"אינטליגנציה מלאכותית" היא מילת הבאזז הגדולה של הרגע בכל שדות התרבות והיצירה. AI. אייאיי. הביצועים המרהיבים של מכונות למידה כמו GPT3 וסטייבל דיפיוז'ן מציפים את הרשתות החברתיות ומעוררים שילוב של פליאה, התרגשות, פאניקה, פחד וזעם: כל מה שצריך זה לכתוב שורת טקסט, והמחשב מנפיק יצירה של טקסט, תמונה ובקרוב גם וידיאו וסאונד. כל אחד יכול. כולנו אמנים. אף אחד לא אמן. המחשב אמן. אמא'לה.

בין נבואות אימה חוצבות להבות על מחיקתם של שדות מקצועיים שלמים ובין תחזיות אוטופיסטיות על חופשה נצחית למין האנושי ושכר אוניברסלי, הדיון הנוכחי על אינטליגנציה מלאכותית מזכיר במידה רבה את הדיון על האינטרנט בראשית ימיו המסחריים בניינטיז. סביר להניח שכמו בדיון ההוא, גם הניסיונות העכשוויים לחזות לאן כל זה הולך יתגלו בעתיד הקרוב כמגוחכים ומביכים. המהפכה גדולה מכדי שנוכל לתפוס אותה בפרספקטיבה עכשווית. אנחנו העיוורים שממששים פיל ובטוחים שהוא בעיקר חדק מתנפנף או רגל עבותה. הנקודה היא שאנחנו לא יכולים להפסיק למשש את הפיל הזה. אנחנו, המין האנושי, אובססיביים לרעיון של מכונה תבונית שנפיח בה חיים עוד הרבה לפני המחשב הראשון.

וכבר מזמן החלטנו מה הכיוון: אפוקליפסה. לימדנו את עצמנו באלפי יצירות מד"ב שהמשמעות של "אינטליגנציה מלאכותית" היא בהכרח אפוקליפטית, כי זה המודל שאנחנו מכירים. האינטליגנציה של המין האנושי איפשרה לו לדרוס כל יצור אחר בסביבתו ולהשתלט על כל הביטאט אפשרי בכדור הארץ, והמסקנה המתבקשת היא שאינטליגנציה גדולה מאיתנו תעשה את אותו הדבר לנו. זה החזון הקולקטיבי של התודעה האנושית. אם שום חייזרים לא יבואו, אז אנחנו נברא את התבונה שתחריב אותנו. קודם היא תקח לנו את העבודה, אחר כך היא תקח לנו את הזכות לבחור ולהחליט, ובסוף, הו בסוף המר, רובוטים ולייזרים ושעבוד והשמדה ואיפה שוורצנגר כשצריך אותו. והנה זה מתחיל. זה קורה.

משאלת המוות של הציוויליזציה היא עניין לטיפול פסיכיאטרי המוני, אבל לפני שאתם נמלטים אל ההרים ויורדים לבונקרים כדי להימלט מעליית המכונות כדאי אולי לבחון רגע באינטליגנציה לא-מלאכותית את הנושא, כי אם מסירים את פילטר ההיסטריה מהדיון הנוכחי על AI אפשר להבין די בקלות שאנחנו עוד רחוקים מאוד מהרגע שבו רובוטים מעופפים שמופעלים על ידי יישות דיגיטלית תבונית ישמידו את תל אביב. התיוג של תופעת מחוללי הדימויים והטקסטים לפי דרישה כ"אינטליגנציה" רחוקים לא פחות מהמציאות הטכנולוגית.

בואו נרגיע: כל מה שיש כאן בשלב זה הן תוכנות מתקדמות שמסוגלות לערוך אינטרפולציה בין נקודות דאטה שהוזנו אליהן מראש, וללמוד עם הזמן מתגובות המשתמשים איזו תוצאה ויזואלית קרובה לאיזה טקסט. הן לא באמת מייצרות דימויים חדשים, אלא רמיקסים מורכבים של דימויים קיימים בטריליוני וריאציות אפשריות. מהר מאוד מתברר שהאמנות האמיתית כאן היא אמנות הפרומפט, כלומר באמצעות איזו פקודה טקסטואלית של אינטליגנציה אנושית נוצר הדימוי או הטקסט. בסך הכל, כרגע, זהו עוד כלי בארסנל המתרחב של יוצרים וכותבים, כלי שבהחלט מעורר מחשבה ודיונים מטלטלים, ובעיקר כלי שאין ולא יכול להיות לנו מושג כיצד יתפתח בעשור הקרוב.

