במהלך השנים האחרונות הטלוויזיה שלנו התמלאה בסדרות שנותנות הרבה מקום לקהילה הגאה במצעד הבינג'ים העולמי, בין אם בסיפורים שפונים לחברי הקהילה ובין אם בדמויות שמאפשרות הזדהות גם למי שלא סטרייט כמו חץ. אלו הסדרות הכי גיי פרינדלי שהופיעו על המסך בחמש השנים האחרונות.

>>צועדים ורוקדים: המסיבות הכי לוהטות של סופ"ש הגאווה בתל אביב

פיצוי יתר (2025)

הסדרה הטרייה ביותר ברשימה הזו היא גם אחת הקומדיות היותר מהנות של השנה, עם ובלי קשר לזהות מינית: בניטו סקינר הוא לא סתם תופעה ויראלית, אלא גם קול קומי רענן וסיפור מתוק-מצחיק המבוסס על חייו: נער שגדל במשפחה קתולית טובה וכיוון להיות גוד-אול-אמריקן-בוי לרבות להפוך לשחקן פוטבול חתיך והום קאמינג קינג והכל רק כדי שלא ידעו שהוא בעצם הומו, אבל עם הגעתו לקולג' דברים חדשים נפתחים בפניו ואין יותר איך להדחיק. אה, וגם צ'ארלי XCX מגיעה לביקור, אם חיפשתם עוד סיבה.

ילדות סכסכניות (2021)

שיר ראובן, רבקה אלנבי וטליה לביא יצרו סדרה חמודה ונפלאה בה נבחנת הגבולות (או חוסר הגבולות) בין חברות נשית לזוגיות לסבית, וכל זה עם הכיף של מיה לנדסמן בתפקיד ליהי, צעירה בת עשרים וארבע, שעוברת לגור בתל אביב עם לאה, חרדית לשעבר. מעבר להיותה הסדרה של שיר ראובן, שמאז ומתמיד היתה לנו פרשנית לסביון עליון, היא שוחה בשטח האפור היפה הזה שמעניין תמיד לצפות בו, ולהימתך דרכו.

המורה לאנגלית (2024)

סדרה שהתחיל בתור המשך לטרנד "קומדיות חדר המורים" ששטף את הטלוויזיה האמריקנית, ובמרכזה עומד אוון מארקז (בריאן ג'ורדן אלוורז) – מורה לאנגלית וגיי מוצהר שניהל מערכת יחסים עם מורה אחר, לפחות עד שהם התנשקו מול תלמידים. קומדיה יחסית קלילה ואופטימית, אך זה לא אומר שאין לה מה להגיד – במיוחד בהתחשב במיקום בית הספר: טקסס, בלב טראמפלנד השמרנית, שם המורה מחוץ לארון הוא סיפור של ממש.

אקדמיית המטרייה (2019-2024)

יהיו ברשימה הזו סדרות שפשוט הצליחו לספק דמות להט"בית אחת במקום מרכזי, אבל פה אנחנו מקבלים שתיים – קלאוס הרגריבס, דמות פאן סקסואלית וא-בינארית שהפכה מהר מאד לדמות הכי אהובה בסדרה (ובצדק), ו-ויקטור הרגריבס, שהיה וניה הרגריבס לפני היציאה מהארון של השחקן המגלם אליוט פייג'. זו הסדרה הראשונה שראיתי שמתמודדת עם אירוע כזה בלייב, והם עשו זאת בכבוד, בהכלה, ואהבה – בדיוק כמו שצריך. אולי לא תשמעו את זה מאבא שלכם, אבל כל הכבוד, אקדמיית המטרייה, כל הכבוד.

הדגל שלנו אומר מוות (2022-הווה)

הקומדיה של טאיקה וואיטיטי ב-HBO לוקחת את הייצוג הלהט"בי צעד אחד קדימה, או יותר נכון, שלוש מאות שנה אחורה. סיפורו של אריסטוקרט מפונפן שמחליט לעזוב את חייו הנוחים, ולהפוך לפיראט. מילא הגאונות הקומית של טאיקה וואיטיטי, זה ניתן עוד לצפות מראש, אבל מה שבאמת הופך את הסדרה לממש מוצלחת הוא הרומן שמתפתח במרכזו, עם כל ההפתעה של הפיראט המפורסם בעולם וסיפור אהבה מתוק, מצחיק ואיכשהו, ממש רגיש.

