• Facebook
• Twitter
• Email

יום שני השבוע היה יום קשה למאבק למען שוויון זכויות לנשים ונגד אלימות במשפחה. שני מקרי רצח מזעזעים, האחד בבאר שבע והשני בקריית חיים, בהם על פי החשד קיפדו את חייהן של שתי נשים בידי בני זוגן. מחר ב-10:00 בבוקר יערכו ארגוני הנשים הפגנת זעם מול הכנסת, ובשעה 20:00 בערב ימשיכו להפגין במוקדים רבים ברחבי הארץ, ביניהם רחבת כיכר הבימה בתל אביב.

רק בחודש יוני האחרון נערכה בפארק צ'רלס קלור עצרת מחאה ענקית נגד העלייה באלימות המופעלת כלפי נשים בזמן הקורונה, בעקבות רציחתן של מיכל סלה ז"ל ומאיה ווישיניאק ז"ל, והנה אנחנו שוב כאן וכלום לא השתנה. "בתקופת הקורונה הרציחות ומקרי האלימות מגיעים לשיא חדש", כתבו יוזמות ההפגנה בפייסבוק. "ידענו את זה, התרענו מפני זה, ואנחנו חוזרות ומוחות כבר שנים – איפה הממשלה? למה היא לא מתערבת בנושא? למה היא מפקירה אותנו למות?".

הארגונים שמאחורי גל המחאה המתוכנן מחר, "לא שותקות", "אני אישה", "צעדת המופקרות ירושלים" ועמותת כולן, פנו אל הציבור הרחב והכריזו ש"מצב החירום התמידי הזה מכריח אותנו לפעול. בואו כולנו נהיה עירניות.ים יותר לנשים סביבנו. לא נפחד להתערב. נקשיב לתחושות הבטן שלנו ונציע עזרה מכל סוג שהיא. בואו נמשיך לזעוק ולהלחם למען תקציבים גבוהים יותר עבור ארגונים ומוסדות שמספקים מקלט, מענה ועזרה עבור נשים וילדות.ים שחוות אלימות ומרגישות לא בטוחות בביתן".

https://twitter.com/sharmootot/status/1318459942114910208

הבוקר, בוועדת החוקה בכנסת שדנה בסוגיית האלימות הכלכלית נגד נשים, השמיעו חברי כנסת מהימין אמירות חשוכות במיוחד שמאיימות להחזיר את המאבק עשרות שנים לאחור. עוד סיבה טובה לצאת ולהפגין מחר.פירוט מוקדי ההפגנות בעמוד האיוונט בפייסבוק.

• הבועה
• אלימות מינית
• שוויון זכויות
• פמיניזם
• אלימות במשפחה
• מחאת הנשים 2018

• Facebook
• Twitter
• Email

הבוקר התעוררו תושבי תל אביב אל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, ומצאו ברחבי העיר 210 פטישי גבס לזכר 210 נשים שנרצחו בישראל מאז שנת 2001 בידי בעליהן.

יוצר המיצג, שי וגנר, כתב בפוסט נוגע ללב בפייסבוק ש"כשהייתי בן 10, דודה שלי, האישה המדהימה הזאת שהערצתי נרצחה. אני זוכר את הרגע שהמשטרה הגיעה, בהתחלה התלהבתי, הגניב אותי לראות שוטרים בבית שלי. בתור ילד לא הבנתי שכשהמשטרה מגיע אליך הביתה זה סימן רע. רצתי לקבל אותם. אמא שלי לעומת זאת כבר הבינה, הם לא הספיקו להוציא מילה ואמא שלי כבר ידעה… בכל כמה שבועות אני שומע על רצח נוסף, מאז 25.11.2001 היום בו אורה סיטי ז"ל נרצחה נרצחו 210 נשים על ידי בן זוגן".

בהמשך היום צפויים להתקיים בתל אביב מספר אירועים לציונו של יום המאבק, ובראשם צעדה המונית שתצא מכיכר רבין אל רחבת משכן אמנויות הבמה בשדרות שאול המלך. בעצרת שתתקיים בתום הצעדה צפוי לנאום ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי, יוצגו עדויות של נפגעות אלימות, ראשות ארגוני הנשים יטביעו יד בצבע אדום לזכר נפגעת אלימות ויופיעו אסתר רדא ולאה שבת.