הדיבור הציבורי-תקשורתי על AI ילך ויתפוס נפח רחב יותר, ההיסטריה תיגבר וגם האמונה המשיחית בכוחו, אבל מה שניסינו לומר ולעשות בגיליון הסופ"ש הנוכחי של טיים אאוט זה שאפשר גם פשוט ליהנות מההתפתחות הטכנולוגית הזאת עכשיו, ללמוד אותה, להשתעשע איתה, ולהמשיך לעבוד על רובוטים שיורים לייזרים מהעיניים. זה תמיד רעיון טוב. עכשיו תמשיכו לקרוא את הכתבות הבאות, אף אינטליגנציה מלאכותית לא תעשה את זה בשבילכם:

>> ביקשנו מ-AI לצייר לנו מקומות איקוניים בתל אביב. יצא יפה ומוזר
>> בינה מלאכותית היא כלי מבריק. הבעיה היא ההורים שלה. אנחנו
>> AI על המסך מגיע בשלושה טעמים: חמוד, מפחיד וסקסי
>> ביקשנו מהמחשב להמציא פרקים לסדרות מוכרות. יצא קצת אנטישמי
>> כולם מדברים על אמנות גנרטיבית. אבל מה זה לעזאזל?

• טור עורך
• הבועה
• אינטליגנציה מלאכותית
• אינטרנט
• ❤ תרבות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 926 // מי הזיז את הבינה שלי

סוכן חשאי נשלח לחקור מתקן תת-קרקעי סודי בשם "החדר הסיני". לחדר אפשר להכניס פתק ובו שאלה כתובה בסינית, ולקבל בתמורה פתק עם תשובה כתובה בסינית. הסוכן מתגבר על מלכודות, לייזרים ושומרים חמושים, פורץ את המנעול של החדר ומגלה שם אדם מוקף בספרים עבי כרס. האדם אינו יודע מילה אחת בסינית, אבל כשהוא מקבל פתק בסינית הוא יודע לנבור בהוראות, שמסבירות לו שאם מצויר על הפתק קו כזה וכזה, ולידו שני קווים כאלו וכאלו, הוא צריך לעבור להוראה בעמוד כזה וכזה ושם מוסבר לו איזה קו לשרטט, וכך הלאה עד שמתקבלת תשובה בסינית.

לא צריך להיות מצויד באינסטינקטים מחודדים של סוכן חשאי בשביל לנחש שהבעיה הזאת, שניסח הפילוסוף ג'ון סרל ב-1980, היא אנלוגיה חיננית לדרך בה עובד מחשב. אני חושב על "החדר הסיני" לסירוגין לאורך 25 השנים האחרונות, מאז שקראתי עליו בגיליון של מגזין המחשבים המיתולוגי "זומביט". אני משוכנע שזה היה דווקא שם: לפני כמה שנים הופתעתי לגלות שהסוכן החשאי והאקשן היו בסך הכל תוספת ציורית של הכותב, ובבעיה המקורית של סרל יש רק את החדר ואת היושב בו. אבל החדר הסיני נחקק בזיכרון שלי לכל החיים לא רק בגלל הדימוי המקורי אלא בגלל האופן בו נוסחה השאלה שבסופו: "האם בחדר קיימת הבנה כלשהי של השפה הסינית?". אם אין מבין, האם יכולה להתקיים הבנה? ואם כן, איפה? האם היא מרחפת בחלל החדר? האם היא בספרים? אולי היא באצבעות המדפדפות?

בשנה האחרונה האינטרנט הוצף ביצירות שיוצרו איפשהו בתוך החדרים הסיניים של מערכות הבינה המלאכותיות. כמו בהתפתחות השפה האנושית, קודם קיבלנו את הציורים של DALL-E, אחר כך את הציורים המתקדמים יותר של מידג'ורני, ורק אחר כך את הצ'אטים, המאמרים, המכתבים ותסריטי "סיינפלד" של ChatGPT. התגובות נעו בין פליאה לחרדה. המודאגים דאגו מההיבטים המשפטיים של התוצרים של מערכות שאומנו על עבודות של אמנים בשר ודם, דאגו לפרנסה שלהם עצמם, דאגו למוסריות או לחוסר המוסריות שבשימוש במערכות האלו. המתלהבים התלהבו מהכלים החדשים שעומדים לרשותם, בין אם הם ניסו לתעל אותם לטובת עבודה רצינית או למאשאפים קומיים שרק רצו לבדוק כמה רחוק אל תוך הנונסנס אפשר לקחת את המכונות, כמו "הייקו על אנה קרנינה שרואה לראשונה אקורדיון".

