Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מבקשי מקלט

כתבות
אירועים
עסקאות
Chinese Bao Buns (צילום: שלומי יוסף)

מה כדאי לאכול בנווה שאנן? המלצות אוכל רחוב קצת אחרות
אוכל רחוב

מה כדאי לאכול בנווה שאנן? המלצות אוכל רחוב קצת אחרות

Chinese Bao Buns (צילום: שלומי יוסף)
Chinese Bao Buns (צילום: שלומי יוסף)

מדוכן פיליפיני שמזכיר בכלל אוכל הונגרי עד מסעדה נפאלית סודית שמגישה מומואים מושלמים. יצאנו לסיבוב קולינרי בנווה שאנן וחזרנו עם המלצות לאוכלי בשר, לטבעונים ולכל מי שלא מפחד מאוכל מרגש

מדי סוף שבוע מתמלאת מרפסתי העורפית בריחות בישול חובקי עולם. מקורות הריח נסתרים מעיניי, מלבד אלו של שכניי הפיליפינים. מפאת צפיפות או בקטע תרבותי, הם הציבו במרפסת מקרר וכיריים והפכו אותה למטבח. מדי שבת אני צופה מגורה עד ריר בפיליפיניות מרתיחות נקניקיות בסירים, מפלטות דגים, מבשלות נודלס ומקפיצות אותם בווק בליווי ירקות. זכורה לי במיוחד שבת בה צפיתי בילד פיליפיני שמן שעיניו המלוכסנות כמעט נחבאות תחת גודש לחייו, שולף בהיחבא נקניקייה חמה מהסיר באצבעותיו הנקניקיות ומשום מקום חוטף סטירה עצבנית מאמו הצנומה. לא נעים להודות אבל צליל הסטירה גירה אותי. הוא הזכיר לי את הצליל שמשמיע נתח בשר שהרגע הונח על מחבת חמה.

עוד המלצות אוכל רחוב:
טעמנו את הפיצה החדשה שיורדת עם מנוף
הסלייס של ברוקלין הוא אחד הטובים בעיר
מי ידע שפרגית יכולה להיות כל כך טעימה?

כשנתבקשתי לסקור את האופציות הקולינריות שמציעות הקהילות הזרות בנווה שאנן ידעתי שלבי, נפשי וקיבתי יתורו אחר אותו ניחוח משכר שעלה ממטבח שכניי הפיליפינים ונצרב לנצח בתודעתי. זו תהיה האודיסיאה שלי, ועל הדרך אגשים את התחביב הגדול שלי: אוכל חינם, והרבה ממנו.

הסיור נקבע לשבת בצהריים. בשישי בצהריים הפסקתי לאכול. לא חכם לצאת לביקורת אוכל רעב, אבל זה בדיוק מה שעשיתי. רציתי שיהיה לי מקום. כשפגשתי את אבא שלי במדרחוב נווה שאנן ראיתי על הפנים שלו שגם הוא גווע ברעב. כמו האב, כך הבן, אוהבים אוכל חינם וצמים לקראתו. מעולם לא האמנתי במשפט "מי שאוכל לבד מת לבד". הרי בכל אופן מתים לבד ונולדים לבד וגם כשנכנסים למיטה חמימה סמוך לבת זוג אהובה ושלווה, נרדמים לבד עם המחשבות הטורדניות ומתעוררים לבד עם החרדות הקיומית.

רעבים ומוכנים. ירמי שיק בלום ודודי שיק (צילום: שלומי יוסף)
רעבים ומוכנים. ירמי שיק בלום ודודי שיק (צילום: שלומי יוסף)

למרות כל אלו הזמנתי את אבא שלי, דודי שיק, שמכנה עצמו בזלזול המשפחתי שכמו עובר מדור לדור "טבח פעיל ושף בדימוס". אני לא אובייקטיבי אבל דודי הוא הבשלן הטוב ביותר שאני מכיר והאדם בעל התשוקה העזה ביותר שראיתי אי פעם לאוכל. פעם לקחתי אותו לשיפודייה של סמי בשדרות הר ציון, מסעדת פועלים מדהימה שכבר נסגרה ובאותו זמן אוישה על ידי סמי הקומוניסט הפלסטיני והבשלנית המצרייה מרים. דודי נגס משיפוד כבד ונתקף עוויתות שמזכירות שבץ. הוא התחיל למלמל לעצמו. הצעתי לו כוס מים. סמי חלף על ידנו ודודי תפס את ידו בעוצמה, מחץ אותה בהתרגשות ולחש בטון מאיים "זה הכבד הכי מדויק שאכלתי בחיים שלי". מיותר לציין שסמי נבהל לאללה וחשד שאבא שלי סמוי של השב"כ או של מחלקת התברואה העירונית.

