אהוד בנאי | זאפה אמפי שוני

משפחת בנאי עדיין על המפה, בעיקר כי יש כל כך הרבה מהם. אם אתם מחפשים חיבור למוזיקה ישראלית, אותנטית, שמזקקת את המקום שבו אנחנו חיים בו בעדינות נפש – אהוד בנאי הוא האדם בשבילכם. אחרי שנים של הופעות לא נגמרות ועשורים אלבומים טובים שממשיכים לזרום, גם בגיל 70 המוזיקאי המחונן לא עוצר. בנאי מגיע לזאפה באמפי שוני, ומתכנן להרים הופעת בלוז שתכלול בתוכה את כל תקופותיו כאמן. התרגשות עזה מובטחת, רק אל תשכחו לצאת לפני הפקקים של חמישי.
יום חמישי 17.8,לפרטים נוספים ורכישה

דודו טסה | גריי מודיעין

דודו טסה, כנראה אחד מהכוחות המוזיקלים הכי מעניינים בתרבות הישראלית בעשורים האחרונים, יודע בדיוק איך לגעת בעצב הישראלי שמחבר בין מוזיקה בעברית למוזיקה ערבית. באמת שיש מעט מאוד אמנים עם קונצנזוס מוחלט כמוהו – אולי רק זה שנמצא מעליו כאן ברשימה. כל ישראלי חייב לראות את טסה לפחות פעם אחת, וזה לגמרי שווה את הנסיעה כל הדרך ל… מודיעין? אוי, טוב נו.
יום שישי, 18.8,לפרטים נוספים ורכישה

החצר האחורית | זאפה חיפה

הלהקה הכי חתרנית עם המילים הכי דוקרות – טוב נו, מיד אחרי הבילויים – היא כבר מזמן תופעה: סופרגרופ מקומי שמגובה באחד מהפזמונאים הכי גדולים בתולדות ישראל. בזמנים כאלה רק המילים של יענקל'ה רוטבליט יכולים לגרום לנו להרגיש שלא השתגענו. יחד עם תומר יוסף, גדי רונן ואיתמר ציגלר, חיפה הולכת לבעור. בקטע טוב.
יום שישי, 18.8,לפרטים נוספים ורכישה

פסטיבל בריזה | אמפי פארק אשקלון

יאללה, הגיע הזמן להרים – פסטיבל בריזה באשקלון הולך להימשך 3 ימים, ומביא אליו את הזמרים והמופיעים שאתם מכורים בשושו לכל השירים שלהם. כן, אנחנו מדברים על נועה קירל, עומר אדם ושרית חדד. אין מספיק רפרנסים כדי להסביר כמה הפסטיבל הזה הולך להיות מרים. מי לא רוצה לצרוח את ״קצת משוגעת״ מיד אחרי ״פנתרה״? ברור שאתן רוצות. במקום לעשות רונדלים עם ספיר בטיקטוק, פשוט תעשו וורום וורום לעבר אשקלון, ותכניסו לחיים שלכם קצת אהבה ללהיטים.
יום שלישי, 22.8,לפרטים נוספים ורכישה

משינה | קיסריה

להקת הרוק ההיסטורית שעשתה את שנות ה-80 וה-90 במדינה ליותר מעניינות נוחתת להופעה ייחודית בקיסרה, במסגרת בסיבוב הופעות בשם ״סלבריישן״. אחרי זמן רב של שקט, הרוק הישראלי חוזר לתת בראש – אוקי, לתת בראש נוסטלגיה – וזו גם הזדמנות לדור הצעיר להבין שבעבר היה רוקנ'רול, גם אם הוא קצת הזדקן.
יום שלישי, 5.9,לפרטים נוספים ורכישה

• אירועים
• מוזיקה
• הופעות
• עומר אדם
• החצר האחורית
• משינה
• אהוד בנאי
• שרית חדד

מחר בערב (ד', 15.3) תתקיים באוזן ההרצאה "הלהקה הכי טובה בעולם, בישראל", בהובלת שני המרצים/מנחים/מתמודדים/אויבים-זמניים – סער גמזו (שדרן רדיו ואיש תרבות) ולירון תאני (שדרן רדיו ואיש. סתם ככה, בכללי). הערב הזה הוא סנונית ראשונה בסדרת הרצאות שבו גמזו ותאני ייצגו להקות ישראליות שלדעתם ראויות לתואר הלהקה הטובה בישראל, כשהמנצחת תיקבע בכל ערב, וכך הלאה עד שנגלה את הטובה מכולן בשיטת טורניר.

