2022 היתה שנה גדולה בעולם הגיימינג. קיבלנו פלייסטיישן, אקסבוקס ואפילו סוויץ' חדש, כשלצידן הצטרפה גם שחקנית חדשה במגרש –Steam Deck, הקונסולה השנייה של חברת Valve. מכיוון שקונסולות זו לא הוצאה זולה, זה קריטי לבחור את הקונסולה הנכונה עבורכם, אחרת אתם עלולים להיתקע עם מוצר שהוא יותר רהיט מקונסולת גיימינג. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן – לעשות עבורכם קצת סדר בעולם הקונסולות.

המשפחתית:Nintendo Switch OLED

קונסולת הדגל של נינטנדו בדגם חדש ומשופר הכולל מסך גדול יותר, ביצועים טובים יותר ותוספת האופציה לחבר את הקונסולה לאינטרנט באופן חוטי. זו בעצם קונסולה ביתית וקונסולה ניידת כאחד, מכיוון שניתן לשלוף את המסך מהקונסולה, לחבר את השלטים משני הצדדים ולשחק גם מחוץ לבית עם ביצועים מרשימים שלא מביישים את הפירמה.אם בעבר נמנעתם מקניית קונסולה של נינטנדו בגלל מלאי מוגבל של משחקים, אל דאגה – כיום חלק גדול מהמשחקים שמיועדים לשאר הקונסולות יוצאים גם לסוויץ', לצד הכותרים האקסקלוסיביים של נינטנדו כמו פוקימון, סופר מריו ורבים אחרים.

למי זה מתאים?לא סתם קראנו לה "המשפחתית". הקונסולה הזו מתאימה לכל אחד מבני המשפחה, ילדים ומבוגרים כאחד, כולם יהנו מההיצע הענק שיש לנינטנדו על קונסולת הסוויץ' שלה. עם משחקים כמו "Legend of Zelda: Breath of The Wild", שזכה לשבחים רבים ממבקרים ומעריצים, ה-Nintendo Switch OLED היא מתחרה מרשימה ביותר בשוק הקונסולות הרחב של היום. מעבר לכך, זו הקונסולה שמתאימה לכל מי שרוצה לקנות אחת במחיר סביר, מבלי שיצטרך למכור כליה.
מחיר:1439-1810 ש"ח

https://www.youtube.com/watch?v=4mHq6Y7JSmg

העוצמתית: Xbox Series X|S

צמד הקונסולות של מייקרוסופט משנת 2020 הן הקונסולות הביתיות העוצמתיות כיום בשוק. בקונסולה הקודמת מייקרוסופט עוד ניסו להפוך את ה-Xbox One למערכת בידור, אך השיווק דאז, שהדגיש את הפן הבידורי וכשל, חייב את מייקרוסופט לשנות כיוון.הדגש החדש הוא על ביצועים, ואין ספק שהקונסולה הזו אכן תספק אתכם מהאספקט הזה, לצד משחקים אקסקלוסיביים למחשב האישי ול-Xbox וזיכרון מרשים של 1TB. אם זה לא מספיק, אם עוד שרדו אצלכם משחקים ל-Xbox One תוכלו לשחק בכולם ללא הגבלה ובחינם על ה-Xbox seriex X|S החדש שלכם.

למי מתאים?למי שמחפש ביצועים ברמה גבוהה על הקונסולה שלו. מעבר לכך, צריך גם לקחת בחשבון את הרכישות שמייקרוסופט ביצעה בשנים האחרונות – החברה קנתה לא מעט מפתחות משחקים דוגמת Activision Blizzard, Ninja Theory, Obsidian וכמובן Bethesda – אז סביר להניח שבעתיד נראה מגוון הרבה יותר רחב של משחקים אקסקלוסיביים ל-Xbox.
מחיר:הגרסה החזקה ביותר, Xbox Series X, תעלה לכם בין 2060 ל-2550 ש"ח. את הגרסה הצנועה יותר וכנראה גם המשתלמת יותר תוכלו לקנות ב-1060-1600 ש"ח.

