הייתי בדיוק בדרכי להשתמש בשירותים באפר בואנה ויסטה, קומפלקס באווירה מקסיקנית של חנויות קונספט ומזללות, כשנתקלתי בדלי ישראלי קטן וחמוד – פיקה פיקה אקספרס – שמעולם לא ראיתי. הייתי רעבה, הוא היה אסתטי, אז נכנסתי. הצוות היה תוסס במפתיע ביחס לעובדה שזה היה יום שני, אנשים נופפו אחד לשני בחיוכים עצבניים וזרקו באוויר ספרדית, אנגלית ועברית. לפני שהרמתי את התפריט, שף מקועקע מכף רגל ועד ראש צץ ממאחורי הדלפק.

"ברוכה הבאה! את הלקוחה הראשונה שלנו".
"של היום?"
"אי פעם!"

ככה התחיל אחד מהימים הטובים בחיי. לא רק שקיבלתי סנדוויץ' חינם, אלא הארוחה הוכנה על ידי זוכה טרי במאסטר שף ישראל, טום אביב. תוך כדי כריך אשכנזי/תימני מדהים של סלט ביצים וטבולה (הגרסה שלו מגיעה עם פריקי, עדשים, פטה וזרעי רימון) למדתי שהקשרים של אביב לאפר בואנה ויסטה הם עמוקים יותר ממה שנראה: המשפחה שלו הייתה מהמקימות של מרכז הקניות והקולינריה האקלקטי הזה. למדתי גם שאביב לא הגיע לארצות הברית רק בשביל לפתוח סנדוויצ'יה. ההיקף המלא של הכשרון שלו מתבטא במרחק כמה צעדים בלבד.

ברנז'ה היא המסעדה הראשונה של אביב בארצות הברית, עם אוכל ישראלי יצירתי בסטינג שנראה כמו בר משנות ה-70 מבפנים, גינה תעשייתית מבחוץ. הזמנתי מקומות על הבר לארוחה מיוחדת של אביב מסדרת "Kitchen Confidential" (כשם הספר המפורסם של אנתוני בורדיין), ארוחת טעימות אינטימית עם הצצה ישירה לאקשן.

הארוחה החלה כמו שצריך: עם קוקטייל. בכוס דמויית פטריה הגיע מיקס של אשכולית, ליים ואננס עם הל וליקר אנגסטורה. ההתחלה המוצלחת הזאת המשיכה עם גספצ'ו תותים, שנאמר לנו שלוקח שלושה ימים להכין אותו ושהיה מקסים כמו בוקר חורפי בחווה.

בין אם הגעתם לבראנץ' או לארוחת ערב, מנת הדג ולחם (22 דולר) היא פריט חובה בתפריט ובצדק. זו מנה דמויית סביצ'ה שנעשית עם מה שעלה בחכה באותו יום, שמרכיבים לבד עם עשבים, גלייז בלסמי ואיולי קרמי לפני שמורחים אותו על טוסט. קפצנו ישר לתוך קבב מפורק (38 דולר), ואחריה "פולנטה" ממליגה (17 דולר), מנה דמויית סופלה עם כמהין, כרישה ופרמז'ן.

וכל זה היה לפני שפגשנו את הכוכב הבלתי מעורער של ההצגה: כרוב סטייל שורטריב (13 דולר). לא ברור איך מישהו מוציא ביס בשרי כל כך מירק כל כך יומיומי, אבל זה למה יש כאלה שזוכים במאסטרשף בעוד כל השאר לא. נכון, המרקם הקצת שעוותי הזכיר יותר מדי את כפפות הגומי שחילקו לנו כדי שנוכל להתחיל לפרק אותו ("קונדומים לידיים שלכם", היה התיאור המדויק שניתן לנו). אבל המורכבות של ההכנה – הכרוב עבר מרינדה ואז ארבע שיטות חימום נפרדות – באמת הפכה אותו למשהו שחייבים לאכול.

