יום כיפור הולך ומתקרב, ואם לא תהיה תפנית דרמטית של הרגע האחרון נראה שגם השנה יהפוך החג לזירת התגוששות בין תושבי תל אביב החילונים ובין אנשי הגרעינים התורניים שמנסים לשנות את אופיה של העיר מבפנים ואנשי הציונות החרד"לית שמנסים לשנות אותו מבחוץ. כזכור, בשנה שעברה ניסו אנשי עמותת הימין הקיצוני "ראש יהודי" בהובלת ישראל זעירא לכפות תפילה בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף בניגוד לחוק העזר העירוני, אירוע שמונף תקשורתית בידי קואליציית נתניהו להסתה חסרת תקדים נגד תושבי העיר.

>> ביטול תפילות המוניות? זה לא על דת. זה על ערכים // טור דעה

בשבוע שעבר הבהירה עיריית תל אביב-יפו כי לא תאפשר השנה לאף גורם חיצוני לקיים תפילות ציבוריות בכיכרות המרכזיות של העיר, בתגובה לבקשה שהגישה עמותת "ראש יהודי", וניתן האות לתחילת הקרב על יום כיפור שיחול בעוד חודשיים. ישראל זעירא ו"ראש יהודי" הגישו עתירה נגד האיסור על תפילות מאורגנות בידי גורמים חיצוניים באזורים מרכזיים בעיר, ומי שמוצא את עצמו במוקד האירוע הוא סגן ראש העיר חיים גורן, נציג הציונות הדתית ואגודת ישראל בקואליציה של רון חולדאי. מינויו של גורן לסגן ראש העיר (תפקיד בו כיהן גם בקדנציה הקודמת) עורר זעם רב בקרב מצביעי הרוב הליברלי-דמוקרטי בעיר, והמהומה סביב יום כיפור היא שעת המבחן של המינוי. לפחות בימים הראשונים לפסטיבל התקשורתי, נראה שגורן צולח את המבחן היטב.

בריאיון לאסף ליברמן ורועי שרון ברשת ב' הסביר גורן שהחלטת העירייה אינה אוסרת על תפילה במרחב הציבורי בתל אביב, בניגוד לספין התקשורתי, והוסיף כי תפילות ציבוריות יתקיימו היכן שיש בהן צורך אמיתי – כלומר, לצד בתי כנסת הידועים בצפיפותם ביום כיפור – אך לא באזורים שבהם קיימת תנועה ערה של ציבור רחב ומגוון. עוד אמר גורן כי לתפיסתו יש לייצר מתווה שיאפשר תפילה ציבורית מעורבת לצד תפילה בהפרדה סמלית ללא גדרות ואיסורי מעבר, וכי מעבר לשאלת החוק והצדק יש למנוע מראות והתרחשויות כמו בספטמבר 2023.

עוד בשבוע שעבר, עם פרסום מכתב התגובה של עיריית תל אביב-יפו, צייץ גורן בטוויטר דברי הסבר בניסיון לפזר את הספין התקשורתי על "איסור תפילות", ואף פירט ש"בעקבות שנה שעברה, פנו לא מעט ארגונים לעירייה בבקשה לקיים תפילות בכיכר. ביניהם – גם ארגונים לא דתיים שמטרתם היתה ברורה. קודם כל משפטית, העירייה לא יכולה לאשר לזה כן ולזה לא, ומעבר לכך – להביא למצב שבו מראש הולכים להפוך את יום כיפור בכיכר לזירת מלחמת אחים בעיצומו של היום הקדוש – זה לא משהו שאף אחד מאיתנו היה רוצה לראות אני מאמין".

ביום חמישי שעבר הפגינו בכיכר דיזנגוף מתנחלים שהגיעו מחוץ לתל אביב, תוך שהם שרים שירי נקמה, במחאה על "איסור התפילה" (אין איסור כזה, כאמור, ומדובר בשקר זדוני ומכוון), וגורן שוב נזעק לרשתות החברתיות כדי לגנות את הניסיון לתקוע אצבע בעין, כולל עקיצה דתית נגד המפגינים. בקואליציית חולדאי טענו כי גורן הוא גורם מתון בציונות הדתית שמקבל עליו את קווי היסוד של הקואליציה, ולפחות בנקודת הזמן הזאת נראה שראש העיר יכול להיות מרוצה מביצועי הסגן שלו בזמן אמת, וגם המבקרים יכולים להסכים שזאת התחלה טובה ביחס לחששות.