המבוקשת: Sony PlayStation 5

את הקונסולה הבאה כמעט ואין צורך להציג ולמען האמת, גם כמעט ואין יכולת להשיג. ה-PS5 נחטפה מהמדפים ברגע שיצאה. היא מציגה ביצועים מרשימים ואיכות תמונה של עד 8K, שני דגמים (האחד עם כונן בלו-ריי והשני דיגיטלי לחלוטין) ומשחקים אקסקלוסיביים פופולריים כמו "Horizon Forbidden West" שיצא לפני רגע או "God of War: Ragnarok" ו-"Marvel's Spider-Man 2" שצפויים לצאת אוטוטו.מבחינת ביצועים, רק חדי עין יבחינו בהבדלים בין ה-PS5 ל-Xbox, אך לפלייסטיישן ישנו שלט בעיצוב חדש ונוח לחוויית משחק מושלמת. נדמה כי סוני שמה את כל האסימונים על הקונסולה החדשה, ובקרוב מאד ייצא גם דגם חדש של משקפי המציאות המדומה של סוני -PSVR 2.

למי מתאים?למי שמעדיף את התוכן האקסלוסיבי שסוני מציעים ללקוחותיה לצד חוויית משחק חלקה ועוצמתית.
מחיר:המחיר של הקונסולה עם כונן הבלו-ריי נע בין 2,750 ש"ח ל-4,500 בעוד הקונסולה הדיגיטלית תעלה בין 2,600 ש"ח ל-3,500.

מחשב הגיימינג הנייד: Steam Deck

לאחר שב-2015 חברת Valve ניסתה את מזלה בשוק הקונסולות עם ה-Steam Machine, שלא ממש הצליחה להמריא, היא מנסה בשנית. בדומה לקונסולה הקודמת, ל-Steam Deck יש מפרט של מחשב עם מאפיינים של קונסולה, והפעם היא גם ניידת. התוצאה? מחשב גיימינג נייד שיכול להריץ את כל ספריית המשחקים שלכם משירות המשחקים של Steam.החברה שיתפה פעולה עם AMD כדי לייצר מחשב קטן ועצמתי שינוח בכף היד שלכם. בתוך הקונסולה יש מעבד AMD Zen 2 וכרטיס מסך 8 RDNA 2 CUs, שניהם יחדיו מספקים חוויה גרפית עוצמתית שמצליחה להשתוות לקונסולות הדור הבא.הביקורות על הקונסולה מעורבות ובעיקר מלינות על כך שלא כל המשחקים עובדים באופן חלק, אם בכלל, ולמרות שהקונסולה עוד לא זמינה בארץ, ניתן להזמין אותה באתר של Steam, עם מקדמה.

למי זה מתאים?לשחקני PC ותיקים שלא רוצים להפסיק את המשחק כשהם יוצאים מהבית, לאנשים שעובדים הרבה מחוץ לבית ולאנשים שנמצאים על טיסות וצריכים להעביר את הזמן עם המשחק האהוב עליהם.
מחיר:המחיר הנמוך ביותר לקונסולה הוא 400$ עבור קונסולה עם זיכרון של 64GB. מדובר למעשה במעט מקום, וסביר להניח שתאלצו להיעזר בכרטיס זיכרון, אך ניתן לרכוש את הקונסולה עם זיכרון של 256GB במחיר של 530$, או 512GB ב-650$.

הותיקה: PC

ובכל זאת אי אפשר שלא לציין את האופציה הכמעט מובנת מאליו, המחשב האישי. נכון, לא מדובר בקונסולה, אלא במכונה מפלצתית בהתאמה אישית כשהכל תלוי בכמה אתם מוכנים להשקיע בשביל חוויית המשחק שלכם. מחשב גיימינג טוב מתחיל מכמה אלפי שקלים, ועשוי להגיע גם לעשרות אלפים, אבל בסופו של דבר מדובר בחוויה מותאמת אישית מבחינת ביצועים.צריך לקחת בחשבון שלא מדובר בהוצאה חד פעמית, אלא באחת מתמשכת, מאחר והחומרה כל הזמן משתדרגת ולכן יש לעדכן את המחשב, אך יש מי שיטען שמדובר באותה השקעה שתאלצו להוציא על לקנות את הקונסולה החדשה ביותר.

