שישה ימים נותרו להצלתו של קפה שפירא, בית הקפה האהוב והחשוב בטבורה של שכונת שפירא שהוא למעשה בית תרבות קהילתי בעל חשיבות חברתית עצומה, ועד כה נאספו בקמפיין ה-GiveBack שהוקם למענוכמחצית מ-250 אלף השקלים הדרושים להמשך תפעולו. זה יפה מאוד אבל זה לא מספיק, ומכיוון שמדובר בקמפיין מז'אנר הכל-או-כלום, זה אומר שבימים הקרובים יצטרכו תומכיו של בית הקפה להכפיל את הסכום או לצפות בסגירתו בעיניים כלות. וכאן נכנס לתמונה עולם האמנות המקומי במחווה נדירה ומרגשת.

>> הנותרים: 27 מסעדות הפיין דיינינג הכי טובות בתל אביב
>> הכי שכונה: 26 חנויות ובתי אוכל שכדאי לבדוק במדרחוב פלורנטין החדש

כמה מבכירי האמנים בישראל, ביניהם סיגלית לנדאו, ציבי גבע, נחום טבת ועוד, נרתמו לקמפיין ההצלה באוסף מיוחד של יצירות אמנות שתרמו למכירה מיוחדת שמאה אחוז מהכנסותיה יצורפו לקמפיין ה-GiveBack במטרה להביאו אל קו הסיום. העבודות – רישומים, ציורים ואלמנטים פיסוליים – נמכרות בסכומים אטרקטיביים יחסית לאספני אמנות שבין אלף ל-28 אלף שקלים. את העבודות ניתן לראותו ולרכוש לאחר צפייה במצגת,קליק אחד ואתם שם.

בפתח המכירה כתבו האמנים: "המקום שידענו וחווינו כבית, טבור לשכונה שלמה, המקום שנשזרו בו חברויות והתלכדו בו אנשים ורעיונות, המקום שהוא עורק חי לפעילויות מיטיבות בכל תחום: אמנות, חברה, אקולוגיה. המקום של הקהילה הקטנה שלנו – כל באי השכונה זקנים וטף. המקום של השמחות ושיחות הנפש, מסיבות והתבודדויות, מקום של שותפות אמיצה, אי של מנוחה.במקום הזה, אמנות ותרבות קיבלו במה מיוחדת במשך שנים רבות ועל כך אנו מכירים ומכירות תודה!המקום הקסום הזה – קפה שפירא, מצוי במשבר והוא זקוק לנו.ו לשם כך תרמנו, אמניות ואמנים האוהבים את הקפה, מיצירותינו למען הצלת המוסד החברתי והחשוב הזה. 100% מהמכירה הולך להצלת המקום המשמעותי הזה".

כזכור, בשבוע שעבר הכריז יונתן ברגמן, ממייסדי בית הקפה ובעליו, כי הוא קורא ללקוחותיו להגיע בהמוניהם אל בית הקפה ולבלות בו כדי להגדיל את הכנסותיו ולאפשר את המשך תפעולו. מספר ימים אחרי פרסום הפוסט ברשתות החברתיות, נפתח קמפיין התרומות להצלת בית הקפה. "כבר תקופה, שאני מתלבט האם לכתוב את זה, איך לפעול ולהוציא החוצה את המצב של הקפה", כתב ברגמן בעמוד הקמפיין. "מרגיש כל כך חושפני עד לא נוח. כנראה שהייתי צריך לשמוע כמה דעות של אורחים/חברים יקרים, שדחפו אותי לשתף והזכירו לי שקפה שפירא הוא לא רק הקפה שלי, אלה רחבה קהילתית שכונתית, שחשובה להרבה לבבות. אני כותב את המילים ברבים, כי זה לא רק שלי.זה של הצוות של השכונה של אלפי אנשים שמצאו פה בית ב 10 שנות פעילותו של הקפה".
>> לקמפיין של קפה שפירא אפשר לתרום כאן
>> למכירת האמנות למען קפה שפירא אפשר להצטרף כאן