מדרחוב נווה שאנן הוא כבר מזמן לא יעד קולינרי ליודעי ח"ן בלבד. על כך יעידו סיורי אוכל מאורגנים שצוברים תאוצה וקבוצת הפייסבוק "גרגרני נווה שאנן" שצוברת פופולריות. המדרחוב שוקק חיים במיוחד בסופי השבוע וכתושב דרום העיר אני נוהג לפקוד אותו ולקנות בחנויות הדגים ופירות הים המצוינות ובירקניות שנוסף לסחורה טרייה ואיכותית מציעות ירקות אסייתיים נדירים. בפינה של נווה שאנן ורחוב ראש פינה נמצאת הירקנייה האהובה עליי שמחזיקה ציפורי שיר. זמרתם מקנה לחוויית הקנייה תחושה שאתה לקט קדמוני ביער טרופי.

יעד ראשון: שומן הונגרי בפיליפינים

מול חנות הירקות ממוקמת המכולת האסייתית דרגון. צמוד אליה פועל בסופי השבוע דוכן אוכל רחוב פיליפיני קטן. הדוכן חסר השם מציע בעיקר בשר חזיר בשלל תוספות ורטבים, ארוז בקופסאות פלסטיק קטנות. ניתן למצוא גם שיפודי בטן חזיר, קציצות עוף ודגים מאודים בשקיות ואקום. האופציות הצמחוניות דלות והן בעיקר בגזרת הקינוחים, בהם שיפוד טמפורה מתוק של סטיקי רייס ובננה מטוגנת.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

לאחר שקיבלנו פירוט אדיב אך לא ברור של המנות, בחרנו בשיפוד בטן חזיר (10 ש"ח) ובקופסה של לצ'ון קוואלי (16 ש"ח). כהונגרי גאה וכשף המתמחה במטבח האוסטרו־הונגרי ובאוכל יהודי, דודי ישר זיהה את המנה בהתרגשות. בהונגרית היא קרויה טפרטו וביידיש גריוועלך. בגדול זו מנת "שאריות" טעימה מאוד של שומן ועור חזיר (במטבח היהודי משתמשים בעוף) המטוגנים בסיר על אש קטנה עד שהופכים פריכים, נימוחים ונמסים בפה.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

מומלץ לאכול את המנה עם בירה קרה שניתן לקנות בדרגון הסמוכה. מנחם לגלות שבין הלאומים השונים קיים חיבור קולינרי ישיר שמקורו בהמצאת מנות מתוך דלות. הופתענו לגלות שמנה יהודית ואירופית כל כך היא נכס צאן ברזל במטבח הפיליפיני. השיפוד היה מצוין אבל הלצ'ון קוואלי השומני ורווי הכולסטרול גבר עליו. אבא שלי אכל בהנאה רדופת אשמה ואמר למוכרת באנגלית "אם למות ממשהו, זה מזה". הוא נזכר איך אימא שלו הייתה מכינה את המנה כשהיה ילד. "היה צריך להיזהר. העור של החזיר היה מקפיץ את המכסה של הסיר וקופץ כמו פופקורן". אותי המנה שלחה לחופשה משפחתית בהונגריה בגיל 13. מדי יום אכלתי את החטיפים השומניים האלה וחזרתי 70 ק"ג של חצ'קונים.

מחוץ למכולת דרגון, ראש פינה 6, פתוח בשישי ובשבת

יעד שני: מיני סיני ירמי יאמי

מרחק הליכה מדרגון שוכנת מסעדת הפועלים הסינית Chinese Bao Buns שכבר מזמן פרצה מעבר לקהילה האסייתית המקומית. כשנכנסנו, מלבד שולחן של פועלים סינים שסעדו סעודת מלכים הכוללת קלמרי ושרימפס ברוטב, דג שלם מטוגן ומיני אורזים, ישבו במקום בעיקר ישראלים צעירים משכונת שפירא ויד אליהו. בפעם האחרונה שביקרתי בה, לפני ארבע שנים, היא הייתה מוזנחת ומלוכלכת אך טעימה מאוד. מאז עברה המסעדה מתיחת פנים: הרצפה רוצפה פרקט, השירותים שהיו מקלחת מלאה טחב שופצו, החדר הפנימי הפך לחדר אח"מים מוזר ועל הקירות מתנוססות תמונות של המנות המשמשות כתפריט.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

ביקשתי מויקי, הבעלים, להמליץ על מנה שישראלים בדרך כלל לא מזמינים. היא המליצה על סו ג'ו יו, מרק דגים סיני מסורתי חריף במיוחד המגיע בקערה ענקית. הוא מומלץ לשמונה סועדים ומחירו 200 ש"ח. ויתרנו מפאת מחסור בכוח אדם והזמנו מנה של דגי חרב (100 ש"ח), דים סאם (30 ש"ח) ובאן חזיר (10 ש"ח).