למי מתאים?לשחקנים שמוכנים להשקיע סכום בלתי מבוטל בכדי להתאים לעצמם את חוויית המשחק, ולמי שלא מתפשר על ביצועים.

• גיימינג
• פלייסטיישן
• סוני
• נינטנדו
• משחקי וידאו
• משחקי מחשב
• טיים אאוט סופ"ש

• Facebook
• Twitter
• Email

כל מי שלמד קולנוע מכיר את הסיפור על הקרנת הקולנוע הראשונה, שבה הצופים שהוקרן בפניהם סרט המציג רכבת נכנסת לתחנה כה פחדו מהתמונה שנגלתה להם עד שחלקם נסו מן החדר בצרחות. אנחנו נוטים לצחוק על אותם אנשים נאיבים שלא הכירו את הטכנולוגיה של הקולנוע וחשבו שהתמונה בשחור לבן היא רכבת אמיתית, אבל רק בשבוע שעבר כותב שורות אלו (שראה מספיק סרטים בחייו וגם ניסה כמה פעמים משקפי מציאות מדומה) מצא את עצמו, בעודו עוטה משקפי סמסונג גיר VR, נשען אחורה בבהלה כדי לחמוק מדינוזאור מאיים. ככה זה כשיושבים לשיחה עם מארגני פסטיבל סטימר לקולנוע אינטראקטיבי.

לחצו לאירועים המומלצים בפסטיבל סטימר למציאות מדומה

מציאות מדומה היא אחת ממילות הבאזז הכי חמות כיום בתעשיית הסרטים האמריקאית ובעמק הסיליקון, וקולנוע אינטראקטיבי הוא המקום שבו שתי תעשיות הבידור הכי משפיעות בעולם נפגשות סוף סוף בתקווה לשנות את חיינו פעם אחת נוספת. כמה מהחברות הגדולות בעולם משוכנעות שהעתיד שם: סמסונג משקיעה בציוד צפייה וצילום ב־360 מעלות, פייסבוק קנתה את אוקולוס ריפט (אולי החברה הכי מפורסמת בעולם בתחום הזה כיום), סוני עובדת על משקפיים משלה למשחקים ומיקרוסופט הציגה לפני כחצי שנה את ההולו־לנס, משקפיים למציאות מרובדת (משקפיים שיציגו הולוגרמות על גבי העולם האמיתי, כך שהמשתמש יוכל לתקשר ולשחק איתן).

מה שטוב לספילברג ולסקורסזה

בינתיים בהוליווד, יותר ויותר במאים, כמו רידלי סקוט וכריסטופר נולן, כבר שלחו ידם בתחום וגם סטיבן ספילברג, מרטין סקורסזה ואחרים עובדים על חוויות מציאות מדומה. גם בפסטיבל סאנדנס הוצגה, לצד התחרות הרשמית, מסגרת מיוחדת לסרטים אינטראקטיביים.
סטימר יהיה פסטיבל הקולנוע הראשון שיעסוק אך ורק במציאות מדומה ובקולנוע אינטראקטיבי, בתקווה לפתוח את הרעיון החדשני בפני הקהל הישראלי שעדיין נמצא מאחור בתחום הזה. מארגני הפסטיבל – עדי לביא, ענבל שרין אנלן וטל הרינג, שלושתם מהחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב – מנסים לגרום לתעשיית הקולנוע הישראלית ולאקדמיה לשים לב למה שהרבה פסטיבלים בחו״ל כבר מסמנים כזן חדש של קולנוע (וקולנוענים) שהולך לשנות את הצורה שבה אנחנו חווים סיפורים.

״אנחנו יוצרים בפלטפורמות אינטראקטיביות״, מספרת לביא, ״אבל אין עם מי לדבר על זה בארץ. השפה של הקולנוע האינטראקטיבי מתפתחת בעולם, אבל לא כאן. מרוב תסכול התחלנו לחשוב על תוכנית החלומות שלנו – מקום שמאפשר לחבר בין יוצרים חדשים ליוצרים שכבר שנים בענף״. במסגרת הלימודים עבדה לביא על פרויקט תיעוד ים המלח ב־360 מעלות. ״אני רוצה לתעד את המקום הזה לפני שהוא נחרב״, היא הסבירה, אבל כשהיא הגיעה עם הפרויקט לכיתה היא זכתה לצחוק ולחוסר הבנה הן מצד המורים והן מצד הסטודנטים. “׳את מי זה מעניין?׳, שאלו אותי״.

