כן, כולם סובלים קשות מעבודות הרכבת הקלה ומקדחת ההתחדשות העירונית שאוחזת בחלקים נרחבים בעיר, אבל מדי פעם אפשר להציץ בין האבק והשיפוצים ולדמיין ללא מאמץ רב עתיד אורבני טוב יותר להולכי רגל ורוכבי אופניים. זה עתיד עם מדרכות רחבות, נתיבי דו-גלגלי מופרדים, רכבת קלה שתפעל מתישהו, ורשת שבילים שמתחילה להתחבר באופן שהופך אותה לדרך הכי יעילה ומהירה להתנייד בתל אביב-יפו. ואחד המקומות הראשונים שבהם אפשר לקבל הצצה כזאת הוא שביל האופניים החדש של רחוב אלנבי.

>>איפה הביף? הדיל הבשרי המשתלם בעיר מצא מקום קבוע בשרונה מרקט
>>קוצפים על הטרנד: פופ-אפ חדש עם הקפה הקוריאני שמשגע את טיקטוק

במהלך הסופ"ש האחרון פתחה עיריית תל אביב-יפו לתנועה מקטע נוסף שלשביל האופניים ברחוב אלנבי, במקטע שבין רחוב מונטפיורי לשדרות רוטשילד. מדובר בסך הכל בתוספת של כ-200 מטרים לשביל שכולל כבר 1,200 מטרים לאורך הרחוב, בהמשך למקטע שבין רחוב בית השואבה לרחוב מונוטיפיורי שנפתח בחודש פברואר. החדשות הגדולות הן שבחודש הקרוב ייפתח גם המקטע האחרון בשביל אלנבי, מדרום ליהודה הלוי, שיתחבר לשביל המתוכנן ברחוב העלייה ומשם לשביל המבוצע בימים אלו ברחוב שוקן.

שביל אלנבי יהיה גיים-צ'יינג'ר משמעותי לרוכבים בלב העיר, ויוביל כך בנוחות ובביטחה את הרוכבים החל מהמפגש של אלנבי עם הטיילת בכיכר הכנסת (מגדל האופרה) ועד צומת אלנבי-העלייה, כשעל הדרך הוא מתחבר גם עם שביל רוטשילד ונהנה מחיבוריות גם לציר פארק המסילה. בהמשך, כאמור, הוא יתחבר גם עד לדרך קיבוץ גלויות בדרום העיר.

במקביל, ממשיכה העירייה להרחיב את רשת האופניים גם באזורים נוספים וקריטיים בעיר, כשלאחרונה נפתח לתנועה שביל האופניים לאורך רחוב ראול ולנברג ברמת החייל, בקטע שבין רחוב דבורה הנביאה לבין רחוב הברזל; מדובר כמובן באזור הכניסה הבלתי נסבל והפקוק תמיד של השכונה ואזור המשרדים שלה, כשבמקום רצועת ההליכה והרכיבה המשותפת שהייתה במקום, בוצעו לאחרונה על ידי נת"ע מדרכה ושביל אופניים דו-סטרי מופרדים המשתרעים לאורך כ-1.2 קילומטרים.

בימים אלה החלו גם העבודות על שביל האופניים הייעודי בטיילת רידינג שיימשכו עד אביב 2026, במקטע שבין המגדלור לקצה הצפוני של מעגנת רידינג. אורך מקטע השביל העתידי כ-600 מטרים, ולאורכו יינטעו כ- 300 עצים עמידים לתנאי קו ראשון של חוף הים. הפרויקט ישלב גם מדשאות ואלפי שתילים של צמחיה מקומית המותאמת אף היא לחוף הים. השביל החדש יאפשר לרוכבים לרכוב בנפרד מהולכי הרגל צפונה לעבר טיילת תל-ברוך (כיום רצועת ההליכה משותפת עם הרוכבים).

• הבועה
• שבילי אופניים
• רחוב אלנבי
• רמת החייל
• טיילת הפארק החופי
• הרכבת הקלה

>> נטלי מרכוס היא מהטובות שבתסריטאיותנו ובימאיותנו, יוצרת "היהודים באים", "צפוף" ו"הנחלה", תסריטאית ב"פאודה", "טהרן" ו"זהו זה" ובימאית בסדרות "צפוף", "לבד בבית" ועוד. מרכוס תקח חלק באירוע CoPro TV, הכנס הבינלאומי הראשון בישראל המוקדש כולו לתוכן טלוויזיוני מתוסרט. הכנס, שמאורגן על ידי עמותת קופרו במסגרת המהדורה ה-27 של שוק הקופרודוקציות הישראלי, יתקיים ביום חמישי הבא (29.5) בבית ציוני אמריקה.אתם רוצים להיות שם.