באהבה, ויקטור (2020-2022)

הספין אוף לסרט "באהבה, סיימון", שמבוסס על הספר "סיימון מוצא את דרכו" והיה לסרט האולפנים הראשון המתמקד בסיפור אהבה בין בני נוער להט"בים. הסדרה מספרת על לימודיו של ויקטור בתיכון קריקווד, ומתעסקת באופן מאד אנושי ורגיש עם סיטואציות נפיצות כמו משברי נישואין, התמודדות עם הגילוי של הנטייה המינית והשלכותיהם על נערים. וזה דבר די נדיר לראות עלילה להט"בית מרכזית בסדרת נוער, לא של החבר הכי טוב של הגיבור, אלא של הגיבור עצמו. לא ראינו הרבה ייצוג להט"בי בז'אנר הזה ככה.

שותפים למסע (2023)

שותפים למסע מחזירה אותנו לתקופה שבה האמריקאים צדו להט"בים כמו שהם צדו קומוניסטים, ומדברת באופן חשוף וכואב על הטראומה שהקהילה הגאה ספגה, ועל האופן בו היא מהדהדת גם שלושים שנה אחר כך. זאת סדרה שיכולה לגרום לכל ישראלי לחשוש מהמדינה בה אנחנו עשויים לחיות לאחר התקופה הזו – מדינה שרודפת את הקהילה הגאה, ומובלת על ידי אותם אנשים שעשו את מצעד הבהמות. ועם כל הכאב הזה, זו גם סדרה רגישה ומרגשת ששווה, ואף חשוב, לראות.

מקיף מילאנו (2021-2024)

אני מסרב לדבר בשם הנוער, כי יש להם פה והוא מדבר מספיק בעד עצמו, וזה בדיוק מה ש"מקיף מילאנו" מצליח להתחמק ממנו. סדרת הנוער של כאן חינוכית הפכה ללהיט לא צפוי שהדביק גם בני נוער וגם בוגרים מהם למסך,אשר במרכזה מפגש איתניםבין מגמת מכונאות רכב למגמת אופנה, וכמובן – המון סיפורי אהבת נעורים. סדרה פורצת דרך בז'אנר שלה, בייחוד באופן בו היא מציגה בני נוער גאים ומבולבלים שמנסים למצוא את דרכם בתיכון, ומדברת אליהם בגובה העיניים.

עוצר נשימה (2022-הווה)

כשאומרים לכם רומן גרפי או קומיקסים, כנראה תחשבו על גיבורי על ואקשן בלי הפסקה. אבל אנשים שוכחים שיש גם סוג אחר של רומנים גרפיים – רגועים יותר, ולא בהכרח עוסקים באיומים מהחלל או יתומים עם קינק לתחפושות של חיות. "עוצר נשימה" היא סדרת קומיקס מהסוג הזה. היא עוקבת אחר צ'ארלי ספרינג שמתאהב בנער אחר וגדול יותר בבית הספר. מי שכתב את הרומן הגרפי הוא גם התסריטאי של הסדרה, ואלמנטים כמו אנימציה שמשתלבת בעולם הסדרה גורמת לצופה להרגיש כאילו זה יצא ישר מתוך הדפים. מכיוון שהסדרה מתייחסת לבני נוער גאים כאל בני נוער לכל דבר ועניין, מדובר ביצירה להטבית מקורית, שלא שוכחת את האתגרים הנוספים שהנטייה המינית מצרפת לחייהם, שבעולם מתוקן לא היו. לא בכדי היא הפכה ללהיט נדיר בקרב חברי הקהילה.

חינוך מיני (2019-2023)

הסדרה שהפכה ללהיט מטורף אמנם הסתיימה עם עונה שלישית די מאכזבת, אבל בעונותיה הראשונות היא עוד הייתה קול חדש ומרענן עבור ייצוג של בני נוער על המסך. אחד הסיפורים הבולטים בה היה סיפור האהבה של אריק, חברו של גיבור הסדרה, ואדם, הבן המופרע של מנהל התיכון. זה סיפור שטופל ברגישות יתרה והיה חריג בנוף, כי בדרך כלל דמויות להט"ביות שוחקו באופן מאד מוחצן עם המון מניירות – וכאן אנחנו מקבלים כמה זוויות, זו של אדם הבריון הכוחני שעובר מסע של גילוי עצמי עד הרגע האחרון בסדרה, וזו של אריק שלא פוחד להראות את עצמו גם במחיר אהבת הוריו. חוץ מזה, העונה האחרונה אולי ניסתה יותר מדי להכליל את כל מי שרק אפשר, אבל ייאמר לזכותם שכמעט כל אחד על הקשת הלהטב"קית עמוסת המגדרים, הנטיות והאותיות יכול למצוא דמות להזדהות איתה.

