זאת לא תקופה טובה לתרבות הישראלית, שמותקפת מבית על ידי קיצוצי תקציבים והסתה אנטי-תרבותית ומבחוץ על ידי אנטישמים ו-BDSניקים, ובטח שזאת לא תקופה טובה לקולנוע הישראלי, שמאויים על ידי שר התרבות עצמו ו"הרפורמה" שלו בקולנוע שמאיימת לרסק את הענף ובמקביל זוכה בחו"ל להתעלמות מנומסת במקרה הטוב. וכל זה רק כדי להבהיר עד כמה גדול ההישג של הבמאי ניר ברגמן, שזכה הלילה בפרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בטאלין שבאסטוניה.

>> "מרשעת": עולם מרהיב, ליהוק מושלם, הופעות אדירות. אבל מה עם השירים?
>> "יופי מסוכן" מעצים את האימה עד לזוועה שמבריחה צופים מהאולם

על רקע הקריאות לחרם על הקולנוע הישראלי בחו"ל, קטף ברגמן את הפרס השני בחשיבותו של הפסטיבל בטאלין – שנחשב לאחד הפסטיבלים הבולטים בעולם – על סרטו החדש "פינק ליידי" (שנכתב על ידי מינדי ארליך, איתו בתמונה). מספר את סיפורם של בני זוג חרדים (נור פיבק ואורי בלופרב) שנאבקים על אהבתם תחת לחצים חברתיים ואיומי סחיטה של כנופיה מקומית.

השופטים ציינו כי הבחירה ב”פינק ליידי” כזוכה בפרס הבימוי הטוב ביותר נבעה מהיכולות הקולנועיות המרשימות שהפגין ברגמן בכל תחומי ההפקה. הם הדגישו שהסרט מפגין רמה גבוהה של סנכרון בין כל מרכיביו — מהמשחק, דרך העריכה והצילום, ועד לעיצוב האמנותי. כל הופעה של השחקנים הרגישה להם עדינה ומרגשת, וכל צעד רגשי היה כן ושובר לב. לדברי השופטים, ברגמן הצליח לשלב את כל האלמנטים של הסרט בצורה חלקה, ויצר עולם סוחף ומרתק שהקהל יכול היה להתחבר אליו בצורה עוצמתית. הם תיארו את עבודתו כבימוי מדויק ונטול מאמץ, המעיד על כישרונו כאחד מהבמאים המובילים בתחום הקולנוע.

ברגמן הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר בישראל, וסרטיו הקודמים (בעיקר "כנפיים שבורות" ו"הדקדוק הפנימי") זכו בפרסים בפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם. לאורך השנים הוא הרבה ליצור גם בטלוויזיה, ובין היתר ביים וכתב ל"בטיפול", יצר את "להוציא את הכלב" וביים את "מגדלים באוויר", "רק להיום" ו"שישה אפסים" המצוינות. על פי אתר הקולנוע IMDB, פרס הבימוי בטאלין הוא ה-29 שבו זוכה ברגמן במהלך הקריירה שלו. זה הזמן לקנות ארון גביעים גדול יותר.

• המסך
• ניר ברגמן
• קולנוע ישראלי
• ישראלים בחו"ל

זה לא זמן טוב להיות יוצר ישראלי בעולם, ולמרות שחרם על יצירה ישראלית עדיין לא הוכרז רשמית בשום מקום, אפשר לסמן בהחלט סוג של חרם שקט מבחינת מספר היצירות הקולנועיות הישראליות שמתקבלות לפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם. אחרי יותר מעשור של הצלחות בקאן, ברלין, ונציה ופסטיבלים חשובים אחרים, נדמה שאחרי שנה של מלחמה הפופולריות שלנו לא בדיוק בשיאה. אבל יש יוצאים מן הכלל, והיוצא מן הכלל הוא ניר ברגמן, שסרטו החדש "פינק ליידי" התקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע בטאלין. עוד יוצא מן הכלל הוא ערן ריקליס, שסרטו הבינלאומי "לקרוא את לוליטה בטהרן" התקבל לתחרות אף הוא. בנוסף, סרטה של מיכל כהן "תמיכה מלאה" ישתתף בתחרות הדוקו הרשמית של הפסטיבל.

