חשבתם שלקבל הזמנה למימונה זה משהו מרגש? חכו שתגיעו לאירוע הזה. הקהילה התאילנדית בישראל תחגוג היום את חג הסונגרקאן, ראש השנה התאילנדי, בפסטיבל מאולתר של אוכל ותרבות תאילנדי שאפשר למצוא רק בחלומות הכי ורודים וחריפים שלנו. אז עצרו הכל ופנו לכם רגע ביום, כי יש דברים שבאמת אסור לפספס. חגיגות הסונגקראן התאילנדי בתל אביב נחשבות במשך שנים לאחד מהסודות של אנשי הקולינריה בעיר, התאריך שטובי הפודיז היו שומרים ביומנים ומצפים לו במשך כל השנה. והנה, היום ה-13 באפריל תחגוג הקהילה התאילנדית את הסנוגקראן (ראש השנה התאילנדי) בהפנינג מאולתר, מלא באווירה שמחה ומרגשת, עם שוק אוכל תאילנדי ביתי מסורתי, כזה שלרוב אפשר לפגוש רק הרחק מעבר לים.

חגיגות הסונגקראן התקיימו בעבר בגינת הכובשים שליד שוק הכרמל, אך השנה החגיגה צפויה לעבור לפארק הירקון (איזור הלונה פארק) החל משעות הצהריים המוקדמות ועד הערב, בהתאם למזג האוויר ההפכפך שפוקד אותנו בימים אלה. במשך השנים חגיגות הסונגקראן בארץ מתפארות אם כן באחד הדברים המושרשים ביותר בתרבות התאילנדית – שווקי אוכל זמניים. בגרסתנו, כמו שחווינו אותו בשנים קודמות, מגיעות קבוצות חברים ומשפחות ומכינות (לרוב על המקום) אוכל רחוב תאילנדי יוצא דופן בטריותו ובנאמנותו למקור. מומלץ לאסוף קצת מכל דוכן, לשבת על הדשא עם שאר החוגגים, ולהינות מאווירת חג שונה, מיוחדת וטעימה מאין כמותה.

אך רגע לפני שמגיעים לחגוג, כדאי להבין את משמעותו האמיתית של החג המופלא הזה. לשם כךֿ דיברנו עם לי מלילי, הנסיכה לשושלת הבית התאילנדי ושפית פרטית לאוכל תאילנדי, על מקורות החגיגה וכל מה שחשוב לדעת רגע לפני שמגיעים. "הסונגקראן הוא ראש השנה התאילנדי, והשנה הם חוגגים את שנת 2567", מספרת מלילי. "הסונגקראן הוא אירוע מאוד מיוחד בתאילנד, בו התאילנדים מקדשים ערכי משפחתיות כאשר הם מתאחדים עם המשפחות והילדים מוקירים תודה להוריהם ולדורות הקודמים, גם אלו שכבר אינם בין החיים במגוון דרכים מסורתיות. נהוג גם לקיים טקסים דתיים עם נזירים בודהיסטים שמגיעים לבתי המשפחות ומקדשים את הבתים לשנה החדשה. כל זה בנוסף כמובן למלחמות המים הצבעוניות שהציעים מקיימים ברחובות. כל זה נע סביב ארוחות משפחתיותת גדולות שמתמשכות לאורך כל היום ולעיתים כל השבוע והמון אלכוהול, גם שם שותים עד לא ידע".

החגיגות התאילנדיות המסורתיות מעבר לים פוגשות אותנו כמובן בזכות קהילת המהגרים התאילנדית בישראל, ובפרט בעזרת הפסטיבל המאולתר שמתרחש בתל אביב. לי, שנמצאת בימים אלה בטיול בתאילנד, מספרת "ההפנינג בארץ אף פעם לא היה מאורגן, זה פשוט התחיל בצורה ספונטנית ותפס תאוצה עם השנים, כשכולם יודעים שבסונגקראן מקימים שוק אוכל. במשך הזמן הגיעו עוד ועוד תאילנדים מהקהילה וגם קהל סקרן שהגיע לחגוג יחד איתם. איך זה עובד? פשוט כל מי שיודע לבשל ולהכין אוכל טעים מגיע ופותח לעצמו מין באסטה מאולתרת עם האוכל הביתי שלו".