• ❤ תל אביב
• אוכלים שותים
• קפה שפירא
• אמנות ישראלית
• סיגלית לנדאו
• ציבי גבע

• Facebook
• Twitter
• Email

התרבות בתל אביב לא מתה. מדי יום נפרסם כאן בשעות הבוקר את לו"ז אירועי התרבות המומלצים שבכל זאת מתרחשים תחת משבר הקורונה, כדי לתת רוח גבית ליוצרים וליוצרות שהם הלב הפועם של העיר הזאת.את כל אירועי "העיר לא מפסיקה", עונת התרבות של עיריית תל אביב-יפו, תוכלו למצוא כאן.

16:00מוזיקה לילדים: "צלילי עולם" בגינת מנשייה

בגינת מנשייה בקצה של נווה צדק יערך היום מופע מוזיקלי לכבוד החנוכריסמס לקטנטנים בשם "צלילי עולם". לפי המארגנים, מדובר ב"מופע אינטראקטיבי חובק יבשות, בו נטייל בין שפות ותרבויות, נרקוד, נשיר ונחגוג את העושר שיש לעולם להציע". המופע מתאים לגילי 2-4 והמיקום המדויק הוא ליד מתקני הכושר בקצה המערבי של רחוב שבזי. בחינם,לפרטים נוספים.

בכל שעה,בלט: הצגות מיוחדות לחנוכה

הבלט הישראלי מזמין אתכם לצפות אונליין דרך האתר שלהם בקלאסיקות כגון "פיטר פן" ו-שלגיה". ההצגות מתאימות לכל המשפחה והן בהשתתפות מיטב רקדני הבלט שילוו בתפאורה ותלבושות מרהיבות. מופע אחד בעלות של 18 ש"ח ושל שניהם ב-28 ש"ח למחזיקי כרטיס דיגיתל.לפרטים נוספים ולצפייה.

16:00דייטינג: מפגשים חדשים בסוכת המציל

בזמן שהברים סגורים, עיריית תל אביב-יפו הכשירה את סוכות המציל כזירת דייטים אלטרנטיבית לתקופת הקורונה. אפשר לחשוב על לא מעט חסרונות במצב הקיים, אבל לצפות בשקיעה מנקודת התצפית האולטימטיבית היא אלטרנטיבה לא רעה בכלל. רק אל תשכחו להביא בקבוק יין טוב ונשנושים. בחינם,בהרשמה מראש.

19:00מוזיקה: מופע של מוזיקה אירית

שלושת חברי ההרכב The Bloomers יופיעו הערב בקונצרט מקוון לכבוד הכריסמס מאודיטוריום אניס ביפו. מדובר בשיתוף פעולה שנרקם עם שגרירות אירלנד בישראל, ובמהלכו ישמיע ההרכב עיבודים חדשים, מלהיבים וסוחפים למנגינות איריות מסורתיות. אתם רק אל תשכחו להצטייד בגינס לפני כן. בחינם,בעמוד הפייסבוק של אודיטוריום אניס.

19:00אמנות: הרצאה בזום על סיגלית לנדאו

ד"ר נאוה סביליה שדה, חוקרת אמנות ומרצה, תעביר הערב הרצאה מקוונת על פועלה של אחת היוצרות הכי מפורסמות ומעוררות עניין באמנות המקומית, סיגלית לנדאו. במסגרת הערב שנערך ביוזמת מרכז קהילתי בית קמחי תוצג תערוכתה האחרונה של לנדאו Green Scream, כמו גם תערוכות ויצירות נוספות שלה מהעבר. משמעות העבודות תוסבר ותינתן פרשנות על סמך מחקר מקיף שנערך על יצירתה של לנדאו. בחינם,לפרטים נוספים.

