>> אלכס סספר הוא אמן דפוס שהגיע לתל אביב מברזיל, מוזיקאי ומנהל סטודיו ההדפס בת"א תרבות המחוגה. בימים אלה הוא משחרר את "EARFLOSS: The Brazilian issue", פנזין המסקר 100 אלבומי ויניל וקסטות שיצאו בתקופת הדיקטטורה הצבאית ברזיל בשנות השמונים והתשעיo. ההשקה, שתיערך ב-13.6 בת"א תרבות המחוגה, כוללת הרצאה זוגית לצד אלכסנדרה ברגונטי – מוזיקאית ומפיקה שפעלה בסצנת המוזיקה של ברזיל באותה תקופה.כדאי לכם לעקוב.

>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין
>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון

1. טראש אדיקשן

חנות איקונית, מוכרת בעיקר חולצות עם הדפס רשת ידני ופרינטים בלעדיים בסגנון DIY אמיתי, לצד מגוון רחב של ספרים, פנזינים, תקליטים וקסטות של אמנים עצמאיים מקומיים. זאת נקודת מפגש הכרחית למי שרוצה להיחשף לאירועי אנדרגראונד של אמנות ומוזיקה בעיר. המקום הזה מחבר בין לייבלים, אמנים ופרויקטים – אם זה דרך ריליסים בשיתופי פעולה או פשוט האנגים עם די.ג׳ייז.
אלנבי 46

2. ענן

לדעתי, הבר-חלל-עם-חנות-תקליטים הכי טוב בעיר כרגע. במהלך היום זה בית קפה מעולה עם תערוכות של אמנים מקומיים, ובלילה הוא מארח די.ג׳ייז מצוינים עם סגנונות מגוונים ושירות מדהים. מבחר התקליטים תמיד בטופ ואצור בקפידה, וכולל הרבה ריליסים עכשוויים של ז׳אנרים שלא בהכרח מגיעים למיינסטרים.
רענן 36

3. ת"א תרבות המחוגה

חלל תרבות בפלורנטין שכולם צריכים לבקר בו. יש בו תחנת רדיו אונליין, סטודיו הדפס, סדנאות, חנות להוצאות עצמאיות וארכיון פנזינים. עומר שיזף, המוח שמאחורי המקום, הוביל יוזמה התנדבותית נהדרת שהתחילה רק יומיים לאחר שבעה באוקטובר, הגיעה לאלפים, והייתה מעוררת השראה.
המחוגה 13

4. ספריית המוזיקה של פליציה בלומנטל

ספריית מוזיקה שחיברה – ועדיין מחברת – בין מוזיקאים ואמנים רבים בעיר. אחרי שעברתי לכאן ביקרתי שם הרבה ואני מזמין את כולם לבקר במקום, שגם עבר שיפוץ לאחרונה – והפך לשימושי עוד יותר. החלל מציע מופעים ומבחר מצוין של תקליטים, ספרים, והוצאות שקשורות למזיקה – עכשווית, או בהרבה סגנונות אחרים. רק הבניין לבדו שווה את הביקור.
פליציה בית לאמנות הצליל, ביאליק 26

5. חוד המחט

מקום שקיבל אותי בחום כשרק הגעתי לתל אביב. במהלך היום הם מגישים סנדוויצ'ים מעולים וקפה. בלילה הוא הופך לבר עם סטים של די.ג׳ייז שמנגנים טווח רחב של סגנונות, מרגאיי ועד מוזיקה לטינית וג׳אז. בימי שני ושלישי יש פיצה מצוינת. המקום מתפקד גם כחנות תקליטים עם מגוון יפה של ג'אז ומוזיקה ברזילאית.
דיזנגוף 225

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כרוכב אופניים – וכמישהו שמאמין שאופניים הם חלק הכרחי בהתניידות אורבנית – הייתי משקיע יותר תשומת לב בנתיבי האופניים בעיר. מוודא שהם מתוחזקים היטב ומסודרים טוב יותר, במובן של איך הם משתלבים עם מדרכות והולכי רגל, והאופן שבו הם חולקים את המרחב עם תחבורה חשמלית. וגם: באזורים שעוברים שיפוץ, צריך להיות יותר שילוט ואמצעי זהירות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהתחשב בכל הקשיים בשנתיים האחרונות, פסטיבל הפנזינים, ״The FUN FUN Festival״, שארגנו יוסי וג׳קי והתארח ביונג יידיש (חלל נהדר ומסקרן), באמת שימח אותי. ההפקה, הכבוד, המפגש בין האנשים, התוכן שהוא הציג – לצד מופעי המוזיקה והשירה – באמת חיממו לי את הלב.

