חורף, הגשם מטפטף על העורף, וכוסאוחתו כמה קרררר. ותראו מה זה, קיבלנו רק כמה ימים של חורף והנה כולם חולים.אתם ראיתם כמה עולה היום טישו בסופר? קדימה, מהר להבריא ולהיפטר מהשפעת. אם מאסתם בדקסמול קולד, אנחנו כאן בשביל להציג בפניכם את רשימת האוכל המרפא שיש לעיר הזו להציע – ובמשלוח.

מרק עוף עם קניידלעך | סנדר

בואו נתחיל עם הקלאסיקה, אנטיביוטיקה יהודית ותיקה שמבטיחה כבר דורות רבים שיפור בהרגשה תוך כמה לגימות בודדות. אנחנו קצת חופרים על מרק הקניידלך של סנדר בחורף זה, אבל זה רק בגלל שאנחנו מאמינים בו קינדרלך. וגם אם החורף התל אביבי של השנה קצת נעדר ימים קפואים וארוכים, המרק עוף הצלול עם הקניידעלך של סנדר עשוי להציל אתכם, או לכל הפחות לנחם אתכם מאוד.
50 ש"ח, לוינסקי 54, תל אביב. או בוולט

פוק קפה | תה כורכום, לימון, פלפל אנגלי וג׳ינג׳ר

מדובר ברשימת מרכיבים מבריאים שאי אפשר להתכחש לסגולותיהם המרפאות, ואנחנו יכולים להבטיח כי ברגע שתקבלו את כוס המשקה הצהוב והמהביל כבר תרגישו טוב יותר. מדובר בתה חריף וחמים שמכינים במקום והוא מבוסס על מרקחת ייחודית שכוללת לימון סחוט, מעט דבש, לימון וג׳ינג׳ר פותח סינוסים וצ׳אקרות.
22 ש"ח, כפר גלעדי 48, תל אביב

מארז חיסון | ג׳וסה

בג׳וסה דואגים לבריאותנו בכל ימי השנה, ועושים זאת ללא חומרים משמרים, ללא סוכר וללא רעות חולות כאלה ואחרות. בחורף זה הם דואגים לחיזוק המערכת החיסונית שלנו עם ערכת כורכום כתומה במיוחד שכוללת: שוט של ג׳ינג׳ר בום, מרק כתום עם פלפל קאיין, מיץ ג׳ינג׳ר, גזר, כורכום ותפוז ושייק נוסף על בסיס חלב שקדים עם חלב קוקוס, אגבה, קינמון והל. בריאות לכולן!
130 ש"ח, דיזינגוף 101, תל אביב או בוולט

ערכת לא מרגיש טוב | לילוש

בלילוש פיצחו את הסוד היהודי עם ערכת ״אני לא מרגיש טוב״. ערכה אידאלית לשלוח לעצמכם או למישהו שאתם אוהבים ושוכב בביתו מצונן ומצועף. הערכה כוללת שני מרקי עוף או מרק ירקות לצמחונים, וכן ג׳ינג׳ר, לימון ומקלות קינמון להכנת תה החולים האולטימטיבי. חוץ מזה נוספים לחגיגה שני כדורי שוקולד, כי תמיד אפשר ורצוי לאכול שוקולד. וגם קרוטונים ושקדי מרק כדי שתתחזקו קצת.
108 ש"ח, המלך ג'ורג' 77 א', תל אביב או בוולט

לימונדה מאצ'ה | קפה אדמונד

בקפה אדמונד דואגים לנו בחורף זה למשקה מניעת מחלות בריא וטרי. הוא מגיע בטמפרטורה צוננת, אך אל תטעו, מדובר בשיקוי רפואי מהמדרגה הראשונה. הוא כולל לימון סחוט שמגלם את מנת ויטמין הסי המומלצת, נוספת לו אבקת מאצ'ה שלה שלל סגולות רפואיות, וגם גרניום ריחני ושמן זית (תרופה ים תיכונית ידועה). בקבוק בשבוע וביי לצינון.
22 ש"ח, יצחק שדה 32, תל אביב או בוולט