מנותק (2022)

את ניל פטריק האריס של השנים האחרונות זוכרים בעיקר בזכות תפקידו כרב-שגל בארני סטינסון, אבל סדרת הנטפליקס הקטנה הזו, "מנותק", הרבה יותר משקפת את האיש והשחקן. הסדרה עוקבת אחר סוכן נדל"ן שהופך לפרוד טרי כשבן הזוג שלו זורק אותו אחרי 17 שנים ביחד, ויוצא לעולם בו קיים גריינדר. היא לא מושלמת, אבל זאת קומדיה קלילה וחמודה על פלח גילאים שכמעט לא מופיע בסדרות להטב"קיות, אז שווה מבט בעונתה היחידה.

בדם שלנו (2023)

כבר ראינו סדרות על איידס בכל העולם – אפילו כאן בישראל, עם קו עלילה שלם ב"השיר שלנו" – אבל טרם ראינו סדרה כמו "בדם שלנו", שלוקחת את הצופה הרחק אל אוסטרליה, ומציגה את האופן שבו היא טיפלה בבהלת האיידס. זו ממש לא סדרה מושלמת, אבל יש בה רגעים מדהימים ששווים את הצפייה בה, גם כדי ללמוד ממנה על איך הקהילה פועלת שם ביחד כדי לבנות אמון. צד אחר של המציאות.

המפקדת (2021-הווה)

אלונה סער בתפקיד נועה, המפקדת שמתאהבת בפקודה שלה, תוך כדי ניהול צוות שהיא בבירור לא כשירה לפקד עליו, והניסיון לשמור על תפקידה ולא להסתבך מול הצבא במקביל למאבק בזהות העצמית רק הולך ונעשה קשה יותר. סדרה עם פרוטגוניסטית גאה בצה"ל הוא בהחלט לא דבר מובן מאליו, ובעיני רבים במדינה (ובכנסת) עשוי להיתפס כנושא בעייתי. דווקא בגלל זה חשוב כל כך שתהיה לקהילה סדרה כמו "המפקדת", ששמה ייצוג להטב"קי בלב הקונצנזוס הישראלי, בעומק המכנה המשותף לכל אזרח ישראלי. כלומר, חוץ מאלו שנלחמים בטילים עם תהילים.

פנטזמאס (2024)

אוקי, ברור שהסדרה הזאת היא לא לכל אחד – היא קאמפית, סוריאליסטית, מוזרה, ובעלת סגנון מאוד ייחודי. הסיפור עוקב אחר חוליו טורס, שמשחק ומביים את עצמו בחיפושים אחר עגיל זהב ברחבי ניו יורק, כשבדרך הוא נתקל בדמויות שונות ומשונות כשכל העולם נראה כמו במת תיאטרון. זה לא דומה לשום דבר שתראו ב-HBO או בכלל, ולמרות שקשה להיכנס אליה (במיוחד עבור סטרייט לבן ופריבילג כמוני), לאחר שתתרגלו תגלו שגם ניו יורק יכולה להפוך לעולם מלא בקסם.

החטא (2021)

להיט מיידי, ובצדק גמור. לונדון של 1981, וקבוצת גברים הומוסקסואלים עוברת לגור ביחד. חמשת הפרקים של הסדרה מכסים עשור שלם בחייהם, בזמן שמחלה חדשה ומסוכנת בשם איידס הופכת לאיום גדול יותר, וממשי יותר. הסדרה קצרה שבחים מכאן ועד להודעה חדשה על האותנטיות שלה, ועל העומקים שהיא מגיעה בכל פרק ופרק. ההתמודדות של הדמויות היא לא רק מרגשת, אלא ממש מעוררת השראה. צפיית חובה.

פוזה (2018-2021)

לאף אחד לא חדש שראיין מרפי הוא תותחופלצת של טלוויזיה, אבל "פוזה" – הסדרה שחושפת בפני הקהל את תרבות הנשפים המחתרתית בניו-יורק בשנות השמונים והתשעים – איכשהו התפספסה לרבים. מזל שהקהילה תפסה אותה. הסיפורים שאנחנו מקבלים שם לא קלים לעיכול, אבל לראות את הדמויות מתמודדות עם המכשולים בחייהם דרך מציאת משפחה פשוט ממלא את הלב, והופך את חוויית הצפייה למתגמלת במיוחד.