פאן פאן פסטיבל, ציור קיר של דנה דקטור בתמח"ת, קומה 5 (צילום: פייסבוק/THEFUNFUNFEST)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט על אדם יקותיאלי, know hope, של עומר שמיר. אדם הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שפגשתי עוד ב-2008. אני מעריך אותו באופן עמוק כבן-אדם, כאמן וכאקטיביסט. לראות את הסרט, ולהבין דרכו את גוף העבודות שלו מהשנים האחרונות, היה מעורר השראה וגרם לי לחשוב הרבה על איך להמשיך להיאחז בתקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללא ספק, הקולקטיב תרבות של סולידריות– על כל המעורבות החברתית שלהם, במיוחד בתרומות מזון למי שצריך אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב שרון מטראש אדיקשן. הוא היה האדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לתל אביב ביוני 2020. תמיד מראה אהבה ומודעות, תמיד עוזר לחבר בין כולם מסביבו באופן הכי חיובי, ותמיד עם תשוקה אמיתית לעיר הזאת. ברגע הזה שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא האחד שאני רוצה להציג לעולם – ה"אח" שלי שהחיים נתנו לי בישראל.

מה יהיה?
עדיין יש לי אמונה, ועמוק בפנים אני יודע שיש תקווה לימים טובים יותר. זה תלוי בנו.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• דפוס
• טראש אדיקשן
• ענן בר
• חוד המחט
• מרכז פליציה בלומנטל
• שבילי אופניים

>> אברי ג'י הוא אברי צפנת, 32, שביסס את עצמו בעשור האחרון כאחד היוצרים החשובים בסצינת ההיפ הופ המקומית. הוא מפיק, ראפר, כותב שירים, ובעלים שותף בלייבל העצמאי פלא רקורדז, וכעת הוא משג את אלבום הסולו השני שלו,"קעקועים על גבי מרחב-זמן", שבו מתארחת עילית הראפרים המקומית בכיכובם של עדן דרסו, כהן, דימה XR, וולקן, קלין סדייל, חסן אמסי ועוד רבים וחזקים. תלחצו פליי כאן למטה ונצא לדרך.

>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים
>> העיר של מרינה שויף // בר להרגיש בו נוח בפיג'מה והכיכר שהיא הלב

1. קפה שפירא

גן עדן בליבה של שכונת שפירא הקסומה בדרום תל אביב. קפה שפירא פתוח כבר מעל לעשור ומאפשר לכל מי שמגיע אליו לקחת הפסקה מהחיים במטריקס ולהתחבר לתדר מטיב. רחבה גדולה בחוץ בין העצים ומיצים טריים ואוכל בפנים; תקלוטים, הקרנות של סרטים וכל מיני ערבי קונספט מיוחדים – תמיד יש משהו מעניין בקפה. בימי שלישי בערב רץ שם ליין של רגאיי מתקליטים כבר מעל 400 שבועות (שפירוטס רפרזנט).
רלב"ג 15

2. חוד המחט

בצפון דיזנגוף שוכנת לה חנות תקליטים/בית קפה קסום במיוחד. חוד המחט הוא מקום עלייה לרגל לחובבי תקליטים ומוסיקה, ספוט נדיר שמארח אירועים אדירים. לדוגמה, הליין One Mic שרץ שם אחת לחודש כבר שלוש שנים, מארח בכל פעם מפיק מוזיקלי אחר על עמדת התקלוט שמנגן אך ורק קטעים מוזיקליים מקוריים מהקטלוג שלו, בזמן שראפרים וראפריות מכל הארץ מגיעים לאלתר על המקום חרוזים על המיקרופון. מי שהיה יודע, ומי שעוד לא – זה לגמרי הזמן לעקוב ולהגיע בפעם הבאה.
דיזנגוף 225

3. משק ברזילי

המסעדה האהובה עליי בעיר כרגע. עם חומרי הגלם הכי טריים ויצירתיות שיא של השף נריה קלנטרוב, משק ברזילי מביאה בשורה של אוכל טעים, צבעוני, בריא ויצירתי שיודע למקסם את הגידולים המקומיים המדהימים שיש לנו בארץ, ולשלב אותם עם חוכמה קולינרית מכל קצוות עולם. לצד המסעדה משק ברזילי מפעילה גם מעדניה שמגישה חלק מהאוכל שמוגש במסעדה ועוד הרבה מעבר. ארוחת צהריים מושלמת בוולט למישהו כמוני.
אחד העם 6

