כשדנה פרנק עברה לתל אביב כסטודנטית צעירה לתואר ראשון, היא הגיעה די מהר למקום שאליו הגיעה רוב סביבתה הסטודנטיאלית באותם ימים: עבודה במלצרות. זה היה ה-Go To ג'וב של מרבית הצעירים בעיר משנות האלפיים המוקדמות ועד לימי הקורונה, ג'וב שאיפשר לא רק לכסות את שכר הדירה ולהתפרנס באופן סביר, אלא חלק בלתי נפרד מאורח חיים שגם עיצב במידה רבה את הדי.אן.איי של העיר והיה כרטיס כניסה לחוויות ראשונות בעיר הגדולה, לחיי הלילה ששגשגו באותם ימים ולהיכרות עם הקולינריה המקומית שהייתה בהתפתחות מתמדת. הרבה אספרסו נשפך מאז על שולחנות ברחבי העיר, ועכשיו דנה פרנק הולכת לחגוג את זה.

>> 120 שנים בלי בדידות: ההיסטוריה המפוארת של בתי הקפה בתל אביב
>> עוגה שיש לה עיר: 3 מתכונים לא פשוטים לעוגות תל אביביות מנצחות
>> סופ"ש יום ההולדת ה-116 של תל אביב וגמר "עוגת העיר", 5.4-3.4, מוזיאון העיר.פרטים וכרטיסים כאן

במסגרת אירועי יום ההולדת ה-116 של תל אביב שיתרגשו על מוזיאון העיר בכיכר ביאליק החל ממחר ולאורך הסופ"ש, תכנס פרנק ערב של וידויי מלצרים שיעלו על נס את אותם ימים קריטיים בהתפתחות העיר ובהתפתחותם האישית. פרנק, שעבדה בעצמה כמה שנים ברוטשילד 12 ואחר כך בג'וז ולוז, תארח את ברק היימן, טס השילוני, אירית שנקר, נעה רוזין ואמיתי שולמן שישתפו ברגעיםמוזרים ומשונים מימיהם כמלצרים, יסבירו כיצד המלצרות עיצבה וכוננה את תפיסת עולמם, העמיקה את ההיכרות שלהם עם תל אביב ואנשיה ועם החיים עצמם.

חגיגת המלצרים הנוסטלגית הזאת מגיעה בעידן שבו סטודנטים כבר לא ממהרים למלצר ומחפשים עבודות מכניסות יותר שיכסו את שכר הדירה והוצאות המחייה המזנקות, ואין כמעט בעל עסק הסעדה שאינו מתלונן על מחסור בכוח אדם איכותי או אפילו חובבני. המגמה החלה עוד בשלהי הקורונה והחמירה בעקבות המלחמה, כשההתייקרות המטורפת של החיים בעיר דחפה צעירים רבים אל ההייטק, מה שהוביל גם לגוויעתו של הלייט נייט.מי בכלל יכול לחגוג עד אמצע הלילה כשמחר קמים מוקדם למשרד.

המלצרות תמיד נתפסה בישראל כעבודה זמנית ו"לא רצינית" (בשונה מהתפיסה באיטליה ובצרפת למשל, שם מלצרות היא מקצוע לכל דבר), אך משתתפי הפאנל לא בהכרח זורמים עם התפיסה הזאת. הקולנוען ברק הימן מספר כי ימי המלצרות שלו ב"אורנה ואלה", שנמשכו לאורך שש שנים, בנו במידה משמעותית את האקטיביסט שהוא היום (בפסטיבל דוקאביב הקרוביוקרן "אורנה ואלה", סרטו של אחיו, תומר הימן, על הקפה-מסעדה שהגדיר את שינקין במשך שני עשורים).

"אצל 'אורנה ואלה' למדתי שבבחירה בין ערכים לבין כסף, שמתנגשת לא פעם, קודם כל בוחרים בערכים", הוא מספר. "הן דאגו לכל הומלס כאילו הוא היה לקוח ששילם ממיטב כספו. הן לימדו אותי על שוויון, ליברליות ופלורליזם לא כהלכה, אלא למעשה. כאשר אירחו למשל חוגי בית לדב חנין ואחרים, גם בערבים הרווחיים ביותר, ומעל הכל היו שמורת טבע אידיאולוגית בלב לבו של שינקין. הן היו בית לא רק ללביבות בטטה הכי טעימות בנמצא, אלא גם ובעיקר לרוח חברתית פוליטית, אידיאלוגית ומצפונית שמאוד נדיר למצוא היום".