• ❤ תרבות
• מה עושים היום
• מה עושים בתל אביב
• בלט
• סיגלית לנדאו
• חנוכה
• הצגות ילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

"עכשיו תלך לראות סיגלית לנדאו בפומפידו. לא רוצה, לא רוצה", פותח אורי מרק את "סיגלית לנדאו" מ־2014, שיר הלל לאמן המתוסכל שעיניו יוצאות למי שעשה את זה בגדול. אז כן, סיגלית לנדאו היא כבר מזמן שם שני לסיפור הצלחה בינלאומי עם רזומה מפואר שכולל חוץ מהפומפידו תערוכות יחיד ב־ MOMA בניו יורק, ב־KW בברלין ובביאנלה בוונציה. בארץ תוכלו למצוא אותה בימים אלו במקומות קונבנציונליים פחות: בקוביית הפרויקטים הברלינאית "נוימסטר־ברעם" שהתחילה לפעול במתחם התדר היא מציגה את "הברבור מת", תיבת נגינה ילדותית שבנתה בשיתוף מפעל שווייצרי עם טוויסט מדמם בצורת שווארמה מסתובבת. בשבוע שעבר נתלתה בקיר הבורסה בנתיבי איילון, במסגרת פרויקט האמנות של חברת שילוט החוצות ברעם פרסום "כלת מלח VI" – צילום ענקי באורך 44 מטרים מתוך אחד הפרויקטים השאפתניים שלה בשנים האחרונות: לנדאו הטביעה בים המלח שמלה חסידית שחורה, העתק של השמלה שלבשה חנא רובינא בהצגה "הדיבוק". לנדאו ובן זוגה יותם פרום חזרו במשך שלושה חודשים בקיץ 2014 ותיעדו את התהליך ההדרגתי של הצטברות גבישי המלח על השמלה עם דימויים שהפכו לוויראליים בכל העולם.

שיתוף פעולה עם גופים מסחריים וחללי תצוגה קטנים לא ממש מקובל בארץ בקרב אמנים בסדר הגודל של לנדאו. "אני מניחה שלאמנים יש רתיעה כי זה לא הפורמט הרגיל לאמנות, היה צריך להתרגל לרעיון", היא מודה. "אבל לפעמים להגיד כן ולהתנסות לוקח לי פחות אנרגיה מאשר לפתח תיאוריית הימנעות ואז לעולם לא אדע".

את לא מרגישה שישראל קטנה עלייך?

"לצערנו ישראל קטנה לרובנו. לא רק לי קשה לפעול כאן, אבל במקום להתרכז בשלילי אני חייבת לעודד את מי שמצליח ומנסה לעשות דברים".

אמנים עדיין נחרדים מהחיבור בין חברות מסחריות לאמנות. למשל, פרויקט הטי־שירטים של קסטרו ומוזיאון תל אביב.

"זה בעייתי בעיניי".

אבל את גם עושה את זה.

"אני לא עושה טי־שירטס. אי אפשר לקנות את מה שעשיתי על הקיר. זה לא מפרסם שום דבר. אין שם שום דבר פרקטי. המצב בכל העולם הוא שמוזיאונים צריכים חסויות ושיתוף פעולה עם חברות גדולות ותאגידים. אני לא נגד שיתופי פעולה. הכל שאלה של איך".

המצב המשברי הזה בטח לא מאפשר לך להציג פה עבודות גדולות כמו פעם.

"אני מאשרת. קשה. אם את שואלת אותי להסבר רציונלי…"

אנסח את זה אחרת – איך זה להתבגר באמנות?

"אני לא יודעת כי לא מניחים לי להתבגר. עדיין מתייחסים אליי כאילו סיימתי בית ספר לאמנות. אני יודעת על הווייה דולרוזה של אמנים יותר מבוגרים ממני וזה לא נראה כל כך טוב. תסתכלי על תומרקין, קדישמן. אלו טרגדיות, לא פחות".

את קדישמן מאשימים שהוא התמכר לכבשים שלו ולכסף שהם הביאו.

