1. שדרות רוטשילד

בקצה האחד של שדרות רוטשילד מעט לפני הבימה שקועה באדמה עבודת אמנות של מיכה אולמן. זהו בית. בית שכמוהו כמו לב: שני חדרים לו ושתי עליות. אני משוגע על האיכות האנטי-אנדרטאית של העבודה הזו. על הבלתי נראות שלה. כולם כל היום צועקים "תראו אותי! תראו אותי!" והנה בלב השדרה היפה, הסואנת לוחשת האמנות: יש בית כמו לב קבור באדמה.

2. המזרקה של נחום גוטמן ברוטשילד

ואילו בקצה השני של השדרה ישנה המזרקה של נחום גוטמן. אני מת עליה. לפני שנים ראיתי במוזיאון נחום גוטמן את הניירות שעשה כהכנה למזרקה. אם אני לא טועה הסבירו שם, שהניירות נשלחו לאיטליה למומחים לעשיית פסיפסים. יש בזה משהו עליז, חילוני, תל אביבי, שיקי אבל לא נפוח ומרוצה מדי מעצמו. המזרקה הזו היא קסם.

3. גרפיטי בבן עטר

בפלורנטין פינת בן עטר, ליד המזרקה החלושה, ומול גרפיטי מועדון ה-27, יש קיר עם גרפיטי. כשעזבתי את פלורנטין עשיתי עליו ציור גדול בנוסח ההירשפלדי המוכר. זה היה מאד מוזר על רקע הגרפיטי הרגיל של השכונה. ערב חתונתי – התחתנתי ברחוב אוריאל אקוסטה בפלורנטין – עוד הספקנו אשתי ואני להצטלם לידו, אבל לאחר כמה שבועות כבר קשקשו עליו גרפיטי רגיל בלתי ניתן להבדלה מאחרים. בכל זאת אני מחייך כל פעם שאני עובר שם.

4. קרית ספר

אני אוהב את גן קריית ספר בין סעדיה הגאון ליהודה הלוי. אין כמו לסיים שם אימון ריצה, לעבור בגרציאני ולהבין שאני לעולם לא אהיה רזה אם אסיים כל אימון עם קפה ומאפה. אני שותה את הקפה ומביט במטיילים עם הכלבים, באימהות והאבות עם הילדים ובעובדים הזרים המוליכים את הקשישים ונראה לי שאני היחיד שאינו מוליך מישהו או שמישהו מוליך אותו.

5. הבית

אבל ללא ספק הנקודה האהובה עלי בעיר היא הבית שלנו. אני ושירה גרים בקצה רחוב מזא"ה בואך מנחם בגין. אנחנו מרחק הליכה משדרות רוטשילד אבל גם מפלורנטין. אנחנו קרובים למסעדות אבל גם לגלריות ולמוזיאון. מחלונות הסלון שלנו נשקפים עצים. כפר בלב העיר. הבית שלנו מלא בספרים, יצירות אמנות וריח בישולים. אפשר לנעוץ מחוגה בבית הזה ולהקיף אותו ברדיוס כמה קילומטרים ולראות: הבית הזה הוא מרכז חיי.

יונתן הירשפלד הוא אמן, אוצר, מרצה וסופר. באמצע מאי ייפתח בבית לאמנות ישראליתהקורס "לדעת ציור"בהנחייתו, ובימים אלה מוצגת בגלריה P8תערוכה שאצרלאמנית כרמלה וייס

• העיר שלי
• אמנות
• ❤ תרבות
• שדרות רוטשילד
• מיכה אולמן
• נחום גוטמן
• פלורנטין
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 942 // התל אביבים החדשים

• Facebook
• Twitter
• Email

"שביל קליפות התפוזים", נחום גוטמן (הוצאת יבנה)

העלילה מתרחשת בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומביאה את סיפורו של נחום הצעיר המספר את הסיפור בגוף ראשון ומגולל מסע מותח לתל אביב שכל תושביה גורשו ממנה. ראשון הסופרים שגדלו בתל אביב בתיאור מיוחד במינו של עיר אהובה שהשתנתה עם השנים.

