>>עירית רוז שרוןהיא מוזיקאית וזמרת-יוצרת, וממש עכשיו יצא לאור האי.פי החדש שלה, "הקקטוס חי!", כשנה לאחר אלבום הבכורה שלה שזכה לביקורות משבחות ושלח אותה כמופע פותח לעלמה גוב בבארבי. שיר הנושא, "אם הקקטוס חי", הוא שיר מנטרה שנכתב בתחילת המלחמה, כשבן הזוג שלה היה במילואים בחזית ללא פלאפון, בזמן שהיא נודדת בין בית הוריה לדירות של חברים. בתקופה שבה כל עורב, חתול שחור או צמח מת הוא סימן מבשר רעות למי שמחכה בבית, השיר מתיידד עם הפחד. סיפור קטן על זוגיות בתוך הכאוס של המלחמה שכל אחד ואחת יכולים להזדהות איתו לצערנו. בחודש הבא, 11.11, תופיע עירית רוז שרון בכולי עלמא ואתם רוצים להיות שם.

1. חוף הגבול

חוף צוק עם צמחיה וירידה בדרך עפר על גבול יפו בת ים. על הצוק אנחנו עושים פויקה עם חברים בחורף בשישי בערב. כל שבוע יהודים וערבים עושים שם מדורות ומעבירים אחד לשני עצים ופנסים כשצריך. פעם ראיתי שמישהו פתח שם שולחן ושם אגרטל עם פרחים. פעם בחודש יש שם מעגל שירה עם נרות ודיג'. אני אף פעם לא משתתפת, אבל חוטפת סחרור נוסטלגי על העיר הזאת שמצליחה להחזיק את פלורנטין הצינית ואת המעגל ההיפי הזה במרחק כל כך קצר, ואני שם איפשהו באמצע.

2. הבנדוד

בית הקפה הכי מתוק בתל אביב, עם הבעלים הכי נחמד והבייגל חביתה הכי טעים שאכלתי, ותמיד תמיד אפשר לקנות את החור של הבייגלה. עברתי שם כל פעם בבוקר בדרך לפגישה עם המפיקה של האי.פי שלי (נטע רם), וכשהיה סגור מדי פעם – תמיד נשבר לי הלב.
פלורנטין 50 תל אביב

3. סיפור פשוט

חנות ספרים-ממתקים עם מרפסות קטנות וספות בשביל לפתוח ספר. אני ובן זוג שלי מגיעים לשם אחת לחודשיים כשנגמר לנו מה לקרוא, נכנסים ומדברים עם האורקלים שהן המוכרות היודעות כל שקראו הכל, ויוצאים עם ערמת ספרים צבעונית שאין לנו איפה לשים אחר כך.
שבזי 36 תל אביב (נווה צדק)

4. קהילת הלב

קהילה רפורמית בלב העיר. מגיעה לשם פעם בחודש כדי להעביר תפילה כשליחת ציבור (חזנית) לצד הרב רודריגו, כולם שרים וחמודים ווזה תמיד רגע יפה בשבוע.
רש"י 50 תל אביב

5. נמל יפו

אני ובן זוג שלי יושבים כל שישי בקפה אחר בפשפשים ומשתדלים שתהיה לנו שיחה מחוץ לזמן (מחוץ לעבודה שלו ולחרדות שלי). כשזה קורה אנחנו מאוד שמחים ומתחשק לנו להמשיך להסתובב, ועם התנופה הזאת אנחנו ממשיכים ומגיעים לנמל יפו, שזה כבר סימן מאוד טוב להמשך היום. שם אנחנו הולכים ומקשקשים תמיד את אותם קשקושים על זה שאנחנו מרוצים מהחיים שלנו הקטנים, שטוב שעברנו לתל אביב במקום לפרדס חנה, ואז עוצרים בחנות מכשפות וקונות שם אבן אחת, מסתכלים על הספינות בנמל ואני אומרת שאני רוצה לחיות על סירה, בן זוג שלי אומר שמתישהו נעשה מסע ימי, ואם היה כיף במיוחד ממשיכים משם דרך שוק הדגים לטיילת של גבעת עלייה ועד הבית בגבול בת ים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הלכלוך בחוף שלנו (חוף הגבול). למרות שזה המקום האהוב עלי בעיר, יש תקופות שהצוק של חוף הגבול – שהוא האזור הכי פסטורלי שיש לתל אביב להציע – פשוט מלא בזבל למשך יותר מדי זמן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לפני כמה זמן בהופעה של איתמר בק בסלון של עידן לי, הייתה הופעה מרגשת מאוד בשבילי, בעיקר בגלל היכולת של איתמר להיות במקום מאוד חשוף ומסתכן באופן שהוא מופיע: הוא מאלתר, הוא לא יודע בדיוק מה הוא הולך להגיד, נותן לעצמו להרגיש תוך כדי ההופעה לטוב ולרע ולשם הוא הולך ולוקח אותנו איתו – מקום שבור מצחיק ושיכור. בהופעות כאלה אני נזכרת עד כמה מוזיקה היא פי מליון יותר מהאסתטיקה (שהוא כאילו התפקיד הרמאי שלה), וחושבת על התפקיד של הטרובדור, זמר נודד שעובר ממקום למקום ועוזר לאנשים להתגעגע, לצחוק ולבכות. זה התפקיד הכי יפה בעולם לדעתי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?