בערב הראשון הם ינסו השנייים לשכנע את הקהל לבחור בין משינה ואתניקס, כשבמהלך הערב הקהל יצביע (דרך אפליקציית Kahoot) על שאלות שונות – ובסוף גם יכריע מי הלהקה שתזכה. בהמשך יתמודדו בטורניר ההרצאות גם כוורת, תיסלם, בנזין, טיפקס, נושאי המגבעת ועוד. רגע לפני שהם מתכתשים באוזן, הבאנו את השניים להתחיל את הריב ביניהם מעל דפי אתר זה, כי אנחנו אוהבים מכות (כל עוד הן אינטלקטואליות וגם קצת מצחיקות).

משינהVS.אתניקס: סיבוב ראשון

תאני
שלום לידידי המלומד, לקולגה וליריב (לפחות לערב אחד, שלא לאמר לשעתיים) – סער גמזו.
גמזו
שלום למורי (לא בקטע של תימנים, יותר בקטע אקדמי-לא-פורמלי) ולידידי המתוק – לירון תאני.
תאני
ברביעי בלילה אנחנו נפגשים על הבמה, מול קהל, כדי לשכנע אותו שהלהקה שאנחנו מייצגים היא היא – הלהקה הכי טובה בעולם, בישראל. אתה בחרת את אתניקס, אני את משינה. בבקשה תסביר לי למה אתניקס, וגם איך תתמודד עם נצחוני הצפוי?

גמזו
לא נראה לי שצריך להסביר בחירה כמו אתניקס. הלהקה הזו, שבהתחלה זכתה להמון ביקורות לועגות ולגבות מורמות, היא המעצבת המרכזית של הסאונד הישראלי, היא הביאה לבמה אמנים שהפכו מאנונימיים לכוכבי ענק והבקיעה את הדרך למהפכת הפופ. נכון, הם לא נראים כמו כוכבי פופ מהעולם, אבל מה שהם עשו כאן לא עשתה אף להקה לפניהם. זה לא שתמיד הייתי מגדולי מעריציה. גם אני פעם הלכתי שולל אחרי סוכני הפוזה וזלזלתי בהם. בהופעה אחת צעקתי מספיק חזק כדי שזאב נחמה יקרא לי מעל הבמה "פאנקיסט", וידאג שיוציאו אותי, אבל מאז ראיתי את האור. השאלה האמיתית, בינינו, היא לא עליי ועל משינה. מה לך, הסלקטור המרים והמצחקק, וללהקה ששרה "בואי וניפול"? יכול להיות שאתה מוכר את המשחק בלי שבכלל אנסה לקנות אותו?

תאני
של נעליך! מדובר בשיר אהבה מוש. כמו כן, כאוהד הפועל תל אביב תחושת הנפילה מוכרת לי. בחרתי במשינה כי זה הכי קל לי. קודם כל, אני קרוב אליהם בגיל. יש גם גאוות יחידה שמתחילה בחוף של טופסי (שלומי ברכה היה מלך הגולשים, ואני הייתי מלך הצפים, בקושי), יובל ושלומי היו אגדה בגדוד התותחנים שאליו הגעתי (וממנו נמלטתי לאחר שנה) ותל אביב, ברור שתל אביב. ממועדון הפינגווין, דרך הרוקסן והלאה – דרכינו הצטלבו בהמון נקודות.
תגיד, אם אתניקס היא הלהקה של ישראל, אפשר להגיד שמשינה היא הלהקה של המדינה? ואני מתכוון למדינת תל אביב.