טס השילוני, שעבדה און אנד אוף בקפה שלג המיתולוגי שנסגר לפני ארבע שנים, מספרת ש"את כל החיים הבוגרים שלי אני חייבת לקפה שלג. שם התחלחלה לי ההבנה שאני לסבית. שם נעה ארנברג ראתה אותי מכינה קפה והבינה שאני מתאימה לתפקיד של מור ב'אחיות המוצלחות שלי'. בפעם אחרת אחת הלקוחות הקבועות הביאה אותי להפיק פסטיבל אנימציה בירושלים, ואפילו להייטק הנכסף שעמד בניגוד מוחלט למלצרית, הגעתי דרך שלג".

יש חוויות מהמלצרות שאת זוכרת במיוחד?
"פעם התארח במלון מול שלג איזה דיפלומט רציני מאחת המדיניות הסקנדינביות, ראש ממשלה או משהו. והיינו צריכות להגיש לו קפה, והוא כולו היה מעונב ומהוגן ואנחנו עדיין היינו המלצריות של שלג שמגישות פיתה עם פטה, זה היה אקראי ברמות. ואני לא אשכח את הפעם ששרון איילון מ'קחי אותי שרון' ישבה בקפה, זה היה בלתי נשכח".
>> "וידויים מתוקים", חמישי 3.4, 23:00-20:00, במסגרת אירועי יום ההולדת ה116 לעיר תל אביב יפו.כל הפרטים כאן

• עוגת העיר
• מוזיאון העיר
• מלצרות
• אוכלים שותים

חג הפסח המתקרב מסמל עבור רובנו זמן להתבוננות פנימית ובילוי עם המשפחה. בתור מלצר נצחי, פסח עבורי הוא השבוע שלקוחות מבקשים קרוק מאדאם בלחם ללא גלוטן לצד מרטיני על וודקה כשל"פ. בקשות יוצאות דופן מלקוחות לא שמורות רק לפסח וכל סרוויס הוא רכבת הרים והצגה חדשה. רבים.ות מאיתנו השתתפו במופע בתור מלצרים שהתפללו שהזוג האחרון על הבר כבר ילך, תוך שחלמנו על "עבודה של גדולים". על אף שמלצרות נתפשת זמנית הודות לחוקי עבודה לא ברורים וגישת הלקוח תמיד צודק, היא עדיין מהווה מוקד משיכה לחובבי אוכל, דרינקים ומתן שירות.

את המגש הראשון החזקתי לפני למעלה מעשור בבית קפה סואן והוא הגיע לרצפה מהר מהצפוי. בזמן שערמתי צלחות בשלל גדלים, לקוחה בשולחן מאחורי ביקשה זיקוק על העוגה שהזמינה ליום הולדתה וכשהסתובבתי לכיוונה, המגש החליק והתרסק לה על הפרצוף. כשהגיע הנר המיוחל עוד היו לה חתיכות פסטה רוזה בתלתלים. המגשים המשיכו להתעופף להם תקופה כולל הפלת מגש כוסות תה על סבתא תמימה, ניפוץ דיקנטר יוקרתי לרסיסים ושפיכת בקבוק יין אדום על אורחת בשמלה לבנה.

כשהתחלתי לעבוד במסעדות שף הידיים החלו להתייצב ואיתן ההבנה שאני אוהב את עולם השירות ומעוניין להתמקצע בו. האפשרות לשלוט בחוויה של האורחים לערב אחד היא הזדמנות עבורי להעניק להם שואו שלא ישכח ועד היום ניגשים אלי אורחות ואורחים שזוכרים את השירות שקיבלו. מלצרתי זוגות בעת הצעת נישואין, זוגות שהגיעו בתום ליל החתונה ואפילו בני משפחה במהלך אזכרה. למרות אהבתי למקצוע, המפגש עם הלקוח הישראלי עלול להיות מאתגר.

לפני הקורונה מלצרתי תייר איטלקי מבוגר שהגיע לצד חבורת ישראלים שהשקו אותו כהוגן. "אתה יפה מאוד בן, כמו האוכל שאתה מגיש" ענה לשאלתי אם טעים. "שתדע, יש לי מסעדה טובה בדרום איטליה. תבוא איתי, תנהל אותה ויהיה לנו כיף יחד". חייכתי במבוכה וביקשתי מהמנהלת לא לגשת יותר לשולחן. בקינוחים הוא צעק למנהלת לבוא, כתב את המספר שלו על נייר ודרש לראות שהכנסתי לכיס כי "לא יוותר עליי". בערב אחר, קולגה ביקשה ממני שנחליף אזורים כי לא הסתדרה עם האורחים, ארבעה גברים רועשים. הם דיברו אליה בזלזול ותיזזו אותה כהוגן. "אחד מהם צבט אותי בישבן ולא הרגשתי בנוח להעיף אותם ולפגוע בכסף של כולנו", סיפרה לי לאחר ששילמו את החשבון.

