"למה הכוונה 'מטבח אמריקאי'? מה עוד יש בו חוץ מהמבורגר?". את השאלה הזו בווריאציות שונות שמענו משפים ואנשי קולינריה שונים, שתהו מדוע החלטנו להתעסק בנושא שאין בו הרבה חדש. התשובה הראשונה מובנת מאליה – הבחירות לנשיאות ארה"ב ממש מעבר לפינה. מלבד זאת, זהו גם הזמן בשנה שבו מסעדות וברים עושים מחוות כתומות להאלווין, ובאופן כללי ניכרת איזושהו התעוררות בתחום האמריקה. רשת סבן אילבן אמנם הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה הישראלית, לצד דאנקין דונאטס וסטארבאקס, אך מה שכן קיים, מצליח להעמיד את עם ישראל בתור.

>>געגועים לבורגרים חמים: 11 טיפים שיוזילו לכם את משלוחי האוכל

כשרשת שייק שאק פתחה סניף בדיזינגוף בחורף שעבר,התור הגיע עד קצה הסנטר. מחזה דומה נצפה בקניון בקרית ביאליק, שם עמדו המונים בתור ארוך לזלולסינבונים בניחוח קינמון. עם ההצלחה בא התיאבון, ובקרוב ייפתחבקניון עזריאלי סניף נוסף של סינבון וקרוול, רשת אמריקאית המתמחה בגלידות רכות. נכון שמדובר בטיפה בים, אך רמת העניין שרשתות אלו מעוררות אינה עומדת בשום יחס הגיוני לכל פרמטר שאנחנו רגילים לשפוט אוכל לפיו – איכות חומרי הגלם, שילובי טעמים מקוריים וחדשנות.

"המטבח האמריקאי הוא אחד הלא מוגדרים והפחות מוקפדים שיש", אומר שף און משען (ליטל בורגר שופ, אאוט אוף דה בוקס), שהתגורר בארה"ב ועוקב אחר התפתחויות במטבח האמריקאי העכשווי. "למעשה, אין בארה"ב תנועה קולינרית ברמה הארצית. מסעדות מקסיקניות וסיניות עובדות היטב, ותמיד יהיו המבורגר או גרסה כלשהי של בשר בתוך לחם, אבל הטרנד הכי חזק הוא הסליז". לדבריו, ההתחדשות הקולינרית נמצאת בערים הראשיות, בעיקר ניו יורק בחוף המזרחי וסיאטל בחוף במערבי. "כל השאר חיים את אותו סגנון חיים שהיה להם תמיד, וממשיכים לאכול את האוכל שעליו גדלו. בניו יורק אפשר לקבל בהתראה של 12 שעות כל חומר גלם שרק רוצים, אבל מחוץ לערים הגדולות רוב האוכלוסייה חי על אוכל זול ושומני מאוד".

אותו אוכל זול ושומני הוא הפאסט פוד, שתפס תאוצה בתום מלחמת העולם הראשונה. תוך כדי הקרבות התרגלו החיילים האמריקנים לאכילה מהירה, ובשר מעובד ומשומר הפך לחלק בלתי נפרד מהאתוס האמריקני. הראשונה לנצל את המומנט הייתה רשת White Castle שהוקמה בשנת 1921. כמעט 100 שנים אחרי היא עדיין קיימת ומחזיקה ב-350 סניפים, למרות שהמתחרות עוקפות אותה בגדול: 15 אלף סניפים למקדונלד'ס וכ-7,000 סניפי בורגר קינג בארה"ב לבדה.

"ההתקדמות הרוחבית בקולינריה האמריקאית עוסקת בעיקר בדרך להוזיל דברים. הם מחפשים לייעל, להוזיל ולייצר כסף כחלק מהתרבות, ומתעניינים פחות בערכים תזונתיים", מדגיש משען. כמה להוזיל? עד כמה שאפשר. כתגובה לירידה במכירות, שהשפיעה אפילו על מגדלי תפוחי האדמה, השיקה מקדונלד'ס לפני מספר חודשים ארוחה בחמישה דולרים. ברור שקל הרבה יותר לבחור בפיתרון המהיר והזול מאשר ללכת לקניות ולבלות אחר כך חצי יום במטבח.