"אני לא יודעת, אני רק יודעת שקדישמן עשה את אחד הביתנים הישראליים הכי טובים וחשובים שהיו בוונציה. בכל אופן, גם אם הייתי לפני פתיחה ענקית במוזיאון ישראל הייתי מציגה בתדר. זאת הברקה קונספטואלית – גלריה שיכולה להיות בגודל של קופסת נעליים. אותו דבר לגבי הקיר הענקי בנתיבי איילון, השאלה הבאה שלך היא בטח 'אז למה את פה'. החלטתי להיות פה כדי לזכור את ה־DNA האקזיסטנציאליסטי שלי ויש לי אהבה לכאן. אני יוזמת דברים, לא נחה לרגע, לא מרימה ידיים או חושבת שיש רק שני חללים בארץ".

את חושבת שעולם האמנות בארץ מעריך אותך מספיק?

"נראה לי שכן. לא יודעת, למה?".

כי הביצה חשדנית כלפי כל אמן שמקבל הכרה מחוצה לה.

"בטוח. השאלה שלך היא כמה אתה אמן של עולם האמנות וכמה אתה מתחבר לתרבות הישראלית? הכי חשובה לי זאת אני. אם יש אנשים שמבחינתם מי שמצליח הוא לא הדבר האמיתי, בסדר".

"כלת מלח" היא עוד נדבך ברומן הארוך של לנדאו עם ים המלח. לפני 15 שנים, ב־2003, היא התחילה בעבודת המחקר שהולידה בין היתר את "DeadSee" האיקוני עם הדימוי הבלתי נשכח של פקעת האבטיחים החלזונית שגופה של לנדאו כרוך אחריה. מאז היא חזרה שוב ושוב לים המוות. בשנה האחרונה היא מחלקת את זמנה בין הסטודיו בתל אביב לסטודיואים מתחלפים בצפון ים המלח. אחרי שנים של התעלמות ועצימת עיניים, המודעות הציבורית להרס האקולוגי ההולך ומחמיר בים המלח מתחיל לחלחל ונראה שהוא מפעפע גם לתוך האמנות של לנדאו. אם בתחילת דרכה היא התמקדה בעיקר ביצירת שפת דימויים על זמנית, בשנים האחרונות היא פועלת יותר בתוך הסביבה האקטואלית. היא יזמה למשל הקמת גשר בין הגדה הישראלית לירדנית של ים המלח, אבל בגלל קשיים עם הרשויות הוא יהפוך לאי צף בלב ים. "זה קרה כשרציתי לנסוע לפטרה והבנתי עד כמה זה היה קל לו יכולתי לחצות את הים. הקלדתי עד זוב דם מכתבים לכל מי שאפשר, אבל לא נתנו לי לחצות את הים. גם אי היכולת להתמודד הפכה לאבן דרך משמעותית בסיפורו של המקום".

בימים אלו שוקדת לנדאו על "שנות מלח" – ספר שמתעד את עבודתה האינטנסיבית בים המלח. לספר יש מוציא לאור גרמני אך הוא דורש תקציב גדול, ולכן הסטודיו של לנדאו פונה לקמפיין מימון המונים שיושק לקראת סוף השנה.

יש אינספור פרשנויות על העבודות שלך – מפמיניזם, דת, פוליטיקה, היסטוריה ואקולוגיה. את מתחברת לכל הפרשנויות האלו?

"אני מרגישה דווקא שהרבה פעמים מבקשים ממני להיות זאת שתפרוט את הדברים, שיש קשר ישיר בין המוטיבציה שלי, בין מה שאני חושבת לבין הקריאה והפרשנות בצד של הצופה. אני בעד קריאה ועיבוד של החוקר או האוצר, אף אחד לא כותב משהו בלי שזה מהדהד אצלו משהו".

נראה לי שים המלח בשבילך הוא כמו המדבר לאמנים האמריקאיים בשנות ה־70. האובססיה לטבע הפראי והבתולי שבו בעת נרמס ונהרס.

"יכול להיות שספגתי את זה כילדה, אבל האמנים האלו השאירו עקבות בטבע, אני לא. אני מתחברת לזה כי זה הדור של ההורים שלי. הייתה להם תפיסה כוללת שהייתה בה תמימות של חזרה אל הטבע".

יימאס לך מתישהו מים המלח?

"המיאוס היה שם מהתחלה וכן, זה קשה עם השנים כי אין לי את אותם כוחות כמו פעם".