מארז דיטוקס | פלה דה תה

חנות התה הצרפתית מבטיחה לנו תיונים איכותיים לכל יום בשנה, וביתר שאת לחורף בו כולנו גומעים תה בכמויות בלתי אנושיות. מה לעשות, קר לנו! ולאף אחד בתל אביב אין חימום תת רצפתי, נכון? ולעניינו, זה הזמן להצטייד במארז דיטוקס של לא פחות מ-30 תיונים אורגניים, שיבטיחו לכם ניקוי וזיכוך של הגוף והאף בימים הקרובים. אם אתם ממחזרי התיון, ואנחנו בבירור כאלה, כל תיון מספיק לכם ל-3 ספלים לפחות, כך שזה יספיק גם לחורף הבא. בכל זאת, תל אביב. יש לנו חורף קצר.
158 ש"ח, דיזינגוף 131, תל אביב או בוולט

מרק חרירה | סופלייר

התשובה ממגרב למרק העוף האשכנזי, ואין ספק שמדובר במרק לא פחות יעיל ואפקטיבי. זהומרק שנע במנעד הטעמים שבין חמצמץ לפיקנטי, כבר איכות מרפאת שלעצמה, ועשיר בקטניות דוגמת חומוס, עדשים שחורות, בצל, סלרי, עגבניות, אטריות, עשבי תיבול ונגיעה של לימון לויטמין סי, שהוא אם לא הבנתם עדיין, הוא שם המשחק.
44 ש"ח, מלכי ישראל 11, תל אביב או בוולט

מיץ תפוזים | מלה

יש מיץ תפוזים סחוט של פרימור, ויש מיץ תפוזים טרי שסוחטים במקום. מדובר בשני משקאות שונים אם תשאלו אותנו. האחד חביב וסביר, השני אלוהי ושמיימי. מיץ תפוזים סחוט, עם פאלפ (ציפה בעברית) עבה ונדיב מלמעלה, לשתות בשוט אחד ולהיות בריאים לכל החורף. ואם כבר הצטננתם, לא מאוחר מדי להצטייד בבקבוק מיץ תפוזים טרי שמכבד את עצמו ולחזק את המערכת החיסונית.
18 ש"ח, דיזינגוף 164, תל אביב | אשתורי הפרחי 20, תל אביב | מקווה ישראל 23, תל אביב | או בוולט

גלידה | קסטה

תופתעו תופתעו, אבל הסבתא הרומנייה טוענת שגלידה קרה היא חיונית לכאב גרון, ואנחנו בוחרים להאמין לה. על כן, אם כבר חולים, נמליץ לכם להצטייד בליטר ג׳לטו בסגנון אייל שני. יש לנו תחושה שגלידת התפוז דם הנהדרת שיצר היא המענה המנצח לסוגיה – גם ויטמין סי בשיא, וגם קיפאון לגרון הדואב. אל תבואו אלינו בטענות אם לא עבד, אלא לסבתא.
120 ש"ח לליטר, בפארק המסילה. שני עד שבת בין 12:00-23:00

• אוכלים שותים
• בריאות
• צינון
• סבתא

>> פורסם לראשונה ב"טיים אאוט", 13.05.2015

לפני כמה חודשים קראתי מאמר שלא יוצא לי מהראש, על כומר זן יפני בעיר קטנה, שלקח על עצמו משימה משפחתית שעוברת מדור לדור לתחזק את מנזר הזן המקומי. ואז, קרה הצונאמי. ובלי שום הכנה, הוא מצא את עצמו עוסק בפעילות שמעולם לא חלם לעסוק בה – משדל רוחות רפאים שטבעו באסון הגדול לעזוב את העולם הזה, ולעבור הלאה. נשמע מוזר, נכון? בכל זאת, יפן, 2015.

גם הוא חשב ככה, עד שהתברר שמדובר ממש במגפה. אלפי אנשים מדווחים על רוחות רפאים שלא עוזבות אותם, לפעמים אפילו משתלטות עליהם, בעיקר רוחות של ילדים, שמצאו את מותם ברגע אחד פתאומי והם מחפשים את משפחתם, את חבריהם, לא מבינים מה קרה להם ואיפה הם. ואותו כומר בודהיסטי צעיר, שמעולם לא הוכשר לטפל בכזה שטף של מטופלים, התחיל לעשות את הדבר היחיד שהוא יודע: לדקלם את "סוטרת הלב" יחד עם האדם רדוף הרוחות, ויחד עם הרוח עצמה,

("אין עיניים, אין אזניים; אין אף, אין לשון,
אין גוף, או נפש; אין צבע, צליל, או ריח;
אין טעם, אין מגע, אין כלום; אין עולם של ראיה,
אין עולם של מחשבות; אין בורות, אין קץ
לבורות; אין זיקנה ואין מוות; אין קץ
לזיקנה ולמוות; אין סבל, אין שום סיבה לסבל, וגם אין קץ לסבל. אין דרך נכונה, אין חכמה,
ואין הארה.")