בדיוק כשהקיבה שלי התחילה לנופף בדגל לבן, שף אביב הוציא עוד מנה אחרונה בשביל לסיים את שלב העיקריות. השם המדויק של המנה חמק ממני ומהרשימות שלי, אבל זה היה דג מנחם מאוד שהיה עטוף בלימון, ירקות ומרווה. מנה ביתית, מהסוג שטורפים בבראנץ' של יום ראשון.

נהנינו מכוסית ערק משותפת – ליקר אניס מסורתי – ואביב אמר כמה מילים. ואז עלינו לגן עדן. ליאלי ביירות היא עוגת סולת אוורירית (13$), שעליה מפוזרים פרחים אכילים עדינים והיא מוגנת על ידי תעלה של תאנים ופיסטוקים ברוטב מי ורדים.

אין דרך טובה יותר ליהנות מהאמנות של אביב והצוות שלו מאשר על הבר, שם הם ממהרים לצוץ ולתאר את ההשראה מאחורי כל מנה ואת דרך ההכנה שלה. אל תפספסו העונה גם את סדרת ארוחות "אל תקרא לי בראנץ'", שמוגשת בחצר, עולה 47$ לסועד וכוללת שלוש מנות. אין ספק שאבלה שם חלק מעונת החורף של מיאמי.

• אוכלים שותים
• ביקורת מסעדות
• מיאמי
• טום אביב
• מסעדות בחו"ל

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני שנה הייתי במיאמי. לא חשבתי שאגיע לשם, אבל היה לי מזל וכנס של מערכות Time Out מהעולם התקיים שם. גם לא חשבתי שאגיע לבר קריוקי על טיילת החוף של מיאמי, אבל המינגלינג מחייב, וזה היה סוג הבילוי שכל העורכים – מלונדון וניו יורק ועד קואלה לומפור התעקשו עליו. לא רציתי להיות הדאונר מתל אביב אז הצטרפתי אליהם. וכך, הכי שיכור שיכולתי להיות, נעמדתי על במה קטנה וזייפתי בכל דרך אפשרית את ״Last Nite״ של הסטרוקס.

למחרת זה כבר רץ כסרטון (לצד נוספים, לא רק אני הושפלתי) בחוגי ווטסאפ מצומצמים. התחננתי שימחקו אותו – מי שמזדעזע מווידיאו שבו לוחמי דאע"ש שוחטים עיתונאי כופר, עוד לא ראה סרטון שלי מזמר.

זו לא הייתה טראומת קריוקי, זה פשוט היה הניסיון היחיד שלי בתחום וכפי שחששתי – הוא לא צלח. כנראה אין לי את האקס פקטור, אם לתת לכישלון שלי גושפנקה אקטואלית. החברים שלי, ובכלל רוב האנשים שאני מכיר, דווקא מתים על קריוקי ואפילו ממש טובים בזה. כלומר, הם שרים טוב, ובהתחשב בעובדה שאף אחד מהם לא עוסק במוזיקה למטרות פרנסה, כנראה עבורם זו הדרך היחידה להשוויץ בכישרון שלהם מול אנשים שלא שומעים אותם שרים במקלחת.

והם שרים. אר אנ׳ בי מתחילת שנות האלפיים, להיטי פופ מהניינטיז וקיטש מהאייטיז, שום דבר לא עוצר אותם. אם יש מסך עם מילים ומיקרופון, ובעצם, גם בלי מיקרופון – יוצאת מהם השרה׳לה שרון. זה כמו דיבוק אוהב אדם שמשפריץ שמחת חיים. ואין לי בעיה עם שמחת חיים, כולי שמחת חיים, אני פשוט לא מבין את הטריגר ויודע שהפסקת חשמל היא הדבר היחיד שיכול לעמוד מולו.

אין לי את הכישרון הבסיסי כדי לקחת חלק בקריוקי, ואם אני לא נהנה, משעמם אותי לראות אחרים נהנים. הם יכולים ליהנות בלעדיי וזה בסדר. התכנסות של כמה חברים ביום שישי האחרון הפכה בספוטנטניות למסיבת קריוקי כזו. שירים התנגנו, אנשים שרו ואני ישבתי דומם על הספה. מדי פעם הזזתי את הראש כאילו־בקצב של המוזיקה כדי לחלוק כבוד במהלך ביצועים מרשימים, אבל שום דבר מעבר לזה. חיכיתי שתיגמר לי הסוללה בטלפון והלכתי.