גמזו
אני די בטוח שיש המון נשים ואנשים מחוץ לתל אביב שהשירים של משינה היו פסקול החיים שלהם, והם לא מוכנות לוותר עליהם. אני גם לא לגמרי בטוח שההעדפה לאתניקס או משינה היא החלטה גיאוגרפית. אם כבר, זו מרגישה לי כמו החלטה דמוגרפית. בזמן שמשינה מתכתבים באדיקות עם מה שקורה מעבר לים, מנסים לחקות את הצליל של הגל החדש (ולא לחקות את מדנס!), מתעסקים באיזה סוג של אורבניות גלובלית וצוללים אל שאלות קיומיות, אתניקס חיפשו מתחת לפנס.
הם אספו אלמנטים שקשורים למקום הזה בעולם, עיבדו את הסאונדים שלהם לתבניות פופ ושמו בקדמת הבמה קולות שלא רק אוחזים בשמות מזרחיים, אלא גם נשמעים ככה. בתכל'ס, אתניקס ניגנו ושרו חומרים שלקהל המקומי היה קל יותר להתחבר אליהם. אולי יש קשר לתל אביב, כי שלומי ויובל באמת היו מוכרים במקומות הנכונים של העיר, אבל עבור רוב הקהל יובל תמיד היה יותר הבן של יוסי ופחות האזרח של צ'יץ'.
אולי שווה לנסות ולענות על השאלה שלך דרך שיתופי הפעולה שהיו לשתי הלהקות האלה עם מוזיקאים במהלך השנים. בזמן שאני מחזיק ברשימה שכוללת את כל מי שניגן ושר פה חוץ מטוני ריי ופרננדו סיישס, הרשימה שלך די קצרה, לא?

תאני
יש לי תשובה על שיתופי הפעולה, אבל אין מצב שאני מוכר לך אותה פה ככה סתם, ומרים לך לטיעון מחץ נגדי. אז מה שאתה בעצם אומר זה שאנחנו נותנים פה את הוויכוח הקלישאי בין פופ לרוק? אגב, דיברת על שיתופי הפעולה הלא קיימים של משינה, אז רק שואל: איך זה שכמעט כל חבר במשינה הוציא אלבומי סולו (שנעים בין מעולים ללא רעים בככל), בעוד שנחמה וקליסקי לא כל כך עשו את זה? אה, וגם שלא יווצר כאן רושם מוטעה – אני בריא על אתניקס ברמות על, ושלא יצאו עלי שאני הייטר. בהרצאה אנחנו באים להרים ללהקה שבחרנו, בלי להוציא מילה רעה (!!!) על המתמודדת מולה.

גמזו
משינה אחראית לכמה מהרגעים הגדולים בחיים המוזיקלים שלי ואני לא אוותר עליהם בחיים, אתה יודע, מתפרנסים… כן, יש פה המון מהויכוח הנצחי בין פופ לרוק, ובין העיר לפריפריה, ובין רשת ג' לצה"ל 2, ובין מסורת וחילוניות, וישראל הראשונה והשנייה והשלישית – אבל זה לא הרוק שהביא את חברי משינה לפתח קריירות סולו. אם חייבים להמר, אני מהמר על אינדיווידואליות כערך מוביל ורצון להוכיח לעצמם ולעולם שהם שווים לא פחות גם כשהחברים האלה לא לצידם.
אפילו שזה נשמע הפוך, אני בטוח שפה נמצא אחד הקסמים של אתניקס – אחד אחד הם לא מצליחים, הם פשוט לא מפיקים מעצמם את אותו ניצוץ שקורה בחיבור ביניהם. קליסקי ונחמה הפיקו פה ושם לאחרים, היו מעורבים בעוד הקלטות, ניסו הרכבי לווין, אבל שום דבר לא היה גדול כמו הסינרגיה הפסיכית של שני הטיפוסים האלה יחד.
אתה בטח רוצה להתרברב ב"לא יכול לעצור את זה" או בהפקה של שלומי ברכה לנושאי המגבעת, נכון?

