Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המסעדה החלוצית שהביאה לשוק וייב עדכני ומנות מטורללות כמו כנאפה פרגית עם סילאן סוגרת את הדלתות בעקבות הקורונה. הבעלים כבר מחפש לוקיישן חדש ומכריז: ״עם השוק סיימתי״
בזמן ששוק הכרמל חווה התאוששות – או לפחות כך היה עד לגזירות החדשות שפורסמו אמש (שני) – שוק התקווה משתנמך עם סגירת מסעדת הקובייה.
בפוסט שפרסם במדיה החברתית כתב הבעלים שי אלפסי "בחלוף הזמן עברו להן שנתיים מהרגע שפתחתי את הדלתות. גם בחלומות הוורודים שלי לא תיארתי לעצמי שזאת תהיי התוצאה, לגרום לכל כך הרבה אנשים לשמוח ולחייך לבוא עד לשוק התקווה בערבים ועלייה לרגל בימי שישי, ביקורות מפרגנות מכל גווני הקשת התקשורתי. מודה ומעריך מכל הלב זה לא ברור כלל. אחרי התלבטויות רבות בעיקר בזכות המציאות של חוסר וודאות מוחלט יום כן יום לא ויום למה לא, קורונה, קנסות וחשש מובן של הלקוחות… מהרגע שהכריזו על שוק התקווה כאזור אדום הבנתי שלא ניתן להמשיך כי אנשים כבר לא באים לשוק, אז החלטתי לסגור את הדלתות של הקובייה".
https://www.instagram.com/p/CCQNlwgn5UO/
הקובייה הייתה ניסיון אמיץ להביא לשוק התקווה מסעדה אמיתית. היא השתלבה בהוויי המקומי, נסמכה על תוצרת הדוכנים שמסביב ופרצה גבולות גאוגרפיים. פודיז מכל העיר הגיעו לטעום בוריקה עם עמבה וחריף, סיגר מרוקאי וריבת בצל ועוד מנות על קו התפר שבין מטבח עדתי מהבית לדמיון היצירתי של אלפסי. כנאפה פרגיות עם סילאן ופיסטוקים נחשבה למנת הדגל של המקום ושימשה השראה לתפריט מנות כנאפה מלוחות ולפופ אפים משוגעים של סאלוף, ג'חנון ומלאווח. בעקבות ההצלחה נפתח לזמן קצר קפה הודיה החלבי מהעבר השני של הסמטה, ודוכן פריקסה שאירח בשעות הערב ארוחות דגים ובשר.
הקובייה נסגרה בגל הקודם בחודש מרץ. אלפסי יצר תפריט משלוחים כדי לשמור את העסק בחיים אך ללא הועיל, וכעת הוא סוגר את המסעדה סופית וגם את הדוכן. "אני ברגשות מעורבים. היום אני מתחיל לפנות את הקובייה ומתהפכת לי הבטן", הוא מודה ומוסיף באופטימיות שהוא כבר מחפש מקום לפתוח מסעדה חדשה כשהמצב ישתפר "אבל לא בתקווה. אני עם השוק סיימתי".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
השפית שיראל ברגר כבר הוכיחה במיס קפלן שירקות יכולים להחזיק ארוחה, אפילו טובה ומסעירה. במסעדה החדשה שלה היא מקדישה לכל ירק מנה, ומגישה אותו בכמה טכניקות. ההצלחה ניכרת במיוחד בחציל הבנאלי, כמו שהגדיר זאת המבקר שלנו אלון הדר: "אכלנו בישראל שדות שלמים של חצילים, אבל הם מעולם לא קיבלו טיפול כזה – חציל מקולף ומאודה, נפלא כלחי מלאך, שנח על קרם צנובר מעושן שנתן לו ליטוף אגוזי". 58 ש"ח.
OPA, החלוצים 8 תל אביב, 052-5838245
opa. צילום: תומר הלפרין
קנלוני טלה –פומו
במסעדת פומו האיטלקית מכינים לחורף קנלוני מפסטה בעבודת יד במילוי צוואר טלה בבישול ארוך וירקות שורש ביין לבן, חומץ בלזמי מיושן ופרמזן. הקנלוני מקבלים שמיכת רוטב בשמל, נאפים בתנור עצים ומוגשים ברוטב אמרטו, בצלים מושחמים, ציר בקר וחמאה. 98 ש"ח.