[tmwdfpad]

"ידידיי מרחוב ארנון", לאה גולדברג (ספריית פועלים)

המשוררת הידועה גרה במשך 20 שנה ברחוב ארנון 15 ב"בית הכחול" (שעדיין עומד במקומו) ואת הסיפורים בספר הזה היא מקדישה לילדים שהכירה שם משנות ה־30 עד שנות ה־50 ושבמשחקיהם צפתה מהחלון. הספר רצוף תיאור מפורט של הרחוב, שאין בו מכוניות ואוטובוסים ולכן אפשר לשחק בו בלי חשש, ושל האזור כולו.

"בועות הסבון של גלי", אבירמה גולן (כנרת זמורה־ביתן)

על גג גדול במרכז העיר עומדת גלי ומפריחה בועות סבון. היא שולחת את הבועות שלה לכל חלקי העיר והן מתקנות, משפרות ומשנות את חייהם של אלה שהן נוגעות בהם. הים, הבניינים המוכרים והרחובות הם כולם תל אביביים כל כך עד שהקורא הצעיר שמתבונן בהם מרגיש שיצא לטיול ממש ליד הבית.

"ילד עיר", שהם סמיט (כנרת)

עמוס (מוסי) הוא ילד אמצעי במשפחה יצירתית ותל אביבית מאוד, מהסוג שכולנו מכירים מצוין. בסיפורים קצרים שחלקם מתייחסים ישירות לסביבה וחלקם מתרחשים בעיקר בעולמו הפנימי, הוא מתאר את השנה שעוברת עליו בגיל 10, בפשטות מעוררת הזדהות שמכניסה את הקורא לחייו של ילד אורבני.

"לנקות את יפו", שירז אפיק (מטר)

רומן נוער שעוסק בהתנגשות בין עולמות מנוגדים, ביפו שמתערבבים בה דלות ועושר, יהודים וערבים, תושבים ותיקים ותושבים חדשים. אורי, תלמיד בתיכון אליטיסטי לאמנויות, מוצא את עצמו במרכז תוכנית לבצע פיגוע שנועד לערער את הדו קיום בעיר.

• מבחר
• נחום גוטמן
• לאה גולדברג
• תל אביב
• עם הילדים
• ספרי ילדים
• חינוך

• Facebook
• Twitter
• Email

בתחרות המסורתית על תואר ההצגה הטובה בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים שייערך בחיפה זו השנה ה־25, ישתתפו שש הצגות (שנבחרו מתוך עשרות רבות שהוגשו לוועדה האמנותית). מקצת ההצגות הן עיבודים לטקסטים של יוצרים שכבר הפליאו ביצירה לילדים – נחום גוטמן, נורית זרחי ואתגר קרת – ובכישרונם הם בוראים עולם רב שכבתי שגם ההורים ימצאו בו עניין והוא מעשיר את חוויית הצפייה המשותפת.

לצד הצגות התחרות יועלו במתחם הפסטיבל, תחת כיפת השמים, כ־20 מופעים של להקות ואמנים מקומיים ושל הרבה אורחים, שיציגו תוכנית עשירה במיוחד המיועדת לכל בני המשפחה, כל אחד בהתאם להבנתו, דמיונו וסבלנותו, והכל חינם. את המתחם ינהלו זו השנה השלישית ינון צפריר ואבי גיבסון בראל, וניהול הפסטיבל הופקד לראשונה בידי הבמאי הוותיק איציק ויינגרטן.

בפסטיבל יתארחו גם כמה הצגות שהועלו בשנים קודמות במסגרתו וזכו בפרסים: "הקיץ של אביה" שהועלה בפסטיבל הראשון ב־1990; "מוצרט הקטן" שביימה אלית ובר וצוינה לשבח בפסטיבל לפני שבע שנים; "שכנים" בבימויו של רועי שגב שזכתה בפסטיבל ב־2012; "יואל אמר", שיצרה רונית קנו בהשראת ספר ילדים של יואל הופמן וקטפה את פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל האחרון. מלבד זאת יעלו שלושה מופעים חדשים: "שוליית הקוסם FANTASIA" – מופע מחול משותף לתיאטרון מופע ולרקדנים מלהקת המחול הקיבוצית (מיועד לבני ובנות 4־8), "גיבורה קטנה" של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בבימויה של צביה הוברמן על גורל הפכפך, וההצגה "פרח לב הזהב" שכתב אפרים סידון על פי סיפורו המוכר של הנס כריסטיאן אנדרסן, שמציב את הקטנים בראש שורת האמיצים.