4. פארק הירקון/חוף הים/גן הפסגה

עם כמה שלתל אביב יכול להיות אופי אורבני צפוף ואפור, יושבי העיר בורכו בכמה פנינים פסטורליות של ממש. חוף הים שתמיד נמצא שם בשבילנו, פארק הירקון שמתחיל בצפון הישן ומתפתל עד ראש העין וגן הפסגה ביפו הם רק שלושה מתוך ניסים ונפלאות הטבע הזמינים לנו בכל רגע נתון (לצד פארק דרום, פארק החורשות ועוד). בכל רגע מומלץ מאוד להגיע ולנשום.

5. א-לה רמפה/לה מעלה

בקרית המלאכה, במרחק של 100 מטר אחת מהשניה, שוכנות שתי מסעדות מדהימות. א לה רמפה מציעה תפריט צמחוני, צבעוני וססגוני. לעומתה, הלה מעלה מתמחה באוכל מקסיקני אותנטי. מלבד היותן מקומות בילוי נעימים ומרחבים בטוחים בדרום תל אביב, מפעם לפעם תוכלו גם לתפוס שם אירועים מיוחדים, הופעות ומסיבות. בלה מעלה מתקיים הליין המצוין "דיסקו טאקו" אחת לחודש כבר חמש שנים.
העמל 21/שביל המרץ 5

מקום לא אהוב בעיר

זה יהיה שקר להגיד שאני לא אוהב את המקום הזה כי אני בעצמי עובד שם באזור, אבל אני חייב לשים לרגע את הזרקור על החצר האחורית של תל אביב. ממזרח למנחם בגין בצידו הדרומי יש כמה בלוקים שסובלים מרוע, חורבן ומוות.יש לי רק אהבה לאנשים שגרים, לחנויות ולתרבות בשכונה הזאת.הלוואי ונדע כבר איך לטפל באנשים שנופלים למקומות הארורים האלה של שימוש בסמים קשים וירידה לזנות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי לאחרונה להופעת תיאטרון פלייבק של "החבר'ה מאיכילוב". למי שלא מכיר – תיאטרון פלייבק זה למעשה תיאטרון מאולתר שממחיז בזמן אמת סיפורים של אנשים מהקהל. כשבאתי תיארתי לעצמי שאני הולך לחוות משהו מיוחד אבל לא היה לי מושג עד כמה! קודם כל מהסיפורים החשופים, המטלטלים והמרגשים שהגיעו מהקהל ועל אחת כמה וכמה על היכולת של חמשת המופלאים האלה (טלי רובין, חן אוחיון, רועי רובני, עינת משעל ניצן, רועי חן) להמציא מהם הצגה מאולתרת בזמן אמת שגרמה לכל הקהל להיות בפרצוף של וואטדהפאק (בקטע טוב).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ישנו אוסף חדש ומדהים שנקרא"דרישת שלום" ויצא בהוצאת הספרים רדיקל(שבתכלס, הייתי צריך להכניס לחמשת המקומות האהובים עלי, אז הנה אני מגניב אותו פה בסוגריים: בית רדיקל התחייה 27! צ'ק איט אאוט!! מקום מהפכני חסר תקדים!). באוסף יש למעשה שישה ספרונים קטנים שבכל אחד מהם מכתב/נאום/מאמר על השלום. הוא ארוז בצורה יפהפיה ומכיל בתוכו כתבים של אנה פרנק, מנחם בגין, אנואר סאדאת, יצחק רבין, דליה רביקוביץ' ודוד גרוסמן.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל אפשרות לתרום או להתנדב יכולה להיות מבורכת. לתחושתי הכי חשוב זה להיות נוכחים ברגע ולהרגיש איפה המציאות מאפשרת לנו לעזור ביום יום (גם חשוב לדעת איפה לא). אלוהים שם אותנו במקומות ובסיטואציות ולא סתם. תישארו עם עיניים פקוחות. מעבר לזה, ההסתכלות שלי מתחילה מהסביבה הכי קרובה אל ההכי רחוקה. אני משתדל להיות בתשומת לב גבוהה למעגלים הכי קרובים אליי, מהמשפחה לחברים, לוודא שכולם בטוב. לשים לב לשכנים. זה כאילו מובן מאליו אבל בסוף זה הכי לא. בגלל זה אני אומר את זה.