במהלך הסגר הראשון החלה העזיבה ההמונית של המלצריות והמלצרים, בעלי המסעדות התקשו לגייס חדשים והמחסור מורגש עד היום. אם תשאלו לדעתי, המסעדנים לא מנסים מספיק. מעוניינים.ות להעסיק מלצרים מקצועיים שיישארו איתכם במסעדה שנים? שלמו להם כמו שצריך –גם על שעות סטנד-ביי, בריף והכשרות מקצועיות. כן, אפילו בטלו את הטיפים, העלו את מחירי המנות ושלמו להם משכורת מלאה והוגנת. אפשרו להם להתפתח ושלחו אותם להדרכות שירות מקצועיות, קורסי יין, אלכוהול או גסטרונומיה. אנחנו המלצרים.ות לב ליבה של המסעדה שהקמתם.ן ואם לא תעניקו לנו תחושת שייכות ואפשרות לפיתוח עצמי, יום אחד נעלם ויחד איתנו העסק.

רגע לפני הסגר השני, הרגשתי חבול ומיואש מעולם המלצרות, לכן התפטרתי מבלי לחשוב על קריירה חדשה. בשבוע האחרון בעבודה מלצרתי אורחים חשובים לשף. "מה עושה מחר בערב?" שאל אחד האורחים באמצע הארוחה, "כלום" השבתי בפליאה. "מצוין, אתה נותן שירות נהדר ואשמח שתגיש אצלי את ארוחת הערב". הוא כתב על פתק את הכתובת, הגיש לי אותה בלחיצת יד ואמר שנתראה בשבע בערב בדיוק. למחרת עליתי במעלית לאחת הקומות הגבוהות בתל אביב, כשהאצבע על הטלפון מוכנה לחייג 100 ולהתנצל בפני אמא על טעות נוספת שעשיתי בחיי.

במקום להיכנס למסיבת חשק בה אני מגש הסושי, הוא פתח לי את הדלת לביתו והכניס אותי לעולם המופלא של השירות הפרטי. מאז אותו ערב, אני עובד אצלו ואצל משפחות נוספות בארוחות שף אינטימיות. העבודה בתור מלצר פרטי חשפה אותי לצדדים חדשים בעולם האירוח ואפשרה לי להבין את ערך השירות שאני מעניק. למרות החוויה המתקנת והאפשרות לראות במלצרות קריירה לגיטימית ומוערכת, עדיין אינני יודע אם אני כאן כדי להישאר בתחום או שגם איעלם יחד עם שאר המלצרים.
היום מתקיים ב"אסיף – המרכז לתרבות אוכל ישראלית" אירוע מיוחד בסוגייה שמטרידה את ענף המסעדנות – כוח האדם המדולדל בעיקר בגזרת המלצרים והברמנים. ישתתפו בו בכירי המסעדנים וכן חברי כנסת הכותב, מלצר (גם) במסעדת פרא, ישתתף בפאנל תחת הכותרת "סוגרות חשבון – סשן וידויים מעולם המלצרות".לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• טור אישי
• מלצרות
• מסעדות

• Facebook
• Twitter
• Email

תפריטים פואטיים

טרנד שניצניו התחילו בעסקיו של איל שני וחלחל אל תפריטיהם של מגוון בתי קפה ומסעדות שרצו אולי להישמע קצת יותר היפסטרים. מ"שק דה קוק" ועד "סיפוק עמוק לפנים", לפעמים יש תחושה שתפריטים בעיר הזאת נשמעים פחות כמו תיאורים של מנות ויותר כמו שמות של סרטי פורנו. זה אולי היה מגניב ומרענן לפני שלוש שנים, אבל האמת היא שאנחנו נשמח לקבל את התפריטים שלנו בחזרה. כי אם כבר אנחנו משלמים 65 ש"ח על סלט, אז לפחות שנבין מה יש בו.