פומו, הברזל 11 רמת החייל תל אביב, 9225320־03
גונדי – אלנה
השלום עם איראן עוד רחוק אבל את המטבח הפרסי כבר אפשר לטעום במקומות שונים בעיר. מי שטרם הצטייד בדודה מהעדה הנכונה יכול להתנחם בגונדי שמכין השף ברק אהרוני בשבת בצהריים: כדורי פרגית וקמח חומוס עם בצל וכורכום בספק מרק ספק תבשיל ירקות ולימון פרסי. כוס תה עם נענע אחרי ושמיכת פוך לשנ"צ ואתם מסודרים. 145 ש"ח (כולל מנות ראשונות).
אלנה, נחמני 23־25 תל אביב, 03-5435400
גונדי באלנה (צילום: יהונתן בן חיים)
קראק פאי דלעת – קלארו
מכורי הקראק פאי, קבלו אינטרפרטציה סתווית כתומה ומחממת שמורכבת מתחתית עוגת סוכר חום ומעליה קרם דלעת עם גבינת שמנת ותבלינים. ליד העוגה מונח כדור גלידה מתובל בהל, קינמון, ציפורן ואגוז מוסקט על קראמבל חמאה וקונפיטורת דלעת. 48 ש"ח.
קלארו, הארבעה 23 פינת דוד אלעזר תל אביב, 03-6017777
קראק פאי דלעת בקלארו (צילום: יהונתן בן חיים)
Seasonal Shrub – בלבוי
ברנדי גלילי של מזקקת יוליוס, הדרים ופירות חורף בבישול ארוך עם חומץ שרי, תבלינים, יין לבן וסיידר אגסים – כל אלה (ואולי עוד) מרכיבים קוקטייל שאמנם מוגש קר, אבל אם מסתכלים לעומק אפשר לראות בו את החורף. 52 ש"ח.
בלבוי, ברדיצ'בסקי 17 תל אביב, 03-7289213
Seasonal Shrub בבלבוי (צילום: אנטולי מיכאלו)
Café Fou – הוטל דה ויל
וויסקי ג'יימסון, קפה, שמנת וסוכר דמררה הם החומרים שמרכיבים גרסת מקורית לאייריש קופי, המחמם הרשמי של הבריטים. גרידת אגוז מוסקט מוסיפה ארומה וטעם, וקצת חוואייג' מזכיר שזו בכל זאת תל אביב. 36 ש"ח.
הוטל דה ויל, דיזנגוף 230 תל אביב, 03-9746999
Cafe Fou בהוטל דה ויל (קרדיט אנטולי מיכאלו)
גבינתSaint Sauveur des Basques –אגתה
במחלבת אגור (Agour)שבחבל הבאסקים מייצרים בשיטות מסורתיות גבינות מחלב צאן מקומי. לגבינת Saint Sauveur des Basques מחלב כבשים יש טעם עוצמתי אך לא חריף מדי ומרקם קרמי שנמס על הלשון. ראו הוזהרתם – אי אפשר להפסיק לאכול ממנה. 33 ש"ח ל־100 גרם.
אגתה, ראול ולנברג 24, רמת החייל, תל אביב, 5757901־03
הפרויקט החדש של קבוצת ירזין, L28, שמארח שפים צעירים לחצי שנה, מסתמן כדבר החם של החורף. השפית שולי וימר מביאה את הדיוק וההקפדה שספגה בריבר קפה בלונדון, במנה שלא עושה הנחות ומנסה ללמד איך עושים את זה נכון: פסטה קוואטלי מתוצרת בית במידת עשייה אל דנטה ברוטב ראגו שייטל עם בזיליקום, פקורינו ומעט נענע. 87 ש"ח.
L28, לילינבלום 28 תל אביב, 03-9003560
קוואטלי ראגו ב-L28 (צילום: אנטולי מיכאלו)
חריימה טופו –חומוס ושות'
התבשילים הצמחוניים והטבעוניים של חומוס ושות' שווים לא פחות מהחומוס עצמו. מחבת קציצות טופו וכרובית ברוטב חריף אש על אורז או קוסקוס עם טחינה ופיתה ליד תסגור ארוחה מאוזנת, משביעה, מחממת ולא יקרה. 36 ש"ח.
