקד בו מצלמות – עיתון בשם Toledo Truth-Teller, עיתון מקומי באוהיו עם היסטוריה מפוארת והווה של התפוררות, אליו מגיע עורך חדש ואידיאליסט (דומנאל גליסון הנהדר) שמחליט לגבש צוות חדש של כתבי שטח מתנדבים כדי להציל את העסק (בהובלתה של סברינה אימפאצ'יאטורה מ"הלוטוס הלבן"), כשאיכשהו נקלע לאירוע לרוע מזלו גם אוסקר מרטינז, רואה החשבון החכם והאומלל של דאנדר מייפלין (אוסקר נונז הקורע).

כבר משלושת הפרקים הראשונים שנשלחו למבקרים ברור שדניאלס ממשיך להיות יוצר הסיטקום החשוב והמשפיע של דורו בארצות הברית, ושהוא פשוט יודע את העבודה: הקאסט הסהרורי, הטיימינג המושלם, הפאנצ'ים ורגעי הקרינג' הקורעים, הכל דופק כמו שעון. יקח לזה זמן להתגבש ולהתפתח. עם "המשרד" לקח לעסק יותר משתי עונות באמת להתרומם ולנסוק, וכאן אין לדניאלס את הפריווילגיה הזאת, יען כי עולם הסטרימינג אכזר וחסר רחמים בהרבה, אבל פיקוק הודיעה על חידוש הסדרה לעונה שנייה ממש אתמול בלילה, כך שאפשר להיות אופטימיים. כלומר אופטימים לגבי הסדרה הזאת, לא לגבי דברים אחרים, אל תגזימו.
>> "העיתון" // The Paper // עונה ראשונה 10 פרקים // עכשיו בפיקוק והחל ממחר גם ב-yes

• המסך
• מה רואים הלילה
• המשרד
• סיטקום
• פיקוק

המדור הזה בדרך כלל נועד להמליץ על סדרות חדשות ומעניינות, אבל לפעמים יש רגעים בהם אנחנו צריכים לחרוג מהמסורת. כי חבר'ה, זוהי אזעקת אמת: אחרי יותר מדי זמן שבמהלכו לא יכלנו לצפות (לפחות באופן רשמי) בסיטקום המופתי "המשרד", זה סוף סוף קרה, וקומדיית המופת חזרה לסטרימינג. כל 9 העונות של "המשרד" האמריקאית – 201 פרקים ליתר דיוק – עלו לשירות דיסני+, ואם מעולם לא ראיתם את היצירה ששינתה את הקומדיה הטלוויזיונית כפי שכרנו אותה, זה הזמן המושלם להשלים. אם כבר ראיתם אותה, אנחנו לא צריכים להרחיב מעבר, כי אתם כבר יודעים עד כמה מתגמל הבינג' הזה (כן, גם עם העונות בלי סטיב קארל).
>>שנזוז לג'רוז? 7 סרטים שראינו מפסטיבל הקולנוע וכדאי גם לכם
>>הסדרה החדשה של לינה דנהאם מתחילה טוב. אבל אז היא ממשיכה

למקרה ואתם צעירים מדי, או שישנתם יותר מדי טוב מאז 2001, נזכיר ש"המשרד" נולדה בראשית המילניום באנגליה בתור יצירת הביכורים של ריקי ג'רווייס, והפכה למהפיכה טלוויזיונית של ממש. ג'ארוויס יצר מוקומנטרי קומי שבזמנו היה כל כך מהפכני, עד שה-BBC ניסו להוסיף לו טראק צחוקים כדי שירגיש יותר כמו סיטקום. למזלנו, ג'ארווייס הוא לא מסוג האדם שנכנע בקלות להחלטות מנהלים, ולכן 2 העונות הקצרות (בכל זאת, בריטים) של "המשרד" המקורי היו טלוויזיה מסוג שלא הכרנו. אבל ההכרה האמתית לגאונות שלו הגיעה רק עם הגרסה האמריקאית, שעובדה ע"י יוצא "הסימפסונס" גרג דניאלס, וצמחה לתופעה שונה לחלוטין.