כל אחד צריך עזרה לפעמים, אבל לא כולם יודעים לבקש. הרבה נשארים לבד עם הצרות שלהם ושם נוצרים כאבים ותסכולים עמוקים. מעבר לזה ובעצם לפני זה, ממליץ מאוד לטפל בעצמכם. תוודאו שאתם בטוב; לייצר מרחב לדבר בו את הפנימיות שלנו זה קריטי. אחרי שיש אתכם ואת המשפחה שלכם והקרובים שלכם – אני חושב שהמאבק של משפחות החטופיםלהשגת עסקה להשיבם ולסיים את המלחמה צריך להיות מאמץ לאומי כולל. אם נתעלם כשאוכלוסיה מסוימת נפגעת זה רק עניין של זמן עד שזה יפגוש אותנו. אסור לעצום עיניים ולתת לשום דבר לעבור על סדר היום.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איילת יוסף.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה שיהיה.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• פלא אוזן
• קפה שפירא
• חוד המחט
• משק ברזילי
• גן הפסגה
• פארק הירקון
• חוף הים בתל אביב
• א-לה רמפה
• לה מעלה

>> ג'יי למוטה היא סנסציה לא קטנה בעולם ההיפ הופ המקומי מאז שובה לארץ ב-2022, זמרת ומפיקה שכבר פרצה בחו"ל וחזרה משום מה אלינו, ובאלבומה החדש שיצא באביב האחרון – "אסולין" (בכל זאת, קוראים לה גם רותם אלג'ם אסולין) – היא חוזרת לשורשים ולסיפור המזרחיות והשורשים המשפחתיים שלה. בסוף השבוע הקרוב (13.9) היא תופיע בפסטיבל מגדה (מגידו)שבאופן כללי לא כדאי לפספס, ואחרי החגים (16.11) היא תעלה בגגרין את"חרטטי בבטחון – המופע"ואת זה אתם בוודאות לא רוצים להחמיץ.

>> הם ייסדו את פסטיבל סאונדטראק. וזאת העיר שלהם // דנה קסלר וישיב כהן
>> העיר שלנו: 7 המלצות מעולות מתל אביבים על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

1. חוד המחט

דיסקליימר: זה המקום של הבנזוג שלי רועי. מדהים לראות איך הוא שם את הנשמה שלו בפנינה שלו בצפון דיזנגוף. אני מאד אוהבת את הבחירות המוזיקליות שלו ואת איך שהוא אוצר טוטאל וייב בבוקר/ערב עם המוזיקה + הקפה/יין . הג׳חנון של שבת וואו, והפיצה שדון פינצי עושה בשני וחמישי לא יאומנית. I'm a true fan!
דיזנגוף 225

2. שוק הווינטג' // כיכר גבעון

מעניין אותי להתבטא עם לוקים וכמו בת מזל דגים קלאסית, אני נמשכת לווינטג׳ ועתיקות. השוק הזה נדיר בעיניי, יש שם כמה אנשים שאני באה לבדוק להם קבוע את הסלקשנים. אני לא תמיד מוצאת דברים, אבל תמיד לומדת עוד קצת על הטעם שלי. מצאתי שם דברים מפחידים כמו הקואץ' באג הכסוף שלי – מי שמכיר מכיר.

3. בריכת גורדון

הייתי שם בסך הכל שלוש פעמים, אבל יצאתי משם שלוש פעמים בהיי ואני בהחלט אשמח לחזור לשם. זה חדש לי לשחות במי תהום קרים, התחושה של המים האלה לא דומה לים או בריכה רגילה והעור שלי הרגיש כיפי אחר כך. קצת מבאס שאי אפשר לעשות לחיים עם איזה משקה, אבל אני מבינה שמנסים לייצר שם אווירה של וולנס.
אליעזר פרי 14

4. חוף הדולפינריום

אני הרבה בחוף, ואוהבת את הים, אבל לפעמים כשבא לי ללכת לים בקטע של לא עכשיו בחול ובלהיכנס למים, אז אני מתמקמת בפינות הישיבה ליד הדולפינריום. מקום כל כך יפה.