ארה"ב וישראל דומות בכך ששתיהן מדינות מהגרים. מניין שנותיה של האחות הגדולה רב יותר, אך כור ההיתוך הישראלי מתיך מהר יותר. "בישראל הקצב שבו המטבח המקומי מתפתח מהיר פי עשרה או פי מאה", צוחק שף טום אביב, שחזר לארץ לאחר שהות ארוכה במיאמי (ובקרוב פותח מסעדה בשוק הכרמל, אבל על כך נספר בנפרד). "לאט לאט המטבח האמריקאי מנסה לקבל צביון משלו, שנשען בעיקר על דרום אמריקה". ההשפעה הדרום אמריקאית נוכחת לרוחב כל הסקאלה, מבתי קפה ועד להמבורגריות. הטקס-מקס והמטבח לטיני-מערבי נוטים דרומה, ושפים מרשים לעצמם להתנסות בחומרי גלם וטכניקות ולשחרר קצת את המערביות.

וישנו גם כמובן את טרנד הבריאות, שבמסעדות שף מקבל התייחסות רצינית, אך מתורגם בבתי אוכל עממיים לארוחה בקערה. "לצרכן ארוחה בקערה מרגישה בריאה יותר. זה טרנד מטורף ואין מסעדה שלא נסחפת בו. אם אני זוכר נכון אפילו בשייק שאק היה ספיישל בול בורגר. מצחיק לראות אותם גולשים על הטרנד הבריא כי הוא אף פעם לא במאה אחוז בריא. בעיניי זו פשוט שיטת הגשה חדשה".

תובנה נוספת שהוא מספק נוגעת להתרחבות המוקדים הקולינריים בארה"ב. לניו יורק, שיקגו וסן פרנסיסקו נוספו אוסטין (טקסס), אטלנטה (ג'ורג'יה) וערים נוספות שלפני כן לא הריחו כוכב מישלן מקילומטרים. "מישלן מביא איתו קולינריה גבוהה יותר. בפלורידה, טמפה הפכה לבירה הקולינרית עם שבע מסעדות שקיבלו השנה כוכבי מישלן, לעומת מסעדה אחת במיאמי. מיאמי אינה מייצגת את המטבח האמריקאי. רוב מסעדות המישלן בה הן יפניות ואירופאיות, ודווקא בטמפה יש מודרן אמריקן קוויזין". המטבח האמריקאי המודרני הזה נשען כמובן על בשר, והרבה – כי יש דברים שלא משתנים. במקביל, מנות מסורתיות כמו שרימפס וגריטס (דייסת תירס) מקבלות לבוש עדכני והמטבח הקייג'וני תופס אף הוא תאוצה. "נהיה גל יפה במטבח האמריקאי שאנחנו נוטים לזלזל בו, ובצדק לפעמים".

לעומת הבישול השמרני בעיקרו, במתוקים האמריקאים משתוללים: פאמפקין פאי וקי ליים פאי, פאי פקאן ובראוניז, עוגיות שוקולד, קאפקייקס, קובלר, סמורס ודונאטס – המבחר משוגע וקשה להחליט מה יותר טעים. פה ושם יש מאפיות ללא גלוטן ושימוש בחומרי גלם שנחשבים בריאים יותר, בעיקר קמחים לאפיית לחמים, אך רוב מה שתמצאו בקונדיטוריות יהיה צבעוני ועתיר סוכר בהגזמה.

"תרבותית, קינוחים מזוהים בעיניי יותר עם ארצות הברית מאשר כל דבר אחר. מכיוון שאנחנו רק שני טבחים, הדרך לייעל את הקונדיטוריה הייתה ללכת לכיוון האמריקאי", מסכם משען. בהשראת שף קונדיטורית כריסטינה טוסי, ממציאת הקראק פאי, הוא מגיש במסעדה שלו קינוח פופ טארט עם קרם אנגלז, ועוגייה שנאפית במקום עם כדור גלידה וריבה. "כשאני חושב על אוכל אמריקאי, הדבר הראשון שעולה לי הוא תמונה של טום וג'רי זוממים על פאי תפוחים מהביל שמונח על אדן החלון. זה אוכל מנחם, ובנחמה תמיד יש צורך".