אם לא תטעם, איך תדע

״חלק מהבעיה נובעת מכך שרוב האנשים עדיין לא ניסו את הטכנולוגיה הזאת. אתה צריך קודם לשים עליך את המשקפיים בשביל להבין את הפוטנציאל העצום״, אומרת אנלן. ואכן, חלק מהמטרה של הפסטיבל היא קודם כל להנגיש את הנושא לציבור המבקרים, שיוכל להתנסות במדיום מדובר אבל זר לרוב האנשים. אולי זה מה שיוכל לבטל את הפחד והזלזול שקיים בתחום מצד הצופים והיוצרים.

גם טל הרינג נתקל בלא מעט סירובים ותהיות. ״תהיתי איך אפשר לספר סיפור קולנועי בטכנולוגיה אחרת. באתי לכמה מרצים בחוג והם פשוט לא הבינו מה רוצים מהם. הם פסלו את זה מיד. גם כמה במאים שפגשתי אמרו, איך מביימים ככה? הרי אתה מאבד את השליטה של הבמאי אם אתה נותן לצופה להסתכל לאן שהוא רוצה. זה אחרי שהם אמרו לי לא. עכשיו אנחנו רואים שהאורחים והיוצרים בפסטיבל אמרו לעצמם שאף שהם עוד לא יודעים לאן המדיום הזה מתפתח, הם רוצים לנסות לספר בו סיפור״.

לעומת הוליווד, שתמיד חיבקה במאים שאימצו טכנולוגיות חדשות, ישראל אינה ידועה בחדשנות הטכנולוגית שלה בתחום הקולנוע. עד לפני חמש שנים המושג ״סרטי ז׳אנר״ נחשב עדיין לתופעה בחיתוליה, ורק בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר סרטים שמוכנים לשלב אפקטים מיוחדים, כמו ״אבוללה״, שבו המפלצת שעל שמה נקרא הסרט נוצרה כשילוב של בובה עם אנימציה, או ״אני לא מאמין, אני רובוט?!״ (שמושפע מאוד ממשחקי מחשב) ששילב צילום לייב עם אפקטים דיגיטליים. אחד היוצרים של ״אני לא מאמין, אני רובוט?!״, טל גולדברג, ישתתף בחממת הסרטים הראשונה של הפסטיבל. ״מסקרן אותי לנסות לראות איך עושים קומדיה במציאות מדומה. אני מגיע לזה כגיימר ומעניין אותי לראות את השילוב בין קולנוע למשחקי מחשב. זה רק טבעי שזה יתרומם בארץ, במיוחד באווירת הסטארטאפים שיש כאן״.

איפה את, מדינת הסטארטאפ?

כולם מסכימים שדווקא בתחום הסטארטאפים, הרבה יזמים ישראלים זיהו את הפוטנציאל ומנסים להיכנס לתחום. גם הטכנולוגיה נהיית זמינה יותר ויותר: יש יותר מצלמות שקולנוענים יכולים להתנסות בהן ודרכים רבות יותר ליצור סרטים אינטראקטיביים ומשחקי וידיאו עם עלילה א־לינארית, ועדיין נדמה שבמאים רבים חשים מאוימים מהרגע שבו לצופה יינתן כל כך הרבה כוח שהוא יהיה זה שיחליט לאן הולכים, איפה מתמקדים ולאן מסתכלים בתוך הסיפור.

“יש לנו פאנל שטל (גולדברג) מנחה בהשתתפות ארי פולמן״, מספר הרינג, ״שנקרא ‘שפה קולנועית ומציאות מדומה׳. זה האתגר: איך אני יכול לספר את הסיפור שלי אם הצופה יכול להסתכל לאן שהוא רוצה? נכון שזה לא כמו הסרט המסורתי, עם עריכה ומשך זמן מוגדר, אבל יש אלמנטים נוספים שאתה יכול להשתמש בהם בשביל לבנות סיפור. לא צריך להסתכל רק על האלמנטים שאתה מאבד ביכולת הסיפור שלך, צריך להסתכל על האלמנטים שאתה מקבל״. ״האמת היא שמשחקי וידיאו כבר בונים את השפה הזאת״, מוסיף גולדברג. “יש מתח בין קולנוע למשחקי וידיאו שהוא בדיוק קו הגבול בין פסיבי לאקטיבי, שבו הצופה שואל אם הוא רוצה לקחת חלק או לצפות מהצד״.