מומחה לכלום

בסדר, אז רוב רובה של הסדרה באמת לא התמקדה בדמות הלהט"בית היחידה שהופיעה בה – דניס – אבל העונה השלישית עשתה מהפיכה, והמיקוד עזב את דמותו של עזיז אנסארי, ועבר לדניס. והשינוי היה מבורך – לנה ווייט איישה את התפקיד הראשי באופן טבעי, ומערכת היחסים עם הפרטנרית שלה, אלישיה (נעמי אקי המצוינת), הופכת את העונה השלישית והאחרונה לעונה הבוגרת מכולן.

אופוריה (2019-הווה)

האדפטציה האמריקאית לסדרה הישראלית היא דוגמה מצוינת לאיך עושים רימייק אמריקאי. הסדרה עוקבת אחרי רו, נערה נרקומנית עם הפרעה דו קוטבית שמשתחררת מגמילה, ומתאהבת בנערה הטרנסג'נדרית החדשה בתיכון, ג'ולס. "אופוריה" לוקחת דמויות מכל צבעי הקשת, ונותנת טיפול פרטני לכל אחת מהן – כמו שנעשה לפני קצת יותר מעשור ב"סקינס" המצוינת, רק בגרסה הרבה יותר קודרת, ועם הרבה יותר עירום. המון בני נוער יכלו למצוא דמות שהם מזדהים איתה בסדרה, והיא מציגה את תקופת הנעורים לא בתור התקופה המטורפת ביותר בחייהם של האמריקאים, אלא בתור טראומה כואבת שאפשר סוף סוף להעלות בשיח התרבותי הגלובלי.

הארלי קווין (2019-הווה)

מעבר לעובדה שמדובר בסדרה מצוינת, "הארלי קווין" גם מציבה את סיפור האהבה של הליצנית הרצחנית עם פויזן אייבי, השולטת בצמחים. היופי הוא שהנטייה המינית הפלואידית של הארלי היא לא אישיו, והשיח סביבה מתנהל באופן הכי טבעי בעולם. במהלך הסדרה הזוג האקו-פסיכוטי הזה מצליח לעמוד בפני המכשולים שקיימים בכל מערכת יחסים. טוב, אולי חלק מהמכשולים הם גם אקס רצחני וליגה של נבלי-על, אבל הבנתם את הכוונה.

האחרונים מבינינו (2023-הווה)

כשפרסמנו את הרשימה הזו בגרסתה הראשונה לפני כשנה, זה היה מקרה נדיר של סדרה שראויה לרשימה בזכות פרק אחד בלבד, כיבעונתה הראשונה קיבלנו את פרק 3 המצוין, שהציג לנו מערכת יחסים גאה וטראגית בסוף העולם. זה היה חלק קטן ומשמעותי בסדרת הדגל של HBO, אבל הפרק הזה השאיר חותם יותר מכל פרק אחר. העונה השנייה אמנם הייתה פחות טובה באופן משמעותי, אבל בדיוק כמו במשחק, היא שמה את מערכת היחסים של אלי ודינה במרכז. ודינה, שמגולמת על ידי איזבלה מרסד המצוינת, הפכה לנקודת אור שמתעלה גם על בלה רמזי.

• המסך
• להטב"ק
• שבוע הגאווה
• להט"ב
• נוער להטבי

רום אוחיון היא מנכ"לית שותפה באיגי – ארגון נוער גאה. היא הצטרפה לאיגי כמדריכה בברנוער, ואחר כך הובילה את פעילות דיגי (מרחב חינוכי דיגיטלי לנוער להטב"ק) וריכזה, בין היתר, גם את תחום גיוס המשאבים של איגי בחו"ל. ב-11.11 תתקיים גאלת גיוס התרומות השנתית של איגי, אירוע חשוב מאין כמוהו שיוקדש לשימור ופיתוח מענים לנוער הגאה ברחבי הארץ. באירוע ישתתפו עברי לידר ואומנים נוספים, וממש כדאי לכםלרכוש עכשיו כרטיסים לזה, גם כי זה למטרה טובה וגם כי זה יהיה פאאאן.

>> אין שום בעיה בתל אביב. לא רוצים? יש ירושלים. העיר של ג'רמי פוגל
>> המקום שבו הגוף נרגע והירח נפגש עם השמש. העיר של טל אלפרשטיין

1. מכללת "מרשה"

המכללה התעסוקתית הראשונה לצעירים להט"ב בעולם. המכללה היא פרי של דמיון מופרע של חבורה באיגי, מלפני יותר מ-6 שנים, שהבינו את ההשפעות ארוכות הטווח של האפליה והאלימות שנוער להט"ב סופג בישראל כבר שנים. נער או נערה להט"ב שהולכים כל יום לתיכון שבו הם שומעים "קוקסינל" ו"הומו" כל 5 דקות, מפחדים להיכנס לשירותים ויודעים שאם יצאו מהארון, יש מצב ששום מורה לא תדע איך להגן עליהם מביריונות – לא פנוי ללמוד. אם אנחנו מוסיפות לסיר הזה גם חוסר תמיכה משפחתית, הסתרה והמסרים שאנחנו שומעים על היותם "מסוכנים יותר מחיזבאללה" – קיבלנו דור שלם של נערים ונערותות שאין להם סיכוי להתרכז בלימודים, להרגיש שייכים ולגדול להיות אזרחים ואזרחיות מעורבים ומתפקדים.