• אוכלים שותים
• אוכל אמריקאי
• אמריקה
• מגלים את אמריקה

• Facebook
• Twitter
• Email

סינמון רול | Sweet Box

אם לנו יש רוגלך, האמריקאים לא זזים בלי סינמון רול חם על הבוקר. מדובר בבצק שמרים עשיר שהטקסטורה שלו נעה בין לחם לעוגה. השילוב בין הבצק, הקינמון, הסוכר והחמאה יוצר טעם חזק ומתוק בדיוק כמו שהאמריקאים אוהבים. לא פלא שרשת סינבון, שניסתה את מזלה באבן גבירול, היא מקדש קינמוני עם 750 סניפים ב־30 מדינות ברחבי העולם. במאפיית Sweet Box שכאן בשוק לוינסקי תמצאו תעתיק אחד לאחד של המאפה האמריקאי, עם קינמון מיובא שעושה את ההבדל. מחיר: 25 ש"ח לרול גדול, 12 ש"ח למיני רול.

Sweet Box

בייגל סלמון | נולה בייקרי

המטבח היהודי, שלו חלק מכובד בקולינריה האמריקאית, פורח בשנתיים האחרונות ומחזיר לאופנה קלאסיקות שנחשבו לפני עשרות שנים כאוכל מהגרים זול. קחו לדוגמה את הסלמון המעושן, הלקס וההרינג הכבוש; היום מעדניות יהודיות וכן בתי קפה שבהם תפריטי דלי מודרניים – כגון Russ & Daughters ו־Mile End באיסט וילג' – הפכו אותם לאחרונה למנות הנמכרות והמתויגות ביותר. בבייקרי האמריקאי בדיזנגוף תמצאו את המנה הקלאסית: בייגל סלמון מעושן עם גבינת שמנת, צלפים, בצל סגול ופלחי עגבנייה. מחיר: 42 ש"ח.

נולה בייקרי

כנפיים | דיקסי

הכנפיים, החלק הזול והזמין ביותר של העוף, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מתרבות הטראש האמריקאית. KFC הפכו אותן לרשת שמגלגלת מיליונים ואלפי מזללות בשר מגישות אותן בתור מנה ראשונה עם תועפות חמאה. הרוטב העסיסי הזה – כן, באמריקה זה רוטב – שהופך כל דבר למלא טעם ועוד יותר מלא שומן והוא המרכיב המרכזי ברוטב הכנפיים )וההום פרייז( של מסעדת דיקסי. מחיר: 32־74 ש"ח ) 8־ 22 יחידות(.

דיקסי

ספייריבס | פונדק דה לוקס

צלעות החזיר היו ונשארו פופולריות מאוד במדינות דרום ארצות הברית כגון טקסס, לואיזיאנה, אלבמה ומיסיסיפי, בעיקר עקב היותן דוגמה אידיאלית ל־Soul Food. נתח זול ומלא שומן מתבשל עד לרכות מושלמת או מוצמד לרוטב ברביקיו בשידוך אלוהי. במזללת הבשרים היפואית, שכולה שיר הלל לבשר המעושן של מדינות הדרום, תמצאו 350 גר' של נתחי ספייריבס חזיר מעושנים במשך 14 שעות המוגשים בזיגוג של ברבן ומייפל בתוספת לחם תירס ורוטב ברביקיו מסורתי. מחיר: 74 ש"ח.

פונדק דה לוקס

פיצה | פיצה ברוקלין

ברבות השנים הפכה הפיצה האיטלקית לסמל עבור דור הנטפליקס האמריקאי שמוכן למכור את אימא שלו תמורת האפשרות לשבת על הספה עם חיבור מהיר לאינטרנט, להזמין פיצה בלחיצת כפתור וחוץ מזה לא לעשות כלום. לפני חודש הצטרפה לתל אביב שחקנית חיזוק מכובדת: פיצה ברוקלין – הבייבי החדשה של יריב הדרו, אמן הפיצות האיטלקיות מהפיצה בבוגרשוב, שעטופה כולה בקונספט ניו יורקי ומוגשת בקוטר 50 ס"מ. הנציגה הבולטת: "פיצה הוואי" עם אננס, בייקון והאם – שילוב סטלני אך מנצח בין מתוק למלוח. מחיר: 16 ש"ח למשולש, 96 ש"ח למגש.