>> ביקשנו מ-AI לצייר לנו מקומות איקוניים בתל אביב. יצא יפה ומוזר
>> AI על המסך מגיע בשלושה טעמים: חמוד, מפחיד וסקסי
>> ביקשנו מהמחשב להמציא פרקים לסדרות מוכרות. יצא קצת אנטישמי
>> כולם מדברים על אמנות גנרטיבית. אבל מה זה לעזאזל?

אחרי הכל, למכונה עדיין אין חוש הומור (אם יש לכם ספק בכך, רק תנסו לבקש מה-ChatGPT לספר לכם בדיחה). היא תיגש מיד למלאכה מגוחכת באותה טוטאליות בה היא הייתה ניגשת למלאכה אמיתית, בין היתר בגלל שבתוך ארבע הקירות של החדר הסיני אין הבנה של מושגים כאלה – הומור או רצינות. למעשה, כשמבקשים מבינה מלאכותית לייצר משהו מגוחך, הבדיחה היא לא התוצאה. הבדיחה היא עצם העובדה שמישהו הפעיל מחשב משוכלל בצורה בלתי נתפסת על מנת ליצור משהו מיותר לחלוטין וספציפי להחריד.

וזה העניין. חלק עצום מהבאזז סביב תוכן שנוצר על ידי בינה מלאכותית הוא לא סביב התוכן עצמו אלא סביב האפשרות ליצור אותו. לא משנה מה אתם חושבים על הגנרטורים של הבינה המלאכותית. אולי אתם חושבים שהם כלי אוטומציה מופלא שיקל לאמנים את החיים לא פחות מאיך שוייז הקל על החיים של נהגי המוניות (או כל דוגמא אחרת, היסטורית יותר) ואולי אתם משוכנעים שהם פתח לעתיד דיסטופי בו אינספור בעלי מקצוע טובים וחרוצים נזרקים לרחוב בגלל שיש מחשב שעושה את העבודה שלהם יותר טוב, יותר מהר ויותר בחינם מהם (זה לא בדיוק מה שקרה בכל הפעמים הקודמות בהן האנושות יצרה כלים אוטומטיים שהחליפו עבודה ידנית, אבל נניח לזה). אבל צריך להיות מאוד ציני, או מאוד אפאטי, בשביל לחשוב שלא מדובר בכלים מדהימים. הם כל כך מדהימים, והיכולות שלהם כל כך עמוקות ומסחררות, שקל מאוד לפספס עד כמה התוצרים שלהם בינוניים, ובעיקר בנאליים.

זה בולט כבר כשמסתכלים על התוצרים של האמנות הגנרטיבית הויזואלית. כל המחוללים הפופולריים עושים כיום עבודה יפה, אסתטית, לפעמים קצת קריפית או משובשת באופן קומי וכמובן מסתבכת עם אצבעות הידיים. העבודה שהם עושים היא מדהימה ביחס למחשב שטכנית, לא יודע מה הוא עושה – לפחות במובנים של "החדר הסיני". אבל מטבעה, בגלל שהיא עובדת על ממוצעים, היא תמיד יוצאת בנאלית גם כשמבקשים ממנה לייצר דברים קיצוניים ומוזרים. לכל תרבות יש את הקיטש שלה: לארצות הברית של תחילת המאה ה-20 היו כלבים שמשחקים פוקר, לאנגליה של המאה ה-19 היו פרחים ורודים רקומים על כורסאות, לשנות ה-90 היו צילומים בשחור לבן של דוגמניות ודוגמניות על אופנועים בשקיעה. מידג'ורני ודומותיה יוצרות קיטש דיגיטלי: צבעים יפים מדי, קווים נקיים, הכל כל כך סימטרי שזה עושה סחרחורת.