מדובר בתפנית משמעותית בטון הכללי של סגן ראש העיר, שהיה שותף בשנה שעברה להפצת עלילת הדם על "התנכלויות לתפילות יום כיפור בתל אביב", ואמר אז לערוץ 7 ש"במהלך יום כיפור נחצה קו אדום בתל אביב-יפו. פגיעה מכוונת ומתוכננת בתפילות היום הקדוש ברחבי העיר העברית הראשונה. לצערנו צריך לומר, כי הפורעים שפגעו באופן מחריד ואלים בתפילות ובציבור המאמינים, קיבלו רוח גבית מראש העיר חולדאי ומחברי מועצה קיצוניים. לא נוריד את הראש ולא נוותר. כבר בשמחת תורה הקרובה אנחנו נצא ונרקוד עם ספרי התורה ברחובה של עיר". ואז הגיעה שמחת תורה.

• הבועה
• יום כיפור
• הפרדה
• אפליה
• הדרת נשים
• הדתה
• עיריית תל אביב

בפתח הדברים נדגיש: המאבק נגד פעילות הגרעין התורני "ראש יהודי", ובכלל זה כנגד כלל הגרעינים התורניים הפועלים בתל אביב, איננו מאבק על "יהדות" או על "דת". המאבק הוא נגד מחוללי תפיסת העולם המשיחית שעושים שימוש בערכי היהדות כדי לקדם את חזונם למדינת עליונות יהודית שהתורה חוקתה.

אנחנו לא מתבלבלים: לא במקרה בחרו "ראש יהודי" וישיבת "מעלה אליהו" וחבריהם המשיחיים, להתמקם דווקא בתל אביב. הם באו לכאן עם שליחות אלוהית לרסק את מעוז החילוניות – ואם תרצו את עיר הבירה של ישראל הליברלית – וכך לסלול את הדרך לכבוש את מדינת ישראל הליברלית בדרך להגשמת חזונם המשיחי.

מנקודת המבט המשיחית, מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית היא שלב ראשון בדרך לגאולה. היא בבחינת "משיח בן יוסף" שתפקידו להכין את התשתית הפיזית לקראת בואו של משיח בן דוד, המשיח הרוחני שיכיל את חוקי האל על המדינה.מאותה נקודת מבט אנחנו, הישראלים החילונים ליברלים, בבחינת טיפוס "זרע בהמה" שתפקידו להכין את הקרקע עבור טיפוס "זרע האדם" שקורא בשם האל.

אלא שהם מנסים להסתיר את מטרתם האמיתית ומתעטפים בשכפ"ץ ה"יהדות", מפנים אצבע מאשימה כלפי כל מי שיוצאים נגדם ומגדירים אותם "אנטישמיים".הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו, הוא דוגמא מובהקת להתנהלות הזו:בשיחה שהעביר בשם "ערב הורים תשפ"ג: התורה – נשמת העם", שפורסמה באתר בית המדרש האינטרנטי של הישיבה, שירטט ראש הישיבה את מיקומה הגאוגרפי של הישיבה ביחס למוקדי כח בחברה הישראלית:

"אנחנו נמצאים כאן ככה בליבה של תל אביב ממש – הקריה מצד אחד: הבורסה מצד שני: כיכר המדינה מצד שלישי: אהרון ברק קילומטר מערבית מכאן – אנחנו נמצאים כאן במקום שבאופן חיצוני מנהל את המדינה, והישיבה רוצה להיות נשמה לכל העוצמה המעשית שמתרחשת ונבנית כאן".

ואז תיאר את תפקידה:"כי גוף בלי נשמה זה נבלה זה טומאת מת. והנשמה הזאת זה התורה".

קשה להבין אחרת את הדברים מאשר קביעה שתל אביב היא בבחינת "נבלה" והוא – גנץ ושותפיו לדרך – מצילים אותה מטומאת מת על ידי התורה שלהם. ולא פחות חשוב שתל אביב היא מושב הנהג, באמצעותו תיכבש הארץ כולה.

חשוב לציין: השיעור הזה נמחק מאתר בית המדרש של הישיבה.כמו גנץ, גם ראשי "ראש יהודי" רואים עצמם מחוייבים למשנתו של הרב קוק, ודי לראות את האורחים שהם מזמינים כדי להבין לאן נושבת הרוח המשיחית. קצרה היריעה מלפרוש כאן את משנתם של כלל המתארחים ב"ראש יהודי", אולם פתור בלא כלום אי אפשר, ומשכך על קצה המזלג נזכיר כאן את משנתו של הרב יגאל לוינשטיין, שבימים אלו מעביר שם סדנא. בבחינת מן הפרט אל הכלל:

לוינשטיין תומך במפלגת "נעם", בז ללוחמות צה"ל ויותר מרומז שהן לסביות, מגדיר הומוסקסואלים "סוטים", את התנועה הרפורמית כ"זרם בנצרות", ומסמן את אנשי המחאה כאנרכיסטים שמקבלים תרומות מחו"ל.בכובעו כראש מכינת "בני דוד" בעלי, הוא פועל להקים את חיל החלוץ שיחבר בין התורה למדינה ומגייס אותה לקדם את ההפיכה המשטרית. כך קראה המכינה לחניכיה להצטרף לעצרת המיליון בעד ההפיכה, וכך, ממש בימים אלה, היא הכריזה על חרם נגד הגורמים שמחרימים את ערוץ 14.