>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ
>> מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור // העיר של מיכל שרון

1. טיילת הפארק החופי // חוף תל ברוך

לכל תל אביבית יש את החוף שלה, ומאז שעברתי לצפון העיר גיליתי את חוף תל ברוך. באמצע שבוע הוא ריק לגמרי, בחלקו הדרומי יש לגונות קטנות שברגע שאני מתיישבת באחת אני לא קמה כמה שעות טובות, ולא מזמן פתחו אתהטיילת החדשה שממשיכה לחבר את קו החוף צפונה. השביל משתלב בטבע הפראי בלי להתערב בו, ובחלק הכי גבוה ישנה נקודת תצפית, שביום טוב רואים ממנה את כל החוף עד יפו. זה יפה ומנחם.

2. בית של סולידריות

הפרויקט המדהים של דניאל קנטור ועלמה בק, שהחל בחלוקת סלי מזון בימי הקורונה, הפך למתחם אקטיביסטי-תרבותי בבית רומנו. יש שם הופעות, הרצאות, הקרנות, היוצרים מופיעים בהתנדבות, וכל ההכנסות מהכרטיסים הולכות לתרומות. אם אתם יוצרים שמחפשים איפה לתרום ואתם לא מפחדים להביך את עצמכם מול קהל – לכו תשתתפו בדיבייט של דנה פרנק או בערב כשלונות של עמית חכמוב, ואם אתם רוצים לתרום ואוהבים לראות יוצרים מביכים את עצמם – תקנו כרטיסים. זה רווח נקי לכולם.
בית רומנו, דרך יפו 7

3. בר 51

הבר הפך כבר מזמן למוסד קולינרי תל אביבי שכולם מכירים, האוכל של מושיקו גמליאלי, האווירה, הצוות, פשוט הכי טובים בעיר. זה המקום שאני אביא אליו את האורחים השווים שלי מחו"ל, אבל גם את הילדים השווים שלי מהבית, וכ-ו-ל-ם יריבו על האניולוטי האחרון. הבר זה תמיד רעיון טוב. כמו פריז.

4. אוזריה

בשלוש מילים – הכרובית של אביבית. באחד הלוקיישנים האהובים עלי בעיר בשוק לוינסקי, אביבית פריאל אביחי מכינה אוכל כל כך טעים ומשמח. זה המקום לבוא אליו כשרוצים להיזכר שכיף פה. אני תמיד יוצאת משם שיכורה ומחויכת.
מטלון 44

5. תיאטרון הבית

התאטרון העצמאי ביפו, ששוכן בסטודיו של ניסן נתיב, הוא תזכורת לזה שאומנות זו שפה שאפשר לחדש בה כל הזמן, ולא צריך הרבה בשביל לעשות את זה. לאחרונה צפיתי שם בהצגה ״מוות קטן״ של מיטל רז ובמופע המחול Everything Must Go של דנה רוטנברג שהעיפו לי את המח והרחיבו שלי את הלב.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית חדשה. החלום להחיות את קו 100 לקהיר התנפץ למפגע תברואתי וחברתי שחייבים לטפל בו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן באופרה לכבוד 20 שנה לאלבום "עיר". אחרי שנתקפתי הלם ואז דיכאון בהכרה שעברו 20 שנה – ולא חודשיים – מאז שהייתי בת 20, נותרתי ללא מילים מהמופע המרהיב הזה שכולו שיר אהבה של משורר לעירו. בכיתי במונולוג "תודה וסליחה תל אביב" שהזכיר לי כמה הרגשתי תמיד בת מזל לגור פה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שאני בתקופה שכל יצירה חדשה טובה מעוררת בי תקווה, תזכורת לכך שבני אדם יכולים לעשות גם דברים יפים ומרוממי רוח, ואפילו בזמנים הכי קשים. למשל הסדרה "ילד רע" של דניאל חן, רון לשם ומשה מלכה שביימה הגר בן-אשר, הפגיזה בנטפליקס והחזירה לי את התקווה שסיפור טוב יכול לחצות גבולות, גם אם הוא מסופר בעברית. והספר החדש ״שיעורים בפיתוח קול״ של דורית רביניאן שהתענגתי על כל מילה בו. אם אפשר לכתוב ככה – יש תקווה למין האנושי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. זה הדבר הכי חשוב כרגע, להחזיר את החטופים. ולעצור את המלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לחברתי מרב שפר שחזרה ממש הרגע ממגורים בפריז (העיר שהיא תמיד רעיון טוב), הישר אל קיץ מהביל ומלחמה בתל אביב. היא מוכרת בעיר בתור "במבינה", עושה הצגות, סדנאות צחוק ואימפרו, ואנחנו כל כך זקוקים לאנשים אינטילגנטים ומצחיקים. מזל שהיא חזרה לעשות פה את מה שהיא עושה.