בלובי בניין העירייה יוצג מיצב המחאה "איננה עוד" של האמנית קרן גולדשטיין יחזקאל, המציג אוסף פרטי לבוש של נשים שנרצחו. הערב יתקיים בתערוכה רב שיח ובו תספר האמנית על התערוכה ויוקראו שמות הנרצחות, ביניהן ענת אלימלך ודפנה בר ציון זכרונן לברכה.

בתדר יתקיים החל מ-21:15 ערב אינטימי לציון יום המאבקשיוקדש לחוויה הנשית במרחב הציבורי, ובמהלכו יעלו לבמה נשים שיציגו בדרכים שונות את החוויה, היצירה והעשייה סביב נשיות ואלימות מגדרית (ביניהן המשוררות נעם פרתום ותהילה חכימי ואמנית הספוקן וורד ענת דרימר.

• אלימות במשפחה
• אלימות מינית
• פמיניזם
• פמיניסטיות
• metoo#
• עיריית תל אביב
• נשים
• מחאת הנשים 2018

• Facebook
• Twitter
• Email

ילד קטן משחק לבדו בסלון הדירה הקטנה בדרום העיר, מנסה להעסיק את עצמו בשעה שאמו ממיינת בגדים מתוך קופסאות קרטון. על קירות החדר מודבקים בצפיפות דפים שמציגים משפטים שימושיים באנגלית ובעברית ("כמה זה עולה?", "שים מונה בבקשה"). הטלפונים בחדר השני לא מפסיקים לצלצל. עובדות המקום משתדלות לענות לשיחות תוך שהן מטפלות בעוד שלוש נשים שהגיעו לבקש את סיוען. דלת הדירה פתוחה לרווחה כל הזמן, אין טעם לסגור אותה – מדי כמה דקות נכנס אדם נוסף המעוניין לבקש עזרה במילוי טופס, לקבל סיוע בתרגום של מסמך או רק לפגוש פנים ידידותיות ולנהל שיחת חולין.

>> למה אין מרכז נורמלי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית בתל אביב?

כך עובד המרכז הקהילתי לנשים אריתריאיות, שהוקם לפני שבע שנים ונחשב לאחד הגופים המרכזיים המסייעים לנשים מבקשות המקלט. המרכז, שנוסד על ידי נשים מהקהילה האריתריאית, מנסה להעניק לנשות הקהילה תחושת ביטחון ושליטה על חייהן. תחושת החופש שמנסה המרכז לתת לנשים המגיעות אליו בשילוב עם השירותים הניתנים והפעילויות המתקיימות בו, בהן קורסים מקצועיים בספרות ובאיפור ושיעורי עברית ואנגלית, מאפשרים למרכז לשמש עבור הקהילה מקום שאליו נשים יכולות להגיע בכל עת ולכל צורך.

אחרי הכל, לא מדובר בדיוק בימים רגילים. בשבוע שעבר נמצאה בדירה בדרום העיר גופתה של סילבנה צגאיי בת ה־13 כאשר עליה סימני אלימות קשים. החשוד המרכזי ברצח הנערה הוא בן הזוג לשעבר של אם הנערה, שנתפס בינתיים על ידי המשטרה. הרצח העלה למודעות את מצוקתן הקשה של נשים מבקשות מקלט או מהגרות עבודה, נפגעות אלימות שנותרות ללא מענה הולם מצד המדינה. כנשים חסרות מעמד, מצוקתן כפולה. בישראל חיות כ-7,000 נשים מבקשות מקלט מאפריקה, חסרות מעמד מוסדר וזכויות בסיסיות, רובן מתגוררות בתל אביב. זוהי קבוצת אוכלוסייה פגיעה ביותר, של מיעוט נשי בקהילה עם רוב גברי מובהק.