ראשית דרכה של "המשרד" האמריקאית היתה קצת רעועה. העונה הראשונה דבקה (על פי חוזה) בתסריטים המקוריים, הקאסט לא היה מזוהה למדי (סטיב קארל, שכיכב כבוס המקרינג' מייקל סקוט, היה מוכר בתור כתב "דיילי שואו"), וברשת NBC לא לגמרי ידעו מה לעשות איתם. אבל איפשהו במהלך העונה השנייה קרה קסם – שילוב בין העובדה שהכותבים כבר לא נצמדו לתסריטי המקור, יחד עם השקת האייפד (אל תשאלו) הפכה את הסדרה ללהיט טרי, ומשם זה רק השתפר. מייקל סקוט הפך לאחת מדמויות המופת הטלוויזיוניות, התאהבנו ונשברנו והתאהבנו שוב בקשר של ג'ים ופאם, ודי מהר חבורת המוזרים הפכה למשפחה שנייה שלנו. אז נכון, ברגע שקארל עזב את תפקיד הבוס היתה התדרדרות מסוימת (למרות שלעד נזכור את הפרקים המושלמים עם וויל פארל כמחליף), אבל פרק הסיום לבדו מצדיק את כל תקופת ההיעדרות, ולא בכדי זו נחשבת סדרה קומית ששינתה את את פני הטלוויזיה.
"המשרד", כל הפרקים בדיסני+

• מה רואים הלילה
• המסך
• המשרד
• דיסני+

חודש יולי האיום ניצב בפתח, ולמרות שהמלחמה באיראן מאחורינ, אנחנו במתח. שרדנו טילים וכטב"מים, אך האם נשרוד את החום הגדול? או שמא נהפוך לשלולית תוך ניסיון לעבור מעבר חצייה, כמו שדודו גבע ז"ל הבטיח? בניגוד למערכות ההגנה האוויריות האימתניות ששמרו עלינו בשנתיים האחרונות, אין שום היערכות לאומית, ממשלתית או צבאית, להגן עלינו ממזג האוויר הנורא. זה רק אנחנו, המסכים שלנו ומיזוג האוויר העוצמתי. גם בחודש נטול להיטי מארוול ומלחמת הכוכבים, בדיסני+ דואגים להציב חומת מגן שכוללת כמה מהקומדיות הטובות ביותר שהכסף שלכם יכול לקנות לכם גישה אליהן. לפחות נצחק קצת תוך כדי שמשבר האקלים מחסל אותנו.

>> הקרם של הקרם: 20 הסרטים הכי טובים בדיסני+ כרגע
>> הכי טובות בעולם: 20 הסדרות הכי טובות בדיסני+ כרגע

2.7 // אבוט אלמנטרי 4 Abbott Elementary

סדרת הסיטקום המצליחה ביותר בארצות הברית (ABC) הלכה על עונה רביעית שמפוצלת לשלושה חלקים, 22 פרקים בסך הכל, ועכשיו מגיע אלינו החלק האחרון שמסיים אותה. כמו שזה נראה היא הולכת להיות כאן איתנו הרבה שנים, וצריך לדבר קצת יותר ברצינות על מה שהופך אותה מוצלחת ומצליחה כל כך. בינתיים יש לכם שבוע לבינג' מענג ביותר על שלוש העונות הקודמות. תתחברו.

9.7 // מעביר הילוך // Shifting Gears

טים אלן הוותיק עושה עוד ניסיון לחזור אל במת הפריים-טיים סיטקום שהקנתה לו את תהילתו הגדולה (עם "שפץ ביתך", מסדרות הסיטקום המצליחות בכל הזמנים, למי שפספס). ב"מעביר הילוך" הוא מגלם אלמן עיקש שעדיין מתאבל על אשתו, ומבלה את ימיו כבעלים של מוסך לחידוש מכוניות קלאסיות. גם החיים שלו עוברים רסטורציה כשהוא מסכים לקבל את בתו (קאט דנינגס) שהתנכרה לו אל ביתו יחד עם ילדיה. פרק הפיילוט עשה 6.1 מיליון צופים בצפייה ישירה, נתון מעולה לסדרה מתוסרטת, והעונה השנייה כבר בדרך. התחזית: יהיה מצחיק ודביק.