בערב הראשון תועלה הצגת הדגל של הפסטיבל "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", עיבוד לספרו של נחום גוטמן. ההצגה עובדה ובוימה על ידי שי פיטובסקי בביצוע "החיפאית", קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה. בהצגה סיפור אנושי וגם המון חמלה ובובות מופלאות – גיבורי ההצגה האילמים שנוכחותם על הבמה שובת לב. מיועד לבני ובנות 5.

על התחרות

מתוך שש ההצגות המשתתפות בתחרות, שתיים מעמידות בלב ההתרחשות אנשים מבוגרים או זקנים – עניין שאולי כדאי לתת עליו את הדעת בהקשר רחב יותר. האחת – "סיפורי סבתא וסבא גם" – שיצר אילון קורח, היא מעין מסע לעולם שזר לרובנו. יש בה הומור, זיכרון ושכחה, שירים וחרוזים (לבני ובנות 4־8 ולכל המשפחה).

ב"התיאטרון של אמיליה" של היוצרת והמבצעת אורית לייבוביץ' מככבים חפצים ובובות. ההצגה מיועדת לבני ולבנות 4 ויותר ובמרכזה אישה זקנה – בובנאית רבת דמיון שבעזרת חבר רדיופוני והרבה יצורים קטנים ומפתיעים מתוודעת לעולם משעשע שיש בו חברים, מוזיקה וריקוד. כל אלה ממלאים את חייה.

עוד בתוכנית, שני עיבודי במה לספרים של אתגר קרת: "גור חתול אדם ארוך שיער" בעיבודו ובבימויו של עופר עמרם. ההצגה נוצרה במיוחד לפסטיבל. קרת ורותו מודן כתבו את "אבא בורח עם הקרקס". דויד בילנקה עיבד את הספר להפקה בימתית משעשעת־עצובה שבה משולבים להטוטי קרקס ובמרכזה עומד אבא שמגשים חלום, מצטרף לקרקס המבקר בעיר ונעלם. הוא משגר לשני ילדיו גלויות מרחבי העולם והם תוהים אם אבא ישוב ומתי. ההצגה מיועדת לבני ולבנות 6־12 ולכל המשפחה.

"הסיפור על יאללה ורגע" הוא סיפור על שני תאומים לא דומים שמזגם השונה הוא מקור לבלאגן גדול בבית ובמשפחה. ההורים מאשימים זה את זה במחדלים והצופים – בני ובנות 3־9, חכו עד סוף ההצגה כדי לדעת אם השניים יסיימו בריב או בשילוב ידיים. כתבה: יעל אלפנבאום. הבימאית היא הדס קריידלמן־גלבוע. ואחרון חביב, "ג'ירפה עפה" שעיבד וביים לביא זיטנר ליצירותיה של המשוררת נורית זרחי (לבני ולבנות 4־8).

מופעי החוץ

• שלישיית חייזרים שנוחתים כאן כדי לחקור את בני המין האנושי – צייר וזוגתו המוזיקאית שמתקשרים עם הקהל רק בגיר ובהמון דמיון.
• הומאז' לסיפור סינדרלה ובמרכזו משרתת ושלוש גבירות שרודות.
• "בלרינות" – מופע בלרינות על קביים ובנעלי אצבע שמעלות מופע בלט קלאסי שמשתבש.
• קבוצה של אמני פנטומימה מאיטליה וסיפורם של שלושה משתתפים בטיול מסביב לעולם
• סיפורו של מנהל קרקס נודד משווייץ – מבט דרך זכוכית מגדלת על הרגעים הקטנים בחיים
• מובן שיש גם ייצוג מקומי לקבוצות ישראליות – תיאטרון אופק שמעלה בבכורה את "למה?! כובע!
• "בן אדם לציפור" של אנסמבל א־זהזה על שיבוש שגרת יומה של להקת ציפורים האחראית על חלוקת התינוקות בעולם.

• אילון קורח
• אפרים סידון
• בובות
• עופר עמרם
• נורית זרחי
• סינדרלה
• רותו מודן
• הצגות ילדים
• אתגר קרת
• נחום גוטמן
• הקיץ של אביה
• אורנה פורת
• שכנים
• פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
• חיפה
• עם הילדים
• תיאטרון
• חינוך
• פסח