5. שמואל

טעים, טרי, נוח לישיבה, אפשר בפיתה או בצלחת.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אה, פה זה התלונות לתל אביב? חחח. אני לא סקייטרית אבל אוהבת סקייטרים ואת מה שהם אבאוט. לאחרונה שמתי לב שהעירייה שמה סטופרים במעקים כדי למנוע מסקייטרים להשתמש בהם. זה נקרא סקייט סטופרז וזה נמצא בכל העיר. כאילו, מה אכפת לכם? זה רק ירים לכם שבמבנים ה"מכובדים" שלכם יגיעו סקייטרים צעירים להתאמן. הסטופרים האלה סתם מעצבנים ותקועים במקומות שאין בהם וייב גם ככה. תנו להם את המעקות השווים. זה רק ירים לכם שחברה צעירים מוצאים ספוט לשחרר בו אנרגיות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הדאנס של Tel Aviv Dub Station – את המושג דאנס מכירים? אם יצא לכם להסתובב עם אנשים שאוהבים רגאיי, הם כנראה כבר הזמינו אתכם לאחד. שלישיית תל אביב דאב סטיישן מכירים את תרבות הרגאיי הלונדונית ויודעים לייצר מרחב מדהים למוזיקה עם הסאונדסיסטם והאוספים שלהם. לשמוע את התדרים האלה במערכת פותח לי את הלב. הם בונים ערב עם סיפור ואני מחכה לדאנסים שלהם ברמות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"כך שמעתי" – ספר שירים של יעקב רז. לפתוח רנדומלית שיר ולהתמסר לסטייל שלו. זה תמיד מרגש. הוא כותב כל כך יפה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה להתנדב איפה שמרגיש טבעי לתת. לא משנה איפה, העיקר שאתם תרגישו קשורים למטרה ולאנשים. מטה החטופים צריכים מתנדבים, איגי צריכים אנשים וגם עמותת צלול. אני אישית אשמח להופיע בהתנדבות לניצולי הנובה, מפונים וחיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נדב דסברג מעמותת צלול שנלחם על זה שלא יזרימו מי נקזים (מי ביוב!) כל חורף לחופים שלנו. המי ביוב האלה מזוהמים וחייב למצוא פתרון אחר, זה הים שלנו.

מה יהיה?
אני לא יודעת אבל אני בטבע שלי נאחזת באופטימיות. זה מטלטל ועוד יטלטל, אין פתרון לכאב ולכן צריך להמשיך ליצור, לתעד, לדבר, לשקשק את כל התחושות החוצה ואמן נצמח להיות הגרסה היותר טובה שלנו כבני אדם.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• חוד המחט
• כיכר גבעון
• בריכת גורדון
• חוף הדולפינריום
• שמואל
• עמותת צלול

אני לא טוב בפריסטיילים. כן, כמו חצי מתל אביב הוצאתי כבר כמה שירי ראפ, ואם תתפסו אותי אחרי כמה משקאות בבר אני אולי אסכים לזרוק מקבץ חרוזים מוזר לבקשתכם. אבל אני לא רואה את עצמי כאחד האנשים האלה שיכולים פשוט להקשיב לכמה שניות של ביט, וישר לירות משפטים לפי הקצב, ועוד כאלה שקשורים לאיזשהו נושא מאחד, וגם לגרום להם להתחרז באותו הזמן. לא, זה נראה לי קשה מדי. אבל פעם בחודש, בערך, אני יודע שיש מקום בעיר בו אני יכול להרגיש את החופש לנסות לעשות את זה, ולקבל רק תמיכה ואהבה.

>>פאשן פאוורד: אין מקום יותר חופשי בתל אביב מאשר ספסלי נתינה

המקום הזה הוא חנות התקליטים/בית הקפה/הבר "חוד המחט", שממוקם באזור הצפוני של דיזנגוף. זה לא אזור שאני בדרך כלל מוצא את עצמי בו, אבל פעם בכמה זמן אני עושה את המסע המפרך מפלורנטין כדי לקחת חלק באירוע שנקרא "One Mic" – מעגל ראפ חודשי בליווי ביטמייקרים מתחלפים, בהובלתו של רויסון, הראפר המוכשר שאתם אולי מכירים מפלא אוזן, פעם בחודש (בערך) מתאספים שם עשרות חובבי ראפ צעירים, וגם כמה פרצופים ותיקים וידועים יותר, כדי להעביר מיקרופון אחד מיד ליד, ולאלתר ראפ על המקום.