ברוקלין, דיזנגוף 276, תל אביב. ראשון-חמישי, שבת 16:00-24:00 שישי 12:00-24:00

צ'יזבורגר | אמריקה בורגר

אף על פי שאין דבר אמריקאי יותר מהמבורגר תעשייתי (היוש, קציצה דחוסה ומתועשת בשלל רטבים זרחניים), בשנים האחרונות המאכל הלאומי זוכה לעדנה מחודשת. מה שהיה פעם ארוחה זולה ומהירה למאות אלפי אוביס ברחבי היבשת, שוכלל לכדי מנת גורמה עם בשר בקר איכותי ותוספות שלא היו מביישות שום מחלקה ברשת הול פודס. את הקלאסיקה הגריזית ביותר, הצ'יזבורגר, תוכלו למצוא באמריקה בורגר עם גבינת צ'דר, בצל סגול כבוש, קטשופ, מיונז ומלפפון חמוץ. רוצים לשדרג? בייקון ב־7 ש"ח יעשה את העבודה. מחיר: 50 ש"ח.

אמריקה בורגר

מילקשייק | שייק אאוט

באחת הסצנות המפורסמות ב"ספרות זולה" של טרנטינו, ג'ון טרבולטה וסמואל ל' ג'קסון מנהלים דיון על המבורגרים בדרכם לרכוש Burger and a Shake – השילוב האמריקאי האולטימטיבי. רוב האמריקאים ודאי יודו שהדובדבן שבקצפת הסעודה האמריקאית הוא הדובדבן שעל הקצפת שצפה על מילקשייק סמיך. בשייק אאוט – דוכן המילקשייקים בפלורנטין (ועכשיו גם בדיזנגוף) – מוזגים לכוס בנפח ליטר מילקשייק שמכיל כל מה שאפשר, למעט המבורגר: החל מכיף כף ופסק זמן עד לריס'ס, קינדר בואנו ופררו רושה. מחיר: 24־29 ש"ח.

שייק אאוט

קוקטייל | פרנץ' 57

בכל הנוגע לאלכוהול לניו אורלינס שמור מקום של כבוד בהיכל התהילה האמריקאי. העיר שבה נולדו מוזיקת הג'אז ומוזיקת הבלוז יצרה תרבות שתייה והולידה קוקטיילים שנמכרים כיום בברים ברחבי העולם. הקוקטייל המזוהה ביותר, שהפך למשקה הלאומי של לואיזיאנה, הוא הסזארק, שהומצא על ידי רוקח מקומי כתרופת עשבי תיבול נגד כאבי בטן. התרופה הפכה למשקה פופולרי שעם השנים שודרג לקוקטייל על בסיס קוניאק או וויסקי עם הרבה ביטרס. בפרנץ' 57 מגישים אותו בגרסה הקלאסית עם קוניאק 52 (Pierre Ferrand 1840 ש"ח) או עם וויסקי שיפון (62 ש"ח).

פרנץ' 57

קראב קייק | אוגי'ז

קציצות הסרטנים המפורסמות, שנולדו לאורך חופיה של ארצות הברית, הן מנת דגל גם במדינות אמריקאיות שלא סמוכות לים. הן מורכבות מבשר סרטנים מבושל שעובר אפייה וטיגון ומוגשות עם צ'יפס ורוטב טרטר להשלמת הקראנצ'יות. מנת הקראב קייק של אוגי'ז מוגשת בימי שלישי כחלק מתפריט "פרובינס טאון" שכולו מחווה לקיץ האמריקאי בקייפ קוד. היא עשויה מבשר סרטנים טרי שמתובל במעט טבסקו, עירית וטרגון. הקציצות מצופות בפנקו, נכנסות לטיגון קל, מונחות על פרוסת עגבנייה ירוקה מטוגנת ומעל כל זה מועלית התוספת המושלמת: ביצה עלומה עטופה ברוטב הולנדז תרד. מחיר: 52 ש"ח.

Oggie‘s

צ'יז קייק | קופי בר

דחוסה, קרמית, רכה ומדויקת – עוגת הגבינה הניו יורקית מוכיחה בכל פעם מחדש עד כמה היא ממכרת. גבינת שמנת, שמנת מתוקה, ביצים וסוכר – והנה במחי מתכון קיבלתם את כל מה שטוב באמריקה: אחוזי שומן גבוהים, גבינה סותמת עורקים וגודל פרוסה שמתאים למשפחת רד נקס. בתל אביב תוכלו למצוא אותה בקופי בר ומדי פעם כקינוח אורח בהוטל מונטיפיורי, בבראסרי ובדליקטסן. הסוד, כך גונב לאוזנינו, הוא פתיחת התנור באמצע
האפייה. מחיר: 38 ש"ח.