לא יכולנו להתאפק, ושאלנו את לי מה היא ממליצה לאכול בשוק האוכל החגיגי הזה. "לסונגקראן אמנם אין אוכל ייחודי לו, אך כל מה שתטעמו שם יהיה מאוד טעים ושונה ממה שהקהל הרחב מכיר. בפסטיבל הזה ספציפית אני ממליצה לטעום את כל הנקניקיות התאילנדיות שהם מכינים במנגל על המקום, כנפיים על האש עם הסטיקי רייס המיוחד שהם עושים, שממש שונה מזה שאנחנו מכירים. וכמובן את כל הסום טאמים בגרסאות השונות של כל משפחה ומשפחה. הכי חשוב לבוא לטעום, לשתות ולהכיר את האנשים, הם סופר מזמינים ושמחים שבאים לחגוג איתם".

סונגקראן, חמישי (13.4) החל משעות הצהריים בפארק הירקון (ליד הלונה פארק)

• אוכלים שותים
• שוק אוכל
• אוכל תאילנדי
• לי מלילי

1. לה מולאן

אחד המקומות האהובים עלי לארוחת בוקר. אני מתה על מוטי, הסנדוויצ'ים שלו נהדרים והבאגט מעולה. לאבי ולי יש מסורת מאז ילדותי לאכול לארוחת בוקר שניצל בבאגט בבית תאילנדי. אם קורה שהשניצלים עדיין לא מוכנים, אנחנו קופצים ללה מולאן.
בוגרשוב 72

2. הבסטה

אני לא מרבה לאכול במסעדות פרט לבית תאילנדי וקאב קם. כשאני כבר אוכלת בחוץ, בדרך כלל אפשר למצוא אותי בבסטה.
השומר 4

3. ג'סמינו

כשבא לנו לחטוף פיתה בחצי עמידה אנחנו הולכים לג'סמינו. אני מוכנה לאכול שם בכל שעה, אפילו ארוחת בוקר.
אלנבי 99

4. שנסקי ברנסקי

עוד מקום של שאול טבת שכיף לשבת בו והאוכל תמיד טעים. בעלי ואני מגיעים עם הילדים בשעות הערב המוקדמות לפני שהצעירים מתקרחנים. הפיצות מעולות, ההמבורגר והצ'יפס וגם גלידת יוגורט.
אלנבי 97

5. סופר פיצה

אנחנו גרים בצפון העיר והלוואי שסופר פיצה היו עושים משלוחים עד אלינו. אנחנו נוסעים לשם במיוחד או שאבא שלי אוסף ואנחנו עושים ערב פיצה עם הילדים. כשאני מזמינה אני תמיד מגדילה כמויות כדי שיהיה לילדים לארוחת בוקר בבית הספר, והם מבסוטים שחבל על הזמן.
לבונטין 19

6. ראמן-יה

מתחם הבורסה אמנם לא נחשב תל אביב אבל שווה לעשות את הדרך לראמניה – מקום של אוכל רחוב יפני, ללא סושי. הראמן נהדר, חומרי הגלם טובים והציר מעולה.
תובל 21

https://www.instagram.com/p/CVh01qaoxzQ/

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• לי מלילי
• בית תאילנדי
• לה מולאן
• הבסטה
• ג'סמינו
• ראמן

1. את המבחן הראשון שלה"המסעדה הבאה של ישראל" כבר עברה בהצטיינות: זה כיף. אפילו נחמד מאוד. תוכנית הבכורה אמש הציגה פורמט שנראה על פניו מרענן, חדשני ויוצא דופן ועשתה את זה באלגנטיות. זה לא יספיק כנראה כדי לנצח את "נינג'ה ישראל" בקרב הרייטינג – אין כאן מספיק דם, דמעות ותככים בשביל זה – אבל זה בהחלט יספיק כדי למכור את הפורמט לכמה וכמה מדינות בחו"ל. ובטווח הארוך זה חשוב יותר.