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

בזמן שהמתנו לאוכל בחנתי את צלחות הסועדים הישראלים סביבי. כולם אכלו מנות צמחוניות או טבעוניות, מה שהסביר את חיוורון עורם ושיערם הדליל. בשולחן מולי זיהיתי את ח', שאותו ראיתי לאחרונה בימיי הזוהרים כשליח ושלו כמלצר במסעדה הסינית סינג לונג ברחוב מסילת ישרים. זו הייתה סגירת מעגל נחמדה לראות אותו שוב במסעדה סינית והפעם לא כנותני שירות. המפגש הזכיר לי את ארוחות הצוות במסעדה. מדי צהריים הטבחים הסינים היו מכינים לעובדים מנות מוכרות מהתפריט ולעצמם סיר מרק משונה עם רגלי חזיר וירקות מסתוריים. הייתי היחיד שאכל מהמרק. כך זכיתי בחיבתם של הטבחים ובכינוי "מיני סיני ירמי יאמי". האוכל הגיע מהר, הדים סאם והבאן היו מצוינים, במיוחד עם הרוטב המאוד חריף שהתלווה אליהם. אלו מנות הדגל של המסעדה שמגיעות גם במילוי ירקות לצמחונים וטבעוניים. מנת דג החרב הייתה נפלאה. אבא שלי היה מאושר ממנה וסיכם ש"הרוטב לא משתלט ומשאיר מקום לטעם של הדג העדין". המנה לא הייתה חריפה אבל משהו במראה שלה הזכיר "חריימה סיני". שימו לב שהדג מלא עצמות ויש לאכול אותו בזהירות יתרה.

נווה שאנן 26, פתוח כל השבוע, 9:00־21:00

יעד שלישי: ויגן פרנדלי ודתיים מירושלים

מסעדות אריתריאיות נמצאות בכל פינה בנווה שאנן. חלפנו על פני אחת מהן שהציעה בתפריט גולאש. צחקנו ואבא שלי סיפר על קולגה שלו, בעלים של בית אוכל יהודי בתל אביב. במשך שבוע שלם נכנסו למסעדה קבוצות של תיירים סינים וביקשו להזמין חומוס. הבעלים המיואש נאלץ לומר שאין חומוס בתפריט ולוותר על הכנסות מניבות. בפעם השלישית שנכנסה קבוצה סינית וביקשה חומוס, אמר להם להתיישב והגיש לכולם גולאש. דמיינתי אותם מגיעים בסופו של דבר לחומוסייה, מקבלים צלחת משחתית של קטניות ופיתה ומרגישים מרומים.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

החלטנו לוותר על המטבח האריתריאי ולנסות מסעדה סודנית שקיבלה המלצות חמות. כמו רבות מהמסעדות באזור, גם היא נטולת שם לכן אקרא לה על שם בעליה המקסימים, "המקום של נור ונעימה". כשנכנסו בדיוק עזבה קבוצה גדולה של ישראלים והמקום היה ריק. נור ונעימה (הוא קורא לה "אשתי", היא קוראת לו "חבר") אירחו אותנו למופת, נתנו לנו להיכנס למטבח ופינקו אותנו בטעימות משלל מנות. האוכל היה מצוין, ולמרות התיאור שיבוא מיד, גם קליל באופן מפתיע ונגיש מאוד לטבעונים וצמחונים.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

אכלנו מנה מטורפת של חצילים בחמאת בוטנים, קיסרה (דפי לחם דקיקים מקמח לבן ותירס), ממרח במיה מצוין (על אף מראהו ומרקמו הגרוטסקי), פול סודני עם ביצה קשה וגבינת פטה, ריגלה (תבשיל עדשים ומלוחיה עם בשר כבש), גימבה (תפוחי אדמה ובטטות מבושלות עם בשר טחון) ומרק רגל אלוהי שנור העיד ש"דתיים מירושלים באים לאכול אותו". כל המנות היו מצוינות ללא יוצא מן הכלל, דודי הכתיר את הריגלה כמנה המנצחת, ואני אהבתי במיוחד את החצילים בחמאת הבוטנים.

יסוד המעלה 15, פתוח כל השבוע, יש משלוחים

יעד רביעי: השוק שכולם מפספסים

שבעים ומותשים דידינו, דודי ואני, לשוק האוכל הפיליפיני בקומה 4 בתחנה המרכזית החדשה. אני מכיר את השוק שנים, והוא שימש לי נחמה בימיי כמורה קבלן אחרי נסיעות חזור מתישות מכיתות מוכות ריטלין בנתניה. זו חוויה שאסור לפספס. השוק לא מאוד גדול – דוכנים בודדים – ומציע תבשילים, שיפודים, קינוחים, ירקות, פירות וחטיפים מהמזרח הרחוק. הוא מזכיר מאוד את הדוכן הפיליפיני שביקרנו בו בתחילת המסע, אבל בשוק במרכזית שיפודים יעלו לכם רק 7 ש"ח. אבא שלי קנה חצילים אסייתיים קטנים ובננות קטנות ומתוקות. מתברר שאת כל הירק האסייתי מגדלים הפועלים התאילנדים במושבי ארצנו, לצד הגמבות ופירות ההדר הציוניים. סמוך לשוק יש מסעדה פיליפינית שמציעה שיפודי טמפורה של שרימפס וקלמרי, מגוון גדול של מנות ב־35 ש"ח, ועמדת שייקים וקינוחים מטפיוקה. בעבר אכלתי שם תבשיל חלקי פנים של פרה, מאוד נהניתי ומאוד התלכלכתי.