אבוקדו

הפרי הירוק והשמנוני הפך בשנתיים האחרונות לסופר הירו קולינרי ובעיקר כוכב אינטסגרם בלתי מעורער, כשהשיא היה פתיחתן של מסעדות שכל התפריט שלהן מוקדש אך ורק לאבוקדו ואפילו השקת פסטיבל אוכל על טהרתו. "אבוקדו הוא הקנדל ג'נר של קערת הפירות", הכריזו בדיילי מייל הבריטי, כבר לפני שנתיים, ועדיין גם היום, יש תחושה בעיר (ובעולם בכלל) שהטרנד הירוק מסרב לחלוף. כמו בכל תופעה, גם לאבוקדו קמו מתנגדים. בזמן שהביקוש לפרי עלה בצורה חסרת תקדים, חקלאים מקסיקנים התחילו להרוס יערות שלמים כדי לשתול עצי אבוקדו ולעמוד בקצב הביקוש המסחרר. אותם עצים זקוקים לכמויות מים אדירות, מה שבעצם נזק סביבתי אדיר בזמן שאתם ניסיתם לאכול את המאכל הבריא והמגניב של הרגע.

שאבלי

גם אתם הרגשתם שכולם סביבכם שותים "שאבלי"? ובכן, זה לא סתם. היין הלבן הקרוי על שם האיזור הצפוני והנחשב בבורגון נכנס בשנים האחרונות לתפריטי היין של לא מעט מסעדות בעיר והפך למעין סמל סטטוס תל אביבי. גם אלו שיין לא נמצא בתחום מומחיותם הזמינו שאבלי בלי לחשוב פעמיים, ספק כדי להישמע מביני עניין בפני המלצר, ספק כי זה פשוט מה שחבריהם המעורים יותר הזמינו ביציאה הקודמת. אנחנו כמובן בעד השתכללות של הטעם התל אביבי ביין, אבל הגיע גם זמנו של הטרנד הזה לחלוף. בינתיים, תתחילו לשנן את השם של איזור היין הלוהט הבא: סאנסר שבעמק הלואר.

אוכל שחור

פסטה שחורה, לחמניה שחורה ואפילו מילקשייק וגלידה שחורים. יותר ויותר מנות ומשקאות שחורים נכנסו בזמן האחרון לתפריטים שלנו והפכו בן לילה לטרנד הקולינרי הכי חם של הרגע. בגלל שצביעת המזון נעשית באמצעות חומרים שלא משפיעים על הטעם, ברוב המקרים מדובר בלא יותר מתמונה יפה לאינסטגרם. זה אולי היה נחמד, אבל הגיע הזמן להיפרד מהאוכל השחור ולהפסיק להסתכל על הקנקן, אלא על מה שבתוכו.

שירות אנטיפתי

תופעה תל אביבית ותיקה ומעצבנת במיוחד, של מקומות שבאופן מכוון לא שמים יותר מידי על הלקוחות שלהם. הגיע הזמן להגיד אחת ולתמיד: זה לא מגניב להיות מלצר אנטיפתי, והעובדה שטיפ של 12% זה דיפולט בעיר לא נותנת תירוץ לזרוק את הצלחת על השולחן וללכת או לא להגיד ללקוח שלום כשהוא מתיישב.

אוכל בשקית

כשאוכלים בתל אביב, קשה מאוד לצאת שבעים ושתויים בפחות מ-150 ש"ח לסועד, ומי שרוצה חוויה קולינרית זולה יצטרף להסתפק באוכל רחוב. אולם בשנים האחרונות שני התחומים הקולינריים התערבבו זה בזה, ומאז שהשפים הגדולים נכנסו לאוכל הרחוב, תהליך דומה קרה גם בכיוון ההפוך. יש תחושה מסויימת שהרחוב נכנס למסעדות, והגשה של מנות על מצע של קרטון או שקית נייר הפכה לטרנדית וקלילה. אבל אם כבר אנחנו יושבים, ואם כבר אנחנו משלמים כל כך הרבה, אולי לפחות נקבל את האוכל בצלחת? והרבה יותר חשוב מהתמורה הכספית, אנחנו פשוט נייצר ככה הרבה פחות זבל.