קופי בר

• מיוחדים
• מגלים את אמריקה
• סוויט בוקס
• פיצה ברוקלין
• אוגיז
• שייק אאוט
• פרנץ' 57
• נולה בייקרי
• דיקסי
• קופי בר
• אוכל אמריקאי
• פונדק דה לוקס
• בחירות בארצות הברית
• אמריקה בורגרס

• Facebook
• Twitter
• Email

הצבעוניות של דמותו של דונלד טראמפשחררה משהו אצל הרבה ישראלים. עד הצטרפותו של האיש לנוף הפוליטיקה האמריקאית, צעיר ישראלי שמאלני שעוקב באדיקות אחרי הבחירות האמריקאיות היה מקוטלג תחת "בעל תחביב משונה", "חובב חדשות עולם" או "ערד ניר". אבל מאז שהופיע טראמפ הפכה הפוליטיקה האמריקאית לחומר שהוא בגדר מאסט ווטש. טראמפ עשה לפוליטיקה האמריקאית מה ש"משחקי הכס" עשתה לסרטי פנטזיה משעממים עם גמדים שמדברים במבטא בריטי: הוא הפך אותה לאופנתית.

לעקוב באדיקות אחרי מערכת הבחירות האמריקאית הנוכחית זה הספורט של הליברל העצלן. בזמן שמצביעי ביבי משחקים כדורגל בלילות במגרשי אספלט, מצביעי בנט עושים ג'וגינג בטיילת של ההתנחלות ומצביעי לפיד מתבזים עם מכנסי רכיבה ואופניים בשש בבוקר בשבת ביער בן שמן – השמאלן התל אביבי שם שעון לארבע בבוקר כדי לקום לעוד דיבייט בין קלינטון לטראמפ, ועוד עף על עצמו כמו שימי ריגר בחודש הפלייאוף של ה־NBA. אם לא בא לו על צפייה גלמודה, הוא יכול לרדת לבר או הקפה השכונתי ולמצוא שם את הקבועים של המקום מפרשנים את הדיבייט, ואם אין לו כוח לעקוב אחרי האנגלית – הוא מזפזפ לערוץ 2 או לערוץ 10 ונותן לנדב איילים של העולם לתרגם לו את המתרחש בדיליי כמעט נסבל.

אחד המכורים הכבדים לבחירות האלה הוא הקומיקאי אביתר חלימי, שיופיע ברביעי (9.11), כשתוצאות הבחירות כבר יהיו ידועות, במסיבת פוסט בחירות שמארגן גורי אלפי במועדון האזור. "בהתחלה הייתי צופה רק בתוכניות סאטירה בנוגע לבחירות", מתאר חלימי את שלבי הפיכתו לג'אנקי בחירות, "אבל היום אני עם MSNBC ברקע פחות או יותר כל רגע שאני בבית, וכמובן נשארתי ער לצפות בכל אחד מהדיבייטים. ביום הבחירות עצמו אני מתלבט אם לעשות מסיבה בבית עם חברים ושידור לייב בפייסבוק לבין לבכות לבד מול המסך ולצעוק בטוויטר על דן מרגלית שהוא לא יודע על מה הוא מדבר".

מגדרי בהגדרה

פנים נוספות שמככבות באולפני הטלוויזיה והאינטרנט השונים בשבועות האחרונים הן אלה של טל שניידר, בלוגרית פוליטית עצמאית והאישה מאחורי הפלוג – האתר שהקימה ואותו היא מתפעלת זה שש שנים. שניידר הייתה בעבר שליחת "מעריב" לארצות הברית, כך שסיקור הבחירות בא לה טבעי. בתור מי שחיה את המירוץ בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ, אין לה זמן למבט רפלקסיבי ביקורתי על עצם האובססיה של הישראלים לעניין. היא באה לעבוד.