כשמדברים על להט"ב מהחברה הערבית, החרדית ובמיוחד מהקהילה הטרנסית – האפליה ממשיכה עמוק אל תוך החיים הבוגרים. התוצאה – צעירים להט"ב שמתמודדים עם קושי להשתכר בכבוד, חשש מלהטב"ופוביה במכללות או אי עמידה בתנאי סף בסיסיים בגלל חווית הנעורים שלהם. המכללה היא אי של שפיות באמצע רחוב אלנבי, שמציע יותר מ-6 קורסים מכווני תעסוקתי לצעירים להט"בים, ביניהם עיצוב שיער, לק ג'ל, די ג'י, שיווק דיגיטלי, חשבונאות ואימון כושר. מרחב בטוח עם צוות להט"בי מגוון שנותן הרבה יותר מהכשרה תעסוקתית, עם מעל 140 בוגרים.ות בשלוש השנים שבהן פועלת המכללה.
אלנבי 43

2. השפגאט

מוסד קהילתישבימים האלה סוגר את שעריואחרי כמעט שני עשורים שבהם היווה בית לקהילה הלהט"בית. היו רגעים שהוא היה הבר הלהט"בי היחיד בתל אביב והמקום הראשון שהעזתי לצאת אליו כלסבית מפוחדת. בקורונה, כשהיה סגור, היינו עושים בו סמינרים וחולמים על מוסדות חדשים כמו מכללת מרשה ותנועת הבוגרים "מרימה", שהיום חיים ובועטים.
נחלת בנימין 43

3. הבית שלנו בשכונת התקווה

או בשמו הבלתי רשמי: "הקומונה". אני גרה כבר 4 שנים עם שותפים שלי לחיים ולעשיה, בדירה שבאופן טבעי הפכה להיות מקום לישיבות, הרצאות, הקרנות סרטים ומסיבות בריכה. זה לא לגמרי מסתדר עם העובדה שאני חולת ניקיון ומתנהגת זוועה כשיש אנשים בבית, אבל גם לא הייתי מדמיינת את עצמי חיה לבד או רק עם בת זוג. זאת בחירה לחיות את החיים עם עוד אנשים ולייצר מרחבים להיפגש בהם, זאת מבחינתי המשפחה שלי ואני חושבת שזאת משימה קהילתית עליונה שלנו כלהט"בים לייצר משפחות אלטרנטיביות לחיות איתם את החיים.

4. בית אריאלה (לא הספריה, הבר)

בר הלסביות הלא רשמי בבעלותה של אריאלה האגדית. מקום מפגש קבוע בימי חמישי אחרי שבוע מתיש ולפני ההפגנות של הסופ"ש. מקום קהילתי שפתוח בשעות אקראית לפי מצב רוחה של אריאלה, אבל זה כל הקסם.
הרכבת 2

5. פארק המסילה

האפשרות האידיאלית להיפגש עם חברות בלי להוציא כסף! בתור מי שמכורה לקניית קפה ואוכל, אני מודה מאוד על פינות יפות בלב העיר שאפשר להביא שמיכה ולשבת בלי החובה לצרוך משהו. זה חשוב לנפש וגם למסגרת האשראי שלי.