"חוד המחט" הוא מקום די צנוע – כמה מדפי תקליטים, עמדת בריסטה עם מאפים ומספר שולחנות בחוץ – אבל כשמתאספים שם הראפרים לתת בראש, זה מרגיש כמו משהו גדול יותר. אך יחד עם זאת, משהו שכל מי שנמצא שם יכול לקחת בו חלק. בין המשתתפים תוכלו למצוא חבר'ה צעירים יחסית, כמו ג'ורג'ילצד חבר'ה ותיקים כמו סגול 59, רויסון, אסקר או אברי ג'י. ובכל בכל רגע יכול לתפוס את המייק מישהו שאף אחד חוץ מאמא שלו לא מכיר, ולזרוק וורס של החיים שלו.

זה אולי נשמע כאילו מעגלי הראפ של רויסון ב"חוד המחט" הם אירועים פרועים וחסרי כללים, אבל יש כמה חוקים לא כתובים (זה כמו פייט קלאב, אבל עם ראפ במקום מכות ואף אחד לא חושב שהוא בראד פיט). חשוב לא לתפוס את המייק יותר מדי, לירוק איזה שמונה בארז, ולהעביר אותו הלאה. חשוב גם, כמובן, לא להקריא שורות כתובות מהטלפון – כי זה נוגד את כל העיקרון של הערב. אבל החוק הלא כתוב החשוב מכולם מסתכם בשתי מילים: אפס שיפוטיות. זה לא משנה אם מישהו תפס את המייק, ומלמל איזה ראפ חצי-אפוי ומביך, כי אנחנו נמחא לו כפיים ונעודד אותו. כי כולנו היינו ככה, חלק מאיתנו עדיין ככה, וזה בסדר גמור. יש פה חופש לטעות.

זה החופש שיש ב"וואן מייק": חופש משיפוטיות, ממבוכה, החופש להיות עצמך ולהוציא את מה שיש לך בראש, או בלב, החוצה בצורת ראפ. ישנו גם אלמנט לא מבוטל של חד-פעמיות, בעצם הידיעה שהפריסטייל שלך כנראה לא נשמר לעולמי עד (למרות שכןיצא אלבוםשל מיטב הקטעים מהמעגלים לאחרונה – באישור המשתתפים, כמובן). מה שקורה ב"חוד המחט" נשאר ב"חוד המחט", כל עוד אתה לא רוצה שהוא ייצא משם. ובתנאים האלה, גם אני מוכן לעשות פריסטייל, אפילו אם הוא לא כל-כך טוב. יו! אפילו אם אני נלחם בדוב. יו! אפילו אם אני מרגיש כמו איוב. יו! בונא, זה טוב.
חוד המחט, דיזנגוף 225, ימי רביעי

• חופש
• ❤ תרבות
• מוזיקה
• ראפ
• חוד המחט

"העיר שלי" הפך להיות אחד המדורים האהובים היותר בטיים אאוט, עם רשימת המתנה לא קצרה, אבל מה שבאמת מעניין בו הוא התמונה הגדולה – ואחרי יותר מ-250 מדורים היא גדולה כמו שלט חוצות באיילון. ישבנו, בדקנו ושיקללנו את בחירותיהם של התל אביבים שהופיעו במדור לאורך השנהומתוכן ערכנו את הפרויקט שלפניכם בשלל קטגוריות. מסקרנת מכל הייתה השאלה שהרשימה שלפניכם עונה עליה: מהם המקומות שהתל אביבים הכי אוהבים? מתברר שבניגוד לתדמית רודפת הטרנדים של תושבי העיר, התל אביבי הממוצע מעדיף דווקא את המקומות שנדמה שהיו כאן תמיד או לכל הפחות הפכו למוסד מיד עם הקמתם.