ועדיין, התוצרים הויזואליים יכולים להיות מרשימים (וגם שימושיים). מחולל הטקסט ChatGPT הוא סיפור אחר לגמרי והתוצרים שלו הם חלולים באופן כמעט מסקרן. הוא יודע לכתוב תקצירים לכל סדרה פופולרית, הוא משתמש בכל הדמויות הנכונות והוא אפילו יודע לזהות, פחות או יותר, מה, למשל, מערכות היחסים שלהם. אבל לזהות זה עוד לא להבין. בעוד שבמחוללים הויזואליים התוצאות של חוסר ההבנה הזה עדיין יוצאות נעימות לעין, במחולל הטקסטואלי הן יוצרות תוצאות חלולות באופן קצת מטריד, כמו תקציר טלוויזיה שנכתב על ידי האיש הכי משעמם (או הכי משועמם) בעולם.

ה-ChatGPT הוא בנאלי מחוסר ברירה. הדבר היחיד שהוא יודע על טקסטים זה לקרוא את מה שאנחנו כתבנו ולעשות מהם, סליחה על הרדוקציה המטורפת, ממוצע כלשהו. כלומר, בנוסף לייעודים המקוריים שלו, הוא גם מנגנון מדהים בשביל לחשוף בנאליות מהי. הטקסטים של ChatGPT משעממים כי אנחנו משעממים. הם בנאליים כי אנחנו בנאליים. אבל עד כה יכולנו לתרץ תירוצים, ועכשיו באות המכונות ובלי שום כוונה (כי כבר אמרנו: אין להן כוונה, ולא יכולה להיות) וחושפות אותנו במלוא הפתטיות שלנו: ככה נראה הממוצע שלנו כי כאלה אנחנו.

אז לא, אנחנו לא צריכים להיות מודאגים מהמכונה. אנחנו צריכים להיות מודאגים ממה שהיה לנו להכניס לתוכה. אנחנו צריכים להיות מודאגים מבני האדם שכתבו טקסטים אוטומטיים לחלוטין עוד בימים שהרעיון של מחשב שיודע לייצר טקסט היה מדע בדיוני.

• ❤ תרבות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 926 // מי הזיז את הבינה שלי

עד לא מזמן, מנועי AI המתרגמים טקסט לתמונה לא היו נגישים לציבור, ורק מעטים היו יכולים לגשת ולשחק באלגוריתם – אבל עכשיו שוק האינטליגנציה המלאכותית נפתח לציבור הרחב הגיע הזמן לנצל אותו לטובתנו. כולנו מכירים את תל אביב כמעט בעל פה, אבל רק דרך עיניים אנושיות – לא דרך עיני מכונה שיכולה לחשוב, לדמיין, ללמוד וליצור. אז החלטנו להביא לכם את תל אביב כפי שלא ראיתם מעולם.

מגדלי עזריאלי

נתחיל עם הכניסה האייקונית לעיר: שלושה מגדלים שהחלו להיבנות כבר אי שם ב-1996 ומאז הפכו לחלק בלתי נפרד מסמלי העיר. המקום הזה גם ליווה רבים מאיתנו בילדות ובנעורים – מי לא זוכר את עזריאלי כנקודת מפגש, את המשחקייה האגדית או את הג'ימבורי במרפסת, כשההורים היו רוצים לעשות קניות בלי ילדים על הראש? בתמונה שלמעלה תוכלו לראות את הגרסה הקודרת, שרחוקה מלהיות יום כיף בג'ימבורי, שם המגדלים ככל הנראה משמשים כביתם של כת סתרים סודית ששולטת בתל אביב מן הצללים, אבל כאן מתחת תמצאו את הנוף לעזריאלי רומנטי יותר משקיים בעיר.
מה כתבנו:שלושה בניינים גבוהים בצורת ריבוע, משולש ועיגול.

>> בינה מלאכותית היא כלי מבריק. הבעיה היא ההורים שלה. אנחנו
>> AI על המסך מגיע בשלושה טעמים: חמוד, מפחיד וסקסי
>> ביקשנו מהמחשב להמציא פרקים לסדרות מוכרות. יצא קצת אנטישמי
>> כולם מדברים על אמנות גנרטיבית. אבל מה זה לעזאזל?