"אנחנו כמו המדינה ה־51 של ארצות הברית", היא אומרת, "ולכן אין מה להתפלא על הסיקור האינטנסיבי שלנו את הבחירות שלהם. ברור לך שגם בפורטו ריקו, שהיא מדינת חסות רשמית של ארצות הברית, עוקבים אחרי הבחירות האלה באדיקות, נכון? אז אנחנו כמוהם לצורך העניין. הקהילה היהודית הכי גדולה בעולם מתגוררת בארצות הברית, קהילת היורדים הכי גדולה נמצאת שם גם כן, ושיתופי הפעולה המסחריים והאקדמיים של ישראל עם ארצות הברית גדולים יותר מאשר עם כל מדינה אחרת, אז אין מה להתפלא. את הבחירות בצרפת, למשל, לא הייתי מסקרת בבלוג שלי בהיקף כזה. מאז ינואר 2016, 80 אחוז מהעבודה שלי היא בנושא הבחירות האמריקאיות".

שניידר, 45, נשואה ואם לשלושה, עושה את הבלתי ייאמן ומצליחה להתפרנס מהבלוג העצמאי שלה. זה קורה בזכות כ־500 מנויים שמשלמים לה עבור גישה לקבוצות ווטסאפ (בהן הם מקבלים מידע על משרות פוליטיות ועל אחורי הקלעים של הפוליטיקה, ומשתתפים בראיונות עם פוליטיקאים שמתארחים בקבוצה) ובזכות הרצאות שהיא מעבירה וסיקור שהיא מספקת לכלי תקשורת שונים בתור פרילאנסרית (רשת ב', ערוץ 20, ערוץ 1 ועוד). מאז תחילת 2016 נסעה שניידר פעמיים לארצות הברית: בפברואר כדי לראות מקרוב את הפריימריז בין קלינטון לברני סנדרס, נסיעה שמימנה מכיסה ("עשיתי שם הרצאות מול קהל יהודי וזה עזר לי במימון"), וביולי, הפעם לכבוד הוועידות של הדמוקרטים ושל הרפובליקנים, במסגרת שיתוף פעולה של הפלוג עם "המקום הכי חם בגיהינום" – אתר עצמאי נוסף שגם בראשו עומדות עיתונאיות: עינת פישביין ואירית דולב. את הנסיעה השנייה מימנו, בין השאר, אתר התוכן פלייבאז וקבוצה של נשות עסקים ישראליות שמאמינות בעיתונות עצמאית ומעוניינות בסיקור מגדרי של הבחירות האמריקאיות.

מה זה אומר "סיקור מגדרי"?

"זה דבר שאני מאמינה בו לא רק בהקשר של הבחירות האלה. את הבחירות לרשויות המקומיות לפני שלוש שנים, למשל, סיקרתי עבור האתר סלונה ועשיתי פרויקט שבמסגרתו ראיינתי רק נשים שהיו מועמדות למועצות או לראשות המועצה. נסעתי בכל רחבי הארץ וראיינתי את כל עשרות הנשים שהתמודדו. בבחירות לכנסת, למשל, עמדתי מחוץ לכמה קלפיות ושאלתי רק נשים שיצאו מהקלפי מה הן הצביעו".

העובדה שהילרי קלינטון היא אישה הופכת את כל סיקור הבחירות האלה למגדרי בהגדרה?

"ממש לא. אין כמעט התבוננות מגדרית על הממד ההיסטורי של המעמד הזה – העובדה שאישה רצה לנשיאות בפעם הראשונה והיא גם מועמדת מובילה. התקשורת מתעסקת בהרבה נושאים מגדריים בגלל הדמות של טראמפ והאמירות המקוממות שלו, אבל אין לדעתי די עיסוק בגודלו של הרגע מהזווית של הילרי. תחשוב שנשים קיבלו זכות הצבעה כבר לפני 97 שנה ועדיין אנחנו רחוקים כל כך משוויון מגדרי אמיתי, והילרי היא האישה הראשונה שאשכרה מתמודדת על הנשיאות. מצד שני היא עדיין הגיעה לזה כי היא אשתו של מישהו, וגם זה דבר שלא מספיק מדברים עליו. יש הבדל גדול בין האווירה החגיגית של היבחרותו של אובמה כנשיא שחור ראשון בהיסטוריה לבין הדיבור הלא חגיגי על הילרי. נשים בגילי ומבוגרות ממני מתרגשות מהאירוע ומהעובדה שמשהו תקדימי עשוי לקרות, אבל הדור הצעיר של הנשים לא מחוברות באמת להיסטוריה של הרגע הזה".