כל הדרך הביתה זמזמתי מנגינה שמחה ומטופשת כלשהי, לא הייתי צריך את חברה שלי שתגיד לי שגם אז אני מזייף – שמעתי את זה לבד. אחד מסוגי הבילוי הפופולריים בישראל, או לפחות מה שמרגיש כזה, פשוט לא מצליח להיות רלוונטי עבורי. כנראה יש ימים שבהם צריך לדעת להישאר בבית ולקוות שאף אחד לא יבוא עם ערכת קריוקי.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• קריוקי
• מיאמי
• טור
• טור שבועי

• Facebook
• Twitter
• Email

לכל בר האופי והאוירה שלו. לא נשמיץ את הבר השכונתי החביב עליכם, אבל ישנם מקומות שלוקחים את המקוריות שבבילוי למקום אחר לגמרי. אספנו עבורכם רשימה של המקומות המקוריים, המעניינים, היחודיים והביזאריים ביותר להשתכר בהם ברחבי העולם, שיגרמו לכם להרגיש שהמציאות מתערערת עוד לפני ששתיתם משהו.

Ladies & Genteman, לונדון

בר הקוקטיילים ליידיז & ג'נטלמן בקנטיש טאון שבלונדון נפתח אך לאחרונה, וכבר זוכה לפופולריות רבה ומלא עד אפס מקום. מילוי החלל אינו מהווה משימה מורכבת – הבר הזעיר נפתח בחלל תת-קרקעי שבמקור שימש כשירותים ציבוריים. העיצוב הפונקציונאלי המקורי נשמר, והבר מורכב משני חללים שביניהם חלל מאוחד, המשמש בתור בר. בליידיז & ג'נטלמן מוגשים קוקטיילים, וכאמור, מומלץ להזמין מקום מראש – אחרת לא תזכו להכנס, ותאלצו להתאפק.

Baobab Bar, דרום אפריקה

תמיד חשבנו שהנסיך הקטן עוד ישקע בדכדוך וישתה את מחשבותיו לשכרה – הכירו את בר הבאובב בדרום אפריקה, שמציע למתארחיו לשבת לשתות בתוך עץ באובב ענק שגילו כששת אלפים שנה. הבר ממוקם בפרובינציית לימפופו שבדרום אפריקה, שבעצמה נשמעת כאילו נלקחה הישר מתוך ספר ילדים. העץ החלול מתנשא לגובה של 72 רגל, ובתוכו ממוקם בר שיכול להכיל עד 40 איש ואת כל חלומות הילדות שלנו.

The IceBar, שוודיה

בעיירה הקטנה Jukkasjärvi (ויתרנו על ההגיה מראש) שבשוודיה, שוכן ה-"IceBar" בתוך המלון "IceHotel" החצוב כולו בקרח. הבר פתוח מאז שנת 1994 (איפה הוא היה ברצח רבין?) ומתגאה, כמו עסקים רבים אחרים המוכרים לנו – בהיותו "המקורי", משל היה בית הפנקייק. המשקאות בבר מוגשים בכוסות עשויות מקרח, והבליינים מוזמנים לפזז על רחבת הקרח שבמקום. בר הקרח נפתח בכל שנה במהלך חודשי החורף, כאשר בכל גלגול הוא עוטה פנים אחרות ואחראים לעיצובו אמנים שונים ומגוונים.

Exchange Bar and Grill, ניו יורק

הבר, השוכן בשדרה השלישית בניו יורק, מתגאה בהיותו בר הבורסה הראשון בעולם – ובו מחירי המשקאות יורדים או עולים על פי היצע וביקוש. אם אתם אוהבים משקה ממש אזוטרי, או חובבי כלכלה מושבעים שקשה להם להתנתק מהעבודה – זה המקום בשבילכם. הבר מציע גם רגעים של "משבר כלכלי", בהם מחירי המשקאות צונחים לרצפה – 2 דולר על כל הבירות במקום ו-4 דולר למשקאות היקרים ביותר.