כולם מסכימים שמציאות מדומה לא נועדה להחליף את הקולנוע, אלא להיות מדיום חדשני שיוכל להביא סיפורים ממקום אחר. אחת האורחות בפסטיבל היא נוני דה לה פלמה, חלוצה בתחום המציאות המדומה. דה לה פלמה, שטבעה את המונח “עיתונות אימרסיבית״, טוענת שבמקום שהקורא יקבל מידע מכותרות וצילומים, שבהם הוא צופה מהצד, צרכן העיתונות יוכל להיכנס לנעליו של האובייקט המסוקר. למשל, לעבור את המסלול שעובר פליט מסוריה, לראות מה הוא משאיר מאחור ולאן הוא הולך. הרעיון של מציאות מדומה נקשר בעבר בעיקר לבריחה מהמציאות, לאובדן קשר עם העולם שלנו ולעולם של פנטזיה בלתי פוסקת, אבל נדמה שהחלוצים החדשים בתחום דווקא מעוניינים דווקא לחבר אותנו למציאות ולתת לנו את ההזדמנות לחוות אותה מבעד לעיניו של מישהו אחר.

פסטיבל סטימר סלון לקולנוע אינטרקטיבי ומציאות מדומה,
2.3 ־ 5.3,
CCA (המרכז לאמנות עכשווית), תל אביב.

• סמסונג גיר VR
• מציאות מדומה
• סטימר
• עמק הסיליקון
• הולו לנס
• פסטיבל סאנדנס
• עדי לביא
• ענבל שרין אנלן
• טל הרינג
• מרטין סקורסזה
• סטיבן ספילברג
• פסטיבל
• קולנוע
• סוני
• אני רובוט
• פייסבוק
• סמסונג
• ארי פולמן
• משקפיים
• הוליווד
• אינטראקטיבי
• אבוללה
• נוני דה לה פלמה
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אני לא נוהגת לפתוח ביקורות על סרטים עם הקדמה היסטורית, אבל במקרה של "ראיון סוף", הקומדיה הדבילית במתכוון והלא מצחיקה שלא במתכוון בכיכובם של החברים הטובים שעושים סרטים יותר טובים כשהם עובדים בנפרד, ההקשר ההיסטורי הוא הסיבה העיקרית לעצם כתיבת הביקורת.

קשה להאמין שיש מישהו במרחב הגלובאלי שבין ארצות הברית לדרום קוריאה שלא יודע במה מדובר, אבל הנה קיצור תולדות המהומה. בתום מלחמת העולם השניה, קוריאה שוחררה מהכיבוש היפני ופוצלה לשתי מדינות. ב-1950 פרצה ביניהן מלחמה ואמריקה התערבה לטובת הדרום. ב-2004, כחמישים שנה אחרי תום המלחמה, יצרו מאט פארקר וטריי סטון, החברה מ"סאות' פארק", את "Team America: World Police", קומדיית פעולה חסרת מעצורים ומצחיקה מאוד בכיכובן של בובות על חוטים, על כוכב תאטרון יפה בלורית ומלא בעצמו שמגויס ליחידה ללוחמה בטרור עולמי ויוצא לצפון קוריאה לעצור את המנהיג העליון קים ג'ונג איל שמתכנן לפוצץ פצצות גרעיניות שנטמנו ברחבי התבל. הסרט עורר את זעמו של איגוד הקולנוע של אמריקה (MPAA) שדרש לקצץ ממנו סצנת סקס גראפית בין שתי בובות. השליט הצפון קוריאני, לעומת זאת, לא הגיב.