כאמור, קצרה היריעה, ועניינו של לוינשטיין הוא בבחינת הפרט המעיד על הכלל.משכך, אשוב ואדגיש במה שפתחתי: המאבק איננו ב"יהדות" או ב"דת". המאבק הוא בזרם המשיחי ששואף לרסק את עריכה הליברלים של העיר תל אביב, ועושה שימוש בערכי היהדות כדי להשיג את מטרתו.

• טור דעה
• הבועה
• מחאת הדמוקרטיה
• כפייה דתית
• הפרדה
• הדרת נשים

לפני כשנה, כשעברתי דירה בתוך השכונה בה אני גרה, בלב העיר, הבחנתי באחד הימים בשלט ברחוב מגורים צדדי. על השלט המעוצב נכתב באותיות תכלת גדולות "ראש יהודי: מרכז למודעות עצמית", ומתחתיו הזמנה לתושבים להיכנס בכל שעה ביום ו"לתפוס ראש".

הניסוח המשונה משך את תשומת ליבי מספיק כדי לתהות לגביו לרגע. המרכז נראה בדרך כלל מואר אבל ריק. מדי פעם, נערות צעירות בחצאית, נושאות תיקי גב גדולים שאופייניים לבנות שירות לאומי, נכנסו ויצאו מהדירה והחליפו איתי חיוך מנומס. כמה חודשים לאחר מכן, נתקלתי בוויכוח סוער בקבוצת תושבי השכונה בפייסבוק. מנהלת הגרעין של ראש יהודי פרסמה הזמנה לשיח תחת הכותרת "מקשיבים, מדברים ואוהבים", בנושא ההפיכה המשטרית, בהשתתפות לא אחר מאשר שמחה רוטמן.

בעוד הוויכוח נמשך ונמשך, מצאתי את עצמי מציצה בדף הפייסבוק הפרטי שלה ובו מצאתי שיתוף מעניין – פוסט המתנגד בחריפות להפגנות בקפלן, שמגדיר את המפגינים כ"זומבים שטופי מוח", מאשים אותם בחלוקת LSD בהפגנות ואפילו מבקר את הבחירות האופנתיות שלהם. "מקשיבים, מדברים ואוהבים? ככה?", שאלתי אותה. בתגובה, הציעה לי בחביבות להיפגש איתה לכוס קפה. הרי מלדבר באינטרנט לא ייצא שום דבר, היא הסבירה, רק ממפגש אנושי, אם אני אמיצה מספיק, הקניטה.

חככתי בדעתי אם ללכת על זה. בינתיים הקבוצה סערה. מצאתי את עצמי מנהלת דיון אחר דיון עם נשים שאינן בעלות עמדה רשמית ב"ראש יהודי", אבל אחרי ששאלתי ישירות התשובה היתה זהה – כן, עשיתי אצלם שבת, כן, הגעתי לשיעורים ותפילות. אז מה? אחרי שכבר שלוש מהן הזמינו אותי גם הן באדיבות לקפה, איבדתי את הסבלנות. מה הקטע של הקפה, שאלתי אחת מהן, אני כנראה ממש הטייפ שלכן.

חילופי הדברים עם הנשים, שתמיד שפעו אהבה וחיוביות למפגיע, עוררו את סקרנותי. בחיפושי באינטרנט אודות העמותה "ראש יהודי", עלה מיד שמו של מייסדה, אדם בשם ישראל זעירא, שהקדיש את חייו ל"התנחלות בלבבות". כלומר, מעבר מההתנחלויות לתל אביב כדי "להאיר את העיר", כפי שנכתב בפרסומים הקוראים לצעירים דתיים נוספים להצטרף אליו. "ראש יהודי", בדומה לגרעינים אחרים, מציע מלגת מחייה ל"שליחים" שהוא מכשיר לצורך הדתה. "אנחנו אוהבים הדתה, כל הציונות הדתית צריכה לעסוק בהדתה", אמר זעירא בחיוך באחד מהראיונות עימו. בראיון אחר הסביר באריכות איך מיתג את "ראש יהודי״ כך שתתאים לחיך התל אביבי החילוני מבלי לעורר התנגדות.