מקום לא אהוב בעיר

גשר ההגנה – המסלול היומי שלי מהבית למשרד וחזרה עובר דרך גשר רחוב ההגנה ושכונת נווה שאנן. אלה שכונות שכל מה שמנסים להסתיר מאיתנו כישראלים מתגלה בהן – עוני, הזנחה, זנות, מבקשי מקלט. אנשים שהמדינה השליכה הצידה. לצד הכעס והתסכול, אני שמחה שאין לי אפשרות להעלים עין. אני לא רוצה לשכוח שיש עוד הרבה אי צדק, רוצה לראות את האנושות במצב הכי חשוף שלה ולתעל את הכעס והתסכול למאבק לטובת מדינה טובה יותר לכולם.ן.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ארוע ההתרמה השנתי של איגי, שיערךב-11 לנובמבר בהאנגר 11. השנה האירוע יהיה מחווה לעברי לידר, ויכלול הופעות וביצועים של האמנים המובילים בישראל, שיספרו יחד איתנו את הסיפור של הקהילה הלהט"בית בישראל. באחת השנים הקשות ביותר שעברו על ישראל, נוער הלהט"ב מתמודד עם אתגרים כפולים ומכופלים. לצד ממשלה שקיצצה לנו בתקציבים לסדנאות בבתי ספר ולתוכניות לצעירים בסיכון – זה ערב חשוב שעוזר לנו להמשיך לייצר מרחבים בטוחים, להתמודד עם האתגרים הייחודיים של נוער להט"ב בכל הארץ ולשקם את הקבוצות שנפגעו בדרום ובצפון. הזדמנות להנות מהופעה שווה (אובייקטיבית!) וגם לתמוך באיגי.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה "אי פיל לאב" של עוז זלוף שנסגרה החודש. תערוכה נועזת על אהבה וסקס כתכנים רלוונטיים לכל הגילאים, האנשים והמגדרים. עוז הוא מהמייסדים של "מרימה", תנועת בוגרים להט"בית שהוקמה בין היתר על ידי בוגרים של איגי ואני גם חברה גאה בה. התערוכה מדברת לגמרי את הרעיונות של מרימה כתנועה קהילתית ופוליטית ליצירת חיים ותרבות להט"בים מלאי תקווה ובלתי מתפשרים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
איגי! גם אני הגעתי לאיגי כמתנדבת וזאת הייתה בחירה ששינתה לי את החיים. באיגי מצאתי את החברות שלי לחיים, את הזוגיות שלי ואת התקווה שלי, וגם הפכתי לאדם טוב יותר. לאיגי יש מעל 100 קבוצות חברתיות בכל הארץ ואנחנו תמיד תמיד צריכים עוד א.נשים שידריכו קבוצות ויובילו פרויקטים כדי שנוכל לפעול באמת בכל הארץ. מי שאין לה זמן ומעדיפה לתרום במשאבים- אפשר לקנות כרטיס לגאלה השנתית שלנו ב11.11 ואפשר לתרום באתר, זו תמיכה שבלעדיה לא היינו מצליחות להתקיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איילה מצגר, כלתו של יורם מצגר ז"ל, שבילתה את 11 החודשים האחרונים בבגין עד לרמה שמגיע לה להיקרא תל אביבית. איילה היא אישה מרשימה מאין כמותה שנלחמת להחזרת החטופים ולבחירה של מדינת ישראל באהבת החיים במקום קידוש המוות. איילה היא גם אמא של עומר מצגר, שהיתה מתנדבת שנת שירות באיגי, ובכלל משפחת מצגר צריכים לנהל את המדינה מבחינתי.

מה יהיה?
אנחנו בעיצומה של מלחמה על הזהות של מדינת ישראל, ויש לפנינו שתי אפשרויות בלבד. או שהיא תהיה מדינה גזענית, אלימה, שבה מותר להיות רק סוג אחד של בני אדם; או שהיא תהיה מדינה שוויונית שמבינה שהתפקיד שלה הוא לדאוג לרווחה ולחיים של כל בני האדם פה באופן שווה, חברה דמוקרטית וליברלית שבה נרגיש שייכות. מבחינתי אין אופציה שנמצא את עצמנו באפשרות הראשונה, כי פשוט אין בה מקום ללהט"בים, לנשים ובעצם לרב הישראלים.

• העיר שלי
• איגי
• להטב"ק
• נוער להטבי
• שפגאט
• הקהילה הגאה

זה לא הולך להיות חודש גאווה רגיל, כי שום דבר כבר לא רגיל.המצעד השנתי החגיגי הוחלף בעצרת, לאחר שארגוני הגאווה חברו למטה החטופים, שתתקיים ביום חמישי הבא (6.6) בגן צ'ארלס קלור. ובכל הנוגע למסיבות, ההיצע בהחלט נמוך מהרגיל. אפשר לומר שהשנה לא חוגגים את חודש הגאווה, אלא מציינים. ובכל זאת, יש כמה דברים שלא מחליפים גם בשנה מתונה שכזו – המרצ'נדייז.