כשאת מסתכלת על הילרי קלינטון את מרגישה שהיא ראויה להיות האישה ששוברת את תקרת הזכוכית הזאת, או שהעובדה שהיא נתפסת כבשר מבשרו של הממסד הפוליטי האמריקאי המושחת והמקורב להון מעיבה על זה?

"צריך לזכור את הגדולה של קלינטון. היא האישה הראשונה בהיסטוריה המודרנית שאמרה שזכויות נשים הן למעשה זכויות אדם, זה היה ב־1995. זו אמירה שנשמעת לנו אולי מובנת מאליה היום, אבל אז היא הייתה מכוננת. הייתי מעדיפה להיות במצב שבו יש יותר מאישה אחת שמועמדת וניתן לבחור בין כמה נשים, כי הרי ראוי שהפוליטיקה בארצות הברית ובכלל תורכב בגדול מחצי גברים וחצי נשים; ואם זה היה המצב אז השאלה שלך כלל לא הייתה נשאלת. בארץ המצב עוד יותר טוב כי יש לא מעט נשים משפיעות בפוליטיקה, אבל תחשוב שבארצות הברית מתוך 20 מתמודדים בפריימריז בשתי המפלגות – היו שתי נשים בלבד!".

את חושבת שאם קלינטון תיבחר, היא תתעסק בנושאים מגדריים, או שתשרת את החברים שלה בוול סטריט כמו שצופים למשל תומכי סנדרס?

"אני מקווה מאוד שהיא תטפל בנושאים מגדריים עולמיים, סחר בנשים למשל, שנמצא במגמת עלייה. יש יסוד להאמין שהיא תעשה את זה כי יש לה רקורד של עשייה בתחום הזה, גם ברמת העשייה וגם ברמת האנשים שהיא ממנה סביבה. מצד שני קשה לדעת מראש מה יהיה האפקט של הבחירה בה. אחרי הכל אובמה היה הנשיא השחור הראשון והבחירה בו הולידה את תנועת Black Lives Matter יותר מאשר שיפרה את מעמד השחורים בארצות הברית".

כמו נתניהו, גם טראמפ רוכב על הסנטימנט של חלקים בציבור האמריקאי נגד התקשורת וטוען שהעיתונאים מגמתיים ורודפים אותו. האמריקאים שמתחברים לדיבור הזה דומים לישראלים שנתניהו מצליח לסחוף?

"באחד הביקורים שלי בארצות הברית השנה הלכתי ברחוב בקליבלנד ופגשתי חבורה של תומכי טראמפ. הם היו אנשים בעלי מקצועות חופשיים, לא עניים. שאלתי אם אפשר לצלם אותם והם אמרו 'לא, כי את מהתקשורת, לא רוצים לשתף איתך פעולה', ורק כששמעו שאני מישראל הם הסכימו כי הניחו שהישראלים תומכים בטראמפ. שמע, טראמפ לא המציא את השנאה האמריקאית לתקשורת. כבר ב־2008 – כשנכחתי בוועידה הרפובליקנית וישבתי ביציע כזה עם כל שאר הכתבים – אחד הדוברים בוועידה הסית את הקהל נגד יציע הכתבים וכולם עשו לנו בוז מחריש אוזניים. אלה דברים שלא רואים בוועידה הדמוקרטית ולגמרי קורים בוועידת הליכוד בארץ. מה שכן, הטענה שהתקשורת בארץ שמאלנית זו שטות גמורה. העניין הוא שהסתה נגד התקשורת משרתת את הימין ואת ביבי ספציפית, וזה בחיים לא ייפסק, אפילו אם כל התקשורת באמת תהיה השופר של ביבי. הוא לא מנסה לשנות את התקשורת, הוא משתמש בה כדי להוציא אנשים לקלפיות. מה שחשוב לו זה המאבק המתמיד בתקשורת ולא באמת סוג הסיקור".