>> לכל מדורי "העיר שלי"

10.וינטג' רהיטים

"מספיק לעבור בדלת של חנות הרהיטים בעולי ציון כדי להרגיש סקנדינביה. תומר מביא רהיטי וינטג' מדנמרק משלב אותם בפיסים מדירות ומשרדים של אספנים בארץ ומצליח להעמיד חנות ברמה בינלאומית בשוק הפשפשים שרוב החנויות שהיו בו הפכו כבר מזמן לבר-מסעדה. גם אם לא קונים כלום (וזה קשה) לשבת לשתות קפה עם תומר ומשה, מוקפים באובייקטים מושלמים מחצי המאה האחרונה, זאת תמיד חוויה ששוטפת את הגוף באנרגיה וזורקת אותך להתמודד עם המזרח התיכון שבחוץ קצת יותר חסין". (דרור שר, מבעלי התדר)
עולי ציון 13

9.צ׳ופ שופ

"שתי חנויות של אפנת רחוב שבורה, בדיזנגוף 81 ובוגרשוב 64, שמייצרות את הבגדים שלהן כבר יותר מ-15 שנה. אני לא מכיר חנות שמוכרת רק את המוצרים שלה ששרדה כל-כך הרבה זמן, אז כנראה שהם עושים את זה נכון. מעבר לזה שזאת אופנה כחול לבן שמאווררת לי קצת את הארון ממותגים, האנשים שעובדים שם נותנים במה לציירים מקומיים ובכלל לא מנסים לשחק אותה חוץ לארץ אלא דווקא לתת אווירה מקומית, שזה כנראה מה שמשאיר אותם על המפה. כשאני לובש צ'ופ, אני מרגיש שאני חלק מקבוצת תחתית שהולכת לקחת אליפות בקרוב". (פלד, ראפר)
דיזנגוף 81

8. דוד פרחים

"בחמישי ושישי דוד תמיד שם. עם המון פרחים יפים שנגמרים מהר מדי". (קרן ברגר, שחקנית ואמנית)
מקווה ישראל 12

7.Foot Locker בסנטר

"החנות המועדפת עלי בתל אביב – Foot Locker בסנטר. הם תמיד מביאים דברים שמתאימים לי, את הסמפלים הכי יפים. כל פעם שהנעליים שלי כבר נראות זוועה – אני הולך לשם וחוזר עם חיוך ומבסוט". (יונתן אגסי, שחקן פורנו לשעבר)
דיזנגוף 50

6. חור בשחור

"חנות התקליטים של אלי נתן בשלמה המלך כבר רחוקה מימי הזוהר שלה בתחילת שנות האלפיים, כשהיה אפשר לשלוף שם פנינים אזוטריות מכל העולם עם מדבקה של ארבעה שקלים שדבוקה לקרטון של העטיפה כל כך חזק שצריך להיות מנתח מוח כדי להפריד ביניהם. לחור הולכים בתחילת שבוע כשהארגזים החדשים עוד על הרצפה, לפני המיון למדפים, וקצת שמחים וקצת מודאגים כשמגיע חבר שעלול להביא את השליפה של היום לפניך. אבל מעל הכל, החור זה אלי, איש אנטיפט עם לב זהב (בוא נתפשר על נחושת) שכיף להריץ איתו צחוקים על כל נושא בעולם. והמדבקות, אחרי שמנסים להוריד אותן עם מצית, פן, טרפנטין וכל חומר אחר ידוע לאדם, מגלים שתקליט נדיר עם מדבקה של ארבעה שקלים מהחור רק מוסיף לו אופי וסיפור". (דרור שר, מבעלי התדר)
שלמה המלך 5

5. תולעת ספרים

"מהחנות הקטנה בסֶנטר לבאזל, ומשם לכיכר רבין. אליענה, הייקית רבת הקסם, בנתה עם שותפתה פאני מוסד עירוני לתפארת מדינת תל אביב. בית מקדש חילוני לתולעי ספרים, ופלפל ממולא משובח לשאר בני אדם". (עדנה מזי"א, מחזאית ובמאית)
מלכי ישראל 9

4. יולטה

3. חוד המחט

"בתור בנאדם שסולד מבתי קפה (במיוחד באזור מגוריי – הצפון הישן), ממש כיף שיש מקום שמציע את ההיפך הגמור מכל השאר בסביבה. תמיד מנגנים פה מוזיקה מעולה (ויש גם מבחר תקליטים משובח לרכישה)". (איתמר פינצי, מוזיקאי)
דיזנגוף 225

2. ספרי הלפר

1. המגדלור

"חנות הספרים השווה והיפה. מקום להיעלם בו לכמה שעות, ותמיד לצאת עם (הרבה) יותר ספרים ממה שהתכוונת לרכוש". (קרן ברגר, שחקנית ואמנית)
מקווה ישראל 18

• העיר שלי
• חור בשחור
• חנויות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 903 // העיר שלנו
• המגדלור
• חוד המחט
• הלפר