לפי ארגון א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל), כדי לקבל עזרה ממשרד הרווחה חייבות מבקשות המקלט להיות מוגדרות כמי שנשקפת סכנה מיידית לשלומן. במקרה שאינן מוגדרות כך, המענה היחיד הניתן להן הוא הגנת חירום במקלטים לנשים מוכות, לתקופה קצרה. הנשים אינן מבוטחות בביטוח בריאות ואין במקלטים כל הנגשה לשונית ותרבותית, מה שמקשה מתן טיפול הולם. עם יציאתן מהמקלט הן אינן זכאיות לשירותי תמיכה וטיפול מטעם הרווחה ולמענק הסתגלות. כך, לעתים קרובות הן נאלצות בלית ברירה לחזור לבן הזוג האלים. הבחירה שלהן לאחר היציאה מן המקלט היא קשה, כמעט בלתי אפשרית: לחיות לבד כמפרנסות יחידות לילדיהן, או להמשיך לחיות בצל האלימות.

לדברי אורית מרום, מנהלת תחום הפעילות הציבורית בא.ס.ף, "כל יום שעובר ללא טיפול מונע לנשות קהילת מבקשי המקלט הסובלות מאלימות במשפחה – הוא בגדר פשע. משרד הרווחה צריך לפתוח לאלתר את המרכזים למניעת אלימות במשפחה בפני מבקשות מקלט. עלות הטיפול באישה במקלט ייעודי לנשים נפגעות אלימות היא 14,000 ש"ח בחודש, לעומת עלות טיפול באישה ובמשפחה במרכז למניעת אלימות במשפחה העומדת על 1,400 ש"ח בחודש".

במאי 2014 פרסם מבקר המדינה דוח חריף על היעדר מענה וטיפול לאוכלוסיות הפגיעות בקרב מבקשי המקלט, בהן נשים נפגעות אלימות במשפחה. כמענה למתואר בדוח פרסם משרד הרווחה במרץ 2017 מסמך ובו המלצות לשיפור ושינוי אופן הטיפול בנשים. למרות זאת לא נראה שינוי במצב בשטח – אין מתורגמניות במקלטים, ולקהילה לא ניתנים שירותי מניעה או שיקום.

"אני תושבת דרום תל אביב, אימא שלי נולדה פה. יש לי כאן שורשים", מספרת ענבל אגוז, מנהלת המשרד של המרכז הקהילתי לנשים אריתריאיות ופעילה בעמותת אחותי הפועלת למען קידומן של נשים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך. "השכונה הייתה מאז ומתמיד מקום לא בטוח לנשים, לא במרחב הציבורי ולא במרחב הביתי. החיים כאן פחות בטוחים מאשר בשאר המדינה, על אחת כמה וכמה עבור נשים. זה המרכז הכי גדול בארץ של סחר בנשים. חוץ מזה, הסחר בסמים מביא מכורים שמתרכזים בשכונה, וגם הריכוז של הרבה אוכלוסיות מוחלשות בשטח קטן עם תשתיות גרועות הוא חלק מהבעיה. במהלך העבודה שלי במרכז אני רואה את העזרה והביטחון שהוא נותן לנשים מקהילת מבקשי המקלט. זו יכולה להיות אוזן קשבת, בייביסיטר לילדים, מפגש עם נשים אחרות או השתתפות בפעילויות שאנחנו מקיימים".

קיומו של המרכז מבוסס על תרומות בלבד. "אין גורם ממסדי שמסייע לנו. מי שעוזר הם עמותות שונות, קרנות מחו"ל, נציבות האו"ם לפליטים וגם פעילים פרטיים בעלי מוסר פנימי. למרות התרומות, אנחנו פועלים תמיד בתחושה שהמקום עלול להיסגר בקרוב. למרכז קשה לגייס כספים מאחר שמדובר בעמותה שמנוהלת על ידי בני הקהילה, אני הישראלית היחידה שעובדת כאן", מציינת אגוז. "אין לנו מעמד ואנחנו לא זכאים לכלום, העירייה לא עוזרת לנו", מוסיפה עדן טספרמהיים, מנהלת המרכז. "יש הרבה נשים בקהילה שלנו שקשה להן. אנחנו נפגשות איתן כדי לעזור להן לטפל בבעיות שלהן, להשיג סיוע משפטי, תרגום בבתי משפט ועזרה מול המשטרה. עכשיו אנחנו מנסות לגייס כסף כדי להעסיק כאן עובדת סוציאלית מקצועית, מישהי שתוכל לתת מענה טוב יותר עבור נשים שסובלות מאלימות. אני רק פליטה, כמוהן, ולא יכולה לעשות הרבה חוץ מלהפנות אותן לעמותות שמסייעות לפליטים".