10.7 // פילדלפיה זורחת 17 It's Always Sunny in Philadelphia

כיף גדול: החבורה הכי משוגעת ודיספונקציונלית שהופיעה אי פעם על איזשהו מסך חוזרת לעונה 17 – מי היה מאמין שהטרלול הזה יחזיק 17 עונות ועוד ימשיך להיטרלל – והיינו נותנים לכם את תקציר עלילת העונה הזאת אבל האמת היא שהפעם הקומוניקט של דיסני+ עדיף: "בעונה ה-17 של 'פילדלפיה זורחת', החבורה צמאה לכסף ולפריבילגיות חברתיות. זה ברור מאז 2005. אבל הם גם בני אדם. הם רוצים אהבה, כבוד, חופש על תנאי, הערצה בלתי פוסקת, המון תשומת לב, סיפוק תמידי וארוטיקה פרועה ומשוחררת". אנחנו מאשרים את המסר הזה.

11.7 // חמישים שנה למלתעות: הסיפור האמיתי // Jaws@50: The Definitive Inside Story

"מלתעות" הוא חבר של כבוד בכל רשימת "הסרטים הכי טובים בכל הזמנים" שמכבדת את עצמה, והנה אנחנו חוגגים פאקינג 50 שנה לצאתו של הסרט שהבהיל את העולם כולו. בסרט הדוקו המרתק שהפיקה נשיונל ג'יאוגרפיק, סטיבן ספילברג חוזר אל הסיפור שמאחורי מלתעות. מהרומן הסוחף של פיטר בנצ'לי ועד לסרט שהפך לאבן דרך – "מלתעות" ממשיך להשפיע על התרבות הפופולרית, על עולם הקולנוע ועל שימור הכרישים. במבט בלעדי ובזכות ראיונות עם במאים מהשורה הראשונה ומדענים מובילים, האגדה של "מלתעות" מתעוררת כאן לחיים.

14.7 // המשרד // The Office

מה עשינו שמגיע לנו כל הטוב הזה? אה, כן, היינו שבועיים במקלטים עם טילים בליסטיים מעל הראש. לא יודעים אם זה פיצוי מספק, אבל כל העונות של "המשרד" עולות בבת אחת לשרתי דיסני+, כשנתיים לאחר שנעלמו משרתי נטפליקס, וזה בדיוק הבינג' שהיינו צריכות לקיץ הזה. תקציר העלילה: מייקל סקוט הוא בוס נטול יכולות ניהוליות, אשר עומד בראש הצוות המקומי של חברה לאספקת נייר. החולשות, המריבות והרומנים בין העובדים נחשפים לעיני צוות צילום דוקומנטרי שמתעד את סביבת עבודתם. זה כנראה התיאור שהכי לא מסביר על מה בדיוק הסיטקום המושלם והאייקוני הזה.

17.7 // החיים הסודיים של נשות המורמונים: פרק האיחוד

להיט הריאליטי-טראש הגדול של Hulu הפך לסנסציה בארצות הברית, שם מתאוששים עדיין מהסיום המפתיע במיוחד של העונה השנייה. עכשיו המנחה ניק ויאל מאחד את כוכבי #MomTok ו-#DadTok למפגש חשיפה חגיגי, שבו הם חוזרים לרגעים הסוערים של העונה כולל סודות ושערוריות, קטעים שטרם נראו והכרזה מפתיעה במיוחד בפרק איחוד שב-Hulu מגדירים כ"ראשון מסוגו".