וכך הם מדקלמים את הסוטרה הזו שוב ושוב, עד שהרוח תבין שהיא מתה, ותעבור הלאה, לאן שזה לא יהיה שאנשים ורוחות מאמינים שהם הולכים –

ומה שמוזר הוא שהנזיר עצמו מעולם לא ראה רוח רפאים, ובהחלט פתוח להנחה שזו תופעה נפשית־תרבותית –

אנשים נתקלים באסון כה פתאומי שהנפש איננה מסוגלת לעכל, וחוזרים לתפיסת עולם שכוללת אפשרות להתמודד עם זה – והאמת שגם רבים ממטופליו לא האמינו ברוחות קודם לכן, אבל מה לעשות שהם רואים אותן ברחובות, בבתים, באמצע הכביש, אצלם במטבח, רובן אפילו לא מוכרות להם – אנשים זרים לחלוטין שבמחי גל אחד עצום וטיפה רדיואקטיבי נמחו מהעולם, ואינם יודעים למה הם נמצאים שם, באמצע הכביש או במטבחו של אדם זר, ואינם מבינים שהם מתים,

אבל עזבו את היפנים; מה איתנו? מה עם מתינו שלנו שאינם מרפים – שאלה שאולי אפשר לשאול עכשיו, כשסוף סוף נגמרו ימי הזיכרון לשואה, ולגבורה, ולחללי צה"ל, ולפעולות האיבה – מה קורה לחברה שאינה מאפשרת לרוחות שלה לעבור הלאה, שזקוקה לזכרונם המדמם כדי להצדיק את קיומה? כמה מהר מוות במלחמה או בפיגוע הופך לחלק מהמיתוס, מעניק בבת אחת משמעות למותם, אולי אפילו לחייהם, משמעות שאיננה אפשרית למי שסתם מת, כמו רוב האנושות.

ונראה לי – ומה אני יודע, הכל ניחושים – אבל בכל זאת, נראה לי שעדיף לראות רוחות רפאים ולתת להן ללכת, מאשר לגייס אותן מיד לאיזשהו מיתוס. כי כמה שהסיפור ההירואי שאתה מספר לעצמך יהיה מנחם בטווח הקרוב, כך הרוח תישאר חסרת מנוחה יותר, בטווח הרחוק. זיכרון שקרי הוא זיכרון שלא מפסיק לנג'ס. אז לקחת נומבון ציוני. אז סיפרת לעצמך סיפור לפני השינה, ונרדמת, והפסקת לראות את הרוח – זה לא אומר שהיא הלכה. זה רק אומר שהיא תילחם יותר חזק, ויותר מוזר, כדי לחזור לתודעה שלך בלי שתרגיש.

ואני נזכר בסבתא שלי, שנפטרה כשהייתי בן 13, וששבוע אחר כך ראיתי אותה ליד מגרש הכדורסל של בית הספר לחירשים, ראיתי אותה כמו שאני רואה את המסך הזה שעליו אני כותב את הפיקסלים חסרי הממשות האלה, ורצתי הביתה לחכות לה אבל היא כמובן לא באה, ואתם כמובן תגידו שהזיתי, אבל אני חשבתי – אז – שבטח המשיכה והלכה אל חברתה שגרה במורד הרחוב, ושלא פעם היתה מבקרת אותה לפני שבאה אלינו, ובכל מקרה אחרי רבע שעה הבנתי שהיא לא מתכוונת להגיע,

וירדתי חזרה לשחק כדורסל עם עצמי, וחשבתי שכנראה יותר התחשק לה להישאר אצל החברה שלה; היא גם דיברה כמוה פולנית, וגם שיחקה כמוה ג'ין־רמי, וגם ידעה כמוה שהחיים אכזריים, מה שאני לא ידעתי, או לפחות לא ידעתי אז.

• ימי זיכרון
• טורים אישיים ובלוגים
• יפן
• מוות
• מלחמה
• בודהיזם
• סבתא
• רוחות
• מיתוס
• אסון
• רוחות רפאים
• סוטרת הלב
• כומר
• צונאמי