רק לא דרום תל אביב

מלבד הפעילות היומיומית בקרב בנות ובני קהילת מבקשי המקלט, פועלות עובדות המקום בשיתוף עם גופים נוספים למען שיפור מצבן של נשות הקהילה. לאחר מאבק ארוך שבו לקחו חלק, הורידה הממשלה את גובה הפיקדון המנוכה ממשכורתם של מבקשי מקלט, מ־20 אחוז מגובה המשכורת לשישה אחוזים עבור קטינים, נשים וקשישים. לדברי אגוז, "עבדנו קשה כדי להגיע לזה, הגענו לכל הדיונים בכנסת. המהלך הזה משמעותי במיוחד עבור אימהות חד הוריות שעלולות להידרדר לזנות בעקבות הקושי לפרנס את ילדיהן". יוזמה נוספת שבה משתתף המרכז היא שילוב הנשים בקיבוצים, שם הן מקבלות דיור מוזל, עובדות ונתמכות על ידי הקיבוץ. לפי אגוז וטספרמהיים, "המעבר לקיבוץ מאפשר לנשים שסבלו מאלימות לחיות חיים אחרים. הן לא מפחדות יותר. חלקן עזבו כך את העיסוק בזנות, לחלקן יש בעל שנטש אותן ואת הילדים ולקח איתו את כל הרכוש. בקיבוץ הן יכולות להתחיל מחדש".

ביום המחאה, באורח נדיר ביותר, הן סגרו את המרכז כדי לחבור להפגנות המתקיימות ברחבי העיר. אחר הצהריים הן התכנסו בגינת לוינסקי, נישאות על אדי הסולידריות הכלל נשית, מקוות שאולי הפעם הקול שלהן יצליח להבקיע את גבולות נווה שאנן. "הרבה נשים מהקהילה האריתריאית לא יכולות להגיע בזמן כי הן עובדות", הודתה טספרמהיים בפני השותפות לדרך בנימה מתנצלת, גם אם לא ממש נחוצה. כבר בדרך להפגנה ניתן היה לחוש משהו מן המלכוד הכפול שבו הן נתונות, כאשר מצד אחד שפי פז ופעילותיה מפטירות אמירות גזעניות ומן העבר השני עוברי אורח מזלזלים בהן כנשים התובעות תחושת ביטחון. בכיכר, לצד אלפי מפגינות אחרות, הן הרגישו ששומעים אותן באמת – וכך התעוררה אופטימיות זהירה, משאלת לב בלתי מחייבת, שיהיה מי שיזכור את המרכז הזה, ואת התמיכה שהוא זקוק לה, גם ביום שאחרי.

סייעה בהכנת הכתבה: נועם כהן

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• מבקשי מקלט
• מחאת הנשים 2018
• עירוני
• אריתראים

• Facebook
• Twitter
• Email

היום מתקיימות שביתות והפגנות בכל רחבי הארץ במחאה על אלימות נגד נשים. לפי הנתונים של עמותת "תזכור", מתחילת השנה נרצחו 24 נשים. הנהלת אוניברסיטת תל אביב הודיעה כי תתקיים הפסקת לימודים בין 12:00-12:45. גם באגודת הסטודנטים הודיעו על תמיכה במחאה ואפשרו לעובדות ולעובדי האגודה להצטרף לשביתה ולא להגיע לעבודה.

בשעה 12:00 התאספו בכיכר אנטין מאות סטודנטים וסטודנטיות, חברי הסגל המנהלי, הסגל הבכיר והסגל הזוטר לעצרת מחאה. במהלך העצרת קראו המשתתפות והמשתתפים: "הנשים לא שקופות, נשים עושות מהפיכות", "די, נמאס – תרשיעו כל אנס".