בעודי נכנסתי עמוק יותר ויותר למאורת הארנב המשיחית, החל חשבון הפייסבוק שלי להציע לי פרסומים מאת העמותה. ביניהם בלט פרסום חדש: סדרת הרצאות בנושא יהדות בעידן הפוסטמודרני בהנחיית יגאל לוינשטיין. אם השם מצלצל מוכר – כן, מדובר באותו רב שכינה את קהילת הלהט"ב "סוטים" ונודע בקריאותיו "להדביר את ההומוסקסואליות כמו שהדבירו מגיפות".

באותו דף פייסבוק שמנהלת העמותה, הופיע לצד הפלאייר הסולידי של הקורס, שעתיד להתקיים ברחוב צפת בלב תל אביב, סרטון בו בחורה דתיה צעירה מלינה על החלטתה של העיריה לאסור את התפילה בהפרדה מגדרית שמארגנת "ראש יהודי" בכיכר דיזינגוף השנה. "סליחה", היא סונטת בצופים, "איפה הליברליות התל אביבית שהבטיחו לי?".
* הכותבת בחרה בשם בדוי מחשש להתנכלויות. השם שמור במערכת

• טור דעה
• הבועה
• מחאת הדמוקרטיה
• כפייה דתית
• הדרת נשים
• הפרדה
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

כנס הייסוד של "שתי מדינות – מולדת אחת", תנועה ישראלית־פלסטינית משותפת חדשה, יתקיים באכסניית אגרון בירושלים ביום חמישי (11.6). התנועה מציעה פתרון ייחודי לסכסוך ואופק לפיוס, המבוסס על שיתוף בין שתי הקהילות במקום הפרדה. הרעיון המוביל הוא סיום הכיבוש והקמת שתי מדינות ריבוניות ודמוקרטיות – ישראלית ופלסטינית – בגבולות 1967. הגבולות יהיו פתוחים ותתאפשר שהייה והתיישבות לאזרחי שתי המדינות בכל מקום. היוזמה, המתגבשת בשנתיים האחרונות, נולדה בעקבות סדרת מפגשים בין העיתונאי הישראלי מירון רפופורט והפעיל הפוליטי הפלסטיני עאוני אל משני. פעילים נוספים משתי הקהילות הצטרפו אל השניים, והחבורה ניסחה מסמך עקרונות המוסכם על שני הצדדים.

היוזמה המקורית מציעה פתרון הן לבעיית ההתנחלויות והן לבעיית הפליטים הפלסטינים: תושבי ההתנחלויות יוכלו להישאר בשטחי פלסטין ולהחזיק באזרחות ישראלית, והפליטים הפלסטינים יוכלו לשוב לשטחי ישראל ולהחזיק בתעודת זהות פלסטינית. כל אחת מהמדינות תוכל לאזרח תושבים לפי ראות עיניה, וכך תוכל ישראל לאזרח את יהודי התפוצות ופלסטין תוכל לאזרח את הפליטים הפלסטיניים. למדינות יהיו מוסדות משותפים – בית משפט לזכויות אדם, רשות לפיתוח כלכלי, רשות מים ואוצרות טבע ועוד.

מירון רפופורט מספר על היוזמה: "אנחנו רוצים לצאת מהנתיב שעל פיו ההפרדה היא הדרך היחידה לפתרון. רעיון ההפרדה נכשל מבחינה מעשית, מוסרית וערכית. בתחומי הקו הירוק יש מיליון וחצי פלסטינים, והפרדה מוחלטת בין הקהילות היא על גבול הבלתי אפשרי".

רפופורט מקווה שהיוזמה תפיח תקווה חדשה בשמאל, אשר כרגע לא רואה סיכויים גבוהים לפתרון הסכסוך, אך שואף למשוך גם מגזרים נוספים: "לשיח שמדבר על הכרה בזיקה היהודית לכל הארץ יש סיכוי לשבור קצת את החומות בתוך החברה הישראלית. כרגע ישנה חלוקה כזאת – או שאתה בעד ארץ ישראל ונגד זכויות אדם, או שאתה בעד זכויות אדם ונגד ארץ ישראל. אנחנו שומרים על הזהויות היהודית והפלסטינית, אבל שוברים את קווי ההפרדה הקיימים בין יהודים לערבים וגם בין יהודים ליהודים", מסכם רפופורט.

• גבולות 67
• שתי מדינות - מולדת אחת
• הפרדה
• בית ג'אלה
• פלסטין
• ישראל
• התנחלויות
• אקטיביזם
• קהילה
• פוליטיקה
• פליטים
• תל אביב
• עירוני