חומוס ושות', הרצל 98 תל אביב
עוגת גבינה – דון קמילו
מסעדת דון קמילו היא מסוג המקומות ששמורים לבעלי הון. אם מזדמן לכם בכל זאת להגיע לסביבה כדאי להציץ בלוקיישן היפהפה ולהשקיע בעוגת גבינה־תפוז של הקונדיטורית טל הניג (לשעבר במול ים): בסיס פריך מעוגיות חמאה, עוגת גבינה אפויה מגבינת שמנת, קרם תפוז ופרוסת תפוז מיובש לקישוט. 54 ש"ח.
דון קמילו, יפת 36 יפו, 03-7785660
עוגת גבינה בדון קמילו (צילום: דן פרץ)
ספיישל התקווה –הקובייה
אחרי פרשנות מקורית ומוצלחת לבוריקה, סביח ועראייס, שמים במסעדת הקובייה שבשוק התקווה את העוף על הכוונת, במנה בטעם בית ולוק של מסעדת שף: כרע עוף וירקות עונתיים (ארטישוק ירושלמי, שומר, דלעת, בצלים ותרד טורקי) עם לימון פרסי ושעועית לבנה. 48 ש"ח.
הקובייה, הודיה 22 תל אביב, 9747333־03
ספיישל התקווה – הקובייה (צילום: שי אלפסי)
Mississippi Goddam’ –דאבל סטנדרט
ג'ין הולנדי, אקוויט, ושרי הם הבסיס לקוקטייל מתובל שאמנם מוגש קר אבל מתאים לחורף. יש בו כמות גדולה של אלכוהול וטעמי ערער, קימל וליים, כשאננס וליים מאזנים בטעמים חמוצים. 46 ש"ח.
דאבל סטנדרט, דיזנגוף 247 תל אביב, 9668498־03
Hot Peanut Butter – re:bar
המשקאות החמים של רשת re:bar מבוססים על חלב שקדים ושיבולת שועל, והם סמיכים ועשירים כל כך עד שאפשר להתייחס אליהם כאל ארוחה. בגרסה הכי מוצלחת יש חמאת בוטנים ונוטלה, חיבור שעובד טוב במאנצ'יז ומוכיח את עצמו שוב. 20 ש"ח.
re:bar, סניפים ברחבי תל אביב
משקה Hot Peanut Butter של re:bar (צילום: רונן מנגן)
וולווט מוקה – בנדיקט
במקום הפוך חלש על חלב סויה עם מי סוכר בצד או גרסה סגפנית אחרת לקפה, למה לא להזמין פשוט קוקטייל? משקה חם של רום וביילי'ס, אגוזי לוז ושוקולד מריר מתאים בול לארוחת בוקר בסופ"ש, גם אם היא בצהריים או בלילה. 32 ש"ח (או בתוספת 12 ש"ח במקום שתייה בארוחת הבוקר).
בנדיקט, סניפים ברחבי תל אביב
בלנטיינ'ס גלנבורגי 15 שנה
לראשונה אחרי 190 שנות פעילות משיק מותג הוויסקי הסקוטי בלנטיינ'ס סינגל מאלטים, שפונים לקהל מתוחכם יותר. הגלנבורנגי שמיושן 15 שנה נעים לחיך: יש לו ארומת קרמל ודבש וניחות הדרי, שמתפתחים ומתחברים כשמוסיפים לו מעט מים, וסיומת עגולה ומלטפת שמותירה בפה טעם של אגסים בשלים. 218 ש"ח.
בלנטיינ'ס גלנבורגי. צילום: יח"צ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הצלם חיים יוסף ביקש להעביר בתערוכת הצילומים החדשה שלו, "אוכלים לאט", מסר ברור: תחשבו על האוכל שנח לכם בצלחת, על המקור שלו, על הזמינות שלו ועל המקום שממנו הגיע
כל אחד יכול להיות בשלן חובב. גם צילום חובבני הוא פרקטיקה שאיננה נחשבת אקסקלוסיבית במיוחד, אך בעיר הזאת, כפי שיודע כל תל אביבי עם חשבון אינסטגרם פעיל, יש יותר מדי בשלנים חובבים שהפכו לצלמי אוכל חובבים. ההשלכות הכואבות הן פסטות מחוממות במיקרו המוצגות בפיד שלנו חדשות לבקרים.