אסף, סטודנט באוניברסיטה הסביר את החשיבות שבהשתתפות גברים במחאה: "מאוד חשוב שגברים יגיעו להפגנה הזו מתוך סולידריות עם נשים. אלימות נגד נשים זו תופעה שפוגעת בכולנו וזה דבר שאי אפשר לעבור איתו לסדר היום". ג'אנה, סטודנטית לתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטה הוסיפה: "הממשלה לא מטפלת באלימות נגד נשים: מספר הנשים שנרצחו השנה חצה כל סף שאפשר לקבל. זה מאבק שהוא לכולנו, זה לא משנה מאיזה גזע או דת וכולנו צריכים להשתתף בו, נשים וגברים".

פרופ' טובה מוסט, דקאנית הסטודנטים, הבטיחה טיפול של האוניברסיטה בנושא האלימות נגד נשים: "אני מבקשת להביע בשמה של קהילתה אוניברסיטה, מחויבות חד משמעית למאבק באלימות נגד נשים, ויותר מכך – במאבק למען שוויון לנשים ושוויון באשר הוא ונגד אפליה והדרה. אנו זועקות מכאן ומכל מקום: לא עוד! לא עוד לאלימות, לא עוד לאפליה ולא עוד לגזענות", אמרה פרופ' מוסט כשבתגובה לדבריה הקהל מחא כפיים.

את קולן של הסטודנטיות השמיעו נעמה שטיין ואמל ג'אווי. ג'אווי הקריאה את שמות כל הנשים שנרצחו בשנה האחרונה, ושטיין אמרה: "איך הגענו למצב שבו אנחנו עומדות ועומדים כאן בגלל דם שנשפך? זה מתחיל כשאת מקבלת ליטוף בתחת מאדם במועדון… זה ממשיך באלימות כלכלית כמומאבק עובדות הניקיון באוניברסיטה. אנחנו לא רוצות להיות שקופות, אנחנו כאן ואנחנו אמיתיות".

כמי שחוקרת ועוסקת בפיתוח והתערבות בתחום של אלימות נגד נשים ב-30 השנים האחרונות, פרופ' עינת פלד מבית הספר לעבודה סוציאלית הביעה תסכול בנוגע לאוזלת היד המתמשכת: "לא ניתן להתמודד עם האלימות המגדרית במנותק ממאבק בכל סוגי ההדרה והאפליה האחרים. אנחנו לא יכולים להמשיך ולשתף פעולה ולהעלים עין ממדיניות חברתית גזענית, מפלה ומדירה בישראל ולצפות שסוגיית האלימות נגד נשים תיפתר במנותק מהן".

במהלך העצרת הצטרפה ח"כ מרב מיכאלי ואמרה למשתתפות ולמשתתפים: "אנחנו רוצות שוויון בשכר, בפוליטיקה, אנחנו רוצות שוויון באקדמיה בלי מסלולים נפרדים לנשים ולגברים". לאחר שנשמעו קריאות מהקהל בנוגע להעסקה ישירה, הוסיפה מיכאלי: "אנחנו רוצות העסקה ישירה גם לסגל הזוטר וגם לעובדות ועובדי ניקיון. המאבק הזה הוא הכי פוליטי שיש. זה פוליטי משום שזה קשור למי קובע את החוקים ומי מחלקת את התקציבים".

עוד נאמו בעצרת אבלין מילוא, יו"ר ועד העובדים המנהליים באוניברסיטה ורום טנא, יו"ר אגודת הסטודנטים. טנא חתם את הנאומים והצהיר: "אני מתחייב באופן אישי, בשמי ובשם האגודה, שאנחנו נהיה מחויבים למאבק הזה היום ובהמשך ובכל מקום, עד שנגיע לתוצאה הרצויה".

עם תום העצרת הרשמית, התאגדה צעידה ספונטנית של כ-20 סטודנטים וסטודנטיות מהשער הראשי לבניין הסנאט. הצועדות והצועדים קראו קריאות מחאה כנגד התנהלות האוניברסיטה וקראו לרקטור האוניברסיטה, פרופ' ירון עוז, לבצע שינוי מדיניות בנוגע ל"טיוח מקרים של הטרדות מיניות בקרב מרצים". עוד הביעו המפגינות מחאה כנגד העסקה קבועה או חד פעמית של אנשים שהורשעו בעבירות מין בעברם.