>> מגיע לקפלן כל שבת. כמה שצריך. זאת העיר של ניר ברגמן
>> "הנה אנחנו" של ניר ברגמן ודנה אידיסיס ירחיב לכם את הלב

"פינק ליידי" הוא סרטו השישי של ברגמן (יחד עם התסריטאית מינדי ארליך), העוקב מנקודת מבט נשית אחר סיפורם של זוג חרדי צעיר הנאבק על אהבתו, תחת איומי סחיטה של כנופיה המטילה אימה על המגזר. הסרט מגולל בשילוב של הומור, כאב ואהבה את מאבקם, לאחר שהם מקבלים במעטפה לא מסומנת תצלומים של הבעל מנשק גבר אחר. בתפקיד הראשי מככבת נור פיבק ולצידה אורי בלופרב, כשאת הקאסט משלימות שרה פון שוורצה וגל מלכה בתפקידי משנה.

כזכור, סרטו הקודם והנהדר של ברגמן בכיכובו של שי אביבי, "הנה אנחנו", אותו יצר עם התסריטאית דנה אידיסיס ("ברלין בלוז") גרף ארבעה פרסי אופיר והתקבל ב-2020 למסלול הרשמי של פסטיבל קאן, אך באותה שנה בוטל הפסטיבל בגלל מגפת הקורונה העולמית. הסרט עלה בסופו של דבר בבתי הקולנוע בישראל רק בשנת 2022.

פסטיבל הקולנוע בטאלין, המוכר בעולם כ"Tallinn Black Nights Festival" (או בקיצור PÖFF) מתקיים השנה זו הפעם ה-28, ויציג במסגרת הרשמית של 18 סרטים מ-23 מדינות (ביניהם 11 בכורות עולמיות) שיתחרו על הפרס הגדול של הפסטיבל. בין הסרטים שיתחרו ב"פינק ליידי" אפשר למצוא גם את "לקרוא את לוליטה בטהרן", הפקה איטלקית-ישראלית (שזה אומר גם השקעה של קרן רבינוביץ, סרטי יונייטד, מפעל הפיס וקשת) בבימויו של ערן ריקליס המבוססת על הספר האוטוביוגרפי באותו שם ועוסקת במורה איראנית שאוספת קבוצת נשים ומלמדת אותה יצירות ספרות מערביות אסורות. בנוסף, במסלול הדוקו, ישתתף הסרט "תמיכה מלאה" העוסק בחנות החזיות היפואית האהובה "נועה", בבימויה של מיכל כהן ובהפקת כאן 11. הפסטיבל ייפתח ב-8.11 ויימשך עד ה-24.11. בהצלחה לכוחותינו.

• המסך
• קולנוע ישראלי
• ניר ברגמן
• חרדים
• ערן ריקליס

2020 היתה אמורה להיות שנה טובה עבור "הנה אנחנו". סרטם של דנה אידיסיס וניר ברגמן התקבל לפסטיבל קאן, וזכה בפרסי אופיר – לתסריט, לבימוי ולשחקנים. אבל הפסטיבל התבטל בגלל הקורונה ויציאתו של הסרט נדחתה. עכשיו הוא סוף סוף מגיע למסכי הקולנוע ברחבי הארץ, ואני שמחה לבשר לכם שהוא מצדיק יציאה מהבית כולל חיפוש חניה.

אידיסיס חתומה על הסדרה הנפלאה "על הספקטרום", כך שאתם יודעים שהיא יודעת לכתוב תסריטים נבונים ומרגשים בכנותם. גם הפעם היא בחרה בנושא שהיא מכירה באופן אינטימי, וכתבה על היחסים בין אב לבנו האוטיסט, שכבר אינו ילד. בעוד הסדרה התמקדה בצעירים על הספקטרום שיצאו מהבית ומנסים לפלס את דרכם בעולם, הדרמה של "הנה אנחנו" מתמקדת דווקא בדמות האב. והאב הזה מגולם נהדר על ידי שי אביבי, בתפקיד דרמטי טוב יותר לאין ערוך מכל מה שעשה עד כה.