23.7 // וושינגטון בלאק // Washington Black

אולי הסדרה הכי מסקרנת של החודש: "וושינגטון בלאק" היא סדרת הרפתקאות בת 8 פרקים שמבוססת על הרומן רב-המכר באותו שם של הסופרת הקנדית אסי אדוגיאן.היא עוקבת אחר האמן והמדען ג’ורג’ "ווש" בלאק, שהוא גם עבד נמלט, שיוצא למרדף מסעיר ברחבי העולם בצפלין מעופף, כשהוא נרדף בידי צייד ראשים מסוכן. עם סטרלינג קיי בראון הנהדר ("פרדייס") בתפקיד הבאד גאי (הוא גם חתום על הסדרה כמפיק. סומכים עליו).

• המסך
• דיסני+
• סדרות מומלצות
• המשרד
• פילדלפיה זורחת

השנה היא 2025 והסדרה הכי חמה בטלוויזיה היא "ניתוק" – דרמת המד"ב האפלה של אפל TV, שמציגה לנו את הסיוט הגדול מכולם: לעבוד במשרד. כלומר כן, יש עוד אלמנטים דיסטופיים ומאיימים בסדרה, אבל ההתמקדות שלה במשרד אמריקאי משעמם מלא בשטיחים בצבע ירוק-קיא ואורות פלורסנט קשים הם החלק המשמעותי באמירה המורכבת ובתחושת האימה בה נמצאים המנותקים. אבל רגע, למה זה בעצם סיוט? כלומר אף אחד לא אוהב ללכת לעבודה, אבל ממתי הגיהינום הכי גדול – לפחות לפי הוליווד – הוא שיחות מטבחון משעממות ומחשב בתוך קיוביקל? האם זה פשוט בגלל שהאמריקאים המפונקים לא יודעים מה זה סבל אמיתי? האם זה כי מדובר בפחד קמאי של כל התסריטאים לסיים במשרד? ובכן, זה חלק מזה, אבל יש עוד כמה סיבות.

>>כאן מתחילים שידורינו: הבית החדש של הרדיו בתל אביב נפתח לקהל

עבודה מסודרת בסביבה נוחה עם הטבות ובונוסים הייתה פעם חלק מהחלום האמריקאי. בשנות החמישים והשישים, תקופה שהסגנון הויזואלי שלה מהווה השפעה ברורה על "ניתוק", גבר שעוזב את משפחתו בבוקר עם חליפה ועניבה ליום במשרד היה מראה מלבב ומרגיע. בשנות השמונים סרטים כמו "וול סטריט" ו"סוד ההצלחה שלי" אמנם הציגו גרסאות אפלות יותר של עולם העסקים, אבל עדיין – ג'וב טוב ויציב במשרד היה משהו לשאוף אליו. ואז משהו השתנה בשנות התשעים, העשור של דור האיקס וערכים שבנויים על פקפוק בסמכות ו"לעזאזל עם הממסד". אבל זו גם תקופה של התפתחות טכנולוגיות, ועלייתם של חברות היי-טק בארצות הברית, ושתי המגמות המקבילות האלו התנגשו במסך הקולנוע בצמד סרטים שיוצאים ב-1999 "המטריקס", ו"מהומה במשרד".

"המטריקס" הוא הסרט הזכור יותר מהשניים, אבל לאחר כמה סצנות מרכזיות בתחילתו הוא עוזב את המשרד והדימוי הברור ל"לצאת מהמטריקס" ומגבלות הקיוביקלס מובן בקלות. "מהומה במשרד" לעומת זאת, מתרחש כמעט כולו במשרד אמריקאי מכוער ומלא בחדרונים, ומייצג באופן מושלם את הלך הרוח של התקופה.

יצירתו של מייק ג'אדג', המוח מאחורי "ביוויס ובאטהד" ו"המלך היל", היתה קומדיה סרקסטית על עובדי משרד מתוסכלים שמנסים לנקום בממסד – גיבור הסרט הוא פיטר, המגולם על ידי רון ליווינגסטון מ"סקס והעיר הגדולה", שהוא בחור רגיל שמבין שמאז שהוא התחיל לעבוד בחברת ההיי-טק "איניטק", כל יום שעובר הוא היום הגרוע ביותר בחייו. הסרט מלא באבחנות מחוכמות על חיי המשרד: מבוסים מלוקקים, דרך מכונות צילום כושלות ועד מסיבות עוגה מאכזבות, ואפשר לראות בו הקדמה לקומדיות ההוליוודיות הריאליסטיות יותר שיבואו בעתיד מיוצרים כמו ג'אד אפאטאו. אבל המורשת הגדולה שלו באמת היא תיאור חיי המשרד כסבל סיזיפי מייאש.