תאני
אני לא ארד נמוך ואגיד "חיילי הנקמה", גם בגלל שאיכשהו הייתי מעורב שם (הסיפור המלא והלא כזה מעניין, על הבמה ברביעי). אני גם לא אגיד שמשינה היא הרבה יותר להקה, כי זה לא רק בנאי וברכה, אלא גם בנסון, דיין וחודרוב ששם מהתחלה ועד עכשיו. רגע, בעצם אני כן הולך להגיד את זה! ואתה יודע מה יפה? שלא אתה ולא אני נחליט בסוף. הקהל יגיע, יצביע ונראה מה יהיה. ככה זה בדמוקרטיה! תגיד, אתה כבר יודע מה תלבש?

גמזו
אני לא יודע מה אני אלבש, אבל כבר יודע שאגיע בב.מ.וו שחורה (שהחלפתי תמורת רולקס ומרצדס, כמובן). כתבת גם שיהיה טיפה מצחיק ולא רק רציני, ונראה קליפים ונשמע שירים ואולי נעז לרקוד? לא רוצה לסדוק את הפוזה המלנכולית, אבל הימים ימים קשים – בוא נקליל.
תאני
לא כתבתי, אבל למזלנו השיחה הזו לציטוט! כך שלמעשה, אתה כתבת. אגב, נראה לי שזו הסיבה ששנינו עושים את הערב הזה. קצת להתאוור עם דברים שמחים ולא "חשובים". נראה לי שנסגור את השיחה הזו עם להזכיר שמחיר הכרטיס יותר זול ממה שהצעירות והצעירים קוראים לו "אטרקטיבי"?

גמזו
כן, וזו גם הצצה די נחמדה בעיניי למה שאתה ואני עושים מול מיקרופונים בחדרים סגורים כשאף אחד לא רואה. אטרקטיבי, הא?
תאני
לגמרי הא.

"הלהקה הכי טובה בעולם, בישראל", רביעי, 22:00,לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• משינה
• אתניקס
• לירון תאני
• הרצאה

• Facebook
• Twitter
• Email

מאז חזרו הופעות המוזיקה לחיינו לפני שבועות מספר, קשה להשיג כרטיס ברגע האחרון להופעות לייב וכמעט כל ההופעות מגיעות לתאריך שלהן כשהן כבר סולד-אאוט. במקביל הולכת ומתחדדת התחושה שאין מספיק חללי הופעות טובים בעיר. והנה קבוצת זאפה עושה משהו בקשר לזה עם מועדון הופעות חדש ביד חרוצים, העוטה את השםB-SIDE BY ZAPPA.

המועדון מיועד להופעות מהזן היותר אלטרנטיבי ומתעתד להציע גיוון ז'אנרי בין שלל זרמי רוק, מטאל והיפהופ לטכנו ופאנק, כמו גם הופעות מחו"ל. הוא הושק בסופ"ש עם מופע ראשון של משינה בסדרת הופעות פופ-אפ לציון 25 שנים לאלבום "להתראות נעורים, שלום אהבה" (כולן סולד אאוט, אבל לאור הביקוש נפתחו מופעים נוספים בין ה-8-10.7).

ה-B-Side ממוקם כאמור ביד חרוצים 11, מכיל עד 1,200 איש בתנאי צפייה וסאונד זהים מכל מקום במועדון, ולפי קברניטי הזאפה גם מצויד בסאונד ותאורה המעמידים אותו ברמתם וסטנדרטיהם של המועדונים הגדולים בעולם.בין המופעים הנוספים שיתקיימו החודש (לפי סדר ההופעות): עומר מושקוביץ, הפיל הכחול, רוקפור, שרדהד (Shredhead), הפסולייה של דייזי וירמי קפלן.