"הברבור מת", נוימסטר־ברעם, התדר, דרך יפו 9 תל אביב, עד 2.10; "כלת מלח VI ", בניין הבורסה נתיבי איילון

• סיגלית לנדאו
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הוותיקה

גלריה רוזנפלד (שביל המפעל 1)

רוזנפלד הוותיקה הבינה שזה כבר לא בועט ומחתרתי להזדנגף, ואחרי יותר מ־50 שנה בצפון דיזנגוף עברה הגלריה לקריית המלאכה והייתה הראשונה באזור. גלריות נוטות לאבד את חדוות העשייה עם השנים, אבל לא רוזנפלד, שממשיכה להציג תערוכות מצוינות של אמנים ישראלים בולטים ולתת במה גם לצעירים. בחודש מרץ האחרון נפתח חדר הפרויקטים "רוזי" שמציג תערוכות לאמנים בתחילת דרכם. בעל הגלריה: צקי רוזנפלד.
אוצרת:עדי גולדנר.
אמנים מיוצגים:רועי רוזן, בועז ארד, זויה צ'רקסקי, ורד ניסים, אלעד רוזן, אלונה רודה.
תערוכות מציגות:בחמישי (15.9) ייפתחו תערוכות יחיד לרחל קיני שתציג עבודות אקוורלים ולאפרת חכימי שתציג את המיצב "עבודות נייר".

שלישי־חמישי 12:00־19:00, שישי 11:00־14:00 , שבת 11:00־13:00

השיתופית

אינדי (שביל המרץ 5)

12 גלריות שיתופיות של אמנים פועלות בעיר, רובן במתחם קריית המלאכה. גלריה אינדי, היחידה שמתמחה בתחום ספציפי (צילום), מציגה תערוכות מצוינות, בעיקר של חברי הגלריה. מנהלים ואמנים מיוצגים: 12 חברי הגלריה בהם טל ניסים, רונית פורת, דיווי בראל ואילן כרמי.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה התערוכה של חברת הגלריה הילה ווגמן שתוצג עד 24.9.

שלישי־חמישי 12:00־19:00, שישי־שבת 11:00־14:00

הבינלאומית

גלריה דביר (ראשית חוכמה 14)

אם חיפשתם לראות אמנות חו"לית אבל בלחות של תל אביב, בגלריה דביר תצליחו לתפוס קצת אמנים בינלאומיים כמו דאגלס גורדון ותומס הירשהורן. הגלריה הוותיקה, שהוקמה לפני יותר מ־30 שנה, החלה להציג לפני 20 שנה גם אמנים בינלאומיים מן השורה. בחודש פברואר הרחיבה את פעילותה וחנכה גלריה בבריסל.
בעלי הגלריה:דביר אינטרטור ושפרה שליט.
אמנים מיוצגים:דאגלס גורדון, אדל אבדסמד, שילפה גופטה, מירי סגל, נלי אגסי, מירוסלב בלקה ונעמה צבר.
תערוכות מציגות:בשבת הקרובה (17.9) יפתחו שתי תערוכות יחיד לתומס הירשהורן ולמתן מיטווך.

שלישי־חמישי 11:00־18:00, שישי־שבת 10:00־13:00

המקפצה

רו ארט (שביל המרץ 3)

רו ארט כבר התבססה והפכה לאחת הגלריות הנחשבות בעיר. הגלריה מתפקדת כחממה מטפחת לאמנים, מרביתם אמנים פחות מוכרים או כאלו שלא הציגו הרבה וזוכים לחשיפה משמעותית ראשונה.
מנהל הגלריה:שמעון בן שבת.
אוצרת הגלריה:לאה אביר.
אמנים מיוצגים:בויאן, להלי פרילינג, רוני חג'ג', יורם קופרמינץ, אלישבע לוי ויערה צח.
תערוכות קרובות:בשבת נפתחה תערוכה לנועה יפה שתוצג עד 10.10.