• מסעדות בתל אביב
• טרנדים
• יין
• אבוקדו
• מלצרות

• Facebook
• Twitter
• Email

בינואר האחרון נכנסה לתוקף פסיקה חדשה המכונה "חוק הטיפים", ומסדירה מחדש את יחסי העבודה בין המסעדות למלצרים. משמעות החוק היא שהטיפים ייכללו כעת בתלוש המשכורת וינוכו מהם מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי ופנסיה. תלוש המשכורת החדש יכלול ימי חופשה, החזרי נסיעה, דמי הבראה ומחלה ופיצויי פיטורין לפי גובה המשכורת בתלוש. בשורה התחתונה, הטיפים יהיו מעתה של המלצרים, והזכויות הסוציאליות המלאות יהיו באחריות המעסיק.

הצד של המסעדנים

חלק מהמסעדות ומבעלי העסקים חוששים שהפסיקה החדשה תפגע בהכנסות המסעדה. המסעדות בישראל מתמודדות כיום עם מיסוי כבד ונתונות תחת קשיים רבים, אך אין זה אומר שעל המלצרים לשלם את המחיר. למעסיק אסור לקנוס את המלצרים בשום אופן. הוא לא יכול לנכות משכרם אם חסר כסף בקופה, אם נגרם נזק למתקני המסעדה או אם הם היו חולים.

הצד של הצרכנים

מבחינת הצרכנים, דבר לא אמור להשתנות. הטיפים עדיין מגיעים אל המלצרים, רק שבדרך מופרשים מהם סכומים שמנוצלים לטובת זכויות סוציאליות חשובות של המלצרים. אם עד היום, בשוק המלצרות הפרוץ, חששנו שאם לא נשאיר טיפ המלצר עלול לא לקבל שכר, היום אנחנו יכולים להיות רגועים. החוק החדש מבהיר כי זו חובתו של המעסיק לדאוג לפרנסתו של המלצר, ולא חובתם של הסועדים.

הצד של המלצרים

הטיפים יהיו מעתה אך ורק שלכם.מסעדות רבות נוהגות להשתמש בכספי הטיפים להוצאות השוטפות של המסעדה, וכך המלצרים לא מקבלים את הטיפים שהרוויחו בזיעה ובמאמץ. הפסיקה החדשה קובעת כי כספי הטיפים ישמשו אך ורק למשכורות המלצרים, וכי המעסיק יהיה מחויב להוכיח שהשתמש בכספי הטיפים לטובת תשלום לעובדיו ויהיה עליו להנפיק תלושי משכורת מלאים.

מה זה בעצם אומר?כעת הטיפים יהיו חלק משכר המלצרים, אשר יקבלו זכויות סוציאליות מלאות, ששוות בערך ל-30 אחוז מהשכר הכולל.

ואם היה יום חלש במסעדה והטיפים לא מספיקים?על אחריות המעסיק לדאוג שהמלצרים יקבלו את שכר המינימום או את השכר המינימלי שעליו סוכם בחוזה ההעסקה.

שכר המלצרים לא אמור להיפגע.אמנם בעבר מלצרים הרוויחו כסף מזומן בשחור הישר ליד, אך לא זכו לתשלום ביטוח בריאות, ביטוח לאומי והפרשה לפנסיה, או שנאלצו להסדירם באופן עצמאי. בנוסף, על פי הפסיקה החדשה, המלצרים יקבלו שכר על כל שעות העבודה שלהם, ולכן גם שעות הסטנד-ביי ייחשבו לחלק בלתי נפרד מיום העבודה של המלצר.

אז מה המלצרים חושבים על החוק החדש?

למרות ההבטחה, מלצרים רבים חוששים ששכרם בכל זאת ייפגע. אדווה (26) ממלצרת כבר שלוש שנים בבית קפה: "אני חוששת שעכשיו כשהטיפים מהווים את המשכורת עצמה, אנשים ישלמו פחות טיפ. תרבות הטיפים עלולה להשתנות משום שאנשים מרגישים שלא מתפקידם לממן את משכורת המלצרית וכי זו חובת ואחריות המעסיק. עם זאת, החוק דווקא נועד להבטיח זכויות מלאות למלצרים ולדאוג שיקבלו את כל המגיע להם כעובדים שכירים".

אז איך החוק החדש עומד לשנות את עולם המסעדנות? עוד קשה להגיד. כצרכנים, נקווה שלא נראה עליית מחירים בעקבות אחריותם החדשה (והמתבקשת) של המעסיקים לשלם לעובדיהם. מנקודת מבטם של בעלי העסקים, נותר לקוות כי החוק לא ימוטט עסקים שלא יהיו מסוגלים לשלם שכר לעובדיהם, דבר שבאופן משונה לא נדרש מהם עד היום. ומצד המלצרים, שהם לא פעם אנחנו, נותר לנו לקוות שנוכל להמשיך ולממן את שכר הדירה ושכר הלימוד בכבוד, ובנוסף להתחיל לדאוג לזכויותינו הסוציאליות כמו ביטוח פנסיה ובריאות.