כיכר הבימה

כיכר הבימה הפכה לאחד המקומות האהובים בעיר, ולא רק לצורכי הפגנות. הכיכר עצמה מלאת פרחים, מיצגים ומיצבים אמנותיים, תיאטרון ופינות ישיבה. את רוב הדברים האלה האינטליגנציה המלאכותית לא הצליחה לקלוט, אבל בדבר אחד כן שמרה על נאמנות למקור – היעדר הצל.
מה כתבנו:שלושה כדורי מתכת ענקיים מונחים אחד על השני באלכסון בכיכר מלאת פרחים.

התדר

בית רומנו הוא אחד המתחמים המורכבים בתל אביב. כמות הפעמים שהלכתי שם לאיבוד מתקרבת לכמות הפעמים בהם הלכתי לאיבוד בסנטר. זה גם אחד הקונספטים הכי מורכבים שצריך לפרט לאינטליגנציה המלאכותית. התלבטתי מה תהיה הדרך הכי טובה לתאר את המתחם ל-AI, אבל גוגל נתן את התיאור הכי מדויק, והתוצאה של ה-AI מסכמת את זה יפה.
מה כתבנו:תחנת רדיו אונליין עם פיצרייה פופולרית וסצנת סופי שבוע תוססת עם הופעות חיות, והופעות של תקליטנים.

דיזינגוף סנטר

המבוך הכי קשה בתל אביב מקבל גרסה די מדויקת למציאות – עם הפיתולים, החנויות הצבעוניות והמורכבות המיותרת – ומדהים שכל מה שהיה צריך לתאר לתוכנה כדי שתבין את אופי המתחם הפתלתל הוא "קניון שבנוי כמו מבוך":
מה כתבנו:קניון שבנוי כמו מבוך מלא בחנויות וילדים אימואים עם סקייטבורדים.

שוק הכרמל

שוק הכרמל זכה לאיור הכי מדויק – הרטיבות של הרצפה גם בימים החמים ביותר, דוכני המתכת האפורים והמעברים הצרים שבאים לידי ביטוי בתמונה שיצרה האינטליגנציה המלאכותית, מה שמוכיח שגם בעולמות וירטואלים מקבילים, יש מקומות שפשוט לא יכולים להשתנות.
מה כתבנו:שוק צר בתל אביב עם רצפה רטובה ועכברושים.

מזרקת "מים ואש" בכיכר דיזינגוף

אתם זוכרים את הימים בהם הייתם הולכים בדיזינגוף ומגיעים למבנה מכוער ועגול שתקוע על הכיכר ואז מבינים שבסך הכל מדובר במזרקת "מים ואש" של האמן יעקב אגם? טוב, קשה לשכוח מזרקה אגדית שיורקת אש. אז אם התגעגעתם, הנה היא כאן בגרסה קצת אחרת ממה שזכור לכם.
מה כתבנו:מזרקה בתל אביב שיורקת מים ואש.

פארק המסילה

פארק המסילה הפך די במהירות לאחד מהלוקיישנים האהובים ביותר בעיר. לא רצינו להעמיס על מנוע ה-AI, ובגלל ששם הפארק די מסביר את עצמו, זה כל מה שנתנו לה. יצא יותר גולמי ממה שאנחנו מכירים.
מה כתבנו:פארק המסילה בתל אביב.

כיכר רבין

כיכר רבין היא אחד הנקודות המרכזיות על אבן גבירול וכמו כיכר הבימה, גם היא ידועה בשל ההפגנות, העצרות ומגוון המסעדות הרחב שמאפשרות לחטוף מהן איזה משהו, וללכת לאכול בכיכר. או לפחות, היה אפשר כשהיא לא היתה בשיפוצים. אבל יש דבר אחד שגם האינטליגנציה המלאכותית לא יכולה לשכוח.
מה כתבנו:כיכר בתל אביב עם גופתו המתה של איש זקן בחליפה לאחר שנורה שלוש פעמים בגבו.

• דיגיטל
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 926 // מי הזיז את הבינה שלי
• מחשב
• אינטליגנציה מלאכותית

(הערה: ChatGPT, מן הסתם, כתב את התסריטים שלו באנגלית ואנחנו תרגמנו)

נראה שבכל מקום מדברים היום על אינטליגנציה מלאכותית. איך היא תשפר את חיינו, איך היא תהרוס אותם, איך היא תשפיע בקרב בין האדם למכונות. אבל אנשים לא מדברים על מה שבאמת חשוב: איך היא תשפיע על ציבור התסריטאים? הרי אנחנו בתל אביב, לפחות תשעים אחוז מאיתנו יושבים בבית קפה עם לפטופ, עובדים על איזה תסריט או פיץ'. האם בעתיד הקרוב המחשבים יהיו הכותבים של הטלוויזיה? ובכן, לפי שיטוט שערכתי באתר ChatGPT, יש למחשבים עוד קצת מה ללמוד לפני שיכתבו את הסדרות האהובות עלינו.