>>קבלו את דגל הגאווה החדש (ועוד 7 אירועים רשמיים לשבוע הגאווה)

אנחנו לא בהכרח אוהבים להרים לחברות שממתגות את עצמן כלהט"ביות רק במהלך יוני, אזחנות המרצ' החדשהשצצה בוולט היא בול הפיתרון – חנות מטעם ארגון הנוער הגאה איגי, שמספקת מוצרי גאווה מגוונים (גם לכלב!), אשר כל הכנסותיה הולכות קודש לתפעול הארגון. זה אומר שבמקום לקנות באיזה קיוסק דגל בייצור סיני מהמדף שליד הבאנגים – סליחה, ואזות – אתם יכולים להזמין ישירות הביתה מוצרים מטעם איגי, ובכך לתרום לפעילות הארגון.

החנות מוקמת למשך חודש הגאווה זו השנה השלישית, ובדומה לשנים שעברו מציעה לקנות דגלים במגוון גדלים, תיקים, צמידים, שרוכים, חגורות ואפילו שלייקס בצבעי הקשת, כמו גם בגרסה עם צבעי הדגל הטרנסי. תוכלו להזמין ממנו גם סיכות, מחזיקי מפתחות, טי שירטים מקוריים של הארגון עם כיתובים שיכניסו לכן קצת אופטימיות ללב, משחק קלפי רביעיות עם היסטוריה להט"בית ואפילו את ספר הילדים הטרנסי הראשון בארץ, אשר נכתב בשיתוף חניכות.י איגי. בקיצור, לא רק שאתם מצטיידים לקראת החודש, וגם תורמים כסף לאיגי, זה גם מגה חמידות. ומה אנחנו צריכים החודש אם לא יותר חמידות?
לחנות המוצרים של איגי

• שבוע הגאווה
• להט"ב
• נוער להטבי
• איגי
• וולט WOLT

מחר (שלישי, 23.5) יחול יום ההבנ"ה, הלא הוא היום הבינלאומי נגד להט"בופוביה, והחל מהשעה 18:00 בערבתתכנס בכיכר הבימה עצרת תמיכה גדולה בנוער הגאה של תל אביב בפרט ומדינת ישראל בכלל. כבר כמה שנים שאירוע יום ההבנ"ה שם דגש על נוער גאה ומהווה חלק מאירועי שבוע הגאווה, אך נדמה שהשנה הוא חשוב יותר מתמיד, בעיקר נוכחהקריאות הקשות שנשמעו לאחרונה נגד חינוך לסובלנות כלפי להט"ב במערכת החינוך ועלייתן של הצעות חוק הפוגעות בנוער להטב"קי. האירוע נערך בחסות ebay, שהפיקו יחד עם המרכז הגאה קיר מסרים להעצמת נוער להט"בי וחולקו תיקי גאווה ממותגים

על רקע העלייה המדאיגה במקרי האלימות כלפי להטב"קים במרחב הציבורי, והלגיטימציה להתבטאויות להט"בופוביות מצד נבחרי ציבור, מסמנים גם מארגני האירוע את הצורך הבהול שנוצר בהפגנת סולידריות עם הנוער הגאה. "בחודשים האחרונים נשמעים קולות חשוכים ומסוכנים מצד אנשי ציבור בכירים אשר קוראים להשתקת כל קול גאה במערכת החינוך", כך מובהר בעמוד האירוע באתר עיריית תל אביב-יפו. "מתוך אמונה שמחינוך הכל מתחיל, הסכנה במגמה זו היא סכנה ממשית לדור העתיד, הן הגאה והן ההטרו-נורמטיבי. גם השנה נעמוד לצד הנוער הגאה באירוע מרכזי בכיכר הבימה ונקרא לא לאלימות, לא ללהט"בפוביה!".

העצרת תכלול הופעות של הראל סקעת, שי גבסו, מאיה בוסקילה, בן זיני, נבו עמרני ושירה זלוף, דלית ר'צסטר תתקלט ותקפיץ, ובין לבין יישאו דברים נציגי ארגוני הנוער, נציגי תנועות הנוער, וגם נציגי נוער מטעם הנוער. האירוע כולו הוא יוזמה של המרכז הגאה ועיריית תל אביב-יפו, והוא מופק גם בשיתוף איגי (ארגון נוער גאה) וחוש"ן (חינוך ושינוי).
>> עצרת תמיכה בנוער הגאה, כיכר הבימה, שלישי 23.5 18:00

• הבועה
• שבוע הגאווה
• להט"ב
• נוער להטבי
• כיכר הבימה

בעקבות הטלטלה שעברה קהילת הלהט"ב בשנה שעברה,עם גילויי MeToo על כמה מהדמויות הבכירות והבולטות שבה, הוקמה ביוזמת איגי (ארגון הנוער הגאה) ועדה לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק. עם הקמתה החליטה הוועדה כי תפעל בלא כל תלות באיגי או בכל ארגון אחר, והבוקר היא מפרסמת את ממצאיה ועיקרם העובדה כי ההשתייכות לקהילת הלהטב"ק עלולה לייצר גורמי סיכון ייחודיים לפגיעה מינית.