מה יהיה?
אם יש משהו שלמדתי באלפי שעות צפייה בסרטים – זה לא רק שהטובים מנצחים בסוף, זה גם מה שהקהל בקולנוע רוצה שיקרה.

• העיר שלי
• היהודים באים
• טיילת הפארק החופי
• בר 51
• אוזריה
• בית של סולידריות
• תיאטרון הבית
• תחנה מרכזית תל אביב
• שלומי שבן

אנחנו לא בני אדם של טבע. כמעט כל תל אביבי.ת יעידו כך על על עצמםן. זה חלק מהזהות שלנו. אנחנו יצורים אורבניים בעיניי עצמנו, חיה מסוג חדש שאינה זקוקה למרחבי טבע והירוק שלה מגיע בשקיות של 10 גרם. זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו. זה שקר כמובן. הניתוק מהטבע מאמלל אותנו, וכדי להצדיק ולהדחיק אותו אנחנו מספרים סיפור מגניב על לייף סטייל עירוני. זה אחלה נראטיב ורוב הזמן הוא מחזיק מעמד, אבל הוא מתנפץ בכל מפגש מחודש עם מרחבים ירוקים. מקומות כמו טיילת הפארק החופי פשוט מרסקים אותו.

>> מה שיותר ירוק: דירוג הפארקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב
>> הפינה הירוקה שלי: היתרון של פארק המסילה הוא שזה לא פארק

הפארק החופי הוא נס בקצה הצפוני של תל אביב, פרויקט אקולוגי מרשים שהצליח לבצר ולשמר עבור הציבור פיסת טבע יפהפיה, נדיבה ונדירה על קו החוף ועוד יתפתח בשנים הבאות. זה קורה בתוך כל הטירוף הנדל"ני שמתרגם כל מ"ר לעשרות אלפי ש"ח, זה מאוד לא מובן מאליו, ויש בזה משהו מרגש ברמה האידיאולוגית. טיילת הפארק החופי נמתחת למעשה מרידינג ועד חוף הצוק הצפוני, והיא יצירת מופת של השתלבות בטופוגרפיה ושל עיצוב סביבתי עדין ואלגנטי, עם אפס מסחור ולכלוך עירוני ומקסימום ספייס פתוח לתועלת הציבור. זה ניצחון גדול לתושבי העיר.

אבל כל זה הוא רק ניסיון שכלתני להתמודד עם התחושה המשונה שמשתלטת על הגוף כשצועדים סתם כך בטיילת הזאת, מתבשמים מהנוף ומאוויר הים, וכל תא ועצב מתמלאים בידיעה שהיינו צריכים את המקום הזה. היינו צריכים אותו מאוד. לא פארק מסודר וגזום היטב עם מתקנים ובית קפה, אלא חתיכת טבע פתוחה ופראית שנשמרת כזאת, עם הים התיכון מצד אחד, דיונות עם תנים ודורבנים מהצד השני, ומינימום מגע עם העיר עצמה. זה לא מרגיש כמו חלק מתל אביב, אבל זה חייב להיות חלק מתל אביב אם היא לא רוצה למות מחנק עצמי.

וזה כל כך יפה. זה פשוט וזה יפה. זה פשוט כל כך יפה. הפארק החופי מלא בספוטים נפלאים ומרחיבי לב, ולפחות כרגע הוא עדיין פארק בתולי למדי שמרבית תושבי העיר טרם גילו. אפילו בשבתות די נעים שם. בעוד עשור הוא כבר יוצף מן הסתם בתושבי רובע שדה דב החדש שיהפכו אותו בוודאי לזירת ג'וגינג וקרוספיט, אבל עד שזה יקרה מציע הפארק חוויה מושלמת של יציאה מחוץ לעיר בלי לצאת מחוץ לעיר, הלייף-האק התל אביבי המושלם. רק אל תגידו שאתם לא בני אדם של טבע. אתם פשוט לא בני אדם של לצאת מהעיר.