אהרון הוא אב מסור עד בלי די לאורי, שיודע לדבר אך מבין את כל המילים כפשוטן. יחד הם נוהגים לנסוע ברכבת הלוך ושוב, ככה סתם כי זה מרגיע את אורי, שזקוק לרוטינות קבועות. כשאורי לא רגוע זה לא נעים לראות, כפי שאפשר לראות על פניהם של עוברים ושבים העדים להתמוטטות רעשנית שלו ברחוב. אמא של אורי, תמרה (סמדר וולפמן), כבר לא גרה איתם בטבעון, והיא חושבת שכדי להסתגל לחיים כאדם בוגר עם מידה של עצמאות הבחור צריך לעבור למוסד שבו חיים ולומדים אנשים עם צרכים מיוחדים כמותו. אבל אהרון חושש שאורי עדיין לא מוכן. או שאולי זה הוא שאינו מוכן להיפרד? פעם אהרון היה מעצב גראפי עם קריירה משגשגת, אך הוא זנח הכל כדי להיות אבא במשרה מלאה. ומשוויתר על כנפיו, הוא אינו מסוגל לתת לבנו לפרוס כנפיים משלו מחשש שיישברו. או שאולי בכל זאת הוא צודק? אף אחד הרי לא מכיר את אורי כמותו.

אז ביום שבו אורי אמור לעבור למוסד, אהרון חומק איתו דרומה. בהתחלה הם נוסעים ברכבת, וכשהכסף אוזל הם ממשיכים באמצעים אחרים. כך אהרון מנסה לדחות את הגזרה, רק שברור לנו שזו אינה תכנית מעשית ושגם הוא צריך להתבגר ולשחרר. יש משהו מאוד מרגש בסיפורים, כמו "הגננת" של נדב לפיד, על אנשים שמתוך רצון לגונן על מישהו הם נוקטים פעולות נואשות שהם עצמם יודעים שהן חסרות סיכוי – כל עוד הסיפורים האלה נותרים על קרקע המציאות ואינם גונבים לעצמם סוף הוליוודי.

וכך "הנה אנחנו" הופך למעין סרט מסע של אב ובן בתבנית "גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה. גם "הנער" של צ'רלי צ'פלין, שבו הנווד מאמץ ילד רחוב ונאבק במוסדות לשמור אותו אצלו, סיפק השראה. אורי צופה בסרט האילם הזה שוב ושוב בטאבלט שלו. אנחנו צופים בו יחד איתו, ושומעים את המלודיה המתוקה שמלווה אותו, ובאמצעותו "הנה אנחנו" מרוויח קורט סנטימנטליות בלי להיות סנטימנטלי בעצמו.

במנוסתם השניים פוגשים מכרים ותיקים מתקופות קודמות בחייו של אהרון, וכך סיפורו נחשף בפנינו טיפין טיפין. לא כל המפגשים מפותחים ומשכנעים באותה מידה. הביקור אצל חברה מימי הלימודים בניו יורק (אפרת בן צור), מתחיל נהדר כשהם מפתיעים אותה באמצע אירוע. הסרט אינו נמנע מלמצוא את הצדדים המצחיקים בסיטואציה המביכה, ובהתנהגות הלא מודעת של אורי. אבל חילופי מבטים בהמשך הערב רומזים לדברים שהסרט לא ביסס אותם מספיק.מה שמחזיק אותנו מרותקים ומעורבים רגשית לאורכו הוא הדינמיקה שובת הלב בין אהרון לאורי, בגילומו של נועם אימבר המצוין. כפי שראינו ב"שרוכים", קל מאוד לזייף ולהגזים בתפקיד אדם עם קשיים מנטליים או שכליים. אבל אימבר אינו טועה. הוא מגיש הופעה מדויקת ומשכנעת מאוד שחושפת את האנושיות של דמותו, עם היותה מאתגרת ולפעמים גם מצחיקה.

לאורך התסריט מפוזרות פעימות שנועדו להניב תמורה מרגשת בהמשך. וזה אכן קורה כמתוכנן, אם כי הסיום אולי טיפה דחוס מדי בתמורות שכאלה. זה הסרט הראשון בבימויו של ברגמן ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי") שהוא אינו חתום על התסריט שלו, והוא לטעמי סרטו הטוב ביותר. יחד עם אידיסיס הוא יצר סרט מלא רוך, זרוי בהומור ורווי בחמלה, שמרחיב את הלב בלי לספק תשובות פשוטות.

★★★★ 4 כוכבים
בימוי: ניר ברגמן. עם שי אביבי, נועם אימבר, אפרת בן צור, סמדר וולפמן. ישראל 2020, 94 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע ישראלי
• ניר ברגמן

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-9 בערבה יפתח כמתוכנן ביום חמישי הקרוב (5.11) ויציע 10 ימים של סרטי איכות אונליין, אך הודות למתווה חדש שגיבש שר התרבות חילי טרופר ואושר בסוף השבוע, יכלול גם סופ"ש של הקרנות דרייב-אין בין יום חמישי 12.11.20 למוצ"ש 14.11.20.