עשר שנים אחרי כן יצרו סת' רוגן ואוון גולדברג, החברה מ"הסוף", את "ראיון סוף", קומדיית פעולה על כוכב טלוויזיה יפה בלורית ומלא בעצמו שמשיג ראיון עם הדיקטטור הצפון קוריאני החדש קים ג'ונג און, ומגוייס על ידי ה-CIA להתנקש בו לפני שיגשים את תכניתו לשלח טילים גרעיניים באמריקה. שלא כמו אביו חובב הקולנוע, קים ג'ונג און (שמוצג בסרט כמי שדוכא על ידי אביו) כנראה התרגז, וממשלתו הבטיחה "תגובה חמורה" אם הסרט יצא למסכים. ב-24 בנובמבר פרצו האקרים למחשבים של סוני פיקצ'רס (חברת הבת האמריקאית של התאגיד היפני) והדליפו סרטים, אימיילים ומסמכים פנימיים שהביכו את ראשי החברה וגרמו לה נזקים כספיים כבדים. צפון קוריאה הכחישה כל קשר לפעולה, אבל זמן קצר אחרי כן אותם האקרים המתכנים "שומרי השלום" איימו שאם "ראיון סוף" יופץ, אסון 9/11 יחזור על עצמו. רשתות בתי הקולנוע נבהלו והודיעו שלא יקרינו את הסרט, סוני התקפלה וביטלה, אובמה נזף בה על פחדנותה, וב-24.12 הסרט הוצע לצפייה אונליין. למחרת, בחג המולד, הוא גם יצא להפצה מוגבלת ב-331 בתי קולנוע עצמאיים ברחבי אמריקה, ואנשים התייצבו בקופות מתוך סקרנות פטריוטית.

לפני כחודש התארח סת' רוגן אצל ביל מאהר לדבר על הסרט ועל מריחואנה. אותו ראיון קצר וחביב היה הרבה יותר מבדר ומאיר עיניים מהסרט עצמו. בדיעבד נראה שלדפוק ראש במהלך עבודה על מה שמתיימר להיות סאטירה על המפגש בין סלבריטאות אמריקאית לפולחן אישיות צפון קוריאני לא היה רעיון טוב. הסרט מתחיל סבבה, עם ילדה קוריאנית חמודה ששרה שיר על המנהיג האהוב והחכם וממשיכה לאחל לאמריקה אסונות איומים ונוראים שימלאו את ליבה בשמחה. אבל מרגע שבעל הטוק שואו הבור והטיפש דייב סקיילארק נדחף למסך מתברר שאנחנו בצרות. ג'יימס פרנקו כל כך גרוע שהסרט מתרסק שתי דקות אחרי שהחל. פרנקו אינו קומיקאי טבעי ורוגן, שמגלם את עורך תכניתו, כנראה חבר קרוב מכדי להבחין בכך. לאמינם ולרוב לאו, שמתארחים בתוכנית בתפקידי עצמם, יש כמה שניות מצחיקות, אבל פרנקו והאגו שלו משתלטים על הסרט כמו יבלית. התסריט הרזה שואף להיות מין שילוב של "חדשות בהפרעה", "בוראט" ו"שחק אותה סמארט", עם בדיחות על טהרת חור התחת הלא קיים של הדיקטטור (+ כמה בדיחות הומוארוטיות משומשות שנשלפו מהארון).

שום דבר לא עובד עד הראיון שבכותרת, שסוף סוף מגיע ברבע האחרון של הסרט. יש שם חצי רעיון לא רע, אבל הוא מתמסמס בגלל פרנקו, בגלל עריכה צולבת עם סצינת סלפסטיק שלוקחת את מירב תשומת הלב, ובגלל הנחת היסוד הכה אמריקאית שהאזרח הצפון קוריאני הממוצע שולט היטב בשפה האנגלית. ההופעה היחידה בסרט שעומדת ברף מינימלי של ציפיות היא זו של הקומיקאי המוכשר רנדל פארק ("Veep") בתפקיד הדיקטטור הילדותי קים ג'ונג און, כך שאפשר לומר שבסופו של דבר המנהיג העליון בכל זאת ניצח.