Alux Restaurant & Lounge, מקסיקו

למתגעגעים לפלינסטונס – הבר-מסעדה אלוקס בפליה דל כרמן שבמקסיקו ממוקם בתוך מערת נטיפים תת-קרקעית. העיצוב הקפיד, בכוונה או לא, לחזור בעצמו אחורה בזמן לתקופות חשוכות במיוחד, והוא כולל ספות ומושבים מנומרים, ותאורה צבעונית מתחלפת בצבעים כחול, ורוד וסגול שמוקרנת על עמודי הנטיפים שבמקום.

B.E.D, מיאמי

B.E.D – ראשי תיבות של Beverage, Entertainment & Dining (משקאות, בידור ואוכל), שמרכיבות, שלא במקרה, את המילה "מיטה". הבליינים בבר יושבים על גבי מיטות שעליהן מוגשים השתיה והאוכל שהמקום מציע מתוך התפריט. אם אהבתם את הרעיון, תשמחו לדעת שניתן לערוך שם גם אירועים רבי-משתתפים. עכשיו רק צריך לטוס למיאמי.

Casa Pocho, ספרד

חלום שהתגשם – ברוכים הבאים ל-Casa Pocho, הבר היחיד שבו אתה מגדף אנשים עוד לפני ששתית. הבר, הממוקם בולנסיה שבספרד, מציע משקאות וטאפאס חינם ללקוחות שמקללים את האמ-אמא של הברמן. אם חשבתם שתוכלו לפלוט איזו קללונת ולעבור, כדאי שתדעו שההנחות ניתנות רק למקללים משקיענים במיוחד, שמציגים ארסנל משובח ומקורי של העלבות לברמן. על פי טענת השותפים בבר, הרעיון עלה במטרה לייצר רגיעה עבור אנשים בצל המשבר הכלכלי, ומנצלים אותו אנשים מכל הגילאים. אנחנו נמשיך להמתין בקוצר רוח למימוש ההבטחה לדרכון ספרדי.

[tmwdfpad]

The Clinic, סינגפור

אם טסתם לחו"ל ואתם מתגעגעים לפסיכולוג ורוצים להטביע את יגונכם בטיפה המרה – אתם מוזמנים לבקר בבר הקליניקה, שמציע עבור מבקריו חויית בילוי של בית חולים. הבליינים האמיצים יושבים על כסאות גלגלים ומסבים לצד שולחנות ניתוחים, השתיה מגיעה בתוך שקיות עירוי או מבחנות, ואם תחשוק נפשכם באוכל – הוא יגיע בתוך קערה דקורטיבית ומעוררת תיאבון בצורת כליה. אם תוכרעו על ידי האוכל והשתיה- ישנה אפשרות לנמנם על מיטות חולה, ואחרי שתאגרו אנרגיה תוכלו להמשיך לפזז במועדון שנקרא המורפיום, ונמצא בתוך הבר.

The Desert Cave Hotel, אוסטרליה

אם אוסטרליה עצמה לא רחוקה ומבודדת מספיק בעיניכם, אתם מוזמנים לבלות כמה ימים רצופים של טיסות ושל נסיעות ממושכות כדי להגיע לאחד הברים המבודדים בעולם, הממוקם ליד עיירת המכרה קובר פידי שבדרום אוסטרליה – שרובה ממוקם מתחת לפני האדמה. העיירה זעירה בגודלה, ומוקמת ליד מכרות אופל עצומים במדבריות מאות קילומטרים מכל עיר בגודל סביר. הבר עצמו נמצא במערת כריה מתחת לפני האדמה, ויבטיח למיזנטרופים שביניכם כמה רגעים של שקט מקסימלי.

• אוכלים שותים
• ספרד
• מיאמי
• אוסטרליה
• מקסיקו
• דרום אפריקה
• בר
• בילוי
• סינגפור
• לונדון
• ניו יורק
• חדשות האוכל
• ברים בתל אביב