וטיפ אחרון לסיום: מלצרים, אל תתנו תחושה רעה למי שהזמין מי ברז או ביקש תוספת קשטופ וחרדל. לקוחות, נסו לא להתרעם על המלצר אם המנה מתעכבת, כמעט תמיד לא מדובר באשמתו. ואחרונים חביבים – מעסיקים, שלמו למי שעובד אצלכם. זה כל כך בסיסי.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מלצרים
• אוניברסיטת תל אביב
• טיפים
• מסעדנות
• מסעדות בתל אביב
• איגוד המלצרים
• מלצרות
• חוק המלצרים
• מלצרים בתל אביב
• ענף המסעדנות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אני באמת לא מבין איך הגענו למצב שאף אחד לא רוצה לעבוד בתל אביב. כולם פה בוכים שאין להם מה לאכול ואין להם אגורה, אבל הברים, בתי הקפה והמסעדות מפוצצים. כל כך מפוצצים שבעלי הברים והמסעדות מחפשים עובדים אבל אף אחד לא רוצה לעבוד!", כתב גונדה כתר יניב, דמות ותיקה בחיי הלילה בעיר וכיום הבעלים והמנהל של דה פהפה פיצה נפוליטנה, בפוסט פייסבוק שהציף נושא כאוב בעולם המסעדנות.

כתר יניב מאשים את העובדים. "אני מוצא את עצמי עושה סידור ולא מצליח למלא שבוע", הוא אומר. "הדור השתנה: כולם בים, במסיבות טבע ובמועדונים. ומצד שני הדרישות עלו. המעסיקים רחוקים מלהיות מושלמים אבל אני מאמין שתנאי ההעסקה למלצרים בתל אביב הם יותר מטובים. בחיי הלילה המשכורות מצוינות ואדם מרשה לעצמו לעבוד פעמיים בשבוע ועושה טובה למעסיק שהוא בכלל מגיש משמרות".

"יש תחושה בעיר שההילה סביב התפקיד ירדה", מחזק רן קרן, שותף באיסמי סלמה ובטנג'יר. "זה לא השכר כמו שאף אחד כבר לא רוצה להרגיש שהוא משרת מישהו".

אלון־לי גרין, פעיל חברתי העומד מאחורי קידום חוק המלצרים המבקש מתן זכויות עובדים ושכר בסיס למלצרים, לא ממהר להאשים את דור ה־Y בנושא. "בשנים האחרונות החלו התאגדויות של ארגוני עובדים בעיקר בעולם ההייטק ובחברות הפרסום. העובדים בחברות אלה הם בדרך כלל צעירים שהתחילו לדרוש זכויות. המלצרים הם החברים של אותם עובדים. התודעה של מתן זכויות הפכה להיות נחלת הכלל, וגם המלצרים רוצים שיפסיקו לנצל אותם. אני מבין את הצעירים שלא רוצים למלצר, המעסיקים הם לרוב חמדנים ופוגעניים".

מאיה, מלצרית בבר שכונתי שעומדת להתפטר, מחזקת את הטענה. "מלצרים לא יודעים לעבוד. אנשים באים כדי לשתות חינם ועל הדרך אולי לעשות 50־60 ש"ח לשעה", היא אומרת. "זה לא קשור לפינוק. אני רוצה להפסיק למלצר כי המעסיקים נותנים לך את התחושה שאם אתה עובד במקום אז אתה נתון לו. אין לי זכויות בתור עובדת. אף אחד לא עושה עם זה שום דבר כי כולם תופסים מלצרות כעבודה זמנית לפני העבודה 'האמיתית'".

"יש יותר מדי בתי עסק בעולם המסעדנות", מוסיף שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות בישראל, עוד זווית לדיון. "לא הניהול מגבוה ולא הפינוק של המלצרים הוא שיוצר את הבעיה. האינפלציה לעסקים היא שגורמת למחסור במלצרים". ברמן גם ציין שבכנס איגוד המסעדות הקרוב, שייערך ב־27.6 במלון דן פנורמה, יהיה מושב מיוחד בנושא מצוקת כוח האדם בעולם המסעדנות.

• חוק המלצרים
• מלצרות
• מלצרים
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• מסעדות
• אלון לי גרין