התחנה המרכזית החדשה, קומה 4, שישי־ראשון, 14:00 עד הערב

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

יעד חמישי: הנפאלית מהמטריקס

בתחקיר שערכתי גיליתי על מסעדה נפאלית סודית שהיא בעצם מסעדה בתוך דירה. ההוראות שקיבלתי נשמעו כמו קווסט, ומצאנו את עצמנו מפוצצים ומזיעים, הולכים בסיבובים סמוך לתחנה המרכזית עד שבסוף הופיעה מולי דלת שנראיתה כמו הדלת שאליה הכווינו אותי. מהבניין יצא בחור סיני. שאלתי אותו על המסעדה. הוא דפק לי מבט זועם ונעלם. נכנסנו לבניין, הדלת בקומת הקרקע הייתה פתוחה. מצאנו את המסעדה. בדירת שלושה חדרים חשוכה גרה נפאלית מבוגרת ומאכילה כל מי שנכנס. מטבחה הקטנטן מכיל כמות לא הגיונית של סירים ופתיליות. הרגשתי שהגענו לבית של האורקלית מ"מטריקס". הכל שם מאולתר. אין שולחנות וכיסאות, חוץ מאשר בחצר הפנימית המרוצפת דשא סינתטי שבה ישבו הודים וסעדו.

צילום: שלומי יוסף
צילום: שלומי יוסף

ישבנו על מיטת נוער בסלון שהוא גם חדר שינה. סביבנו מיטה זוגית, שידת נעליים, מתקן מי עדן ריק, לוח שנה נפאלי מ־2009 ודף עם הכיתוב "No Smoking" בטוש שחור. הנפאלית ישבה בספק חדר אמבטיה ספק חדר שינה ואכלה. היא נראתה לחוצה מנוכחות המצלמה של שלומי הצלם ואמרה: "זו לא מסעדה, זה חברים באים לאכול, לא לצלם, לא לכתוב בעיתון". הבטחתי לה שלא אכתוב את הכתובת וביקשנו להזמין. היא היססה ובסוף הגישה לנו מנה של מומו, כיסוני בצק נפאליים ממולאים עוף (10 ש"ח). זו הייתה מנה מושלמת. בצק אוורירי, מילוי רך, חוויית ביס שברירית ועדינה. לרגע אחד החום המהביל בדירת עובדים זרים לא ממוזגת בסוף יולי נעלם. איתו נעלמה תחושת השובע המתישה מזלילה אינסופית. הכל היה נעים, צלול, בהיר וברור. פתאום, הפציעו הניחוחות שמציפים את דירתי מהמטבח המאולתר של שכניי הפיליפינים, באופן כמעט מוחשי. חייכתי. האודיסיאה הגיעה לקִצה. שבתי הביתה, עצמתי עיניים ודמיינתי את הילד הפיליפיני שעיניו קורסות תחת לחייו השמנות ואצבעותיו נקניקיות. העליתי בעיני רוחי את אמו סוטרת לו, לו רק בשביל הצליל האורגזמי המדמה צריבת נתח בשר על מחבת חמה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מדוכן פיליפיני שמזכיר בכלל אוכל הונגרי עד מסעדה נפאלית סודית שמגישה מומואים מושלמים. יצאנו לסיבוב קולינרי בנווה שאנן וחזרנו עם המלצות...

מאתירמי שיק בלום3 בפברואר 2020
מוטסים עלי. צילום: איליה מלניקוב

העם הסודני מתעורר, אך מוקדם לדבר על חזרה לסודן

העם הסודני מתעורר, אך מוקדם לדבר על חזרה לסודן

המרד האזרחי בסודן מאגד לראשונה קבוצות מגוונות באוכלוסיה, ועם זאת כדאי לאמץ אופטימיות זהירה בלבד. גם אם אל באשיר הודח מתפקידו, אנשיו עדיין שולטים במדינה בפועל. טור אישי של מוטסים עלי

מוטסים עלי. צילום: איליה מלניקוב
מוטסים עלי. צילום: איליה מלניקוב
16 באפריל 2019

ביום שבת האחרון, עם ההודעה על הדחת עומר אל באשיר מראשות המשטר הצבאי בסודן, חגגנו כאן בתל אביב. אמנם כבר היו הפיכות בסודן, אבל כזו לא הייתה מעולם. ההפיכה הזו שונה כי היו מעורבות בה קבוצות מכל הקשת הפוליטית במדינה, ובייחוד נשים ואקטיביסטים צעירים. בפעם הראשונה נשמע קולה של הפריפריה (דארפור, יישובי הנילוס הכחול) גם במרכז המדינה, והזרם המרכזי של העם הסודני תמך בהפלת המשטר הצבאי של אל באשיר. תקפו אותנו, שרפו את הבתים שלנו, רצחו אותנו, מיליונים מתושבי האזור שלנו עקורים כיום, אבל כעת גם האנשים במרכז המדינה הבינו שישנה בעיה, ושיש לפתור אותה במאבק אזרחי.

הפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט, מרץ 2018 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
הפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט, מרץ 2018 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

אנחנו חגגנו, וגם תומכי הגירוש גילו מידה של שמחה, בתקווה שהבשילו התנאים לחזור למולדתנו בבטחה, מבלי לסכן את חיינו. לצערי זה עדיין לא המצב. אל באשיר כפרט, כאינדיבידואל, כבר לא שולט במדינה, אבל מקורביו שולטים בה – אם בכוחות המדינה, בצבא או בפוליטיקה. מקרים מקבילים במדינות כמו קונגו וחוף השנהב מלמדים שמוקדם עדיין לשמוח. מטרת הצבא להגן על המדינה מאיומים חיצוניים ולא לשלוט באזרחיה, ובסודן זה עדיין לא המצב. מטרת העל שלנו היא להביא לכינון משטר מעבר שיוביל את המדינה לדמוקרטיה ולשחרור כל האסירים הפוליטיים, נוסף על המספר הזעום של האסירים ששוחררו עד כה.

האופטימיות קיימת, אבל היא זהירה מאוד. כך או כך, מרגש אותנו לראות את האחדות המתגלה במרד האזרחי בסודן, ונמשיך לפעול מכאן, עם האקטיביסטים מסודן, עד שיוקם משטר בשליטת האזרחים ולא בשליטת הצבא.

*הכותב הוא פליט מדארפור, מנהל מחלקת יחסי ציבור בארגון הסטודנטים האפריקאים בישראל

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המרד האזרחי בסודן מאגד לראשונה קבוצות מגוונות באוכלוסיה, ועם זאת כדאי לאמץ אופטימיות זהירה בלבד. גם אם אל באשיר הודח מתפקידו,...

מאתמוטסים עלי16 באפריל 2019
עצורים אחרי קטטה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)

שוב קטטות בדרום תל אביב: "ניפצו מכוניות, זה היה מחזה מפחיד"

שוב קטטות בדרום תל אביב: "ניפצו מכוניות, זה היה מחזה מפחיד"

מאות מבקשי מקלט התפרעו אמש (ש') בשכונת נווה שאנן בקטטות בין תומכי ומתנגדי המשטר באריתריאה. התושבים מזהירים: "זה רק עניין של זמן, הנקמה של הקבוצה השנייה לא תאחר לבוא"

עצורים אחרי קטטה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)
עצורים אחרי קטטה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)

השקט שוב הופר בדרום תל אביב. אתמול בלילה התרחש עימות אלים בין מתנגדי המשטר האריתראי ותומכיו בשכונת נווה שאנן, וכלל גם התערבות משטרתית ומעצרים.זו לא הפעם הראשונה שקטטה אלימה מתרחשת בלב השכונה, אולם האירוע אתמול היה גדול במיוחד. "מאות אריתראים החביאו אבנים מתחת לחולצות שלהם ואחזו במקלות, הקבוצה הזאת שעטה ברחובות נווה שאנן", אומר מוטי כץ, תושב השכונה וחבר ועד השכונה שהיה עד להתרחשויות. "הם ניפצו מכוניות, היה פה ונדליזם, זה היה פשוט מחזה מפחיד", הוא מוסיף.

לדברי כץ כוחות המשטרה הגיעו למקום לאחר מספר דקות, אך הוא לא בטוח שהמשטרה תצליח למנוע את מקרה האלימות הבא. "נקמה מצד הקבוצה השנייה לא תאחר לבוא לאחר מה שקרה פה אתמול, זה רק עניין של זמן", הוא מזהיר. דורון אברהמי, גם הוא פעיל בדרום תל אביב, מוסיף: "הפליטים מנהלים את המלחמות שלהם על חשבוננו. הפרעות והאלימות לא ייפסקו בלי כוח שיטור חזק". אברהמי מדגיש את הכוח של הפעילים החברתיים ואת זכותם לפעול למען שקט בדרום העיר. "אנחנו רוצים שיקשיבו לנו, אני רוצה שדרום תל אביב תהיה נקייה מפשע ואלימות".

שולה קשת, חברת מועצת העיר וראש ועד נווה שאנן מדגישה כי אין מאירוע זה כדי להסיק על כלל מבקשי המקלט. "הטענה שצריך לגרש את כל הפליטים מקוממת. מה עם הילדים האמהות והקשישים? גם מבקשי מקלט נפגעים מן המצב הקיים". קשת טוענת ששכונת נווה שאנן סובלת מהזנחה ארוכת שנים ומלווה בתופעות של סוחרי סמים וזנות. "זה תוצר של מדיניות, על העירייה ורשויות האכיפה לשתף פעולה על מנת למנוע את מראות אלו ולמגר כל סוג של אלימות".