2. פורמטים של ריאליטיקמים ונופלים על האריזה שלהם ובמקרה של "המסעדה הבאה" היא מוקפדת במיוחד. ברשת 13 ויתרו בחוכמה על מנחה ונתנו לרביעיית השופטים לנהל את ההצגה, כשאסף גרניט לוקח את ההובלה ונותן עבודה של טאלנט טבעי. זה תורם לאווירת הרצינות הקולינרית של התוכנית וחוסך לצופים דאחקות מטופשות ומעושות. אבל ההצלחה הגדולה באמת כאן היא האולפן: מדובר ברמה אחרת לגמרי של עיצוב תפאורה, עם ארבע מסעדות מעוצבות לפרטי פרטים שממתינות לשופטים מאחורי הדלתות. כשהם אומרים "וואו" – והם אומרים את זה הרבה – אפשר להאמין להם.

3. האמונה הזאת קריטית.כדי להתמכר אנחנו חייבים להאמין שבניגוד להבטחות סרק בנוסח "הכוכב הבא של ישראל", מהתוכנית הזאת באמת תצא מסעדה טובה. השפים הכי טובים בארץ שמים על זה את המוניטין שלהם. אנחנו חייבים להאמין להם שבסוף כל פרק תיפתח מסעדת פופ-אפ ראויה על הטיילת ושאחת מהן תהפוך בסוף העונה למסעדת קבע, היכן ששכנה בעבר "הרברט סמואל" של יונתן רושפלד, אחת המסעדות הטובות בתולדות העיר. "המסעדה הבאה" צריכה לעמוד החל מהיום במבחן המציאות. בריאליטי אפשר לעשות מניפולציות ולייצר סיטואציות מלאכותיות – על הצלחת במסעדה לא.

4. עוד לא לגמרי ברוראיך הפורמט יעבוד: האם נראה לאורך השבוע פרקים עם המתרחש ב"תאי טה" של לי מלילי, המנצחת אמש, והאם יגיעו השופטים לראות איך מתנהל בה סרוויס, ישבו ויזמינו מהתפריט והכל יתועד וייערך לכדי דרמה טלוויזיונית? או שרשת 13 מתכוונת להסתפק בפרק אודישנים אחד בשבוע ואז לשלוח את הפופ-אפים להתחרות זה בזה בשיטת חצי גמר וגמר? פרק הבכורה לא לגמרי הסביר איך "המסעדה הבאה" מתכוונת להתנהל עד לתוכנית הגמר. יכול להיות שזאת בעיה.

5. הכימיה הטלוויזיונית בין השופטיםוהאהבה הניכרת שלהם לעולם של אוכל ומסעדנות הן הקלפים החזקים של "המסעדה הבאה". רותי רוסו היא בדיוק מה שהיה חסר כדי לרענן את הנוקשות של שלושת השפים-כוכבים שלצידה, והיא עוד תתפתח לפרסונה טלוויזיונית שלא תבינו איך הסתדרתם בלעדיה. אבל בסוף, וגם זאת אולי בעיה, השופטים הם לא הסיפור של התוכנית. כלומר, לא אמורים להיות. יכול להיות שמרוב התלהבות ברשת 13 קצת שכחו את זה.

6. והנה הבעיה: מבחינת התחרותאתמול זה נראה כאילו הסיפור נגמר עוד לפני שהתחיל. לי מלילי, מקצוענית בת מקצוענים שכל פודי תל אביבי מכיר, פשוט לא באותה ליגה של שלושת המתמודדים מולה. על הפדיחות שעשו לנו לוקץ', מתן שרון ואורן ברזילי אנחנו נדבר כבר בבית, אבל עם כל הכבוד לאביבה אבידן והבישול הביתי שלה ואווירת הגנקי הצוהלת, לא בשביל זה התכנסנו. תוכנית שרוצה שסצנת האוכל תיקח אותה ברצינות לא הייתה יכולה לבחור אחרת.

7. הפרמיירה של "המסעדה הבאה"עוררה לא מעט שאלות לגבי המשך דרכה, כשתשומת לב מיוחדת צריכה להיות מוקדשת לכמות הלוגואים המסחריים שמופיעים על המסך בכל רגע נתון, ולא פחות מכך לעובדה שלמעשה התוכנית כולה היא פרסומת למסעדה שאתם יכולים לאכול בה הערב. ואם כולכם תלכו לאכול בה מישהו כאן ירוויח כסף. יש כאן סוג חדש של יחסי גומלין מסחריים בין המסך ובין המציאות, ואם הייתה בישראל רגולציה היא בטח הייתה מתעניינת בזה.