שלישי־חמישי 12:00־18:00, שישי־שבת 11:00־14:00

החלל הכי שווה

גלריה חזי כהן (וולפסון 54)

הגלריה החלה את דרכה ב־2008 במתחם הגלריות הצפוני של גורדון־בן יהודה, אבל רק אחרי שעברה לדרום העיר לפני חמש שנים החלה לבסס את מעמדה עם חלל התצוגה הכי שווה בעיר. יש בה שטח של 450 מ"ר המתפרס על פני שתי קומות רחבות ידיים ותקרות גבוהות. חלומו של כל אמן.
בעל הגלריה:חזי כהן.
אמנים מיוצגים:יאן טיכי, סיגלית לנדאו, נחום טבת ורמי מימון.
תערוכות קרובות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה ליאיר פרץ שתוצג עד 22.10.

שני־חמישי 10:30־19:00, שישי 10:00־14:00, שבת 11:00־14:00

האיכותית

גלריה עינגע (בר יוחאי 7)

לגלריה עינגע לקח כמה שנים להשתפשף ולהתברג כאחת הגלריות הנחשבות בעיר, והיום יש בה אוסף אמנים משובח במיוחד, רובם ציירים וצלמים. אחרי גלגול לא מוצלח במיוחד באזור גן החשמל, גלריה עינגע המציאה את עצמה מחדש לפני שבע שנים באחת הסמטאות הסמוכות לקריית המלאכה.
בעלות הגלריה:נטע אשל ורויטל גל.
אמנים מיוצגים:לי אורפז, מרב קמל, חליל בלבין, שי אזולאי, מאשה זוסמן.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה לצלמת אתי שוורץ שתוצג עד ה־15.10.

שלישי־חמישי 11:00־18:00, שישי 11:00־14:00, שבת 11:00־14:00

הקלאסית

גלריה גבעון (גורדון 35)

הגלריה, שנוסדה ב־1974 , נחשבה עד לפני כמה שנים לאחת החזקות והמשפיעות באמנות הישראלית – וזכתה ללא מעט ביקורת על הריכוזיות השמרנית שלה. הגלריה שומרת על צביונה הקלאסי עם תערוכות לאמנים בוגרים. לפני ארבע שנים נפתח חלל תצוגה נוסף בביתה של גבעון בנווה צדק.
בעלת הגלריה:נעמי גבעון.
אמנים מיוצגים:משה גרשוני, ארז ישראלי, משה קופפרמן, מיכה אולמן, פסח סלובסקי, רפי לביא וגיל מרקו שני.

שני־חמישי 11:00־16:00, שישי־שבת 11:00־14:00

ידידותית לאמנים צעירים

גלריה גבירול (אבן גבירול 106־108)

כמעט שלוש שנים שמתחם האמנים באבן גבירול מוגדר כמתחם זמני בחסות העירייה. כשסכנת פינוי מרחפת עליה בכל רגע, הגלריה, על קירותיה המתקלפים והדודים המפלצתיים שבכניסה, יושבת על טיקט הגלריה הצעירה והחתרנית. יש בה תערוכות של אמנים ואוצרים צעירים, לרובם זו הזדמנות ראשונה לתצוגה.
אוצר:משתנה.
תערוכות קרובות:בחמישי (15.9) ייפתחו שלוש תערוכות במסגרת שבוע האיור, בהן תערוכה לעמית טריינין ותערוכה קבוצתית באוצרות יובל סער.

ראשון־חמישי 16:00־21:00, שישי 10:00־14:00, שבת 10:30־15:30

התערוכות הכי טובות

גלריה הקיבוץ (דב הוז 25)

אחרי כמה שנים מדשדשות ואוצרים מתחלפים, נראה שבשנתיים האחרונות הגלריה הוותיקה מעוררת את מתחם הגלריות של מרכז העיר. יש בה סדרה מרשימה של תערוכות מוצלחות בהן תערוכת הרישומים של יעל בלבן והתערוכה המופתית של חליל בלבין ומרב קמל.
מנהלת אמנותית ואוצרת:יעל קיני.
תערוכות מציגות:בשבוע שעבר נפתחה תערוכה לעדן בנט שתוצג עד 1.10.