בין היתר העלה מחקר הוועדה כי בקהילה מתקיימים מרחבים שונים המאפשרים ולפעמים גם מעודדים פגיעה מינית, ובראשם המרחב האינטרנטי עם אפליקציות ההיכרויות המיניות מאוד שהן גורם סיכון משמעותי בעיקר לצעירים ובלתי מנוסים, מרחב שקשה מאוד להביע בו הסכמה או אי הסכמה לדברי הדו"ח; אליו מצטרף מרחב חיי הלילה, מרחב מרכזי בחיי הקהילה במסיבות ובסאונות שמתאפיין בשחרור ומימוש זהות, אך גם בטשטוש תודעה וטשטוש גבולות שהופכים אותו למרחב בלתי בטוח. המחקר מציין גם את מרחב הזנות, שמציאות שבה צעירים להטב"קים רבים מקיימים יחסי מין תמורת אתנן כלשהו וחשופים לפגיעות מיניות רבות.

חברי הוועדה – השופטת בדימוס נאוה בן-אור, פרופ' דפנה טנר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, אודי קליין מנהל בית הספר לאמנויות בתל אביב, אסף שמול מנהל התכניות החינוכיות לנוער בישראל בסוכנות היהודית ונופר מזורסקי, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, פעלו באופן עצמאי ובהתנדבות. הוועדה החליטה כי עבודתה תורחב ותבחן את התופעה של פגיעות מיניות בקרב אוכלוסיית הלהטב"ק בכללותה, תוך התמקדות בארגונים חברתיים הפועלים בתוכה.

בהקשר זה, מדגיש הדו"ח כי קיים בקהילהחוסר בהירות ביחס לנורמות מיניות רצויות, ופרשנות לא נכונה של המונח "חופש מיני" עלולה להביא לכך שיחסי מין יתקיימו ללא הסכמה, רצון והדדיות, וכי השיח השולט בקהילה אינו מדגיש באופן מובהק את החיוניות של האלמנטים הללו בכל אינטראקציה מינית.המלצה מרכזית של הוועדה היא קריאה ברורה לשיח פתוח ונוקב תוך וחוץ קהילתי – במסגרות ואופנים שונים – על סוגיות של נורמות מיניות של הסכמה אמיתית ורצון הדדי, של מוגנות מינית ושל התנהלות במפגשים וירטואליים ופיזיים. כל זאת, על מנת להפחית עד למינימום את גורמי הסיכון הייחודיים לקהילה ולפעול לשינוי המציאות בשטח.

עוד קורא הדו"ח לייסד גוף ציבורי מקצועי ייחודי ונגיש לקהילת הלהטב"ק שתכליתו סיוע, לרבות סיוע אנונימי, לכל מי שחש עצמו נפגע בהקשר המיני. גוף כזה, יוכל – בנוסף לסיוע לפרט – לאסוף חומרים מדעיים ואחרים שישמשו בתהליך שינוי התודעה בקהילה ובחברה הכללית. לצד המלצה זו כבר מתקיימת קבוצת מחקר אקדמי בבית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית שעוסקת במחקר אודות פגיעות מיניות ומיניות בקהילות הלהטב"ק ובשנים הקרובות תעמיק בחקר הסוגיות שהועלו בעבודתה של הוועדה.

הדו"ח כולל גם המלצות ספציפיות לארגון הנוער הגאה איגי, עקב רגישותו כגוף המרכזי שמטפל בבני נוער להטב"קים במצוקה, וקורא להשרשת נורמות התנהגות בצוות המדריכים באיגי, למניעת בלבול וטשטוש גבולות בינם לבין חניכיהם בעיקר ביציאה מאיגי אל מרחבי הקהילה האחרים. הנורמות צריכות לכלול כלים להתמודדות בסיטואציות של מסיבות (לרבות צריכת סמים ואלכוהול), אפליקציות היכרויות ולהצבת גבולות לשיח על מיניות. נחזיק אצבעות לכולנו (אבל בהסכמה).

>> הגיע הזמן להוציא את השלדים של קהילת הלהט"ב מהארון
>> 6 דברים שלמדנו ממהפכת ה-MeToo בקהילת הלהט"ב

• להטב"ק
• להטבופוביה
• נוער להטבי
• איגי
• תקיפה מינית
• הבועה