• ❤ תל אביב
• טיילת הפארק החופי
• חוף הצוק
• ריאות ירוקות בתל אביב
• שטחים ירוקים
• טבע עירוני

• העיר שלי
• פופ ישראלי
• הכוכב הבא לאירוויזיון
• גילה וננסי
• פארק המסילה
• טיילת הפארק החופי
• הבארבי
• קולנוע קנדה

עידן אלתרמן הוא קומיקאי ומוזיקאי המתגורר בתל אביב שבאמת אין צורך להציג, כי איפה אתם חיים? ב-18/12 הוא יופיע עם מופע הסטנדאפ החדש שלו במסגרת פסטיבל אתנחתא במוזיאון תל אביב לאמנות, ויארח את ההרכב הווקאלי קווינטה וחצי. את הפרטים והכרטיסיםתוכלו למצוא כאן, ואנחנו כבר יודעים שיהיה מיקס מיוחד של קומדיה וסאונד.

>>קפה שהוא כל מה שיפו ולחם בטעם אהבה. זאת העיר של יסמין גודר
>>הגינה הכי נעימה בתל אביב ופאב חם ומחבק. העיר של עידו גרינגרד

1. טיילת הפארק החופי

רכיבת אופניים זה חלק משגרת חיי בעיר כבר שנים. בדיוק בתקופה בה נהיה בלתי נסבל לרכוב בתוך רחובות העיר בגלל עומס הבנייה של הרכבת (בעיקר באבן גבירול), עיריית ת״א הביאה טוויסט עם פתיחת הטיילת החדשה שמובילה מחוף הצוק עד חוף מנדרין. זה הפך להיות מסלול הקבע שלי בכל ערב פנוי. הנוף של הים מטריף ביופיו בשעת שקיעה, ואין כמו לרכוב לצד החוף כשברקע מוזיקה אהובה באזניות. זו הדרך הכיפית ביותר מבחינתי להתנתק מהכל וזו המדיטציה שלי. וכמובן שעוצרים לקפה או בירה במגדלור שבמסלול הרכיבה, עם הפעילויות הקבועות של המקום הנפלא הזה כמו סדנאות היוגה, הסרטים, ההרצאות והדי.ג׳יים המעולים שלהם בשעות הערב.
המגדלור, רחבעם זאבי גנדי 1

2 הסינמטק וקולנוע קנדה

משהו מאוד טוב קורה בסינמטק בשנים האחרונות. ריבוי הפסטיבלים בו (כמו פסטיבל סאונדטרק המעולה) מאז שהוא שופץ ונוספו לו עוד אולמות הם בכלל תענוג לכל חובב קולנוע. פעם בחודש מתקיימת בו הקרנה פעילה של הסרט ״העיר הזאת״ (בו השתתפתי), והאולם הופך לחגיגת קאלט עם קהל שעולה לבמה ל-Rap battles ועוד. רק בסינמטק ארועים כאלו יכולים לקרות. בהזדמנות זו שווה להזכיר עוד מיזם קולנוע תל אביבי, והוא קולנוע קנדה בפלורנטין שנסגר ממש לאחרונה אבל הבנתי שהבעלים שלו מחפשים לוקיישן חדש ואני מקווה עבורם שימצאו. הקולנוע הזה הוא הומאז׳ לקולנועים הקטנים והעצמאיים שהיו כשהייתי נער, עד שקולנועי הקניונים הכחידו אותם סופית. כמה היה כיף להגיע לקולנוע קנדה ולהתמסר לקלאסיקות בי מוביז (בין היתר) ולסרטי קאלט.
הארבעה 5

3. מסעדת האחים

המקום הקבוע שלי לאכול ולשתות בירה אחרי כל הצגה שלנו של המחזמר ״הסוף״ בצוותא. האחים הם הרבה יותר ממסעדה, הם ישראל היפה על כל מה שמשתמע מכך. הפעילות שלהם למען העוטף אף זכתה לפרסים וקולקציית החולצות שהם מוכרים בחנות עם הומאז׳ים לקיבוצי העוטף נהיו טרנד אופנתי לוהט, כשכל ההכנסות תרומה לעוטף. וכמובן האוכל תמיד מעולה ואני סאקר של ״תפוח אדמה מדורה״שלהם. עוד הברקה שלהם זה המערכונים שיש ברמקולים בשרותים. כיף ללכת להשתין עם מערכון פיתה על הגז ברקע. רק בחייאת תגוונו קצת בפלייליסט של המוזיקה במסעדה למען הסועדים הקבועים שכבר יודעים מה יהיה השיר הבא (רמז – זה כמעט תמיד יהיה בום פם).
אבן גבירול 26