>> ביקשנו מ-AI לצייר לנו מקומות איקוניים בתל אביב. יצא יפה ומוזר
>> בינה מלאכותית היא כלי מבריק. הבעיה היא ההורים שלה. אנחנו
>> AI על המסך מגיע בשלושה טעמים: חמוד, מפחיד וסקסי
>> כולם מדברים על אמנות גנרטיבית. אבל מה זה לעזאזל?

"סיינפלד": אילון מאסק בא לעיר

סיינפלד" היא עדיין אחת מסדרות הטלוויזיה האיקוניות ביותר בהיסטוריה, והרבה אנשים אוהבים לדמיין איך חבורת הניו- ורקרים שבמרכז הסדרה יגיבו לאירועים של היום. מה הם יעשו למשל אם המיליארדר האקצנטרי (והמעצבן) אילון מאסק היה מגיע לביקור בניו יורק. ובכן, לפי ה-AI, השיחה תלך ככה:

– "שמעתם שאילון מאסק מגיע לעיר?", ג'ורג' שאל בהתלהבות.
– "אילון מאסק? היזם המיליארדר?", שאלה איליין והרימה גבה.
– "כן, הוא הולך לנאום בכנס בעיר", ענה ג'רי.
– "תמיד רציתי לפגוש אותו", אמר קריימר, "אולי אני אוכל למכור לו אחת מההמצאות שלי".

לא בדיוק הדיאלוגים השנונים שהסדרה ידועה בהם, אבל היי, לפחות התוכנה זיהתה שזה יהיה דווקא קריימר שיתעניין במיוחד בביקורו של מאסק. בהמשך העלילה שהתוכנה כתבה, הרביעייה הולכת להרצאה של מאסק, וקריימר עולה על הבמה ומציע לו את הרעיון החדש שלו: סוג חדש של מטלית נייר רב-פעמית. הו, הקריימר הזה. מאסק מתלהב מהרעיון, אבל השותפות ביניהם לא מצליחה בגלל "גישות שונות". אני באופן אישי הייתי כותב פרק על איך העובדה שמאסק קנה את טוויטר משפיעה על החבורה.

"פרייז'ר" ותרבות הביטול

עוד נושא שאנשים מדברים עליו ללא הפסקה הוא "תרבות הביטול", ותהיתי כמובן, איך פסיכולוג הרדיו המוביל של סיאטל היה מגיב לנושא הזה. בפרק הזה של "פרייז'ר" שתוכנת ה-AI כתבה נראה שכל אחד מדמויות הסדרה נופל קורבן לתרבות הביטול. פרייז'ר שומע שתי בחורות צעירות מדברות על דברים פוגעניים שאמר, ניילס מודאג מבדיחה שסיפר במסיבה ומרטין חושש ש"יבוטל" בגלל סיפורי הצבא שלו. אפילו דפני טוענת שבוטלה אחרי בדיחה שסיפרה בחתונה של חברה (איך בדיוק מבטלים פיזיו-תרפיסטיסית? זה שאלה ל-AI).

"בסוף, פרייז'ר והאחרים מסכימים ש'תרבות הביטול' היא נושא מורכב ולעיתים תכופות גם קשה, אבל שחשוב לנהל שיחות פתוחות וכנות עליו בשביל להתקדם ולעשות שינויים חיוביים",טוענת התוכנה, שמתעקשת לשים סוף שמח לכל סיפור. נו בכל זאת, סיטקום.

"ריק ומורטי" – ריק-סום יסוד הד-מורטי-ה

מה עם סדרה קצת יותר עדכנית? מה עם טוויסט ישראלי? שאלתי את תוכנת ה-AI איך יראה פרק של "ריק ומורטי" על רצח רבין. התוכנה הפגינה ידע רב באירוע, והמציאה סיפור בו ריק ומורטי חוזרים אחורה בזמן ומונעים את ההתנקשות בראש הממשלה, אך יוצרים מציאות חדשה בה יגאל עמיר רצח "פוליטיקאי אחר" (מאוד לא ספציפי). כשהתעקשתי שהתוכנה תספק גם דיאלוג, היא סיפקה דווקא פרק בו ריק ומורטי רואים את המציאות האלטרנטיבית דרך מכשיר הכבלים הבין-מידי המוכר שלהם.