8. ויכול להיות שהמבחן האמיתישל "המסעדה הבאה" הוא אחר לגמרי. זאת תוכנית ריאליטי-אוכל שבה, אחרי שנים של "חבל שאתם לא יכולים להריח את זה בבית", הקהל באמת יכול לא להסתפק בפרצופים המתענגים של השופטים, אלא ממש להזמין מקום במסעדה ולטעום את התוכנית בעצמו. וזה הרי עשוי להיות סוג של להיט בפני עצמו. כל מה שתמיד רצינו זה שיהיה טעים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רשת 13
• ריאליטי
• המסעדה הבאה
• רותי רוסו
• מושיק רוט
• אסף גרניט
• יוסי שטרית
• לי מלילי

• Facebook
• Twitter
• Email

כל מי שמחפש בילוי שהוא יותר מאשר רק ארוחה במסעדה מוצא בשנים האחרונות את המארחים הביתיים, שמספקים לא רק אוכל טעים ומעניין אלא גם חווית מפגש עם אנשים זרים שחולקים איתנו את אותה אהבה לאוכל טעים ולאלכוהול. יש המון מארחים מכל הסוגים, אבל אלו שמונת המצטיינים של השנה.

KOMATA – רנן ודניאל בלומנרייך / יפני

הארוחה הביתית של רנן ודניאל היא הדבר הכי קרוב ליפן שיש בישראל. ההקפדה על חומרי הגלם, ובעיקר הדגים, העדינות של הטעמים, האירוח המוקפד והאווירה השקטה הם כולם כליל השלמות היפנית ואם כל מה שאתם מכירים מהמטבח הקסום הזה הוא סושי, תהיו מוכנים להרפתקה אמיתית ומרתקת.

עינת ואור / ישראלי

דלת כחולה גדולה תוביל את האוכלים אצל אור ועינת אל תוך חלל יפואי קסום עם תקרות גבוהות וקשתות אבן עתיקות. טעים להכיר: אור, קונדיטורית ומנהלת מסעדה; עינת, שפית עם ניסיון של 15 שנה בלונדון (בין השאר אצל גורדון רמזי) ובתל אביב במיטב המסעדות. יחד הן בנו תפריט שמבוסס על פירות ים ודגים מהדגה הטרייה של יפו וליקטו את ירקות העונה הטריים מהשוק. השולחן הארוך והערוך בקפידה לא ישאיר אף אחד מהאורחים אדיש ובספק אם מישהו ירצה לקום אחרי הקינוח.

My Thai Kitchen – לי מלילי / תאילנדי

עם אילן יוחסין יוקרתי כמו של לי מלילי, הבת הבכורה שי יריב ולק מלילי מבית תאילנדי, הציפיות לארוחות שהיא מכינה יחד עם בן זוגה או פדטי (שעובד גם בבית תאילנדי) גבוהות, והן כולן מתממשות. תשכחו מפאד תאי ותתחילו להתרגל למנות קצת יותר מסורתיות ופחות מוכרות כמוכדורי לוק שין משרימפס ודגים וצ'יפס שרימפס, יחד עם אלכוהול תאילנדי שיעשה לכם שמח.

ברנע שלס / מטבח שף עונתי

הבנות אוהבות אוכל – קרן ויעל / ים תיכוני –בדייט הראשון שלהן מצאו את עצמן הבנות במסעדת דגים ופירות ים, מתענגות על צלחת אויסטרים וכמה (וכמה) סיבובי מרגריטות. משם הדרך לחיים משותפים ולמטבח משותף הייתה קצרה. בדירת הגג היפיפיה שלהן במרכז תל אביב מארחות הבנות ארוחות רבות-משתתפים שהמשותף להם הוא יצר סקרנות והרפתקנות לצד אהבה לאוכל טוב והרבה אלכוהול. קרן מפגינה את אהבתה הגדולה לטעמים עזים ורעננים, הרבה עשבי תיבול וגיחות למטבחי הים התיכון; ואילו יעל מוציאה מתחת ידיה לחמים ומאפים חושניים וקינוחים מושחתים.