רכב ששמשתו נופצה במהלך הקטטות. צילום: מוטי כץ
רכב ששמשתו נופצה במהלך הקטטות. צילום: מוטי כץ

מוקדם יותר היום התפרסם ב-Ynet על סדרת המגעים הסודיים בין ראש הממשלה לשפי פז, פעילה קיצונית התומכת בגירוש מבקשי המקלט, בנוגע למתווה הגירוש. בשיחה שקיימנו איתה היום פז מכחישה כל מניע פוליטי לפרסום ואומרת: "יש תחושה של השתקה, אף אחד לא מתעניין בנושא הזה. זה הזמן היחיד שאני יכולה להפעיל לחץ לפני הבחירות, אנחנו חווים את הסיטואציה בדרום תל אביב במשך שנים ולא ניתן להשתיק אותנו יותר".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאות מבקשי מקלט התפרעו אמש (ש') בשכונת נווה שאנן בקטטות בין תומכי ומתנגדי המשטר באריתריאה. התושבים מזהירים: "זה רק עניין של...

מאתיעל קישון17 במרץ 2019
כאן ועכשיו, ספר לימוד עברית למבקשי מקלט, מהגרי עבודה

ספר חדש מבקש להנגיש את השפה העברית למבקשי המקלט ולמהגרים

ספר חדש מבקש להנגיש את השפה העברית למבקשי המקלט ולמהגרים

הספר החדש "כאן ועכשיו" מהווה אלטרנטיבה הולמת ללימודי השפה העברית למבקשי מקלט ומהגרי עבודה. "באוכלוסייה הזאת כל צורת הלמידה היא שונה, הרבה פעמים הם מגיעים בלי רקע ובלי התנסות במערכת לימוד כלשהי"

כאן ועכשיו, ספר לימוד עברית למבקשי מקלט, מהגרי עבודה
כאן ועכשיו, ספר לימוד עברית למבקשי מקלט, מהגרי עבודה
18 בדצמבר 2018

הספר "כאן ועכשיו", שנועד להנגיש את לימודי השפה העברית כשפה שניה למבקשי המקלט ומהגרי העבודה שחיים בארץ יושק היום (שלישי) בבית הספר אולפן בית בתל אביב. הספר נכתב על ידי יולי הצופה ויעל גולן, מורות לעברית באולפן, והיוזמה הגיעה לאחר שנמצא כי ספרי הלימוד הקיימים ללימוד עברית לא מתאימים בתכניהם ללימוד אוכלוסיות שלא נמנות עם הדת היהודית והציונות. "ליולי ולי יש הרבה ניסיון בעבודה עם הקהילות האלה ולא מצאנו חומרים שמלמדים עברית בצורה שמתאימה לקהל הזה", מספרת יעל, דוקטורנטית לבלשנות באוניברסיטה העברית ומורה לעברית כשפה נוספת.

"באוכלוסייה שאנחנו עובדים איתה כל צורת הלמידה היא שונה, הרבה פעמים התלמידים מגיעים בלי רקע ובלי מספיק התנסות במערכת לימוד כלשהי", אומרת גולן. "תוך כדי הכתיבה עשינו פיילוטים ועבדנו עם פידבקים מידיים מהמורות שניסו אותו והתגובות היו טובות מאוד". הספר מחולק לשניים – חוברת לתלמידים וקובץ PDF עם מערכי שיעור מפורטים. "האוכלוסייה הרבה פעמים מגיעה לבקש עזרה בכל מיני מסגרות והם חיים בקהילה מאוד קרובה, כך שהדברים עוברים מפה לאוזן ובסופו של דבר הם מגיעים למקומות שבהם ניתן ללמוד את השפה".

כאן ועכשיו, ספר לימוד עברית למבקשי מקלט, מהגרי עבודה
כאן ועכשיו, ספר לימוד עברית למבקשי מקלט, מהגרי עבודה

אירוע ההשקה יתקיים הערב, 18.12 באולפן בית, הרב פרנקל 43 בתל אביב בשעה 20:00. במהלך הערב יתקיימו שתי הרצאות, אחת על דרכים ללמוד ולתרגל שפה גם מחוץ למסגרת של שיעור ודוקטורנטית שתרצה על ההבדלים בין רכישת שפה בינקות ובבגרות. מלבד זאת, יוצרות הספר יספרו על תהליך העבודה. את הספר ניתן יהיה לרכוש במקום.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הספר החדש "כאן ועכשיו" מהווה אלטרנטיבה הולמת ללימודי השפה העברית למבקשי מקלט ומהגרי עבודה. "באוכלוסייה הזאת כל צורת הלמידה היא שונה,...