ראשון־חמישי 11:00־15:00, 16:00־18:00, שישי 11:00-14:00

• בויאן
• מירוסלב בלקה
• נלי אגסי
• מירי סגל
• שילפה גופטה
• דיווי בראל
• רונית פורת
• רוני חג'ג'
• יורם קופרמינץ
• אלישבע לוי
• משה קופפרמן
• ארז ישראלי
• מאשה זוסמן
• חליל בלבין
• נחום טבת
• יאן טיכי
• יערה צח
• גלריה אינדי
• גלריה דביר
• גלריה הקיבוץ
• רפי לביא
• אלעד רוזן
• גלריה רוזנפלד
• נעמה צבר
• סיגלית לנדאו
• בועז ארד
• גלריה עינגע
• זויה צ'רקסקי
• גלריה גבירול
• משה גרשוני
• מיכה אולמן
• גלריה חזי כהן
• גלריה גבעון
• מרב קמל
• אילן כרמי
• טל ניסים
• רו-ארט
• רועי רוזן
• שבוע האיור
• להלי פרילינג
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כ־75% מהנשים הערביות נמצאות מחוץ לשוק העבודה. בסוף השבוע הקרוב תוצג בבניין עלית ברמת גן תערוכת מכירה בשם "לחם ושושנים", אשר רווחיה יוקדשו לשילוב נשים ערביות בשוק העבודה ולקידום פעילותן הכלכלית, החברתית והתרבותית. התערוכה, שתתקיים זו הפעם העשירית, היא פרי של שיתוף פעולה בין ארגון העובדים מען, סינדיאנת הגליל ומחלקת האמנות הרב תחומית במכללת שנקר אשר תארח את התערוכה לראשונה. "הנשים הערביות בישראל סובלות מתעסוקה נמוכה כי אין עבורן מקומות עבודה בערים ובכפרים הערביים, אבל אין להן גם נגישות לאזורי תעשיה מפותחים", מסביר ניר נאדר, ממארגני התערוכה. "יותר ממחצית הילדים הערבים מצויים מתחת לקו העוני. מדובר במגמה של הפיכת האוכלוסייה הערבית למודרת, בלי יכולת להתפתח".

"כמחנך אני שמח שהשנה זכינו לארח את התערוכה בגלריה של המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר, וכך להנחיל לתלמידינו את הערך החשוב של מעורבות חברתית פעילה, וכאמן, תערוכת 'לחם ושושנים' מעניקה לי הזדמנות לצאת לרגע מעולם האמנות הסגור בתוך עצמו ולגעת בחיים עצמם", אומר פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית.

התערוכה נאצרה בשיתוף סטודנטים מקורס האוצרות בשנקר. באמנים שיצירותיהם יוצגו ויעמדו למכירה: סיגלית לנדאו, מיכל נאמן, דגנית ברסט, ארם גרשוני, זויה צ'רקסקי, אניסה אשקר, ציבי גבע, מיכה קירשנר, פהד חלבי, אסד עזי, עדו בראל, יורם קופרמינץ וגידי רובין. טווח המחירים רחב – 50-15,000 דולר, אך נמסר כי רובן יעלו פחות מ־500 דולר. בתערוכה האחרונה של "לחם ושושנים" גויסו כ־120 אלף דולר לטובת פרויקט השילוב.

"בימים אלה מתהווה המשבר הגדול ביותר בין יהודים וערבים", מסכם נאדר. "כל גורם מנסה לעודד הפרדה והפחדה. התערוכה הזאת מנסה לחבר ואומרת שאנחנו רוצים חברה משותפת ושוויונית, שאנחנו רוצים לבנות כאן מקום אחר".

לחם ושושנים
בניין עלית, ז'בוטינסקי 8 רמת גן
חמישי (26.11) 20:00,שישי 9:00־15:00, שבת 19:00־23:00

• דגנית ברסט
• נשים
• סיגלית לנדאו
• שנקר
• זויה צ'רקסקי
• תל אביב
• עירוני
• עבודה