פרטים נוספים וכרטיסים באתר זאפה >>

• הופעות
• זאפה
• מוזיקה
• הופעות בישראל
• משינה

• Facebook
• Twitter
• Email

באלבום הסולו השני של שלומי ברכה – המוכר לרוב כגיטריסט משינה – שיוצא כ־12 שנים אחר קודמו, "צ'אפלין צ'ארלי", יש הרבה חיות והרבה תנועה. הצב שהולך עם הבית על הגב, הירידה במורד רחוב הירקון שמובילה לים שנראה כמו דרקון, "מסתובב סביב האזור ועצמך ומשחר לטרף", שיר בשם "בית החיות" שמיד אחריו מגיע "לך לשם". וכל החיות הללו מסתובבות בתל אביב, העיר האחת שברכה הכיר כל חייו. בינתיים האלבום כבר הספיק לזכות בפרס בית היוצר של אקו"ם לשנת 2016.

"זה משהו שנוצר באופן מאוד טבעי", מספר ברכה. "קורה לי הרבה שאני כותב שירים מהתת מודע, לפעמים אני לא מנסה להבין אותם עד הסוף. הרגש, הוא עולה אצלי על גדותיו. גם באלבום הזה הייתי חייב להוציא אותו החוצה. זה נורה מהרחם כמו כדור תותח. זה עף החוצה ברגע שרק השתחרר. הייתי תקוע ומתוסכל, אבל עכשיו? הוקל לי בטירוף. ירד לי סלע מהגוף. זה מהות חיי. זה פתח לי הרבה סתימות, האלבום הזה".

שוב אתה מדבר במונחים של הליכה ודרך.

״כי זה כל הזמן דרך. התוצאה לא מעניינת אותי היום. פעם לא הבנתי את זה. הייתי פרפקציוניסט, מקפיד על דברים קטנים. היום למדתי להשאיר את הלא מושלם. לפעמים כשיש בעיה באיזה טרק, במקום לסדר אותה אני מגביר אותה. החוסר שלמות הוא מעניין. יש בו רגש, קורה בו משהו״.

הדרך המוזיקלית של ברכה נמשכת כבר יותר מ־30 שנה, מאז שפגש את יובל בנאי הצעיר בבסיס הטירונות של חיל התותחנים. משינה הפכה למכונה משומנת היטב (״אנחנו מכונה משומנת, אבל זו מכונה רגשית. היא מצע ביולוגי, זה לא בוכנות, למרות שאנחנו וינטג׳״). על פניו אין לו שום סיבה לברוח מהמסגרת, אבל לפעמים פשוט צריך לשחרר. "זה הגיע מתוך מעין חוסר ברירה. אמנם עשיתי אלבום סולו בעבר, אבל לא תכננתי לי קריירה של זמר, ואז הצטברו שירים ולא היה לי לאן לשפוך אותם – הלהקה לא הייתה כל כך במצב של לקבל ולראות. היו לי מחשבות על פרויקט עם כמה זמרים, ואז הגעתי למסקנה שזו החלטה נפשית. לעבור לפרונט זה לא קאט, זה דורש ביצים והחלטה. זמרים, יש בהם סוג של אגו, ואני לא כל כך כזה, אבל החלטתי שאני עובר קדימה ומניף את דגל הרוקנ'רול הדועך במדינתנו. פשוט הגעתי למסקנה שאני אספר את הסיפור שלי יותר טוב מכולם".

רק שהאלבום הזה לא נעשה באמת לבד. עופר מאירי הפיק, יש להקה שמלווה אותך. מה ההבדל בין זה לבין הלהקה?

״עם משינה זו מערכת יחסים מחומשת של 30 שנה, ופה, כשבאתי לעבוד עם עופר לא היה לי את ה־30 שנה על הראש. יש יתרונות ל־30 שנה. אתה רק ממצמץ בעין ומבינים אותך, אתה רק עושה קטנה עם הראש והכל קורה. אבל מצד שני, בעבודה על משהו חדש יש משהו נקי, יצירתי, קל ולא טעון. אתה לא סוחב את כל המשמעות״.

איך מצאת את עצמך עובד עם קין והבל 90210 כלהקת ליווי בהופעות? הם חצי מהגיל שלך.