מאתנועם כהן18 בדצמבר 2018
"עיר מקלט" (צילום: נטי לוי, באדיבות yes)

"עיר מקלט" צוללת לתוך פצע פתוח ותופרת ממנו מותחן ישראלי מצוין

"עיר מקלט" צוללת לתוך פצע פתוח ותופרת ממנו מותחן ישראלי מצוין

הסדרה, המבוססת על ספר באותו השם, מתרחשת בדרום תל אביב – ביתם של רבים ממבקשי המקלט. תעלומת הרצח במרכזה עובדת היטב, עוקפת את מלכוד המושיע הלבן באלגנטיות ומעוררת את עוצמי העיניים

"עיר מקלט" (צילום: נטי לוי, באדיבות yes)
"עיר מקלט" (צילום: נטי לוי, באדיבות yes)
16 בדצמבר 2018

את הז'אנר הטלוויזיוני החביב על הישראלים בשנים האחרונות אפשר לכנות "מותחן אקטואלי". לא מדובר בהמצאה חדשה או יוצאת דופן, הרי יצירות רבות שואבות את העוצמות שלהן מסיפורים אמיתיים שנטועים במציאות קרובה ומדממת – "פאודה" הפכה להצלחה בינלאומית, "חטופים" הפכה ל"הומלנד" שהדביקה אליה עיניים אמריקאיות במשך שבע עונות. הצופה הישראלי אוהב לקבל את מנת המתח שלו בצירוף סיפורים שכמו נגזרו מעמודי החדשות, ואולי בכלל את עמודי החדשות מרוככים דרך פילטר דרמטי.

השבוע הצטרפה לז'אנר הזה "עיר מקלט", דרמת המתח החדשה של yes, שהטריילרים שלה מבטיחים לקחת אותנו למקום שאין בו שחור ולבן. המקום הזה הוא, במידה מסוימת, שכונת נווה שאנן ואזור התחנה המרכזית הישנה, אותו אזור המכונה "החצר האחורית של תל אביב". זוהי עירם של רבים ממבקשי המקלט שהגיעו לארץ ממדינות מוכות מלחמה באפריקה, וכאן נאלצים להתמודד עם אימת הגירוש והגזענות האינהרנטית בחברה הישראלית.

"עיר מקלט" (צילום: נטי לוי, באדיבות yes)
"עיר מקלט" (צילום: נטי לוי, באדיבות yes)

עוד כתבות מעניינות:
אמאלה, קומוניסטים: התחקיר על דרור ישראל הוא בדיחה רשלנית
יכול להיות שלישראלים נמאס מריאליטי?
הדוקו הישראלי הוא הדבר הכי חם על המסך כרגע

אל הפצע הפתוח הזה נכנסים יוצרי הסדרה, התסריטאי עוזי וייל והבמאי איתן צור, שביססו אותה על רב המכר באותו שם מאת ליעד שהם. סצינת הפתיחה שלה מציגה באופן מדויק את שורש הבעיה: בלב מדבר עובר כביש, במרכזו עומד אדם. משני קצוות הכביש שלופים מולו נשקים. יילך לכאן, יירו בו. יילך לשם, יירו בו. אין לאן לברוח. על השלט כתוב "ברוכים הבאים לאריתריאה", אבל מהר מאוד ברור לצופים שגם בעיר המקלט לא יהיה לדמויות לאן לברוח.

בפרק הראשון אנו פוגשים את מיכל פולג (מלי לוי גרשון), פעילה למען מבקשי מקלט בדרום תל אביב. את הקרבות שלה היא נלחמת ללא פחד, לא מהססת מול הרשויות וגם לא מול עבריינים. הפעילות הציבורית שלה עולה לה בחייה, ובסיום אותו פרק היא נרצחת בדירתה. החשוד המיידי הוא גבריאל (שון מונגוזה), פליט אריתראי שנצפה בורח מדירתה בבוקר שאחרי הרצח. בעוד הממונים עליה להוטים לסגור את התיק, פקד ענת סיטון (חני פירסטנברג), שזו לה הפעם הראשונה בראש צוות חקירה מיוחד, לא ממהרת לטפול את האשמה על גבריאל. בעקבות מידע שקיבלה מהבוס של מיכל, איתי (דורון בן דוד), החקירה תעבור דרך ארגון פשע בראשותו של הארכי-נבל פארו (דביר בנדק), פוליטיקאי מושחת (נתי רביץ), ועורך דין שהוא גם אקס וגם פגש את מיכל באותו הלילה (אורי יניב). כל אחד חשוד, לכולם יש אינטרס, וכולם פועלים בצורה זו או אחרת עם אוכלוסיית מבקשי המקלט.

תעלומת המתח עובדת היטב. צפייה בשלושת הפרקים הראשונים משאירה את שאלת "מי עשה את זה?" פתוחה, וגם אם נסמן חשודים, אפשר לסמוך על היוצרים שהדרך לפתרון התעלומה תהיה יותר מורכבת משנדמה לנו. וייל וצור הוכיחו בעבר שהם מסוגלים לזקק את הישראליות אל תוך יצירות טלוויזיוניות משמעותיות, והפנייה שהם לקחו אל סוגת המתח מוכיחה את עצמה. אל תוך סיפור הרצח וחקירת המשטרה נשפכים אלמנטים מחיי היומיום של תושבי שכונות דרום תל אביב: אלו שמצאו בה מקלט, אלו שמרגישים שמקלטם שלהם נפרץ, ואלו שעושים הון – כלכלי או פוליטי – על גבם של חסרי האונים והכוח.