4. רדיו הקצה מבית האוזן השלישית

זה לא בדיוק מקום אלא מיזם, אבל תחנת הרדיו הזו (בה גם אני משדר להנאתי לפעמים) בהקמתו של קוואמי היא פלא מקומי, מקבץ של אוהבי מוזיקה שכבר שנים משדרים בתחנה בהתנדבות מלאה עם מקסימום תשוקה ואהבה. ל״קצה״ יש קהילת מאזינות ומאזינים שהרדיו הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיום יום שלהם, במיוחד בשנה האחרונה. האולפן של הקצה נמצא במשרדי האוזן השלישית וזו תמיד הזדמנות טובה עבורי לרענן את אוסף התקליטים שלי בחנות הויניל הכי טובה בארץ.
המלך ג'ורג' 48

5. העצים בפארק הירקון

גדלתי בחיפה מוקף בחורשת הכרמל. ליטרלי בתוכה. כילד הייתי רובץ בחורשה שעות, שוכב על האדמה ומביט על העצים. זה היה הסייף זון שלי. לשמחתי אני גר בשנים האחרונות בשכונת בבלי מול פארק הירקון שנשקף במלוא הדרו מחלון ביתי. כל מה שאני צריך בשביל לקבל את מנת העצים שלי ולהתחבר פנימה אל הילד החיפאי שבי זה לחצות את הכביש, לשים אזניות, לשכב על הדשא ולהתמסר לעצים . אמנם לא חורשת פרא כמו הכרמל אבל בשביל תל אביב זה הכי קרוב לנוף הילדות שלי שאפשר.

מקום לא אהוב

אם כבר הזכרתי את שכונת בבלי, אני תוהה מה יהיה בסופו של קולנוע דקל העצום שעומד נטוש כבר שלושים שנה בערך, והפאסאז׳ המסחרי הקודר והמוזנח שמתחתיו . לפעמים אני קופץ לבית קפה היחיד בפסאז׳ לשתות אספרסו או לקנות אצל הירקן ובכל פעם תוהה מתי האזור המסחרי היחיד בשכונת בבלי לא ירגיש כמו דש עצוב מהאייטיז. בדמיוני אני יודע איך אפשר להפוך את כל המרכז המסחרי הזה למקום כיפי ומושך קהל, אבל תמיד היה לי דמיון מופרז.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש כמה, קשה לבחור אז ככה : במוזיקה – האלבום האחרון של הקיור היה אצלי בלופים בחודש הראשון שיצא, כך גם החדש של ג׳ימבו ג׳יי ואביתר בנאי. בתחום הסטנד-אפ אני מאוהב באלי חביב שהביא משהו חדש לזאנר הזה, צבע פיוטי ועדין אבל עדיין מאוד מצחיק, שילוב נדיר בסטנדאפ הישראלי שהוא די אגרסיבי בתדר שלו, ובתיאטרון אני תמיד סקרן לראות כל עבודה חדשה של רוני ברודצקי שמצליחה להפתיע ולהיות מחוץ לקופסה בכל יצירה שלה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עשיתי מופע התנדבות ל״ריסטראט״ וכך נודע לי על אותה עמותה מבורכת שעוזרת לפצועי צה״ל לחזור למסלול במקביל לשיקום שלהם (או אחריו). בעקבות השנה האחרונה זו הפכה להיות אחת העמותות החשובות בישראל.

מה יהיה?
יש ימים בהם אני פסימי לגבי הכל, ויש ימים שאני נזכר בקלישאת ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״. הפעם בשביל התשובה על השאלה הזו בטיים אאוט אבחר בנרטיב האופטימי – חייבת להיות עסקה. ברור לכולם שזו עסקה כואבת ומכעיסה אבל המציאות הוכיחה שאין אין אין שום פתרון אחר להשבת החטופים והחטופות וגם הציבור שהאמין בלב שלם לגרסת ״רק לחץ צבאי יביא אותם״ מבין את זה אחרי 15 חודשי מלחמה. את החשבון עם מפלצות האדם המחבלים שישוחררו מהכלא אפשר לסגור אח״כ, אבל את הפצע שותת הדם של תרחיש ״מאה רון ארדים״ מדינת ישראל לא תצליח לרפא לעולם. בהרבה מובנים זה יהיה סופה של ישראל כמדינה ערכית וכמעצמה מערבית משגשגת במזרח התיכון. אין פתרון אחר ורוב הציבור יודע את זה.

• העיר שלי
• עידן אלתרמן
• האוזן השלישית
• קומדיה
• האחים
• סינמטק
• טיילת הפארק החופי