"אנחנו כמו כפפה ליד. הם גם מוזיקאים, גם תל אביבים וגם מתעסקים באמנות. זה מה שחיפשתי. אני צריך אינטאקציה כזו. אני אוהב לבוא במגע עם אנשים, ואלו אנשים עם אופי, יש להם סאונד ואישיות אחד אחד. ואני לא מרגיש הבדל של גיל איתם, רק שיש לי עוד קצת ניסיון. אני חושב שזה אופי של בן אדם. אם בן אדם רוצה להישאר חיוני, הוא צריך כל הזמן להתעדכן, להתפתח, ללמוד ולהסתנכרן. ברגע שאתה בתנועה, בסקרנות ובהתפתחות – אין לזה גיל".

שלומי ברכה, ״מחוויר ומאדים״.
בקרוב בחנויות

• שלומי ברכה
• אלבום
• יובל בנאי
• משינה
• קין והבל 90210
• ראיון
• חדשות מוזיקה
• חדשות תרבות
• מחוויר ומאדים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

חמישי 8.10

המחר כבר כאן

התדר סוגר את הקיץ במקום בו התחיל אותו – מוזיאון תל אביב, לערב של הרצאות, מיצגים והופעות. בין המשתתפים: זאב אנגלמאיר, גלעד כהנא, טריו Tartan ועוד.

מוזיאון תל אביב, 20:00, 60-80 שקלים

שישי 9.10

באוהאוס פוטו

לרגל יובל ליחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל, מגיעה לארץ תערוכת הבאוהאוס – ששמו הפך לשם נרדף לסגנון הבניה המאפיין את העיר הלבנה תל אביב.

בבית מקס ליבלינג, אידלסון 29, הכניסה חופשית

שבת 10.10

משינה – 30 השנים הראשונות

סיבוב ההופעות של הלהקה לרגל שלושים שנה להקמתה מגיע למועדון הבארבי. בהופעה יבצעו החמישה להיטים מכל הזמנים שילחצו לכם חזק על בלוטות הנוסטלגיה.

בארבי (קיבוץ גלויות 52), 20:30, 142-160 שקלים

ראשון 11.10

אני דון קיחוטה

שני אסירים החולקים תא אחד קוראים ברצף את הרומן המפורסם "דון קיחוטה". הקריאה המשותפת מאפשרת לשניים להפליג למקומות רחוקים ולחלום חלומות על חופש וגיבורים דמיוניים.

אולם נגה, תיאטרון גשר, 20:00, 205-255 שקלים

שני 12.10

מאה שנות תל אביב על אופניים

סיור אופניים חוויתי לכל המשפחה המלווה בהסברים אודות נקודות עניין ואתרים מרכזיים בתל אביב. המסלול מתחיל בנחל הירקון, ממשיך בנמל תל אביב והטיילת, במתחם התחנה ונווה צדק, "העיר הלבנה", כיכר הבימה, כיכר רבין, שדרות בן גוריון ובית בן גוריון, גן העצמאות וחוף הילטון. המשתתפים יקבלו אלבום תמונות דיגיטלי למזכרת.

לפרטים נוספים

שלישי 13.10

לא על הלחם לבדו

קבוצה של 11 שחקנים עיוורים וחירשים מעלה הצגה הנעה על ציר הזמן של לישת הבצק, התפחתו ואפייתו. ההצגה חושפת בפני הצופים את עולמם המיוחד של השחקנים.

מרכז נא לגעת, נמל יפו, 20:30

רביעי 14.10

פסטיבל תמונע

פסטיבל המאגד בתוכו מופעי מחול, תיאטרון, פרפורמנס ומוזיקה, הכולל יצירות חדשות וותיקות זו לצד זו. בין העבודות המשתתפות: המלט משין, אהבה בחורף התחתון, גיבורי הדיונות, איש לא חשוב, אני רק שאלה, פלסטיק הירוס ועוד. השנה ישתתפו הפקות משלוש מדינות: גרמניה, פולין וקרואטיה.

תיאטרון תמונע, 20:00, 20-70 שקלים

• תל אביב-יפו
• משינה
• בארבי
• זאב אנגלמאיר
• גלעד כהנא
• טריו Tartan
• אני דון קיחוטה
• תדר
• מוזיאון תל אביב