בין שהתקשורת בארץ שמאלנית או לא, מי שבעניין לצפות בשידורי הטלוויזיה בארצות הברית ביום הבחירות יחד עם שמאלנים נוספים מוזמן להגיע לקפה סוניה (סמטה אלמונית, תל אביב), שם תיערך הקרנה המונית שתתחיל בחצות בלילה שבין שלישי (8.11) לרביעי (9.11). בתוכנית צמידי הילרי שמקנים פרסים אלכוהוליים (כמו צ'ייסר על כל מדינה שבה היא מנצחת). כשבעמדת הפרשן יתמקם אורי זכי, מנכ"ל "בצלם" ארצות הברית לשעבר. "פנו אלינו חבר'ה מצעירי מרצ וביקשו לעשות אצלנו הקרנה", מספרת הבעלים, נעמי סרוסי, "ובגלל שזה נושא שחשוב לכולנו אז זרמנו. רוב האנשים סביבי מדברים על הבחירות האלה, ולא רק אנשים בעלי תודעה פוליטית מפותחת או פמיניסטיות, אלא גם אנשים שלרוב לא מתעניינים בפוליטיקה. זה נראה לי קשור בעיקר לפרסונות שמתמודדות בבחירות האלה, שמה לעשות – פשוט יותר מעניינות מהפרסונות שיש לנו בפוליטיקה הישראלית".

• מיוחדים
• בחירות
• הילארי קלינטון
• מגלים את אמריקה
• בחירות בארצות הברית
• דונלד טראמפ

• Facebook
• Twitter
• Email

לחצו להגדלה

[tmwdfpad]

• מיוחדים
• מגלים את אמריקה
• בחירות בארצות הברית

• Facebook
• Twitter
• Email

חשבו על בית ספר שכולל 50 כיתות וצריך לערוך בחירות לראש מועצת תלמידים. בבית הספר יש שתי קבוצות גדולות – פריקים וגיקים – וכל קבוצה מציעה מועמד מטעמה לתפקיד. לפעמים איזה תלמיד מוזר ינסה לזכות כמועמד עצמאי, אבל זה תמיד מביך ואף פעם לא מצליח. עד כה פשוט, אבל העניין מתחיל להסתבך ברגע שהבחירות עצמן מתחילות. במקום שכל תלמיד יצביע למועמד שהוא רוצה, כל כיתה מצביע בתוך מסגרת הכיתה ובוחרת נציגים (או אלקטורים) מטעם עצמה, גם הם פריקים או גיקים. אותם נציגים ייפגשו מאוחר יותר באודיטוריום ויצביעו לתפקיד ראש מועצת התלמידים. ההצבעה של הנציגים היא כמעט סמלית, מכיוון שכל נציג מצביע לקבוצה שלו (הנציגים הפריקים יבחרו במועמד הפריק וכו'). לפיכך אפשר לדעת מי ניצח הלכה למעשה כבר ברגע שנבחרו הנציגים.

בשיטה זו יש שתי בעיות מרכזיות: הראשונה נוגעת למספר הנציגים שיש לכל כיתה. הרי אם כיתה י"א6 מפוצצת ב־40 תלמידים ובכיתה י'3 יש רק 13 תלמידים – לא הגיוני ששתי הכיתות ישלחו מספר נציגים זהה לאודיטוריום. לעומת זאת, אם ייתנו להן מספר נציגים בדיוק לפי מספר התלמידים – זה ינטרל בפועל את כוחן של הכיתות החלשות ויתרום לחוסר איזון שבו כיתות בעלות מספר רב של תלמידים זוכות לתעדוף. לכן הוחלט כי כל כיתה תקבל שני נציגים ללא קשר לכמה תלמידים יש בכיתה, ואליהם יתווספו כמה נציגים נוספים בהתאם לגודל הכיתה. מעין איזון עקום שכזה.

הבעיה השנייה: בתוך הכיתות המנצח לוקח הכל. התלמידים מצביעים, והצד שזוכה ברובהקולות מקבל אתכלמקומות הנציגים לאותה הכיתה. כלומר, אם 51 אחוז מי"א6 הצביעו לפריקים, כל עשרת הנציגים שלהם יהיו פריקים. מצב זה עלול ליצור סיטואציה שבה רוב התלמידים בכל בית הספר יצביעו לפריקים, אבל ייבחר מועמד מהגיקים כיוון שהוא זכה ביותר כיתות שבהן היה קרב צמוד. בדיוק כך זכה בכהונה ראש מועצת התלמידים הנורא ג'ורג' וו' בוש. לעזאזל, איזה בית ספר משוגע.

• מיוחדים
• אמריקה
• מגלים את אמריקה
• בחירות בארצות הברית