הערב בשעה 19:30 תתקיים עצרת ענק בכיכר רבין, שתחתום את המחאות שנערכות ברחבי הארץ לאורך כל היום.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אוניברסיטת תל אביב
• הפגנה
• מרב מיכאלי
• מחאת הנשים 2018

• Facebook
• Twitter
• Email

רוזה פארקס

רוזה פארקס הינה עד היום סמל למאבק והתנגדות נשית. היא התפרסמה בשנת 1955 לאחר שסירבה לפנות את מושבה באוטובוס עבור אדם לבן, מה שהוביל להורדתה מן האוטובוס ומעצרה המיידי. בעזרתו של מרטין לותר קינג, המעצר הוביל לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

ב-1944, עמדה פארקס בראש יוזמה להגנתה של ריסי טיילור, אישה שחורה מאלבמה שנאנסה באונס קבוצתי על ידי חבורת גברים לבנים, אשר למרות הודאות שלהם בנושא לא נחקרו או הואשמו בפשע. היא הקימה את "הוועדה למען צדק שוויוני עבור גב' ריסי טיילור (CEJRT)", שהפך עד מהרה לארגון עם סניפים ברחבי ארצות הברית, ובו תמכו פעילים ופעילות שחורים מובילים של התקופה. סירובה של פארקס לפנות את מושבה לאדם לאדם קרה 4 ימים לאחר עצרת מחאה המונית במונטגומרי נגד הרצח המחריד של הנער אמט טיל שהוכה ונורה למוות ע"י 3 לבנים.

ויקי קנפו

ב-2 ביולי 2003 יצאה ויקי קנפו מביתה אשר במצפה רמון בהליכת מחאה למשרד האוצר שבירושלים. היא הפכה למנהיגת מאבק האמהות במשפחות החד-הוריות בשנת 2003 נגד מה שנקרא בפיהן "הגזרות הכלכליות" – קיצוץ הקצבאות שיזם שר האוצר דאז בנימין נתניהו כחלק ממהלך כולל להפחתת ההוצאה הממשלתית בתחומי סעד ורווחה, בפרט בכל הנוגע להבטחת הכנסה של מגזרים חלשים, דוגמת האמהות החד-הוריות. לאחר מסע של 205 קילומטרים שארך שבוע ושבמהלכו הצטרפו אליה אמהות ממשפחות חד-הוריות נוספות, הצטרפה למאהל מחאה של אמהות חד הוריות באזור משרדי הממשלה בירושלים, ובכך העניקה למאהל זה פרסום ארצי. לחץ ציבורי כבד הופעל על שר האוצר לשנות את מדיניותו, שלא השתנתה באופן מהותי. זאת, על אף כמה ויתורים מצידו, שנדחו כבלתי-מספקים על ידי קנפו ושותפיה למאבק. ב-25 בספטמבר עזבה קנפו את המאהל, חזרה למצפה רמון וגילתה שפוטרה.

בנובמבר 2016 יצאה שוב קנפו לצעדה, מבית ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה לירושלים, כשלצדה צעדו פעילים חברתיים נוספים תחת הסיסמה "תקציב דו שנתי עם תיקון חברתי".

דפני ליף

מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה. בשנת 2002 חתמה ליף על "מכתב השמיניסטים" שבו חותמיו הצהירו כי הם "מסרבים להיות חיילים של הכיבוש". בשל מחלת הנפילה בה היא חולה, לא גויסה לצה"ל. בגיל 14 עברה ליף אונס עליו אמרה "אני לא מבינה איך אפשר להפוך את הנושא הזה לנושא מאוס בעיני אנשים או לנושא שאינו חשוב מספיק. … האונס הוא ההפך הקוטבי ביותר לערך החירות".

ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב,התקשתה ליף לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. ליף הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ופתחה דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב. רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם "מחאת האוהלים", והציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל. שיא המחאה הגיעה להפגנה בה השתתפו 400,000 ישראלים בכיכר המדינה. במרץ 2018, נכללה ברשימת '20 האקטיביסטיות המובילות של ישראל לשנת 2018' של ליידי גלובס.