כבכל שנה ועל אף הכל, יוקמו במסגרת הפסטיבל מסך ענק ומערכות סאונד ותמונה ברמה הגבוהה ביותר בלב הערבה התיכונה, תחת כיפת השמיים, מול הישוב צוקים. בין הסרטים המסקרנים שיוקרנו במסגרת הדרייב אין המדברי: "הנה אנחנו", סרטו החדש של ניר ברגמן שהוקרן כבר בפסטיבלי קאן וטורונטו ויוקרן לראשונה בישראל; "השנה שלי עם סלינג'ר", סרט הפתיחה של פסטיבל ברלין האחרון שמביא את סיפורה של ג'ואנה, צעירה שחולמת להיות סופרת ומוצאת את עצמה מועסקת עבור אחד מגדולי הספרות האמריקאית; "עוד סיבוב", סרטו החדש של הבמאי הדני המהולל תומאס וינטרברג; ואוסף סרטי שון קונרי כמחווה לשחקן המנוח.

הנהלת הפסטיבל, המורכבת מהמפיק אייל שיראי, אשתו רוית "טינקרבל" רוזן והיועצים האמנותיים עדנה ודן פיינרו, מסרה ש"תהא זאת עבורנו זכות גדולה לאפשר לקהל לחזור ליהנות מאירועי אמנות הקולנוע. הפסטיבל שלנו חי ונושם כל שנה מתוך עשייה בלתי מתפשרת שמאחוריה אהבת קולנוע והכרה בחשיבותה של היצירה הקולנועית כמייצגת ומעצבת מציאות, ואנחנו מאושרים שנוכל גם השנה להמשיך את המסורת ולפגוש בצופים בשטח, במקביל למהדורת האונליין הייחודית הפתוחה לקהל הרחב".

התוכניה המלאה של הפסטיבל והזמנת כרטיסים כאן

• המסך
• קולנוע
• ניר ברגמן
• פסטיבל

• Facebook
• Twitter
• Email

טקס פרסי אופיר יתקיים השנה בסימן משבר הקורונה, שהיקף השפעתו על תעשיונת הקולנוע הקטנה של ישראל עוד אינו ברור במלואו, אך הפקות הוקפאו, מימון בוטל, ונראה שפגיעתו תהיה קשה ביותר. גם טקס פרסי אופיר צפוי להתקיים השנה במתכונת ברורה, פורמט ותאריך עוד אין, אבל מועמדים – ובראשם הסרט העלילתי הטוב ביותר, שהזוכה בו ייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הזר באוסקר – כבר יש.

בין חמשת המועמדים לתואר הנכסף אפשר למצוא השנה את "אפריקה" של אורן גרנר, "שאיפה לחיים" של מתן גוגנהיים ואסף אבירי, "המתים של יפו" סרטו בערבית של רם לוי, "הנה אנחנו" של ניר ברגמן ו"אסיה" של רותי פרי-בר.

האחרון, סרט הביכורים של פרי-בר, מוביל את רשימת המועמדויות יחד עם "המתים של יפו" עם 13 עמדות זינוק לפרסים, הקומדיה "שאיפה לחיים" עם 12 מועמדויות, "הנה אנחנו" של ברגמן עם 10 מועמדויות, בעוד "אפריקה", סרט הביכורים של גרנר, מיד אחריהם עם 7 מועמדויות.

בקטגוריית התעודה היוקרתית יתחרו זה בזה גולדה, יוסי בנאי, דב חנין, מאיר אריאל ולאה צמל בסרטים הדוקומנטריים שנעשו השנה סביב פועלם. אסף אמיר, יו" ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, אמר ש"גם בתקופה המאתגרת ביותר שידע הקולנוע הישראלי מעולם, החליטה האקדמיה לקדם את היצירה הקולנועית בישראל ולקיים את תחרות אופיר. לצד התחרות שהיתה בעיקרה מקוונת מתוקף הנסיבות, אנו ממשיכים לפעול מול כל הגורמים בכדי לאפשר לתחום לחזור לעשייה ויצירה בהקדם האפשרי".

• קולנוע ישראלי
• פרס אופיר
• סרטים
• אוסקר
• ניר ברגמן