ליאור משיח / קונדיטוריה ומאפים

הבראנץ' שעורכת בביתה הקונדיטורית ליאור משיח הוא החלום הרטוב של כל חובב פחמימות באשר הוא. אחרי דרינקים של פתיחה מתחילים לזרום אל השולחן באגטים, חלות, סקונס ועוד מאפים, עליהם אפשר למרוח רק דגים מלוחים, ממרחים, אנטיפסטי ועוד מאכלים שווים. אחריהם מגיעים גם קישים, סלמון, מקושקשת ועוד הפתעות, לפני הבליץ הסופי של העוגות והמאפים המתוקים לקינוח. נשאר לכם עוד אוויר? סימן שיש מקום לעוד ביס של עוגת שמרים עם שוקולד.

מיה ויונתן / צרפתי-איטלקי משוגע

ביום רביעי בערב מתחילים להריח את סוף השבוע וההפתעות שהוא מביא איתו. לכן אפשר להבין את החיוך על פני כל מי שנכנס בפתח דלתם של מיה ויונתן – שף ושף־קונדיטורית שהם גם בני זוג. הלוקיישן מרשים כשלעצמו: דירת סטודיו יפהפייה באזור השוק היווני ביפו, מעל סמטה קטנה ושקטה בקרבת שוק הפשפשים. מהמטבח הפתוח עולים ניחוחות מפתים והשולחן ערוך בכלי חרסינה רומנטיים ובנרות. כדי לשבור את הקרח עוד לפני שהוא נוצר מקבל כל אורח כוס יין אדמה סוביניון בלאן 2016 צונן ופירותי, המשקה המושלם להפיג בו את החמסין המפתיע.

און משען / מעבדה קולינרית

אחרי שבע שנים בהן טייל בעולם, עבד במקומות נידחים ואכל את כל מה שיש לאדמה ולים להציע, החליט און משען (אורבנו) להתחבר דווקא למטבח המולקולרי. את המטבח הוא הפך למעבדה, ואת הלופט המרווח שלו בפלורנטין לחלל אירוח. משען, שהחוק "זה חייב להיות טעים" מלווה אותו בכל ארוחה, מזמין את האורחים שלו למסע קולינרי-מדעי באורך שלוש שעות.

• און משען
• מיה ויונתן
• הבנות אוהבות אוכל
• ברנע שלס
• לי מלילי
• KOMATA
• ליאור משיח
• פרסי האוכל

לי מלילי מפלטת דג שטיגנה בשמן עמוק, קוצצת פלפלים חריפים, מתבלת ברוטב תאילנדי חריף ומניחה על עלה שקטפה מהגינה. אם שם המשפחה נשמע לכם מוכר זה לא במקרה: מלילי (26) היא בתם הבכורה של יריב ולק, בעלי בית תאילנדי וקאב קם. לפני כחודש היא החלה לארח בביתה ארוחות תאילנדיות "במסעדות של הוריי מגישים אוכל של מסעדה תאילנדית שיוצאים אליה לבלות. אני מבשלת כמו בכפרים, מה שמקבלים אם דופקים בדלת ומבקשים להצטרף לארוחה".

המיזם נולד בעקבות היכרות של מלילי עם שחר פשיגודה, אשתו של איתי פשיגודה מבעלי קבוצת בנדיקט: "הכרתי את לי כי הילדים שלנו לומדים באותה שכבה. ידעתי מי היא אבל רק כשהגעתי וטעמתי הבנתי שהיא בשלנית מעולה. שאלתי אותה אם היא שמעה על בשלנים שמארחים בבית ויחד עפנו על הרעיון", מספרת פשיגודה. לארוחה הראשונה הוזמנו משפחה וחברים. "היו חששות כי נכנסתי לנעליים גדולות של שני הורים קליברים. אבא תמיד טעם דברים שבישלתי ואמר שאני יכולה להצליח אבל צריכה עוד להשתפשף. אחרי הארוחה הוא נתן את ברכתו", מגלה מלילי.