פוסי ריוט

הרכב פאנק רוק פמיניסטי רוסי. בנוסף לעיסוקן של חברות ההרכב במוזיקה, הן נהגו לערוך מיצגים מאולתרים ופרובוקטיביים כמחאה על מעמד האישה במוסקבה או מחאה נגד ולדימיר פוטין על רקע מערכת הבחירות שלו לנשיאות, בזמן שכיהן כראש ממשלת רוסיה ב-2012.

בחודש מרץ 2012, לאחר שערכו הופעה בקתדרלת ישו המושיע, נעצרו שלוש מחברות הלהקה והואשמו בחוליגניות. בסוף יולי החל משפטן. המשפט שנערך להן אף כונה בידי כמה משקיפים זרים כ-"משפט ראווה". ב-17 באוגוסט קבע בית המשפט במוסקבה כי שלוש חברות הלהקה אשמות ב"חוליגניות המונעת משנאה דתית" וגזר עליהן עונש מאסר של שנתיים.

במהלך אוגוסט 2012, לאחר מתן גזר הדין, החלו הרשויות ברוסיה לחפש את שתי חברות ההרכב שהסתירו את פניהן במסכות בזמן אירוע המחאה, ובחשבון הטוויטר הרשמי של הלהקה נכתב, כי "שתיים מחברות הלהקה שלנו עזבו בהצלחה את המדינה… הן יאספו פמיניסטיות זרות כדי להיערך להפגנות חדשות!". ב-18 בדצמבר 2013 אישר הפרלמנט הרוסי את שחרורן של שתי חברות הלהקה שהיו כלואות נדייז'דה טולוקוניקובה ומריה אליוכינה זאת במסגרת חנינה כללית בה נתנה חנינה ל-20,000 איש לרגל יום השנה לכינון החוקה.

ב-15 ביולי 2018, בזמן גמר המונדיאל שהתקיים בין צרפת לקרואטיה, בזמן שהנשיא ולדימיר פוטין היה נוכח, התפרצו שלוש חברות הלהקה ופיוטר וורזילוב אל המגרש והמשחק הופסק לכמה דקות.

ז'אן דארק

ז'אן ד'ארק הידועה גם בכינויים הבתולה מאורליאן והעלמה מאורליאן, הייתה מצביאה שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

כחלק ממילוי תפקידה היא לבשה שריון ובגדי גבר ופיקדה על כוחות בצבא מלך צרפת. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי. היא נשבתה בקרב לשחרור העיר קומפיין ונשפטה בידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ואישומים נוספים. היא נמצאה אשמה במשפט והועלתה על המוקד בעיר רואן. התנופה שנוצרה בעקבות ניצחונותיה סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ז'אן ד'ארק נחשבת לגיבורה לאומית צרפתית, לאייקון פמיניסטי, ולמיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. כמו כן היא הוכרה כקדושה של הכנסייה הקתולית. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

יעל אשת חבר הקיני

דמות מקראית המוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עמו דבורה הנביאה וברק בן אבינעם, וכן כשופטת בישראל. לעומת התיאור המינורי של מעשה יעל בתנ"ך, בשירת דבורה נאמר עליה שיר הלל ברור ומובהק ולמעשה, המקום המוקדש לה בשירה גדול בהרבה מהמקום שמוקדש לברק המצביא. מן הפסוקים עולה כי מעשיה של יעל השלימו את מצביאותה של דבורה בקרב. ובעוד דבורה היא מצביאת הקרב, הרי שיעל היא הלוחמת המובחרת, המצליחה לחסל את המצביא הראשי של האויב במבצע מסוכן והתנדבותי; וזאת על רקע ההשתמטות הגדולה של רבים משבטי ישראל. לדעתו של האמורא רב הונא במדרש רות רבה, דבורה ויעל הן ששפטו את ישראל באותו הדור, ונמצא שאותו הדור נשפט בידי נשים בלבד.

