אין מה לעשות, השם מחייב: טל רשבסקי, הלא הוא נוכל הפסטה האחד והיחיד (מיתוג שלו, לא שלנו), פתח מסעדת פסטות חדשה בלוקיישן מושלם, והפעם גם מבטיח שיהיו שעות פתיחה קבועות, פחות או יותר. אבל הכי חשוב - הפסטות, גם הפעם, פשוט נהדרות. לעזאזל איתך, נוכל
הימים מטורפים, קשים ואם זה לא מספיק, גם חם לאללה. אז אנחנו שמחים לספר על דבר מה שיוציא אתכם מהבית, אבל הפעם לא להפגנה, אלא לאתנחתא (אולי בדרך לשם). בית פסטה חדש נפתח על גבולות פארק המסילה והוא מגיע מבית היוצר של לא אחר מנוכל הפסטה, או הפסטה נאצי, או כל כינוי אחר לו זכה טל רשבסקי הנודע לשמצה. המקום נפתח בימים אלו להרצה, ועונה לשם LAVA – לא מלשון מה שנשפך במורד הר געש, אלא לאבה מלשון אהבה – ומציע בעצמו פסטות, כך שהוא למעשה אח צעיר לטומאטומטו. עם זאת, לא מדובר בשכפול – הוא טיפה צעיר יותר, נמרץ יותר, ואחרי ההרצה צפוי להיות פתוח (כמעט) בכל יום.
למקרה שדאגתם, העולם כמנהגו נוהג, וזה לא שטל רשבסקי פתאום אוהב לעבוד – אבל כפי שהוא סיפר בעבר לצינור, במרוץ השנים הוא הצליח לאסוף סביבו צוות מיומן ומוכשר שעליו הוא סומך, והם אלו שמחזיקים את המושכות מאחורי המקום החדש, ומאחורי שאר המקומות של רשבסקי (בר היין המוס למשל), בשיתוף פעולה עם הנוכל הראשי.שעות הפעילות המדויקות עדיין לא ידועות לגמרי, כי בכל זאת, הרצה – אבל ממה שהובטח לנו, המקום צפוי להיפתח לפחות שש פעמים בשבוע, והשעות צפויות להתפרסם ולהיתלות על החלון של ה-LAVA, כמו מסעדה אמתית! ומה לגבי עמוד הפייסבוק האייקוני? תוכלו להתעדכן גם בו, כמובן.
המקום החדש מעוצב למשעי, ויש מקומות ישיבה די רבים – חלקם בצד של הפארק, חלקם מעברו השני בסמוך לאוגנדה. נעים לשבת שם, ואפילו הפסטה הגיעה די מהר, על אף התור וחרף העובדה שהמקום היה ביומו השלישי לפעילות.ומה לגבי הפסטה? ובכן, מדובר ללא הגזמות במנות הפסטה הכי טובות שאכלתי בארץ, חלקן גם נותנות פייט לארץ המגף. הפסטות בלאבה מבוססות על חומרי גלם עונתיים, ועל כן משתנות באופן תדיר. בערב שאנחנו היינו, היו פסטה ארביאטה, ספגטיני ונגולי בחמאה וטרגון, פפרדלה לימון וזעתר, קרבונה. טעמנו את כולן, כי חיים רק פעם אחת.
רשבסקי מבטיח כי פסטה הארביאטה (49 ש"ח) היא מהטובות בארץ, הודות ללואיג'י שמגדל את העגבניות במיוחד בשבילם. הבטיח, ואיזה כיף, גם קיים. מדובר בפסטה מופלאה מעבודת יד (כמו כל הפסטות במקום), שרוטב העגבניות שלה הוא חד פעמי, עם פיקנטות נחוצה ונגיעת שמן זית משובח. משם עברנו לביס הישר מאיטליה, בדמות הספגטיני וונגולי (86 ש"ח) – הצדפות היו תענוג הדוניסטי קריטי בימים אלה, שלא לדבר על רוטב החמאה-טרגון המענג, לו נוסף צ'ילי להשלמת המלאכה. אחר כך עברנו לפפרדלה זעתר (54 ש"ח), מנה שסיקרנה אותנו הודות לטוויסט מקומי, והוגשה ברוטב שמן זית, תועפות פרמזן, לימון וזעתר טרי – מנה נבונה ומיוחדת, כאשר כל טעמיה משתלבים זה בזה. קינחנו עם הקרבונרה (62 ש"ח), שהייתה עשויה לפי הספר, רוטב חלמונים סמיך ובייקון צרוב שעושה טוב על הלב. במקום גם יין אדום, לבן ובירות, ובהמשך צפויים גם קינוחים. ברור שלא גילנו לנו איזה – בכל זאת, הוא נוכל הפסטה.
סמטת בית הבד 5