• ביקורות
• ביקורת סרטים
• סוני
• ג'יימס פרנקו
• צפון קוריאה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שנת 1999 עמדה בסימן פחד משתק מהאקרים. ב־2014 הפחד הזה חזר ובגדול, רק שהפעם לא מדובר בסיפורים מתוסרטים סטייל "המטריקס" או מנופחים כמו באג 2000, אלא בסיוט ממשי. התקרית הראשונה שהרעידה את עולמנו כללה פריצה ל־icloud של אפל, שכתוצאה ממנה האינטרנט התמלא בתמונות עירום של כוכבות ענק: קייט אפטון, אוברי פלאזה, ליה מישל, קריסטן דאנסט ואריאנה גרנדה וגם ג'ניפר לורנס בכבודה ובעצמה. התקשורת מיהרה לדווח על התקרית בזעזוע, בלי לשכוח כמובן להציג את התמונות. השערורייה, שזכתה לשם הדרמטי "סלבגייט" הפכה לשיחת היום ברשתות החברתיות ובמטבחוני המשרדים, כשבקצה האחד של הדיון הדרישה להכיר בפרשה החמורה כגנבה או כעבירת מין, ובקצה השני הטענה כי זהו מחיר התהילה.

הדליפה השנייה הייתה צהובה לא פחות, אך בעוד ב"סלבגייט" נפגעו בעיקר הברגים הקטנים – גם אם זוהרים – במערכת, הפעם מי שחטפו על הראש היו בכירי אולפני סוני. קבוצת האקרים תחת השם "שומרי השלום" ביקשה לנקום באחראים לקומדיה "ראיון סוף", שבה נשלחות דמויותיהן של סת' רוגן וג'יימס פרנקו לראיין את קים ג'ונג און ולהתנקש בחייו. הדלפת הסרט הייתה הקטנה שבבעיותיה של סוני. פרטים אישיים של עובדי החברה ובעיקר מסמכים ואימיילים אישיים צצו ברשת וחשפו את האמת המכוערת, ולעתים קרובות גם המצחיקה ,שמאחורי החזות הדיפלומטית של בכירי הסטודיו. אנג'לינה ג'ולי כונתה "ילדה מפונקת בעלת כישרון מינימלי", דיוויד פינצ'ר הוא אדם קצת בעייתי "כמו שהיטלר היה קצת אנטישמי", מייקל פסבנדר "יגרום לך להרגיש רע שיש לך איבר מין בגודל נורמלי", וזה עוד לפני שהזכרנו את הבדיחות עם הניחוח הגזעני על חשבונו של ברק אובמה.

[interaction id="549be479fe4def88516c3a95"]

שתי הפרשיות הללו קשורות לפחד הגדול של זמננו – הפגיעה בפרטיות. החשש שאותו אינטרנט מופלא שעליו אנחנו סומכים כל כך יבגוד בנו ויחשוף אותנו במערומינו, פיזית או סמלית. וזו לא נקודת ההשקה היחידה ביניהן: ג'ניפר לורנס, כך נחשף במסמכי סוני, קיבלה שכר נמוך משל עמיתיה לסרט "חלום אמריקאי". לורנס הייתה אמורה לקבל רק חמישה אחוזים מרווחי הסרט אך שודרגה לשבעה אחוזים, בדומה לחברתה לקאסט איימי אדאמס. עם זאת, הכוכבים הגברים בסרט קיבלו תשעה אחוזים כל אחד, נתח שאפילו בסוני עצמה הודו שהוא לא ממש הוגן.

וכך התגלה שאפילו את הכוכבת האהובה בעולם דופקים בשכר, ועוד בשביל בראדלי קופר והרולים שלו. אגב, האפליה המגדרית בסוני אינה מוגבלת רק לשחקניות. בעוד במשרדי החברה יש 16 גברים בכירים (כולם לבנים כמובן) שמרוויחים יותר ממיליון דולר בשנה, רק אישה אחת זוכה לכבוד – יו"ר האולפנים איימי פסקל. אולי בפעם הבאה שהיא משלמת פחות לשחקנית רק כי היא אישה, או מקבלת הוראה "להשתיק" מישהי כמו אנג'לינה ג'ולי, היא תחשוב פעמיים.

• ג'ניפר לורנס
• סיכום שנה – 2014
• סלבגייט
• סוני
• תרבות