ריק: "בוא נראה. או, זה נראה שביקום הזה, ההתנקשות ביצחק רבין מעולם לא קרתה".
מורטי: "באמת? אני אפילו לא ידעתי שהתנקשו בו ביקום שלנו".
ריק: "כן, זה היה סיפור שלם. רבין היה ראש הממשלה של ישראל, והוא ניסה לעשות שלום עם הפלסטינים, אבל אז איזה מטורף ירה בו בעצרת".

שוב, לא בדיוק הדיאלוג שאנחנו רגילים לו מהסדרה (חסר פה כמה גרעפסים של ריק ו"או ג'יז" של מורטי). ריק מסיים את הסצנה עם שורה די רצינית ולא מצחיקה בכלל על שלום: "אבל אתה יודע, מורטי, לא משנה באיזה יקום אנחנו, תמיד יהיו אנשים שלא רוצים שלום. ככה זה". זה לא פרק טוב, אבל כנראה גם לא הכי גרוע שלהם.

"יורשים": לוגן הוא קניבל

בזמן שאנחנו מחכים לעונה הרביעית של סדרת הדרמה הסאטירית האהובה, "יורשים", חשבתי שיהיה מעניין לבקש מה-AI לכתוב פרק של הסדרה בנושא קניבליזם. בפרק, אב המשפחה לוגן רוי (בגילומו של בריאן קוקס, שהיה הראשון ששיחק את חניבעל לקטר, ב"הצייד" מ-1986) נתקף ברעב כבד ומבין די מהר שהדבר היחיד שיספק אותו הוא בשר אדם. לאחר שאוכל את בנו קנדל (חייבת להיות פה מטאפורה כלשהי) אנחנו מקבלים את התיאור הבא:

"הפרק מסתיים בלוגן הזולל את הקורבנות שלו, מתענג על הכוח והשליטה שהוא מרגיש. אבל בעודו אוכל, הוא מבין שהוא הפך למפלצת, ושהוא חצה קו שהוא לא יכול לחצות בחזרה".

וואט דה פאק, מחשב? למה לכל שאר הפרקים כתבת סוף שמח אבל זה נגמר בתיאור מזוויע מספר של סטיבן קינג? אני מניח שזה מתאים לסדרה טראגית ואכזרית כמו "יורשים", אבל עדיין… יכולתם לזרוק שם איזה ראפ של קנדל.

"פילדלפיה זורחת": תל אביב זורחת

בואו נעבור למשהו יותר קליל עם הסיטקום האהוב "פילדלפיה זורחת" (שאגב, עשו פרק אמיתי על קניבליזם בעונה הרביעית). החלטתי לשלב בין שני דברים אהובים שספק אם ייפגשו אי פעם: הסיטקום על חבורת הלוזרים מפילדלפיה, ותרבות ההיפ הופ של תל אביב.

"החבורה יוצאת בטיול לתל אביב והם שמתוקקים לחקור את סצינת חיי הלילה התוססת בעיר. בעודם מסתובבים ברחובות הסואנים הם נתקלים בחבורה של ראפרים מתחילים שמופיעים על המדרכה. החבורה מיד נמשכת להופעה האנרגטית ולליריקס השנונים שלהם".

בהמשך העלילה החבורה גם משתתפת בפריסטייל (לצערנו, התוכנה לא סיפקה את הראפ המאולתר עצמו). די, שלפי התוכנה "תמיד הייתה לא בטוחה בכישורי הראפ שלה" נכנסת גם למעגל אחרי שיכנוע של מאק וצ'ארלי. בהמשך העלילה החבורה מנצחת בתחרות ראפ מול קבוצה יריבה, והכול די הולסום יחסית לפרק של "סאני". למה די לא מקיאה באמצע פריסטייל? למה פרנק לא ממכר ראפרים צעירים לקטמין?