טראנה בורק ואליסה מילאנו

בשנת 2006 טבעה הפעילה אפרו-אמריקאית לזכויות האזרח טראנה בורק את המונח "Me Too" כדי לקדם מודעות חברתית לתופעה החברתית הנרחבת של הטרדות ותקיפות מיניות. המונח התפתח לתנועה חברתית בשנת 2017 בעקבות חשיפת התעללויותיו המיניות של המפיק ההוליוודי הארווי ויינסטין, השחקנית אליסה מילאנו השתמשה במונח כהאשטאג בציוץ שלה נגד המפיק, והשם הפך לתנועה עולמית. מגזין טיים העניק לבורק, לצד פעילות חברתיות נוספות, את הכינוי "מפרת שתיקה", כחלק מהענקת פרס איש השנה 2017 לקמפיין ME TOO. במסגרת פעילותה החברתית, בורק נואמת בציבור ברחבי העולם ועומדת בראש עמותה אמריקאית בשם "בנות לשוויון מגדרי".

הארייט טאבמן

לוחמת זכויות אדם אפרו-אמריקאית וממתנגדי העבדות, ברחה לחופשי בעצמה מעבדות, ולאחר מכן ערכה שלושה עשר מסעות לשחרור מעל 700 עבדים, חברים ובני משפחה, לחופש בקנדה, תוך שימוש ברכבת המחתרת – רשת של בתי מחסה ונתיבי מילוט של מתנגדי העבדות. בזמן מלחמת האזרחים של ארצות הברית שימשה במספר תפקידים כגון איסוף מודיעין, ארגון פליטים, הנהגת מרידות ואיסוף תרומות וכמו כן שימשה אחות. טאבמן הייתה האישה האמריקאית הראשונה שתכננה והובילה מבצע צבאי. בשנת 2016 הודיע משרד האוצר האמריקאי כי דמותה של טאבמן תהיה דמות האישה הראשונה שתופיע על שטר של 20 דולרים אמריקנים (במקומו של הנשיא אנדרו ג'קסון, תוך הישארותו בצד האחורי). השטרות צפויים להיכנס למחזור ב-2020 או מאוחר יותר.

מלאלה יוספזאי

לוחמת למען זכויות נערות מהעיר מינגורה ממחוז סוואט, ח'ייבר פח'טונח'ווה, פקיסטן. בתחילת 2009, בהיותה בת 11, התפרסמה יוספזאי בזכות בלוג שכתבה עבור רשת השידור BBC בו היא מתארת את חייה תחת שלטון הטאליבן, נסיונותיהם להשתלט על העמק ודעותיה אודות חינוך לנערות. בקיץ שלאחר מכן ערך הניו יורק טיימס סרטון תיעודי על חייה עת השתלט הטאליבן על האזור.

ב-9 באוקטובר 2012 נורתה יוספזאי על ידי איש טאליבן חמוש עת חזרה לביתה באוטובוס מבית הספר. כדור אחד פגע בראשה, בצווארה ובכתפה. במהלך הימים הראשונים לאחר הפגיעה היא הייתה מחוסרת הכרה ובמצב קשה. ב-15 באוקטובר הוטסה לבריטניה להמשך הטיפול. היא החלימה במהירות ושבה לפעילות. ב-2013 זכתה באזרחות כבוד של קנדה. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, פתח עצומה באו"ם על שמה של יוספזאי, תחת הסלוגן "אני מלאלה", הקוראת לכך שכל ילדי העולם ילמדו בבתי ספר עד שנת 2015. ב-2014 זכתה בפרס נובל לשלום בשיתוף עם קאילש סאטיארת'י. יוספזאי היא האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס מעולם.

אליס מילר

מהנדסת אווירונאוטיקה ובעלת רישיון טיס אזרחי ישראלית והודית, שנאבקה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים. בשל שאיפתה להיות אסטרונאוטית למדה תעופה ואווירונאוטיקה ואף קיבלה רישיון טיס אזרחי. בשל כך, גם הייתה מעוניינת להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר, אולם בקשתה נדחתה על הסף, עקב היותה אישה.

בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ נגד משרד הביטחון ונגד צה"ל בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס וזאת רק משום היותה אישה. עתירתה של מילר נתקבלה על ידי בג"ץ. בשנת 2015 הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-67.

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• מחאת הנשים 2018
• עירוני