הארוחות מתקיימות בחצר ביתם של מלילי ובעלה או פטדי, שלגמרי לא במקרה משמש ביומיום כמנהל מטבח אצל מלילי האב. היא מבשלת, הוא עוזר ופשיגודה מפיקה ומארחת. כקונספט ראשון הן בחרו בארוחה בהשראת האיים – גריל תאילנדי שבמרכזו פירות ים ודגים טריים. גלנגל, קפיר ליים, למון גראס, פפאיה, לוביה ושני סוגי חצילים שגדלים בגינה נקטפים ונקצצים. ביצי חופש אורגניות מהלול הפרטי משמשות להכנת גליליות לקינוח ("יש להן טעם פראי אבל אין לי אותן כרגע כי אבא לקח לקאב קם"). כל אירוע נמשך כשלוש שעות ונפתח במינגלינג על בירות תאילנדיות בפינת זולה ("מילאנו מקרר וכל אחד יכול לקחת כמה שבא לו") ונשנושי רחוב תאילנדיים: בוטנים מבושלים בקליפתם, כדורי לוק שין משרימפס ודגים וצ'יפס שרימפס, שמלילי מכינה בעצמה בשיטה מסורתית של ייבוש בשמש.

רוב הבישול נעשה פרונטלית ובמרכז הערב עומדת ארוחת המיאנג קאם: סלסלות קש ובתוכן בוטנים קלויים, פלפלים חריפים קצוצים, עלי חסה ועשבי תיבול. פשיגודה ומלילי פותחות דגים עטופים בעלי בננה ומדגימות איך להרכיב ביס. בין המנות פשיגודה דואגת לשמור על מפלס האלכוהול בעזרת משקה תאילנדי אדום, מתוק ומשכר. "הוא עשוי מתמציות שורשים. התאילנדים אומרים שמרגישים אותו ברחם ומתייחסים אליו כמשקה נשי לא מבחינת הכוח אלא בגלל הסגולות שיש בו. נשים אחרי לידה שותות אותו כדי לחזור לגזרה", מסבירה מלילי. "זו ארוחה רפואית ממש. לכל חומר גלם שאני משתמשת בו יש סגולות רפואיות, למשל עלים ירוקים שעוזרים לשפר את מחזור הדם ולאזן רמות סוכר וכולסטרול, ופפאיה ירוקה שעוזרת לעיכול".

מתי התחלת לבשל?
"אבא אומר שמרגע שנולדתי הייתי במטבח. הוריי עבדו קשה וסבא וסבתא גרו רחוק, וכילדה אני זוכרת את עצמי ישנה על שני כיסאות מחוברים במסעדה. בשבתות, כשההורים סוף סוף יכלו לישון עד מאוחר, למדתי להכין לעצמי ארוחת בוקר וככה התחלתי לבשל. אבא לימד אותי להחזיק סכין ואילתרתי על מה שראיתי את אימא מכינה". בתיכון היא כבר הייתה הבשלנית של החבר'ה. "הכי כיף להגיע לבית זר ולבשל מפרודוקטים שאצלי בבית אין, ירקות קפואים למשל. זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי במיקרו, שהיה הדבר הכי מוזר בעולם בעיניי. כשפגשתי את או התחלתי לבשל. לפני כן לא העזתי, כי אימא שלי בשלנית מעולה".

אפשר לומר שהתמסרת לייעוד.
"בישול מגיע אצלי ממקום של צורך. הוריי עבדו קשה אבל הרווחתי מכל מה שעברתי איתם. גם אם כילדה לא הבנתי, כיום נופלים לי האסימונים. זו נקודת התחלה טובה".

הארוחות בבית הן בלון ניסוי לפתיחת מסעדה?
"אין לי סיבה לפתוח מסעדה כי אחרי שאשתפשף פה אכנס לעסקים של אבא. אני לא מכירה משהו אחר ולא אתן לאף אחד לקחת את מה שהמשפחה בנתה. אני כבר בעסקים של אבא ועושה מה שצריך, ניירת או מחקר או שיפור התפריט ופיתוח מנות חדשות. בית תאילנדי וקאב קם הן הבית שלי, ועכשיו אני עושה גם וגם. הארוחות הן גן המשחקים שלי, מקום שבו אני יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי. לצאת מתחת לסינר של אבא ולהוכיח שאני יודעת לבשל".

• אוכלים שותים
• אוכל תאילנדי
• בית תאילנדי
• מסיבת גינה
• חדשות האוכל
• לי מלילי
• יריב מלילי