הסרט המרתק על יגאל עמיר מגיע בתזמון מושלם
"ימים נוראים", העוסק באירועים שהובילו לרצח רבין מנקודת מבטו של יגאל עמיר, כנראה יעורר תגובות זועמות מימין ומשמאל. צפו בו, זה חשוב
"יהודי, אחי, אל תדאג, יהודי", כך מזדהה יגאל עמיר (יהודה נהרי) במחסום בדרכו ללוויה הלילית של ברוך גולדשטיין בקריית ארבע. בסמיכות לשידור "הנערים" בטלוויזיה, האירוניה המצמררת שעולה מהמשפט הזה מתעצמת. כי משתמע ממנו שבניגוד לאלה שיש לחשוד בהם ולפחד מהם, רוצחים יהודים כמו גולדשטיין ועמיר אינם טרוריסטים אלא מוציאים לפועל של דבר אלוהים. העיוות הבלתי נתפס של התפיסה הפונדמנטליסטית הזאת מניע את "ימים נוראים", המתאר את התעצבות תודעתו של מי שרצח את ראש הממשלה הנבחר של ישראל. השם האנגלי של הסרט, "Incitement" (הסתה), מחדד את הפוקוס שלו, ופרק מרכזי בו מוקדש למסעו של עמיר בין רבנים שונים, שעל פי הבנתו נתנו לו אישור לעשות זאת. לכן יותר משזה סרט על "העשב השוטה", זה סרט על הערוגה שהצמיחה אותו.
יש להניח שכמו "הנערים", סרטם של ירון זילברמן ורון לשם יעורר תגובות זועמות בקרב אנשים שלא יצפו בו וימהרו להאשים אותו בשלל האשמות מימין (הוא מוציא את דיבתנו רעה) ומשמאל (הוא נותן לגיטימציה לקריאות לשחרר את עמיר). מי שכן יצפה בו יתקשה להתווכח עם האמת המטלטלת המוצגת בו – הוא שזור בחכמה בשלל חומרי ארכיון המשתלבים בו באופן טבעי. התשובה לשאלה אם הוא עובד מבחינה דרמתית קצת פחות חותכת.
!["ימים נוראים" (באדיבות סרטי יונייטד קינג)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/09/מתוך-ימים-נוראים-4-750x500.jpeg ""ימים נוראים" (באדיבות סרטי יונייטד קינג)")
הסוף ידוע מראש, ולכן "ימים נוראים" לא מונע על ידי המתח ממה שיקרה, אלא על ידי התהייה איך הפך עמיר מסטודנט שאפתן ובעל דעות ימניות מהרצליה לרוצח עם תחושת שליחות. משום שאנחנו נוטים מטבענו להזדהות עם גיבורי הסרטים שלנו, הבחירה האמיצה בגיבור מסוכן כזה מציבה אתגר לא פשוט בפני היוצרים, שלא באו לפאר את שמו. כנראה בשל כך, יותר משהחקירה מציצה לתוך נפשו של עמיר, היא מתארת את המעגלים הסובבים אותו – משפחתיים, חברתיים, דתיים ופוליטיים. עם חלקם הוא בא במגע אישי, בבית, באוניברסיטה ובשטחים. מסרים נוספים מגיעים אליו באמצעות כלי התקשורת. המנהיגים החילוניים של האופוזיציה הימנית (שרון, נתניהו) קוראים לראש הממשלה יצחק רבין "בוגד", רבנים מתפלפלים סביב השאלה אם הוא "רודף" או "מוסר" – שלושת התארים מסמנים אותו כבן מוות. אף אחד, כמובן, לא קורא באופן ישיר לרצוח את ראש הממשלה, אבל "המבין יבין", כמו שאומר אחד הרבנים.
עמיר מציג את עצמו כמי שמסמן מטרה וכובש אותה, ובהתחלה המטרה המסומנת היא נאווה (דניאל קרטס), סטודנטית אשכנזיה ותושבת התנחלות פסגות, שהוא מחזר אחריה במטרה לשאתה לאישה. בין אם זו האינטנסיביות שלו, או ההתנשאות המנומסת של משפחתה (הביקור שלו בביתה מותיר רושם צורב), נאווה דוחה אותו. הסרט נזהר מלהפוך את התסכול הרומנטי למניע מהותי בבחירתו של עמיר להפוך לרוצח, שכן עוד טרם הדחיה הוא תכנן תוכניות להקים מיליציה ש"תטפל" בפלסטינים. כשאלה כושלות הוא מתחיל לרכז את מחשבותיו בתוכנית ממוקדת יותר. האבסורד הוא שמכל התוכניות הגרנדיוזיות והמורכבות (אחיו השרברב, בגילומו המשובח של יואב לוי, מציע להשתמש בלחץ מים כדי להעיף חומר נפץ לדירתו של רבין), בסופו של דבר הוא מוציא לפועל בקלות יתרה דווקא את התוכנית הפשוטה, הנוראה והאפקטיבית מכולן.
הבחירה ללהק שחקנים לא מאוד מוכרים לרוב התפקידים, ולשלב את הפוליטיקאים – המתים והחיים – באמצעות חומרי ארכיון, תורמת לתחושת האותנטיות והדחיפות של הסרט. יהודה נהרי מצוין בתפקיד הראשי. כמקובל בסרטים, הוא כריזמטי ואטרקטיבי יותר מהאישיות שהוא מגלם, וזאת הייתה יכולה להיות בעיה מבחינה מוסרית. אבל הראייה הצרה של עמיר, וההתנכרות שלו לאביו ההומניסט (אמיתי יעיש בן אוזיליו), שהוא הדמות הכי סימפטית וחכמה בסרט, מייצרת ריחוק רגשי מדמותו.
סיקוונס הסיום הוא מופת של עשייה קולנועית. כאן ההתכה של צילומי ארכיון וסצנות מבוימות מגיעה לשיאה, והחיבור מטעין את שני המרכיבים בחשמל. אף שהכל ידוע, זה סיקוונס מותח ומצמרר, והתשואות מגיעות לצלם עמית יסעור ולעורכים שירה ארד ויונתן וינשטיין. לכן גם אם נדמה לכם שקראתם וראיתם הכל על רצח רבין ולסרט אין מה לחדש לכם, כדאי לכם לראותו.
ציון:4/5
סרט על:האירועים שהובילו לרצח רבין מנקודת מבטו של הרוצח יגאל עמיר
ללכת?כן. סרט מהותי
בימוי: ירון זילברמן. עם יהודה נהרי, ענת רבניצקי, אמיתי יעיש בן אוזיליו, יואב לוי. ישראל 2019, 123 דק'