בתחילת המלחמה ביליתי אצל ההורים די הרבה. לא כל כך הצלחתי לקרוא כלום. מתישהו נתקלתי בספר קשרי משפחה/שעת הכוכב של קלריס ליספקטורשעמד על המדף בחדר שלי והתאהבתי מאוד, לא זכור לי אי פעם שהתאהבתי ככה בכתיבה של אישה – כתיבה סופר נשית שלוקחת רגעים קטנים ואינטימיים והופכת אותם לדרמה אינטנסיבית וסוריאליסטית. מאז כל פעם שהלכתי לחנות "סיפור פשוט"שעת קניתי ספר של לספקטור, או שביקשתי שיביאו לי ספר בסגנון.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אוהבת מאוד את עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניצן כהנים מכינה את הקינוחים הכי טעימים ויצירתיים שאכלתי בחיים. התקופה שהיא עבדה כקונדיטורית בדאמה (יפו) הייתה תור הזהב של הפשפשים מבחינתי. כל פעם קינוח הזיה אחר, באתי רק בשביל זה כל שישי.ואני א ו ה ב ת קינוחים ומכינה טארטים בעצמי כתחביב. כשטעמתי את הטארט חושחש שלה לראשונה פשוט היו לי דמעות מרוב אושר. לא מכירה אותה אישית אבל אני מעריצה.

מה יהיה?
חושבת איך לקחת חלק אקטיבי כדי לעשות פה את החיים ליותר טובים, באופן שלא דוחף לייאוש נוראי. זה נראלי מה שעדיף שכולם יעשו. קראתי עכשיו ספר פנטזיה על ממלכה שמשתחררת משלטון טוטליטרי של אלף שנים אז אולי יש סיכוי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• חוף העלייה
• בתי קפה בתל אביב
• סיפור פשוט
• יהדות רפורמית
• נמל יפו

רב רפורמי חתיך פוגש גויה עם פודקאסט על מין. לא, זו לא בדיחה שאבא שלכם סיפר ברגע ממש לא הולם (די אבא, המלצרית לא נחמדה אליך כי אתה מעניין) – זו הסדרה החדשה של נטפליקס, "רק לא זה". כן, חשבנו שכל העניין הזה של דייטינג בין יהודים ללא-יהודים מעניין רק את חברי להב"ה, אבל מסתבר שגם את צופי נטפליקס, וגם את האישה שהכי מבינה בדייטינג בעולם.

>>עוד דוקו שבא להחריב לנו את הילדות: "מר מקמהן" היא חובת צפייה

ראשית, בואו נדבר על התכלס – קריסטין בל המתוקה (לעד ורוניקה מארס) מגלמת את ג'ואן, בחורה נוצריה-אגנוסטית שלא יודעת לסתום את הפה, דבר שדי משרת אותה בפודקאסט זוגיות (זה אומר סקס) שהיא מנחה יחד עם אחותה. אדם ברודי מגלם את נואה, רבי לא רגיל (זה אומר אמריקאי ופרוגרסיבי) שבדיוק זרק את ארוסתו היהודייה הטובה, ונחשו מה – השניים מתאהבים כנגד כל הסיכויים. זוכרים את העונה השנייה של פליבג? אז כזה, רק ביהודי.