חיים יוסף, לשם שינוי, עשה את כל הדרך עד למעלה: תחילה הוא התמקצע כצלם במסגרת לימודיו בבצלאל, וכשהחל להתעניין בצילום אוכל הוא נכנס למטבחים של מסעדות כמו פופינה והבסטה כדי לחקור את האובייקטים שלו מנקודת מבט של טבח. הניסיון הדו כיווני שרכש מוצג כעת בתערוכת היחיד הראשונה שלו, "לאכול לאט", המבקשת מאיתנו להניח לרגע את הסכין והמזלג ולקחת כמה שניות כדי לחשוב על מה שנמצא בצלחת.
"'אוכלים לאט' הוא פרויקט צילומים שמתאר יחסים באמצעות אוכל", אומר יוסף, החבר בין היתר בתא התל אביבי של תנועת סלואו־פוד הדוגלת באכילת מזון מקומי ולא מעובד. "היחסים שהפרויקט מתאר נבנו על שני יסודות: אמון ואוכל טוב. הזמנתי אנשים לסטודיו שלי, בישלתי עבורם מחומרי גלם מקומיים וטריים עד כמה שאפשר, והם נדרשו להתאים את עצמם לתבנית המוכתבת: ישיבה מאחורי שולחן, מול המצלמה ואכילת מנה שהוכנה במיוחד עבורם. מכאן הבמה הייתה כולה שלהם".
מה עומד מאחורי הכותרת של התערוכה?
"הכותרת 'אוכלים לאט' מתייחסת לרצון שלי לאפשר לאורח המצולם להתרפק על הארוחה ולחשוב על האוכל שהוא אוכל. אכילה אטית מעלה שאלות לגבי טיב המזון, זמינותו, מקורו ואופן הכנתו. חוץ מזה, הכותרת מתכתבת גם עם המסר העיקרי של תנועת הסלואו־פוד העולמית".
צילום: חיים יוסף
מהם קווי הדמיון שמצאת בין בישול לצילום אוכל?
"בעיקר האסתטיקה. כשאתה מצלם אתה חושב כמו מישהו שאוכל, אתה מנסה להוציא החוצה את מה שהטבח עשה בצורה הטובה ביותר. אבל זה עובד גם הפוך: כשאתה מבשל אתה חושב אסתטי – אתה תחתוך יפה, תצלה בצורה מדויקת. אפילו ברמה של תמונות אינסטגרם – אתה תחשוב איך זה הולך להצטלם ותשקיע באסתטיקה של המנה".
איך בחרת את המצולמים לפרויקט ואת המנות שתגיש להם?
"רוב המצולמים בפרויקט באים מעולם האוכל – השף עומר מילר, הכתבת ריטה גולדשטיין, השף אוראל קמחי, מעוז אלונים ואיתי הרגיל מהבסטה. לגבי המנות היה לי חשוב קודם כל שהאוכל יהיה מקומי וטרי, כמה שפחות מהסופר וכמה שיותר מהשוק. אחר כך התחשבתי במה שכל אחד אוהב, כי רציתי שההנאה מהאוכל תעבור בתמונות".
צילום: חיים יוסף
אתה חושב שלתערוכה כזו יכולה להיות השפעה אמיתית על הרגלי האכילה של מי שיבקר בה?
"אפשר להגיד שבשיחות שלי עם המצולמים נוצר שיח חדש, ואני מתאר לעצמי שגם הדברים שהעליתי בפייסבוק מעוררים מחשבה בחלק מהאנשים שנחשפו אליהם. בסופו של דבר אני לא יכול להגיד אם תהיה לזה השפעה אמיתית, אבל זה בטוח תרם לרצון שלי להתעסק עם אוכל ועם אנשים ולזקק את המחשבות שלי על אוכל למשהו מעניין".
"אוכלים לאט", 11.6־20.6 בקובייה (סלון יפו לאמנות), מחסן יפו 2
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![בלנטיינ'ס גלנבורגי. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/11/sizes/Glenbergie-Bottle-_resize_wo_500_833.jpg "בלנטיינ'ס גלנבורגי. צילום: יח"צ")