"עיר מקלט" גם מהלכת בזהירות סביב הנרטיב הלעוס והבעייתי של "המושיע הלבן", שבמרכזו גיבור צחור המגיע להציל את הלא-לבנים מעצמם ולומד על עצמו משהו בתהליך. דמותה של מיכל פולג סומנה ככזו, אך סיום הפרק הראשון טרף את כל הקלפים. בתעלומת רצח בה כל אחד יכול להיות חשוד, מפנה הסדרה אצבע מאשימה אלינו, הצופים, וכמו אומרת לנו: אתם אלו שחשבתם שצריך כאן מושיע לבן. ההשפעה של האצבע המאשימה הזו היא רובד נוסף בסדרה שבוחרת לעסוק בנושאים ודמויות שישראלים רבים – אלו שלא גרים בשכונות הדרומיות של תל אביב, כמובן – מעדיפים לעצום עיניים מולם.

חשוב גם לתת את הדעת על הרצח של מיכל פולג מזווית אחרת. הסדרה והספר עליה היא מבוססת אמנם נכתבו מזמן, אבל בשבוע בו נרצחה האישה ה-25 בשנת 2018 ושבועיים אחרי מחאת הנשים, קשה להתעלם מהמשמעויות הנוספות שבהן טעון רצח של אישה בפרק ראשון של סדרה – על אחת כמה וכמה כשאחד החשודים היה גם פרטנר רומנטי שלה. לא מדובר כאן בביקורת ישירה כלפי "עיר מקלט", בעיקר כי כרגע אנחנו לא יודעים מי באמת רצח את מיכל פולג. אבל אולי זה הזמן לחשוב מחדש על רצח נשים ביצירות נרטיביות, על השימוש בו כאמצעי להנעת העלילה, ואם וכיצד הוא מנרמל את הבעיה. אין תשובה אחת – אולי אין תשובה בכלל – אבל אלו בדיוק הימים שבהם יצירות ישראליות צריכות להיקרא גם בקונטקסט הזה.

← "עיר מקלט", ימי רביעי ב-22:00, yes EDGE וב-yes VOD

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיהשל Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הסדרה, המבוססת על ספר באותו השם, מתרחשת בדרום תל אביב – ביתם של רבים ממבקשי המקלט. תעלומת הרצח במרכזה עובדת היטב,...

מאתמאיה פז16 בדצמבר 2018
מחאת הנשים, צעדה מגינת לוינסקי (צילום: שלומי יוסף)

כולן בשביל אחת: איך נראה המרכז לסיוע לנשים אריתראיות מבפנים?

במרכז הסיוע לנשים אריתריאיות בדרום העיר העומס תמיד בלתי נסבל באותה המידה, גם בשבוע שבו נרצחה באכזריות סילבנה צגאיי בת ה-13....

מאתשחר גולן5 בדצמבר 2018
סדנת בישול אריתראי במרכז לנשים אריתראיות בתל אביב (צילום: שרון קנטור)

מתערבבות: כך נחשפתי לעולם הצבעוני והטעים של אריתריאה

סדנת בישול שהתקיימה במקום הכי לא צפוי בתל אביב, מרכז למבקשות מקלט אריתראיות, התגלה כבית משפחתי שלא ייתן לכם לצאת ממנו...

מאתניצן פינקו28 בספטמבר 2021
נווה שאנן. צילום: נמרוד סונדרס

28 מיליון ש"ח יוקצו לשכונות שבהן מתגוררים מבקשי מקלט

מעט מדי, מאוחר מדי אבל עדיף מכלום: הממשלה הודיעה כי תקצה מיליוני שקלים במשך שלוש שנים לשיקום האזורים בהם מתגוררים מבקשי...

מאתעדי סמריאס24 ביולי 2018
עצורים ונזק אחרי קטטה בנווה שאנן (צילום: אורן זיו)

נווה שאנן סרט מלחמה: ביקור בשכונה הבוערת בדרום תל אביב

בשבוע שעבר בערה דרום תל אביב במהומות אלימות בין מתנגדי המשטר הרודני באריתריאה לתומכיו. מה גורם לאנשים לתמוך במשטר, ולמי יש...

מאתעדי סמריאס14 ביוני 2018
הפגנה נגד גירוש מבקשי המקלט (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

הניצחון שהוכיח: היציאה לרחוב משתלמת

הודעת הממשלה על ביטול גירוש מבקשי המקלט הוכיחה שאסור לנו יותר לפקפק ביכולת לשנות. עכשיו זה בדיוק הזמן להמשיך להילחם, עד...

מאתאלון-לי גרין2 באפריל 2018
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!