מעבר לכימיה המצוינת שבין זוג השחקנים הראשיים, והחיבור הרגשי המובן מאליו שלנו לסדרה עם נושא כל כך יהודי – יש עוד משהו מעניין פה, כי היוצרת של הסדרה ארין פוסטר יודעת דבר או שניים על זוגיות. נורה פוסטר, ביתו של מנהל חברת התקליטים ודוגמנית על, יצרה סדרה על מה שהיא מכירה: בתור מנהלת התוכן של אפליקציית באמבל ב-7 השנים האחרונות, היא מבינה דבר או שניים באיך אנשים חווים תחילת קשר. אבל סך הכל, מדובר בבינג' רומנטי, מתוק ובלתי מזיק לקראת החג, כי זה גם יהודי במידה.
"רק לא זה", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• יהדות
• יהדות רפורמית
• נטפליקס

• Facebook
• Twitter
• Email

לְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ מֵאָה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע אֶת כָּל הָאָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. (משנה, סנהדרין, פרק ד')

גדולתו של האלוהים, אומרים חכמי המשנה, היא בכך שכולנו נבראנו בצלמו, ובו בזמן – כל אחד ואחת מאיתנו שונה. אני מתפעלת מהיכולת של חז"ל להכיל את השונות, יכולת שכנראה אבדה לנו במהלך הדורות. הימים האחרונים הסעירו אותי, כמו רבים ורבות אחרים, בהעידם על חברה וממשל שמתקשים להכיל את השונוּת. כאלה המעודדים חששות קמאיים ואפלים, חשד, פחד, שנאה, פרוד. דווקא לפני ט' באב, היום שבו הוזהרנו שכדי לשמור על עצמנו עלינו לנסות ולהכיל מגוון דעות, נחצו קווים אדומים ונשברו הכלים השלובים העדינים של הדמוקרטיה הישראלית.

עוד כתבות מעניינות:
ביבי, על אפך ועל חמתך אנחנו נהיה הורים
חוק שוברים שתיקה? זה החוק להשתקת הכיבוש
משפט? חוק? צדק? מה לשרת המשפטים ולזה?

חוק הלאום, חוק הפונדקאות ומאסרו של הרב הקונסרבטיבי הרב דובי חיון – כולם חד הם. בימים האחרונים הראו הממשלה, הכנסת והמשטרה שאנחנו הולכים ויוצרים כאן, באיוולתנו, חברה הרסנית ודורסנית המבזה את הייחודיות לטובת האחדה משתקת. חברה שיש בה מקום רק לרוב יהודי שעושה ככל כוחו להשתיק ולמחוק מיעוט ערבי עצום בתוכו – שפתכם לא תישמע ואתם לא תבואו בנו וביישובינו. שקט! החוצה! (ואני שואלת את עצמי – מאיפה זה מצלצל לי מוכר, כל העניין הזה?….). חברה שבה ההגדרה למשפחה היא מצומצמת ונבערת – לא תבואו בנו, אתם ההומואים. שקט! החוצה!

חברה שבה רב נעצר באישון לילה מפני שערך חתונה יהודית, החברה היחידה בעולם שבה רב נעצר מפני שערך חתונה יהודית (וכמה היינו מזדעקים לו היינו קוראים בעיתון שכך אירע לרב במדינה אחרת בעולם?!). לא תבואו בנו, אתם הקונסרבטיבים, הרפורמים, עורכי ועורכות הטקסים האלטרנטיביים. שקט! החוצה!

בט"ו באב, כך מלמד התלמוד, הורשו השבטים להינשא זה לזה, להתערבב. זהו יום של שמחה במגוון האנושי. אני, חבריי וחברותיי הרבנים והרבות, חברי וחברות הקהילה שלי והתנועה שלי – לא נשקוט ולא נצא החוצה. אנחנו כאן כדי להישאר. להישאר ולהיאבק למען חברה שיש בה סובלנות, הכלה והקשבה, וצמיחה מתוך המגוון האנושי המופלא שבו התברכה המדינה היפה והמורכבת שלנו.

סדן רבה בבית דניאל של התנועה הרפורמית

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• יהדות רפורמית
• נקודת רתיחה

• Facebook
• Twitter
• Email

• מרכז דניאל ליהדות מתקדמת
• יהדות רפורמית
• אריה דרעי
• אהלן
• תל אביב
• נשות הכותל
• עירוני