שנות התשעים היו גם העשור שהביא את הקומיקס "דילברט", על השעמום היומיומי של החיים במשרד, ואפילו גיבורים טלוויזיוניים נוצצים כמו צ'נדלר מ"חברים" עבדו בעבודות מייאשות שלאף אחד לא ברור בדיוק מה הן. אמריקה דיברה בקול ברור: נמאס לנו לעבוד במשרד! זה הניינטיז, אנחנו רוצים לבלות בבתי קפה ולהקשיב למוזיקת גראנז'! אך היצירה האולטימטיבית הגיעה דווקא מהצד השני של האגם, כשב-2001 התחילו לשדר את הגרסת ריקי ג'ארווייס של "המשרד", הגרסה המקורית שהציגה קיום עגום מלא בקירות אפרוריים של אנשים אומללים. ההצלחה הגדולה של התכנית בממלכה המאוחדת הובילה לגרסה האמריקאית, והכול עמד להשתנה שוב.

האמריקאים ניסו בפרקים הראשונים לשחזר את התחושה הבריטית של המשרד, אבל מהר מאוד הבינו שזה לא מביא מספיק צופים, וגם לא לגמרי מתאים לאופי של סטיב קארל. ופתאום המשרד שבו הדמויות שלנו הולכות אליו כל יום הפך הרבה יותר כיפי! כן, הבוס די מעצבן אבל הצבעים עזים יותר, יש מקום למצוא אהבה ויש מתיחות מצחיקות שאפשר לעשות על העובד המעצבן הזה לידך. סיטקומים אמריקאים חזרו למקום לעבודה והרימו את המורל, והמשרד הפסיק להיות מקום כל-כך מדכא – לפחות עד ש"ניתוק" הגיעה. טוב, זה לא בדיוק נכון, כי היו עוד כמה סדרות מוצלחות פחות או יותר שניסו להפוך ל"ניתוק" לפניה, אבל לא הצליחו. ראויה "תאגיד" המשובחת של קומדי סנטרל, שאין בה אלמנטים מדע-בדיוניים, אבל בהחלט מציגה את היום-יום המשרדי כגיהינום, ובהתאם, מצולמת באווירת סרט אימה (סדרה מעולה, אני ממליץ).

מדוע קונספט המשרד ממשיך להוות ענן שחור מעל העולם המערבי? מחוץ לתחומי הסרטים והסדרות, העולם האמיתי בפוסט-קורונה ומלא בדיונים על כמה שעות באמת צריך לעבוד, כמה אנחנו משועבדים למערכת, איזון של חיים ועבודה וכו'. כל פרסומת שנייה באינסטגרם מציעה לכם הכנסה פסיבית שתאפשר לכם לעבוד מהבית ולנטוש את המשרד. האם באמת החלפנו עבודת פרך בעבודת מקלדת, או שהמין האנושי פשוט אוהב להתלונן? קשה לקבוע, אבל מה שבטוח הוא שעולם הבידור ימשיך לייצר סיוטים מהמשרד, מהסיבה הפשוטה שמדובר בדבר אוניברסלי: כמעט כל אדם היה צריך לעבוד במשרד, וכמעט כל אחד סבל שם. ואם מישהו מצליח לצאת מהמשרד ולקבל ג'וב כיוצר טלוויזיה או קולנוע, הוא יכתוב עוד סדרה או סרט על כמה הוא סבל לפני זה, תסמכו עלינו.

• המסך
• המשרד
• משרד
• טלוויזיה
• עבודה
• אפל טיוי
• ניתוק