"חברים": הפרק עם האינטליגנציה המלאכותית

למרות היכולות הבינוניות שהיא מפגינה כאן, אני בטוח שיש עדיין אנשים שמפחדים מהאינטליגנציה המלאכותית. בשביל להרגיע אתכם, החלטתי לקחת את סיטקום ה"קומפורט פוד" האהוב של ישראל, "חברים", ולראות מה דעתם של החברים על הנושא. בפרק שהתוכנה כתבה מוניקה מתלהבת מהעוזרת AI שלה, אבל מתחילה להתעצבן שהיא מציעה לה עצות אישיות מדי. פיבי כמובן מכריזה שהאינטליגנציה המלאכותית היא סכנה לאנושות, בזמן שרוס בעד ונראה שאפילו מפרגן ל-AI שכתב את הפרק:

רוס: "היי חבר'ה, שמעתם על ה-AI החדש שאמור להיות יותר חכם מכל אדם?"
מוניקה: "לא, מה זה?"
רוס: "הוא נקרא GPT-3 והוא אמור להיות מסוגל לעשות כל דבר שאדם יודע לעשות. אולי חוץ מלהכין סנדוויץ'".

שוב, אני חושב שגם שונאי "חברים" הגדולים ביותר יסכימו שהדיאלוגים שם בדרך-כלל יותר מצחיקים מזה.

"שטיסל" נגד זומבים

הגיע הזמן לראות איך תתמודד התוכנה עם סדרה ישראלית. כדי להקל עליה בחרתי בסדרה ישראלית שמצליחה גם בחו"ל- שטיסל. וכדי להקל עלינו, החלטתי להוסיף זומבים. התוכנה שלטה באופן מרשים בידע הדמויות ומערכות היחסים שלהם, אבל העלילה באמת מתחילה כאשר יש דפיקה בדלת.

שולם קם כדי לפתוח, והיה מזועזע לראות קבוצה של דמויות חיוורות, מתנדנדות עומדות בחוץ. הם היו לבושים בבגדים בלויים, העיניים שלהם מזוגגות עם רעב שהיה ניתן לספק רק באופן אחד: בשר אדם.

"זומבים!" צעק שולם ונסוג בפחד. "הם הגיעו לשכונה!"

שולם מתאקלם די מהר לסיטואציה המוזרה ומכריז שצריך ללכת ולהציל את עקיבא וליבי. אחרי מסע מפרך הם מגיעים אליהם אבל…

הם סוף סוף הגיעו לדירה של עקיבא וליבי, אבל זה היה מאוחר מדי. הזוג ננשך, וכעת הם היו חלק מהזומבים.

עוד סיום אפל מהתוכנה, אבל מתאים לז'אנר הזומבים. חסר רק דיון על הלכות כשרות כאשר אוכלים מוח של בני אדם.

חבורת השטעטל

לסיום, החלטתי לאתגר את התוכנה עם יצירה מקורית, וגם להיעזר בה למטרות אישיות. הרי כולנו מחפשים את הפיץ' המושלם להציע לכאן 11, ואולי התוכנה תספק את זה. הקלדתי "פיץ' לסדרה ישראלית" וקיבלתי, באופן לא מפתיע משהו די אנטישמי.

"חבורת השטעטל" הוא סיטקום ישראל חדש שעוקב אחר הרפתקאותיהם של קבוצת חברים אקסצנטריים שגרים בעיר קטנה בישראל. הסדרה מערבבת רגעים מחממי לב, אבחנות על התרבות והרבה צחוקים.

אוקי, מעבר להבטחות שהתוכנה לא צריכה לקיים, כמו שהסדרה תהיה מצחיקה ומרגשת, יש כאן עלילה מאוד בסיסית של "חברים בעיר קטנה בישראל". זה פשוט "החברים של נאור" במושב? בוא נקרא עוד.

בסדרה יש גם קאסט מגוון, כולל בובע זקנה וזעפנית, רבי חוכמולוג ונער צעיר וחולה אהבה. ביחד, הם מהווים מבט ייחודי וקורע מצחוק על החיים בשטעטל ישראלי מודרני.

אוקי, הם חושבים שיש עדיין "שטעטעלים" בישראל? הם חושבים שכל ישראל זה "שטעטל" אחד גדול? ולמה חייב להיות שם רב? אוקי AI, אנחנו חווים תקופה מספיק קשה של אנטישמיות, בלי העזרה שלכם. אבל חייבים להודות ש"חבורת השטעטל" זה שם די מגניב, ובאנגלית עוד יותר: The Shtetl Squad.

• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 926 // מי הזיז את הבינה שלי
• המסך
• אינטרנט